א)ישר כח לרב מאיר גולדמינץ ויוסף חיים צפדיה על האתר,
http://www.amisraelchay.co.il מומלץ לבקר מדיי פעם
ב)אם יהיה לי כח אנסח תשובה משלי בהמשך
מה התועלת במאחז שנהרס שוב ושוב?
עיקר הנקודה זה הריבונות, שתהיה הארץ ביד ישראל, וההתיישבות נועדה כדי ליצור את אותה ריבונות.את זה המאחזים יוצרים במקומם בגדול!צריך רק לבקר, בעוז ציון, רמת מגרון, שבות עמי, גאולת ציון, גבעת אגוז, מצפה אביחי, מעוז אסתר, נצח בנימין, הסרוגה, וכו' כדי לחוש את המציאות שכמה בחורים בודדים מחזיקים גבעה שלמה באחיזה יהודית.
15:06 (04/04/13) מאיר גולדמינץ
לכבוד הרב... שלום רב!
הרב שאל, מה התועלת בהקמת מאחזים אלו, כאשר ידוע כמעט בוודאות, שהם עתידים לההרס, ("מאחזים מאחזים, עד מתי אתם מכלים ממונם של ישראל") ומדוע יש להתעקש להקימם דוקא במקום "בעייתי" "משפטית", גם אם אנו חולקים על עמדה משפטית זו.
לפני שאתן תשובה רצינית, אגע בנקודה שהיא לדעתי שולית, ואעפ"כ יש לה ערך אמיתי רב.
וזאת אומר,
כי כל המאחזים המוחרבים ונהרסים חדשות לבקרים, הינם מגינים על המאחזים הוותיקים יותר, שב"ה כבר הפכו לישובים של ממש.
כידוע,
לצערנו הרב, לחלק ממערכות הממשלה יש תאוות הרס, והם צריכים להפעיל אותה מידי פעם, וגם תחושת "מחוייבות" בין לאומית להריסה מידי פעם.
היכולת שלהם לממש אותה ברמת מגרון ובעוז ציון, חוסכת את חורבן אחיה, עדי עד, חוות גלעד וסנה יעקב.
כך אנו סופגים את ה"אש", ומצילים בכך מקומות אחרים. (כמובן שאין לשכוח את המקומות שבג"ץ מכריח את הממשלה להרוס. וד"ל)
הדוגמא הטריה ביותר, שלכבוד ביקורו של אובמה, החריבה ממשלת ישראל את עוז ציון ורמת מגרון. את מה היו מחריבים אם מקומות אלו לא היו קיימים?
אזכיר, כי ישנה התחייבות בין לאומית להחריב את כל המקומות שנבנו אחרי 2001, וב"ה, ישנה רשימה ארוכה של מקומות שעדין קיימים.
קיומם של מקומות אלו, נזקף לזכותם של המאחזים החדשים.
דרך אגב,
אע"פ שאני לכשעצמי סובר שצריך להתיישב דוקא באדמות פלסטיניות פרטיות, כמבואר במאמרי המצורף "בתים אשר לא בנית"", מ"מ זו דעתי ברמה העקרונית ההכרזתית. יחס עם זאת, ברמה הפרקטית אכן אני מודה שעדיף לחפש מקומות שיותר "קל" מהבחינות השונות.
דוקא בגבעת אגוז וביד יאיר אין שום בעיה "משפטית". ובמקומות אלו אין ישוב מסודר, בגלל חוסר רצון של המערכת.
עד כאן לתשובה הלא עקרונית. כעת ניגש לגופם של דברים. לשם כך, אקדים את יסודי הדברים הידועים לכולם, ואין לי אלא להזכיר אותם כרקע.
מצוות ירושת ארץ ישראל עניינה "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות ולא לשממה", והיא מצוות הריבונות של כלל ישראל על ארץ ישראל.
(יש גם מצווה פרטית של "וישבתם בה" על כל אדם פרטי, אך אינני עוסק כעת בה, אלא במצווה הלאומית של "וירישתם אותה")
על פי גדרי מצווה זו, בפשטות אין חובה שיגורו יהודים בכל דונם מאדמת המולדת, אלא על פי הבנתי, העיקר זה הריבונות. שתהיה ריבונות ישראל בכל מקום בארץ ישראל.
(כמובן, שכדאי שכל הארץ תהיה מפותחת בשדות וכרמים, ולא תהיה שממה, ואכמ"ל)
עיקר מצוות ההתנחלות ביש"ע עניינה קיום מצוות "וירישתם אותה". כלומר, ההתיישבות נועדה ליצור ולשמר את שלטון ישראל על אותם חבלי ארץ שאחיזתם רפויה בידנו, ולטעת מציאות שהם ישארו תמיד ברשותנו.
(אזכיר את דבריו הכואבים של הרב, כי לעיתים יש תחושה שאצל חלק מהפעילים למען ההתיישבות ביו"ש, העיקר הוא לשמור על ההתיישבות ולפתח אותה, ומעט נשכחת המטרה – השמירה על ארץ ישראל.)
המציאות היא,
שישנם חלקים בארץ ישראל שבהם הריבונות קיימת בצורה כמעט מלאה (מחדרה ועד גדרה),
ישנם חלקים שבהם יש שלטון ישראל "כאדם העושה בתוך שלו", בפועל, גם אם היא טרם הוכרזה בחוק (הישובים ביו"ש),
ישנם חלקים שבהם הריבונות מעורערת, והשלטון קיים "בתאוריה", אך כמעט ואינו מיושם בפועל (השטחים הפתוחים ביו"ש, ולבושתנו, גם חלקים מהנגב והגליל),
ישנם מקומות שאמנם יש להם זיקה למדינת ישראל, אך השלטיון הישראלי קיים שם במידה מועטת מאוד (שטחי הרש"פ),
וישנם מקומות שהם נתונים ברשות זרים בצורה מוחלטת (עבר הירדן)
תוספת של מתנחלים בתוך ישובי יו"ש, בהחלט מחזקת את ההתיישבות ומייצבת אותה שלא יוכלו להחריב אותה, אך מבחינת האחיזה בארץ, משמעוטה פחותה.
כמעט ואין בכך עוד שטח מארץ ישראל המוחזק ביהודים.
עיקר עניינה הוא לשמר את הקיים, שאותם מקומות התיישבות הנתונים כעת לשלטון ישראל, אכן ימשיכו במדרגתם.
הדרך להרחבת הריבונות וישומה בפועל, היא ע"י המאחזים.
כבר אציין, שזו לא הדרך היחידה. גם טיולים השטח עושים זאת וכו', וכמובן, הטיולים הינם אמצעי חשוב מאוד לחבר את ליבו של עם ישראל למקום, אך ב"למעשה" – בשטח - טיול הינו אחיזה זמנית, ומאחז הינו אחיזה קבועה.
הקמת מאחז בכל נקודה שהיא, מממשת שלטון ישראל על אותה נקודה. בעקבות המאחז, הרי שהנקודה הזו מיושבת ביהודים, ואם הגבעה במצבה הקודם הייתה במעמד של "ריבונות תאורטית, אך ללא ישום בפועל", (כמו רוב השטח הפתוח, שהערבים עושים בו כבתוך שלהם, והיהודים מפחדים להסתובב ללא אבטחה), כעת הגבעה יוצרת במקום מציאות של שלטון יהודי ממומש על עוד רכס בארץ.
הפינויים וההריסות אמנם פוגעות, אך עדיין הנקודה המרכזית נשמרת (אם לא נוטשים את המקום כמו ביד יאיר, אלא חוזרים ושבים אליו).
גם אחרי הפינוי, עדיין באותה גבעה מסתובבים יהודים בהרגשת בעלות, והערבים כמעט ואינם מגיעים אליה.
וכאמור, עיקר הנקודה זה הריבונות, שתהיה הארץ ביד ישראל, וההתיישבות נועדה כדי ליצור את אותה ריבונות.
את זה המאחזים יוצרים במקומם בגדול!
צריך רק לבקר, בעוז ציון, רמת מגרון, שבות עמי, גאולת ציון, גבעת אגוז, מצפה אביחי, מעוז אסתר, נצח בנימין, הסרוגה, וכו' כדי לחוש את המציאות שכמה בחורים בודדים מחזיקים גבעה שלמה באחיזה יהודית. ויד יאיר תוכיח, שבעת שהמקום נחרב ולא יכולנו לשוב אליו, לא רק יד יאיר נפלה, אלא אובדן מימוש השליטה על שטח רחב מאוד שמדולב ומזרחה.
דרך אגב,
מבחינת העלות הממונית, הרבה יותר זול לבנות מאה בתי עץ במאחזים, מאשר לעשות הפגנה אחת של מועצת יש"ע.
נ.ב. מצורף מאמר נחמד שכתבתי בעניין "דירת ארעי" – ה"סוכות" שלנו במאחזים, שיש גורמים שדואגים להגדיר אותם כלא יותר מ"דירות ארעי".
בברכה
מאיר גולדמינץ
את??
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל