על ברכת "שהחיינו" בשם ומלכות שבורכה הערב ללא כיסוי ראש
מול לפחות כ-25,000 (ועוד כמה פעמים אותה כמות בטלויזיה) מעמך בית ישראל
במשחק הליגה הראשון שהתקיים באיצטדיון חדש בחיפה
(שברצות ה' בקרוב במקום משחקים יהיו שם שיעורי תורה המוניים)
לעצם הברכה, אני לא בטוח שהעיתוי איננו נכון,
הרי בפשטות מברכים שהחיינו על בית חדש...
(דבר מסקרן נוסף שקרה שם הערב,
שחקן שחגג שער על ידי שליפת ציציות - ככל הנראה לראשונה)
חסדי הים
תודה!עוגי פלצתבן אדם לא דתי שלא גדל כלל על חינוך יהודי מסורתי ולמרות זאת הוא מרגיש צורך להודות ל-ה' מול 25,000 איש!!!!
איזה קידוש ה'!!!
אז מה אתה נצמד לעניין של הכיפה, מדובר בעבירה (אם בכלל) מדרבנן, מה גם שהוא תינוק שנשבה, אולי הוא לא יודע.
אני פשוט לא מבין איך אנשים בכוח מחפשים רע...
אדם חילוני בוחר לנצל את אירוע הספורט הזה ולהודות ל-ה' מול עשרות אלפי איש, היש קידוש ה' יותר מזה?
אשרינו ישראל!!!
אתה בוחר להתמקד בפרט השולי של הכיפה ולא שם לב לעצם הברכה באירוע שכזה ע"י אדם לא דתי.
ואתה גם מוסיף ששחקן חגג שער על ידי שליפת ציציות, מדהים!!!
אני לא מבין איך אחרי דברים מדהימים כאלה, אתה בוחר לפתוח את דבריך במחאה.
אז אני רוצה בזאת למחות כנגד ההודעה שלך, קצת עין טובה לא מזיקה אף פעם.
שהיא חביבה בעיניי
שהוא בסה"כ לא רצה שהעולם יחשוב שזה בסדר לכתחילה לברך בלי כיפה..
פוקח עיניים- מודה אני, שם כיפה, נוטל ידיים על המיטה, ממשיך "ראשית חוכמה וכו..." באלוקי נשמה בד"כ
אני כבר לבוש בכל מקרה.
יוצא שרק מודה אני בלי כיפה וזה בלי הזכרת השם.
יש סידור, בסידורים מופיע על זה הסדר. מכיוון שהסידורים מוגהים ונערכים ע"י ת"ח אני לא חושש לנהוג כפי הסידור.
אני יודע שהרמב"ם פוסק מהגמרא את העניין הזה, מכיוון שאתה הולך כהרמב"ם אני מניח שככה אתה נוהג,
אבל אפילו לשיטת הרמב"ם אתה יכול להחזיר את הכיפה לראש לפני אלוקי נשמה.
ואל תשליך את ההלכה שלך, שבחרת לעצמך, על כלל הציבור שנוהג כפי הנהגת השו"ע והפוסקים האחרונים
שרובם אינם נוהגים כהרמב"ם, ובדווקא מאחרים את הברכות הנ"ל.
ועדיף הזכרת שם שמיים ללא כיסוי ראש, שזה איסור מדברי סופרים מאשר איחור אלוקי נשמה שזה מסברא(אין לאדם
להינות מהעולם בלא ברכה)?
תימה לי...
ועדיין- אם כך רבותייך פוסקים לך, אשרייך וטוב לך.
והן שייכות לכלל כמו שעיוור מברך "פוקח עיוורים" למרות שהוא אינו רואה, על ההנאה הכללית של העולם.
ככה שלרוב בניין ומניין, וכך גם נפסק- אין לזה חשיבות גדולה, אבל הזכרת שם השם ללא כיסוי היא איסור מדברי סופרים.
ומה התשובה?
הרי יש ראשונים שאומרים שאסור להזכיר שם שמים בלי כיסוי ראש,
איך אתה מיישב אותם?
זה לא חוכמה להביא ראיות למשהו ולהחליט שאתה עושה כמו הראיה שלך נגד ראשונים
יש לך קושיא - תתרץ אותה, או שתחמיר מספק
(אני בטוח ששואלים את זה)
מאמע צאדיקה(מעודדת אותך נגד יצר הרע של דחיינות)
כמבואר באריכות ביו"ד ריש סימן צ"ח
אבל זה לא רק לגבי זה, הדוגמא שם היא מישהו שלא יודע לשער אם יש שישים, שזה נחשב חיסרון ידיעה ולא ספק
ואין לי אפשרות לברר כמובן.
מה שאתה מתאר זה ספק אמיתי
חסרון ידיעה זה דבר שנובע מחיסרון שלי - שנאני לא יודע ללמוד, שאני לא יודע לחשבן, שאני לא מבין בדברים כאלה
ברגע שהבעיה היא אובייקטיבית ולא בגלל חיסרון שיש בי זה ספק אמיתי,
חמץ שעבר עליו הפסח אי אפשר לדעת בלי להיות נביא
מה שכן - אם אפשר לדעת לפי הברקוד, ואתה לא יודע איך לקרוא את זה - זה יחשב חסרון ידיעה גם אם אין לך איך לברר את זה עכשיו, כי זה חיסרון שלך
ויש שם מלוקת בין הש"ך לט"ז אם יש ירידת הדורות, ולכל האנשים בדור יש את הבעיה שלי, וכולם לא יודעים לשער את זה, אם זה עדיין נחשב חיסרון, כי בזמן חז"ל ידעו לשער את זה, או שאם כולם כך זה הופך לספק אמיתי
(זרמתי עם הדוגמא שלך, בעיקרון חמץ שעבר עליו הפסח יש אוסרים מספק אפי' שהוא דרבנן, עי' בגר"ז סי' תמ"ח ס"ל)
למרות שבתקופה הזאת של השנה זה ספק שנוטה מאד חזק' לצד שזה בסדר (חוץ מבירה כמעט ואי אפשר כבר למצוא דברים שהם מלפני פסח)
אבל נגיד שזה אומר לחטט בפח?
בשלב הזה של השנה אני כבר די מקל כי רוב הסיכויים שזה בסדר.
אבל ממש אחרי פסח זה בעייה.
ואני יודע לקרוא את הברקוד,אבל לפעמים יש מוצרים שזה כתוב בצורה מוזרה.
(אני מתכוין שזה שאלה של איך להתאים את מה שכתוב למציאות, וזה נתון ליקול דעת, וזה בדרך כלל השאות שמגיעות למו"צים)
אבל אתה לא קונה במקום שעושים מכירת חמץ?
אני מכיר את החומרא לא לסמוך על מכירה, אבל זה כבר לא "אסור" זה חומרא!
לא בקי בסוגייא אבל לפי מה שהבנתי זה לא שהם סוברים שאין דבר כזה אלא שאיך שעושים את זה היום זה לא עובד.
והבנתי מהרב שלי שהגר"א התנגד בכל התוקף למכירת חמץ (ובזכותו אנשים לא מוכרים חמץ גמור אלא במקום הפסד מרובה) אבל יכול להיות שאני לא מדייק.
וסיפור בעניין-
פעם הרב שלי התקשר לאיזה מפעל לברר על איזה מוצר אם הוא חמץ או אולי רק תערובת חמץ.
העבירו אותו למשגיח,והמשגיח אמר לו "אין בזה שום חמץ!ולכן אפשר למכור את זה ללא חשש..."
אז הרב שלי אמר לו אם אין בזה חמץ אז למה למכור?
-אל תגיד שאתה מתכוון להשאיר את זה אצלך בבית
!
-אבל אם זה לא חמץ למה למכור?
-תבטיח לי שלא תשאיר את זה בבית בלי למכור....
אבל זה מצטרף בשיקול במקרה של ספק
בוא נאמר שזה פחות חמור מלהדליק את האור ביום טוב
הרב שלי פוסק שהאיסור להשתמש בחשמל ביו"ט הוא רק מדין מנהג.
(דרך אגב תסתכל בהודעה הקודמת שלי ערכתי והוספתי סיפור...)
בימינו שאי אפשר, אז דחו את הברכה לאחר כך.
ומכיוון שכך, הוסיפו את מודה אני שאין בו הזכרת שם ה' וניתן להגיד זאת בכל מצב כדי שאדם יזכור את ה' מיד שהוא ניעור גם אם עדיין אסור לו לברך.
אפשר לעיין ב:
רבינו יונה בברכות ס, ב – ד"ה כי שמע
רא"ש בברכות שם. שו"ע אדה"ז סמ"ו ס"ג
כמו שלאיחור של אלקי נשמה יש רעיון הלכתי וזוהי הפסיקה, מן הסתם גם לעוטר ישראל בתפארה.
ולנו יש רק לסמוך על הרבנים ולעשות ככל אשר יורוך ללא נקיפות מצפון על אמירה מאוחרת יותר. כי כך רצון ה' שננהג.
זה הבלכה זה לא קשור לדרגות.
אם אני לא מספיק קדוש אז שאני לא יניח תפילין?
אמנם היום רוב האנשים לא מברכים אלוהי נשמה מיד אבל יש חולקים על זה.
ה' רוצה שנחקור ונחפש את האמת.
"ככל אשר יורוך" מדבר על הסנהדרין,לצערנו אין לנו כזאת היום.
ואתה מוזמן לעיין במקורות הנ"ל.
נוצרה בעיה הלכתית וכפתרון הטמיעו את "מודה אני".
וברגע שכך נפסק להלכה, אז כך צריך לנהוג גם אם אדם מסוים קדוש ונקי יותר.
כיוון שהתורה לא בשמים היא.
הרמב"ם לא פסק כך.
ג בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שִׁינָתוֹ, מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ כָּךְ: אֱלֹהַי, הַנְּשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה--אַתָּה בְרָאתָהּ, וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ, וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עֲתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וְאַתָּה עֲתִיד לְהַחְזִירָהּ לִי לָעֲתִיד לָבוֹא; וְכָל זְמָן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים; בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחְזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים.
ד כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתֻּרְנְגוֹל--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהָבִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה. כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ בְּגָדָיו--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים. כְּשֶׁמַּנִּיחַ סְדִינוֹ עַל רֹאשׁוֹ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בַּתִּפְאָרָה. כְּשֶׁמַּעְבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַל מִטָּתוֹ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַתִּיר אֲסוּרִים. כְּשֶׁמּוֹרִיד רַגְלָיו מִן הַמִּטָּה וּמַנִּיחָם עַל הָאָרֶץ--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. כְּשֶׁעוֹמֵד--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹקֵף כְּפוּפִים. כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו--מְבָרֵךְ תְּחִלָּה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם. כְּשֶׁרוֹחֵץ פָּנָיו--מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שִׁינָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפַּי; יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה, וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה, וְתַשְׁלֶט בִּי יֵצֶר טוֹב, וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי יֵצֶר רָע, וּתְחַזְּקֵנִי בְּמִצְווֹתֶיךָ, וְתִתֵּן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים מִלְּפָנֶיךָ; בָּרוּךְ אַתָּה ה', גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים.
ומה הקשר נקיות?
הידיים שלי לא מתלכלכים בלילה.
ולכן, אם הרבנים שלהם מורים כך והם אכן עושים כך, אני מעריכה את זה.
(אבל אם הרבנים שלהם פוסקים היום אחרת, או שמי שהולך אחרי פוסקים אחרים עושה כך, זה לדעתי לא מתאים.)
לא התכוונתי שכולם פוסקים כך.
מתגובתך היה נראה לי שאתה רואה בדחיית הברכה בעיה. ולכן הבאתי את המקורות והסיבה לשיטה שדחתה את הברכה. כדי להראות שאין בכך בעיה אלא להפך. (ועד כמה שידוע לי, זוהי שיטת רוב הפוסקים)
וכל אחד יעשה לפי שיטת רבותיו.
מי שהרב פוסק לו כך, סבבה.
כמו שלשו"ע יש כוח, גם למנהג ישראל (לא מנהג שנובע והשתרש מטעות..).
"מנהג ישראל תורה הוא".
ולעיתים כאשר מנהג ישראל הוא שונה משו"ע נוהגים דווקא כפי המנהג.
וכיוון שכאן מדובר על מנהג עם מקורות מגדולי ישראל כנ"ל,
כך שהמנהג שהשתרש אינו טעות,
אי אפשר לנהוג כפי שאנחנו רוצים ולהחליט בין השו"ע / הגמרא למנהג, אלא לפי הוראת רב.
כשלפחות לפי פסיקה שאנחנו הולכים לפיה, ישנה הסתייגות בנוגע להנותן לשכוי בינה- בנוגע לזמן שבו מברכים ולא בנוגע לשאר הברכות.
ומדובר על גדולי עולם שגם למדו רמב"ם.
אני לא אומרת שהרמב"ם לא כתב כדבריך. אך כנ"ל, היו שכתבו אחרת. והשאלה מה הפוסק שלפיו אתה הולך פסק.
אני לא אומרת שצריך לעשות כך או כך. אני אומרת שאנחנו לא יכולים להחליט כיצד לנהוג על פי הבנתנו אלא על פי פסק של רב מורה הוראה. איזה רב? כשיטתו של כל אחד.
ושאם הולכים לפי פסק של רב, הרי אין חשש ואין צורך לחוש פספוס כיוון שעושים את רצון ה'.
אם הלל ושמאי חולקים ובזמן הגלות דברי הלל התקבלו בסנהדרין ובזמן הגאולה יתקבלו דברי בית שמאי, אז מהי האמת האבוסולטית? והאם אלפי שנים נוהגים כפסיקה לא נכונה של סנהדרין או שבגאולה לא ננהג נכון?
אם יכלו חכמים בסדר גודל כסנהדרין לחלוק, כנראה שלא ככ קל להגיע לחקר האמת או שיש צד של אמת בכל הצדדים.
מופיע למשל שהלל הוא מידת החסד ושמאי הגבורה. וכל דעה היא אמת מצד המידה ההיא. והשאלה איזו מידה אלוקית שולטת בעולם באותה תקופה.
בכל אופן,האם בהעדר סנהדרין אני יכולה להכריע את האמת כרצוני?
האם אתה לא מסכים שהכרעת האמת או הפסק צריכה להיות על ידי רב?
אגב, לפי חלק מהדעות, אלו שמקבלים בחזרה את הקראים (יש כאלו שלא נותנים להם בכלל) קראי שמנסה לחזור היום ליהדות חייב להישמע לרבנים פשוטים של דורנו. כי שמיעה לרבנים נובעת מאותו עניין- תורה שבעל פה.
הבהרה: בשום אופן לא משווה את דעתך לדעות קראיות. מכבדת את דעתך למרות שאני לא מסכימה. זו רק דגמא לחשיבות השמיעה לרבנים. אשמח לתשובה עניינית
לבין פקפוק בדברי אחד האחרונים.
חז"ל נקראו מעתיקי השמועה, הם העבירו מדור לדור את הפירוש המוסמך לתורה שבכתב שקיבלו איש מפי איש מפי משה רבנו, מפי הגבורה.
הם היו בבית הדין הגדול שמשם יוצאת תורה לכל ישראל ושם מכריעים כל מחלוקת.
הם היו סמוכים שעל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.
התורה שבעל פה סוכמה במשנה בתוספתא ובתלמוד (ירושלמי ובבלי) ורק הפסיקות התקנות והמנהגות שהתקבלו בתלמוד הם אלה שמחייבים את כל ישראל, ועליהם כל הפוסקים נשענים, ואם יש מחלוקות אין אפשרות הלכתית ומעשית לכפות דעה על כל ישראל, אלא לכל היותר בית דין מקומי יכול להנהיג את אנשי מקומו בלבד. וזאת בגלל הגלות וריבוי המחלוקת שאין דרך להכריע עד שישיב ה' שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה.
עייני בהקדמת הרמב"ם למשנה תורה שם הינו מסביר את הדברים הללו באר היטב.
שזה מעיין עונש בכדורגל על הוצאת הציצית...
והיו שם 30200 איש ולא 25000
מוטיבציהמעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...
מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...
מישהו יודע?
בבי אני כתבתי על עמידה שקיימת בהרבה מדינות.
הצפירה שעוצרת את כל המדינה זה כבר פיתוח והרחבה ישראלי.
כן?
פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח
כה "רענן" כה כן כה אמיתי?
החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים
וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.
אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.
כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.
אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין
צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים
אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה
או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות
או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.
וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.
אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.
לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.
אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.
ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.
מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?
המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.
עוד משהו שפיספסתי?
בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר
אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר
אני לא מצליח לזהות חילונים.
זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד
כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז
תהנה, זה פורום ציבורי.
מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?
זה נורא ואיום
לא שורד ככה
[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]
קעלעברימבארל המשוגע היחידיכמובן הכל ברוח טובה
ומוגבים..
אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..
ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות
אלא להחזיק גם וגם
לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון
בסוף גם לא תצטרך את הראשון
ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.
לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה.
משהאבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.
ארץ השוקולדמישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?
גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.
למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.
ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.
ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.
ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.
שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים
בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית
פולו זה סוג של חולצה לא?
קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..
אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...
לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.
תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!
איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?
אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:
– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)
– שיעורי תורה בספרדית
– שיעורי תורה באנגלית
מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)
באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)
ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים
מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"
(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)
זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.
וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא
מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?
אתה מציף תאים רדומים...
ומה הנפק"מ העצומה.
באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה
אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!
זהו.
מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.
היי
תקשיבו יש לי חבר ש"זייף" את הגיל שלו בתור מדריך פנמייה
הבחור בן 30 והשתמע ממעשיו שהוא בן 25
הבחור מוכשר _נראה צעיר_ ועם בייבי פייס כאלה
ו- וואלה האמת שאני התרשמתי לטובה מהאומץ חומץ שלו
א) מה דעתכם ? לגיטימי ?
ב) הייתם עושים משו דומה בשביל להתקבל לחבורה שמקימה חווה או נערי גבהות?
אל תתביישו באלי לשמוע ריבוי דעות -
(למרות שבתכלס כפי הנראה דעתכם לא חשובה כי גם ככה לא תדעו שהוא בן 30)
תמיד האמת עדיפה
אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה
א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך
ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח
א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא
ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.
אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.
תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה
אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי
ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד
כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן
ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה
ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו
בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,
או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר
ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..
כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".
ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.
רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות
אני נהנה
תמשיכו
אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)
אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.
באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו. סליחה!
וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו
אני מייד מוצאת את עצמי שם....
בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי
אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.
העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..
אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...
כל היתר ממש לא חשוב.
כל טוב.
אפשר לדון אם אותו הדבר
"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"
כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת
ארץ השוקולדאחרונהכשאתם מדברים עם בנות רנדומליות אתם מסתכלים להן בעיניים?
ובנות איך אתן מרגישות מול זה? הייתן רוצות? זה מוזר לכן אם לא? מפריע לכם אם כן?
לי מרגיש לרוב אנטימי מדי להסתכל למשהי בעיניים סתם ככה
ואולי גם מהצד שלה חודרני
מצד שני זה גם מוזר, ולא מרגיש לי בריא אם לא...
אז מתעניין
אם תסתכל טוב במסל"ש שמרצה מעות מיד ליד כדי להסתכל או לא זה דבר שמסור ללב
