מישהי שאלה אותי שאלה "השקפתית" כלשהיא, בתירוץ שהיא קראה כמה מאמרים שלי, והיא חושבת שאוכל לענות לה עליה.
היא די הייתה במצוקה, ולא חיפשתי ממש להתווכח ולהוכיח לה עד הסוף, אלא להוכיח את המינימום, ועם השאר להסכים.
סופו של דבר היא הבינה, והודתה לי מאוד.
לאחר יומיים אני מקבלת טלפון, מהמדריכה שלה, "תשדלי לא להתווכח איתה על דת, כי היא לא סובלת את זה.".
קודם כל, הייתי בהלם. לא ידעתי איך להתייחס בכלל. התייחסתי וזה כבר היה ועבר.
מה אתם הייתם עושים במצב כזה?
א. "הנעלבים ואינם עולבים
ב. מבהירים לה כמו שצריך שפעם הבאה שלא תשאל, או שתתמודד עם התשובה.
ג. מתחילים להסביר למדריכה ויוצאים דפוקים בעליל.
ד. עושים מזה סיפור, ומדברים עם המדריכה והבחורה בו שמנית, ע"מ שתצאו בכבוד מכל הסיפור ההזוי הזה.
תודה לכם
יש לך זיכרון צילומי לניקים …