בן אדם לא דתי שלא גדל כלל על חינוך יהודי מסורתי ולמרות זאת הוא מרגיש צורך להודות ל-ה' מול 25,000 איש!!!!
איזה קידוש ה'!!!
אז מה אתה נצמד לעניין של הכיפה, מדובר בעבירה (אם בכלל) מדרבנן, מה גם שהוא תינוק שנשבה, אולי הוא לא יודע.

אני פשוט לא מבין איך אנשים בכוח מחפשים רע...

אדם חילוני בוחר לנצל את אירוע הספורט הזה ולהודות ל-ה' מול עשרות אלפי איש, היש קידוש ה' יותר מזה?
אשרינו ישראל!!!
אתה בוחר להתמקד בפרט השולי של הכיפה ולא שם לב לעצם הברכה באירוע שכזה ע"י אדם לא דתי.

ואתה גם מוסיף ששחקן חגג שער על ידי שליפת ציציות, מדהים!!!

אני לא מבין איך אחרי דברים מדהימים כאלה, אתה בוחר לפתוח את דבריך במחאה.

אז אני רוצה בזאת למחות כנגד ההודעה שלך, קצת עין טובה לא מזיקה אף פעם.

שהיא חביבה בעיניי

שהוא בסה"כ לא רצה שהעולם יחשוב שזה בסדר לכתחילה לברך בלי כיפה..

פוקח עיניים- מודה אני, שם כיפה, נוטל ידיים על המיטה, ממשיך "ראשית חוכמה וכו..." באלוקי נשמה בד"כ

אני כבר לבוש בכל מקרה.

יוצא שרק מודה אני בלי כיפה וזה בלי הזכרת השם.

יש סידור, בסידורים מופיע על זה הסדר. מכיוון שהסידורים מוגהים ונערכים ע"י ת"ח אני לא חושש לנהוג כפי הסידור.

אני יודע שהרמב"ם פוסק מהגמרא את העניין הזה, מכיוון שאתה הולך כהרמב"ם אני מניח שככה אתה נוהג,

אבל אפילו לשיטת הרמב"ם אתה יכול להחזיר את הכיפה לראש לפני אלוקי נשמה.

ואל תשליך את ההלכה שלך, שבחרת לעצמך, על כלל הציבור שנוהג כפי הנהגת השו"ע והפוסקים האחרונים

שרובם אינם נוהגים כהרמב"ם, ובדווקא מאחרים את הברכות הנ"ל.

ועדיף הזכרת שם שמיים ללא כיסוי ראש, שזה איסור מדברי סופרים מאשר איחור אלוקי נשמה שזה מסברא(אין לאדם

להינות מהעולם בלא ברכה)?

תימה לי...

ועדיין- אם כך רבותייך פוסקים לך, אשרייך וטוב לך.

והן שייכות לכלל כמו שעיוור מברך "פוקח עיוורים" למרות שהוא אינו רואה, על ההנאה הכללית של העולם.

ככה שלרוב בניין ומניין, וכך גם נפסק- אין לזה חשיבות גדולה, אבל הזכרת שם השם ללא כיסוי היא איסור מדברי סופרים.

ומה התשובה?

הרי יש ראשונים שאומרים שאסור להזכיר שם שמים בלי כיסוי ראש, 

איך אתה מיישב אותם?

זה לא חוכמה להביא ראיות למשהו ולהחליט שאתה עושה כמו הראיה שלך נגד ראשונים

יש לך קושיא - תתרץ אותה, או שתחמיר מספק

(אני בטוח ששואלים את זה)

(מעודדת אותך נגד יצר הרע של דחיינות) 

כמבואר באריכות ביו"ד ריש סימן צ"ח

אבל זה לא רק לגבי זה, הדוגמא שם היא מישהו שלא יודע לשער אם יש שישים, שזה נחשב חיסרון ידיעה ולא ספק

ואין לי אפשרות לברר כמובן.

מה שאתה מתאר זה ספק אמיתי

חסרון ידיעה זה דבר שנובע מחיסרון שלי - שנאני לא יודע ללמוד, שאני לא יודע לחשבן, שאני לא מבין בדברים כאלה

ברגע שהבעיה היא אובייקטיבית ולא בגלל חיסרון שיש בי זה ספק אמיתי, 

חמץ שעבר עליו הפסח אי אפשר לדעת בלי להיות נביא

מה שכן - אם אפשר לדעת לפי הברקוד, ואתה לא יודע איך לקרוא את זה - זה יחשב חסרון ידיעה גם אם אין לך איך לברר את זה עכשיו, כי זה חיסרון שלך

ויש שם מלוקת בין הש"ך לט"ז אם יש ירידת הדורות, ולכל האנשים בדור יש את הבעיה שלי, וכולם לא יודעים לשער את זה, אם זה עדיין נחשב חיסרון, כי בזמן חז"ל ידעו לשער את זה, או שאם כולם כך זה הופך לספק אמיתי

(זרמתי עם הדוגמא שלך, בעיקרון חמץ שעבר עליו הפסח יש אוסרים מספק אפי' שהוא דרבנן, עי' בגר"ז סי' תמ"ח ס"ל)

למרות שבתקופה הזאת של השנה זה ספק שנוטה מאד חזק' לצד שזה בסדר (חוץ מבירה כמעט ואי אפשר כבר למצוא דברים שהם מלפני פסח)

אבל נגיד שזה אומר לחטט בפח?

בשלב הזה של השנה אני כבר די מקל כי רוב הסיכויים שזה בסדר.

אבל ממש אחרי פסח זה בעייה.

ואני יודע לקרוא את הברקוד,אבל לפעמים יש מוצרים שזה כתוב בצורה מוזרה.

(אני מתכוין שזה שאלה של איך להתאים את מה שכתוב למציאות, וזה נתון ליקול דעת, וזה בדרך כלל השאות שמגיעות למו"צים)

אבל אתה לא קונה במקום שעושים מכירת חמץ?

אני מכיר את החומרא לא לסמוך על מכירה, אבל זה כבר לא "אסור" זה חומרא!

לא בקי בסוגייא אבל לפי מה שהבנתי זה לא שהם סוברים שאין דבר כזה אלא שאיך שעושים את זה היום זה לא עובד.

והבנתי מהרב שלי שהגר"א התנגד בכל התוקף למכירת חמץ (ובזכותו אנשים לא מוכרים חמץ גמור אלא במקום הפסד מרובה) אבל יכול להיות שאני לא מדייק.

וסיפור בעניין-

פעם הרב שלי התקשר לאיזה מפעל לברר על איזה מוצר אם הוא חמץ או אולי רק תערובת חמץ.

העבירו אותו למשגיח,והמשגיח אמר לו "אין בזה שום חמץ!ולכן אפשר למכור את זה ללא חשש..."

אז הרב שלי אמר לו אם אין בזה חמץ אז למה למכור?

-אל תגיד שאתה מתכוון להשאיר את זה אצלך בבית!

-אבל אם זה לא חמץ למה למכור?

-תבטיח לי שלא תשאיר את זה בבית בלי למכור....

אבל זה מצטרף בשיקול במקרה של ספק

בוא נאמר שזה פחות חמור מלהדליק את האור ביום טוב

הרב שלי פוסק שהאיסור להשתמש בחשמל ביו"ט הוא רק מדין מנהג.

(דרך אגב תסתכל בהודעה הקודמת שלי ערכתי והוספתי סיפור...)

בימינו שאי אפשר, אז דחו את הברכה לאחר כך.

ומכיוון שכך, הוסיפו את מודה אני שאין בו הזכרת שם ה' וניתן להגיד זאת בכל מצב כדי שאדם יזכור את ה' מיד שהוא ניעור גם אם עדיין אסור לו לברך.

אפשר לעיין ב:

 רבינו יונה בברכות ס, ב – ד"ה כי שמע

רא"ש בברכות שם. שו"ע אדה"ז סמ"ו ס"ג

כמו שלאיחור של אלקי נשמה יש רעיון הלכתי וזוהי הפסיקה, מן הסתם גם לעוטר ישראל בתפארה.

ולנו יש רק לסמוך על הרבנים ולעשות ככל אשר יורוך ללא נקיפות מצפון על אמירה מאוחרת יותר. כי כך רצון ה' שננהג.

זה הבלכה זה לא קשור לדרגות.

אם אני לא מספיק קדוש אז שאני לא יניח תפילין?

אמנם היום רוב האנשים לא מברכים אלוהי נשמה מיד אבל יש חולקים על זה.

ה' רוצה שנחקור ונחפש את האמת.

"ככל אשר יורוך" מדבר על הסנהדרין,לצערנו אין לנו כזאת היום.

ואתה מוזמן לעיין במקורות הנ"ל.

נוצרה בעיה הלכתית וכפתרון הטמיעו את "מודה אני".

וברגע שכך נפסק להלכה, אז כך צריך לנהוג גם אם אדם מסוים קדוש ונקי יותר.

כיוון שהתורה לא בשמים היא.

הרמב"ם לא פסק כך.

ג  בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שִׁינָתוֹ, מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ כָּךְ:  אֱלֹהַי, הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה--אַתָּה בְרָאתָהּ, וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ, וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עֲתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וְאַתָּה עֲתִיד לְהַחְזִירָהּ לִי לָעֲתִיד לָבוֹא; וְכָל זְמָן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים; בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחְזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.

ד  כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתֻּרְנְגוֹל--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהָבִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה.  כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ בְּגָדָיו--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים.  כְּשֶׁמַּנִּיחַ סְדִינוֹ עַל רֹאשׁוֹ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בַּתִּפְאָרָה.  כְּשֶׁמַּעְבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים.  כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַל מִטָּתוֹ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים.  כְּשֶׁמּוֹרִיד רַגְלָיו מִן הַמִּטָּה וּמַנִּיחָם עַל הָאָרֶץ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם.  כְּשֶׁעוֹמֵד--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים.  כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו--מְבָרֵךְ תְּחִלָּה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.  כְּשֶׁרוֹחֵץ פָּנָיו--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שִׁינָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפַּי; יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה, וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה, וְתַשְׁלֶט בִּי יֵצֶר טוֹב, וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי יֵצֶר רָע, וּתְחַזְּקֵנִי בְּמִצְווֹתֶיךָ, וְתִתֵּן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים מִלְּפָנֶיךָ; בָּרוּךְ אַתָּה ה', גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים.

ומה הקשר נקיות?

הידיים שלי לא מתלכלכים בלילה.

ולכן, אם הרבנים שלהם מורים כך והם אכן עושים כך, אני מעריכה את זה.

(אבל אם הרבנים שלהם פוסקים היום אחרת, או שמי שהולך אחרי פוסקים אחרים עושה כך, זה לדעתי לא מתאים.)

לא התכוונתי שכולם פוסקים כך.

מתגובתך היה נראה לי שאתה רואה בדחיית הברכה בעיה. ולכן הבאתי את המקורות והסיבה לשיטה שדחתה את הברכה. כדי להראות שאין בכך בעיה אלא להפך. (ועד כמה שידוע לי, זוהי שיטת רוב הפוסקים)

וכל אחד יעשה לפי שיטת רבותיו.

מי שהרב פוסק לו כך, סבבה.

כמו שלשו"ע יש כוח, גם למנהג ישראל (לא מנהג שנובע והשתרש מטעות..).

"מנהג ישראל תורה הוא".

ולעיתים כאשר מנהג ישראל הוא שונה משו"ע נוהגים דווקא כפי המנהג.

וכיוון שכאן מדובר על מנהג עם מקורות מגדולי ישראל כנ"ל,

כך שהמנהג שהשתרש אינו טעות,

אי אפשר לנהוג כפי שאנחנו רוצים ולהחליט בין השו"ע / הגמרא למנהג, אלא לפי הוראת רב.

כשלפחות לפי פסיקה שאנחנו הולכים לפיה, ישנה הסתייגות בנוגע להנותן לשכוי בינה- בנוגע לזמן שבו מברכים ולא בנוגע לשאר הברכות.

ומדובר על גדולי עולם שגם למדו רמב"ם.

