תיראי צריך לאט לאט לפרוץ את הדרך בהתחלה לכי לדברים פשוטים ממש כמו סיבובי שערים. לאחר מכן תתחילי לבוא שבתות לגבעות מידי פעם. וככה לאט לאט אפשר יותר ויותר. בהתחלה הורים שלי נלחצו מהמחשבה שהבן שלהם יהיה בשבת בגבעה אבל אחרי קצת זמן זה כבר נהייה להם רגיל. הייתי פעם ראשונה בגבעה בפסח בערך, והם כבר היתרגלו... בהצלחה!

נעלבתי מזה.

אבל באזור שלי אין כימעט דתיים.

גם אם הפעילויות האלה לא מונעות הריסות וגירושים, הן לפחות מעלות למודעות הציבורית את הסוגיות. התקשורת היום היא ברובה שמאלנית, אבל לאט לאט יש אלטרנטיבות אחרות כמו גלי ישראל, רשת מורשת ובעז"ה יכול להיות שיהיו עוד. יש עוד הרבה עבודה...

להרחיב יותר זה באמת לא המקום.

בגבעות . זה יוצר אהבה לארץ . אחרי המעשים נמשכים הלבבות( ספר החינוך ). 

וגם כל זמן ביישובים הללו , זה פחות זמן להיות בעיר ,על כל תחלואיה

היא שאלה איך להרגיל את ההורים. אני הרגלתי את הורים שלי לזה שאני עולה להר הבית באמצעות סיבובי שערים. ושבתות בגבעות כדי להרגיל לזה שהיא הולכת להיות הרבה בגבעות אולי גם תגור בעזרת ה".  מה שאתה אומר עכשיו זה האם בכלל זה מועיל וזה כבר דיון משל עצמו שלא קשור...

אני חושבת (יודעת) שכיבוד הורים זה ה-א' ב'.

ועד כמה שאת לא מסכימה איתם ומחליטה שאת הולכת בדרך שלך - חשוב מאוד לזכור ששום דבר לא שווה את זה אם זה בא על חשבון זלזול בהורים. 

כל פירצה מהדרך שההורים שלך חינכו אותך יהיה להם שוק. הם יהיו בהלם. 

וזה לגיטימי.

זה לא סוף העולם- הם עוד ילמדו להכיר בך ולקבל את החלטותיך.

כל עוד תכבדי אותם. תראי להם שאת אוהבת אותם ומקבלת את הביקורת שלהם. (כי יהיה להם...)

אבל החלטת אחרת.

בהצלחה!

https://he.wikisource.org/wiki/שולחן_ערוך_יורה_דעה_רמ#cite_ref-1

היה אפשר לדון האם השלחן ערוך מכריע לאחת העמדות.

והתייחסות לעניין במה צריך לשמוע בקול ההורים, מהספר פניני הלכה.

אני מעלה נקודה שחשוב לשים לב אליה.

בתוך כל הסבך וההתלהבות והחידוש חשוב לשים לב לכיבוד הורים ולהלכות.

אם בעקבות החילוקי דעות יצא לה לעבור על הלכות כיבוד הורים (קללות וכו') - כבר כמה זה שווה?

לפעמים אנחנוו נוטים לקחת את ההורים שלנו כמובן מעליו.

ברור שהם יסלחו לנו. ברור שהם יתמכו בנו. ו.. ברור וברור וברור...

אבל בהלכה יש גדרים ברורים עוד יותר שמחייבים אותנו להפעיל משנה זהירות בשיחות כאלה עם ההורים.

זה לא אומר שהיא צריכה לנטוש ולשכוח מהכל.

רק שיש דרך לבצע את הדברים. יש דרך לדבר עם ההורים. 

ותמיד לכבד אותם. בכל מצב. בלי קשר לחילוקי דעות/דרכים.

אבל זה לא פשוט הלכתית (יש כיבוד הורים גם בכך שיראו ש"חונך" היטב -לכאורה זו הסברה בנדרים שפותחים לא בכבוד הוריו)

זה די ברור שזה תלוי בתפיסה החברתית (דתי ע כיפה משקר??? בשבת??? שבחג??? וכו')

ולהתחצף להוריו בגלל דעותיו- זה כן מראה על חינוך כושל.

באיזשהו שלה ההורים מוכנים/בנויים לקבל את השוני של הילדים שלהם. הם מסוגלים להכיל את זה.

