גם אין מספיק פרטים...

אני אמנם יכולה להתחיל לשאול אותך האם חווית תגובת קרב והאם טופלת לפי עיקרון הקמ"צ.

ואני יכולה לשאול אם אתה חווה סימפטומי הימנעות, עוררות וחודרנות[למרות שנשמע שאתה מתחיל ללפתח חודרנות, אבל אני לא מאבחנת אותך]

אבל אין לי שום רצון לתת לך עצה שעלולה להזיק... ולכן.. פשוט פנה לטיפול!

[הדבר היחידי שאולי אפשר להגיד שאין לך זה ASD וגם זה כנראה בגלל הזמן שעבר, אבל זה לא אומר שמישהו מהפורום יכול לאשר/לשלול PTSD ולכן אין מנוס מפנייה לייעוץ]

אין לי בעיה להסביר מושגים באישי, אבל כבר אומרת שאני לא גורם מקצועי, לא לוקחת אחריות- ולכן רק מוכנה להסביר כמה מושגים שכתבתי..

הרב גוגל מתרגם גם סינית.. 

יישר כח ותודה רבה שלחמת בשביל כולנו.

ב. זה לא נראה דבר "בלתי טבעי".. סביר שאחרי דברים כאלו, זה יחזור בחלומות.. לא צריך לחשוב שזה "יתדרדר" חלילה.

ג. כדאי אכן לפנות למישהו שזה התחום שלו, ליתר ביטחון.  וזכות המטרה הגדולה שלשמה נלחמתם - תעמוד לך בעז"ה לא להינזק כלל, ורק לעלות מזה.

יש כבר חיילים אגב שהתאבדו לאחר מבצע צוק איתן[לפחות דווח על 3], ככה שאין להקל ראש... 

במיוחד שהגבול בין טבעי לפתולוגי הוא דק.

אם כותבים שלושה - מתכוונים לשלושה.

ואני לא חושב שהיה ענין להזכיר מה שהזכרת כעת. כך לא מעוררים מוטיווציה..

זה לא היה מיועד לו, וגם כשהוא רואה את זה עכשיו, זה דווקא טוב, להבין שאין עניין להשוות למלחמות מיתולוגיות וכו', אלא הבנה שגם זה חוויה קשה באותה מידה.

[לגבי ה"דווקא טוב"] הוא יודע יותר טוב מה היתה ה"חוויה"...

ואדם שבאמת היה לו רושם קשה כזה, של חוויה כזו, לא היה כותב שזה "לא מלחמת יוה"כ".. כי זה לא מה שהיה מענין אותו.. ההשוואה ל"נוסטלגיות" מראה משהו בריא וטוב..

ולגבי ה"כדאי" - בחור נבון כזה, מן הסתם זה מספיק לו. ויותר טוב ומועיל לענין..

היום לטפל בכפייה זה רק שהפסיכיאטר המחוזי מחליט ולכן בינתיים מפספסים מקרים....

ברגע שהוא שואל כאן במקום לפנות לטיפול, הוא צריך כנראה דחיפה רצינית- והיום קל לפחד מזה, "מזה זה אומר עלי?" וכו'.

במיוחד לא ע"ג פורום.

את לא רוצה לגלות שח"ו דחפת מישהו למקום הלא נכון.

בטוחה שכוונותייך טובות

מאשר לתת פה עצות ולגלות שהיה כאן מקרה שכן היה צריך ייעוץ או טיפול מקצועי ולא הלך....

ערב טוב, 

אצלנו גם היה זוועות שלא יצאו לנו מהראש. 

וככל שניסנו להעסיק את הראש בדברים אחרים,

זה הצליח. אבל עדיין לא עבר לגמריי, 

ממליץ בחום ללכת לייעוץ. 

זה לגיטימי. ויוצאים מזה בסוף.. 

השם ישמרך,

בהצלחה. 

ראשית, תודה רבה לך על תרומתך ועל הקרבתך הגדולה!

לגופו של עניין, לא חושב שכדאי להקל בזה ראש, ורצוי מאוד לבחון זאת בעיניים מקצועיות ומבינות יותר. מוצע בזאת לברר ב"מסע שחרור", שנועד בדיוק לכך, ומוכר ע"י מערכת הביטחון.

בהצלחה ובשורות טובות ידידי!

לבחון את עצמך יותר בפירוט:

מה זה אומר שזה מופיע בחלומות וכדו'? מה זה ה-וכדו' הזה? 

