בכתבה הראשונה מובא איך שהרב בן דהן קרה לשיחה את הרבנים הראשים והסביר להם כי על פי דעתו הנהלים לא בסדר.

אז ישר הרבנים הראשיים(כתבה שניה) באמת נענו לדעתו והוציאו מכתב.

עם כל הגל של חקיקות אנטי דתיות שיש כיום,וסירובו של בנט לפגוש את הרבנים הראשיים.

הגישה לסיפור הזה זה עוד סוג של רפורמה בנושאים חשובים של שמירת (או רדיפת)הדת.

כל הטענה שלא רצו את הרב סתיו כי הוא כביכול יותר מיקל בנושאים אלו או אחרים אז צריך רב יותר שמרן.

מה שמתברר כעת שהרבנים הם רק בובות לכאלו שהם הרבה פחות שמרנים מהרב סתיו וד"ל.

ורק תהיתי האם הרב מרדכי אליהו היה מוכן לקולות שכאל בנושאים הכי חשובים ביהדות..

הרי כל המעמד של כבוד השר זה שהוא מקורב של הרב אליהו

הכותרת היא מתוך טור של ידידיה מאיר בבשבע(הטור במלואו מופיע בסוף התגובה).

הבעיה היא לא בנקודה הלכתית הזו - שספציפית היא נכונה - אלא בהתקפה הפרועה של חקיקה נגד נושאים דתיים ונגד לומדי התורה באשר -כיפה סרוגה וכיפה שחורה כאחד, תוך גרימת נזק ובכיה לדורות.

והרב מרדכי אליהו לא אהב את הגישה שנקטו רבנים אחרים שנקטו קו כולל של קולות(מלשון להקל) בנושאים דתיים, אלא בחינת כל מקרה לגופו ובשעת הצורך להקל.

לצערנו אנו רואים שבגישה הזו תומכים אנשים דתיים אלו או אחרים וחלק מהם שהיו קרובים לרבנים גדולים אלו או אחרים,

וזה לא רק מפלגת הבית היהודי אלא גם ש"ס - אלא שהאחרונים סופגים גם ביקורת למהלכי ראש המפלגה שלהם משא"כ הראשונים

 

הטור של ידידיה מאיר

1. יום שני שעבר, אחת בצהריים. למייל שלי מגיעה הודעה חגיגית לעיתונות: "סגן שר הדתות הרב אלי בן-דהן הגיש הצעת חוק משותפת ביחד עם השרה ציפי לבני יו"ר 'התנועה' בעניין...". סטופ. לא מעניין אותי מה הפעם הצעת החוק. עוד לפני שאני יודע על מה היא אני כבר חש מבוכה. ממש מבוכה. 
כי זה באמת לא משנה במה ספציפית עסקה הצעת החוק המסוימת הזאת של יום שני שעבר באחת בצהריים (רק כדי שלא תסתקרנו: רב ראשי אחד. דווקא לא כזו פגיעה בקודשי האומה). מה שכן משנה שזו הייתה עוד הצעה, אחת מגל החקיקה הענק של הבית היהודי. גל? בולמוס, אמוק, אטרף, ג'ננת החקיקה בנושאי דת ומדינה. חלק מההצעות אולי נכונות, חלק מהן ודאי שגויות ומסוכנות, אבל אין טעם לרדת לפרטים, כי הצד השווה שבכולן הוא אחד: הטרנדיות. זה לא משנה אם מדובר בגיוס, בגיור, באימוץ, בתקצוב, בברית הזוגיות, בברית הגירושין או בביטול שנת השמיטה המתקרבת (איך עוד לא הציעו גם הצעת חוק כזו?). התחושה היא שמישהו כאן רוצה כל הזמן להתחנף. 
בשבועות האחרונים דיברו המון על פוסק מפורסם אחד, גדול ומקל. כל כך הרבה שמענו על הרצון של הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא להחמיר, למצוא פתרונות הלכתיים כשרים לכל בעיה שצצה, לנסות להכניס תחת כנפי ההלכה כמה שיותר חלקים מן המציאות. אבל אפילו לרגע אחד לא הייתה שם תחושה שהוא רוצה להחניף, שהוא מנסה להתנחמד. 
עכשיו, רגע. יכול להיות שסגן שר הדתות הרב בן-דהן בכלל עומד בפרץ, ואם הוא לא היה שם אז המצב היה הרבה יותר גרוע. אני לא יודע, אני לא בקיא בפרטים. אבל אני כן בקיא באווירה. והאווירה הזו, כאמור, לא גורמת לי לצאת בזעם, לזעוק על הפגיעה בקודשי ישראל - בשלב הראשון היא פשוט מביכה אותי. הביחד הזה עם ציפי לבני, השיתוף, המשותף. 
וככל שאני חושב על זה, התחושה הזאת מציפה אותי דווקא בגלל שזה הרב בן-דהן. בשבילי וגם בשביל ילדיי הרב בן-דהן הוא אחד מגיבורי הקומיקסים המרגשים 'אביהם של ילדי ישראל'. הוא תמיד נמצא שם בציורים ליד הרב מרדכי אליהו זצ"ל, בסיפורים המופלאים של העמדת היהדות על תִלה, אם זה בבית הדין, במסעות לקהילות יהודיות בחו"ל או סתם ברחוב. מה לעשות, קשה לי פתאום לראות את הרב בן-דהן כגיבור בקומיקס של ציפי לבני. ואגב, מזל שהחוק שהוא מציע מגיע רק עכשיו. אחרת היה לנו רק הרב אברהם שפירא. או רק הרב מרדכי אליהו. שניים, לפי יוזמי החוק, זה הרי יותר מדיי.

2. כמה שעות אחר כך הייתה לי נחת גדולה מיו"ר המפלגה של הרב בן-דהן. נפתלי בנט הזכיר לי איך הוא יודע להילחם בשצף קצף, כשצריך. אם משהו חשוב לו, הוא מעמיד את כולם במקום ולא מתבלבל לרגע. ממש כמו אז, ברגעים הקסומים שלפני הבחירות, בריאיון אצל ניסים משעל, למשל. זוכרים? לפני שידענו שהמשמעות של "משהו חדש מתחיל" היא חברות – סליחה, חנופה – ללפיד ולבני בנושאי דת ומדינה. בימים שנראה היה שמדובר בגאווה יהודית שמתחילה, לא בהתרפסות. 
אז הנה תמלול מלא של הריאיון המעולה של בנט אצל עודד בן עמי בערוץ 2. בן עמי קודם כול השמיע לבנט את מה שאמרה עליו יום קודם ציפי לבני: "רבני הבית היהודי מובילים מאבק בלתי נסבל בעיניי, לא מכובד, על סף אלימות... המסר שלי לרבנים הקיצוניים האלה שלא מקבלים את דעותיו של האחר, וגם למנהיגיהם הפוליטיים: תעצרו את זה. נפתלי בנט, תעצור את זה. גם ההתבטאויות שלכם תורמות לעניין הזה. תעצרו את זה!". 
בנט שמע וממש התעצבן: "אוי, באמת, זה טריק פתטי לנסות לסתום פיות. אף אחד לא ישתיק אותי. אם יש לי ביקורת על התהליך המדיני אני אגיד אותה. אל תנופפו לי ברצח רבין, שבו הייתי בכלל מ"פ בצבא. זה מופרך! אנחנו מדינה דמוקרטית, ראוי וצריך לבקר, ומותר לבקר, זו חובתי. אם אני לא מסכים עם מישהו אני אדבר, ואף אחד לא יסתום לי את הפה! אני עומד מאחורי כל האמירות שלי. אין פה שום הסתה, ההסתה היחידה היא כלפינו. זה ניסיון להשתיק אותנו... עזוב, עודד, עזוב, די להתבכיין. אם למישהו קשה בפוליטיקה, שלא ילך לפוליטיקה. אם קשה מדי לאלעזר שטרן או לציפי לבני להיות בחזית הזאת, שלא יתבכיינו, שילכו לאיזה בית מרגוע". בנט רק לקח נשימה כדי להמשיך, אבל פתאום בן עמי העיר לו: "רגע, אל תשלח את לבני כל כך רחוק, כי הנה היום אתה והיא מגישים יחד הצעת חוק לרב ראשי אחד, יופי!".
וכאן, בן רגע, נפתלי שלנו התרכך. פתאום הטון השתנה ונהרה של ממש הייתה שפוכה על פניו. כך הוא ענה ואמר על מי שלפני דקה האשימה אותו לא רק ברצח רבין אלא גם ברצח לבני: "עודד, זה מה שנקרא: גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום. במובן הזה, זה מראה שגם ציפי לבני ואני יודעים לשתף פעולה כשצריך, ולא מדברים כל היום על הסתה... זה חלק ממהפכה מדהימה שאנחנו מובילים... אנחנו עושים דברים מאוד יפים ונמשיך לעשות".

