הדף היומי של שבת היה חולני...

מחלות מוזרות ותרופות לא פחות...

מישהו מכיר מקורות שמקרבים את זה לשכל?!

@ד. 

@חסדי הים

@שום וחניכה

הוא עוסק הרבה ברפואה

נראה לי שזה מאמר בספר "דרכה של תורה". זכור לי שזה הסבר יפה ומעניין.

כמו ששמעתי מר' אשר וייס כמה פעמים,

גדולי ישראל לא צריכים שנוותר להם...

חשוב לי להבין את התורה בשכל שלי,

ואם משהו נראה לי רחוק - חשוב לי לראות פירוש שמתיישב על לבי...

למדתי את זה מתוסכל היום...

הוא יראה שיש עומק, כדרכו בקודש, אבל לא יישב את הפשט.

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14201&st=&pgnum=128&hilite=

בשביל להבין איך הוא מסביר צריך להתבונן הרבה יותר ממה שהתבוננתי, אבל נראה שהוא נוקט שכל התיאור כאן הוא של התרחשות רוחנית, ולא שהדברים קרו כפשוטם.

זה קטע מעובד מתוך השיחה הידועה של הרבי על רבא ור' זירא.

אתה יכול לחפש את המקור.אגב, יש קצת הבדל בין המוגה ללא מוגה, אז מקסימום תחפש את שניהם.

"יש המבקשים לראות בסיפור זה של הגמרא, דברים שהם על-דרך הדרש והסוד. כלומר, שמקרה שחיטתו של רבי זירא בידי רבה, לא אירע כפשוטו, אלא רק משל היה.

בהקשר זה הם מציינים לגמרא במסכת בבא-בתרא (דף עג, עמוד ב), שבה מופיע רצף של תיאורים מפיו של רבה בר בר חנה, כאשר ברור לכול שסיפורים אלה לא התרחשו בפועל, אלא הם דברי אגדה הרומזים לעניינים רוחניים.

אבל קיים הבדל רב בין שתי הסוגיות. סיפוריו של רבה בר בר חנה, מופיעים אכן בחלק האגדה שבגמרא. לעומתם, המקרה ברבה ורבי זירא, מופיע בהקשר הלכתי מובהק, כסיוע וחיזוק לפסק ההלכה המחייב להשתכר בפורים "עד דלא ידע"; כאומר, הנה - רבה ורבי זירא קיימו בפועל את ההלכה והשתכרו "עד דלא ידע".

על-כרחך שסיפורם של רבה ורבי זירא אכן אירע בפועל ממש ואינו עוסק בנסתרות ורמזים."

שים לב שהרבי מתייחס לזה שהרבה אגדתות בגמרא רומזים לדברים רוחניים. רק שבסוגיה שעליה הרבי מדבר יש נפקא מינא להלכה ולא יתכן ללמוד הלכה ממעשה שקרה רק ברובד רוחני.

כדי לדון האם סוגית רבא ור' זירא בפורים היא סוגיה הלכתית או לא

מה שנוגע לעניינינו זה העיקרון שאם זו לא ב=סוגיה הלכתית זה לא חייב להיות גם ברובד הגשמי.

דברי חז"ל ביחס לרפואה (ומדע בכלל, כמו למשל אסטרונומיה) אינם מחייבים ולאו דווקא נכונים יותר מדברי חכמים גויים. יש סוגיה בגמרא (פסחים דף צד ע"ב) שמובא שם ויכוח בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם בעניין מדעי (אסטרונומי) שמשליך על ההלכה והגמרא מכריעה שחכמי אומות העולם צודקים. על זה נאמר "תורה בגויים - אל תאמין, חכמה בגויים - תאמין".

