גם אין מספיק פרטים...

אני אמנם יכולה להתחיל לשאול אותך האם חווית תגובת קרב והאם טופלת לפי עיקרון הקמ"צ.

ואני יכולה לשאול אם אתה חווה סימפטומי הימנעות, עוררות וחודרנות[למרות שנשמע שאתה מתחיל ללפתח חודרנות, אבל אני לא מאבחנת אותך]

אבל אין לי שום רצון לתת לך עצה שעלולה להזיק... ולכן.. פשוט פנה לטיפול!

[הדבר היחידי שאולי אפשר להגיד שאין לך זה ASD וגם זה כנראה בגלל הזמן שעבר, אבל זה לא אומר שמישהו מהפורום יכול לאשר/לשלול PTSD ולכן אין מנוס מפנייה לייעוץ]

אין לי בעיה להסביר מושגים באישי, אבל כבר אומרת שאני לא גורם מקצועי, לא לוקחת אחריות- ולכן רק מוכנה להסביר כמה מושגים שכתבתי..

הרב גוגל מתרגם גם סינית.. 

יישר כח ותודה רבה שלחמת בשביל כולנו.

ב. זה לא נראה דבר "בלתי טבעי".. סביר שאחרי דברים כאלו, זה יחזור בחלומות.. לא צריך לחשוב שזה "יתדרדר" חלילה.

ג. כדאי אכן לפנות למישהו שזה התחום שלו, ליתר ביטחון.  וזכות המטרה הגדולה שלשמה נלחמתם - תעמוד לך בעז"ה לא להינזק כלל, ורק לעלות מזה.

יש כבר חיילים אגב שהתאבדו לאחר מבצע צוק איתן[לפחות דווח על 3], ככה שאין להקל ראש... 

במיוחד שהגבול בין טבעי לפתולוגי הוא דק.

אם כותבים שלושה - מתכוונים לשלושה.

ואני לא חושב שהיה ענין להזכיר מה שהזכרת כעת. כך לא מעוררים מוטיווציה..

זה לא היה מיועד לו, וגם כשהוא רואה את זה עכשיו, זה דווקא טוב, להבין שאין עניין להשוות למלחמות מיתולוגיות וכו', אלא הבנה שגם זה חוויה קשה באותה מידה.

[לגבי ה"דווקא טוב"] הוא יודע יותר טוב מה היתה ה"חוויה"...

ואדם שבאמת היה לו רושם קשה כזה, של חוויה כזו, לא היה כותב שזה "לא מלחמת יוה"כ".. כי זה לא מה שהיה מענין אותו.. ההשוואה ל"נוסטלגיות" מראה משהו בריא וטוב..

ולגבי ה"כדאי" - בחור נבון כזה, מן הסתם זה מספיק לו. ויותר טוב ומועיל לענין..

היום לטפל בכפייה זה רק שהפסיכיאטר המחוזי מחליט ולכן בינתיים מפספסים מקרים....

ברגע שהוא שואל כאן במקום לפנות לטיפול, הוא צריך כנראה דחיפה רצינית- והיום קל לפחד מזה, "מזה זה אומר עלי?" וכו'.

במיוחד לא ע"ג פורום.

את לא רוצה לגלות שח"ו דחפת מישהו למקום הלא נכון.

בטוחה שכוונותייך טובות

מאשר לתת פה עצות ולגלות שהיה כאן מקרה שכן היה צריך ייעוץ או טיפול מקצועי ולא הלך....

ערב טוב, 

אצלנו גם היה זוועות שלא יצאו לנו מהראש. 

וככל שניסנו להעסיק את הראש בדברים אחרים,

זה הצליח. אבל עדיין לא עבר לגמריי, 

ממליץ בחום ללכת לייעוץ. 

זה לגיטימי. ויוצאים מזה בסוף.. 

השם ישמרך,

בהצלחה. 

ראשית, תודה רבה לך על תרומתך ועל הקרבתך הגדולה!

לגופו של עניין, לא חושב שכדאי להקל בזה ראש, ורצוי מאוד לבחון זאת בעיניים מקצועיות ומבינות יותר. מוצע בזאת לברר ב"מסע שחרור", שנועד בדיוק לכך, ומוכר ע"י מערכת הביטחון.

בהצלחה ובשורות טובות ידידי!

לבחון את עצמך יותר בפירוט:

מה זה אומר שזה מופיע בחלומות וכדו'? מה זה ה-וכדו' הזה? 

האם זה עולה גם סתם ככה ביומיום? תמונות ממה שקרה עולות סתם כך? האם יש דברים מסוימים שמעלים את זה פתאום? (ריח מסוים, טעם, רעש כלשהו, רגש כלשהו, אמירה, צבע, פריט מסוים, מגע מסוים וכו)

האם אתה מנסה להימנע ממה שאתה רואה, מנסה להזיז את זה הצידה- אבל זה רק עולה עוד ועוד?

בפוסט טראומה יש כמה תסמינים מאוד משמעותיים:

חודרנות

הימנעות. 

עוררות מוגברת.

עלולה להיות חרדה בעצימות משתנה. 

עלול להיות דיכאון כנ"ל.

ויש עוד. אבל אלה העיקר.

חודרנות- תמונות חוזרות ונשנות של מה שקרה. מופיעות שוב ושוב ללא אזהרה מוקדמת, ולא רק בחלומות. זיכרונות כואבים שעולים הרבה פתאום מול העיניים, בלי קשר למציאות הקיימת. מחזירים אותך אחרוה לשם. לתחושות, לרגשות, לחוויות.

הימנעות- נסיון למנוע מהתמונות וכל מה שהזכרתי מלעלות- ולכן כל הזמן נסיון להוציא את התמונות הללו מהראש.

הטריק של ההימנעות הוא שזה לא משנה כמה תימנע- זה יעלה שוב ושוב. דווקא בגלל שאתה כל כך מנסה להימנע מלחשוב ולהרגיש את זה. (כמו שאומרים- "נסה לא לחשוב על פיל לבן." עכשיו אתה תחשוב על פיל לבן... לא משנה כמה תנסה שלא לחשוב על זה...)

עוררות יתר- מצב שבו הגוף מרגיש בכוננות ולכן הרבה דברים גורמים לתחושות גופניות קשות. הגוף כמו דרוך ומוכן לפעולה (מרגיש בסכנה מרבית הזמן) ולכן מפעיל מנגנוני הגנה ועוררות- שמקשים עליו לחזור למצב רגוע.

זה עלול להופיע כמו זרמים בידיים וברגליים, רעידות, נשימות מואצות, קצב לב מוגבר ועוד.

זה יכול לקרות כשיש רעשים מסוימים שמקפיצים אותך או מפריעים לך (רעש חודרני- שנכנס פנימה ואין לך מגן מפניו. יוצר תחושות גופניות), זה יכול להיות בתגובה למשהו שמזכיר לך משהו משם. יכול להיות בתגובה למגע מסוים בגוף שלך. יכול להיות כל הזמן. יכול להיות חלק מהזמן. משתנה...

חרדה- בהתקף חרדה אתה מרגיש כאילו אתה עומד למות או להשתגע. הפחד הוא עצום ואתה מנותק מהמציאות הנוכחית.

חרדה כללית מתבטאת בפחד תמידי שיקרה משהו. הרבה פעמים היא מנותקת מהמציאות ולא נכונה.

בפוסט טראומה הרבה פעמים החרדה מחוברת למה שקרה לך אז- ואתה חוזר לעיתים לשם, לאירוע ההוא, וחי אותו מחדש או רק חוה פחד עצום מדברים שקרו אז ומההשלכות שלהם עליך. זה לא רלוונטי למציאות הנוכחית כי ב"ה עברה המלחמה אותה פה, אתה לא נלחם כרגע והכל תקין. אז החרדה כביכול מנתקת אותך מהמציאות ולוקחת אותך חזרה לשם.

העבודה שאתה צריך לעשות כדי להיחלם בה- היא לחזור למציאות ולהבין שאתה פה. (אפשר להתבונן בסביבה ולספור חפצים בצורה מסוימת. אחר כך לספור כמה חפצים בצבע מסוים. לנשום עמוק. למצוא משהו שאתה אוהב בסביבה הקרובה. להתבונן בו. לנשום כל הזמן עמוק אל הבטן. וכך להגיע למצב שאתה מבין שאתה פה. והמציאות הנוכחית היא המציאות הנכונה. ולא מה שבדמיון שלך.)

דיכאון- מתבטא במחשבות שחורות. חוסר חשק לדברים שפעם שימחו אותך והיה לך חשק אליהם. חוסר שמחה כללי. בעיות שינה ואכילה לעיתים (לא מחייב, ויכול להיות לשני הכיוונים- חוסר או יתר). יכול להביא למחשבות על מוות וגם לרצון למות. יכול להביא למחשבות התאבדות ולתכנון ואף לביצוע.

לכן מי שחווה מחשבות מהסוג הזה- שילך לטיפול כי החיים יפים, זו רק מחלה זמנית, וכמו שמטפלים ביד או ברגל שנפצעה- כך יש לטפל בנפש שנפצעה וקשה לה. וזו לא בושה לפנות לטיפול כדי לרפא נפש פצועה.

כיום, בזמנים האלה, ב"ה יש כל כך הרבה מודעות לפוסט טראומה ולטיפול בה.

הזכרת את יוכ"פ- אז ממש לא הייתה מודעות לטיפול בזה ואנשים שחוו פוסט טראומה חיו בסבל מתמשך ונוראי המון שנים.

כיום מבינים את העניין הוא מפותח מאוד ויש הרבה טיפולים- גם במסגרת הצבא וגם מחוץ לה. אתה במקום אחר לגמרי ממה שהיה אז.

אם אתה חווה משהו ממה שתיארתי, וגם אם לא- ואתה רק מרגיש סובל וזה מפריע לך בתפקוד היומיומי- פנה לייעוץ וטיפול ויכוונו אותך למקום בו תוכל לעזור לעצמך לחיות חיים יותר נעימים, בלי הטראומה הזאת.

ממליצה על נט"ל- עמותה שמטפלת בנפגעי טרור לאומי. מטפלים שם גם בחיילים נפגעי טראומה.

ושמה פה קישור למרכז לטיפול בטראומה. תקרא את המידע. ככל שתדע יותר כך זה יעזור לך יותר.

http://traumaweb.org/content.asp?PageId=10&lang=he

(ואגב, PTSD זה בעצם POST -TRAUMATIC STRESS DISORDER שזה בעברית- הפרעת דחק פוסט טראומטית. מה שתיארתי למעלה.)

בהצלחה רבה רבה!!!

זה לא היתה מלחמה קלה בכלל...

גם בעורף הרב האנשים חוו פוסט טראומה , לא כל שכן בחזית

דבר ראשון זה ממש הגיוני שאחרי מלחמה זה מתפתח ואתה לא צריך להגיש רע עם זה שזה קורה לך.

דבר שני כדאי ללכת לטיפול כדי שזה לא יתפתח כי לפעמים אפשר לעצור את זה בהתחלה ולא כדאי להגיע למצב שיהיה לך יותר קשה עם זה.

בהצלחה!!

גם דברים קלים יותר יכולים לגרום לפוסט טראומה, ולתופעות יותר חמורות ממה שאתה מתאר. 

בס"ד

שלום לכולם,

אומנם לא הייתי במלחה באופן  הקונבנציונאלי של

המילה אך חוויתי הרבה  (|באופן אבסורדי דווקא

ניסיונות אלו  עיצבו את אישיותי והביאו לניסיון חיים

שצריכים להודות לקב"ה).

לעניות דעתי, כשעולות לך מחשבות  לומר לעצמך

"גם זו לטובה", "יש סיבה לכל דבר, והקב"ה לא עושה

סתם דברים", ולהתנחם בגאולה, שכולם בעזרת השם

יקומו לתחייה, יהיו בריאים, לכולם יהיה טוב וכו'.

                                    בתודה ובברכה

                  רפואה שלמה, רפואת הגוף ורפואת הנפש לכולם

בס"ד

אח יקר,

יש סגולה נפלאה לכל צרה מרבי חיים מוולוז'יון. אמור כל הזמן: "הריני מאמין באמונה שלמה שאין שום כוח בעולם שיכול להרע לי או להיטיב לי, בלעדי הקדוש ברוך הוא. כל מה שעושה ה' - הכל לטובה".

הקב"ן הכי טוב בעולם הוא הקב"ה. דבר איתו בכל הזדמנות. הוא יכול הכל. אם יש לך סיוטים לילה, תבקש לפני השינה שתהיה לך שינה ערבה, ללא חלומות רעים. תקרא תיקוני זוהר לפני השינה. זו סגולה ידועה לטיהור נשמה ולשינה טובה. בכלל, לימוד תורה לפני שינה עוזר.

הבוטח בה', חסד יסובבנו.

שהשם ישמור עליך ויעזור לך,

תהיה בריא ותשמור על עצמך.

בטח בה'.

אין שום ייאוש בעולם כלל...

תדע שיש טיפולים (חלקם אפילו קצרים מאד) שהוכחו כמועילים מאד ומרפאים בתחום הזה.

ככל שפונים לטיפול קרוב יותר לזמן האירוע (ולא 20 שנה אחרי..), הוא טוב ומשחרר מהסימפטומים שתיארת.

בהצלחה

מנסיון שלא מטפלים בדברים שכאלה זה רק הולך ומחמיר.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

אז למה שיסכים...

וחוץ מזה. אם יציע נישואין למשהו זה למדפסת

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת