הדף היומי של שבת היה חולני...

מחלות מוזרות ותרופות לא פחות...

מישהו מכיר מקורות שמקרבים את זה לשכל?!

@ד. 

@חסדי הים

@שום וחניכה

הוא עוסק הרבה ברפואה

נראה לי שזה מאמר בספר "דרכה של תורה". זכור לי שזה הסבר יפה ומעניין.

כמו ששמעתי מר' אשר וייס כמה פעמים,

גדולי ישראל לא צריכים שנוותר להם...

חשוב לי להבין את התורה בשכל שלי,

ואם משהו נראה לי רחוק - חשוב לי לראות פירוש שמתיישב על לבי...

למדתי את זה מתוסכל היום...

הוא יראה שיש עומק, כדרכו בקודש, אבל לא יישב את הפשט.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14201&st=&pgnum=128&hilite=

בשביל להבין איך הוא מסביר צריך להתבונן הרבה יותר ממה שהתבוננתי, אבל נראה שהוא נוקט שכל התיאור כאן הוא של התרחשות רוחנית, ולא שהדברים קרו כפשוטם.

זה קטע מעובד מתוך השיחה הידועה של הרבי על רבא ור' זירא.

אתה יכול לחפש את המקור.אגב, יש קצת הבדל בין המוגה ללא מוגה, אז מקסימום תחפש את שניהם.

"יש המבקשים לראות בסיפור זה של הגמרא, דברים שהם על-דרך הדרש והסוד. כלומר, שמקרה שחיטתו של רבי זירא בידי רבה, לא אירע כפשוטו, אלא רק משל היה.

בהקשר זה הם מציינים לגמרא במסכת בבא-בתרא (דף עג, עמוד ב), שבה מופיע רצף של תיאורים מפיו של רבה בר בר חנה, כאשר ברור לכול שסיפורים אלה לא התרחשו בפועל, אלא הם דברי אגדה הרומזים לעניינים רוחניים.

אבל קיים הבדל רב בין שתי הסוגיות. סיפוריו של רבה בר בר חנה, מופיעים אכן בחלק האגדה שבגמרא. לעומתם, המקרה ברבה ורבי זירא, מופיע בהקשר הלכתי מובהק, כסיוע וחיזוק לפסק ההלכה המחייב להשתכר בפורים "עד דלא ידע"; כאומר, הנה - רבה ורבי זירא קיימו בפועל את ההלכה והשתכרו "עד דלא ידע".

על-כרחך שסיפורם של רבה ורבי זירא אכן אירע בפועל ממש ואינו עוסק בנסתרות ורמזים."

שים לב שהרבי מתייחס לזה שהרבה אגדתות בגמרא רומזים לדברים רוחניים. רק שבסוגיה שעליה הרבי מדבר יש נפקא מינא להלכה ולא יתכן ללמוד הלכה ממעשה שקרה רק ברובד רוחני.

כדי לדון האם סוגית רבא ור' זירא בפורים היא סוגיה הלכתית או לא

מה שנוגע לעניינינו זה העיקרון שאם זו לא ב=סוגיה הלכתית זה לא חייב להיות גם ברובד הגשמי.

דברי חז"ל ביחס לרפואה (ומדע בכלל, כמו למשל אסטרונומיה) אינם מחייבים ולאו דווקא נכונים יותר מדברי חכמים גויים. יש סוגיה בגמרא (פסחים דף צד ע"ב) שמובא שם ויכוח בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם בעניין מדעי (אסטרונומי) שמשליך על ההלכה והגמרא מכריעה שחכמי אומות העולם צודקים. על זה נאמר "תורה בגויים - אל תאמין, חכמה בגויים - תאמין".

לגבי שדים, כישופים, קמיעות וכדו' - הרמב"ם כותב בכמה מקומות (במורה נבוכים ובפירוש המשנה) שאין דברים כאלה ושזה דברים שאנשים המציאו מתוך אינטרס. כמובן, יש הרבה שחלקו עליו בתקיפות בגלל שלכאורה חז"ל גם חשבו שהדברים האלה קיימים. לדעת הרמב"ם ואותם גאונים אפשר להסביר שחז"ל לאו דווקא האמינו בזה אלא היו מספרים סיפורים כאלה בדרשות כדי למשוך את תשומת הלב של הציבור ולהעביר דרכם מסרים אבל היה ברור שלא מדובר בסיפורים שבאמת היו. יש בגאונים שכתבו שהסיפורים האלה הם בכלל חלומות שחז"ל חלמו והיו מספרים אותם אם חשבו שיש בהם מסר (במיוחד לגבי סיפורים שחז"ל מספרים שהם בעצמם ראו שדים או דברים הזויים כמו צפרדע בגודל של 60 כפרים וכדו'). וכמובן אפשר לומר שכך היה מקובל להאמין בתקופת חז"ל וזאת הייתה התפיסה 'המדעית' של זמנם ואנחנו לא חייבים לקבל את זה כמו שכתבתי בהתחלה.

מדובר שם רק לגבי כשפים לסוגיהם, לא לגבי שדים, זה עניין דומה אבל שונה. אני הזכרתי את דעת הרמב"ם הרציונאליים שבנינו מן הסתם יעדיפו אותה...

למשל הרשב"ם אומר שאל לנו לומר שאגדות רבה בר בר חנה לא היו כפשוטן,

שהרי הוא אומר 'לדידי חזי לי'.

אז ברור שכולם יכולים לומר שזו ראיית השכל או הלב, "ולבי ראה" וכו',

אבל הרשב"ם לא אמר כך, ונראה לי שהוא הכיר את הפסוק הזה בקהלת...

אפילו המהר"ל, לגבי אגדות החורבן כתב בנצח ישראל שהמספרים האסטרונומיים המופיעים שם הם כפשוטו.

אי אפשר להביא מקור מהזוהר הק' (ע' פנים) ולפטור את כל העמל...

בין מספר הפעמים שעברת על סוגיא לבין החובה להבין אותה על בוריה...

פשוט שכל חזרה מוסיפה גם הבנה, כדברי הגמ'

"אם קרית לא שנית אם שנית",

ופירש רש"י: "לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו"

שחלק מהחולקים על הרמב"ם בכמה מהנקודות שהזכרת, מסכימים שחלק מהאגדתות צריך לפרש שלא כפשוטן.

כמה מחכמי ישראל, שדרכם שונה מהרמב"ם, וגם לדעתם לא כל האגדתות כפשוטן - כוזרי, רשב"א, מהר"ל ורמח"ל.

סוג של אבולוציה..

לא ליפול עלי. אני יהודיה מאמינה.. 

וברגע שמדברים על שדים ודברים רוחניים, צריך להבין שלא מדובר על עוד סוג של חיה, רק לא נראית....

לצורך העניין כתוב גם שהיצר המתאווה מכונה שד.

היצר הרע מכונה שד משדין נוכראין.

(יש גם שד משדין יהודאין..)

יש כוחות רוחניים שונים שיש להם משלים גשמיים שונים.

מה היה בדיוק עם אשמדאי? אילו חלקים בסיפור קרו בגשמיות כפשוטו ומתי מדובר בכוח רוחני שהשתלט על אדם גשמי וכדומה? אני לא יודעת.

שלמה המלך הסתובב בעיר וכולם חשבו שהוא משוגע שחושב שהוא המלך..

לא נשמע שזה היה רק רוחני, כי היו ממש שני שלמה המלך.

בסוף האמינו לשלמה המלך כי הוא חזר על אותו דבר שוב ושוב בניגוד למשוגע סטנדרטי שמלמל הרבה שטויות.

תקראי את הסיפור שם (גיטין דף סח) ותסבירי אותו בלי הגשמה...

לא שאי אפשר, אבל זה די מורכב...

אבל ברור לי ששד זה לא חיה בלתי נראית שמתגלית לפעמים.

וכיוון שאני לא יודעת מה זה כן בדיוק, אני לא יכולה להתחיל לפרש מה היה שם...

הרבה פעמים מסיפורים כאלו בגמרא אפשר ללמוד הרבה גם אם לא מבינים מה היה במציאות.

יש כמה שיטות:

1. להגיד- שטויות.... זה לא קרה.

2. הכל קרה בדיוק ככה.

3. אם חזל אומרים אז זה קרה בוודאי. השאלה באיזה רובד. אולי זה היה ברובד הגשמי שאנחנו מכירים, אולי ברובד רוחני, אולי חלק וחלק. וכדומה.

לא סותר שמלכתחילה מדובר בדברים רוחניים.

אדמור הזקן מביא בתניא את זה שהכוח המתאווה לדברים אסורים זה שד משדין נוכראין והכוח המתאווה לדברים מותרים זה שד משדין יהודאין.

איזה מתוך הכוחות האלו שנמצאים בך דומים במקצת לתיאורים בספר הזכרונות?

כשאתה מדבר על שקצים גדולים וקטנים- הרי שהם דבר גשמי הגיוני. זה שהם הגיעו בגלל כוחות טומאה, הגיוני. כי כל דבר משתלשל מרוחניות.

לסיפור בישיבה במוריסטאון יש בסיס. רק שהוא מנופח כרגיל. בינינו, הם לא "שוכפלו".

בין זה לבין לדמיין אדם שיושב על כסא המלוכה אב הוא בעצם שד בפני עצמו,  ושיכול להיות שכולנו רואים מישהו וחושבים שהוא אדם והוא שד, הדרך רחוקה.

איך תיאור כזה מסתדר לך עם מה שאדמור הזקן אומר בתניא?

כל העולם הזה זה כוח רוחני בסופו של דבר.

אבל לקרוא קטע מחלק האגדתא שבגמרא ולומר שחייב להיות שהוא קרה כולו ברובד הגשמי, זה לקחת את זה למקום אחר. 

תקרא שוב מה שהרבי כותב בקטע שהבאתי.

לא הנקודה שהם עברו על ההלכה.

הדיון ההלכתי הוא האם לחייב להשתכר בפורים. הסיפור הנ"ל מובא כאסמכתא לאחת הדעות.

אחד האמוראים סבר סברה הלכתית והביא את הסיפור שלהם כהוכחה לטענתו.

האם אמורא יכול להביא אסמכתא הלכתית מאגדה הרומזת לעניינים רוחניים? הגיוני שלא.

אבל הרבי במפורש אומר שאם זה לא דיון הלכתי אז גם אם כתוב, וזה קרה, זה לא מחייב שזה קרה ברובד הגשמי.

קרה ברובד הרוחני לא שווה ללא קרה.

אלא אם כן אתה תופס רק את הגשמיות כאמיתית.

יש כאלו שמנסים לומר, אין שום שאלה על מה שקרה. זה בכלל לא קרה בגשמיות.

בא הרבי ואומר- זה נוגע להלכה ולכן זה חייב להיות גם בגשמיות.

וודאי שיש הבדל בין האגדתות השונות. זה מה שהרבי אומר. שיש הבדל. 

וההבדל הוא- האם זה נוגע להלכה או לא.

אם זה נוגע להלכה- חייב להיות שקרה גם ברובד הגשמי.

אם זה לא נוגע להלכה- יכול להיות שקרה ברובד רוחני בלבד.

ומה זאת אומרת מקורות מבוססים? סיפורי רבה בר בר חנה מופיעים בגמרא. זה מקור מספיק מבוסס לדעת שנינו. לא?

אם יש בזה נפקא מינה להלכה, אתה צודק.

אבל אם זה רק מופיע בהקשר, אז אני עדיין לא מסכימה.

שלעינינו נראה אסוציאטיבי.

אז צריך -

א. לומר שיש באמת הלכה כזו לגבי אבני המקדש. [בתורה ש=יש הלכה לגבי המזבח, לא כל המקדש].

ב. לומר שהלכה מתבססת באיזה שהוא אופן על הסיפור.

יש לך מקורות לשתי הטענות האלה?

יש כאן בעיה של שינוי ההלכה. [אפשר אולי ליישב באופן כזה או אחר].

ב. הרמב"ם הביא את זה איפה שהוא? [ובפרט שהרמב"ם בהלכות בית הבחירה כתב תיאור של בית המקדש השני, ולא של השלישי].

ג. מניין לך שזו לא מידת חסידות של שלמה המלך [כי הוא ידע את העניין שאתה מדבר עליו]?

ד. מה הוסיף הסיפור על הפסוקים בספר מלכים, לעניין ההלכה?

במזבח לא מספיק שלא יגע ברזל, צריך להיות אבנים שלמות.

כמדומני שהשמיר לא יעזור כלל לבניית המזבח.

לא נגע ברזל אפילו אם לא פגם את האבן, ושהאבן לא נחתכה/נפגמה אפילו בלי ברזל.

בית המקדש. 

שלמה השתמש בשמיר כדי להחמיר מעבר למה שההלכה דורשת. 

יהיה מחוץ למקדש. 

אבל אני בטוח בזה

@די"מ

שילוב של שעה + כתיבה מפלפון

וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ

נסה לבדוק בגמרא ולהוכיח איזה עניין הלכתי מסתמך על הסיפור הזה.

לא השערה. תבדוק האם באמת זה מופיע תוך כדי דיון הלכתי ומישהו אומר שאפשר ללמוד מזה.

א. תבדוק את זה בגמרא.

ב. תקרא שוב את דברי הרבי שמציין שאכן יש סיפורים בגמרא שהם להלכה.

כל ריבוע הוא מלבן אבל לא כל מלבן הוא ריבוע?

לא חולקת אתך על כך שהרבה הלכות נלמדות מסיפורים.

חולקת אתך על כך שמכל סיפור נלמדת הלכה.

ואני שואלת שוב-

לא להשתמש בברזל למזבח זה פסוק מפורש בתורה.

זה ששלמה לא השתמש בברזל בכל המקדש זה פסוק מפורש בנביאים.

איזו הלכה באים חז"ל ללמד מהסיפור על אשמדאי?

איך יכלו זו שאלה מעניינת שיכולים לענות עליה בסיפור שחלקו קרה ברבדים רוחניים

כי זה לא נוגע למעשה בפועל שלנו.

ואשמח לשמוע את התייחסותך לדברי הרבי אכן יש סיפורים בגמרא שלא קרו כפשוטם והם לא להלכה.

ושוב, להזכיר, בניית בית המקדש על ידי שלמה הייתה לפני הגמרא כך שחז"ל לא פוסקים כאן הלכה לשלמה המלך.

למה ללכת מסביב. זה נוגע להלכה? תן לי הלכה כזו.

שהרמב"ם כותב -  "ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית--אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבניין:  שנאמר "אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית" (מלכים א ה,לא), ואומר "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו,ז)."

כך שמצד אחד יש הלכה לגבי זה, מצד שני לכאורה היא לא מבוססת על הסיפור, ואדרבה, היה מותר לסתת בחוץ בלי השמיר.

האם השתמשו בשמיר לסיתות האבנים מחוץ לבית המקדש או לא

ובכו"כ מקומות נוקטים כדיעה שגם מחוץ לבית המקדש השתמשו בתולעת גם בחציבה

זה לא אומר שהסיפור הזה הובא להוכיח את זה.

עד כמה שהבנתי (ואני לא באמת יודעת ארמית וכזה, אז אתה מוזמן לעיין ולתקן)

הסיפור מופיע במסכת גיטין בהשתלשלות הדברים בעקבות הזכרת מי שכתב גט תחת השפעת שכרות כשחז"ל מכנים את זה שנכנסה בו שדה מסוימת וכותבים את שמה. 

משם מגיעים סיפורי שדים למיניהם. וזה אחד מהם.

האם זו הוכחה להלכה בנוגע לגט? איזו הלכה השתנתה בעקבות הסיפור הזה?

תעיין שם יותר ממה שאני יכולה כבת שלא למדה גמרא על הסדר ותסביר לי.