לגבי שדים, כישופים, קמיעות וכדו' - הרמב"ם כותב בכמה מקומות (במורה נבוכים ובפירוש המשנה) שאין דברים כאלה ושזה דברים שאנשים המציאו מתוך אינטרס. כמובן, יש הרבה שחלקו עליו בתקיפות בגלל שלכאורה חז"ל גם חשבו שהדברים האלה קיימים. לדעת הרמב"ם ואותם גאונים אפשר להסביר שחז"ל לאו דווקא האמינו בזה אלא היו מספרים סיפורים כאלה בדרשות כדי למשוך את תשומת הלב של הציבור ולהעביר דרכם מסרים אבל היה ברור שלא מדובר בסיפורים שבאמת היו. יש בגאונים שכתבו שהסיפורים האלה הם בכלל חלומות שחז"ל חלמו והיו מספרים אותם אם חשבו שיש בהם מסר (במיוחד לגבי סיפורים שחז"ל מספרים שהם בעצמם ראו שדים או דברים הזויים כמו צפרדע בגודל של 60 כפרים וכדו'). וכמובן אפשר לומר שכך היה מקובל להאמין בתקופת חז"ל וזאת הייתה התפיסה 'המדעית' של זמנם ואנחנו לא חייבים לקבל את זה כמו שכתבתי בהתחלה.

מדובר שם רק לגבי כשפים לסוגיהם, לא לגבי שדים, זה עניין דומה אבל שונה. אני הזכרתי את דעת הרמב"ם הרציונאליים שבנינו מן הסתם יעדיפו אותה...

למשל הרשב"ם אומר שאל לנו לומר שאגדות רבה בר בר חנה לא היו כפשוטן,

שהרי הוא אומר 'לדידי חזי לי'.

אז ברור שכולם יכולים לומר שזו ראיית השכל או הלב, "ולבי ראה" וכו',

אבל הרשב"ם לא אמר כך, ונראה לי שהוא הכיר את הפסוק הזה בקהלת...

אפילו המהר"ל, לגבי אגדות החורבן כתב בנצח ישראל שהמספרים האסטרונומיים המופיעים שם הם כפשוטו.

אי אפשר להביא מקור מהזוהר הק' (ע' פנים) ולפטור את כל העמל...

בין מספר הפעמים שעברת על סוגיא לבין החובה להבין אותה על בוריה...

פשוט שכל חזרה מוסיפה גם הבנה, כדברי הגמ'

"אם קרית לא שנית אם שנית",

ופירש רש"י: "לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו"

שחלק מהחולקים על הרמב"ם בכמה מהנקודות שהזכרת, מסכימים שחלק מהאגדתות צריך לפרש שלא כפשוטן.

כמה מחכמי ישראל, שדרכם שונה מהרמב"ם, וגם לדעתם לא כל האגדתות כפשוטן - כוזרי, רשב"א, מהר"ל ורמח"ל.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

וברגע שמדברים על שדים ודברים רוחניים, צריך להבין שלא מדובר על עוד סוג של חיה, רק לא נראית....

לצורך העניין כתוב גם שהיצר המתאווה מכונה שד.

היצר הרע מכונה שד משדין נוכראין.

(יש גם שד משדין יהודאין..)

יש כוחות רוחניים שונים שיש להם משלים גשמיים שונים.

מה היה בדיוק עם אשמדאי? אילו חלקים בסיפור קרו בגשמיות כפשוטו ומתי מדובר בכוח רוחני שהשתלט על אדם גשמי וכדומה? אני לא יודעת.

שלמה המלך הסתובב בעיר וכולם חשבו שהוא משוגע שחושב שהוא המלך..

לא נשמע שזה היה רק רוחני, כי היו ממש שני שלמה המלך.

בסוף האמינו לשלמה המלך כי הוא חזר על אותו דבר שוב ושוב בניגוד למשוגע סטנדרטי שמלמל הרבה שטויות.

תקראי את הסיפור שם (גיטין דף סח) ותסבירי אותו בלי הגשמה...

לא שאי אפשר, אבל זה די מורכב...

אבל ברור לי ששד זה לא חיה בלתי נראית שמתגלית לפעמים.

וכיוון שאני לא יודעת מה זה כן בדיוק, אני לא יכולה להתחיל לפרש מה היה שם...

הרבה פעמים מסיפורים כאלו בגמרא אפשר ללמוד הרבה גם אם לא מבינים מה היה במציאות.

יש כמה שיטות:

1. להגיד- שטויות.... זה לא קרה.

2. הכל קרה בדיוק ככה.

3. אם חזל אומרים אז זה קרה בוודאי. השאלה באיזה רובד. אולי זה היה ברובד הגשמי שאנחנו מכירים, אולי ברובד רוחני, אולי חלק וחלק. וכדומה.

לא סותר שמלכתחילה מדובר בדברים רוחניים.

אדמור הזקן מביא בתניא את זה שהכוח המתאווה לדברים אסורים זה שד משדין נוכראין והכוח המתאווה לדברים מותרים זה שד משדין יהודאין.

איזה מתוך הכוחות האלו שנמצאים בך דומים במקצת לתיאורים בספר הזכרונות?

כשאתה מדבר על שקצים גדולים וקטנים- הרי שהם דבר גשמי הגיוני. זה שהם הגיעו בגלל כוחות טומאה, הגיוני. כי כל דבר משתלשל מרוחניות.

לסיפור בישיבה במוריסטאון יש בסיס. רק שהוא מנופח כרגיל. בינינו, הם לא "שוכפלו".

בין זה לבין לדמיין אדם שיושב על כסא המלוכה אב הוא בעצם שד בפני עצמו,  ושיכול להיות שכולנו רואים מישהו וחושבים שהוא אדם והוא שד, הדרך רחוקה.

איך תיאור כזה מסתדר לך עם מה שאדמור הזקן אומר בתניא?

כל העולם הזה זה כוח רוחני בסופו של דבר.

אבל לקרוא קטע מחלק האגדתא שבגמרא ולומר שחייב להיות שהוא קרה כולו ברובד הגשמי, זה לקחת את זה למקום אחר. 

תקרא שוב מה שהרבי כותב בקטע שהבאתי.

לא הנקודה שהם עברו על ההלכה.

הדיון ההלכתי הוא האם לחייב להשתכר בפורים. הסיפור הנ"ל מובא כאסמכתא לאחת הדעות.

אחד האמוראים סבר סברה הלכתית והביא את הסיפור שלהם כהוכחה לטענתו.

האם אמורא יכול להביא אסמכתא הלכתית מאגדה הרומזת לעניינים רוחניים? הגיוני שלא.

אבל הרבי במפורש אומר שאם זה לא דיון הלכתי אז גם אם כתוב, וזה קרה, זה לא מחייב שזה קרה ברובד הגשמי.

קרה ברובד הרוחני לא שווה ללא קרה.

אלא אם כן אתה תופס רק את הגשמיות כאמיתית.

יש כאלו שמנסים לומר, אין שום שאלה על מה שקרה. זה בכלל לא קרה בגשמיות.

בא הרבי ואומר- זה נוגע להלכה ולכן זה חייב להיות גם בגשמיות.

וודאי שיש הבדל בין האגדתות השונות. זה מה שהרבי אומר. שיש הבדל. 

וההבדל הוא- האם זה נוגע להלכה או לא.

אם זה נוגע להלכה- חייב להיות שקרה גם ברובד הגשמי.

אם זה לא נוגע להלכה- יכול להיות שקרה ברובד רוחני בלבד.

ומה זאת אומרת מקורות מבוססים? סיפורי רבה בר בר חנה מופיעים בגמרא. זה מקור מספיק מבוסס לדעת שנינו. לא?

אם יש בזה נפקא מינה להלכה, אתה צודק.

אבל אם זה רק מופיע בהקשר, אז אני עדיין לא מסכימה.

שלעינינו נראה אסוציאטיבי.

אז צריך -

א. לומר שיש באמת הלכה כזו לגבי אבני המקדש. [בתורה ש=יש הלכה לגבי המזבח, לא כל המקדש].

ב. לומר שהלכה מתבססת באיזה שהוא אופן על הסיפור.

יש לך מקורות לשתי הטענות האלה?

יש כאן בעיה של שינוי ההלכה. [אפשר אולי ליישב באופן כזה או אחר].

ב. הרמב"ם הביא את זה איפה שהוא? [ובפרט שהרמב"ם בהלכות בית הבחירה כתב תיאור של בית המקדש השני, ולא של השלישי].

ג. מניין לך שזו לא מידת חסידות של שלמה המלך [כי הוא ידע את העניין שאתה מדבר עליו]?

ד. מה הוסיף הסיפור על הפסוקים בספר מלכים, לעניין ההלכה?

במזבח לא מספיק שלא יגע ברזל, צריך להיות אבנים שלמות.

כמדומני שהשמיר לא יעזור כלל לבניית המזבח.

לא נגע ברזל אפילו אם לא פגם את האבן, ושהאבן לא נחתכה/נפגמה אפילו בלי ברזל.

בית המקדש. 

שלמה השתמש בשמיר כדי להחמיר מעבר למה שההלכה דורשת. 

יהיה מחוץ למקדש. 

אבל אני בטוח בזה

@די"מ

שילוב של שעה + כתיבה מפלפון

וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ

נסה לבדוק בגמרא ולהוכיח איזה עניין הלכתי מסתמך על הסיפור הזה.

לא השערה. תבדוק האם באמת זה מופיע תוך כדי דיון הלכתי ומישהו אומר שאפשר ללמוד מזה.

א. תבדוק את זה בגמרא.

ב. תקרא שוב את דברי הרבי שמציין שאכן יש סיפורים בגמרא שהם להלכה.

כל ריבוע הוא מלבן אבל לא כל מלבן הוא ריבוע?

לא חולקת אתך על כך שהרבה הלכות נלמדות מסיפורים.

חולקת אתך על כך שמכל סיפור נלמדת הלכה.

ואני שואלת שוב-

לא להשתמש בברזל למזבח זה פסוק מפורש בתורה.

זה ששלמה לא השתמש בברזל בכל המקדש זה פסוק מפורש בנביאים.

איזו הלכה באים חז"ל ללמד מהסיפור על אשמדאי?

איך יכלו זו שאלה מעניינת שיכולים לענות עליה בסיפור שחלקו קרה ברבדים רוחניים

כי זה לא נוגע למעשה בפועל שלנו.

ואשמח לשמוע את התייחסותך לדברי הרבי אכן יש סיפורים בגמרא שלא קרו כפשוטם והם לא להלכה.

ושוב, להזכיר, בניית בית המקדש על ידי שלמה הייתה לפני הגמרא כך שחז"ל לא פוסקים כאן הלכה לשלמה המלך.

למה ללכת מסביב. זה נוגע להלכה? תן לי הלכה כזו.

שהרמב"ם כותב -  "ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית--אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבניין:  שנאמר "אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית" (מלכים א ה,לא), ואומר "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו,ז)."

כך שמצד אחד יש הלכה לגבי זה, מצד שני לכאורה היא לא מבוססת על הסיפור, ואדרבה, היה מותר לסתת בחוץ בלי השמיר.

האם השתמשו בשמיר לסיתות האבנים מחוץ לבית המקדש או לא

ובכו"כ מקומות נוקטים כדיעה שגם מחוץ לבית המקדש השתמשו בתולעת גם בחציבה

זה לא אומר שהסיפור הזה הובא להוכיח את זה.

עד כמה שהבנתי (ואני לא באמת יודעת ארמית וכזה, אז אתה מוזמן לעיין ולתקן)

הסיפור מופיע במסכת גיטין בהשתלשלות הדברים בעקבות הזכרת מי שכתב גט תחת השפעת שכרות כשחז"ל מכנים את זה שנכנסה בו שדה מסוימת וכותבים את שמה. 

משם מגיעים סיפורי שדים למיניהם. וזה אחד מהם.

האם זו הוכחה להלכה בנוגע לגט? איזו הלכה השתנתה בעקבות הסיפור הזה?

תעיין שם יותר ממה שאני יכולה כבת שלא למדה גמרא על הסדר ותסביר לי.

בנוגע לברזל בבית המקדש:

"וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דוד"

שימוש בברזל היה, רק שכנאמר במלכים, לא השתמשו בו לחתוך.

הרמב"ם:

"כשבונין ההיכל והעזרה בונים באבנים גדולות. ואם לא מצאו אבנים – בונים בלבנים[8]. ואין מפצלין את אבני הבניין בהר בית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין. שנאמר אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ואומר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו"

מה הסיפור שלנו מוסיף על הפסוק ממלכים בנוגע להלכה זו?

שהגמרא מביאה.

יש סיפור שלם שמביאים עם פרטים שונים

ההבדל בין הגמרא הנידונת כאן לסיפורים עם הגיטין

הגמרא לא פוסקת הלכות לשלמה המלך שבא לפניה.

א. איזו הלכה היא למדה אותנו מכל סיפור השדים?

ב. תוכיח שאכן ההלכה נלמדה/התחזקה בעקבות הסיפור הזה. שיש כאן איזושהי הוספה על הפסוק במלכים.

ג. לא התייחסת לכך שהרבי אומר שאכן לאכל סיפור בגמרא קרה ברובד הגשמי. עדיין מבחינתך כל סיפור חייב להתרחש גם ברובד זה. אם לא היית חבדניק, לא היית מביאה לך את זה כאסמכתא אלא כדעה נוספת. אבל כמו שאני מבינה מהודעותיך בד"כ הרבי הוא אכן אסמכתא בשבילך. למה אתה מתעלם במקרה הזה מדבריו? לאורך כל השרשור עקפת את זה.

א.ההלכה היא לגבי איך חותכים ללא ברזל - הדים וכדו זה חלק מהסיפור.

ב.במלכים לא מוסבר מה כן - כתוב מה לא  - הרמבם כספר הלכות הוא מסביר מה כן

הלימוד לכאורה משם (אין מקור אחר).

ג.יש כמה סוגי אגדתות - יש הבדל גדול בין האגדתות שהרבי מפנה אליהם לבין סוג האגדתות של סיפורי המלך שלמה.

לכן יש אמנם דברים שהם ברובד הרוחני ויש כאלו שהם בגשמי ויש כאלו שהם גם וגם..

הבאתי דוגמא למעלה לגבי העוף ששמר על השמיר "זיז שדי" שהוא מובא בגמרא במקום אחד - וכל הסיפור מבואר כדברי אגדתא רוחניים שלא היו בגשמיות ובמקום אחר הוא מובא בסיפור שהיה בגשמיות.

ויש שהם לגמרי בגשמיות.

ויש מעורב.

אז סבבה.

לא מסכימה בנוגע להלכה הנלמדת כאן, אבל זה פלפול טכני ולא עקרוני, אז שיהיה.

אם אתה צדק ונלמדת מכאן הלכה- אז זה חייב להיות בגשמיות.

אם אני צודקת וזה לא ממש מלמד הלכה, אז זה יכול להיות ברוחניות.

אם הגענו להסכמה על המשוואה הזאת, אני מרוצה

"אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום"

רבא אומר שחובה על אדם להתבשם בפורים וממשיך באותה נשימה לספר שרבא ור' זירא התבשמו.

זו נקראת הוכחה... אסמכתא לדעתו בהלכה.

יבואו כאלו ויגידו שזו הסתייגות עד כמה לשתות. לא משנה.. זה נוגע לדיון ההלכתי. לא כתוב בתורה להשתכר. לא כתוב גם במגילת אסתר להשתכר. אז רבא מביא לדבריו אסמתכתא ממנהג של צדיקים.

שלמה המלך רצה למצוא את השמיר (תולעת חזקה).

בשביל זה הוא תפס שד ושדה, וייסר אותם כדי שיגלו לו איפה היא נמצאת.

אח"כ הוא שלח את בניהו בן יהוידע להביא את אשמדאי מלך השדים.

