השיתוף הזוגי בנושא הזה - גם עוזר מאד. 

זה לא מביא את אותו המזור כמו המגע עצמו (אני מניח; אני עדיין בשלב ההשתוקקות...), אבל זה גם עושה משהו. 

צריך לזכור שגם אחרי שנשואים יש תקופות שבהן המגע אסור. אז תראי בזה 'אימון' לקראת הדבר האמיתי...

העובדה שמשתמשים בביטוי 'נופלים' לגבי איסורים - לא אומר שמי שעבר עליהם הוא 'חלל'. הדימויים המיליטנטיים לא עושים כלום חוץ מלהגביר את רגשי האשמה אצל מי שנכשל, כאילו הוא מקרב את בואו של האנטיכריסטוס או משהו... 

אז אולי - רק אולי - הדברים אינם כה חותכים כמו שאת כותבת?

בס"ד

כמו שאמרו פה- ללמוד על הלכות ייחוד ועל שמירת נגיעה.. זה ממש עוזר...

ואני חושבת שכדאי מלכתחילה להיפגש במקומות עם הרבה אנשים, ולא להישאר ביחד עד שעות מאוחרות או לבלות הרבה הרבה זמן ביחד (כמה שזה קשה ורק רוצים עוד להישאר ביחד..)

ותגידי לעצמך שזה טבעי וזה מעיד שאתם במקום טוב ב"ה...ויחד עם זאת, זה עדיין לא הזמן..

 תזכירי לעצמך כמה זה כייף ושווה לחכות לרגע הזה שתהיו מותרים- ואז הכל יהיה ממש בקדושה בעז"ה..!

בעז"ה שיהיה המון הצלחה בניסיון הזה ובכלל בכל התהליך..!

ובשורות טובות בקרוב ממש..!

חוץ מזה שקשה לדעת מה זה אצלך נפילה... ככה שבכלל זה לא אינדיקציה

קודם כל, הרבה דברים לא מספרים, גם לחברים הכי טובים.    

אם את לא יודעת זה לא אומר שזה לא קרה.    

ומי התיר להכנס לסכנה של נפילה? גם אם לא ניפול

דבר שני, הרהורים, וריבוי שיחה עם האישה, הם גם נפילה!  שתדעי מהיום...  

עדיין זה קשה... שנתיים לא נגעו?   

אבל את יודעת מה... במחשבה שניה.. זה יכול להיות...

כנראה שהיצר הרע מעדיף שהם יכשלו בהרהורים וריבוי שיחה וכו'  

שווה לו לתת להם לעבור מליון עבירות בלי שיבינו שהם חוטאים,

מאשר פעם אחת להכשיל אותם בעבירה חמורה ואז הם יחזרו לו בתשובה.

לפעמים גם להכשל בעבירה חמורה שתגרום לחזרה בתשובה צריך זכות.

נ.ב. 

מצטער על העקיצה, זה באמת לא היה יפה... סליחה!

לצאת שנתיים?@??!?

אם יורשה לי להזדעזע מהדבר היותר מזעזע

בנות זה לא גברים, ממש לא מספרים כלום אחת לשניה.

כי גם אני שמעתי הרבה מבנות, אז?

או שאולי את רוצה להגיד שמה שאת עושה מעידה על הכלל?

מבטיח לך שאם תשמעי מה אנשים (גברים ונשים) מספרים למי שהם מספרים, כל ראיית העולם שלך תתהפך.

רוצה להתערב? 

תסמונת דאון ובעיות תקשורת (כן, פרדוקס), מבינה יותר בבנות מגבר?

אהמ.... הגיוני

ויש גם גברים שאנשים נוטים לספר להם סודות.

ויש גם גברים עם רוח הקודש.

ויש גם גברים נביאים.

ברור לי ולך שגבר כזה (או אישה כזאת לצורך ההמחשה) מבין יותר ממני וממך גם בגברים וגם בנשים.

גם רוח הקודש ודאי יש.

אני חושב שאם תשמעי קצת עם מה רבנים מתמודדים תביני שלפי הדעות שמובאות כאן בשרשור הזה הבנות המסויימות הנ"ל לא מבינות בנושא...

גם אם זה גבר שפונה אליו, הוא שומע את שני הצדדים.

כלומר בעל בא עם או בשביל אישתו, אבא בשביל בת, ולפעמים גם בחורה פונה בשביל עצמה.

דבר שני, כמדומני שאת שוכחת על ענייני טהרה.

דבר שלישי, תתפלאי על איזה מקרים נשים פונות לרבנים שה' יעזור.

למי היא תפנה בשאלה שצריך פוסק עם שיעור קומה?

לגבי הסיפא, לא הבנתי. כתבת את מה שאני אומר.

התכוונתי כמובן לכאלה ששולחות את הבעל.

[מישהו פה פעם כתב ציטוט של אחד הרבנים שמי שמלמד בנות הוא או צדיק גדול או רשע גדול... ולא נראה לי שכל אחד מגיע למדרגת דוד המלך בקטע של להרוג את היצר הרע]

מי אמר שאני לא מכיר את כל העולם? רק כי את לא? 

ולכן אצלנו, בציבור החרדי, מתארסים מהר ועושים תקופת אירוסין קצרה מה שיותר.

ואילו אצל החסידים שעושים תקופת אירוסין ארוכה - לא נפגשים בה בכלל, בשביל למנוע את הייסורים האלו

(ולא נכנסת להאם זה נכון או לא, אלא סתם לעצם העניין).

בס"ד

בעז"ה שכשיגיע הרגע שלך מתחת לחופה אני מאחלת לך שתרגיש כל כך עוצמה והתרוממות כזו שהנפילה שלך לא תחשב בעינייך בכלל... אלא רק הרגע הזה ייתפס בעינייך כמשמעותי..! ותצליח לשמוח באמת!!

אני חושב שכשתתחתן בעז"ה זה יהיה מספיק עוצמתי כדי לחפות על כל דבר שלא יהיה שם, כמו, נניח - מגע ראשון. זו לא הטרגדיה של החיים שלך (יש לי כמה דוגמאות לחופות שהיו הרבה יותר טראגיות מזה שזו לא הפעם הראשונה שהזוג נגעו... כאילו, פרופורציות, אנשים).

חוצמזה שבמקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. אז אל תהיה עצוב בשבילך. 

וכשרות

ובכלל ההלכה

והיהדות.

כמוך, אבל יהודיה מבקשת עצה להתחזק.

נראה לי לפחות...

מאורסים? בקשר?

בכל מקרה כדאי כמה שפחות לדבר באופן רגשי כזה שמעורר את החשק להתקרב... וגם לנסות לא להיפגש יותר ממה שצריך (שוב- תלוי באיזה מעמד אתם).

בהצלחה!!

שלום!

אני כבר קוראת הרבה זמן את השאלות באתר ומחכימה מהעצות בפורום, ("ניצן מ" את אלופה).

התחברתי היום לראשונה לאתר, כיוון שאני מוכרחה לשאול אותך: אני בעבר יצאתי עם בחור כמה פעמים והייתה בינינו התאמה מנטלית וכו', העניין הוא שלא התלהבתי מהמראה שלו, והרגשתי שאני לא מספיק נמשכת אליו פיזית, בנוסף, למרות שבשכל אני מבינה שזה דבר טוב שהבחור היה עדין, זה קצת הפריע לי. ולכן בסופו של דבר חתכתי את הקשר. אני עד היום בלבטים קשים אם לחזור ולנסות שוב, כיוון שהוא היה בחור טוב לב, חכם, רגיש ועוד הרבה מעלות שקשה למצוא, ואולי כמו במקרה שלך המשיכה הפיזית היתה מגיעה בהמשך. כיוון שממה שסיפרת בעבר,  נראה לי שזה מקרה דומה מאוד לשלך, אשמח מאוד אם תוכלי לשתף אותי איך התחולל אצלך ה"מהפך" מחוסר משיכה פיזית לקושי בשמירת נגיעה (או אולי זה לא היה בדיוק מהפך כי כתבת בעבר שבתחילת הקשר כן היה לך "פרפרים בבטן"). ואם היום זה מפריע לך שהוא בחור עדין או שגם זה עבר? והאם בהתחלה לא אהבת את המראה שלו או סתם הוא לא היה אביר חלומתייך (כי אני, לא ממש אהבתי את המראה שלו, לא שהוא דחה אותי, אלא סתם הייתי "ניטרלית") , כמובן שכל מקרה לגופו, אבל בכל זאת....