בנוגע לברזל בבית המקדש:

"וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דוד"

שימוש בברזל היה, רק שכנאמר במלכים, לא השתמשו בו לחתוך.

הרמב"ם:

"כשבונין ההיכל והעזרה בונים באבנים גדולות. ואם לא מצאו אבנים – בונים בלבנים[8]. ואין מפצלין את אבני הבניין בהר בית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין. שנאמר אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ואומר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו"

מה הסיפור שלנו מוסיף על הפסוק ממלכים בנוגע להלכה זו?

שהגמרא מביאה.

יש סיפור שלם שמביאים עם פרטים שונים

ההבדל בין הגמרא הנידונת כאן לסיפורים עם הגיטין

הגמרא לא פוסקת הלכות לשלמה המלך שבא לפניה.

א. איזו הלכה היא למדה אותנו מכל סיפור השדים?

ב. תוכיח שאכן ההלכה נלמדה/התחזקה בעקבות הסיפור הזה. שיש כאן איזושהי הוספה על הפסוק במלכים.

ג. לא התייחסת לכך שהרבי אומר שאכן לאכל סיפור בגמרא קרה ברובד הגשמי. עדיין מבחינתך כל סיפור חייב להתרחש גם ברובד זה. אם לא היית חבדניק, לא היית מביאה לך את זה כאסמכתא אלא כדעה נוספת. אבל כמו שאני מבינה מהודעותיך בד"כ הרבי הוא אכן אסמכתא בשבילך. למה אתה מתעלם במקרה הזה מדבריו? לאורך כל השרשור עקפת את זה.

א.ההלכה היא לגבי איך חותכים ללא ברזל - הדים וכדו זה חלק מהסיפור.

ב.במלכים לא מוסבר מה כן - כתוב מה לא  - הרמבם כספר הלכות הוא מסביר מה כן

הלימוד לכאורה משם (אין מקור אחר).

ג.יש כמה סוגי אגדתות - יש הבדל גדול בין האגדתות שהרבי מפנה אליהם לבין סוג האגדתות של סיפורי המלך שלמה.

לכן יש אמנם דברים שהם ברובד הרוחני ויש כאלו שהם בגשמי ויש כאלו שהם גם וגם..

הבאתי דוגמא למעלה לגבי העוף ששמר על השמיר "זיז שדי" שהוא מובא בגמרא במקום אחד - וכל הסיפור מבואר כדברי אגדתא רוחניים שלא היו בגשמיות ובמקום אחר הוא מובא בסיפור שהיה בגשמיות.

ויש שהם לגמרי בגשמיות.

ויש מעורב.

אז סבבה.

לא מסכימה בנוגע להלכה הנלמדת כאן, אבל זה פלפול טכני ולא עקרוני, אז שיהיה.

אם אתה צדק ונלמדת מכאן הלכה- אז זה חייב להיות בגשמיות.

אם אני צודקת וזה לא ממש מלמד הלכה, אז זה יכול להיות ברוחניות.

אם הגענו להסכמה על המשוואה הזאת, אני מרוצה

"אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום"

רבא אומר שחובה על אדם להתבשם בפורים וממשיך באותה נשימה לספר שרבא ור' זירא התבשמו.

זו נקראת הוכחה... אסמכתא לדעתו בהלכה.

יבואו כאלו ויגידו שזו הסתייגות עד כמה לשתות. לא משנה.. זה נוגע לדיון ההלכתי. לא כתוב בתורה להשתכר. לא כתוב גם במגילת אסתר להשתכר. אז רבא מביא לדבריו אסמתכתא ממנהג של צדיקים.

שלמה המלך רצה למצוא את השמיר (תולעת חזקה).

בשביל זה הוא תפס שד ושדה, וייסר אותם כדי שיגלו לו איפה היא נמצאת.

אח"כ הוא שלח את בניהו בן יהוידע להביא את אשמדאי מלך השדים.

כדי לתפוס אותו הוא גרם לו להשתכר,

ותוך כדי שהלכו לארמונו של שלמה הוא התחכך בבתים וכו' ועקר אותם.

כל התורות יפות, עד שהן מגיעות להסביר מילה אחרי מילה בסוגיא...

כל זה לא סותר את זה שאין לי ספק שאת צודקת, אבל זה יותר מורכב

והבנה בשדים....

אם אין ביאור כזה בנמצא כבר, קשה לי להאמין שיש הרבה כאן בפורום שמבינים בהם 

כתבתי כאן בפורום כדי לקבל הסבר לעניין ולא ביקורת מתנשאת.

ה "סיפורים" האלו מבוססים על דברי חזל ואגדתות. ואלו לא המצאות כפי שטועים בהן. 
יש מקום ללמוד את זה לעומק ובכלל- להבין שלא הכל אנחנו מבינים .
גם אם נראה לנו ככה.

אני לא מספיק מבינה כדי להגיד לך
אבל יכולה להגיד 
שדברים כאלה
בהחלט יכולים להיות לא מובנים
אבל כשמסתכלים על המקור עצמו מבינים יותר.
ומכירה את הסיפור.
אין מצב להגיד שזה מומצא . הזוי- אולי. מומצא או מופרך- לא.

נראה לי שאם תחפשי חומר בנושא
זה יוכל לענות לך.

[אולי יותר בעניין של- מה זה האגדתות האלה ואיך להתייחס אליהן]

הסיפורים המדהימים על שלמה המלך.. 

ולומר על זה - הזוי, מפוקפק 

לא ראוי. 

ישן...

ובנוגע לדיון שמעלי,

לדעתי שאלות שנשאלות ממקום אמיתי ומעמיק מביא למקום טוב.

יש בסיפורים אלו עומק שחז"ל רצו ללמד אותנו והננו בענוה ניגשים אליהם

שולחת את זה למי שסיפר לי את הסיפור.

כשאני חושבת על זה שוב אחרי שקראתי פה את התגובות וההסברים שנכתבו למעלה, אני מבינה שתחושת הפיקפוק שלי נובעת מהדרך בה סיפרו לי את הסיפור.. מעניין מה היה קורה אם הייתי שומעת את זה אחרת..

תודה לכל המגיבים  

ותודה גם למבקרים שנותנים תחושה נעימה בפורום ורצון לשתף. לא תמיד חייבים להגיב לידיעתכם.

סיפורי התנ"ך וחז"ל שהופכים לסרטונים או ציורים לרוב אינם מראים את המקור בצורה המדוייקת.

הסרטון הזכיר נוסטלגיה...

זה היה בערוץ הראשון. היה אז טרנד להגחיך את הדת...

לטמטם את הציבור ולגרום לאנשים לחשוב שככה אומרים שהיה.

*הקב"ה אין לו גוף.

*הוא נמצא בכל מקום בו זמנית, ויודע בו זמנית מה כולם עושים וחושבים.

*הוא מעולם לא נולד ואף פעם לא ימות.

*האדם הראשון יצא מחתיכת בוץ.

*האשה יצאה מחתיכת עצם.

*כל היאור במצרים הפך לדם, וכו' כל עשר המכות ההזויות.

*הים נקרע ובני ישראל עברו בתוכו. 

להמשיך???

"הזוי"  זה לא סיבה לא להאמין  

אגב, לא מופרך כל כך ואפילו מצוי שחיה משתמשת בדברים מסויימים לצורך ההישרדות שלה

ויש גם כאלה דברים בטבע שחיות משתפות פעולה...

( לדוגמא, ציפור בתוך פה של תנין והוא לא אוכל אותה כי היא אוכלת את השאריות. וכו' )

ושדים זה דבר שהגמרא מדברת עליו הרבה, וראיתי שהמאירי כותב שהוא מאמין באמונה שלמה שזה היה במציאות.

זהו זה מה שרציתי להגיד

אולי תגיד לי אתה למה נשמה זה סבבה ושד לא?

כי נשמה זה בתוך הגוף? גם היא יום אחד יוצאת ממנו וחיה בלי גוף.

אז מה הבעיה שיהיה יצור חי בלי גוף?

אז מה כן הזוי?  ילמדנו רבינו...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים