האתגר! שבוע IV בקצרה

דבר ראשון- אני רוצה להודיע לכל מי שלקח חלק באתגר עד כה-  אתם תותחים.

דבר שני-אני רוצה להודות לכל מי שהגיב, העיר, דירבן, פידבק, החמיא לכל הכותבים המוכשרים. אתם תותחים לא פחות!

 

אוקע, אז הפעם חשבתי על משהו שונה קצת. יותר שיתוף פעולה ביננו.

בניגוד לאתגר השבועי עד כה, בא יש נושא יחיד ומגוון סיפורים,

הפעם,

נכתוב סיפור אחד, בלי נושא מוגדר.

 

איך זה עובד?
אני אתחיל עם קטע משלי, ניק שרואה את ההודעה- מגיב את המשך הסיפור*.
הבא שנכנס, וראה את המשך של הניק להלן- מגיב להודעה הראשית (כדי לשמור על הסדר, ולאפשר להגיב על הקטע בפני עצמו).

וכן הלאה, עד שבוע הבא (או עוד שבועיים. תלוי בכם).

 

מתחיל:

 

"אפשר לשבת לידך?" קול נעים חתך את שרשרת השירים העבריים שרצה קבוע אצלי בפלאפון,

תלשתי את האוזנייה השמאלית במהירות, והסתכלתי לעברו.
שיער גלי גלש היישר מעל הגבות הדקות שלה, דרך העיניים החומות, ועד לשורת השיניים החלקות, מתוחמות בקו חי של שפתיים. היא חייכה.

"מה?" חתכתי את השוק של עצמי,

"היי.. שאלתי אם אפשר לשבת לידך.. כל האוטובוס מלא, וזו הולכת להיות נסיעה ארוכה, רואה?" אמרה.

 

* נסו לשמור על איזון, מצד אחד לשמור על הקו של הסיפור, בלי להכניס דרקונים ומכשפות. מצד שני- להמנע מסיפור חסר עניין, שמתאר שום דבר במשך שורות ארוכות.. בואו ננסה ליצור פה משהו יפה.

 

הרבה בהצלחה!

ממש סקרן לאן הסיפור הזה יבנה.

 

 

זה הכל, 
קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב את מה שבא לכם לראש.  

 
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע  


היכל התהילה!

הגיבורים שצלחו את האתגר של שבוע שעבר:

 

@עובר אורח  @פצלשית222 @מיצ'ל  @רב מג של מילים@חוזרת @אנחנו יחד נבנה @פסידונית

 

 

 

והגיבורים שהרהיבו עוז והתגברו גם על משימת הבונוס המאתגרת!!
@חוזרת

 

-האתגר- שבוע חמישי.

-האתגר- שבוע רביעי.

-האתגר- שבוע שלישי.

-האתגר- שבוע שני.

-האתגר- שבוע ראשון.

ברגע הראשון הייתי מבולבלרב מג של מילים
"בחורה יפה שרוצה לשבת לידי??!" חשבתי בהלם.
לא שאני מכוער אבל רבר מימי התיכון התרגלתי לזה שבחורות רואות בי חנון ותו לא. "ההוא עם המשקפיים והספר של סטיב ג'ובס" והנה עכשיו יש לי הזדמנות אמיתית למצוא לעצמי חברה.
"כלל ראשון כמה דקות שתיקה כדי לגרום לה להרגיש בנוח" שיננתי לעצמי בשקט.
ספרתי בשקט חמש דקות ופניתי אליה: היי נעים מאוד אני שלומי איך קוראים לך?!
"נו אז מה אתה אומר?"הלב והמעין.

אמרה והתעלמה מהמבט החודר שנעצתי בה,

החלטתי להתעלם בחזרה והמשכתי למלמל בקול: ..."כי עמך הסליחה למען תיורא.."

"אויש נו, אתה באמת לא צריך לבקש סליחה, זה באמת בסדר. אני חושבת שנוכל להיות זוג נפלא ביחד!" השיבה נרגשת

פה כבר לא יכלתי לסבול יותר, אם כל הכבוד ליופי שלה אני לא מוכן להתחתן אם מישהי חסרת אופי ובטח לא עכשיו.