מהפרטים הקטנים (עדיפויות של אוכל למשל) ועד דרך חיים שונה לחלוטין מדרכם של ההורים.

אבל אף הורה לא בנוי להכיל את החוצפה של ילדיו.

אם יש נקודה בה הורים מרגישים שהם נכשלו בחינוך- זה כשהילדים מתחצפים אליהם. מזלזלים בהם.

מתנהגים איתם בחוסר כבוד והערכה.

כל אחד יכול להעריך את הוריו ולכבד אותם. ותוכ"ד זה לומר להם : דרכי אינה דרכם.

אבל להגיד: אתם שוטים, אין לכם מושג בכלום, אתם סתם יושבים פה רגל על רגל ולא עושים שום דבר למען עמ"י והגאולה וכו'.- זה סיפור אחר...

אפשר להגיע לפשרות עם ההורים. להסביר להם בנחת. לדבר אליהם בכבוד.

זה לא סותר את הגשמת החלום/האידיאל/הפוטנציאל.

אגב-

מה קשורה לפה הדעה האישית שלי על הדרך הזו? מה זה קשור לפה בכלל?

אף אחד כאן לא שאל אותי מהי דעתי. האם אני בעד או נגד. ולכן גם לא ציינתי מה היא.

שאלו פה שאלה כללית על התחלת דרך חדשה והאינטראקציה הנכונה עם המשפחה.

אני סה"כ העלתי נקודה נכונה שחשוב לשים לב אליה בנוגע להורים.

זה לא קשור דווקא לאחת שרוצה ללכת לגור בגבעות בניגוד לרצון ההורים וכו'. גם גר וגם חוזר בשובה מוצאים את הדרך הנכונה ביותר להתנהל בכבוד ודרך ארץ כלפי ההורים. למרות הדרך השונה שבחרו לעצמם.

גם פה יש דרך להתנהל.

היא דברה על זהירות.

ואכן, צריך המון זהירות במצב כזה לא להכשל בכמה דברים המפורשים שם בשו"ע בסעיפים ב-ד.

זה לא אומר שהיא צריכה לנטוש ולשכוח מהכל.

רק שיש דרך לבצע את הדברים. יש דרך לדבר עם ההורים. 

ותמיד לכבד אותם. בכל מצב. בלי קשר לחילוקי דעות/דרכים.

אבל אם אתה רוצה להתחיל לבנות אל ההבנה שלך תאוריות- כדאי שקודם כל תתאם עם מי שכתב את הדברים.

עיין כ"א.

ואז הבנתי שדברים גדולים צריך לעשות בצעדים קטנים- כלומר הצבתי לעצמי מטרות

(כן, גם אני חשבתי שזה הזוי לגמרי)  של כל הדברים שאני רוצה לעשות

וההורים שלי לא מרשים (סיבו"ש, טרמפים, הפגנות, שבתות בגבעה...)

וכתבתי זמן שעד אליו אני רוצה שיתנו לי לעשות את זה,

ופשוט השתמשתי בכל כישרון השיכנוע לי להסביר להורים שזה חשוב לי...

קיצר לקח הרבה הרבה זמן עד שהם התחילו לשחרר

והאמת שעד עכשיו אני עדיין עובדת על חלק מהדברים,

אבל זה עובד!!! חד משמעית

וצריך המון סבלנות כמו שאמרו כאן

בהצלוחה! 

עדיין לא הגעתי עם ההורים שלי למצב שהם ירשו לי ללכת לגבעה לשבת או אפילו סתם לבקר ולחזור..

בתקופה שהיה את הפינוי של שתי הבניינים בבית אל הייתי מאוד פעילה ואבאשלי זרק משפטים כמו "כל הכבוד אבל רק שלא תהפכי לנו ל.." הוא התכוון לנוער גבעות וכו'.. 

בכל מקרה בנתיים שלחתי סמס לנחלה..

בעז"ה!

נ.ב. חשוב לי להדגיש(אם זה לא נשמע ככה)אני מאוד אוהבת את ההורים שלי ויש לי קשר מצויין איתם!

ליודעת.. נראלי בכללי הם פוחדים עלי..

קשה לי עם הרעיון של ללכת בלי להגיד וכו'..

וגם אין לי כ"כ עם מי..

חברות שלי לא ככ בעניין..

הקשרים נוצרים בגבעה..

זה שיש לי דעה שונה מההורים שלי בדברים מסוימים לא אומר שזה יהיה דיון של מכות וקללות..

מותר להתווכח.. 

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...