(נראה איך זה עובד ולפי זה נחליט אם להמשיך או לא ובאיזה מתכונת בדיוק)
כולנו מכירים את תפקיד הכנסת כבית המחוקקים, קצת פחות יודעים שתפקידה השני והמהותי לא פחות זה הביקורת על הממשלה.
ביקורת זו מתבצעת ע"י מספר כלים שניתנו לכנסת.
א. ועדות הכנסת מוסמכות לעקוב אחרי פעילות משרדי הממשלה ולראות איך הם מישמות את החלטות וחוקי הכנסת.
ב. כל תקנה של שר שמשמעותה ענישה פלילית מחייבת ישור של הוועדה המוסמכת לכך.
ג. ועדת ביקורת המדינה מוסמכת לבקר כל פעילות של מוסדות המדינה ובעיקר את הממשלה.(רק נציין שוועדת ביקורת המדינה תמיד בראשות חבר אפזיציה, היא והכלכלה)
ד. הקמת ועדות חקירה והגדרת תפקיד הוועדה וסמכויתיה.
ה. מוסד השאילתות והשאילתות הדחופות, המוסד הכי זמין בו הח"כים פשוט שואלים את השרים מדברים גדולים ועקרוניים ועד הדברים הכי קטנים עד כדי מקרה ספציפי(לפי התקנון אסור להזכיר שמות בשאילתה כדי שזה ישאר כללי ולא פרסונלי אבל עדיין הדיון הרבה פעמים הוא לפי מקרה בודד).
זה הכלים העקריים שאני זוכר כרגע.
כל הכלים האלו אמורים לייצר ביקורת רצינית ומשמעותית של הח"כים על הממשלה.
לפי דעתי כלי זה אמור להוות את עיקר זמנו ותפקודו של הח"כ וממש לא תפקיד החקיקה.
חוקים ב"ה לא חסר במדינת ישראל, ויותר מזה רוב ההצעות חוק הפרטיות שעולות ע"י האופזיציה נדחות, זה פשוט מלחמה מיותרת, שבמקומה האופזיציה(וגם הקואלציה אבל כמובן שיהיה לה פחות רצון ואימביציה) צריכה לנתב את רוב כוחותיה למעקב וביקורת קפדנית על גופי השלטון.
כדי לנהל ביקורת לא חייבים תמיד רוב(גם במקרה שכן צריך רוב הרבה פעמים שמתגלות בעיות בניהול משרד מסוים גם חלק מחברי הקואלציה יתמכו או לפחות יבהירו לשר שאם הבעיה לא תטופל הם יתמכו בביקורת יחד עם האופזיציה).
לפעמים מספיקה שאילתה אחת של ח"כ כדי ליצר שינויים משמעותיים במשרדים כל שהם.
לסיכום אני חושב שתפקידה העיקרי של הכנסת כגוף הוא אכן החקיקה אבל תפקידם של חברי הכנסת העיקרי צריך להיות ביקורת.
-זה מצוין!