איך מוחקים את ההודעה הזאת?הלב והמעין.

כתבתי אותה במקום הלא נכון...

"עזוב,אין לי שם" היא ענתה ליפצלשית222

-"את בטוחה?" שאלתי בקול צלול חצי יבש.

-"בטוחה." היא יישרה את תלתליה ושלפה תעודת זהות מבריקה.כל הפרטים הודפסו שם.כמעט.במקום השם הופיעה שורה ריקה. 

ציפצופים נשמעו מכל עבר.היא שלפה חבילת טישו וקינחה את אפה.הפעם כבר לא הצלחתי להסתיר את סקרנותי:

-"אז איך זה יכול להיות? איך המורים קראו לך בבית ספר?"

"קראו לי אתרוגה אבל זה היה מזמן".היא נאנחה

"ו.."

 

"לפני חודש הלכתי למשרד הפנים והגשתי בקשה לשינוי שם פרטי.הפקידה חתמה לי על כל הטפסים ובדיוק באותו רגע חטפו אותה צירי לידה.הזמנתי לה אמבולנס,עזרתי לה לארגן מהר את כל החפצים ורק אח"כ גיליתי שהיא לא חתמה לי על השם החדש."

הפעם כבר שברתי את כל הכללים.ישבתי מולה עם פה פעור לרווחה.

וואו, את לקחת את הסיפור למקום אחר ברמות הזויות פסידונית


^^ לגמרי. אהבתי את זה דווקאשורדתתת


ניסיתי להוציא את זה מהקיטשיותפצלשית222

ולהוסיף איזה פן מסתורי

 

פסידונית,סליחה אם הרסתי לך

לאחר כמה שניותקפיץ

נזכרתי לסגור את הפה, שלא יכנס לשם איזשהו זבוב.

"ואיך רצית שיקראו לך?" שאלתי אותה.

"זה כבר לא משנה, אין כבר שום סיכוי שזה יקרה" היא ענתה לי.

לא הבנתי, ולא ניסיתי להבין, לחיות בלי שם זו לא הבעיה שלי.

"ובכל זאת?" התעקשתי "בטוח אנשים קוראים לך איכשהו,"

"רוני," קולה היה חלש מאוד. כמעט כאילו היא לא באמת מתכוונת שאשמע את זה.

בלי ששמתי לב היא כבר הפנתה את ראשה לצד השני, ואני נאלצתי לחזור לספר שלי.

ניסיתי להתרכז אבל אחרי 5 דקות נשברתי.~מישי~
סובבתי את ראשי, מגייס את כל האומץ שבי: "את... כלומר.. נולדת בסוכות או משהו כזה? שאלתי בקול חלוש. "לא." היא ענתה קצרות. לאחר כמה שניות הוסיפה, נאנחת: "עזוב, אל תשאל. אני לא מוכנה להיות אחראית לתוצאות." "איזה תוצאות למען ה' "? הרגשתי שאני מאבד סבלנות. עיניה נתמלאו דמעות: "הקודם... הוא... אני לא התכוונתי.. פשוט.. " לפתע היא השתתקה. "אסור לי לספר." הגיע הזמן להיות קשוח.
תראי, את יכולה לבחור לספר לי עכשיו אוחוזרת

להשאיר אותי מתוח נסיעה שלימה כשאני מדנדנ לך שתגלי לי.

היא חייכה חיוך מסוג "נצחתני", דמעות עדיין בעיניה, והתחילה לדבר.

"לא נולדתי בסוכות, וגם לא בט"ו בשבט, נולדתי בפסח, נשמע יותר הגיוני שיקראו לי מצה, או שיקראו לי מרורה" הוסיפה בחיוך מריר "אבל זה לא היה כך. קראו לי בהתחלה בשם רגיל, יחסית לפחות, קראו לי חמל"ה, ראשי תיבות חג מצות לעם הנצח, בערב סוכות, כשהייתי בת ארבע וחצי החלטתי שנמאס לי להיות ילדה ומהיום אני אתרוג, כי הגננת אמרה שהאתרוג הכי שווה. מתוך בדיחות- במשפחה התחילו לקרוא לי אתרוגה. שנה אחר כך, בחג סוכות, כשכולם קראו לי ברצינות חמלה ובצחוק אתרוגה- קרה מהפך בחיים שלי, ובעצם של כל המשפחה שלי, מהפך שגרם להורים שלי לשנות את השם שלי לאתרוגה באופן רשמי.

בשלב הזה החלטתי שהבחורהפסידונית

נשמעת קצת מעורערת. נראית טוב, בסדר, אבל יש גבול לכל דבר.

החלטתי להתפלל שהדרך לא תהיה פקוקה מידי ולייחל לטוב.

חמל'ה/אתרוגה/רוני בפוטנציה כנראה חשה שלא בנוח עקב השתיקה שהשתררה, ולראשונה פנתה אליי. "ואיך קוראים לך?"

"תהיינה אוזניך קשובות לקול תחנוניי..." אמרתי בקול, כדי שחמל'ה/אתרוגה/רוני בפוטנציה תקלוט שאני עסוק בעניינים נעלים יותר. אבל לרוע מזלי קרה משהו אחר.

היא נעצה בי מבט מופתע ובאחת, הפכה הבעתה נרגשת להחריד. "תחנוניי? ואוו, אני לא מאמינה! זה פשוט משמים! תחשוב על זה: חמל'ה ותחנוניי! למענך, למענך אחזור לשמי הראשון, המקורי, האמיתי! איפה משפחה יפה נקים ביחד! משפחה חומלת ומתחננת.... והילדים... הם יצאו רגישים..."

איפה הפטיש האדום הזה, ששוברים אתו את החלון כשפורצת שריפה?

 

 

(היי!~תות~

זה כתוב יפה,

ונורא משעשע.

הצחקת)

תודה! שימחתני פסידוניתאחרונה


אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?

רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...

אז זה של שנינו...

"חטפו אותי" הוא לחש,

והזעקה נבלעה בתוך הרעש.

"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,

והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".

ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,

חשש ודאגה,

מה שלום הבן היקיר

שכבר שעות לא בא...

אז מתקשרים למשטרה

ולא מקבלים תשובה

וכך במשך ימים ארוכים,

אבל אולי ישנה עוד תקווה....

תקווה שהוא יחזור,

יחזור כמו גיבור,

שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...

ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...

והאחדות הזו של עם ישראל,

נותנת כוחות,

להתפלל

ולעבור את כל התלאות...

אז כשמגיעה המרה שבבשורות,

כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,

כשצועדים אחרי המיטות-

אין מילה,

רק תפילה,

בקשה לנחמה,

לחיבוק באהבה,

של אבא שבשמיים,

שנשאר איתנו עדיין

שממשיך להחזיק לנו את הידיים

ולא עוזב אותנו לעולם,

וגם כשלא הכל מושלם...

מטלטלזיויק
אירוע נורא... הי"ד 
אני זוכר את הסיפור הכואב הזה.משהאחרונה
שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

דבר נוסף והכי חשובנחלת

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

 

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

 

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

 

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

 

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

 

מקווה שהבנת.

 

בהצלחה רבה!

 

 

במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימוןאחרונה
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

לא משנה התחרטתיShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ו 14:52

...
 

 


 

 

 

גם להתחרט מותרסופר צעיר
כן..Shandy

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

יאללה פרקיסופר צעיראחרונה
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקודאחרונה

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)


צְלָלִיתסופר צעיר

בְּכֹל עֶרֶב

בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּעֵרֶךְ

מוֹפִיעָה צְלָלִית קְטַנָּה,

בּוֹצַעַת אֶת הָאוֹר

הַנִּשְׁקָף מֵהַחַלּוֹן.

בְּכָל עֶרֶב

תַּבִּיט מַטָּה

צוֹפָה עַל הָרְחוֹב

לֹא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.

בְּגַב יָשָׁר

בִּתְנוּחָהּ יַצִּיבָה,

בְּדִידוּת עוֹטֶפֶת אוֹתָהּ

בִּשְׂמִיכָה טְלוּאָה.

כְּשֶׁאֲנִי מַבְחִין בָּהּ

שׁוֹתֶקֶת כָּכָה

אֲנִי מַאֲמִין

שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד

שֶׁמַּבִּיט בָּהּ בַּחֲזָרָה.

יפה מאוד! נוגע.נחלתאחרונה
...כְּקֶדֶם

בין הנשימות של העולם

בזווית המצלמה

יש נשמות גלמודות שהעולם טפח על פניהם

תקוות שהיו ונתלשו

חיים שנגדעו

רק כדי להותיר זיכרון עמום


היינו כאן 

צאו לטיילימח שם עראפת

בוא נצא לטייל בשבילים שמסביב

נשכשך במעיין רגליים יחפות,

נשאף ריחות של קיץ שמחליף את האביב,

מהר לפני שיתחילו השריפות.


כי אוטוטו תתחיל שוב העונה

פה ושם כבר התחילו להשחיר

הרים, ואדיות, מהם תברח שוב היונה

עלה הזית במקורה רועד נופל מחוויר.


אז בוא נצא, לטייל, בבקשה

ניקח תרכב כי ברגל מסוכן

לא נעבור בA וB, זו חלוקה קדושה!

(וגם.. הרכב עוד לא ממוגן..)


השופלים כבר סללו שבילי אש חדשים

האויב כבר מצית פה ושם שדות

כל עוד אפשר ללכת בטבע, צאו אנשים,

כי עוד מעט ישחיר הכל מהשריפות.

אבל במעיין נהיה עם חולצה?פשוט אני..
תן לעצמך סטירה(בעוון נצלו"ש)ימח שם עראפת
אני נכנס עם חולצה למעיינות, אתה רוצה תיכנס ערום, לא כשאני שם
בהתחשב בפורום שבו כתבתפשוט אני..

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

פחחחימח שם עראפת
אם תסתכל בשרשורים שלי בפורום הנ"ל, תראה שבאופן מפתיע אני מקבל תגובות יותר ממך
עשית חשק לצאת לטייל😅תמימלה..?
הסוף קצת פחות אופטימי אבל זה כתוב יפה מאוד, כרגיל-חרוזים מדויקים ורעיון מקורי......
מאוחר מדי.ימח שם עראפתאחרונה

אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.

אין דבר, עוד שנה או שנתיים

יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,

והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...


בינתיים הואדי שחור.

העצים שרופים, החיות נעלמו,

כאילו נכבה בו האור.

הכל נשרף, הקולות נדמו.


האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.

נשכשך רגליים במעיין שחור

כי לא נורא, ואין דבר,

מחר נדליק שוב את האור.

לאחרונההולך דרכים

לאחרונה למדתי לעצום עיניים.
סער גלי ההוויה הינו
נעימה מרגיעה עריבה,
אם נלמד להרפות.

 

לאחרונה גליתי שגם כשהפה
מתמלא מלח שורף
זה לי כי טבעתי,
פשוט...למדתי לשחות.

 

לאחרונה טעמתי חושך
והדממה זימרה על אור.
לאחרונה גם כאב עכור
הפך למזור.

 

לאחרונה חיפשתי אותך
ולא מצאתי.
לאחרונה פשוט...פשוט קצת
שתקתי.

 

וכשתזרח החמה ואקלף מעילי
דמעה נוצצת,
נשימה של אמון
ושכינה
שכינה בתווך.

כתיבה מופלאהנקדימון
התיאור של העבודה הפנימית והטרנספורמציה הוא מיוחד וקולע.
וואו. נגע בי.אמה לעם קדוש

אין לי מילים להסביר.

פשוט נגע

כן. מאוד יפה. בהצלחה!נחלת
תודה רבה לכולכםהולך דרכים
כיף לראות שאתה שוב מציץאני הנני כאינני

אהבתי.

אתה מזכיר לי קצת אותהזכרושיצאנולרקוד
תגובותהולך דרכיםאחרונה

@אני הנני כאינני 
גשם החול מטפטף בכבדות
והלב מתרונן בתקווה.
מירוץ מיש אל האין
מפיח בי חיים.

 

ולעיתים
בלילות נטולי אבקת כוכבים
או בזריחה מפסגת מרום הר
אנשום.

 

אתבונן לאחור
בפעימות של אמון
שירת נשמה
געגוע

נוסטלגיה.

@זכרושיצאנולרקוד התכוונת אליו או אלי?

אולי יעניין אותך