והכי חשוב, אם יש לך עצות שאת חושבת שיכולות להועיל לי בהתלבטויות הנ"ל.

סליחה על השאלה האישית, פשוט אני חושבת שאין חכם כבעל הניסיון.

לגבי שאלתך על קושי בשמירת נגיעה – אני חושבת, שהכי טוב זה להבהיר לצד השני שזה דבר שמאוד חשוב לך, ואין סיכוי שתתני לזה לקרות, ברגע שתבהירי את זה (כמובן, באופן יפה ומכבד, ולא שחלילה הוא יחשוב שאת לא סומכת עליו), גם הצד השני יבין שאין לו פרטנר לעניין, בנוסף לכך שמאותו רגע שתגידי את זה, אני חושבת שיהיה לך יותר קשה להתפתות לזה, כיוון שתחששי שהצד השני יראה בך חלשת אופי שנופלת לפיתויים.

לעניין, להביע רגשות אני חושבת שחשוב לעשות את זה כי אחרת הצד השני לא תמיד יודע מה את מרגישה כלפיו, דבר שעלול לקרר אותו, ("כמים הפנים...), ביחוד שכתבת שהבחור כן אמר לך שהוא אוהב אותך, והוא עלול לחשוב שזה שאם את לא אומרת אז את לא מרגישה כך. .                                                                   כמובן שזה רק בהנחה שאת יוצאת עם בחור ערכי ואופי חזק שדיבורים בסגנון הזה לא יגרמו לו ליפול.               למען האמת, איפה הגבול בדיוק אני לא יודעת, האם להגיד לבחור שאני אוהבת אותו, מתגעגעת אליו, חושבת עליו וכו' זה צנוע? אבל אני חושבת שזה חשוב לומר זאת (במידה שמרגישים כך), כדי שהצד השני ידע על כך. אבל כמובן אשמח להחכים מניסיונם של יושבי הפורום המנוסים.

סליחה על האריכות, ותודה מראש!

והלוואי שבקרוב נוכל לאחל לך מזל - טוב

אני לא כ"כ יודעת מה לייעץ כי אני גם הייתי במקום הזה.

רק מקשרת אותך לשרשור שלי מאוד עזר בנושא הזה: שאלה תיאורטית - לקראת נישואין וזוגיות

כל נגיעה שקוראת אפילו בטעות ממש (יושבים אחד ליד השני באוטובוס ותוך כדי סיבוב חד הזרת שלי משתפשפת בזרת שלה) מוציאים מהכיס לצדקה באותו יום(!! לא "מחר" או "כשיהיה לי". הכאב צריך להיות מיידי) סכום שמכאיב בלב. (תלוי מי את. זה יכול להיות 5, 20, 30 וכו' תלוי כמה מכאיב לך להוציא).

פתאום מגלים שזה ממש ממש קל לשמור מרחק אחד והשני ואז גם אין "אופס" ו"בטעות".

לנו זה עבד פנטסטי. אחרי פגישה או שניים שאתה משלם בהם על כמה "טעויות" מאה ומשו שקל אתה הופך תוך שניה לדוס טרור

שווה כל שקל!!!

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