הגבול אכן לא לגמרי ברור, בנושא הזה, ספציפית.
אני יכול להגיד כך - ספק פיקוח נפש אתה יכול(וצריך!) לפעול במגבלות היכולת שלך, לא לעשות ניתוחי שטח אם אתה לא מוסמך.
בעניין של טיפול - כחובש במד"א, מותר לטפל בבנות, גם במקרים שהם לא פיקוח נפש בשום צורה, תמיד עדיף להימנע אם
אפשר.
בעניין של לעזור לגברת - זה כבר יותר מסובך, וכדאי לשאול רב
(יש צד להגיד שאם התירו משום כבוד אישה זקנה ללחוץ את ידה אז אולי גם פה יש מקום להתיר, ויש צד להגיד שאין דמיון בין
נוחות לכבוד הבריות ובין כה אין נוהגים את ההיתר הזה כמעט בכלל והוא דעת יחיד וכו')

ולסיכום - יש סיפור זן, שמספר על מאסטר ותלמיד שהלכו בדרך והיו צריכים לחצות נהר. כשהם ניגשו לחצות את הנהר ניגשה
אליהם זקנה וביקשה עזרה לחצות אותו, התלמיד לא בדיוק ידע מה לעשות(נזירי זן לא נוגעים בנשים), אבל המאסטר שלו פשוט
הרכיב אותו על גבו וחצה איתה את הנהר. לאחר כמה שעות הליכה התלמיד נשבר ושואל את המאסטר, איך עשה דבר כזה,
אז המאסטר מסתובב אליו ועונה - "אני סחבתי את הזקנה רק את הנהר, אתה סוחב אותה איתך מאז."
או במילים פשוטות - מה שהיה היה, טוב מאוד ללמוד את ההלכות לדעת בדיוק מה ואיך נכון לפעול וב"ה לא אלמן ישראל,
אבל כבר עשית, תשמח במצווה ותשמח שזכית לתזכורת לברר לעצמך את הדין הזה לעומק. ככה אני פועל כשאני מטפל.
 

תשאל רב.

זה משתנה ממצב למצב. 

לגבי מה שעשית, כאשר מבחינתך זה לא גורם לכלום - בפרט שהיא אוטיסטית - לענ"ד נהגת נכון. שיקולים נכונים. ויישר כח הן על העזרה והן על השיקולים לשם-שמיים.

זה לא פשוט, וכן, הרבה פעמיים זה יותר קל ופחות פוגע בגבר.

היא רק החליקה בכיסא.

אני באמת לא מבינה, אי אפשר לעשות מצווה בלי להיכנס לסרטים בראש כבר?

גם אם היו שם עוד עשרות נשים, אתה היית צריך לעשות זאת כגבר. 

התפיסה שהגבריות זה המודל שצריך שהנשים יהיו כמוהו...ויהיו שותפות לכל התפקידים הגבריים וכו'

יש יסוד ברור וחשוב של צניעות בכלל המצוות ומכאן החששות,בעניין הנקודתי שהועלה צריך לשאול רב,אבל להגדיר את זה כסרט ?

בס"ד

הרגעתם ושמחתם אותי.

אני בודק את הנושא לברר את הגבול בעניין.

תודה על כל התשובות.

ואם כן, איך זה רלוונטי לשאלה?

תבניות התנהגות חוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שילדים הלוקים באוטיזם נראים בדרך כלל רגילים מבחינה פיזית ויש להם שליטה טובה על גופם, תנועות חוזרות בלתי-רגילות עשויות להוביל לדחייתם בידי ילדים אחרים. התנהגויות אלה עשויות להיות קיצוניות ובולטות מאוד, או עדינות יחסית. חלק מהילדים, וגם המבוגרים, מבלים זמן רב כשהם מנפנפים בזרועותיהם, או הולכים על קצות האצבעות. אחרים קופאים לפתע על עומדם.

אתה בטח רואה בעצמך כמה קלושה התגובה שלך...

להיות אבירת הפוליטיקלי קורקט?

לאנשים אוטיסטים יש תנועות חריגות שעשויות ליצר רתיעה מסויימת. זה אכן מפחית הרהורי עבירה.

בכל מקרה, מתיאור פותח השרשור ככל הנראה מדובר על CP ולא על אוטיזם. אחרת לא ברור למה היא צריכה כסא גלגלים.

בד"כ לוקה בפנטזיית ניצול, כן, חלק מזה זה ניצול של חסר ישע...

ולכן אדם כזה צריך טיפול...

בס"ד

בכתבתי אוטיסטית התכוונתי מוגבלת/משותקת שלא יכלה להתרומם בלי עזרה חיצונית.

שפיטה לכף זכות חברה.

הרהור מזועזעת מהמחשבה שאוטיזם גורם רתיעה מסויימת.

ארוון מזועזעת מהמחשבה ההפוכה בדיוק.

הכל בסדר אצלכן? נסו להתבונן על המציאות במבט קצת ריאלי.

בכל מקרה, ארוון, יש לך לקות רצינית בהבנת המושגים. "הרהור עבירה" אין פרושו התאהבות, או סרט של שבועיים. זוהי משיכה גופנית פשוטה, שיכולה להיות כמה שניות בודדות ולעבור, ואם היא לא עונה להגדרת "הנאה הבאה לאדם בעל כורחו" - הרי שהיא איסור דאורייתא של "לא תתורו".

אני לא מזועזעת מהמחשבה שאוטיזם יכול ליצור רתיעה מסויימת, אני כן חושבת שכשאתה מתחיל לעשות ממוצעים כדי להבין אדם שהיה לפותח השרשור מול העיניים -- אתה מביא גם אמירה כללית (שגויה וסתם מיותרת) על אוטיזם.

בנוגע לאמירה עצמה, הבאת ציטוט שקשור בכלל להתנהגות, שהתסמין בו אינו תסמין הכרחי לאבחנת אוטיזם, וגם כשהוא כבר קיים הוא מגיע ברמות שונות -- והמשכת לדבר עליו כאל תנאי מוחלט שמוביל בהכרח לרתיעה פיזית.

אם נחזור לתגובה הראשונה שלך, אני מקבלת את זה שזה מעלה את הסיכויים לרתיעה, שאלתי למה זה רלוונטי כי זה לא בהכרח מוביל (ולא "לא בהכרח" בגלל שאני אבירת הפוליטיקלי קורקט, אלא כי אני באמת חושבת שהמציאות ורוחב הספקטרום מוכיחים את זה), ואני לא חושבת שיש טעם ללכת להגדרות כלליות ולחשב סיכויים במקום פשוט להסתכל על המציאות. אם שואלים לגבי הלכה – ענית יפה למישהי אחרת בשרשור שיש רמות תפקוד וכדומה.

אוטיסט, עיוור, חרש, אילם וכן כל אדם שהוא חולה ומוגבל- פתור ממצוות.

אני לא זוכרת איזה רב אמר שהוא ישלם את כל הכסף שבעולם ליהודי שימצא את המקום בתורה שכתוב שעיוור חייב במצוות. כי הוא רצה לקיים מצוות מתוך חיוב ולא מתוך רצון. שזה מצווה יותר גדולה.(במקרה הזה זה היה עיוור אבל זה תקף לגבי כל השאר).

קיצר-

אין שום בעיה של נגיעה באוטיסטים, עיוורים וכן הלאה והלאה. אנשים עם מוגבליות -כמו שקוראים לזה- פתורים ממצוות. ולכן אין בעיה בנגיעה. להפך- זו מצווה גדולה לעזור לאנשים כאלו. ממש מצווה.

לכן-

לא משנה אם זה היה לנוחות המטפל או המטופל- כי החולה עצמו אינו מחויב במצוות.

בהצלחה!

לא בעיה למטפל ולא בעיה למטופל.

נכון שמותר לגעת באדם חולה...אבל כול הפטור שלהם זה בדברים מסויימים של חרשים ואלמים הם לא פטורים מהכול...וכי פרוים מתפילה קריית שמע?? בהלכות מגילה מביא אם הוא חייב או לא

אני לא יודע על מה ביססת את דבריך, אבל זה פשוט מידע מוטעה.

אוטיסט - לא פשוט שפטור. תלוי מהי רמת התפקוד שלו, והיכן ממוקם על הקשת האוטיסטית.

עיוור - לא פטור ממצוות. ממש לא.

חרש - רק חירש שאינו שומע ואינו מדבר מלידה פטור ממצוות. כל מקרה אחר חייב.

אדם חולה ומוגבל שאינו פגוע שכלית - חייב בכל המצוות. מצוות שאינו יכול לקיים בגלל מצבו - נחשב אנוס ופטור.

עכשיו, גם לו יצוייר שהם פטורים ממצוות - אין לזה כל שייכות לנידון שלנו. גם אדם פטור ממצוות הוא עדיין אדם, והאדם הנוגע חייב במצוות ואסור לו לגעת.

חסיד שוטה.

אחד שמתחיל להתפלפל במקום פשוט להבין שיש פה בנ"א שצריך עזרה ולא סוגיה הלכתית.

הלו, אתם כבר לא בבית מדרש! זה החיים פה!

ואם נקצין לחלוטין את הסיטואציה-

(כן, אני יודעת שיש הבדל גדול, אבל זה מדרון חלקלק, זה מתחיל בעזרה לנכה ומי יודע? אולי גם לשם זה יגיע?)

בייניש מצוי הולך לו ברחוב, לפתע נגשת אליו מישהי

"סליחה? אתה אולי יודע עזרה ראשונה?"

"כן, אני חובש קרבי"

"יש פה מישהי שקשה לה לנשום.."

הולך לגברת, קולט שהיא לא לבושה צנוע, מסתכל לצד השני.

"סליחה, פשוט אני שומר עיניים, קשה לי להבחין האם את במצב של פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש, או רק אי נוחות קלה?"

הגברת מחרחרת ולא מצליחה לענות

"שניה אני מתקשר לרב שלי"

הרב לא עונה

"אני מנסה עוד רב"

גם הרב הזה לא עונה..

"רגע! יש לי תורת אמת על הלפטופ, נפתח כמה ספרים ונבדוק.."

מתחיל לחפש את הסוגיא בראשונים, אחרונים והלכה למעשה.

"טוב, נראה לי שבאמת במצב כזה יש היתר הלכתי אולי..

רגע, יכול להיות שאת בכלל בהגדרה של אפיקורס או מוסר? 

או שאת בגדר תינוק שנשבה?"

פתאום מבחין בזוית העין באשה הולכת, צועק אליה בלי להסתכל 

"סליחה, גברתי, אולי את יודעת עזרה ראשונה?"

"אממממ.. קצת, למדתי פעם לפני איזה 10 שנים"

"אז תנסי קודם את ואם לא תצליחי- אני אנסה"

האשה מנסה להציל את הגברת, אבל לא מצליחה, 

הביניש מנסה אחריה- אבל מאוחר מדי.

אמבולנס מגיע סו"ס, מנסה לעשות החיאה ללא הצלחה.

הבחור הולך משם ממלמל לעצמו "גזרת שמיים.."

בקיצור- אנשים תלמדו הלכות ככה שלא תצטרכו לנסות להתקשר לרב.

ואם אתם מתלבטים- לענ"ד ולפי מה שלמדוני רבותי- עדיף לעבור על בנ"א למקום בגלל ספק מאשר על בנ"א לחברו.

ומיסטר פותח השרשור- פעלת נכון. עזרת ל2 נשים במצוקה. וגם אם זה "רק" נוחות (אנשים במצב כזה יכולים לסבול מאד מתנוחה לא טובה) 

אין דמיון בין המקרים,ובגלל שהפער כ"כ גדול ולא מדובר בפיקוח נפש אז יש מקום רב לשאול ולברר לפי הסיטואציה ותנאיה

אני חושב שברור לכולם שפיקוח נפש משנה את זווית ההסתכלות במאה ושמונים מעלות וצריך לעזור ולהחלץ בכל מצב,וזה דבר מפורסם

השוואה ממש לא נכונה, ומאוד לא מציאותית.

אני ממליץ לך להעלות בזכרונך את סיפורו של הרב זאביק שהיה עד לתאונה ולחסידים עם הכפותה והשטריימל שסוחבים על ידיהם נשים חצי לבושות שנפצעו שם.

ולהפך לחכות ולא לעשות היה יכול לגרום לחילול השם

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.