בס"ד

הרב עמאר - 28 קולות.
הרב אליהו - 18 קולות.
הרב אמסלם: 2 קולות.
הרב טולדנו - 0 קולות.
הרב שטרן - 27 קולות.
הרב לאו - 20 קולות.
בס"ד

הרב עמאר - 28 קולות.
הרב אליהו - 18 קולות.
הרב אמסלם: 2 קולות.
הרב טולדנו - 0 קולות.
הרב שטרן - 27 קולות.
הרב לאו - 20 קולות.
למרבה הפלא גם הוא לא ...
מאידך זכתה ירושלים בגאון הרב שטרן שליט"א
בעז"ה הרב שמואל אליהו יכהן כרב הראשי לישראל הבא .
קיצר בנט וברקת ניצחו בדיל שלהם..שניהם יצאו כמובן מלוכלכים מאוד. יה"ר שנזכה שלא רק הרבנים הראשיים יהיו ת"ח וירא"ש אלא גם ראש עיריית ירושלים וראש המפלגה הדתית לאומית.והשיבה שופטינו כבראשונה.
(אגב:עכשיו ניר ברקת מעז להזכיר את הרב מרדכי אליהו זצ"ל,ואומר שבשליחותו הוא יצא לבחור שני רבנים לירושלים,אחד ציוני ואחד חרדי והחצוף הזה לא מתבייש להוסיף גם "הבטחתי וקיימתי" ..ממש ברגעים אלו בשידור חי.)
בס"ד
אם כל הרצון שהרב יזכה,
אני חושב שהזכיה הייתה יכולה להעמיס עליו ולמנוע ממנו לעסוק בעשייה הציבורית המוברכת שבהם הוא עוסק כיום ללא הפסקה בכל רחבי הארץ.
וברכות לתושבי העיר צפת - ניצחתם.
ואני מצטרף לכל מילה שכתבת.
לצערי אנשי דמים ומרמה בדמות ליבני,יכולים לחייך מאוזן לאוזן. דווקא משום שהיועמ"ש ליבני הרפורמים מרצ והשאר היו כ"כ נגד הרב אליהו,רציתי שהוא ייבחר (חוץ מהרצון הפשוט שייבחר תלמיד חכם אמיתי שלא חת מגופים אלה ונוספים.)
בעז"ה הרבה אחרי שליבני תשב בבית ותצרח כל בוקר בתקשורת,כנ"ל היועמש -הרב שמואל ייבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל והראשון לציון. כי אנו זקוקים לתלמיד חכם,איש אמת,לא פופוליסט,לא מתייפייף אומר את דבר התורה בגאון,לא חת מפני איש כזה שהוא "סדין אדום" לאנשים שהם מוגדרים החל מתומכי אוייבי ישראל ועד אוייבי ישראל ממש במובנים רבים וזה דווקא הרב שמואל אליהו שליט"א.
בנט בהתחשב בכל העבודה שלו,לא יצא עם הישג 'מי יודע מה' גדול.ברקת כאמור יצא מלוכלך וכפוי טובה,ועוד עם עזות פנים להזכיר את שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל ולומד ביצעתי את השליחות,צריך להיות ממש אדם רשע וחסר הגינות בשביל זה
(אדם ללא קשר ל'דת צבע ומין') אינני יודע מה בדיוק פעל הרב בן דהאן אבל כמובן שגם ממנו היה מצופה להתגייס למען הרב אליהו.
בס"ד
השמאל היום מאושר והוא יכול לסמן לעצמו וי בכך שהוא הכשיל את מועמדותו של הרב שמואל אליהו להיות הרב הראשי של ירושלים.
ובהחלט נקווה לראות בעוד כמה (וכמה) שנים את הרב שמואל ממשיך את דרכו של אביו זצוק"ל ברבנות הראשית.

מרדכיוממש לא בא לי להיכנס לכאב ראש של איך יבחרו את נשיא הסנהדרין |מבועת|
אבל בכל מקרה בפסקי דין לכל דיין יש בדיוק אותו קול כמו לאחרים, לא משנה מה גודלם.
לכל 71 חברי הסנהדרין, או להבדיל, 23 סנהדרין קטנה - יש בדיוק אותו כוח הצבעה בדינים שמגיעים לפניהם. ככה אני למדתי. אם ראית מקור אחר שגורס שלדיין אחד בסנהדרין יכול להיות יותר כוח בהצבעה מדיין אחר, אשמח שתראה לי.
(Tבל בדיבורים אתה צודק - אבל דווקא הפוך, בגלל שהכי גדול אם ידבר ראשון אז הקטנים לא יוכלו לדבר כדי לא לחלוק על גדול מהם, מתחילים בדיבורים דווקא מהזוטרים ומטפסים מעלה מעלה עד שמגיעים לנשיא הסנהדרין שמדבר...)
בפועל בהצבעה אין הבדל גם בין הנשיא לשאר הסנהדרין.
"הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכֻלָּן--מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ רֹאשׁ עֲלֵיהֶן, וְהוּא רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה; וְהוּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ חֲכָמִים נָשִׂיא בְּכָל מָקוֹם, וְהוּא הָעוֹמֵד תַּחַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמוֹשִׁיבִין הַגָּדוֹל שֶׁבַּשִּׁבְעִים מִשְׁנֶה לָרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב מִיְּמִינוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא אָב בֵּית דִּין.
וּשְׁאָר הַשִּׁבְעִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵי שְׁנֵיהֶם, כְּפִי מַעֲלָתָם: כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה, יִהְיֶה קָרוֹב לַנָּשִׂיא מִשְּׂמֹאלוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ; וְהֶם יוֹשְׁבִין בִּכְמוֹ חֲצִי גֹּרֶן בְּעִגּוּל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַנָּשִׂיא עִם אָב בֵּית דִּין רוֹאִין אֶת כֻּלָּן."
(הלכות סנהדרין פרק א הלכה ג)
הסנהדרין - לא התכוונתי שההבדל בינו לבינם שלו יש יותר כוח בהצבעה, אלא שלא יש דרגה מיוחדת נפרדת מהאחרים - הוא הנשיא. כל השאר, חכמים בסנהדרין...אז נכון, מושיבים אותם לפי סדר מסוים אבל זה לא משפיע על מה שיוחלט בסוף...)
אבל גם אחרי זה יש דרגות.
שהם מסוגלים גם לכתוב משהו בנוסח :"לאור אזהרת תג מאיר,נמנעו חברי הגוף.." וכדו' זו ממש בדיחה כל הארגונים האלה!
אבל בכל אופן בע"ה כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ הרב שמואל..ועוד ניזכה לראותו בתפקידים משפיעים בהם ישפיע מאישיותו וגדלותו.
http://news.walla.co.il/item/712340
מי שמחנך את ילדיו כך...
אף אחד לא שם לב אילו...
בכל אופן לקראת יום השנה של הרב עובדיה אין לו מתנה גדולה מזו...
הראשי
כמה שבנט מנסה להראות שזה הישג שלום, הרבנות וירושלים זה לא במגרש שלו..
דרעי עיון את הרב עמאר שכרגע הוא נמא בתפקיד מפתח.
הימין והחרדים הרוויחו שני תלמידי חכמים שתורתם קודמת לפוליטקה (לפחות הרב עמאר הוכיח את זה מספר פעמים)
וצפת הרוויחה רב..
אם מישהו הפסיד כאן וחווה כישלון מוחץ ומהדהד אלו הם החרדים האשכנזים,
ששני המועמדים שלהם, הרב לאו והרב אליהו, הפסידו במירוץ.
כבר עתה כל פלג שם דואג להשמיץ ולהטיל את כל האחריות על חבריו
בנט תמך בריש גלי ברבנים שטרן ועמאר, וב"ה הפעם הצליח,
וגם דרעי בלע צפרדע קטנה,יישר קו בסוף, והורה להצביע לגר"ש עמאר.
הרב שטרן הוא הגיע מאותו מקום של הרב מצגר - שהחרדים תמכו בו בעבר.
רק שהוא לא החליף את הכיפה סרוגה והוא יותר יר"ש ות"ח ממנו.
הרב עמאר כבר עבר שנים של טבילת אש והוא יודע איך לנווט בחכמה ובטעם טוב לאיחוד השורות.
והוא לא יפעל לפי קולות נוסח בנט בהלכה למרות שהוא בעצם הוביל אותו .
וכך גם יוביל את הרב שטרן איתו
בע"ה תהיה איתם ירושלים יותר יהודית דתית וחרדית כאחד.
לתפארת התורה לומדיה ומאמינה
קיצר אל תכתוב סתם
הלכתית ומעשית בשטח.
פוליטית הכל היה הפוך...
מועמד החרדים נתמך בידי הדת"ל וכן להפך
אם מישהו יכול להסביר אני אשמח מה היה הקשר בין ההלכה לבין הפוליטקה
ומה הדילים והבאלגן שהיה שם
אני מניח שבשלב הבא בהתקוטטות שלא נגמרת תבוא דרישה להקמת אגף לשרותי דת חרדיים בעירית ירושלים. אח לאגף לתרבות תורנית, ואח לאגף לחינוך חרדי. יהיה שמח בירושלים.
אני יודע שיש פה כמה שיקפצו עלי וממש לא יאהבו את הדברים, התלבטתי הרבה אם לכתוב את התגובה הזאת או לא..
כמה הנחות יסוד:
* כן הרב שמואל אליהו ראוי בהחלט להיות גם הרב הראשי וגם רב עירוני.
* כמו שכבר הוזכר פה בחירות לרבנות במבנה הנוכחי של הדמוקרטיה הישראלית מבוססות על פוליטיקה (רק שתבינו כבר 11 שנים עיריית ירושלים "עוברת על החוק" בזה שאין רב לעיר (חוק שירותי הדת) מסיבות פוליטיות ולא ידוע לי על מישהו שנכנס על זה לכלא...), על מו"מ ועל היתכנות פוליטית..
* הרב עמאר בהחלט רב ראוי מאוד בכל קנה מידה..
מי שחולק על אחת ההנחות האלו אכן לא יכול לקבל את מסקנתי ולכן אני גם לא יתווכח איתו על המסקנה, אני כן מוכן להתווכח איתו על ההנחות יסוד האלו(בעיקר על האמצעית).
לפני כ6 שנים כחלק ממסע הבחירות הראשון של ברקת היתה לו אמירה גם עקרונית כחלק מהשיטה שלו וגם פוליטית במאבק שלו מול פורוש על קולות הציונות הדתית(מי שזוכר גד כהנא מול צ'יקו בן זימרה, ראשי המטות הציוניים דתיים) שהוא הולך למנות רב אחד לפחות מהציונות הדתית.
לאחר הבחירות כחלק מהקמת הקואלציה שלו ההבטחה הפכה למסודרת יותר, אחד ציוני דתי ואחד חרדי.
בהמשך התחדדה גם התחדדה ההבטחה בעקבות זה שהאשכנזים פחות התחברו לברקת(הם הריצו את פורוש) וגם הרצון של הציונות הדתית ברב האשכנזי(עוד לא היה ידוע מי יהיה הרב הספציפי אלא רצון עקרוני).
בשלב הזה ברקת אמר לחרדים לחפש רב ספרדי מוסכם ולציונות הדתית רב אשכנזי מוסכם ואז בדיל שבו הוא ונציגו ביחד עם הנציגים החרדים הספרדים והציונים דתיים יהוו רוב, יש לציןן שבשלב הזה מה שאיים על הדיל היה שליטת ש"ס במשרד לשירותי דת שהוא זה שממנה חלק מנציגי הציבור וככה הכוח של בקת לא היה מספיק חזק והיתה אופציה שהחרדים אשכנזים וספרדים יעשו דיל להפיל את הדיל של ברקת וככה יכניסו שני חרדים.
בפועל הציונות הדתית עשתה שיעורי בית לא רע בכלל. ובאמת בז' אלול תשס"ט הסתיימה עבודת ועדת האיתור הפנימית(שגם בזה היו הרבה דיונים אבל בסוף ההסכמה היתה כימעט מקיר לקיר, אגב רבני הוועדה היו הרב דרוקמן הרב ליכטינשטיין והרב יעקב אריאל) והוחלט סופית על הרב שטרן.
ואכן מאז הרב שטרן הפך למעין דמות הרבנית העליונה מבחינה פוליטית של הציונות הדתית בעיר, אפשר רק לשים לב כמה ניסו לשדל אותו בתקופת הבחירות שיתן תמיכה שלו במי מהמועמדים לראשות העיר ובמי מהסיעות שיצגו את הציונות הדתית.
הרב ההפך לאורח כבוד בהרבה מאוד אירועים בעיר ועוד..
אבל מה, לציונות הדתית ובקטע הזה ביתר חוזק לקבוצה היותר חרד"לית יש נטיה לחשוב פיתאום רגע לפני על "ואולי אנחנו יכולים יותר? ואולי לא?" גם הצעד של הרב יעקב שפירא לא היה צעד "טהור" בנושא.. אגב אם אני לא טועה עד רגע ההצבעה הוא לא משך רשמית את מועמדותו, למרות שמקורביו טענו שזה רק אם(הרי היה ברור כמעט מעל כל ספק שהמועצה תאשר מה שאכן קרה פה אחד אז למה לתת פתח לאנשים..).
אבל גם הרב שמואל אליהו עשה בעיניי תרגיל לא כלכך מכובד כלפי ברקת והבית היהודי הרי ידוע שברקת מקורב למשפחת אליהו אז למה בדקה ה90 לנסות לחשק את ברקת בדיל הזה? הרי פירוק הדיל מול ש"ס יכל לחרב את כל הדיל ולהשאיר את הציונות הדתית בלי אף אחד מהרבנים כמו שקרה ברבנות הראשית.
היה כבר דיל ישן שהיה ברור רק חיכו לישמוע מי יהיה הנציג הספרדי החרדי.
לטעמי זה היה ניסיון לא מכובד של הרב שמואל אליהו וגם כלפי עצמו הפך את עצמו למעין אחד מפסידן כבר שתי בחירות התוך שנה שהוא מפסיד..
לא היה בתור פתקים בתוך הקלפי, מה שאומר שלא יכלו בתכל'ס להצביע לו...
ככה התמונה, לפחות על פי מה שאני רואה, אומרת:
ואולי בבחירות הבאות ידאגו שיהיה כתוב התואר "רב" ליד כל שם?
ותן טלמה שהזוי כאן שרב ציוני למהדרין הפך לנציגם של החרדים ורב חרדי למהדרין הפך לנציגם של הדת"ל (ולא רק של החרד"לניקים).
בכל מקרה המצב הנוכחי יותר מטוב מאוד.
ואגב מה שמעניין שבבחירות לרבנות הראשית החרדים הריצו מועמד כמו הרב ששטרן רק עם כיפה שחורה(בוגר מרכז הרב עם כיפה סרוגה בעברו).
כך שמאוד מהר כולם יבינו שיש 2 רבנים ת"ח שההלכה מאוד חשובה להם
בבחירות חייב להיות פוליטקה - אחריהם כבר לא קריטי, נקווה שכל הצדדים ישלימו
לפני כמה שנים ישבה ועדה של 80 רבנים בכירים כדי לבחון מי יהיה מועמד הציונות הדתית לירושלים. אף רב ספרדי לא הגיש את מועמדותו. הועדה בחרה ברב שטרן.
סמוך למועד הבחירות סוכם עם ניר ברקת שהוא יסייע בגיבוש ועד בוחר ציוני דתי והוא היתנה זאת בכך שאחד הרבנים הנבחרים יהיה חרדי. מאחר ועדיין לא היה מועמד ציוני ספרדי, הוחלט לתמוך ברב עמאר.
הרב שמואל אליהו נזכר שהוא רוצה לרוץ באיחור של כמה שנים וללא תיאום עם אף גורם בבית היהודי, כולל מקורבו בן דהן, כשההסכם כבר סגור וחתום. תמיכה בו הייתה יכולה להפיל גם אותו וגם את הרב שטרן, כפי שקרה בבחירות לרבנות הראשית לפני עשר שנים.
[ראיתי באתר כיפה]
יום אחד (והיום שבו האייתולות יבינו שזה סופם עלול להיות היום הזה) זה עלול להתפרץ.
אבל לכאורה טיל עודה כברת דרך עד שהוא מגיע מאיראן לישראל. על הדרך מגיע מולו המיירט ומפיל אותו באיזשהו מקום.
אם הם יורים לכל שטח ישראל, זה יכול ליפול בכל מקום בטווח הזה, לכל אורך הדרך.
צריך לבדוק במפה אם מכה היא בדרך (עד כמה שזכור לי, אל-מדינה יותר דרומית מישראל).
בכל מקרה אם זה מעניין אולי אשאל בהזדמנות את ידידיי מומחי הטילים..
גם מכה וגם מדינה מאוד דרומיות.
לא נורא, מה שלא יעשו השיעים - יעשה המהדי שלנו, "כי יום נקם בליבי".
להרוס את מוסדותיו, אלא לתקנם שיכירו בכך שהאמת היא רק אצל עם ישראל.
הרב קוק טוען שעם ישראל יעלה ויזכך את הדתות ולא בהכרח יגרום לכלייתם.
איך אומר הרב שרקי ? לעתיד לבוא מגיעים האומות אל המשיח,ומניחים על הדלפק את הדתות שלהם, והוא כבר יתקן אותם. יסיר מהדתות את החלקים הרעים , ישפץ וישאיר את החלקים הטובים
אבל זה נכון שהמדינה תתקן על חשבון מס רכוש.
נתניהו קורץ מחומר של מנהיגים נועזים, ואת זה לא יקחו ממנו.
לצד זה יאמר שחיסול ראשי הטרור היא מכה קלה בכנף של הטרור.
נאסראללה חוסל וחיזבללה עדיין בועט.
סינוואר חוסל וחמאס עדיין בועט.
חמינאי חוסל ובתוך יום ימונה לו מחליף זמני צעיר יותר, וקיצוני יותר.
ההערכה שההמונים יצאו לרחובות עם הוודע דבר חיסולו- לא התבדתה.
ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים
חמאס עדין פועל מכח האנרציה של המלחמה
חזבאללה לא מתקרב למה שהיה פעם
ובאיראן הכל יתפרק שם גם המחליף שלו לא יחזיק מעמד
כמעט חצי יובל אירן בנו אותו בשביל הרגע הזה. כל השנים שהתלבטו על תקיפה באירן, אחד החסמים היה שגם אם יש לנו מספיק מטוסים לגל ראשון, רגע אחרי כל המטוסים ישועבדו למלחמה שבהכרח תיפתח מלבנון.
כמעט שנה וחצי שחיזבאלה מפרפר, צה"ל תוקף אותו יום יום והוא לא מעז להגיב. בעם כלביא הם הסתפקו בהודעות לתקשורת וכעת חיסלנו את מנהיג אירן ונם שלחו כטב"מ אחד.
לגבי אירן, העולם שותק, אבל בעוד שבוע אירופה תתהפך עלינו בהכוונת קפלן שר"י
לגבי חמאס העניין יותר מורכב. ההחלטה האסטרטגית של ממשלת ישראל (בעקבות לחץ ציבורי כבד מאוד ובכל זאת מי שהוא הממשלה הסמכות והאריות אצלו) היתה להחזיר את החטופים, למרות שזה אמר להשאיר את חמאס כשאנחנו מסובכים בין-לאומית עם היכולת להפר זאת.
אני עדיין מתפלל ומקווה שנתניהו ינצל אחת מאין ספור ההפרות של חמאס ויכריז על חזרה ללחימה עד חיסול החמאס. בנתיים לא נראה שזה המהלך שהוא מתכנן. (הלוואי שזה עוד תרגיל הטעיה. מי יודע)
לפי מה שאני מבין יש המון הגירה של עזתים לחול מסיבות רפואיות וכל מיני
אבל זה לא מספיק אנחנו צריכים שיהגרו בכמויות מסחריות אחרת הם מולידים יותר מאלה שעוזבים
מקווה שיפולו עליהם איזה כמה טילים איראניים שם בחוץ שנמצאים בו כל הפליטים
לכל היותר יתנהל כתנועה רעיונית, שלא בדיוק מחובבי ציון...
לגבי חמאס, יותר משהוא פרוקסי של אירן, הוא פרוקסי של קטאר, החברה של משפחת טראמפ. נתניהו מבין את זה יותר טוב מכולנו, וידיו כבולות באמת.
בפגישתו האחרונה עם טראמפ הושגו הבנות לגבי האיום האירני, אבל באשר להמשך הטיפול בחאמס הוא יצא מהפגישה בלא כלום.
אני לא אומר זאת כרגע ממקום מאשים, היתה כאן בחירה קשה בין שתי חלופות שכל אחת מהם היא חשובה מצד עצמה, אך עם מחיר כבד בצידה.
לדעתי (וכנראה לדעת רוב חברי הפורום) זאת היתה האופציה הלא נכונה, אבל קשה להכחיש שהאווירה הציבורית נטתה אליה. אבל זו היתה הבחירה של נתניהו.
עם כניסתו לתפקיד טראמפ הודיע לחמאס שאנחנו יכולים לפתוח עליהם את שערי הגיהנום, הוא גם דיבר על הגירת עזתים. אם היינו פותחים עליהם את שערי הגיהנום - טראמפ היה תומך לחלוטין.
נתניהו העדיף עסקת חטופים. גם כשחודשה הלחימה (מרכבות גדעון א וב) היא היתה כולה מכוונת ללחץ עד שחמאס יסכים לעסקה (ממליץ לחפש את הפרקים של עקיבא ביגמן על המבצעים).
טראמפ, שכפי שרואים שוב ושוב מתואם איתו בכל פסיק (וכל הטענות על 'פערים' הם רק הצגות לתקשורת שכל מיני קונים שוב ושוב את אותה 'סחורה'), נתן לנתניהו בדיוק את מה שהוא רצה.
מה לעשות שחמאס אינם טפשים ואפילו שהם נאלצו לוותר על רוב דרישותיהם, שבזמן ביידן הם לא העלו על דעתם, אבל בהחלט שמרו על הישרדותם. כעת זה ההסכם שנתניהו רצה וטראמפ ערב לו.
לבוא לערב שאתה גררת לסיפור בתלונות - זו עזות מצח.
(חשוב להדגיש, נתניהו עצמו לא בא בתלונות. אני משוכנע שהוא רוצה תיאורתית בהשמדת חמאס, אבל לא באמת רוצה בכיבוש וישוב הרצועה. רק חסידיו, שמנסים להאמין בו יותר ממה שהוא מאמין בעצמו - מספרים לעצמם שטראמפ הוא הבעיה).
עמדת נתניהו מהרגע הראשון היתה לפרק את חמאס ולהחליפו בממשל צבאי ישראל, אלא שהוא נתקל בשני מחסומים לא פשוטים:
א. היהודונים של טראמפ הוזהרו מפני ההשלכות הכלכליות שיהיו עליהם אם חמאס תחת הגדרת כיסוי חדשה: "ממשלת טכנוקרטים" יחדל מלהיות סוס טרויאני של קטאר בחצר האחורית של ישראל. טראמפ אכן מקשיב לנתניהו, אבל על היהודונים שלו הוא סומך יותר.
ב. צמרת צה"ל, כאיש אחד, הטילה וטו על עצם הרעיון להחיל ממשל צבאי על עזה.
בנסיבות האמורות בחר נתניהו להשהות את הכרעת חמאס, וללכת בכל הכח על שחרור כל החטופים, וכך היה. וכמאמר השקלישאה: מוטב ציפור אחת ביד, וכו'
בתוך כך זימן את עצמו נתניהו לפגישה נוספת עם טראמפ שבה עלתה תכנית מגירה למוטט את משטר האייטולות, אולי כחלופה לפירוק חמאס שתקוע כאמור.
במאמר מוסגר יאמר שטראמפ נעתר, כי ליהודונים שלו אין אינטרסים כלכליים באירן- לכאורה.
סוף דבר, דוקטרינת נתניהו גורסת שאם משהו תקוע, זה הזמן ללכת על משהו גדול אחר. כך למשל הסכמי אברהם יצאו לדרך במקום תכנית המאה של טראמפ ש"חברים טובים" טרפדו.
אי אפשר להאשים את טראמפ, במה שלא הוכרז כמטרה רשמית ולא כהוראה לצבא, עוד בזמן ביידן.
טראמפ אפשר לפתוח על עזה את שערי הגיהנום ולתת לתושביה להגר. נתניהו המהם, אבל מנהלת ההגירה לא הוקמה עד רגע זה (זה עניין פנים ישראלי, לא תלוי באנשי טראמפ בכלל) ובמקום שערי הגיהנום, הפעילו לחצים כשכל הזמן היה ברור שהמטרה היא עסקת חטופים במחירים יחסית סבירים.
זה מה שנתניהו רצה וזה מה שהוא קיבל.
הסדר הוא תמיד הפוך וטוב שכך.
גורמי הבטחון עוקבים אחרי פצצות מתקתקות, וכשסוגרים על מישהו, מבקשים אישור מראש הממשלה, שמאשר או לא מאשר לפי העניין, ולפי שיקול דעתו.
כך גם לגבי כיבוש עזה, ראש הממשלה הציע בחדרים סגורים להערך לביצוע, ושמע את ששמע, אז הוא נסוג.
כבר חוסל ראש סיעת חיזבאלה בפרלמנט. משום מה ל'מדיניים' מהפרלמנט נתנו חסינות בסיבוב של לפני שנה וחצי. אז כעת הסרנו את הכפפות גם בעניין הזה.
פעם נרתעו מלפגוע בהנהגות פוליטיות של גופי טרור, אז לא עוד.
כולם בני מוות.
וגם נגד איראן יש קונצנזוס של ארהב אירופה והסונים למוטט את השלטון. ורוסיה וסין לא מתערבות כבר
הייתם מתפללים עליו שיחזור בתשובה!!!
יתמו חטאים מן הארץ! חטאים ולא חוטאים!!!!
🥳🥳🥳🥳🤠🤠🤠🤠
עוד חודש אפטר פארטי במצרים.
אנחנו רק ביום הראשון של מלחמה, שתימשך זמן. לא רק כמה ימים אלא הרבה יותר
המנגנונים השלטוניים באירן לא קורסים בגלל סילוקו של המנהיג. צריך הרבה מעבר כדי לגרום לשלטון לקרוס.
לפני חודש יצאו 40 אלף
אבל אם הם יצאו עכשיו לרחובות יהרגו אותם.
איראן זאת מדינה מאוד גדולה ולוקח זמן להחליש את השלטון שם.
קודם כל, צריך לתת לנו לעבוד. ורק כשהשטח יהיה מספיק פנוי וחלש, העם יוכל ויצטרך לצאת ותפוס את המדינה. כרגע זה סתם יהיה טבח המוני וחבל על החיים.
התפקיד שלהם יגיע בעיתו ובזמנו. בנתיים טראמפ אמר להם שדווקא יישארו בבתים. שלא יפריעו, לא יסכנו את עצמם, ולא חלילה יגרמו לשינוי תוכניות מבצעיות כדי למנוע פגיעה באזרחים תמימים באמת.
רק התחלנו. הם עוד יצאו לרחובות בעז"ה.
שוקולד או פרג?

שמעתי בשם הרב שמואל אליהו שנכון בהחלט להכליל את צבא ארהב והעומד בראשם בתפילות שלנו להצלחה ולניצחון.
את ישראל ואת עוזריהם מהעמים מצליחים" אבל להתפלל בשלום מלכות גויית זה רק חידוש של ירמיהו מגלות החרש והמסגר "וישלח ירמיהו לאנשי הגולה לאמר התפללו לשלום העיר אשר הגלתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום", עצם זה שירמיהו היה צריך לחדש זאת סימן שזה לא היה לפני, גם כשצבא מצרים עזר ליהודה. כשם שתפילה מתפללים "רופא חולי עמו ישראל" ובמילא זה כולל את כל החולים בעולם, למעט רשעים שמותם עדיף לעולם.
בארץ ישראל במדינה, לא מתפללים תפילה לשלום המלכות הגויית.
וצריך לזכור שעדיין ארהב מייצגת את מלכות רומי הרשעה שהגלתנו לבין האומות, ושרפה את היכלינו. ואת הפרוגרס. נכון שחצי ממנה טוב וטראמפ ידיד ישראל ונגד הפרוגרס, ולא במקרה ה' השתמש בו כשליח להגן על ישראל דווקא חצי שנה אחרי שחוקק חוק שיש רק 2 מגדרים, בעוד הפרוגרסיבים בארהב בעד איראן כמו קאמלה האריס. אבל "חסד לאומים חטאת" וכל מה שעושים הקולקטיבים הגויים, אינם עושים אלא לטובת עצמם, בסוף יש לארהבה אינטרס להשמדת איראן לא פחות מאיתנו, והיא עושה זאת במחיר מזערי כאשר אנחנו סופגים את רוב ההרס. ואל תבטחו בנדיבים. והנביאים מוכיחים אותנו על בטחוננו במצרים ויחזקאל רואה בזה ממש ניאוף ובגידה בה' לסמוך על האומות שיצילו את ישראל.
להיעזר ריאלית כן, לסמוך בקטע הנפשי, לא.
מישהו סיפר פעם על תחזית לבצורת בשנה הבאה, והנוכחים זלזלו, ואז הוא תיקן את עצמו לבצורת בשנה הבאה- בארצות הברית, וכולם נכנסו ללחץ.
ככה זה כשאנחנו תלויים בארצות הברית...
חשד לטרור יהודי ביו"ש: רעולי פנים הציתו בתים ומכוניות של פלסטינים
אז הצלחתם להפחיד כמה ערבושים אבל טנפתם את שם השם.
"ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ויאמר אדם אך פרי להצדיק אך יש אלוהים שופטים בארץ " יהודי קיצוני בשם דוד המלך.
"לא תחיה כל נשמה" הקב"ה לפי פרוש האור החיים הקדוש זה לכל הדורות.
אני זוכר היטב איך, אחרי התפרקות ברית המועצות ב-1991 והתחלת המגעים החשאיים שהובילו להסכמי אוסלו, אחד ממובילי הדעה הבולטים בשמאל הישראלי (בגוון מסוים, כמו יוסי ביילין או חוגים קרובים אליו) ניסח רעיון דומה מאוד: "עם קריסת ברית המועצות נעלמה המטרייה הסובייטית שהגנה על ארגוני הטרור הפלסטיניים ועל מדינות ערב העוינות. עכשיו, כשהאיום הגיאופוליטי הגדול ירד, אפשר לקחת סיכונים שלא העזנו לקחת בעבר, כשברה"מ עוד עמדה מאחורי הצד השני."
ואכן, הממשלה דאז – בראשות יצחק רבין ושמעון פרס – לקחה את הסיכונים האלה: הכרה באש"ף, החזרת ערפאת מעונש גלות, מסירת שליטה בשטחים, יצירת הרשות הפלסטינית – הכול מתוך תפיסה ש"חלון ההזדמנויות" נפתח בגלל השינוי העולמי הדרמטי. התוצאה? במקום שלום יציב, נכנסנו לסבב סיכונים חדש ומסוכן בהרבה: גל טרור מתאבדים, האינתיפאדה השנייה, אלפי הרוגים ופצועים, ופגיעה עמוקה באמון הציבורי.
הלקח ההיסטורי ברור: נפילת אויב אסטרטגי גדול (ברה"מ אז, איראן אולי מחר) לא בהכרח מביאה שלום אוטומטי. לפעמים היא יוצרת ואקום, כאוס, התחזקות כוחות קיצוניים אחרים, או – מה שחמור יותר – פיתוי פנימי לרוץ להסדרים מהירים מדי, מתוך אופוריה זמנית של "עכשיו או לעולם לא".
אם מחר יקרוס משטר האייתוללות באיראן (בין אם במלחמה, בהתפכחות פנימית או בהתפרקות), סביר מאוד שחלקים ניכרים מהשמאל והמרכז-שמאל יראו בכך "חלון הזדמנויות" דומה ל-1991–1993. הם ילחצו בכל הכוח על מהלכים מדיניים דרמטיים מול הפלסטינים – ויתורים טריטוריאליים גדולים, חזרה לגבולות 67' עם התאמות מינימליות, פתרונות יצירתיים לירושלים ולפליטים – מתוך ההיגיון: "האיום האיראני ירד, חיזבאללה וחמאס ייחלשו, עכשיו אפשר לקחת סיכונים שלא העזנו לקחת קודם".
אבל המציאות כנראה תהיה מורכבת ומסוכנת יותר:
ככל הנראה, טורקיה צועדת בדיוק לאותו כיוון שאיראן הלכה אליו – ממדינה עם יחסים טובים יחסית לישראל (בעבר, לפני עידן ארדואן, היו שיתופי פעולה צבאיים, מודיעיניים וכלכליים משמעותיים) למדינה עם רטוריקה אנטי-ישראלית חריפה, תמיכה בחמאס, השפעה גוברת בסוריה, קטאר וגורמים איסלאמיסטיים, וניסיון לבנות "ציר סוני" (neo-Ottomanism) שמקיף ומאיים על ישראל. טורקיה, עם צבא גדול בהרבה (השני בגודלו בנאט"ו), תעשייה ביטחונית מתקדמת, והשפעה רחבה יותר בסביבה הסונית, עלולה להפוך לאויב קשה ומסוכן יותר מאיראן – לא דרך פרוקסי שיעיים בלבד, אלא דרך השפעה ישירה, צבאית ודיפלומטית רחבה יותר.
ועוד נקודה קריטית: גם איראן וגם טורקיה מלמדות אותנו שאסור לסגת מאף שטח חיוני. כי גם אם מוסרים אותו לישות שהיא "בסדר" כיום (או נראית כזו), אי אפשר לדעת מה יהיה בעוד חודש, שנה או עשור. הנה איראן: לפני 1979, תחת השאה, הייתה מדינה ידידותית לישראל – שיתוף פעולה אסטרטגי, מכירות נפט, טיסות ישירות, אפילו פיתוח משותף של נשק. ותוך זמן קצר, אחרי המהפכה האיסלאמית, הפכה לאויב מושבע. אותו דבר עם טורקיה עכשיו: יחסים היו טובים יחסית בעבר, אבל תחת ארדואן הם התדרדרו דרמטית – והאיום גובר.
שטח שנמסר – עובר לאויב לעולם ועד, ואין חזרה אמיתית ממנו. הנה רואים את זה בעזה: למרות שכבשנו חלקים ממנה מחדש אחרי 7 באוקטובר, קשה ביותר (עד בלתי אפשרי בפועל) לחזור להתיישבות יהודית כמו לפני ההתנתקות ב-2005 או אוסלו. המחיר הפוליטי, הבינלאומי והביטחוני גבוה מדי, והשטח נשאר בסופו של דבר תחת שליטה או השפעה עוינת.
לכן: להיזהר ליום שאחרי. לא רק מפני "פנטזיות השמאל", אלא מפני שההיסטוריה מלמדת אותנו שקריסת אויב גדול יכולה להביא לא רק הזדמנות – אלא גם לסיכונים חדשים, גדולים ומתוחכמים יותר, כולל עליית אויבים חדשים חזקים יותר. צריך ערנות, איפוק אסטרטגי, ולא לרוץ שוב לאותה מלכודת של אופוריה מדינית שכבר שילמנו עליה מחיר כבד בעבר.
היום הוא 2026 – והלקח מאוסלו, מאיראן ומטורקיה עדיין צורב. אל תתנו לו להישכח.
המומחיות מספר 1 של צה"ל זה לאתר ולחסל כינוסי מחבלים (הכיזבלה, חמאס, איראן בעם כלביא, חותים)
ועדיין הגאווה של חמינאי המטומטם לא נתנה לו לראות את הדבר הפשוט הזה ועשה את הכינוס
ולכן מתתתת
והאמת, לרגע לא האמנתי שהם יורידו את חמינאי (ועדיין אני מתקשה להאמין שזה קרה...).
יש הבדל גדול בין להטריד פוליטיקאים או אנשי צבא (=טרוריסטים), ללהוריד שייך לשוב מצאצאי מוחמד ימ"ש
הוא משחק "קפלניזם" (המשחק הומצא כשהודו רק לטראמפ על שחרור החטופים).
כשהוא רואה הצלחה, הוא מזהה אותה כשילוב של חוכמת הצבא (שמשום מה ברור שכולו כולל אך ורק שמאלנים) וטיפשות האויב.