אין לו שם. אז אתם חייבים לתת לו אחד, אחרת לא יהיה לי מה לכתוב למטה, בשרשור סיפו"שים, 2 בשרשור- זה לא רציני!
היתה הפסקה שבוע אחד, מקווה שלא תהיה אחת נוספת בקרוב.
אני עוד רוצה לשבת לסכם את התרגיל כתיבה (שהיה נהדר!), אבל אני גם רוצה עוד זמן ביום, וזה לא כל כך מסתדר לי.
החלטתי להוסיף קישור לסיפו"ש העדכני בחתימה שלי, ולשנות אותו כל שבוע.
יש סיפור צד נוסף ואמיתי שקשור לסיפור הזה.
אם תהיו ילדים טובים (ואני אקבל אישור) אני אספר גם אותו. 
טוב, אז.. סיפו"ש?
"באחריותכם! תנו שם שנון"
"אחי, אצל מוטי עכשיו!" ניתקתי את השיחה כשניה וחצי אחרי שערן ענה. 'אצל מוטי עכשיו' שימש כקוד אדום למצבי חירום, אסונות טבע, או למקרי קצה, כמו אותה פעם שסמדר זרקה את מאיר, שנועם הפך לצמחוני, או להבדיל, אותה פעם שערן קיבל רגלים קרות רגע לפני שהוא הציע לספיר.
הפעם רק ערן יספיק לי, לא צריך לכנס את כל החמישיה.
חטפתי את הז'אקט השחור מהכיסא, דחפתי את הארנק לכיס האחורי, ולפני ששמתי לב - כבר הייתי בצדה השני של הדלת.
וידאתי שאף אחד לא עוקב אחרי, וקפצתי את כל המדרגות החוצה, לחסוך כמה שניות.
ברחוב, חותך אנשים במהירות שלא היתה מביישת צ'יטה זקנה, חולף על פני תיבת דואר, רמזור, המספרה של יוסי, עוד רמזור, פניה חדה ימינה, בניין שלישי, חותך פנימה, הבר של מוטי. עצרתי. הסדרתי את הנשימה, ונכנסתי. ערן כבר ישב בתא הקבוע שלנו, האמצעי משמאל. שולחן שחור, עגול, כבד, מרשים, ובלי מאפירה. ליד שקע חשמל, ואפשרות לקשר עין ישיר עם הברמן עצמו, ככה שאפשר להזמין משקה בקריצה.
ערן ישב בפינה המרוחקת, נראה שהוא על קוצים. אחלה.
מוטי, בעל המקום, זרק אלי מבט, קרצתי לו, "כרגיל?" שאל, "כרגיל" עניתי.
אצלי - 'כרגיל' לא אומר שאני יודע מה אני הולך לשתות, 'כרגיל' אומר שאם מישהו מזמין שתיה, ומישהו בטעות פיקשש לו את ההזמנה - מעבירים את ה'סליחה טעות, זו מלצרית חדשה' אלי. חצי מחיר, לא כולל טיפ. זה מרענן.
התיישבתי. ערן הפך את הפלאפון שלו, ודחק אותו אל קצה השולחן.
"מה עכשיו?" ידעתי שהוא יבין מיד. בתקופה שעוד הייתי יוצא - השיחה היתה מתחילה ב"מי עכשיו?" אבל כיום, שהתחתנתי, זה כבר סיפור אחר.
"זו שירה, אני לא יודע מה לעשות". ערן דפק לי מבט של 'כן, ידוע, הלאה', דפקתי מבט בחזרה של 'חכה, זו רק ההקדמה, תן לי את הזמן שלי' הוא לא ויתר והחזיר את המבט המפורסם של 'פחות מבטים, יותר דיבורים', ואפילו היה נחמד, ואמר "הלאה". המשכתי הלאה.
"יום שני לפני שבועיים, שש בערב, אני חוזר הביתה, קולט שהבויילר פועל, נבהלתי מאוד, כי זה אומר שהוא פועל מאתמול! ואין לנו כסף בשביל לחמם מים סתם. כיביתי אותו".
"עד כה הכל טוב", ערן עדכן.
"כן, זה משתפר. שירה הגיעה אחרי חצי שעה, ממהרת ברמות, היא פלטה משהו על מפגש חברות, שהיא נכנסת למקלחת, ואם מתקשרים - לשקר באדיקות שהיא כמעט מגיעה".
"זה בהחלט משתפר" ערן חייך.
"חכה, זה נהיה גרוע. המים היו קרים, היא התחילה לצעוק בחלקים על זה שהיא ביקשה במיוחד מהשכנה להכנס אלינו להפעיל הבויילר, משהו על זה שהיא צריכה עכשיו להכין לה עוגיות סתם, ועוד משהו על מישהו דביל. ואני רק ישבתי ותהיתי למה לשכנה יש מפתח לדירה שלנו".
עצרתי כדי לא להחנק, וכדי ליישב את הכרונולוגיה בראש לי. המשכתי,
"לפני שבוע, קמתי מהמחשב, ראיתי שהבויילר פועל, הבנתי את הרמז, השארתי אותו בתפארתו, ובבוקר- קיבלתי בחזרה את המונולוג על 'כסף, עבודה, וחיסכון' שנתתי לה לפני חודשיים, כשהיא קנתה את השמלה המטופשת ההיא"
כופפתי את הראש, להראות שאני רציני, ולחשתי באיטיות:
"מילה ב-מ-י-ל-ה".
ערן גיחך "ידעתי שהיא תזכור לך את זה", אמר. "שתוק", החזרתי. הוא שתק. המשכתי "התחננתי על חיי, ביקשתי לדעת מה לעשות בכפתור המדובר!! מכבים, או משאירים?!" צעקתי, מישהו מהשולחן ממול הסתובב, חייכתי בבישנות, פלטתי "סליחה" והחזרתי את המבט אל ערן.
"עצור רגע, בלילה, למה לא שאלת אותה מה לעשות?" הוא העיר.
"זה מה שהיא אמרה"
"מתי?"
"שניה אחרי הקטע בו הפסקתי את הסיפור"
"סבבה, ובאמת למה לא שאלת אותה?"
"כי יום קודם- נמסה לי גבינה צהובה בתוך הטוסטר, התקשרתי אליה כדי לשאול איך מוציאים את הגבינה משם, היא תהתה בקול גבוה מהנדרש "למה גברים לא מסוגלים לחשוב לבד, וצריך לעזור להם בכל דבר קטן", אז ניתקתי, וחשבתי לבד, ומסתבר שהיא לא אהבה את הרעיון שלי"
"מה עשית?"
"דחפתי פנימה סכין "
"לא משהו אחי..."
"הבחור משולחן עשר קיבל ליקר שרי" המלצרית חתכה את שנינו, והניחה לי כוס עם משקה אדום תמוה, זועק, ומחשיד. העפתי מבט אליו, הוא בהחלט היה נראה לא מרוצה. שיהיה. "תודה" הנהנתי. "תבלה", הלכה.
בירכתי שהכל, דפקתי שלוק, לא משהו, זה מה יש.
ערן הביט בי מהורהר "לא הבנתי... איפה נכנס לכל הסיפור הזה המצב חירום המדובר?"
נשמתי עמוקות, "נכנסתי היום הביתה, הבויילר פועל".
הקטע עם ה'כרגיל'- יש כאלה שלא הבינו, יש כאלה שאהבו אותו במיוחד, נאלצתי לערוך אותו, ולוותר על חלק מהפאנצ' שלו, אם הוא עדיין לא ברור- אני אשמח שתאמרו.
הערות לתיקון- יתקבלו בשמחה!
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
