גם אין מספיק פרטים...

אני אמנם יכולה להתחיל לשאול אותך האם חווית תגובת קרב והאם טופלת לפי עיקרון הקמ"צ.

ואני יכולה לשאול אם אתה חווה סימפטומי הימנעות, עוררות וחודרנות[למרות שנשמע שאתה מתחיל ללפתח חודרנות, אבל אני לא מאבחנת אותך]

אבל אין לי שום רצון לתת לך עצה שעלולה להזיק... ולכן.. פשוט פנה לטיפול!

[הדבר היחידי שאולי אפשר להגיד שאין לך זה ASD וגם זה כנראה בגלל הזמן שעבר, אבל זה לא אומר שמישהו מהפורום יכול לאשר/לשלול PTSD ולכן אין מנוס מפנייה לייעוץ]

אין לי בעיה להסביר מושגים באישי, אבל כבר אומרת שאני לא גורם מקצועי, לא לוקחת אחריות- ולכן רק מוכנה להסביר כמה מושגים שכתבתי..

הרב גוגל מתרגם גם סינית.. 

יישר כח ותודה רבה שלחמת בשביל כולנו.

ב. זה לא נראה דבר "בלתי טבעי".. סביר שאחרי דברים כאלו, זה יחזור בחלומות.. לא צריך לחשוב שזה "יתדרדר" חלילה.

ג. כדאי אכן לפנות למישהו שזה התחום שלו, ליתר ביטחון.  וזכות המטרה הגדולה שלשמה נלחמתם - תעמוד לך בעז"ה לא להינזק כלל, ורק לעלות מזה.

יש כבר חיילים אגב שהתאבדו לאחר מבצע צוק איתן[לפחות דווח על 3], ככה שאין להקל ראש... 

במיוחד שהגבול בין טבעי לפתולוגי הוא דק.

אם כותבים שלושה - מתכוונים לשלושה.

ואני לא חושב שהיה ענין להזכיר מה שהזכרת כעת. כך לא מעוררים מוטיווציה..

זה לא היה מיועד לו, וגם כשהוא רואה את זה עכשיו, זה דווקא טוב, להבין שאין עניין להשוות למלחמות מיתולוגיות וכו', אלא הבנה שגם זה חוויה קשה באותה מידה.

[לגבי ה"דווקא טוב"] הוא יודע יותר טוב מה היתה ה"חוויה"...

ואדם שבאמת היה לו רושם קשה כזה, של חוויה כזו, לא היה כותב שזה "לא מלחמת יוה"כ".. כי זה לא מה שהיה מענין אותו.. ההשוואה ל"נוסטלגיות" מראה משהו בריא וטוב..

ולגבי ה"כדאי" - בחור נבון כזה, מן הסתם זה מספיק לו. ויותר טוב ומועיל לענין..

היום לטפל בכפייה זה רק שהפסיכיאטר המחוזי מחליט ולכן בינתיים מפספסים מקרים....

ברגע שהוא שואל כאן במקום לפנות לטיפול, הוא צריך כנראה דחיפה רצינית- והיום קל לפחד מזה, "מזה זה אומר עלי?" וכו'.

במיוחד לא ע"ג פורום.

את לא רוצה לגלות שח"ו דחפת מישהו למקום הלא נכון.

בטוחה שכוונותייך טובות

מאשר לתת פה עצות ולגלות שהיה כאן מקרה שכן היה צריך ייעוץ או טיפול מקצועי ולא הלך....

ערב טוב, 

אצלנו גם היה זוועות שלא יצאו לנו מהראש. 

וככל שניסנו להעסיק את הראש בדברים אחרים,

זה הצליח. אבל עדיין לא עבר לגמריי, 

ממליץ בחום ללכת לייעוץ. 

זה לגיטימי. ויוצאים מזה בסוף.. 

השם ישמרך,

בהצלחה. 

ראשית, תודה רבה לך על תרומתך ועל הקרבתך הגדולה!

לגופו של עניין, לא חושב שכדאי להקל בזה ראש, ורצוי מאוד לבחון זאת בעיניים מקצועיות ומבינות יותר. מוצע בזאת לברר ב"מסע שחרור", שנועד בדיוק לכך, ומוכר ע"י מערכת הביטחון.

בהצלחה ובשורות טובות ידידי!

לבחון את עצמך יותר בפירוט:

מה זה אומר שזה מופיע בחלומות וכדו'? מה זה ה-וכדו' הזה? 

