השיתוף הזוגי בנושא הזה - גם עוזר מאד. 

זה לא מביא את אותו המזור כמו המגע עצמו (אני מניח; אני עדיין בשלב ההשתוקקות...), אבל זה גם עושה משהו. 

צריך לזכור שגם אחרי שנשואים יש תקופות שבהן המגע אסור. אז תראי בזה 'אימון' לקראת הדבר האמיתי...

העובדה שמשתמשים בביטוי 'נופלים' לגבי איסורים - לא אומר שמי שעבר עליהם הוא 'חלל'. הדימויים המיליטנטיים לא עושים כלום חוץ מלהגביר את רגשי האשמה אצל מי שנכשל, כאילו הוא מקרב את בואו של האנטיכריסטוס או משהו... 

אז אולי - רק אולי - הדברים אינם כה חותכים כמו שאת כותבת?

בס"ד

כמו שאמרו פה- ללמוד על הלכות ייחוד ועל שמירת נגיעה.. זה ממש עוזר...

ואני חושבת שכדאי מלכתחילה להיפגש במקומות עם הרבה אנשים, ולא להישאר ביחד עד שעות מאוחרות או לבלות הרבה הרבה זמן ביחד (כמה שזה קשה ורק רוצים עוד להישאר ביחד..)

ותגידי לעצמך שזה טבעי וזה מעיד שאתם במקום טוב ב"ה...ויחד עם זאת, זה עדיין לא הזמן..

 תזכירי לעצמך כמה זה כייף ושווה לחכות לרגע הזה שתהיו מותרים- ואז הכל יהיה ממש בקדושה בעז"ה..!

בעז"ה שיהיה המון הצלחה בניסיון הזה ובכלל בכל התהליך..!

ובשורות טובות בקרוב ממש..!

חוץ מזה שקשה לדעת מה זה אצלך נפילה... ככה שבכלל זה לא אינדיקציה

קודם כל, הרבה דברים לא מספרים, גם לחברים הכי טובים.    

אם את לא יודעת זה לא אומר שזה לא קרה.    

ומי התיר להכנס לסכנה של נפילה? גם אם לא ניפול

דבר שני, הרהורים, וריבוי שיחה עם האישה, הם גם נפילה!  שתדעי מהיום...  

עדיין זה קשה... שנתיים לא נגעו?   

אבל את יודעת מה... במחשבה שניה.. זה יכול להיות...

כנראה שהיצר הרע מעדיף שהם יכשלו בהרהורים וריבוי שיחה וכו'  

שווה לו לתת להם לעבור מליון עבירות בלי שיבינו שהם חוטאים,

מאשר פעם אחת להכשיל אותם בעבירה חמורה ואז הם יחזרו לו בתשובה.

לפעמים גם להכשל בעבירה חמורה שתגרום לחזרה בתשובה צריך זכות.

נ.ב. 

מצטער על העקיצה, זה באמת לא היה יפה... סליחה!

לצאת שנתיים?@??!?

אם יורשה לי להזדעזע מהדבר היותר מזעזע

בנות זה לא גברים, ממש לא מספרים כלום אחת לשניה.

כי גם אני שמעתי הרבה מבנות, אז?

או שאולי את רוצה להגיד שמה שאת עושה מעידה על הכלל?

מבטיח לך שאם תשמעי מה אנשים (גברים ונשים) מספרים למי שהם מספרים, כל ראיית העולם שלך תתהפך.

רוצה להתערב? 

תסמונת דאון ובעיות תקשורת (כן, פרדוקס), מבינה יותר בבנות מגבר?

אהמ.... הגיוני

ויש גם גברים שאנשים נוטים לספר להם סודות.

ויש גם גברים עם רוח הקודש.

ויש גם גברים נביאים.

ברור לי ולך שגבר כזה (או אישה כזאת לצורך ההמחשה) מבין יותר ממני וממך גם בגברים וגם בנשים.

גם רוח הקודש ודאי יש.

אני חושב שאם תשמעי קצת עם מה רבנים מתמודדים תביני שלפי הדעות שמובאות כאן בשרשור הזה הבנות המסויימות הנ"ל לא מבינות בנושא...

גם אם זה גבר שפונה אליו, הוא שומע את שני הצדדים.

כלומר בעל בא עם או בשביל אישתו, אבא בשביל בת, ולפעמים גם בחורה פונה בשביל עצמה.

דבר שני, כמדומני שאת שוכחת על ענייני טהרה.

דבר שלישי, תתפלאי על איזה מקרים נשים פונות לרבנים שה' יעזור.

למי היא תפנה בשאלה שצריך פוסק עם שיעור קומה?

לגבי הסיפא, לא הבנתי. כתבת את מה שאני אומר.

התכוונתי כמובן לכאלה ששולחות את הבעל.

[מישהו פה פעם כתב ציטוט של אחד הרבנים שמי שמלמד בנות הוא או צדיק גדול או רשע גדול... ולא נראה לי שכל אחד מגיע למדרגת דוד המלך בקטע של להרוג את היצר הרע]

מי אמר שאני לא מכיר את כל העולם? רק כי את לא? 

ולכן אצלנו, בציבור החרדי, מתארסים מהר ועושים תקופת אירוסין קצרה מה שיותר.

ואילו אצל החסידים שעושים תקופת אירוסין ארוכה - לא נפגשים בה בכלל, בשביל למנוע את הייסורים האלו

(ולא נכנסת להאם זה נכון או לא, אלא סתם לעצם העניין).

בס"ד

בעז"ה שכשיגיע הרגע שלך מתחת לחופה אני מאחלת לך שתרגיש כל כך עוצמה והתרוממות כזו שהנפילה שלך לא תחשב בעינייך בכלל... אלא רק הרגע הזה ייתפס בעינייך כמשמעותי..! ותצליח לשמוח באמת!!

אני חושב שכשתתחתן בעז"ה זה יהיה מספיק עוצמתי כדי לחפות על כל דבר שלא יהיה שם, כמו, נניח - מגע ראשון. זו לא הטרגדיה של החיים שלך (יש לי כמה דוגמאות לחופות שהיו הרבה יותר טראגיות מזה שזו לא הפעם הראשונה שהזוג נגעו... כאילו, פרופורציות, אנשים).

חוצמזה שבמקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. אז אל תהיה עצוב בשבילך. 

וכשרות

ובכלל ההלכה

והיהדות.

כמוך, אבל יהודיה מבקשת עצה להתחזק.

נראה לי לפחות...

מאורסים? בקשר?

בכל מקרה כדאי כמה שפחות לדבר באופן רגשי כזה שמעורר את החשק להתקרב... וגם לנסות לא להיפגש יותר ממה שצריך (שוב- תלוי באיזה מעמד אתם).

בהצלחה!!

שלום!

אני כבר קוראת הרבה זמן את השאלות באתר ומחכימה מהעצות בפורום, ("ניצן מ" את אלופה).

התחברתי היום לראשונה לאתר, כיוון שאני מוכרחה לשאול אותך: אני בעבר יצאתי עם בחור כמה פעמים והייתה בינינו התאמה מנטלית וכו', העניין הוא שלא התלהבתי מהמראה שלו, והרגשתי שאני לא מספיק נמשכת אליו פיזית, בנוסף, למרות שבשכל אני מבינה שזה דבר טוב שהבחור היה עדין, זה קצת הפריע לי. ולכן בסופו של דבר חתכתי את הקשר. אני עד היום בלבטים קשים אם לחזור ולנסות שוב, כיוון שהוא היה בחור טוב לב, חכם, רגיש ועוד הרבה מעלות שקשה למצוא, ואולי כמו במקרה שלך המשיכה הפיזית היתה מגיעה בהמשך. כיוון שממה שסיפרת בעבר,  נראה לי שזה מקרה דומה מאוד לשלך, אשמח מאוד אם תוכלי לשתף אותי איך התחולל אצלך ה"מהפך" מחוסר משיכה פיזית לקושי בשמירת נגיעה (או אולי זה לא היה בדיוק מהפך כי כתבת בעבר שבתחילת הקשר כן היה לך "פרפרים בבטן"). ואם היום זה מפריע לך שהוא בחור עדין או שגם זה עבר? והאם בהתחלה לא אהבת את המראה שלו או סתם הוא לא היה אביר חלומתייך (כי אני, לא ממש אהבתי את המראה שלו, לא שהוא דחה אותי, אלא סתם הייתי "ניטרלית") , כמובן שכל מקרה לגופו, אבל בכל זאת....

והכי חשוב, אם יש לך עצות שאת חושבת שיכולות להועיל לי בהתלבטויות הנ"ל.

סליחה על השאלה האישית, פשוט אני חושבת שאין חכם כבעל הניסיון.

לגבי שאלתך על קושי בשמירת נגיעה – אני חושבת, שהכי טוב זה להבהיר לצד השני שזה דבר שמאוד חשוב לך, ואין סיכוי שתתני לזה לקרות, ברגע שתבהירי את זה (כמובן, באופן יפה ומכבד, ולא שחלילה הוא יחשוב שאת לא סומכת עליו), גם הצד השני יבין שאין לו פרטנר לעניין, בנוסף לכך שמאותו רגע שתגידי את זה, אני חושבת שיהיה לך יותר קשה להתפתות לזה, כיוון שתחששי שהצד השני יראה בך חלשת אופי שנופלת לפיתויים.

לעניין, להביע רגשות אני חושבת שחשוב לעשות את זה כי אחרת הצד השני לא תמיד יודע מה את מרגישה כלפיו, דבר שעלול לקרר אותו, ("כמים הפנים...), ביחוד שכתבת שהבחור כן אמר לך שהוא אוהב אותך, והוא עלול לחשוב שזה שאם את לא אומרת אז את לא מרגישה כך. .                                                                   כמובן שזה רק בהנחה שאת יוצאת עם בחור ערכי ואופי חזק שדיבורים בסגנון הזה לא יגרמו לו ליפול.               למען האמת, איפה הגבול בדיוק אני לא יודעת, האם להגיד לבחור שאני אוהבת אותו, מתגעגעת אליו, חושבת עליו וכו' זה צנוע? אבל אני חושבת שזה חשוב לומר זאת (במידה שמרגישים כך), כדי שהצד השני ידע על כך. אבל כמובן אשמח להחכים מניסיונם של יושבי הפורום המנוסים.

סליחה על האריכות, ותודה מראש!

והלוואי שבקרוב נוכל לאחל לך מזל - טוב

אני לא כ"כ יודעת מה לייעץ כי אני גם הייתי במקום הזה.

רק מקשרת אותך לשרשור שלי מאוד עזר בנושא הזה: שאלה תיאורטית - לקראת נישואין וזוגיות

כל נגיעה שקוראת אפילו בטעות ממש (יושבים אחד ליד השני באוטובוס ותוך כדי סיבוב חד הזרת שלי משתפשפת בזרת שלה) מוציאים מהכיס לצדקה באותו יום(!! לא "מחר" או "כשיהיה לי". הכאב צריך להיות מיידי) סכום שמכאיב בלב. (תלוי מי את. זה יכול להיות 5, 20, 30 וכו' תלוי כמה מכאיב לך להוציא).

פתאום מגלים שזה ממש ממש קל לשמור מרחק אחד והשני ואז גם אין "אופס" ו"בטעות".

לנו זה עבד פנטסטי. אחרי פגישה או שניים שאתה משלם בהם על כמה "טעויות" מאה ומשו שקל אתה הופך תוך שניה לדוס טרור

שווה כל שקל!!!

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה