אתה יכול ללכת בירושלים עם כיפה, לשיר כאוות נפשך - בלי לפחד מהשעה המאוחרת? - בלי שיירו בך..?

מה מורכב פה..?

לפני 50 שנה - זו היתה בדיחה!

אולי הוא יענה לך...

אני לא יודע מה איתך,בכל התפילות שאני מתפלל ושיהודים התפללו 2,000 שנה זה לא על תקיעת שופר בקיר תמך של תוספת הורדוס.

איזו רבנות-ראשית תקנה את זה?

[ואגב, לא יודע מי אלו - לאו דווקא מהזרמים ה"ציוניים".. - שלחצו למנות מי שאתה מזכיר כעת, וחבל שמזכיר, ולא את הרה"ג הרב אריאל?]

ואתה לא ירא מבזיון תלמידי חכמים?

הרי כמו דבריך, אומרים כל שונאי היהדות. כשאומרים משהו בשם "רבנים", אז תמיד מוצאים איזה מישהו שאולי-סרח, ואומרים: אה, הרבנים הללו?.. 

לחפש את נקודת הרע בכל מקום, בכל אירוע, בכל גודל - זה לא מראה דווקא על גדלות. כבר בלעם עשה את זה..

לא. הרבנות הראשית שתיקנה את יום שחרור ירושלים, היא "מרא דאתרא" כללי, והיו בה תלמידי חכמים עצומים.

חכמים, היזהרו בדבריכם.

וכל מה שמתחתם זה הבל וכפירה.

יום ירושלים זה יום שבו הרב גורן תקע תקיעת שופר בהר הבית מדין כיבוש.

יום ירושלים זה יום שבו צעדנו צעד גדול נוסף בדרך לגאולה השלמה, אבל לצערי ולצער כל המאמינים, מייד, מרוב פחד ואי אמונה בעצמנו, צעדנו צעד קטן אחורנה

זה ויכוח בין מי שממציא הגדרות לבין מי שלמד משנה תורה ספר שופטים הלכות מלכים ומלחמות פרקים יא-יב.

יום שכבשנו את ירושלים למרות מדיניות המדינה ומצביאה

מצד חולת הגוף

תמיד אפשר לפדות בצדקה

בשביל לשבור את התאווה..

זה גם ענין של תשובה

ואי אכילה ממושכת פוגעת בלימוד התורה ובתפילה.

אא"כ לא לומדים כ"כ או מתפללים כראוי...

תלבש שק ואפר על החילול השם הנורא ותתלוש שערות ראשך למה הקב"ה נתן לך להיוולד בתקופה כל כך אפלה של ההיסטוריה.

יום ירושלים הוא יום הצלה ממיתה לחיים

"לא משהו שאני חושב שצריך לחגוג" תגיד אתה אמיתי?

זה לא מה שאמרתי.

אכן ששת הימים היה נס עצום שיש להודות עליו.

אתה לא מתבייש?! - נוער וגיל ההתבגרות

אם נושאי דגל התודעה הגאולית לא מכירים ולא מעריכים, איך מדוע ולמה שזה יקרה אצל תינוקות שנשבו בורים ועמארצות?!

וזאת כנראה המשמעות של "מקדש משמיים" - שינוי תודעתי

בס"ד

מאד מבינה את התחושה, באמת שהייתה החמצה גדולה,

אם כי אני לא חושבת שזה חטא ציבורי, אלא חטא של המנהיגים,

שלא בדיוק 'ספרו' את רצון הציבור.
יום שבו התפילה לגאלה שלמה מוחשית יותר,
כי כמו הימין גם עם ישראל בדורינו לא תמיד יודע לנצח...

ביום העצמאות בעצם לא קרה שום דבר מהותי.

השלטון עבר מהבריטים למפא"י.

ביום ירושלים ה' עשה לעם ישראל ניסים עצומים. (נכון שהיו עוד יומיים למלחמה, אבל היום הזה היה היום המכריע והמשמעותי ביותר)

אם זה היה "יום לציון שחרור הר הבית והעברתו לריבונות ישראלית" - באמת לא היה כל טעם לחגוג אותו.

ב

גאולה (יום העצמאות וחנוכה) והצלה (יום ירושלים ומגילת אסתר שהיא במקום הלל)

מבחינת נס ההצלה היום העיקרי היה הראשון בו הורידו למצרים את צי המטוסים.

בהנחה שאפשר לקבוע אמירת הלל בכלל (דיון בפני עצמו) הייתי מתקן או ביום הראשון שבו היה עיקר הנס או באחרון כשנסתיימה המלחמה.

כיוון שלא תיקנו אמירת הלל על ההצלה אלא כבישת ירושלים וזה לא התקבל על כל ישראל אני פשוט לא אומר.

להודות להם צריך תמיד ובלי קשר "על ניסך שבכל יום עימנו

הספקולציות מיותרות. זה בטח לא מחייב לומר הלל ביום ירושלים - שלא נראה לי שברור מה הוא בכלל - אבל זה ממש לא פרודוקטיבי לחשוב מה היה קורה אם כהגדרתך "הערבים היו מנצחים".

מובא בסוף הלכות פורים

יום העצמאות ויום ירושלים שווים הלכתית "קצת" יותר מהצלה קהילתית שחגגו בהלל

@הדרכה

על דבר שרוצה ??..........משו כמו להמציא ברכה .....

הערבים איימו לכלות את כל היהודים בארץ ישראל, 6 מיליון יהודים (על הדרך הם רצו גם לכבוש את א"י, אבל הם אמרו בפרוש שהמטרה היא להרוג את כל יהודי ארץ ישראל)

וראינו מה העולם עשה בשואה, ואיך העולם מגיב על ההפצצות שהערבים מפציצים אותנו במלחמות..

דווקא לא ברור בכלל שהיו מונעים טבח המוני, טוב לגויים שאנחנו מתים בלי שהם הורגים ישירות

/News/News.aspx/298598

אלא בצורה מכובדת.

בשונה ממישהו אחר...

הם רוצחים שפלים. מצאו בעמדות של הלגיון ליד ירושלים "הנחיות" מה לעשות ליהודים ח"ו.

"שעלבים" - זה לא חריג, אלא דגם לעניינם...

לא צריך לנסות "לעדן" אותם.

היתה הצלה ברורה ממיתה לחיים, ושחרור מרחבי ארצנו וירושלים ערי קדשנו.

טוב להודות לה', צריך להודות לה', ואולי ה"עונש" הכי גדול למי שלא מודה - הוא פשוט שאינו זוכה להודות ולשמוח בישועת ה' על עמו ונחלתו.

[מומלץ לשמוע מה אמר הערב - במסיבה שמשודרת כעת ממרכז הרב - הרב דב ליאור שליט"א. וכדברים הללו אמר גם ליד מערת המכפלה ביום העצמאות. וכבר אמר מרן  הרצי"ה זצ"ל: יראו ישרים וישמחו - ישרים רואים מעשי ה'. ואמר הרב חרל"פ זצ"ל, ההודאה עצמה - מושכת את המשך הישועה והגדלתה]

תפתח הקלטה של קול הרע"מ (בעברית במבטא ערבי מצרי - שהגדילו לעשות ויצרו בעצמם את ראשי התיבות המאיימים האלו, שתחת שלטון נאצר משמעותן היה "רפובליקה ערבית מאוחדת", בכוונה מודעת להשתלטות אימפריאלית על המזרח התיכון - מדיניות שסאדאת הוא שהפך במאה ושמונים מעלות, ולא נראה לי שלמדת מספיק היסטוריה בהקשר הזה). חבל שאתה מקלקל לעצמך, כי הוויכוח הוא אכן עקרוני ולגיטימי. אבל אתה בדיוק כמו די"מ, מתבצר ומתחפר גם היכן שלא צריך. תשמע מה הודיעו מפורשות שיקרה ליהודים אחרי הניצחון. כשתהיה אתה במקום הזה, נראה איזה פרקי תהילים תזעק. ואגב, צפה בסרטים המצריים על צליחת התעלה באוקטובר 1973. השנאה לישראל וליהודים לא זו בלבד שאכן הובעה בהם באמצעים ויזואליים מוחשיים, אלא אף הוצגה כחלק ממיצגי "הנצחון" גם בהמשך אחרי חתימת הסכמי השלום, וזו היתה הסיבה העיקרית לאובדן כל אמון ב"רצון הטוב" של סאדאת, שלא לומר מובארק.

אומרים הלל בכל המגזרים

http://trailer.web-view.net/Show/0X050F9729F1368D3F1845FC0A64DC9AFDF7FCE49155C34F84A40A247C10D2E1CF.htm

ועוד משהו שראיתי בפייסבוק מהמצב לפני ברחוב יפו

של אודליקה

אם ה"הדרכה" שלך היא להתמקד ברע ולא ב"לבנות שיניה" ואתה בוחר להתבונן על המציאות דווקא מתוך המקום השלילי הזה, כאשר באמת לא קשה להדגיש ולסקור את כל הטוב סביבינו

מה לי ולה?

אם אתה מתנער מהתמונה ומהדגש שהיא מעניקה לפן מאוד מסויים (ואכן בעייתי) של ירושלים דהיום, עם או בלי יחס לתקופות עבר,

אתה מוזמן לכתוב זאת כאן.

לא ראיתי מי שטען כמה יפה ריחה של נבלה זו,

אלא אנשים פרגמטיים שיודעים להכיל מורכבויות ולא לנטות אחר היצר שדורש הכל או לא כלום

בעיקר חיילים שהוצבו על החומה, מה שנקרא אז קו התפר

כמובן שחלק מהצב החמור דאז נגרם בשל עובדת אויבינו מאורגנים בסדר צבאי (צבא ירדן) אבל לטעון כאילו כיום המצב יותר גרוע אינו אלא אחיזת עיניים

ואת המדרש, במחילה, נראה שלא הבנת

הכתוב עוסק בתכלית ולא בהעדפה כלשהי, וד"ל

וללא קשר לתת-נושא הזה, כמה תמונות הלמחשה:

http://www.daat.ac.il/daat/israel/jerusalem/shaar-2.htm

היא שיש אפשרות להוסיף מצוות חדשות ללא סנהדרין. הרה"ר הסתמכה על דעות של יחידים וקבעה שני ימי הלל נוספים, כלומר שתי מצוות חדשות מדרבנן. הפר"ח חלק על עצם ההיתר לכונן יום חג קבוע ביום שאירע נס והחת"ס מזכיר אותו על אף שדעתו הפוכה (שו"ת חת"ס, יו"ד, רל"ג). ההיתר של אחד מגדולי הראשונים כמו המאירי לומר הלל ללא ברכה ביום שאירע נס ליחיד, לא מופיע ברמב"ם, ברי"ף ואפילו לא ברא"ש, כפי שמעיר החיד"א בתשובתו. החזון איש נשאל אם אפשר לקבוע תענית ציבור קבועה על השואה (השואה היא קונצנזוס יותר גדול מכיבוש ירושלים), ותשובתו היתה שלילית בנחרצות. הוא מנמק זאת בגלל שתענית ציבור היא בכלל מצוות דרבנן ואין בסמכותנו לקבוע דבר כזה (מופיע ב"אמונה ובטחון"). יכול להיות שרגשותינו לא עולים בקנה אחד עם כללי ההלכה. מה לעשות, נתפלל לימים טובים יותר, תחודש הסנהדרין ומציון תצא תורה. דבר ה' זו הלכה. 

סליחה מדי"מ על הגניבה הספרותית שבכותרת.   

הוא לא דיבר על הניסים אלא על קביעת ימי הלל.

על אופן ההודיה יש צורך באישור הלכתי. אם אנו עושים דברים נגד ההלכה לשם מה הגענו עד הלום. האם ניתנה לנו הארץ למורשה כדי שנבטל את מצוות "ועשית ככל אשר יורוך"? הלא זה נאמר על הסנהדרין. 

מה שהולך פה זה פחות מבדיחה.

הקב"ה מחזיר לנו את ירושלים, ופה יש ה"דנים" אם כ"ח אייר זה יותר רע או יותר טוב ממה שהיה לפני  כן....

הכל כמובן, בשם ה"למדנות"......

בינתיים ה"למדנות" חוגגת ואיפה הכנעה ויראה

גם לרב ראשי, גדול ככל שיהיה, יש גבולות סמכות. נכון, עולם ההלכה בנוי בצורה כזו שתמיד אתה יכול למצוא "מאן דאמר". הרב משולם ראט והרב מיימון התלהבו לקבוע הלל ביום העצמאות וטעמם ונימוקם עימם. היו עוד רבנים רבים שהתלהבו, ויש עוד שורה ארוכה של רבנים יותר ממנין סנהדרין שעדיין מתלהבים. ברם, הם לא חסינים מביקורת. הרמב"ם כתב על כל פוסק שלאחר חתימת התלמוד, לרבות הגאונים, שההלכה היא לפי מי שהדעת נוטה אליו. לשם כך יש צורך בדעת, ולא בכדי זו הבקשה הראשונה בתפילה.   

כמה להעריך ולהודות על הנסים ולסמוך על המהללים

כמו שנאמר,

מוטב לו לפרעוש הקטן (כמו גם לכבוד הלבנה במיעוטה) שלא יתחוב ראשו בין הררים אלא ישאיר להם לחלוק איש על עמיתו מתוך תורה ויראה.

ומי שלא מבחין בין ירושלים של לפני המלחמה ההיא לבין זו שלאחריה ולא מוצא מקום להודות על כך-

שלא ילהג על "דעת"

מבחינתי אם במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב,

ק"ו כאשר הדיוטות גורמים לחילול ה' וכופרים בניסיו הגלויים

אילו הייתם במצרים לא בטוח שהייתם מעוניינים להיגאל

כך נהג העם שלך מדורי דורות,

ולא בכדי.

אתה מעוניין להודות לה' ע"י אכילת בשר צלוי או קפיצות על רגל אחת? תפאדל

אילו היית מכריז באזניהם בכזו נחרצות היו ודאי חוזרים בהם, הם וענקי עולם נוספים שלמרבה הפלא לא פסקו כמו כבודך

אם "העם שלי" זה אתה או הם..

אז-

ואכמ"ל.

במקום להנחיה הנחה לא נכונה ולכפות אותה עלינו,

הפוך את סימן השאלה לסימן קריאה ותבין שכמותך לא סברו הרבניםפ הנ"ל ואחרים ותתחיל לשמש ת"ח, שלא לומר לקיים ציווי המשנה "עשה לך רב".

בכל דיון הלכתי-עקרוני החוסר שלך בתחום זה ניכר ובולט לעין.

שאתה מסלף את דברי!

אני כפרתי בניסים?

אם בשביעי של פסח קמתי מאוחר ופיספסתי את המניין ולכן לא אמרתי הלל אני "כופר בניסיו של הקב"ה"?

לא אמרתי שלא קרה כלום ביום ירושלים ושלא היו ניסים.

בוודאי שהיו אך כ"ח באייר לדעתי זה יום שממש ממש לא מתאים לחגוג את זה.

אתה ניסת להציג כאילו אני מזלזל ברב עובדיה וברב אליהו,מה שגם לא נכון.

@איל אחר טען טענות הלכתיות על קביעת הלל לא סנהדרין @סוג'וק אמר להשאיר את המחלורת לרבים,אז אמרתי לו שרבנים יש לכאן ולכאן לכן זו לא טענה.

כתבת ש"עם שלי" נהג ככה מדורי דורות,מה שבכלל לא נכון.

לא תיקנו אמירת הלל לכל עם ישראל מאז שאין סנהדרין.

שלא הייתה סנהדרין בגלות פרס

כל מה שאני מבקש לטעון הוא שיש להפריד את המישור ההשקפתי בעניין הציונות והיחס אליה, או את המישור האקטואלי בעניין הניסים, שבוודאי היו ניסים גלויים גם בתש"ח וגם בתשכ"ז, יותר ממה שחושבים. את הכל צריך להפריד מן המישור ההלכתי, בעניין אמירת הלל ושמחה של מצוה. להלכה יש דרכים וכללים משלה, ואסור לנו לכפות את עצמנו על ההלכה.  

שהתוצאה של החלטתם, היא נטילת סמכויות שהיו בלעדיות לסנהדרין גדולה. אם אנו מצפים להמשך של אתחלתא דגאולה, למה אנו מחליטים החלטות כאילו כבר נשלם התהליך? אם די לנו ברבנות הראשית כדי להחליט החלטות בסדר גודל כזה, חידוש מצוות דרבנן, הרי זה כאילו אנו אומרים שאין צורך בסנהדרין. הדבר נעשה בשוגג כמובן ובלי שימת לב, אבל יש צורך להעיר על כך. כל אחד שיושב מול רבו בבית המדרש צריך להציב את שאלת הסמכות במלוא תוקפה. על זה נאמר "לא תגורו". 

ביחס למדינה לא ידעו מה יהיה המצב ויותר מידי קיוו .....בסוף יש כאן מדינת כפירה

זה כמו שמשהוא יביא לך מתנה גדולה, אתה תפתח אותה בהתרגשות.

ואז תגלה שהיא ריקה.

אתה תודה לו על העטיפה היפה?

לא נראה לי.

בריבונותנו (בוודאי הרבה מעבר למה שהיה לפני כן) - 

זו "מתנה ריקה"?....  האפשרות להתפלל ליד הכותל המערבי, שיהודים בזמן השלטון הרומי היו משלמים כדי לבכות שם פעם בשנה בליל ת"ב - זו מתנה ריקה"?...  

רחמנא ליצלן מהאי דעתא.  יש פה חוסר הבנה בעניינים מאד בסיסיים.

הרוצה לכפור בטובה - יכפור בה. הרוצה להודות לה', יודה וישמח. יראו ישרים וישמחו.

הפאניקה המטורפת שלפני, הניסים המטורפים שתוך כדי. ניסים ממש. לא בכאילו. שבויים ערבים שאומרים שהם לא מבינים מה קרה להם, הם פשוט קפאו במקום לירות.

שזה היה היום הכי משמעותי במלחמה.

חוגגים גם את זה.

במלחמת ששת הימים ה' הזריח עלינו אור מיוחד בתהליך הגאולה. אי אפשר להתכחש לכך.

נסה להקשיב, די"מ.

רצו להודות לה', והתאריך המשמעותי בימי המלחמה הזו נקבע ביום שיחרור העיר העתיקה,

מתוך רגשי תודה והודיה לה' מעם ישראל שצמא לקדושה גם אם אינו מודע לכך.

לפי דעתך יותר יהודים ניצלו בעקבות היום הראשון או האחרון למלחמה?

בסדר

מעניין למה.

חבל שאין לך אפשרות לשאול אותם כיום.... אבל אתה יכול לשאול את תלמידיהם.

משום מה למה זה נראה כאילו יש כאן הרבה שאם היו במצרים, לא היו רוצים להיגאל ואם היו נגאלים, במדבר היו מתאוננים על שנגאלו? והיו טוענים שזה לא באמת גאולה?

הרי הרצי''ה לא ראה את המדינה כמו שהיא היום 

אם היה רואה אולי היה חוזר לדרך אביו

והרב לוינגר נפטר לפני יותר מ24 שעות אז אם הוא היה רואה את המדינה ב24 שעות לאחר שהוא נפטר אולי הוא היה "חוזר לדרך אביו" (אגב, מה זה "חוזר"? הראי"ה קוק היה נגד הציונות? נגד הכמיהה למדינת ישראל? הראי"ה קוק לא עלה למדינה? הראי"ה קוק לא חיבר את מאמר הדור? הראי"ה קוק לא עשה את מסע המושבות? מה זה "היה חוזר"???)

סלח לי אבל זאת טענה כל כך מגוחכת שבקושי שווה לענות עליה... הרב צבי יהודה הודה ובירך והילל לה' בכל יום ירושלים ובכל יום עצמאות עד יום מותו, ואין סיבה להוציא אדם מחזקתו ולטעון ש"היום הוא היה מתנהל אחרת".

מה גם שתלמידיו הרבים, בחלקם המכריע, מודה ומברך ומהלל לה' ביום העצמאות וביום ירושלים, ותלמידיו הם הם ממשיכי דרכו.

אבל אני גם לא חושב שהוא היה משנה את דעתו (בשונה מהרב כהנא שאולי כן)

הרב קוק התנגד להקמת קהילה נפרדת. [שתפרד מהקהילה שהייתה בהנהגה הציונית החילונית, שכונתה "כנסת ישראל"].

בניגוד לעמדת העדה החרדית/ אגודת ישראל.

[וזו הייתה נקודת מחלוקת עיקרית ביניהם].

הרב קוק ראה צדדים מאוד חיוביים בתנועה הציונית, ובמניעים שהובילו לה, ראה פוטנציאל של חזרה לדרך של יהדות שלימה, דרך אותם צדדים.

בכל מקרה, למיטב ידיעתי גאולת "בעתה" מתאפיינת בהתקדמות בכל מקרה - גם לדעת הגר"א.

עד שמשה כבר כמעט נשבר לו מהעם הזה.

אז כנראה שזה לא פונקציה של מי גואל אותך, אלא של עמדה נפשית של האם אני בעמדת מגננה תמידית שתמיד אני מחפש על מה צריך להתלונן ולהגן על עצמי ולבכות שלא מספיק טוב, או שאני יודע גם להודות על מה שיש בלי להמשיך לקוות לשעתיד לבוא.

בצורה מורכבת מה, ישנו חלק בהגדת פסח שמדבר פחות או יותר על הנושא הזה, ורבו הפירושים - אני מדבר כמובן על "דיינו".

אמרתי שרבו הפירושים על כך, אבל עצם קיומו של החלק הזה בהגדה מלמד אותנו מציאות מורכבת ולא כזאת חלקה של שחור ולבן, ופירושים רבים מסבירים את האמירה הזאת בדרכים שונות. כל אחד יוכל לקחת את זה לשיטתו, אבל אין זה אמר שאין אמת בפירוש האחר.

קשה להגדיר את זה "מעשה ידי אדם".

כאשר צבא של מדינה קטנטנה שרק נוצר מתוך אסופת מחתרות וכמעט בלי תחמושת, מתמודד מול פלישה אדירה של צבאות ערב הענקיים, מצליח לנצח ולשמור על אחיזה חזקהמאד ברוב מקומות ההתיישבות היהודית באותם זמנים - קשה לקרוא לזה "בידי אדם".

יד ה' נראתה באופן גלוי, בדיוק כמו שאנחנו מאמינים בכך בנוגע לחנוכה, אף שלכאורה "המכבים" הם אלו שניצחו "החשמונאים" הם אלו שעשו את המלחמה - אף אחד היום לא חושב לעצמו ש"הנס נעשה בידי אדם בלבד", אלא ברור לכולם ש"על הנישים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם". "בזמן הזה". במלחמת העצמאות. במלחמת השחרור. וכו' וכו'.

בזמן הזה.

אם לא הייתי רוצה להיגאל אין דבר שמונע ממני ללכת לארה"ב לחיות שם את חיי.

אנחנו לא טוענים שכלום לא קרה.

אנחנו בתהליך ונחגוג כשיגמר,

קמעא קמעא..

כדי לייחד יום להודות על כך לה'.

וגם אם כן יום ירושלים זה לא יום מתאים לכך.

מה קרה שצריך לחגוג?

להודות להשם צרים כל הזמן על הכל "על ניסך שבכל יום עימנו" זה בכלל לא קשור.

ולאחר שהגיעו לארץ, המשיכו לחגוג בפסח כל שנה ושנה

מאז כיבוש המדינה עברו 67 שנים, ומאז כיבוש ירושלים 48 שנים.

אגב - "להיגאל" - זה לא רק עניין של מקום גיאוגרפי, אלא של מקום נפשי.

יש הרבה חרדים במאה שערים שנמצאים עדיין בגלות באירופה... 

שם זה היה כל העם ביום אחד באותה שעה בדיוק יצאו ממצרים.

פה מדובר בתהליך ארוך.

למה שלא נחגוג ביום עליית תלמידי הבעש"ט או הגר"א?

עלייה הראשנה?

השנייה?

השלישית?

אני לא יודע למה אתה מתכוון ב"להיגאל" נפשית,אבל נכראה לי שאני גאול..

והאם נראה לך שאתה בהכרח יותר צדיק וחכם מאנשי דור המדבר? אני לא בטוח...אנשים ששמעו באוזניים שלהם ולא רק בנשמה שלהם, את קול ה' מדבר ונותן להם מצוות, ובכל זאת מרבים להתלונן ולפרוק עול ולבכות ולזכור את הקישואים והאבטיחים שהיה להם במצרים...

אף אחד לא אמר שאל תחגוג בזמן כזה או אחר - אבל אין ספק שיום הקמת המדינה, או יום שיחרור ירושלים, הם ימים מיוחדים וחד פעמיים. אתה לא היית חי אז ואולי גם אבא שלך לא - אבל סבא שלי היה שם ביום הקמת המדינה, ועמד על דעתו. הוא ידע מה זה חיים שלא במדינה משלך, והרגיש את המעבר. סבא שלי היה שם בזמן שירושלים הייתה כבושה (ולא עלו להר הבית גם לפני כן, במשך רוב השנים, בלי קשר לכיבוש של ירושלים, אבל זה לא הנושא כעת) והיה שם כאשר כבשו אותה בחזרה (טוב, לא בדיוק שם, באותו יום הוא היה בסיני וכבש שם חלקים...). אנשים כאלו, יכולים לספר ולעביר את החוויה של יום חד פעמי שלא יחזור. משהו מיוחד שבו אחרי אלפיים שנים שוב יש מדינה יהודית. יום מיוחד שבו סוף סוף ירושלים בידיו של העם היהודי.

ולא, אתה יודע שג הר הבית זה לא הסיפור. גם אם הר הבית היום היה סגור לערבים באופן מוחלט והיה פתוח רק ליהודים (אבל עדיין בלי בית המקדש) - גם אז לא היית חוגג את יום ירושלים, ככל הנראה. שנינו יודעים את זה.

אין מה להשוות בין פםסח ליום העצמאות (יום ירושלים בכלל לא קשור,אין חג על כיבוש הארץ..)

ברור שהר הבית זה לא הנקודה,גם לא אמרתי כך.

הנקודה היא אכן בית המקדש.

לסגור את הר הבית לכולם לא עדיף על המצב הקיים.

המינימום שבמינימום זה הקרבת קורבנות גם ללא מקדש.

גם למען האמת לא אמרתי את זה ספציפית עליך. אלא אמרתי שנראה כאילו יש כאלו שהיו מעדיפים לא להיגאל אם זה לא בתנאים שהם בעצמם מציבים.

ותזכור שאכן לפי חלק מהמדרשים, רק חמישית או אפילו אחד מחמישים, מעם ישראל - נגאל ממצרים.

אה, וסתם ככה - אני אכן שמח שאתה לא מממש את האזרחות האמריקאית שלך, וגר בארץ

ככה שכשהם יצאו ממצרים בפועל זה כל העם.

המופלא הדבר בעיניך?

ביהדות יש הרבה מורכבויות ויחסים מורכבים.

חגיגות יום ירושלים בתורת החיים נפתחות בקריעה אל מול אדמת הר הבית, עם בכי ודמעות. לאחר מכן הולכים להגיד הלל בשירה וריקודים.

בכלל,

לא ידעתי שבתורת החיים למדו להכיל מורכביויות דקות כ"כ

כל הכבוד!

יכול להיות שאף פעם לא הציגו לך את הדברים נכון.

וחוץ מזה, שאמנם קדושת ירושלים נובעת מהמקדש, אבל הקדושה לא בטלה עם חורבנו, כידוע.

שוב, ברור שזה היה פספוס גדול. אבל זה עדיין לא סיבה לא להודות על כל הניסים המשמעותיים שהיו.

בטח שכרואים זאת במוחש.

שוב,אני גם בעד להודות.

לא ביום הזה.

אחד. ואפילו ביום ירושלים עצמו אנו מקדישים זמן לקריעה ובכי.

זה עדיין לא המהות של היום.

יום ירושלים הוא הט' באב של דורנו.

הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:

 ביהדות יש כללים ויש היררכיה. הרבנות הראשית אינה סנהדרין, והסמכויות שלה לא כוללות תיקונים בבסיס התפילה. מותר (לא יודע אם ראוי) להוסיף תפילה לשלום המדינה ומי שברך, אבל לא הלל, מוסף, קריאה בתורה וכדומה. 

הפרדוקס הוא שאם היתה פה באמת אתחלתא דגאולה, כנראה שכן היתה מוקמת סנהדרין וכן היה אפשר לקבוע הלל. נראה שעצם העובדה שאין פה סנהדרין מוכיחה כאלף עדים שאין הקב"ה רוצה ב"הלל", והשכינה עודה מתפלשת בעפר וזועקת "אללי לי".

זה שלב ה"פקידה" שהגר"א מדבר עליו. עדיין לא זכינו לשלב ה"זכירה", אבל אנחנו בעיצומו של שלב הפקידה.

ו אבל אני הולך בדרך אחרת אחרי מו"ר .....

בהחלטת הרה"ר הראשונית היתה גם קריאה בתורה, הפטרה, תקיעת שופר בברכה, הקפות סביב התיבה ומה לא.

ובצבא...

הרב הראשי לצה"ל דאז, שמחה על חילול קדושת הגדה של פסח.

במיוחד כדי להגיד על דעתם הקדושה של הרב עוזיאל , והרב הרצוג, והרב ראטה , והרצי"ה והרב אונטרמן מילים כמו שלך

יום העצמאות - אנשים חוגגים למהדרין מן המהדרין, אפילו עם הלל בלילה [בחלק מהקהילות]

לעומת זאת - ירושלים - הרבה פחות חוגגים....

להזכירכם את ההבדל העצום והמשמעותי בין 2 המלחמות:

מלחמת השחרור ובתוכה הכרזת המדינה - עליה אנו כעיקרון חוגגים את יום העצמאות - מלחמה זו נמשכה יותר משנה ואולי אף יותר.. [המלחמה החלה מ-29 לנובמבר 47' - יום הכרזת האו"ם על חלוקת הארץ - ועד אחרי ההכרזה על המדינה בתש"ח - 48', שכעיקרון, נפלו המון לוחמים, וכן, איבדנו חלקים מגושי ההתיישבות כגון: גוש עציון].

לעומת זאת - מלחמת ששת הימים - כשמה כן היא - שחררנו בתוך 6 ימים המון המון אזורים המיושבים היום בישראלים יהודים - כגון: רמת הגולן בואכה קונטיירה, בקעת הירדן, יו"ש, גוש-עציון, אזור עזה, חציית התעלה בסואץ עד בואכה שארם א-שייח בדרום סיני. - כמובן השחרור והעלייה להר הבית... - דבר שהיום לא נתפס בכלל להבין...

עכשיו תחשבו לעצמכם,על כל המלחמות האחרונות - כמה ימים הם היו, כמה הצלחות היו? - ומתו"כ - תענו לשאלה ההתחלתית..

האם יש בכלל איזו טענה שנוגדת את כל המצב הזה - לכוחו של הקב"ה בעולם - צריך להכיר לו תודה בשם ומלכות, לא מדיעבד, אלא מלכתחילה.

בברכה - לא. אחרי התפילה בשירה וריקודים בכותל.

יום ירושלים בשבילי הוא יום לציון אתחלתא דגאולה. הזדמנות להודות לה' על כל ניסי התקופה.

הרשעים שונאים את יום ירושלים. היום שבו נכנסו לכל הברוֹך של ההתנחלויות, הכיבוש וכו'.

רק הדתיים חוגגים אותו, וניר ברקת.

באיזה יום נודה לה' על כל ניסיו וחסדיו?

אין ספק שגם ללא חיוב הלכתי, מוטל עלינו להודות להי"ת על נסיו וחסדיו, ועל כל התהליך המופלא של אתחלתא דגאולה, המתרחשת לנגד עינינו, למרות כל העיכובים והירידות. לא צריך חיוב הלכתי לשם כך. הכרת הטוב זהו דבר בסיסי יותר מהלכה, וכפיות טובה היא הפתח לכל העוונות. כמו כן נראה שאין די להודות באופן כללי, כמו שמודים על בריאות ועל פרנסה. אם לא קובעים יום ציבורי מיוחד לשם כך, הדבר נשכח והכרת הטובה אינה מבוטאת כראוי. ניתן להוכיח זאת גם מן המציאות. לכן בוודאי שיש לקבל את דעת רוב הפוסקים המתירים לקבוע יום הלל והודאה על נסים, וליישם זאת. ואם יום העצמאות, לדאבוננו הרב, אינו ראוי להיות היום הזה, מוטל עלינו לקבוע יום אחר.

ייתכן והיה מקום לחשוב על יום עליית תלמידי הגר"א או הבעש"ט, המבטאים את העלייה בקדושה, כנגד מה שהקימו מרשיעי ברית. אך מכיוון שכאמור, אין סנהדרין ואין הנהגה אחידה, לא ראוי שכל אחד יקים במה לעצמו וייסד לו יום משלו. ראוי יותר לציין ולחגוג על כל ניסי אתחלתא דגאולה, ביום שכבר נחגג בציבורים רחבים, וברוך ה' זכינו שיש לנו יום כזה: יום שחרור ירושלים.

ההבדל בין יום שחרור ירושלים ליום העצמאות

נכון שבמציאות הסבוכה, גם על יום זה יכולים לקום עוררין. גם כאן ניתן לטעון שירושלים לא באמת משוחררת ושהר הבית ניתן, לחרפתנו, בחזרה לערבים. ניתן אף לטעון שגם ליום זה זכינו בגלל "הצבא הציוני" ומכוח המדינה, ולכן אין הבדל בין חגיגת ה' באייר לכח' בו.

אולם באמת יש הבדל גדול בין הימים. יום שחרור ירושלים אינו חג על עצם המדינה, אלא במפורש על ההתקדמות בתהליך הגאולה. הוא גם – בניגוד ל-ה' באייר – אכן היום בו נעשה הנס של ההצלה ממוות לחיים, במלחמת בזק מהירה ומופלאה, שאף אחד מבני אנוש לא צפה (המלחמה הסתיימה אמנם יומיים אחר כך, אבל בכח' באייר היא כבר הוכרעה סופית. היומיים האחרונים היו רק טיהור והשלמות אחרונות. מלבד זאת, אין ספק ששחרור ירושלים היא גולת הכותרת של הניצחון ומבטאת אותו יותר מכל). ביום זה אכן שייך לחגוג ולעשות חלוקה ברורה, בין טובות ה' אלינו לבין מה שקלקלו הרשעים. היום הזה אינו מבטא את שלטונם; המתנה שקיבלנו מהי"ת לא שימשה לרועץ. הם אמנם מנסים לחבל בישועה, אבל גם מה שהם הצליחו לקלקל מאז – בוודאי לא נגרם בגלל עצם הנס והנצחון.

ואכן, לא מקרה הוא שאת היום הזה חגגו באמירת הלל גם רבנים שלא אמרו הלל ביום העצמאות, כמו הרב בן-ציון אבא-שאול, ר' חיים שמואלביץ, הרב עובדיה הדאיה, הגרש"ז אוירבך, יבדל"א הרב שמחה קוק, ועוד. וכמו כן לא מקרה הוא שדווקא ההנהגה החילונית מתנערת מיום זה ולא טורחת לחגוג אותו, וממילא גם הציבור הכללי נמשך בעקבותיה. כולם מבינים שיום שחרור ירושלים מסמל חזרה אל הקודש, אל ערש אבותינו, אל שורשינו, בניגוד לממלכתיות החדשה ולישראליות המדומה שהם מנסים לעצב ולטפח.

ולכן אם מחפשים יום שמבטא את תודותינו לקב"ה, זהו היום המתאים ביותר. לישועה וההצלה של מלחמת ששת הימים, לשיבה לירושלים ולנחלת אבותינו, ניתן להוסיף את ההודאה העצומה על קיבוץ הגלויות, על ארץ ישראל הנותנת פירותיה, על הבניין וההתיישבות, על הנצחונות במלחמות ונסי השמירה המופלאים בכל יום ובכל שעה מידי אויב ומחבל, על קול חתן וקול כלה, על זקנים וזקנות היושבים בירושלים וילדים וילדות המשחקים ברחובותיה, על קימום עולם התורה, על תנועת התשובה הגדולה, על חיוכו של ה' אלינו ורצונו לגאלנו.

ומתוך ההודאה לה' והמלכתו עלינו באופן טהור ונקי, בלי ערבוב של הכרה במלכות זרה, נזכה כולנו לראות בגאולה שלימה, בביעור הרשעה ובמלכות האמתית – מלכות בן דוד משיח צדקנו, בירושלים הבנויה, במהרה בימינו. 

והכיבוש. אני ממליץ לך לחזור על הקובץ המלא, ממנו לקוח הקטע לעיל.

למסקנה שלא לחגוג את יום העצמאות הגעתי לפני שהכרתי את ההשקפה של תורת החיים. אם יום ירושלים בשנותי הראשונות בישיבה חגגתי בלי להבין לגמרי למה, אבל כיום אני מבין היטב את החילוק והמורכבות. אני חושב שהמסקנה לא מוזרה בכלל אלא מתבקשת ואינטואיטיבית - לפני ואחרי כל הפילפולים והדקדוקים.

אני מסכים שיום ירושלים בציבור הדתי לאומי לובש גם אופי ציוני, דגלים וכו'. אבל עדיין יש מרחק תהומי בין השניים.

חוץ מזה, בו נודה על האמת: אדם שלא חוגג את יום העצמאות וחוגג את יום ירושלים - יצא לגמרי ידי חובת ההתבדלות מהמדינה, ואף אחד לא חושד בו בציונות.

פחות מעניין אותי "התבדלות מהמדינה" אלא תכל'ס מה חוגגים.

אם הייתי צריך לבחור יום אחד היית בוחר את ה' אייר ולא כ"ח.

פוק חזי מאי עמא דבר, ותראה שחוגגים את כיבוש ירושלים בעיקר (זה ברור מהתאריך ומהשם,והאירועים שבהם חוגגים את היום)

אם אני לא רואה במדינה מדינה יהודית,למה לי לחגוג את זה שהיא כבשה שטחים כאלה ואחרים?

 על הנס ההצלה ודאי שיש להודות,אך לא זה יום ירושלים.

כי בפועל אלו שטחים שהפכו להיות בשליטה יהודית, והתיישבו בהם יהודים!

זה שהם נכבשו ע"י המדינה - נכון. כבר סיכמנו שהמדינה היא חלק מתהליך הגאולה ואי אפשר להתעלם מכך. ברור שאני לא מודה למדינה ולא חוגג לכבוד שטום העין שר"י ח"ו, אלא לה'.

התיישבו בהם יהודים זה נכון.

אז באו נחגוג גם את הקמת ת"א פתח תקווה,היציאה מהחומות וכו' וכו'..

זה שבכלל נכבשו השטחים האלה זה בגלל קום המדינה.

הקמת המדינה היא מאורע הרבה יותר חשוב מכיבוש ירושלים.

כי לולי קמה המדינ לא הייתה נכבשת ירושלים (ויש"ע וסיני והגולן)

נו,באמת..

ביום *ירושלים* חוגגים את כיבוש ירושלים.

אם היו רוצים לחגוג את נס ההצלה או התיישבות שם היו מוצאים יום אחר...

אולי זה יגרום לך להבין שגם אם למישהו יש דעה שונה ממך זה לא אומר שהוא טיפס וכופר בטובתו של הקב"ה.

וזה לא קורה הרבה..

חשוב להגיד את זה!!!

הלל אין בעיה להגיד בכל יום 100 פעמים ביום - זה פרקי תהילים!!! מותר לי לקרוא תהילים כמה שאני רוצה מתי שאני רוצה ובאיזה סדר שאני רוצה!!!

אז כל השאלה היא אך ורק האם לברך על זה או לא - אבל אם כולם אומרים הלל ביום ירושלים ואתה לא רוצה לברך - אתה יכול עדיין להשתתף עם הציבור באמירת ההלל בלי הברכה - לא יקרה שום דבר רע מזה...מקסימום מקסימום, קראת כמה פרקי תהילים לשם פרקי תהילים...

זה שאתה אשכנזי לא אומר שגם אנחנו.

אתמול בגלל שלא התפללתי במניין לא אמרתי הלל.

להגיד הלל גם בלי ברכה זה בעייה.