אני לא אומרת שהרמב"ם לא כתב כדבריך. אך כנ"ל, היו שכתבו אחרת. והשאלה מה הפוסק שלפיו אתה הולך פסק.

אני לא אומרת שצריך לעשות כך או כך. אני אומרת שאנחנו לא יכולים להחליט כיצד לנהוג על פי הבנתנו אלא על פי פסק של רב מורה הוראה. איזה רב? כשיטתו של כל אחד.

ושאם הולכים לפי פסק של רב, הרי אין חשש ואין צורך לחוש פספוס כיוון שעושים את רצון ה'.

אם הלל ושמאי חולקים ובזמן הגלות דברי הלל התקבלו בסנהדרין ובזמן הגאולה יתקבלו דברי בית שמאי, אז מהי האמת האבוסולטית? והאם אלפי שנים נוהגים כפסיקה לא נכונה של סנהדרין או שבגאולה לא ננהג נכון?

אם יכלו חכמים בסדר גודל כסנהדרין לחלוק, כנראה שלא ככ קל להגיע לחקר האמת או שיש צד של אמת בכל הצדדים.

מופיע למשל שהלל הוא מידת החסד ושמאי הגבורה. וכל דעה היא אמת מצד המידה ההיא. והשאלה איזו מידה אלוקית שולטת בעולם  באותה תקופה.

בכל אופן,האם בהעדר סנהדרין אני יכולה להכריע את האמת כרצוני?

האם אתה לא מסכים שהכרעת האמת או הפסק צריכה להיות על ידי רב?

אגב, לפי חלק מהדעות, אלו שמקבלים בחזרה את הקראים (יש כאלו שלא נותנים להם בכלל) קראי שמנסה לחזור היום ליהדות חייב להישמע לרבנים פשוטים של דורנו. כי שמיעה לרבנים נובעת מאותו עניין- תורה שבעל פה.

הבהרה: בשום אופן לא משווה את דעתך לדעות קראיות. מכבדת את דעתך למרות שאני לא מסכימה. זו רק דגמא לחשיבות השמיעה לרבנים. אשמח לתשובה עניינית

לבין פקפוק בדברי אחד האחרונים.

חז"ל נקראו מעתיקי השמועה, הם העבירו מדור לדור את הפירוש המוסמך לתורה שבכתב שקיבלו איש מפי איש מפי משה רבנו, מפי הגבורה.

הם היו בבית הדין הגדול שמשם יוצאת תורה לכל ישראל ושם מכריעים כל מחלוקת.

הם היו סמוכים שעל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.

התורה שבעל פה סוכמה במשנה בתוספתא ובתלמוד (ירושלמי ובבלי) ורק הפסיקות התקנות והמנהגות שהתקבלו בתלמוד הם אלה שמחייבים את כל ישראל, ועליהם כל הפוסקים נשענים, ואם יש מחלוקות אין אפשרות הלכתית ומעשית לכפות דעה על כל ישראל, אלא לכל היותר בית דין מקומי יכול להנהיג את אנשי מקומו בלבד. וזאת בגלל הגלות וריבוי המחלוקת שאין דרך להכריע עד שישיב ה' שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה.

עייני בהקדמת הרמב"ם למשנה תורה שם הינו מסביר את הדברים הללו באר היטב.

שזה מעיין עונש בכדורגל על הוצאת הציצית...
והיו שם 30200 איש ולא 25000

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

על חוש הריח שלך. הוא כנראה מפותח מדי!

אלא מה? לקוות שמגיעים מהיכן שהם מגיעים עם ריח של אפטרשייב צרפתי, זה קצת מדע בדיוני. לא?

ואגב, לכבשים יש ריח טוב!

לכל בעלי החיים (חוץ מבואש...) יש ריח טוב!

נעלבתי במקומם!

רק לנו, לבני האדם, יש לפעמים ריח רע. בגלל העבירות שלנו.....

כל הכבוד שאתם עוצרים לטרמפיסטים. זו מצווה. אבל, תזהרו ותבדקו קודם מי הוא הטרמפיסט....ולא בגלל הריח.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.