וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה, שֶׁהוּא קָרְבַּן עָנִי וְדַל בְּדַלֵּי דַּלּוּת,
דְּהַיְנוּ שֶׁיְּבַטֵּל גַּאֲוָתוֹ לְגַמְרֵי וְיֵדַע שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת,
וְכָל יְדִיעַת וְהַרְגָּשַׁת שִׁפְלוּתוֹ וְקַטְנוּתוֹ וְקִלְקוּלָיו וּפְגָמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד - לֹא יִהְיוּ לְרָעָה,
רַק לְטוֹבָה,
שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר
עַל-יְדֵי שֶׁיַּכִּיר שִׁפְלוּתוֹ וְקִלְקוּלָיו,
רַק יִבְטַח בְּחַסְדֵי ה' וְרִבּוּי רַחֲמָיו הָעֲצוּמִים מְאֹד
שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה גַּם אֵלָיו,
שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא - עַל-יְדֵי בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי שֶׁהִיא מִנְחָה;
שֶׁהִיא
אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין הַחוֹטֵא יָכוֹל לְהָבִיא פָּר וְאַיִל וְכֶבֶשׂ,
וַאֲפִלּוּ עוֹפוֹת תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה אֵין יָדוֹ מַשֶּגֶת לַהֲבִיאָם,
אַף-עַל-פִּי-כֵן מָצָא לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ תַּקָּנָה בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁיָּבִיא עַל כָּל פָּנִֵים עֲשִׂירִית הָאֵיפָה קֶמַח,
וּבָזֶה גִּלָּה לָנוּ וְרָמַז לָנוּ שֶׁרַחֲמָיו לֹא כָּלִים לְעוֹלָם.
(ליקוטי הלכות, תפלת המנחה ז', אות מ')
הטוב כי לא כלו רחמיך

יום טוב!