3. אז מה היה לנו כאן? ריאיון שאפשר לחלק לשני חלקים. בעצם, מרואיין שאפשר לחלק לשני חלקים: אם שואלים אותי על ארץ ישראל – אז אני נלחם בכל הכוח. אפס פשרות. רעל בעיניים, סכין בין השיניים. ואתה, עודד, לא תסתום לי את הפה. אבל אם מדובר על תורת ישראל – אה, תראה, אנחנו נמצא כבר את הדרך שגם ציפי לבני תהיה מרוצה. ושוב, לא רק בסוגיה הלא-כזו-עקרונית של מספר הרבנים הראשיים, אלא ברשימה ארוכה של נושאים הרבה יותר מכוננים (דוגמה קטנה: באותו יום, בעמודים הראשיים באתרי המגזר, התראיין הרב יעקב אריאל ואמר שחוק אזורי הרישום החדש הוא חוק גרוע שייצור "בעיה חמורה עבורי, כרב עיר"). אבל למה להקשיב? בתחום הזה אנחנו רוצים שעודד יגיד "יופי", ולא משנה מה חושבים הרבנים שלנו. שלא לדבר על החרדים. 
זה מדהים: בנט הרי לא היה חולם לוותר – ובצדק – על אף גרגיר אדמה משום מאחז, ולא משנה מה לבני תחשוב. אז למה בנושאים אחרים כל כך דחוף לו לרצות את כולם? הרי אם הוא רק יתגמש קצת בתחום המדיני, עודד יגיד לו אלף פעם "יופי". איך שם הוא כל כך נחוש ועקשן, בעוד כאן לפיד ולבני קובעים את הטון, והוא נגרר ומתנחמד? 
ועוד משהו: כבר שנים יש פולמוס בציונות הדתית סביב השאלה האם המפלגה צריכה להתייעץ עם גדולי תורה. אני זוכר את זה כבר מילדותי, מהימים שבהם שאול יהלום עוד לא חלם להיות מבקר מסעדות. אבל הפעם לא מדובר בהתייעצות עם רבנים בסוגיות מדיניות או כלכליות, או בשאלה איך לערוך פריימריז במפלגה. נגיד שהוחלט להוציא רבנים מכל התחומים האלה ולהגיד להם: "אצלנו רבנים לא מתערבים בפוליטיקה". אוקי, אבל האם רבנים לא מתערבים גם בהלכה? הרי ג'ננת החקיקה של השבועות האחרונים נוגעת כולה לסוגיות הלכתיות מובהקות, רגישות, מורכבות, שקשורות נטו לתחום העיסוק שלהם. האם אפשר להחליט החלטות בנוגע לאקדמיה בלי לשבת עם מנהלי האוניברסיטאות? האם מחוקקים בכנסת דברים שנוגעים לצה"ל בלי לשבת עם ראשי הצבא? 
הרב הראשי, הרב דוד לאו, תיאר לאחרונה איך הוא מחכה כבר חמישה חודשים לפגישה עם בנט, רק כדי לדבר על חוקים שהוא-הוא זה שאמור ליישם אחר כך. האם בנט שולח גם אותו לבית מרגוע?

4. ואולי טוב שבשש אחר הצהריים בנט התראיין לעודד בן עמי, ולא שמע מה אמרה עליו באותן שעות במליאה שותפתו לחקיקה. כי ממש בזמן הריאיון שלו עלתה לבני לדוכן, ואז הבנתי מאיפה הגיעה אליי המבוכה ההיא של הצהריים. "אני אשיב בשם היהדות", היא פתחה את תשובתה להצעת האי-אמון שנידונה שם, "אבל לא בשם המפלגה הקרויה 'הבית היהודי', אין מצב שאשיב בשמם". מעניין. את הצעת אי האמון הגישו באותו יום ש"ס ומרצ, אבל לבני כמעט לא התייחסה לשתי המפלגות האלה. היא ענתה בחריפות דווקא לשותפה שלה לקואליציה: "יש אצלכם, בבית היהודי, הרבנים שלכם, שמוציאים פשקווילים נגד אלה שעל פי תפיסתם פוגעים בעקרונות לאומיים, לאומניים, שלא קשורים בעיניי להלכה... באתי לממשלה כדי להגיע להסדר מדיני, באופן שבו אנחנו יכולים לחיות על פי הערכים היהודיים שלנו, שאינם כוללים היום את כל מה שאנחנו רואים ביהודה ושומרון בשם רבנים... אתם החלטתם לשים את ארץ ישראל מעל היהדות, מעל המדינה היהודית, במשך הרבה מאוד שנים, וזאת התוצאה שאנחנו רואים כאן היום".
נעזוב לרגע את רמת הטיעונים הרדודה, שמתם לב שהמילה "רבנים" אצל ציפי לבני, גם בנאום בכנסת וגם בריאיון שצוטט כאן קודם, היא שם קוד לדבר איום ונורא? מספיק לומר "רבנים" וכבר ברור שיש לנו עסק עם קבוצה מפוקפקת, פנאטית ואלימה. בעולם המושגים של לבני יש רק דבר אחד שהוא יותר גרוע מ"רבנים" - והוא: "רבנים מיש"ע". 
האם יש קשר בין סלידתה מעצם המילה "רבנים" לחוק שהיא מקדמת עכשיו עם הבית היהודי לבחירת רב ראשי אחד? אז נגיד שזה באמת עניין מיושן, כפל התפקידים הזה, והגיע הזמן לאחדות בין העדות וכו' וכו', אבל למה יש לי תחושה חזקה שלבני הייתה מתה לחוקק חוק לא של רב ראשי אחד אלא של אפס רבנים ראשיים, ורק עכשיו, כפשרה, כשלב ביניים, כפעימה, היא מוכנה ללכת על רב ראשי אחד? 
ואל תגידו לי "בנט לא מתחנף, אלה הדעות שלו". ישבתי עם בנט כמה פעמים לפני הבחירות וגם שמעתי אותו אז באינספור כנסים, מלהיב את הקהל. הקשבתי היטב. מה שהניע אותו אז היה ציונות, ערכים, התיישבות. זה גם מה שגרף מחיאות כפיים. אפילו פעם אחת לא שמעתי אותו מבטיח לקהל "אנחנו נעלה לשלטון ונקצץ את התקציב של ישיבת מיר לבני חו"ל כדי שהאמריקאים האלה יפסיקו לבוא לשנה לארץ ללמוד תורה!" או "אנחנו נשנה את חוק האימוץ כך שיוכלו לאמץ תינוקות גויים מאוקראינה עם פחות פיקוח ורישום של הרבנות!". את הרעיונות האלה הוא הביא אחרי הבחירות, מהחברים החדשים שלו. 
נכון, גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, נפתלי. אבל כמה, למען השם, הוא יכול לקלקל בשאר הזמן.

שהפכה את הפנים של תורת ישראל למשאבת ג'ובים, כסף , שחיטות, סיאוב וריחוק מהעם. וזה קרה בגלל הפוליטזציה.

קדימה להתקפה...

ועיקר הביקורת היא כלפי החרדים שהכניסו את המועמד שלהם בטענה שהוא לא מיקל ביודעם שזה לא יהיה כך והם ביקרו את הרב סתיו.

כשבמצב הזה עדיף את הרב סתיו שאמנם הוא מיקל אבל יש לו משנה מסודרת בזה והוא לא אחד שמשחקים בו עם חוטים.

וכן צריך לבקר ובכבוד את  חברי הבית היהודי - הם בעמדה משפיעה ולצערנו רואים שהם מידרדרים מדחי לדחי בעניני ארץ ישראל תורת ישראל ועם ישראל.

כשביכולתם לנצל את השפעתם המכרעת בשביל הנושאים הכי קריטיים לעם היהודי.

פוליטקאי באשר הוא חשוף לביקורת  - וזה הדבר היחיד שיכול להשפיע עליו - לחשוף את האמת עליו.

בכל מקרה אני מודע לרגישות הענים ומתנסח באופן מכובד - אשמח להערות אם לא

כוח דהיתרא- עדיפא.

וזה לא נכתב על הרב עובדיה זצ"ל.

עדיף רבב שמיקל בצורה מסודרת מאשר אחד שמיקל בשביל העסקנים והפוליטקאים -שלזה אין סוף.

רק הערתי שהרב אליהו לא הי בשטיה של להקלה בצורה שיטתית אלא איפוא שצריך.

המצב כיום הוא שחוק אנטי דתי רודף חוק אנטי דתי ולצערנו חלק מחברי צפלגת הבית היהודי משתתפים בפסטיבל הזה.

ספציפית לזה הרבנות כבר הוצאיה הנחיה שאני מאמים שמאז ומעולם היא היתה לא לבדוק - ואני לא מבין מה הסיבה שצריך להלחץ שוב מהתקשורת שעוררה את הסיפור הזה 

לדעת אחרים זה רק יביא ברכה לתורת ישראל ולעם ישראל שכמה להסתופף בצילה אבל לא מתקרב בגלל הריח הרע שעולה מכל מה שהולך שם

הרב טאו מקורבו של נתניהו לוחץ לשלב את הנציג שלו, וסמוטריץ' מתנגד מטעמים מובנים, ומפעיל לטובתו את לשכת ראש הממשלה.

ההשוואה בין מעוז לבן גביר אינה הוגנת בהנתן שבן גביר שלט בשני משרדים מרכזיים, ועוד משרד... בערך. מעוז, ח"כ בודד לא שלט בכלום.

כי משרדים מייצרים קבלות ובייס.

כך ואחרת, אם הרב טאו יורה לאנשיו להצביע מחל תמורת הישג כלשהו לסביבת הר המור, הכל יבוא על מקומו בשלום, אבל זה לא יקרה.

בס"ד

בכנסת הקודמת (24) בן גביר היה ח"כ בודד וכבר התחיל לצבור כוח רק מעצם כניסתו לכנסת והעובדה שהוא חרש את הארץ לכל אורכה.

וממתי נתניהו הוא מקורובו של הרב טאו?!

ברדיו קול חי הוא הוגדר מקורבו של נתניהו.

כעבור 3 שנים הוא גמל לרב טאו ונשכב על הגדר כדי שמעוז יכנס לרשימה לכנסת.

לא הבנתי את הטבלאות שצירפת.

בהערת אגב, יש הבדל מהותי בין בן גביר שפונה אל קהל ימני רחב, ולכאורה הבייס של הליכוד, ובין מעוז שפונה אל קהל נישתי שבין קטן לקטן מאוד.

זה מציף את השאלה, האם עדיין יש תועלת ממשית במפלגות נישה מכל סוג שהוא, אבל דומה שלא כאן המקום.

בס"ד

היא מראה שבן גביר הביא בסקרים של הבחירות הקודמות (בתקופה בין פיזור הכנסת לסגירת הרשימות) בין 5-9 מנדטים וזה אחרי שנה וחצי כח"כ בודד. מעוז לעומת זאת לא עשה דבר או חצי דבר כדי לנסות להגדיל את הבייס שלו.

אז כן, אני חושב שמפלגת נישה שקיבלה את הצאנס שלה ולא הוכיחה לא עשייה ולא מעבר של אחוז החסימה - אין מה לפעול למענה.

עכשיו יהיה (שוב?) המבחן של זהות. ניצלו סיטואציה ודחפו אותם לאיחוד. עכשיו יש עבודה אמיתית.

בס"ד

בניסיון הקודם הוא פישל. עכשיו הוא יהיה צריך להוכיח את עצמו שהוא למד להתנהל נכון.

נתניהו מעריך שיותר קולות יאבדו מאשר יכנסו מהרשימה של סמוטריץ ופייגלין בעקבות האיחוד, בעיקר מצד מצביעי פייגלין, אבל יאבדו בתוך הגוש כנראה.

והקולות של מעוז יקלטו מתהום הנשיה של החסימה.

פעילי נעם, מפעלים בימים האחרונים לחצים כבדים ולא בוחלים בשום מניפולציה לקידום העניין. בעשיה פוליטית ממשית הם חלשים, מאוד, אבל ברעש וצלצולים הם חזקים. אני בכלל לא משוכנע שהשמועות על 'לחץ מצד נתניהו', זה לא ספין שהם המציאו.

מסתבר שגם נתניהו יודע, ששריון של מעוז, שכאמור לא עשה בכנסת האחרונה שום דבר מועיל שלא יכל לעשות מבחוץ ורק גרם לרה"מ להזיע, ירחיק יותר מצביעים שעלולים לזלוג שמאלה משיביא מצביעים.

גם בשביל האיחוד בבחירות הקודמות ביבי שילם להם במנדט של הליכוד. יש סיבה למה אנשים לא אוהבים את המהלכים של אבי מעוז.

בראשון נאמר שנועם מבריחה יותר קולות משהיא מביאה, ובשני נאמר שהוא פועל למען שילוב נועם בציונות הדתית.

לפחות אחד מהם הוא שקר, ואולי כדבריך, זה ספין שהם המציאו, או שפשוט הוא חזר בו.

אני לא יודע למה הוא צריך לבחוש בכביסה המלוכלכת במגזר, ולמה המגזר עצמו לא מתאמץ בכל דרך שהיא להגדיל את מספר הפתקים מטעמו שיוכנסו לקלפי.

הלייטים שהתפזרו בין כל מפלגות השמאל הם יעד לחיזור ולהשפעה, ולהשבה הביתה. מדובר בכששה מנדטים, אלא שנתניהו אפילו לא יודע איך להגיע אליהם.

לא צריך להאמין לכל שטות שמתפרסמת בתקשורת. בטח לא בזמן בחירות ובפרט בהגשת הרשימות.

כי הוא עדיין על סף אחוז החסימה.

כי גם אם פייגלין מוסיף מנדט, הוא בהחלט גם מרחיק כמות כזו, בטח כשיש חלופות דומות יחסית כמו עוצמה ווינטר.

לכן כדאי מאד שיחבור גם למעוז שיש לו הרבה מצביעים וגם פעילים מאד איכותיים שיכולים לעשות עבודת שטח חזקה שתביא אליו את המתלבטים האלה. נכון שגם נעם מרחיקה מצביעים אבל הוכח שמצביעים להם בסופו של דבר ופעילים איכותיים יכול להיות משמעותי מאד פה.

-לדעתי מעוז לא אשם בזה. הוא רק ח"כ בודד ולא נתנו לו כלום מהקצת שהוא ביקש. וכשאתה פועל נגד הזרם, בשונה מהדברים הנפלאים שבן גביר קידם שיש להם תמיכה רחבה בכנסת, אז קשה מאד לפעול כח"כ יחיד, ואדרבא חלק מהתנאים להצטרפות הפעם צריך להיות שייתנו לו גיבוי גם שאר השותפים. כי בלי זה הוא באמת מיותר בכנסת

היה שסמוטריץ ווינטר היו מתחברים פשוט. ואבי מעוז אם גם יצטרף זה היה נחמד וממקסם יותר קולות אבל פחות קריטי.

כל ה'אכלו לי, שתו לי' - לא לגיטימי בפוליטיקה. חלק ממה שצריך לדעת בפוליטיקה, זה להתנהל בשיתוף פעולה, ההשגים מגיעים בתמורה לשיתופי פעולה. אם היתה סיעה של שמונה מנדטים ולא של שבעה, אולי אבי מעוז היה יכול להטריל קצת פחות - אבל כל הדברים המהותיים שחשובים לו, היו מקודמים יותר. ההתעקשות שלו לעבוד כסיעת יחיד, שממילא אין לו גם אמצעי לחץ על הקואליציה - היא שגרמה שהוא מסיים עם הרבה נאומים ו0 עגול של הישגים.

מעבר לזה - הוא הצליח להיות סדין אדום בעיני רבים. הקולות שהוא ירחיק מהמפלגה, רבים מאוד מהקולות שהוא יביא. לטעון שהקרבה לאחוז החסימה היא סיבה להכניס אותו - זה חוסר הכרות מוחלט עם הציבור.

הוא מואשם בהטרלה כי כל הפעילות שלו בכנסת היוצאת, לטוב ולרע, היתה בענייני דת ומדינה.

יריבו הגדול סמוטריץ' התעסק בכלכלה, ובבטחון, ובקטטות עם בן גביר, ובאנטנות, ושום כלום בענייני דת ומדינה. החריג היה הפיאסקו עם הרב מיכה הלוי.

וממילא הוא לא הטריל.

פעילות אמיתית לא היתה, לא בדת ומדינה ולא בתחומים אחרים, רק סיפורים והטרלות.

בזמן שהוא הטריל עם החלטות הצהרתיות על 'ריבונות', כשהוא יודע טוב מאוד שראש הממשלה לא יכול לאפשר לזה לעבור, סמוטריץ' דאג לריבונות בפועל.

בזמן שהוא הקריא במליאה סיפורים על פרוגרס, רוטמן דאג להחליש את הדיפ-סטייט שמוביל את הפרוגרס.

בזמן שהוא צעק 'חינוך יהודי, חינוך יהודי, חינוך יהודי, רק אני דואג לחינוך יהודי' - סמוטריץ' דאג שמוסדות החינוך יתפתחו, שההורים יוכלו לעמוד בתשלומים ואורית סטרוק דאגה לבנות השירות שיתנו חינוך יהודי.

ההתבכיינות של חסידיו ש'לא נתנו לו', מראה בדיוק שהם פשוט לא מבינים איך עובדים בפוליטיקה -בשיתופי פעולה- ואין שום טעם לתת עוד הזדמנות לאלו שפשוט לא מסוגלים.

ומנדט שלם לאחר חלוקת עודפים.

אפשר היה להגיע איתו להסכם פרישה מהמירוץ תמורת תופינים כאלה ואחרים בכנסת הבאה.

אבל אוי השנאה.

אבל לתת לו מקום ברשימה, היה מרחיק יותר ממועיל.

אגב, לא חושב שישרוף אפילו חצי מנדט. כן, כמו שכבר ראינו בעבר 1,400 קולות יכולים להיות ההבדל בין ממשלה יציבה, לאין ממשלה.

זה הקו של הר המור (תרתי משמע), בטרם ירד לעולם המעשה.

בסופו של דבר הם אנשים שטבוע בהם ניתוק מהותי מסויים מהפרקטיקה, לטוב ולרע.

רואים את זה גם אצל וינטר, שלכאורה אמור להיות אדם מאוד לוגי וריאלי אחרי כל מה שעבר.אבל עכשיו הוא לוקח סיכון עצום, שהרווח בו, גם אם יהיה, הוא קטן לעומת הללכת על בטוח ולהתאחד (וגם לצאת בסדר מול ה' ושהוא עשה את שלו).

הרי ברור שאם הוא היה ניצב בפני אותו סיכון כשהוא צריך להחליט על פעולה צבאית, הוא היה הולך על בטוח ולא לוקח סיכון גדול מאוד בשביל רווח קטן. אז למה פה, כשזה משהו שנוגע לכל העם, הוא מסתכן?

כי הוא מנותק מהפרקטיקה הפוליטית, שבניגוד לפרקטיקה הצבאית, אין אצלה מסלול מסודר של התחלה בקטן ועלייה לאט לאט.

ליברמן יעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

בקרוב נדע עם מי הוא חתם על הסכם עודפים. ליברמן או בן גביר.

והפיקוד הבא שלו יהיה להיות מדסניק במכינת עלי

היא אכן בסכנת סגירה.

העיקר שנם ימשיכו לצעוק, שהם ורק הם התורה בטהרתה.

מנוכחותו בכנסת כשהוא לא מסוגל לפעול בה בשיתופי פעולה.

שבעז"ה אוירה גם יחכים אותך, לראות את הטוב במיישבי הארץ ומוסרי הנפש עליה.

אין צפיה שהוא ייצג אותנו. יש ערך במקום הסמלי, שקצינים בכירים, גיבורי ישראל, מכירים בזה שערכי הציונות הדתית הם הערכים שראויים וצריכים להוביל את עם ישראל כיום.

מדבריו של יוסי בכר נשמע שהוא בתהליך התפכחות וגם אם אולי מידי מורכב לו כיום בגילו המתקדם לקבל עול תורה ומצוות כמו בנו שחזר בתשובה שלמה ונשוי לנכדת הרב ליאור

(הועברת לדף אחר

להכרזה שלו יש ערך משמעותי.

לדעתי זה מעניין מאוד ומשמעותי שהוא ואיתם שהיו מפקדים במלחמה במילואים כעת מביעים תמיכה במפלגה של סמוטריץ',

אצל נתניהו יש את אלישע מדן וטליק גווילי ששילמו מחיר גדול במלחמה ותומכים בו,

אצל אייזנקוט יש בכירים לשעבר,

אצל גולן יש אנשי מחאה,

אצל וינטר יש אזרחים שהיו מעורבים במלחמה.

זה מעניין ומעורר מחשבה מה כל מפלגה מציגה

לא יודע כי לא התעמקתי בזה על איזו פגישה מדובר ומי הם הדמויות המדוברות - באתי לתקן את הרושם שהבאת על המלון

הוא ברמת מחירים דומה לזו של מצודת דוד הסמוך. לא הכי יקר בארץ (קמפינסקי בת"א נחשב ליקר והיוקרתי - יותר מהמלך דוד בירושלים).

היינו בו פעם סוף שבוע, לא צריך להיות עשיר במיוחד.

גם בו וגם במצודת דוד רואים המון חרדים מתארחים.

שיביא עוד חמישה מנדטים גגד השמאל.

הלואי שיצא משהו טוב מהמפגש הזה

זה מתחבר אצלי לנוהג של צעירי המגזר החרדי הנפגשים לדייטים ועושים זאת במיוחד בישיבה בלובי דווקא במלונות היוקרה בירושלים (וגם בהילטון ת"א. לא במלונות ה-'פושטים' במלעיל…)

בתי מלון מגדירים את הלובי שלהם כחצר ציבורית כדי לא לשלם עליהם ארוננה. זה אומר שכל אחד יכול להיכנס בלי לשלם (היי דייטים חרדים) כי מבחינה חוקית זה סוג של לא שטח פרטי.

הם הודיעו עכשיו שלא ירוצו עם וינטר כי לפי הסקרים לא בטוח שיעברו, אבל הם כן יהיו בכנסת הבאה, איך בדיוק??

אבל את פייגלין הוא לא רוצה, ולכן ירוץ בנפרד, וישרוף ביחד עם כולם.

גם לייטנר לא נראה לי יפרוש כי הוא רוצה להוכיח למפלגות החרדיות את כוחו.

יגמור מחוץ לכנסת.

תרשמו.

אבל אם יוכל להזיק אז יוכל להשתמש בזה בשביל "איחוד" בסבב הבא. כמו בן גביר וכמו פייגלין.

זה שאנו שומעים עליו - כי יש לו מימון,

לא יודע מאיפה

יהיה לחץ "להתאחד" איתו בפעם הבאה ולתת לו מקום ריאלי. איתמר בן גביר וחבריו עשו את זה במשך עשרים שנה עד שזה עבד להם.

למעשה הוא לא יקבל חצי אחוז.

לדעתי.

גם הוא תומך בנתניהו.

אבל גפני תמיד היה איש שמאל. זה לא חדש. בשונה מגולדקנוף למשל.

גפני כנראה היה איש ימין חסוד ביחס למה שיחליף אותו.

הקרב הליטאי שמגיע עד לנתניהו

הם רוצים פטור מלא מגיוס

ולא שמחים מזה שהוא כבר כמה מערכות בחירות לא מצליח להביא את הפטור הזה

בממשלה הבאה הם ינסו להשיג את הפטור הזה בכל מחיר.

לא בטוח שהמחליפים יהיו טובים יותר לציבור הדת"ל או הימני

כי זו ההוראה שקיבל מהחצר.

החלפתם מתבקשת בעקבות ההנהגה החדשה שקמה לדגל התורה.

גפני נאמן ביתו של הרב שך שהלך לעולמו, ומקלב נאמן ביתו של הרב אלישיב, שגם הלך לעולמו.

המנהיגים החדשים הם הרב לנדו והרב הירש, וטבעי שההנהגות החדשות תעצבנה את החצרות שלהם כלבבם.

ככה עובד מינהל תקין, בלי בג"ץ ובלי בצלם, ולא כמו בכירי המשפט והפרקליטות שלנו שהם מסמר בלי ראש.

גדול הרבה יותר, מהבזיון שעשו לו השבוע.

כשהרב שך זצ"ל כבר לא היה, גפני הפעיל את מלא המניפולציות, כדי לנטרל את הרב רביץ (שאגב, בשונה מגפני באמת היה תלמיד חכם), דאג שב'יתד' לא יזכירו אותו במילה, למרות שזה הבטאון של התנועה שהוא עמד בראשה.

אפילו כשהרב רביץ נפטר, ביתד הוא לא הוזכר, לא הוספד, לא נערכו עליו כתבות. האבסורד היה שתנועת דגל התורה וכל הגורמים המסונפים אליה - שמו מודעות אבל עליו - ביתד, אבל בכתבות ובטורים לא היה לו זכר (או זייכער).

על דאטפת אטפוך על מלא.

הח"כים הראשונים שנבחרו לכנסת מטעם דגל התורה היו רביץ וגפני. מאוחר יותר נכנס מקלב מקורבו של הרב אלישיב, שהתחמם על הקוים. רביץ פינה מקום, גפני התקדם, ומקלב סומן מספר 2.

38 שנים היה גפני בכנסת, תקופה מרשימה ללא ציניות. שורשיו חסידיים והוא חובש ספודיק בשבתות ובחגים, ובמובן מסויים הוא סדין אדום בעיני ליטאים רבים.

ידוע שנפטר זמן קצר מאוד לאחר פרישתו או שהופרש מהכנסת.