כדי לתפוס אותו הוא גרם לו להשתכר,

ותוך כדי שהלכו לארמונו של שלמה הוא התחכך בבתים וכו' ועקר אותם.

כל התורות יפות, עד שהן מגיעות להסביר מילה אחרי מילה בסוגיא...

כל זה לא סותר את זה שאין לי ספק שאת צודקת, אבל זה יותר מורכב

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כתבתי כאן בפורום כדי לקבל הסבר לעניין ולא ביקורת מתנשאת.

ה "סיפורים" האלו מבוססים על דברי חזל ואגדתות. ואלו לא המצאות כפי שטועים בהן. 
יש מקום ללמוד את זה לעומק ובכלל- להבין שלא הכל אנחנו מבינים .
גם אם נראה לנו ככה.

אני לא מספיק מבינה כדי להגיד לך
אבל יכולה להגיד 
שדברים כאלה
בהחלט יכולים להיות לא מובנים
אבל כשמסתכלים על המקור עצמו מבינים יותר.
ומכירה את הסיפור.
אין מצב להגיד שזה מומצא . הזוי- אולי. מומצא או מופרך- לא.

נראה לי שאם תחפשי חומר בנושא
זה יוכל לענות לך.

[אולי יותר בעניין של- מה זה האגדתות האלה ואיך להתייחס אליהן]

הסיפורים המדהימים על שלמה המלך.. 

ולומר על זה - הזוי, מפוקפק 

לא ראוי. 

ישן...

ובנוגע לדיון שמעלי,

לדעתי שאלות שנשאלות ממקום אמיתי ומעמיק מביא למקום טוב.

יש בסיפורים אלו עומק שחז"ל רצו ללמד אותנו והננו בענוה ניגשים אליהם

שולחת את זה למי שסיפר לי את הסיפור.

כשאני חושבת על זה שוב אחרי שקראתי פה את התגובות וההסברים שנכתבו למעלה, אני מבינה שתחושת הפיקפוק שלי נובעת מהדרך בה סיפרו לי את הסיפור.. מעניין מה היה קורה אם הייתי שומעת את זה אחרת..

תודה לכל המגיבים  

ותודה גם למבקרים שנותנים תחושה נעימה בפורום ורצון לשתף. לא תמיד חייבים להגיב לידיעתכם.

סיפורי התנ"ך וחז"ל שהופכים לסרטונים או ציורים לרוב אינם מראים את המקור בצורה המדוייקת.

הסרטון הזכיר נוסטלגיה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

*הקב"ה אין לו גוף.

*הוא נמצא בכל מקום בו זמנית, ויודע בו זמנית מה כולם עושים וחושבים.

*הוא מעולם לא נולד ואף פעם לא ימות.

*האדם הראשון יצא מחתיכת בוץ.

*האשה יצאה מחתיכת עצם.

*כל היאור במצרים הפך לדם, וכו' כל עשר המכות ההזויות.

*הים נקרע ובני ישראל עברו בתוכו. 

להמשיך???

"הזוי"  זה לא סיבה לא להאמין  

אגב, לא מופרך כל כך ואפילו מצוי שחיה משתמשת בדברים מסויימים לצורך ההישרדות שלה

ויש גם כאלה דברים בטבע שחיות משתפות פעולה...

( לדוגמא, ציפור בתוך פה של תנין והוא לא אוכל אותה כי היא אוכלת את השאריות. וכו' )

ושדים זה דבר שהגמרא מדברת עליו הרבה, וראיתי שהמאירי כותב שהוא מאמין באמונה שלמה שזה היה במציאות.

זהו זה מה שרציתי להגיד

אולי תגיד לי אתה למה נשמה זה סבבה ושד לא?

כי נשמה זה בתוך הגוף? גם היא יום אחד יוצאת ממנו וחיה בלי גוף.

אז מה הבעיה שיהיה יצור חי בלי גוף?

אז מה כן הזוי?  ילמדנו רבינו...

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.