בס"ד
קרה לי את המקרה הבא:
הלכתי ברחוב ומשהי מבוגרת שלקחה אוטיסטית על כסא גלגלים בקשה ממני עזרה.
היא בקשה שאני ירים את האשה(האוטיסטית) שבכסא הגלגלים מהידיים שלה בשביל להצמיד אותה לכסא כי היא קצת "החליקה" מהכסא.
לא ראיתי נשים באזור שיכולתי לבקש מהן לעשות את המעשה במקומי באותו הזמן.
באותה סיטואציה חשבתי שבעצם היא לא תוכל להמשיך ללכת בדרך עם האוטיסטית שבכסא הגלגלים כי היא לאט לאט "תחליק" מהכסא.
עזרתי להן כי חשבתי שהדבר מותר(לא ראיתי מישהי בסביבה בשביל לבקש שתעזור להן במקומי) כי הרי במחשבתי אמרתי מה ההבדל בין זה לבין טיפול רפואי שאומנם צריך שיהיה רופא לבן ורופאה לבת אבל אם אין אפשרות אחרת ואין הדבר גורם להרהור אז מותר - כך גם המקרה חשבתי.
אחרי שעזרתי והמשכתי בדרכי בעצם הבנתי שכנראה זה היה בעצם רק בשביל שיהיה לאישה שעל כסא הגלגלים יותר נוח.ולכן זה היה כנראה אסור בכל מקרה.
אם זה היה לנוחות זה מותר?
ואם זה היה בשביל שהן יוכלו להמשיך ללכת בדרכן ?
לא לגמרי הבנתי מתי כן מותר לעזור (ואני מדבר על פנויים/פנויות ולא על אשתו של האדם שאז אם אני לא טועה האיסור יותר חמור)?
לדוגמא:
במד"א לבדוק חולה ללא סכנה?
אם אשה מבוגרת מבקשת עזרה לחצות את הכביש ומחזיקה לך יד?
לעזור לאשה מבוגרת לקום מהמכסא שבלעדי עזרה לא ברור אם תצליח?
??????
אז ברור שבסכנת נפשות אין שאלה בכלל.
המקרה בעצם נתן לי להבין שהגבול ממש לא ברור לי.
מה אתם הייתם עושים?
איפה הגבול?(אני משער שגם ספק פיקוח נפש מותר בלי שאלה אפילו - צודק?, במקרה שאי עזרה עלולה לגרום לפציעה כמו לדוגמא מעידה רצינית של מישהי שאפשר להחזיק אותה שאין כאן חשש פיקוח נפש?)
אני משער שהייתי צריך לחכות אפילו כמה דקות שמישהי תעבור ולהגיד לה שתעזור להן?(הייתי יוצא מזה טמבל!)
או אולי להגיד שאני לא יכול לעזור והן היו מחכות למישהי שתעבור....
שוב חשבתי שהן לא יוכלו להמשיך בדרכן.
בסה"כ רציתי לעזור אבל מבואס(עדיין לא ברור לי אם זה היה לנוחות או לא - למרות שנראה לי שכן זה היה לנוחות).