האם זה עולה גם סתם ככה ביומיום? תמונות ממה שקרה עולות סתם כך? האם יש דברים מסוימים שמעלים את זה פתאום? (ריח מסוים, טעם, רעש כלשהו, רגש כלשהו, אמירה, צבע, פריט מסוים, מגע מסוים וכו)

האם אתה מנסה להימנע ממה שאתה רואה, מנסה להזיז את זה הצידה- אבל זה רק עולה עוד ועוד?

בפוסט טראומה יש כמה תסמינים מאוד משמעותיים:

חודרנות

הימנעות. 

עוררות מוגברת.

עלולה להיות חרדה בעצימות משתנה. 

עלול להיות דיכאון כנ"ל.

ויש עוד. אבל אלה העיקר.

חודרנות- תמונות חוזרות ונשנות של מה שקרה. מופיעות שוב ושוב ללא אזהרה מוקדמת, ולא רק בחלומות. זיכרונות כואבים שעולים הרבה פתאום מול העיניים, בלי קשר למציאות הקיימת. מחזירים אותך אחרוה לשם. לתחושות, לרגשות, לחוויות.

הימנעות- נסיון למנוע מהתמונות וכל מה שהזכרתי מלעלות- ולכן כל הזמן נסיון להוציא את התמונות הללו מהראש.

הטריק של ההימנעות הוא שזה לא משנה כמה תימנע- זה יעלה שוב ושוב. דווקא בגלל שאתה כל כך מנסה להימנע מלחשוב ולהרגיש את זה. (כמו שאומרים- "נסה לא לחשוב על פיל לבן." עכשיו אתה תחשוב על פיל לבן... לא משנה כמה תנסה שלא לחשוב על זה...)

עוררות יתר- מצב שבו הגוף מרגיש בכוננות ולכן הרבה דברים גורמים לתחושות גופניות קשות. הגוף כמו דרוך ומוכן לפעולה (מרגיש בסכנה מרבית הזמן) ולכן מפעיל מנגנוני הגנה ועוררות- שמקשים עליו לחזור למצב רגוע.

זה עלול להופיע כמו זרמים בידיים וברגליים, רעידות, נשימות מואצות, קצב לב מוגבר ועוד.

זה יכול לקרות כשיש רעשים מסוימים שמקפיצים אותך או מפריעים לך (רעש חודרני- שנכנס פנימה ואין לך מגן מפניו. יוצר תחושות גופניות), זה יכול להיות בתגובה למשהו שמזכיר לך משהו משם. יכול להיות בתגובה למגע מסוים בגוף שלך. יכול להיות כל הזמן. יכול להיות חלק מהזמן. משתנה...

חרדה- בהתקף חרדה אתה מרגיש כאילו אתה עומד למות או להשתגע. הפחד הוא עצום ואתה מנותק מהמציאות הנוכחית.

חרדה כללית מתבטאת בפחד תמידי שיקרה משהו. הרבה פעמים היא מנותקת מהמציאות ולא נכונה.

בפוסט טראומה הרבה פעמים החרדה מחוברת למה שקרה לך אז- ואתה חוזר לעיתים לשם, לאירוע ההוא, וחי אותו מחדש או רק חוה פחד עצום מדברים שקרו אז ומההשלכות שלהם עליך. זה לא רלוונטי למציאות הנוכחית כי ב"ה עברה המלחמה אותה פה, אתה לא נלחם כרגע והכל תקין. אז החרדה כביכול מנתקת אותך מהמציאות ולוקחת אותך חזרה לשם.

העבודה שאתה צריך לעשות כדי להיחלם בה- היא לחזור למציאות ולהבין שאתה פה. (אפשר להתבונן בסביבה ולספור חפצים בצורה מסוימת. אחר כך לספור כמה חפצים בצבע מסוים. לנשום עמוק. למצוא משהו שאתה אוהב בסביבה הקרובה. להתבונן בו. לנשום כל הזמן עמוק אל הבטן. וכך להגיע למצב שאתה מבין שאתה פה. והמציאות הנוכחית היא המציאות הנכונה. ולא מה שבדמיון שלך.)

דיכאון- מתבטא במחשבות שחורות. חוסר חשק לדברים שפעם שימחו אותך והיה לך חשק אליהם. חוסר שמחה כללי. בעיות שינה ואכילה לעיתים (לא מחייב, ויכול להיות לשני הכיוונים- חוסר או יתר). יכול להביא למחשבות על מוות וגם לרצון למות. יכול להביא למחשבות התאבדות ולתכנון ואף לביצוע.