האם זה עולה גם סתם ככה ביומיום? תמונות ממה שקרה עולות סתם כך? האם יש דברים מסוימים שמעלים את זה פתאום? (ריח מסוים, טעם, רעש כלשהו, רגש כלשהו, אמירה, צבע, פריט מסוים, מגע מסוים וכו)

האם אתה מנסה להימנע ממה שאתה רואה, מנסה להזיז את זה הצידה- אבל זה רק עולה עוד ועוד?

בפוסט טראומה יש כמה תסמינים מאוד משמעותיים:

חודרנות

הימנעות. 

עוררות מוגברת.

עלולה להיות חרדה בעצימות משתנה. 

עלול להיות דיכאון כנ"ל.

ויש עוד. אבל אלה העיקר.

חודרנות- תמונות חוזרות ונשנות של מה שקרה. מופיעות שוב ושוב ללא אזהרה מוקדמת, ולא רק בחלומות. זיכרונות כואבים שעולים הרבה פתאום מול העיניים, בלי קשר למציאות הקיימת. מחזירים אותך אחרוה לשם. לתחושות, לרגשות, לחוויות.

הימנעות- נסיון למנוע מהתמונות וכל מה שהזכרתי מלעלות- ולכן כל הזמן נסיון להוציא את התמונות הללו מהראש.

הטריק של ההימנעות הוא שזה לא משנה כמה תימנע- זה יעלה שוב ושוב. דווקא בגלל שאתה כל כך מנסה להימנע מלחשוב ולהרגיש את זה. (כמו שאומרים- "נסה לא לחשוב על פיל לבן." עכשיו אתה תחשוב על פיל לבן... לא משנה כמה תנסה שלא לחשוב על זה...)

עוררות יתר- מצב שבו הגוף מרגיש בכוננות ולכן הרבה דברים גורמים לתחושות גופניות קשות. הגוף כמו דרוך ומוכן לפעולה (מרגיש בסכנה מרבית הזמן) ולכן מפעיל מנגנוני הגנה ועוררות- שמקשים עליו לחזור למצב רגוע.

זה עלול להופיע כמו זרמים בידיים וברגליים, רעידות, נשימות מואצות, קצב לב מוגבר ועוד.

זה יכול לקרות כשיש רעשים מסוימים שמקפיצים אותך או מפריעים לך (רעש חודרני- שנכנס פנימה ואין לך מגן מפניו. יוצר תחושות גופניות), זה יכול להיות בתגובה למשהו שמזכיר לך משהו משם. יכול להיות בתגובה למגע מסוים בגוף שלך. יכול להיות כל הזמן. יכול להיות חלק מהזמן. משתנה...

חרדה- בהתקף חרדה אתה מרגיש כאילו אתה עומד למות או להשתגע. הפחד הוא עצום ואתה מנותק מהמציאות הנוכחית.

חרדה כללית מתבטאת בפחד תמידי שיקרה משהו. הרבה פעמים היא מנותקת מהמציאות ולא נכונה.

בפוסט טראומה הרבה פעמים החרדה מחוברת למה שקרה לך אז- ואתה חוזר לעיתים לשם, לאירוע ההוא, וחי אותו מחדש או רק חוה פחד עצום מדברים שקרו אז ומההשלכות שלהם עליך. זה לא רלוונטי למציאות הנוכחית כי ב"ה עברה המלחמה אותה פה, אתה לא נלחם כרגע והכל תקין. אז החרדה כביכול מנתקת אותך מהמציאות ולוקחת אותך חזרה לשם.

העבודה שאתה צריך לעשות כדי להיחלם בה- היא לחזור למציאות ולהבין שאתה פה. (אפשר להתבונן בסביבה ולספור חפצים בצורה מסוימת. אחר כך לספור כמה חפצים בצבע מסוים. לנשום עמוק. למצוא משהו שאתה אוהב בסביבה הקרובה. להתבונן בו. לנשום כל הזמן עמוק אל הבטן. וכך להגיע למצב שאתה מבין שאתה פה. והמציאות הנוכחית היא המציאות הנכונה. ולא מה שבדמיון שלך.)

דיכאון- מתבטא במחשבות שחורות. חוסר חשק לדברים שפעם שימחו אותך והיה לך חשק אליהם. חוסר שמחה כללי. בעיות שינה ואכילה לעיתים (לא מחייב, ויכול להיות לשני הכיוונים- חוסר או יתר). יכול להביא למחשבות על מוות וגם לרצון למות. יכול להביא למחשבות התאבדות ולתכנון ואף לביצוע.

לכן מי שחווה מחשבות מהסוג הזה- שילך לטיפול כי החיים יפים, זו רק מחלה זמנית, וכמו שמטפלים ביד או ברגל שנפצעה- כך יש לטפל בנפש שנפצעה וקשה לה. וזו לא בושה לפנות לטיפול כדי לרפא נפש פצועה.

כיום, בזמנים האלה, ב"ה יש כל כך הרבה מודעות לפוסט טראומה ולטיפול בה.

הזכרת את יוכ"פ- אז ממש לא הייתה מודעות לטיפול בזה ואנשים שחוו פוסט טראומה חיו בסבל מתמשך ונוראי המון שנים.

כיום מבינים את העניין הוא מפותח מאוד ויש הרבה טיפולים- גם במסגרת הצבא וגם מחוץ לה. אתה במקום אחר לגמרי ממה שהיה אז.

אם אתה חווה משהו ממה שתיארתי, וגם אם לא- ואתה רק מרגיש סובל וזה מפריע לך בתפקוד היומיומי- פנה לייעוץ וטיפול ויכוונו אותך למקום בו תוכל לעזור לעצמך לחיות חיים יותר נעימים, בלי הטראומה הזאת.

ממליצה על נט"ל- עמותה שמטפלת בנפגעי טרור לאומי. מטפלים שם גם בחיילים נפגעי טראומה.

ושמה פה קישור למרכז לטיפול בטראומה. תקרא את המידע. ככל שתדע יותר כך זה יעזור לך יותר.

http://traumaweb.org/content.asp?PageId=10&lang=he

(ואגב, PTSD זה בעצם POST -TRAUMATIC STRESS DISORDER שזה בעברית- הפרעת דחק פוסט טראומטית. מה שתיארתי למעלה.)

בהצלחה רבה רבה!!!

זה לא היתה מלחמה קלה בכלל...

גם בעורף הרב האנשים חוו פוסט טראומה , לא כל שכן בחזית

דבר ראשון זה ממש הגיוני שאחרי מלחמה זה מתפתח ואתה לא צריך להגיש רע עם זה שזה קורה לך.

דבר שני כדאי ללכת לטיפול כדי שזה לא יתפתח כי לפעמים אפשר לעצור את זה בהתחלה ולא כדאי להגיע למצב שיהיה לך יותר קשה עם זה.

בהצלחה!!

גם דברים קלים יותר יכולים לגרום לפוסט טראומה, ולתופעות יותר חמורות ממה שאתה מתאר. 

בס"ד

שלום לכולם,

אומנם לא הייתי במלחה באופן  הקונבנציונאלי של

המילה אך חוויתי הרבה  (|באופן אבסורדי דווקא

ניסיונות אלו  עיצבו את אישיותי והביאו לניסיון חיים

שצריכים להודות לקב"ה).

לעניות דעתי, כשעולות לך מחשבות  לומר לעצמך

"גם זו לטובה", "יש סיבה לכל דבר, והקב"ה לא עושה

סתם דברים", ולהתנחם בגאולה, שכולם בעזרת השם

יקומו לתחייה, יהיו בריאים, לכולם יהיה טוב וכו'.

                                    בתודה ובברכה

                  רפואה שלמה, רפואת הגוף ורפואת הנפש לכולם

בס"ד

אח יקר,

יש סגולה נפלאה לכל צרה מרבי חיים מוולוז'יון. אמור כל הזמן: "הריני מאמין באמונה שלמה שאין שום כוח בעולם שיכול להרע לי או להיטיב לי, בלעדי הקדוש ברוך הוא. כל מה שעושה ה' - הכל לטובה".

הקב"ן הכי טוב בעולם הוא הקב"ה. דבר איתו בכל הזדמנות. הוא יכול הכל. אם יש לך סיוטים לילה, תבקש לפני השינה שתהיה לך שינה ערבה, ללא חלומות רעים. תקרא תיקוני זוהר לפני השינה. זו סגולה ידועה לטיהור נשמה ולשינה טובה. בכלל, לימוד תורה לפני שינה עוזר.

הבוטח בה', חסד יסובבנו.

שהשם ישמור עליך ויעזור לך,

תהיה בריא ותשמור על עצמך.

בטח בה'.

אין שום ייאוש בעולם כלל...

תדע שיש טיפולים (חלקם אפילו קצרים מאד) שהוכחו כמועילים מאד ומרפאים בתחום הזה.

ככל שפונים לטיפול קרוב יותר לזמן האירוע (ולא 20 שנה אחרי..), הוא טוב ומשחרר מהסימפטומים שתיארת.

בהצלחה

מנסיון שלא מטפלים בדברים שכאלה זה רק הולך ומחמיר.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…