לא אצל כולם זה אותו הדבר, אצל חלק מהאנשים המושגים האלה הפוכים.

ההבדל בין החלק החיוני לחלק הרוחני.

יש באדם חלק חיוני שאחראי על החיים והקיום הפיזי, דומה באופיו לזה שיש לבעלי חיים אבל מותאם לאדם, ויש בו חלק רוחני שבו יש את השאיפות והרצונות הרוחניים.

יש שקראו לחלק החיוני נשמה ולרוחני נפש ויש שהפוך.

(הרמב"ם מדבר על ההבדל בהלכות יסודי התורה פרק ד' הלכות ח-ט ובשמונה פרקים)

נפש לעומתו היא לא דבר מוחש (אם כי היא מושפעת ומנוהלת ע"י תהליכים פיזיים כמו הורמונים וזרמי חשמל במוח).

לפעמים הלב ממושל לתהליכים נפשיים כמו "לב מבין", "לב יודע", "לבר רגיש" וכדו' אב זה רק על דרך משל.

עכשיו רק צריך להבין למה הוא התכוון.

או- שהמושג הרבה יותר קרוב למשהו מופשט ויש בו מעט מן ההגשמה שנועדה כדי לסבר את האוזן.

נפש היא ה"חלוק" של הנשמה. כמו שהגוף הוא לנפש...

הנפש היא החלק היותר "רדוד" של הנשמה. 

למשל: 

תאוות- נפש , רצונות- נשמה

רגשות- נפש , תכונות- נשמה

וכו' וכו'....

אזכר בתובנות שלי מאז ואומר לך, עשית לי חשק 

בכל מקרה, בספר שערי קדושה בפרקים די הראשונים מוזמנת לקרוא גם את...

ואני בת ;) לונורא, קורה לכולם...

אז אכתוב לך בעז"ה בערב את מסקנותיי 

זה פחות או יותר מדריך איך להגיע לרוח הקודש.

לא ניגשים לזה בקלות וללא הדרכה מתאימה.

אני חושבת שנפש יש גם לגויים אבל נשמה רק ליהודים. נשמה זה הקשר שלנו עם אלוקים, הרוחניות שלנו. ונפש זה כל הרגשות שלנו

 כל אדם מורכב מגוף שכל וונפש וליהודים יש גם נשמה

 מקווה שעזרתי

דומם
צומח
חי
מדבר
וישראל [או"נבדל"]

אה. שמישהו (במקרה: הרב שלך) אמר... וחוזר חלילה. 

שקיימת בעמ"י 
במתאפיין בביישנים
רחמנים 
וג"ח.


לא קראתי תגובות קודמות.

כלומר כשהן לאו דווקא קשורות.

חז"ל לא מוכיחים את המצאות הנפש מהימצאות הבדלי התכונות בין עמ"י לגויים (ששוב - הבדל שלא קשור לשאלת הנפש-נשמה). תכונות נפש יש אצל כולם, וגם יש הבדלים בין הפרטים בתוך כלל עמ"י. 

המצאות הנפש היא מוכחת (נכון שיש מחלוקות בהגדרה שלה ובהבנה מה היא בדיוק, אבל הקיום שלה מוחש) וחז"ל לא היו צריכים להוכיח אותה. ההבדל בין יהודי לגוי, אם יש כזה, הוא עניין אחר ויש בעניין הזה מחלוקת בין חכמנו (ראי כאן - אז ככה).

המצוות עוסקותצ בסדר החיים הנורמאלי בלבד.

התרי":ג  בעלות משמעות עמוקה יותר

להפוך את העולם למעצמה של חיבור להשם

על מנת להפוך את העולם למקום טהור יותר

קדוש יותר.

שם

תיאורטית- אם אני מוכיחה בנוסחה מדעית שכל מה שx אמר זה נכון אז אני כבר לא צריכה להוכיח כל אמירה שלו.

לא תמיד צריך להמציא את התורה מחדש.

אם המקור שאומר את זה הוא מקור מוסמך עלייך, אז אפשר לרצות להבין כיצד זה עובד, איך זה מתבטא וכו

לא חייבים לחפש הוכחה...

כמו שאם הבנתי בשכל שהתורה היא אלוקית, אז אני כבר לא מחפשת הוכחות לצדקתה אלא הבנה בתוכה.

איך אפשר "להוכיח", לבין לשאול איך זה בא לידי ביטוי אצלנו היהודים.

אין צורך "להוכיח" (למרות שזה לא קשה), כי כך כתוב בתורה, "ויפח באפיו נשמת חיים", וכל הספרים מלאים מענייה ומעלתה של נשמת ישראל, הכללית והפרטית.

ואת היחוד של עם ישראל על ני עמים אחרים, גם לא קשה לראות, במעט התבוננות, וגם על זה נכתבו ספרים אין קץ..

ואכן, זה דבר "מסקרן ומדהים", ונפלא. וכמו שאמרו חז"ל בגמרא, "מה הקב"הרואה ואינו נראה, אף נשמה" וכו' וכו'...

ומה ש"בא לך", זה ממש מצוין. כמו שאמרים "ניתי ספר ונחזי".. יש הרבה "חומר" על הענין....

אין צורך להוכיח, כי מי שמאמין בתורה - מאמין במה שכתוב בה.

אבל אפשר ממש בקלות..

ואם מישהו רוצה לדעת איך זה בא לידי ביטוי ומתקיים, כתבתי שאכן זה מצוין. הסכמתי איתך שזה דבר מדהים ונפלא.. בוודאי שלא למנוע.

ובלי נדר, אצרף לך "מראי מקומות"...

אבל לא תלויים זה בזה.

כלומר גם מי שברורה לו לגמרי מציאות הנשמה - עדיין זה דבר מקסים לראות את הופעותיה. ובוודאי נכון שכאשר רואים את זה, אז גם לא צריך "הוכחות"...

אולי כדאי לך באופן ראשוני בתור דוגמה ל"רואים את זה", לעיין בספר "שבחי האר"י" במהדורה של ישיבת "אהבת שלום" של הרב המקובל הרב משה הלל שליט"א, שיצא עם מקבילות מכתב ידו של רבי חיים ויטאל.

כמו כן, בכללי, מופיעה נשמת ישראל הכללית בקיומם, בנבואה, בהשפעתם על העולם ומהלך מוסרו.

בלנ"ד, אשתדל לצרף מראי-מקומות.

נשמה- חלק אלוה ממעל. הדבר האלוקי שיש לכל יהודי.

נפש- המקום שבו נמצאות המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו.

נשמה- היא אחת. לא משתנה. לא גדלה ולא קטנה. שום דבר לא יכול לפגום בה או לפגוע בה. הכי הרבה אפשר ללכלך אותה מבחוץ.

כמו כדור בדולח יפה ונוצץ שאפשר לצייר עליו- אבל הכל יכול לרדת בסוף בלי להשאיר סימן.

הנפש לעומת זאת משתנה כל הזמן, בתקוה שהשינוי הוא לטובה ושהיא גדלה כל הזמן. הנפש מושפעת מהנשמה, אבל לא יכולה להשפיע עליה. הנשמה יכולה להאיר את הנפש, או אם הנפש יוצרת חסימות (לכלוך) היא פחות מוארת מהנשמה. 

מה מנקה את החסימות?

תשובה, תפילה וצדקה.

כשהאדם עובד על עצמו שתהיה לו נפש טובה יותר (תשובה)

או על הקשר שלו עם ה' (תפילה)

או עושה חסד עם האחר שלא על מנת לקבל תמורה (צדקה)

יהודים לגויים. ההבדל בא לידי ביטוי בכך שליהודי יש נשמה ששום דבר לא יספק אותה מלבד המצוות והתורה ותמיד הוא ירגיש חסר וירגיש התמלאות רק כשילך בכיוון הזה. ואילו גוי מתוך כך שהוא מחויב רק ב7 מצוות בני נוח סימן שזה הדבר שהכי מתאים לנפש שלו וכך הוא ירגיש מלא ושלם.

אין לי הוכחה לזה מכוח זה שאני יהודיה ולא גוייה. אבל מאחר ואני מאמינה שתורת ה' מכוונת בצורה מושלמת לכל אדם והיעד הסופי הוא טוב בכל העולם, לא יכול להיות שהגויים ישארו במציאות של חוסר ורצון ושאיפה לעד. (כמובן שאם גוי עדיין מרגיש השתוקקות לעוד יש לו אפשרות להתגייר אבל השאיפה היא לא שכולם התגיירו אלא שכן יהיה מצב של גויים ועם ישראל)

זה הצד העילאי יותר, העצמי, הנסתר, שמעל ההופעה הישירה בגוף. נשמה שנתת בי טהורה היא.

הרוח - ההופעה של זה בצד ה"רוחני", מחשבות, ערכים עצמיים.

הנפש - הצד הפסיכו-פיזיולוגי. מה שמגלה כחיות של הגוף המוחשית.

הרי הכנעני הוא אחד מעמי כנען, לא?

כלומר, יש 7 עמי כנען אבל אחד מהם נקרא כנען גם בעצמו....

סוג של שם משפחה ושם פרטי.

לכל יהודי יש שתי נפשות. הן נקראות גם שתי נשמות. נפש, נשמה. שם כולל. סוג של שם משפחה.

מעבר לזה כל אחת מהן מחולקת לדרגות.

האלוקית ל5.

הבהמית כמדומני ל4. החלק החמישי לא קיים אצלה.

בין החלקים האלו קיימים שני הסוגים- נפש ונשמה כשמות פרטיים.

מכיוון שבמדרג של הדרגות הנשמה גבוהה מהנפש, אז גם בשם הכולל נוטים להשתמש במושג נשמה יותר לגבי הנפש האלוקית ובנפש יותר לבהמית. למרות ששניהם יכולות להיקרא בשני הדרכים.

אוסיף מעט

אדם נולד עם תכונות מסויימות ובילדותו מתעצבות ומשתנות או נוספות. חלקן טובות וצריכות הוצאה אל הפועל וחלקן דרושות תיקון.

הנפש מכילה את כל אלו. יש בה מן הגשמיות, אך כדברי הרמח"ל (שצוטטו פה) היא מן הדקה שבגשמיות. כלומר היא אינה חומר ממשי, אבל היא לא רוחנית לגמרי, שהרי אחרת הייתה טהורה. 

הנשמה נקיה מכל אלו, ועל ידה האדם מוציא לפועל את התכונות הגלומות בו ומעצב לטובה את התכונות שדרושות תיקון. 

הנשמה רוחנית לגמרי, ועל-כן לא שייך בה חסרון. 

לדוג', כשהאדם נפטר מן העולם, הנשמה עולה מיד אך הנפש נשארת לתקופה מסויימת. (ומשם כל הסיפורים על רוחות מדברות בבית-הקברות וכו'.)

למה? 

הנשמה לא שייכת לעולם החומר, היא כבולה לפה ברצון ה'. 

הנפש שייכת, ולכן נשארת.

הנפש היא כלי להופעת האור.  

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.