לכן מי שחווה מחשבות מהסוג הזה- שילך לטיפול כי החיים יפים, זו רק מחלה זמנית, וכמו שמטפלים ביד או ברגל שנפצעה- כך יש לטפל בנפש שנפצעה וקשה לה. וזו לא בושה לפנות לטיפול כדי לרפא נפש פצועה.

כיום, בזמנים האלה, ב"ה יש כל כך הרבה מודעות לפוסט טראומה ולטיפול בה.

הזכרת את יוכ"פ- אז ממש לא הייתה מודעות לטיפול בזה ואנשים שחוו פוסט טראומה חיו בסבל מתמשך ונוראי המון שנים.

כיום מבינים את העניין הוא מפותח מאוד ויש הרבה טיפולים- גם במסגרת הצבא וגם מחוץ לה. אתה במקום אחר לגמרי ממה שהיה אז.

אם אתה חווה משהו ממה שתיארתי, וגם אם לא- ואתה רק מרגיש סובל וזה מפריע לך בתפקוד היומיומי- פנה לייעוץ וטיפול ויכוונו אותך למקום בו תוכל לעזור לעצמך לחיות חיים יותר נעימים, בלי הטראומה הזאת.

ממליצה על נט"ל- עמותה שמטפלת בנפגעי טרור לאומי. מטפלים שם גם בחיילים נפגעי טראומה.

ושמה פה קישור למרכז לטיפול בטראומה. תקרא את המידע. ככל שתדע יותר כך זה יעזור לך יותר.

http://traumaweb.org/content.asp?PageId=10&lang=he

(ואגב, PTSD זה בעצם POST -TRAUMATIC STRESS DISORDER שזה בעברית- הפרעת דחק פוסט טראומטית. מה שתיארתי למעלה.)

בהצלחה רבה רבה!!!

זה לא היתה מלחמה קלה בכלל...

גם בעורף הרב האנשים חוו פוסט טראומה , לא כל שכן בחזית

דבר ראשון זה ממש הגיוני שאחרי מלחמה זה מתפתח ואתה לא צריך להגיש רע עם זה שזה קורה לך.

דבר שני כדאי ללכת לטיפול כדי שזה לא יתפתח כי לפעמים אפשר לעצור את זה בהתחלה ולא כדאי להגיע למצב שיהיה לך יותר קשה עם זה.

בהצלחה!!

גם דברים קלים יותר יכולים לגרום לפוסט טראומה, ולתופעות יותר חמורות ממה שאתה מתאר. 

בס"ד

שלום לכולם,

אומנם לא הייתי במלחה באופן  הקונבנציונאלי של

המילה אך חוויתי הרבה  (|באופן אבסורדי דווקא

ניסיונות אלו  עיצבו את אישיותי והביאו לניסיון חיים

שצריכים להודות לקב"ה).

לעניות דעתי, כשעולות לך מחשבות  לומר לעצמך

"גם זו לטובה", "יש סיבה לכל דבר, והקב"ה לא עושה

סתם דברים", ולהתנחם בגאולה, שכולם בעזרת השם

יקומו לתחייה, יהיו בריאים, לכולם יהיה טוב וכו'.

                                    בתודה ובברכה

                  רפואה שלמה, רפואת הגוף ורפואת הנפש לכולם

בס"ד

אח יקר,

יש סגולה נפלאה לכל צרה מרבי חיים מוולוז'יון. אמור כל הזמן: "הריני מאמין באמונה שלמה שאין שום כוח בעולם שיכול להרע לי או להיטיב לי, בלעדי הקדוש ברוך הוא. כל מה שעושה ה' - הכל לטובה".

הקב"ן הכי טוב בעולם הוא הקב"ה. דבר איתו בכל הזדמנות. הוא יכול הכל. אם יש לך סיוטים לילה, תבקש לפני השינה שתהיה לך שינה ערבה, ללא חלומות רעים. תקרא תיקוני זוהר לפני השינה. זו סגולה ידועה לטיהור נשמה ולשינה טובה. בכלל, לימוד תורה לפני שינה עוזר.

הבוטח בה', חסד יסובבנו.

שהשם ישמור עליך ויעזור לך,

תהיה בריא ותשמור על עצמך.

בטח בה'.

אין שום ייאוש בעולם כלל...

תדע שיש טיפולים (חלקם אפילו קצרים מאד) שהוכחו כמועילים מאד ומרפאים בתחום הזה.

ככל שפונים לטיפול קרוב יותר לזמן האירוע (ולא 20 שנה אחרי..), הוא טוב ומשחרר מהסימפטומים שתיארת.

בהצלחה

מנסיון שלא מטפלים בדברים שכאלה זה רק הולך ומחמיר.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.