הָרָצוֹן חָפְשִׁי לְעוֹלָם
אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַהַתְחָלָה שֶׁלָּנוּ הוּא מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּמִצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה וְלֹא יִהְיֶה שְׁלֵימַזְלְנִיק [חלש ורפה-ידים], כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ לוֹ בְּוַדַּאי בְּחִירָה, בְּכָל דּוֹר וּבְכָל יוֹם -
כְּפִי הָאָדָם
וּכְפִי הַזְּמַן
וּכְפִי הַהַרְפַּתְּקָאוֹת וְהַמְּאֹרָעוֹת שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו -
כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתִּשָּׁאֵר לוֹ בְּחִירָה,
כִּי לֹא נִבְרָא בְּזֶה הָעוֹלָם
כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה.
אַךְ מִי שֶׁחָזָק
בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן,
כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי לְעוֹלָם,
וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לִסְתֹּר בְּשׁוּם אֹפֶן
בְּשׁוּם מְנִיעָה שֶׁבָּעוֹלָם,
'כִּי אַף-עַל-פִּי-כֵן
אֲנִי חָפֵץ
וּמִשְׁתּוֹקֵק
בְּרָצוֹן חָזָק
אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה'.
(ליקוטי הלכות, פדיון בכור ה', אות ל"ג)