אם אני קורא פרקי תהילים, מפרק ק"י עד פרק ק"כ כל יום - כי אני אוהב להגיד תהילים/כי אני גומר את התהילים כל יום/כי בשיתוף עם 14 אנשים אחרים אנחנו גומרים את ספר התהילים כל יום ואלו עשרת הפרקים שלי - אני ב"בעיה" כי אני "קורא הלל כל יום,?

מה זה השטות הזאת?

האם אתה בעצם אומר שכאשר אני קורא תהילים אסור לי לקרוא את פרקים קי"ג - קי"ח - כי "זה בעיה להגיד הלל גם בלי ברכה"? 

מצטער, לא מקבל את זה, זה הזוי ממש... ולא קשור לאשכנזים או ספרדים. אני מכיר ספרדים שגומרים כל שבוע את התהילים - לך תגיד להם שהם בבעיה כי הם העיזו להגיד הלל בלי ברכה לא בזמן שצריך להגיד הלל.

מה גם, שאני דיברתי במצב שבו מתפללים במניין וכולם במניין אומרים את ההלל, חלק עם ברכה וחלק בלי  - בלי קשר לאם הם אשכנזים או לא - וכל אחד שמתפלל שם בין אם הוא אומר עם ברכה ובין אם לא, יכול להגיד את הפרקים האלו כחלק מקריאת תהילים מקסימום...

לנסות בכוח למצוא סיבות לא להגיד למרות שאין בזה שום איסור הלכתי, אבל חס וחלילה שלא נשמע כאילו אנחנו מודים לה' על זה שהוא הקים את המדינה - זה כבר פתטי לגמרי, במחילה - הגם שגם לדעה הזאת מותר להישמע ומותר לכל אחד לנהוג איך שהוא רוצה, לנסות להמציא סיבות מתחת לבלטות - זה מגוחך.

אין מה לעשות.

מדהים אותי איך אנשים אומרים דברים מעצמם, לא חושבים לא טורחים לציין שום מקורות, ואחרי זה מתעצבנים על מישהו שחולק עליהם.

אז  מסתבר שהרבנות הראשית לישראל חלקה על החיד"א - אז אולי אתה חצוף שאתה חולק עלייה?

בראש חודש ובכל פעם שאומרים הלל אשכנזים אומרים הלל בברכה, בין בהלל מלא ובין בהלל חסר. מה לעשות...

אני מקווה שאתה לא טוען שהאשכנזים עוברים עבירות...

העובדה היא שדיברתי פה על מי שכן מחזיק מהרבנות הראשית ומיום ירושלים ויום העצמאות, ורק חושב שאם לא מברכים על ההלל אז גם לא צריך להגיד אותו - וזה לא נכון. יש רבנים גדולים שאומרים הלל ביום העצמאות וביום ירושלים אבל בגלל מה שהם פוסקים לעצמם הם לא מברכים עליו - אבל כן אומרים אותו.

לא דיברתי על אנשים שממילא לא יגידו הלל ביום העצמאות וביום ירושלים.

אבל אתה טענת שזה "שטות" לומר שאסור להגיד הלל בברכה.

הביאו לך מקור מתלמוד וענית עליו מסברת כרס.

זה מחלוקת עם מקורות לשני הצדדים.

אתה זה באת וטענת כנגד צד אחד שזהנ "שטות".

נכון אני באמת לא מכיר את המקוררות כמו שצריך ולכן אני לא אומר על אף שיטה שהיא "שטות".

אתה לעומת זאת גם לא מכיר אבל ממהר לצאת בחריפות נגד שיטה אחת ולטעון שהיא "שטות.

@הדרכה @חסדי הים

לך, כי על זה כתבת לי "חצוף" כאילו אני אמור לנחש שאתה החיד"א. 

אתה לא כתבת לי חצוף בהודעה שבה לכאורה חלקתי על "מקור מתלמוד".

אני לא אומר שטו על מה שכתוב בתלמוד, אני אומר שלהגיד בגלל זה שאסור הלכתית כל יום לקרוא את כל התהילים, כי אז חלילה יוצא שאתה אומר את כל ההלל כל יום - זה אכן שטות. ומצטער, אבל אני עומד בדעתי זאת. שום הלכה, ושום מקור מהתלמוד, לא אוסר עלי להגיד את כל התהילים בכל יום! ועל זה דיברתי!

כשאני מגיב לתגובה אחת שלך זה לא בהתעלם משאר הצגובות.

אמרת שלא הביאו מקורות, זה לא נכון.

כשאתה אומר את הפרקים אלו בתור הלל זה כן בעיה.

אני לא דן איתך ועם מישהו אחר בעת ובעונה אחת בהודעה אחת, אלא אם אני מחליט ככה.

אותו עניין - כאשר אתה מגיב לי ואני מגיב לך, גם אם זה בלשון "רבים" - אני מתייחס למה שא-ת-ה כתבת לי, אתה כתבת חצוף, ועל זה אמרתי שזה מדהים שאנשים כותבים מעצמם בלי מקור ואז מתעצבנים שאני "חולק" על החיד"א, כאילו הם החיד"א.  כתבתי את זה ע-ל-י-ך ולא על משתמש אחר בורום שלא הגבתי בנפרד בדיון שלי איתו... (אף שלמעשה השאלה מראש לא הייתה אליו, אבל היא הייתה במקום הנכון בשרשור).

מצטער באמת שאני יקה ולא עושה סלט. אני לא מגיב בהודעה אחת לשמונה מקומות שונים בשרשור ולשמונה אנשים שונים - מצטער!

אני דן איתך בכללי.

ונראה לי שאמרתי לך את זה מלא פעמים כבר.

לעשות..אל תדון איתי אם לא נוח לך לדון בדרך שאני רוצה. אני עונה לך על מה שא-ת-ה כותב, ולא על מה שמישהו אחר כותב, ואני מתייחס לדברים שלך, ולא לדברים שאתה אומר אחרי זה שדיברת על מישהו אחר שאמר לי משהו...

מה שאתה רוצה להגיב על דברים של מישהו אחר שדיבר אלי - אתה יכול לכתוב שם במקום הרלוונטי. אני לא להטוטן, מצטער.

תקרא לי כבד, תקרא לי לא זורם - מה לעשות, כזה אני

הלאה בשיח חרשים הזה..

יהיה כיף!

דבר שני - הרי ברור שאין הכוונה למי שקורא את פרקי ההלל בדרך של קריאת תהילים.

הרי אתה לא מתכוון, וגם הגמרא, לא מתכוונת להגיד שמי שלמשל גומר כל יום ספר תהילים שלם ובדרך קורא את כל פרקי ההלל גם כן - הוא "מחרף ומגדף". ממש לא.

אני מדבר על מיש מסתפק האם מותר לברך על הלל או לא - יש כאלו שמהשאלה הזאת, לא קוראים בכלל הלל כי הם סוברים שאם לא מברכים אז לא אומרים. וזה טעות! אפשר להגיד גם בלי לברך - ומדובר על אנשים שלא רואים במדינת ישראל אסון לאומי כמוך, אל תדאג...

מי שרואה במדינת ישראל אסון ממילא לא יקרא אותי/לא יתייחס למה שאני אומר ברצינות ולא ישים פס על מה שכתבתי - אז לא אליו כוונו דבריי. אלו ששונאים את המדינה ורואים בה אסון לאומי, שימשיכו לתעב אותה, שימשיכו לקונן עליה, שימשיכו לכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא ויבקשו לא להיגאל - זה בסדר, מי אני שאפריע להם להמשיך לחיות בגלות אם הם מתעקשים כל כך להכניס את הגלות לירושלים, לבאר שבע, תל אביב, חיפה וגדרה - אז שיהיה להם בכיף

דבריי מכוונים למי שלא רואה את עצמו בגלות, ולמי שכבר מבין שיש פה מימד של גאולה ושאמירת הלל היא דבר חשוב ביום נס שכזה, ג-ם אם לא מברכים עליו בשל אולי חשש ברכה לבטלה. הדיון על ברכה על הלל או לא ברכה על הלל לא קשור לעניין אמירת ההלל עצמו. הרי ממילא מי ששונא את המדינה לא יגיד הלל בכל מקרה - אז אין לו דיון בכלל. הדיון הוא בקרב אלו שכ-ן אומרים את ההלל - ובקרבם, חשוב היה להדגיש שאמירת ההלל עצמו היא לא הדיון ולא ה"בעיה", אלא השאלה האם לברך או לא.

אני שאלתי על דבריך

אתה לא חייב לענות אבל לומר 'אמר המחבר חיבור זה לא חברתיו לך' זה כבר מגוחך 

אתה יכול לחשוב שמשהו אחר שאל את השאלה 

זה שאתה אוטומטית חושב שמה שאני מגיב לך זה בגלל שא-ת-ה שאלת את זה - אולי זה בגלל שאתה נוהג להגיב לפי האדם ולא לפי מה שכתוב. אני משתדל לרוב לא לעשות את זה. ומה שכתבתי לך כתבתי כבר מזמן, וזה ב-ד-י-ו-ק ענייני. כי כתבתי את האמירה הזאת לגבי מי שמאמין במדינה ולא לגבי מי שלא. כי מי שלא בעד המדינה לא יחשוב אפילו על להגיד הלל וזה לא יעניין אותו בכלל.

מי שרואה במדינה אסון - לא יטריח את עצמו בשאלה האם צריך לברך או לא.

תפסיק לקחת כל דבר אישי, תבין שאני לא "מחפש" אישית אותך כל הזמן, זה לא נחמד...

אני משתדל לענות לגופם של דברים ולא הבנתי איך דיו על קבלת או אי קבלתה של מדינתכם קשור לכך שאמירת הלל ללא ברכה נחשבת לאמירת הלל?

אתה בעצמך כתבת @ותן טל ולכן הבנתי שאתה כן רואה בזה הלל

במחילה, תחזור לתחילת הדיון, עוד לפני שאני הגבתי, ואז תראה מה אני הגבתי ואת השתלשלות הדיון ומה שאני מסביר לאנשים ואז תגיד לי שוב אם לא הבנת מה אני אומר.

כי לפי מה שאתה כותב כאן, לא הבנת בכלל בכלל את מה שאמרתי, ומצטער אבל אין לי כוח לחזור על הכל שוב, כבר הכל כתוב ופשוט צריך לקרוא ולהבין.

בכל יום פרקים קי"ג-קי"ח בתהילים?

אם אתה מכיר הלכה כזאת בשולחן ערוך אשמח שתביא אותה בפנינו כאן בפורום...

מהמשנה ברורה בהלכות ראש חודש (תכב ס"ק יב, מויקיטקסט)

"וקורין הלל בדלוג - וכל ההלל אין לקרוא משום דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ודרשינן ליה המקודש לחג (ר"ל שאסור בעשיית מלאכה) טעון שירה ושאין מקודש לחג אין טעון שירה (ערכין ד' י') אלא שנהגו אבותינו לקרותו וכדי שיהיה היכר שאינו מצד הדין לכן מדלגין בו"

אם ביום ראש חודש, באופן קבוע, אני גומר את כל התהילים - אני אמור לדלג על פרקים קי"ג-קי"ח?

זה לא כתוב בהלכה שהבאת, מצטער...

כאן. 

כולנו מסכימים שאם יש לך לימוד קבוע בתהילים ובדיוק בה' באייר או בכ"ח באייר הגעת לפרקים קי"ג-קי"ח אתה לא צריך לדלג.

את כל התהילים. מעולם לא עשיתי את זה קודם ובא לי דווקא בה' באייר לעשות את זה - יש בזה בעייה הלכתית?

צעד נוסף קדימה - בא לי דווקא בה' באייר ה'תשע"ה לקרוא פרקים ק' - ק"כ בתהילים. לא כחלק מלימוד קבוע - אסור לי הלכתית לעשות את זה?

צעד נוסף קדימה - מחלקים את כל התהילים בה' באייר, סתם ככה, פתאום, ולי בדיוק יצא תהילים המחולק פרק קי"ג-קי"ח - אסור לי לקרוא את זה?

צעד נוסף קדימה - בא לי לקרוא מתישהוא פרק קי"ג-קי"J בתהילים - אסור לי הלכתית לעשות את זה?

תענה על כל שאלה ושאלה בפני עצמה, צעד אחרי צעד...

כאשר הם עובדים על עצמם שהם בגלות, לדוגמא...

אין עניין להמשיך בדיון כי גם אתה, כנראה, יודע מה התשובות לשאלות שכתבתי שם.

מה גם שמראש כל מה שכתבתי התייחס למי שכ-ן רואה את מימד הגאולה ביום העצמאות וביום ירושלים, ואין לו בעיה עקרונית להגיד הלל ביום ירושלים והעצמאות, והוא רק חושב שאם הוא לא מברך אז הוא גם לא יגיד בכלל - על זה אמרתי שזה פשוט לא נכון.

אתה לא אומר בכלל הלל, רואה את עצמך בגלות וכו' - שיהיה לך בכיף. הדיון על ברכה או לא ברכה בכלל לא רלוונטי לך...

אם משהון עובד על עצמו זה בעיה.

כן להגיד? במה זה יעזור לו? מה ההיגיון שטמון במחשבה הזאת?

אני מדבר על מצבים הגיוניים, לא על מציאות לא אפשרית ובלתי הגיונית בעליל. וכתבתי לפני זמן רב שכל מה שאני מדבר עליו כאן זה לא מי של-א מוכן בכלל להגיד הלל ורואה אסון במדינה, אלא מי שכ-ן רואה במדינה תחילת הגאולה וכו'... 

סתם שהוא מבין את ההלכה בצורה שונה שאוסרת לומר הלל על דבר כזה.

אתם לא חושבים ככה ?

שרשור כיפי של גברים!

לא נראה לי יהרוס

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..