התלבטתי הרבה זמן אם לכתוב את ההודעה הזאת. הדיון הפומבי בנושא שהוא אינטימי, רגיש וכואב לכל כך הרבה אנשים היה נראה לי לא טוב. מטבעם של דיונים אישיים הוא שהם הופכים לטכניים ומאבדים את הפן האנושי שבהם כשהם מתפרסמים בפומבי.
ובכל זאת, חטא ההסתרה והסודיות הוא אולי החטא הכי גרוע בכל הסיפור הזה של נפילות באינטרנט ונפילות בכלל.
רוב הכותבים כאן נמצאים בשנות העשרים המוקדמות שלהם ואולי קצת יותר, ברמת הגיל הזאת המצב בעייתי, אבל ברמת הגיל שלי ומתחתיה, המצב קיצוני הרבה הרבה יותר.
את הבעיות באוננות ובפורנוגרפיה אפשר למנות במשך הודעות על גבי הודעות. לי באופן אישי, כאחד שהוא לגמרי חלק מהבעיה, ברור שההסתכלות והחוויה הנוראיות הללו לחלוטין פוגעות בכל דרך בה האדם חווה זוגיות בכלל ומיניות בפרט. ברור למה מקורות קבליים, המשתיתים את העולם כולו על החיבור הזוגי, יראו בדבר הזה את אחד הקלקולים הנוראיים שיש, עד כדי קישור בין החטא הזה לחטא אדם הראשון. גם בהגיון פשוט מובן מה רע בחטאים האלה ועד כמה הם משחיתים.
הפתרון הפשוט להשחתה שכזו הוא יציאה חוצצת נגדה, כך עשו חכמינו (מלבד מספר יוצאים מן הכלל, כמו רב צדוק מלובלין) בכל הדורות, נראה שזה גם עבד יחסית טוב. נראה שבניית חברה מנותקת והרמטית מכל התרבות והחיים הסובבים אותנו, חברה בה אנשים יתחתנו בגיל 15 וכלל לא יתקלו בחוסר האונים (או להפך...) שחווה הנער בן דורנו.
הציבור הדתי לאומי בוחר מסיבותיו שלא לחיות בחברה שכזו. הסיבות לכך הן רבות ועיון קל בכתבי הרב קוק, הרב סולובייצ'יק ואחרים יכול לספק אותן טוב ממני. התוצאה של חיים בחברה שמחוברת לתרבות הכללית הוא בלתי נמנע וכולל בין היתר את העלאת גיל הנישואין ואת החשיפה לעולם עצמו. כך נוצר מצב הולך ומדרדר בו באופן פשוט הגוף דורש את שלו. פה עדיין אין שאלה של תוכן או של זוגיות - לגוף האדם (וגם לגוף של בע"ח) יש צרכים שהוא שואף למלא. האם זה אומר שזה בלתי אפשרי? לא, רק כמעט.
כן, זה טבעי ליפול, זה לא אומר שזה טוב או נכון, זה פשוט טבעי.
תזכרו, עדיין לא הגענו לאינטרנט ולזוגיות.
במצב כזה, בלתי אפשרי לחנך את הנער בשיטה הישנה והטובה. אני לא אומר לתת לגיטימציה, אבל דמיינו לעצמכם את 90% הנערים שנופלים בשיעור בו מסבירים להם כמה מי שנופל הוא מסכן וכמה מצבו מזוויע. אני ישבתי בשיעורים כאלה, ראיתי את הפנים המלבינות ואת המצח המתכסה זיעה. העיניים חפשו מקום לברוח אליו, המח במה להתעסק בו. ראיתי? הייתי שם. אני מרגיש ככה בכל פעם שאני קורא את השרשור התורן שנפתח פה.
היום אנחנו יודעים שחינוך עושים באהבה, אבל בתחום הזה החינוך הממוצע לנוער עדיין נעשה בפחד ובבושה. בן הנוער הממוצע נמצא בין הפטיש של מעשיו לבין הסדן של האמונות שהוא באמת אוחז בהן. בפשטות, הוא נמעך.
כאן מתחיל הנזק הגדול מכל: במרבית המקרים, הבחור ילך נגד האמונה שלו ונגד האמירה הטוטאלית שהוא סופג מהבית. הוא ייפול, ומשהו בו יישבר. בן אדם שמתרגל לעשות משהו שהוא מחונך שהוא תועבה הוא בן אדם שעולם הערכים שלו נסדק, שהיכולת שלו להתמסר מתערערת, שהשלמות הנפשית שלו נפגמת. אל הדבר הנוראי הזה מתווספות השנאה העצמית, הבושה, השקרים - ויש לכם נער פגוע.
בדיוק אל המרחב הזה נכנסת הפורנוגרפיה, אל התחושה הזאת ש"חלאס, אני ממילא נופל, שילכו כולם". היא מרדידה, משחיתה ובעיקר משטיחה. את העיניים, הנפש, השליטה העצמית, הגישה למין השני. כן, גם לשם מגיע רוב הנוער - עם חסימה ובלעדיה.
חסימה היא פלסטר. פלסטר הכרחי, יכול להיות, אבל בסך הכל פלסטר. היא לא תמנע מבני נוער ליפול ואפילו לא תמנע מהם להחשף לפורנוגרפיה.
מה כן ימנע מהם? אני ממש לא בטוח שיש משהו כזה ,לא דבר מוחלט. בכל מקרה, כפי שאמרתי כבר, הנפילה עצמה היא הלכלוך הקטן, בלכלוך הגדול אנחנו יכולים לטפל, חייבים.
הגישה החינוכית לנפילות חייבת להשתנות. הגישה שמופיעה פה בכ"כ הרבה תגובות, שמי שנופל הוא מושחת ודחוי, רק הופכת את מי שנופל ליותר כזה. אנחנו חייבים לחנך לצניעות באופן אקיטיבי - לדבר על מיניות ועל מין, להסביר אותם, לקדש אותם. אי אפשר לחכות עם התהליכים האלה עד החתונה, אפילו לא עד הישיבה הגבוהה.
אנחנו צריכים להפסיק לשקר. להפסיק לשקר לבנים שלנו שהם לבד בנפילה הזאת, להפסיק לשקר לבנות שלנו שאף אחד מהבנים (ומהבנות, אבל בזה אני לא מבין) לא נופל. אנחנו חייבים להפסיק לשקר שזה לא טבעי ליפול, ולנסות להסביר שאנחנו מעל הטבע. המבנה של החינוך לזוגיות חייב להשתנות, כי פלסטרים פשוט לא עובדים.
ובכל זאת, חטא ההסתרה והסודיות הוא אולי החטא הכי גרוע בכל הסיפור הזה של נפילות באינטרנט ונפילות בכלל.
רוב הכותבים כאן נמצאים בשנות העשרים המוקדמות שלהם ואולי קצת יותר, ברמת הגיל הזאת המצב בעייתי, אבל ברמת הגיל שלי ומתחתיה, המצב קיצוני הרבה הרבה יותר.
את הבעיות באוננות ובפורנוגרפיה אפשר למנות במשך הודעות על גבי הודעות. לי באופן אישי, כאחד שהוא לגמרי חלק מהבעיה, ברור שההסתכלות והחוויה הנוראיות הללו לחלוטין פוגעות בכל דרך בה האדם חווה זוגיות בכלל ומיניות בפרט. ברור למה מקורות קבליים, המשתיתים את העולם כולו על החיבור הזוגי, יראו בדבר הזה את אחד הקלקולים הנוראיים שיש, עד כדי קישור בין החטא הזה לחטא אדם הראשון. גם בהגיון פשוט מובן מה רע בחטאים האלה ועד כמה הם משחיתים.
הפתרון הפשוט להשחתה שכזו הוא יציאה חוצצת נגדה, כך עשו חכמינו (מלבד מספר יוצאים מן הכלל, כמו רב צדוק מלובלין) בכל הדורות, נראה שזה גם עבד יחסית טוב. נראה שבניית חברה מנותקת והרמטית מכל התרבות והחיים הסובבים אותנו, חברה בה אנשים יתחתנו בגיל 15 וכלל לא יתקלו בחוסר האונים (או להפך...) שחווה הנער בן דורנו.
הציבור הדתי לאומי בוחר מסיבותיו שלא לחיות בחברה שכזו. הסיבות לכך הן רבות ועיון קל בכתבי הרב קוק, הרב סולובייצ'יק ואחרים יכול לספק אותן טוב ממני. התוצאה של חיים בחברה שמחוברת לתרבות הכללית הוא בלתי נמנע וכולל בין היתר את העלאת גיל הנישואין ואת החשיפה לעולם עצמו. כך נוצר מצב הולך ומדרדר בו באופן פשוט הגוף דורש את שלו. פה עדיין אין שאלה של תוכן או של זוגיות - לגוף האדם (וגם לגוף של בע"ח) יש צרכים שהוא שואף למלא. האם זה אומר שזה בלתי אפשרי? לא, רק כמעט.
כן, זה טבעי ליפול, זה לא אומר שזה טוב או נכון, זה פשוט טבעי.
תזכרו, עדיין לא הגענו לאינטרנט ולזוגיות.
במצב כזה, בלתי אפשרי לחנך את הנער בשיטה הישנה והטובה. אני לא אומר לתת לגיטימציה, אבל דמיינו לעצמכם את 90% הנערים שנופלים בשיעור בו מסבירים להם כמה מי שנופל הוא מסכן וכמה מצבו מזוויע. אני ישבתי בשיעורים כאלה, ראיתי את הפנים המלבינות ואת המצח המתכסה זיעה. העיניים חפשו מקום לברוח אליו, המח במה להתעסק בו. ראיתי? הייתי שם. אני מרגיש ככה בכל פעם שאני קורא את השרשור התורן שנפתח פה.
היום אנחנו יודעים שחינוך עושים באהבה, אבל בתחום הזה החינוך הממוצע לנוער עדיין נעשה בפחד ובבושה. בן הנוער הממוצע נמצא בין הפטיש של מעשיו לבין הסדן של האמונות שהוא באמת אוחז בהן. בפשטות, הוא נמעך.
כאן מתחיל הנזק הגדול מכל: במרבית המקרים, הבחור ילך נגד האמונה שלו ונגד האמירה הטוטאלית שהוא סופג מהבית. הוא ייפול, ומשהו בו יישבר. בן אדם שמתרגל לעשות משהו שהוא מחונך שהוא תועבה הוא בן אדם שעולם הערכים שלו נסדק, שהיכולת שלו להתמסר מתערערת, שהשלמות הנפשית שלו נפגמת. אל הדבר הנוראי הזה מתווספות השנאה העצמית, הבושה, השקרים - ויש לכם נער פגוע.
בדיוק אל המרחב הזה נכנסת הפורנוגרפיה, אל התחושה הזאת ש"חלאס, אני ממילא נופל, שילכו כולם". היא מרדידה, משחיתה ובעיקר משטיחה. את העיניים, הנפש, השליטה העצמית, הגישה למין השני. כן, גם לשם מגיע רוב הנוער - עם חסימה ובלעדיה.
חסימה היא פלסטר. פלסטר הכרחי, יכול להיות, אבל בסך הכל פלסטר. היא לא תמנע מבני נוער ליפול ואפילו לא תמנע מהם להחשף לפורנוגרפיה.
מה כן ימנע מהם? אני ממש לא בטוח שיש משהו כזה ,לא דבר מוחלט. בכל מקרה, כפי שאמרתי כבר, הנפילה עצמה היא הלכלוך הקטן, בלכלוך הגדול אנחנו יכולים לטפל, חייבים.
הגישה החינוכית לנפילות חייבת להשתנות. הגישה שמופיעה פה בכ"כ הרבה תגובות, שמי שנופל הוא מושחת ודחוי, רק הופכת את מי שנופל ליותר כזה. אנחנו חייבים לחנך לצניעות באופן אקיטיבי - לדבר על מיניות ועל מין, להסביר אותם, לקדש אותם. אי אפשר לחכות עם התהליכים האלה עד החתונה, אפילו לא עד הישיבה הגבוהה.
אנחנו צריכים להפסיק לשקר. להפסיק לשקר לבנים שלנו שהם לבד בנפילה הזאת, להפסיק לשקר לבנות שלנו שאף אחד מהבנים (ומהבנות, אבל בזה אני לא מבין) לא נופל. אנחנו חייבים להפסיק לשקר שזה לא טבעי ליפול, ולנסות להסביר שאנחנו מעל הטבע. המבנה של החינוך לזוגיות חייב להשתנות, כי פלסטרים פשוט לא עובדים.
)
לא נורא)
)