הגבול אכן לא לגמרי ברור, בנושא הזה, ספציפית.
אני יכול להגיד כך - ספק פיקוח נפש אתה יכול(וצריך!) לפעול במגבלות היכולת שלך, לא לעשות ניתוחי שטח אם אתה לא מוסמך.
בעניין של טיפול - כחובש במד"א, מותר לטפל בבנות, גם במקרים שהם לא פיקוח נפש בשום צורה, תמיד עדיף להימנע אם
אפשר.
בעניין של לעזור לגברת - זה כבר יותר מסובך, וכדאי לשאול רב
(יש צד להגיד שאם התירו משום כבוד אישה זקנה ללחוץ את ידה אז אולי גם פה יש מקום להתיר, ויש צד להגיד שאין דמיון בין
נוחות לכבוד הבריות ובין כה אין נוהגים את ההיתר הזה כמעט בכלל והוא דעת יחיד וכו')

ולסיכום - יש סיפור זן, שמספר על מאסטר ותלמיד שהלכו בדרך והיו צריכים לחצות נהר. כשהם ניגשו לחצות את הנהר ניגשה
אליהם זקנה וביקשה עזרה לחצות אותו, התלמיד לא בדיוק ידע מה לעשות(נזירי זן לא נוגעים בנשים), אבל המאסטר שלו פשוט
הרכיב אותו על גבו וחצה איתה את הנהר. לאחר כמה שעות הליכה התלמיד נשבר ושואל את המאסטר, איך עשה דבר כזה,
אז המאסטר מסתובב אליו ועונה - "אני סחבתי את הזקנה רק את הנהר, אתה סוחב אותה איתך מאז."
או במילים פשוטות - מה שהיה היה, טוב מאוד ללמוד את ההלכות לדעת בדיוק מה ואיך נכון לפעול וב"ה לא אלמן ישראל,
אבל כבר עשית, תשמח במצווה ותשמח שזכית לתזכורת לברר לעצמך את הדין הזה לעומק. ככה אני פועל כשאני מטפל.
 

תשאל רב.

זה משתנה ממצב למצב. 

לגבי מה שעשית, כאשר מבחינתך זה לא גורם לכלום - בפרט שהיא אוטיסטית - לענ"ד נהגת נכון. שיקולים נכונים. ויישר כח הן על העזרה והן על השיקולים לשם-שמיים.

זה לא פשוט, וכן, הרבה פעמיים זה יותר קל ופחות פוגע בגבר.

היא רק החליקה בכיסא.

אני באמת לא מבינה, אי אפשר לעשות מצווה בלי להיכנס לסרטים בראש כבר?

גם אם היו שם עוד עשרות נשים, אתה היית צריך לעשות זאת כגבר. 

התפיסה שהגבריות זה המודל שצריך שהנשים יהיו כמוהו...ויהיו שותפות לכל התפקידים הגבריים וכו'

יש יסוד ברור וחשוב של צניעות בכלל המצוות ומכאן החששות,בעניין הנקודתי שהועלה צריך לשאול רב,אבל להגדיר את זה כסרט ?

בס"ד

הרגעתם ושמחתם אותי.

אני בודק את הנושא לברר את הגבול בעניין.

תודה על כל התשובות.

ואם כן, איך זה רלוונטי לשאלה?

תבניות התנהגות חוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שילדים הלוקים באוטיזם נראים בדרך כלל רגילים מבחינה פיזית ויש להם שליטה טובה על גופם, תנועות חוזרות בלתי-רגילות עשויות להוביל לדחייתם בידי ילדים אחרים. התנהגויות אלה עשויות להיות קיצוניות ובולטות מאוד, או עדינות יחסית. חלק מהילדים, וגם המבוגרים, מבלים זמן רב כשהם מנפנפים בזרועותיהם, או הולכים על קצות האצבעות. אחרים קופאים לפתע על עומדם.

אתה בטח רואה בעצמך כמה קלושה התגובה שלך...

להיות אבירת הפוליטיקלי קורקט?

לאנשים אוטיסטים יש תנועות חריגות שעשויות ליצר רתיעה מסויימת. זה אכן מפחית הרהורי עבירה.

בכל מקרה, מתיאור פותח השרשור ככל הנראה מדובר על CP ולא על אוטיזם. אחרת לא ברור למה היא צריכה כסא גלגלים.

בד"כ לוקה בפנטזיית ניצול, כן, חלק מזה זה ניצול של חסר ישע...

ולכן אדם כזה צריך טיפול...

בס"ד

בכתבתי אוטיסטית התכוונתי מוגבלת/משותקת שלא יכלה להתרומם בלי עזרה חיצונית.

שפיטה לכף זכות חברה.

הרהור מזועזעת מהמחשבה שאוטיזם גורם רתיעה מסויימת.

ארוון מזועזעת מהמחשבה ההפוכה בדיוק.

הכל בסדר אצלכן? נסו להתבונן על המציאות במבט קצת ריאלי.

בכל מקרה, ארוון, יש לך לקות רצינית בהבנת המושגים. "הרהור עבירה" אין פרושו התאהבות, או סרט של שבועיים. זוהי משיכה גופנית פשוטה, שיכולה להיות כמה שניות בודדות ולעבור, ואם היא לא עונה להגדרת "הנאה הבאה לאדם בעל כורחו" - הרי שהיא איסור דאורייתא של "לא תתורו".

אני לא מזועזעת מהמחשבה שאוטיזם יכול ליצור רתיעה מסויימת, אני כן חושבת שכשאתה מתחיל לעשות ממוצעים כדי להבין אדם שהיה לפותח השרשור מול העיניים -- אתה מביא גם אמירה כללית (שגויה וסתם מיותרת) על אוטיזם.

בנוגע לאמירה עצמה, הבאת ציטוט שקשור בכלל להתנהגות, שהתסמין בו אינו תסמין הכרחי לאבחנת אוטיזם, וגם כשהוא כבר קיים הוא מגיע ברמות שונות -- והמשכת לדבר עליו כאל תנאי מוחלט שמוביל בהכרח לרתיעה פיזית.

אם נחזור לתגובה הראשונה שלך, אני מקבלת את זה שזה מעלה את הסיכויים לרתיעה, שאלתי למה זה רלוונטי כי זה לא בהכרח מוביל (ולא "לא בהכרח" בגלל שאני אבירת הפוליטיקלי קורקט, אלא כי אני באמת חושבת שהמציאות ורוחב הספקטרום מוכיחים את זה), ואני לא חושבת שיש טעם ללכת להגדרות כלליות ולחשב סיכויים במקום פשוט להסתכל על המציאות. אם שואלים לגבי הלכה – ענית יפה למישהי אחרת בשרשור שיש רמות תפקוד וכדומה.

אוטיסט, עיוור, חרש, אילם וכן כל אדם שהוא חולה ומוגבל- פתור ממצוות.

אני לא זוכרת איזה רב אמר שהוא ישלם את כל הכסף שבעולם ליהודי שימצא את המקום בתורה שכתוב שעיוור חייב במצוות. כי הוא רצה לקיים מצוות מתוך חיוב ולא מתוך רצון. שזה מצווה יותר גדולה.(במקרה הזה זה היה עיוור אבל זה תקף לגבי כל השאר).

קיצר-

אין שום בעיה של נגיעה באוטיסטים, עיוורים וכן הלאה והלאה. אנשים עם מוגבליות -כמו שקוראים לזה- פתורים ממצוות. ולכן אין בעיה בנגיעה. להפך- זו מצווה גדולה לעזור לאנשים כאלו. ממש מצווה.

לכן-

לא משנה אם זה היה לנוחות המטפל או המטופל- כי החולה עצמו אינו מחויב במצוות.

בהצלחה!

לא בעיה למטפל ולא בעיה למטופל.

נכון שמותר לגעת באדם חולה...אבל כול הפטור שלהם זה בדברים מסויימים של חרשים ואלמים הם לא פטורים מהכול...וכי פרוים מתפילה קריית שמע?? בהלכות מגילה מביא אם הוא חייב או לא

אני לא יודע על מה ביססת את דבריך, אבל זה פשוט מידע מוטעה.

אוטיסט - לא פשוט שפטור. תלוי מהי רמת התפקוד שלו, והיכן ממוקם על הקשת האוטיסטית.

עיוור - לא פטור ממצוות. ממש לא.

חרש - רק חירש שאינו שומע ואינו מדבר מלידה פטור ממצוות. כל מקרה אחר חייב.

אדם חולה ומוגבל שאינו פגוע שכלית - חייב בכל המצוות. מצוות שאינו יכול לקיים בגלל מצבו - נחשב אנוס ופטור.

עכשיו, גם לו יצוייר שהם פטורים ממצוות - אין לזה כל שייכות לנידון שלנו. גם אדם פטור ממצוות הוא עדיין אדם, והאדם הנוגע חייב במצוות ואסור לו לגעת.

חסיד שוטה.

אחד שמתחיל להתפלפל במקום פשוט להבין שיש פה בנ"א שצריך עזרה ולא סוגיה הלכתית.

הלו, אתם כבר לא בבית מדרש! זה החיים פה!

ואם נקצין לחלוטין את הסיטואציה-

(כן, אני יודעת שיש הבדל גדול, אבל זה מדרון חלקלק, זה מתחיל בעזרה לנכה ומי יודע? אולי גם לשם זה יגיע?)

בייניש מצוי הולך לו ברחוב, לפתע נגשת אליו מישהי

"סליחה? אתה אולי יודע עזרה ראשונה?"

"כן, אני חובש קרבי"

"יש פה מישהי שקשה לה לנשום.."

הולך לגברת, קולט שהיא לא לבושה צנוע, מסתכל לצד השני.

"סליחה, פשוט אני שומר עיניים, קשה לי להבחין האם את במצב של פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש, או רק אי נוחות קלה?"

הגברת מחרחרת ולא מצליחה לענות

"שניה אני מתקשר לרב שלי"

הרב לא עונה

"אני מנסה עוד רב"

גם הרב הזה לא עונה..

"רגע! יש לי תורת אמת על הלפטופ, נפתח כמה ספרים ונבדוק.."

מתחיל לחפש את הסוגיא בראשונים, אחרונים והלכה למעשה.

"טוב, נראה לי שבאמת במצב כזה יש היתר הלכתי אולי..

רגע, יכול להיות שאת בכלל בהגדרה של אפיקורס או מוסר? 

או שאת בגדר תינוק שנשבה?"

פתאום מבחין בזוית העין באשה הולכת, צועק אליה בלי להסתכל 

"סליחה, גברתי, אולי את יודעת עזרה ראשונה?"

"אממממ.. קצת, למדתי פעם לפני איזה 10 שנים"

"אז תנסי קודם את ואם לא תצליחי- אני אנסה"

האשה מנסה להציל את הגברת, אבל לא מצליחה, 

הביניש מנסה אחריה- אבל מאוחר מדי.

אמבולנס מגיע סו"ס, מנסה לעשות החיאה ללא הצלחה.

הבחור הולך משם ממלמל לעצמו "גזרת שמיים.."

בקיצור- אנשים תלמדו הלכות ככה שלא תצטרכו לנסות להתקשר לרב.

ואם אתם מתלבטים- לענ"ד ולפי מה שלמדוני רבותי- עדיף לעבור על בנ"א למקום בגלל ספק מאשר על בנ"א לחברו.

ומיסטר פותח השרשור- פעלת נכון. עזרת ל2 נשים במצוקה. וגם אם זה "רק" נוחות (אנשים במצב כזה יכולים לסבול מאד מתנוחה לא טובה) 

אין דמיון בין המקרים,ובגלל שהפער כ"כ גדול ולא מדובר בפיקוח נפש אז יש מקום רב לשאול ולברר לפי הסיטואציה ותנאיה

אני חושב שברור לכולם שפיקוח נפש משנה את זווית ההסתכלות במאה ושמונים מעלות וצריך לעזור ולהחלץ בכל מצב,וזה דבר מפורסם

השוואה ממש לא נכונה, ומאוד לא מציאותית.

אני ממליץ לך להעלות בזכרונך את סיפורו של הרב זאביק שהיה עד לתאונה ולחסידים עם הכפותה והשטריימל שסוחבים על ידיהם נשים חצי לבושות שנפצעו שם.

ולהפך לחכות ולא לעשות היה יכול לגרום לחילול השם

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.