דברייך נגעו לליבי עד מאוד.
ממש 'הרגשתי' אותך כשקראתי את הדברים.
בהחלטים נוגעים וחודרים. ואף גרמו למספר דמעות לזלוג. כאבך בהחלט מורגש ונוכח. ואני מחבקת אותך חזק וירטואלית לצערי, גם זה משהו, מקווה.
אתייחס לתוכן ומקווה שתהיה טיפת נחמה בדבריי.
חייבת לומר שחשתי הזדהות רבה עם הרבה דברים שכתבת. הצורך בחום ומילים זוהי תחושה טבעית ולגיטימית. ואת בהחלט ראויה לשמוע מילים טובות עד בלי דיי.
כשקראתי את דברייך הם מיד הקפיצו לראשי פיסקה של הרב קוק שאני חושבת בהחלט שתוכלי למצוא הזדהות עם לפחות חלקים ממנה.
חיפשתי הרבה בגוגל כי לא זכרתי בדיוק, אבל ב"ה צלחתי במשימה. אכתוב אותה ואז אכתוב כמה מילים בהקשר אלייך עם חיבור לפיסקה.
"בתחלתה של הופעת יראת אלהים על האדם, הכללי והפרטי, מביאה היא אותו לידי שיעמום ובטלנות, הוא אובד את רצונו ואת עצמיות המהותיות שלו, מפני שנגעה כו היראה רק בצדדיה החיצוניים, לא הפכה את הפראות והרשעה הספוגה במהותו החמרנית, ובטבע הנפש הטמאה הגנוזה בעומק שמרי החיים האנושיים, והרי ההופעה האלהית, שהיא לגמרי ההיפוך מכל הרשעה והנבלה, היא מבטלת אותה, וממילא נעשה האדם חלוש החיים, והצבוריות נעשית לקויה, אין אומץ ואין חפץ קבוע לשכלול, להכשרתם של החיים החברתיים. אבל רוח האדם האמיץ. המכיר ע"פ נקודתו הפנימית, כי ההרגשה הזאת של יראת אלהים היא הכל. כל החיים וכל הטוב, לא יעזב את אוצרו, ובכל אשר יתענה, עינויים גשמיים ועינויים רוחניים, מכל אשר לא יוכל לכאורה להחזיק מעמד נגד החופש המודרני, נגד שאיפת הגדולה התרבותית של חיי הזמן, נגד היופי המקסים ונגד תפיסת החיים המרעשת, וגם לפעמים נגד המוסר והיושר הטבעיים, שלא יוכל בכל פעם להלום אותם אל הצורה של יראת אלהים ותוצאותיה בחיים כפי קליטתו ההסברית, כל אלה לא יכילו כח להפסיק את חוט החיים ואת אומץ ההסכמה, שרק ביראת אלהים מחסה עז לאדם, ויזכך אותה, ויטהרנה, יעלנה על פסגת המדע המבורר ויעטרנה בזיו המוסר הבריא, ישבצנה כהדר חיי העולם ותרבותו, וימלאנה במתק האהבה, רוחב הדעת, והנועם אשר לעדן העליון, ויחדש בה ובגללה את העולם ואת החיים, בצורה חדשה מלאה הוד ותפארת גדולה וגבורה, ואבן מאסו הבונים היה תהיה לראש פנה."
אין ספק שהדברים שאגיד אינם מדוייקים, בעיקר בגלל שאיני מכירה אותך ואת הרקע שאת מגיעה איתו, וממנו. ולכן לא אצליח לעזור לך להבין מדוע את חשה עצב דווקא ברגעים הללו שאת מתארת. אבל כן אזרוק כיווני מחשבה שעלו לי ולכן גם כן חיברו אותי לפיסקה הנ"ל.
התרבות החילונית (במובן 'המערבי') היא מעוותת ומושתת על תפיסות קלוקלות. חשוב לי לציין שוודאי שישנם אנשים חילונים ערכיים מאוד ולכן דייקתי וכתבתי שאני מתייחסת ל'תרבות החילונית'. כאשר מגיעים לעולם 'הדתי' פתאום נוצר פער מאוד מאוד גדול. ובוודאי באופן טיבעי גם דיסוננס חריף בתוכך מכיוון שאת חשה בפער העצום ובמעבר החד שקיים לא רק פתאום בקיום מצוות, אלא מבחינה תפיסתית. ופתאום לפתע התחושה היא שתהום נפערה בינך לבין שאר האנשים שיכולים אף להיות הקרובים אלייך ביותר, אך עדיין שרויים עמוק בתוך התפיסות ההן. ואז מבחינה ריגשית הקושי הוא עצום כי נוצרת חוויית בדידות נוראית. ובמיוחד להוסיף על כך שתיארת שאת מתמודדת עם קשיים נפשיים נוספים שמן הסתם עוד יותר מגבירים את הצורך והנזקקות לתמיכה גדולה של הסובבים והיקרים לך.
נקודה נוספת של פער ודיסוננס היא לא רק נקודת הפער עם הסובבים אלא אף בתוך עצמך. ואסביר את העניין- הרבה פעמים ברגע שנפגשים עם אמת גדולה, הדבר מנטרל פתאום לתקופה את כל כוחות החיים בצורה מבהילה. בגלל הדיסוננס הפנימי הגדול והקושי להרגיש את השייכות הפנימית. אך לאט לאט התחושה משתנה ומתחילים לחוש בשייכות. זהו תהליך ארוך. במיוחד אם את אדם פנימי ומתבונן. כך שזה עמוק יותר ובאופן טיבעי גם לוקח את הזמן שלוקח.
תאפשרי לעצמך להרגיש כעת את מה שאת מרגישה. השתדלי לא להיבהל מהתחושות.
וזה ממש נהדר שאת מלווה בטיפול פסיכולוגי. זו מעטפת חשובה עבורך במיוחד בהתייחס למצב הנפשי אותו את מתארת.
שולחת לך המון כוחות. באמת מבינה לליבך.
דעי לך יקרה, שחיזקת אותי.
את לוחמת אמיתית. לוחמת גיבורה.
מאחלת לך שפע של שמחה וטוב.
ונמצאת כאן באישי במידה ותירצי.
גמר טוב!
