כִּי רֹב הָעוֹלָם קָשֶׁה עֲלֵיהֶם הַתְּשׁוּבָה מֵחֲמַת הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרָע בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ,
כִּי זֶה יָדוּעַ כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וַאֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל מְלֵאִים חֲרָטָה גְּדוֹלָה,
וְהַרְבֵּה מִתְעוֹרְרִים כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, אַךְ בְּתוֹךְ כָּךְ נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מִגֹּדֶל הִתְגַבְּרוּת הַבַּעַל-דָּבָר שֶׁמִּתְגָּרֶה בָּהֶם בְּכָל פַּעַם כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל: סֻכָּה נב): בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וְכוּ' וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ';
וְעִקַּר הָעֵזֶר וְהַיְּשׁוּעָה
הוּא עַל-יְדֵי כֹּחַ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת
שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְּשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בַּמְּכִילְתָּא): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, (שְׁמוֹת כ) - זָכְרֵהוּ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת.
(ליקוטי הלכות, שבת ז', אות ב')
ברור שבכך יש איסור חמור
)