עשיתי קניות באיזה חנות...

 בקיצור אני הולך לקחת משהו, פתאום אני נתקע בדמות עם שיער קצר,  אז בטבעיות אני אומר לו "סליחה אחי"

פתאום הוא קם.. ופתאום אני רואה שזו בכלל אישה חחח 

פאדיחה עתיקה וטובה מכיתה ה

נתנו לנו משימה בסניף להתרים מוצרי מזון לחיילים

הלכתי עם חברה טובה לאסוף בשכונה.

הייתי אז יותר ביישנית מהיום

והתפדחתי כל פעם לדפוק ולדבר.

ואז בבניין אחד החלטתי שהפעם אני אדבר

דפקנו על דלת של דירה

ואז פתחה אישה

עם חתול מכוער ומגולח על הכתף!

מרוב הלם שתקתי

אישה: מה אתן רוצות? 

אני: אנחנו מתרימות אוכל ל....חתולים!!!!

אה... חיילים!

צחקה 

לא תרמה (״אנחנו תורמים קבוע ללי״בי)

@רחפת..

אריאל איזק המלך

אוהבים אותך רחפת !

ואני בטוחה ורצינית   

וזה כזה חמודי שוקולד על האף!

אמרתי לך כבר שאני נהנת לראות אותך שטותניקית כזאת

בס"ד

הפאה...

מה הבעיה להרים את הטלפון, להקשיב ולענות "לא מתאים לי", "לא תודה", "תחפש משהו אחר", "אם היית מתקשר בשעה סבירה הייתי שוקל להתייחס לדבריך" וכאלה

נסעתי באוטובוס נורא צפוף נסיעה ארוכה.
היו הרבה אנשים שעמדו במעבר, ואני התיישבתי מאחורה על המדרגה בין שני הכיסאות ונמנמתי לי

באיזשהו שלב הנהג שם ברקס רציני,

ואני הקטנה עופפתי לי קדימה והפלתי כמו דומינו את אלה שעמדו במעבר לפניי...

מצאתי את עצמי שוכבת על הגב על כמה תיקים מביטה מלמטה באנשים ששואלים אם אני בסדר
ועוד כמה אנשים נפולים מלפניי שמחפשים מי זאת שהפילה את כולם

יום אחד חבר שלי עיצבן אותי אז כשהוא בא לכיתה לא נתתי לו להיכנס וצעקת אליו עזוב את הדלת טמבל !! אחרי כמה דקות הוא מצליח לפרוץ את הדלת ואני קולט את המנהל עומד מולי

יווו @גלויה אחד השרשורים הטובים

צחקתי בקול

ופתאום פלא' מצלצל סמוך לראש הכולל שליט"א

של מי? כולם מפשפשים אבל הוא בטוח לא שלי

עד שאני קולט שהמנגינה היא שיר הפתיחה של "שאלתיאל קוואק" וזה רק נהיה יותר ויותר חזק

רצתי קדימה, חטפתי את המכשיר והיידה החוצה

ישבתי בשיעור ובד"כ הטלפון שלי על שקט (הרגל מהישיבה), ואז שכחתי שהגבהתי כי חיכיתי לטלפון מוקדם יותר.

פתאום קיבלתי הודעה - ורעש מפחיד ממשחק מחשב נשמע לאוזני כל חח (כאילו מסרט אימה, והקטע שזה היה נשמע כאילו שזה בחדר)

נסי"ופ?

אבל רוויתי נחת כשאחותי כן

אני עדיין חווה את זה לפעמים......

הבעיה כשמתחילים להתעסק בדברים שלא צריך ובעומק כשאתה לא עומד בתנאים (ש"ס ופוסקים, להיות נשוי)... שם כבר זה לשחק באש חח

בשביעית הייתי מדריך חוץ, והיינו מתארחים שבתות אצל משפחות מהקהילה.

חבר שלי מהישיבה הדריך איתי. 

ערב שבת אחד, חבר שלי היה אמור להתארח אצל משפחת "מזרחי". הכרתי משפחה כזו מהקהילה (חניך שלי), אז הבאתי אותו אליהם (הם היו די מופתעים, אבל זרמו).

בשבת פגשתי אותו, והוא הסביר לי שיש עוד משפחת מזרחי (חניך שלו) ואצלם הוא היה אמור להיות.  

מסקנה - לא להתארח במקומות זרים בשבת 

בחמישית נסעתי עם חברה שלי כל יום ראשון באוטובוס לאולפנה

עכשיו במוצש באחד חורף אמא שלה מתקשרת אלי ואומרת לי שיש לה יומולדת ושהיא הכינה עוגה ושאני יבוא  ויקח אותה זה איתי לאולפנה ונחגוג לה שם

טוב בבוקר אנחנו בתחנה עם עוד מיליון חיילים ורוחות מטורפות הנחתי את העוגה על התיק שלי ועמדתי ליד

אחרי כמה דקות אני מסתכלת אחורה ואני רואה שכל העוגה עם כל הקצפת עפה על תיק של חייל וכל התיק מלא קצפת..... 

 בסופו של דבר החייל דווקא היה נחמד ועזר לי לנקות ואמר לי שעבר על התיק שלו דברים יותר גרועים....

הייתי צריך לחשוב הרבה כדי למצוא משהו אז:

פעם היה איזה אירוע של הישיבה שלמדתי בה והצלחתי להשיג טרמפ עם חבר שנסע לשם עם רכב. 

בקיצור - הוא מגיע לתחנה ועוצר לי, אני רואה שהוא עם כמה חברים שלנו מהשיעור שלא ראיתי שנה בערך ואני בהתרגשות מחכה להיכנס ולדבר איתם. אני מושך את הידית (באמת שלא חזק..) והידית של הרכב הדנדש נשארת לי ביד

במקום לדבר ולהעביר חוויות עברה עלי נסיעה בשתיקה מבויישת

ועוד אחת:

פעם הלכתי לישון אצל סבא וסבתא שלי אבל הגעתי מאוחר מאוד בלילה ולא הייתה לי בטרייה בפלאפון אז לא היה לי איך להודיע. אני מגיע והם כבר ישנים, מנסה למצוא דלת או חלון פתוחים ואין, מנסה לדפוק בדלת - לא עוזר.

ואז ראיתי אור בבית של השכנים, דפקתי בדלת והאישה פתחה לי, ביקשתי ממנה להתקשר לסבא וסבתא שלי אז היא הזמינה אותי להיכנס ולהתקשר מהטלפון שהיה על השולחן בסלון. אני מתקשר ומבקש מסבתא שלי שתפתח לי את הדלת ואז פתאום נפתחת הדלת מהמקלחת שבקצה המיזדרון בדיוק מולי, כנראה שלבעל הבית לא הייתה שם מגבת כי הוא יצא בלי. 🙈

הוא רואה אותי ושנינו בהלם חיינו ואז הוא רץ לכיווני וקופץ לתוך חדר בתחילת המיזדרון ואני רץ החוצה בבהלה. שנים לא העזתי לעבור ליד הבית הזה (אפילו אחרי שהם כבר עברו משם.. ).

|המנהל|

עם מורה בשם של חברה לא ממש קרובה מהאולפנה שלא מבינה מה פתאום נפלתי עליה בשמונה בבוקר בלי קשר לחיים (ותוך כדי אני אמורה בכלל לדבר עם המורה הזאת!)

חבר שלי הביא לבית הספר עכבר צעצוע שזז אם מסובבים לו את הקצה, ואז באמצע השיעור שהייתה שם מורה הוא סובב את הקצה וחבר אחר שם את העכבר על הרצפה אז העכבר התחיל ללכת ואז וא הגיע לקיר בקצה ווזה היה נראה כאילו הוא מריח את הקיר או משהו כזה ואז המורה רואה את זה ופתאום היא צורחת אימלה'' והתחילה לבכות וברחה מהכיתה

אז אני מחכה שעות שיצא קבלה ובוהה בנהג כזה..

עד שהוא אומר לי שזה מעבר

חחח

ברכבת הקלה שבוע שעבר, הנחתי את התיק ונשענתי על עמוד תוך כדי שאני מסמסת..

אחרי איזה שניה ורבע קלטתי שהעמוד הזה נוח מידי

הסתכלתי אחורה ולמעלה והעמוד הזה היה דוס מובך שלא הבין איך הוא אמור להעיף אותי

ואני ברוב גאונותי לא ידעתי איך לאכול תצמי "אופס סליחה.. חשבתי שזה עמוד.."  ואחכ חשבתי לעצמי שזה מ-מ-ש עזר בטח שאמרתי שחשבתי שהוא עמוד

וחוצמזה!!-- אני צכה שייתפס לי הצוואר??

עבדתי בחופש באיזה מקום, והיה יום שיצא שעבדנו ה-מ-ו-ן שעות ברצף.

ואז סיימנו לאט לאט ונשארנו שני בנים ואני עם רגל אחת בחוץ כבר.. 

ואז אמרתי "וואי אני מריחה כמו גבר" והאלה הסתכלו עליי מוזר, ואז קלטתי תסיטואציה שאני רק עם שני גברים שם אז אמרתי "אמ. בצבא. אמ. אחרי אימון. אמ. לומשנה." והם כזה "טובטוב הבנו"

היינו כולן מסטולות..

באיזה שהוא שלב המורה הצליחה להשליט שקט וסדר, ואז איזה מישי שאל אותה משו, אז היא אמרה "זה כי אני מושלמת"

והתפוצצתי מצחוק.

וסחפתי אחרי את כל הכיתה.

והמורה הייתה ממש מובכת.

פעם אחת קרה לי משהו עם המחנכת שלי שנורא עצבן אותי, הלכתי עם חברה שלי ודיברתי מאוד בקול, לא נעים להגיד לשון הרע על המורה... ואז אני קולטת את המורה מאחורי! וזה עוד היה אחרי שהרגשתי בדיוק באותו יום שת'כלס אני בקושי אומרת לשון הרע... זאת היתה ממש סטירה.

דבר שני ומאודד מפדח זה שפעם שהייתי קטנה באתי עם אחותי לבייבי סיטר והיא נתנה לי לשמור על הקטן שהיה בן שנתיים וחצי, הוא היה צריך לשים מכנסיים ולי היה לשירותים אז נכנסתי ואני שומעת אותו מנסה לפתוח אז אני אומרת לו "חמודי תשים את המכנסיים אני כבר יוצאת" והוא ממשיך ומנסה לפתוח ואני חוזרת "שים את המכנסיים אני כבר יוצאת... עוד שנייה "אחרי מלא משפטים בסגנון הזה אני יוצאת ומגלה את האבא של הילדים מולי והילד יושב בלי מכנסיים ומסתכל עלי! אחרי זה התפדחתי מאותו אדם מלא זמןןן

עוד אחת (כן יש לי מלא אני בנאדם פאדחני) קרתה לי בשבת אולפנה, כולם שרו אשת חייל ואז בקטע של "ואת עלית" חברה שלי ואני שרנו בכוונה בזיוף נוראי וקלטנו באיחור שבדיוק באותו רגע כולם השתתקו... (כולל המורים)

בשנה שעברה, היה לנו מורה למדעים שבו נגיד לא חיבבנו... ואז בשיעור אחד שמלא בנות הבריזו ואני נשארתי משום מה, הוא אמר שכל הבנות שלא נכנסות לשיעור הוא מעביר למחנכת, ולמחנכת כולן מקשיבות... אז יצאתי מהשיעור להזהיר אותן, ואז אחרי שאני אומרת "בנות המורה למדעים איים שהוא יעביר אותכן למורה *** כדאי לכן לעלות!" אני קולטת שהוא מאחורי, קיוויתי שאולי הוא לא שמע אבל אז הוא מסתובב אלי ואומר "זה בסדר, אני לא כועס." איך התפדחתיייי....

להעתיק אם אי אפשר להבין מילה 

verstehst?!?! איך זה נשמע ורשטהיסט?!?

מזכיר לי משהו שהיה לי בדייט לא מזמן

שדכנית הציעה לו איזה בחורה... בקיצור אומרת לו בחורה טובה צדיקה וכו' וכו'

ההוא לא מאלה שמבררים יותר מידי, הסכים וקבע פגישה. 

בקיצור הוא מתארגן מתלבש הכל כולו בהתרגשות... 

בא למקום של הפגישה ואת מי הוא רואה?  בת דודה שלו!!!  

גיליתי שיש הרבה כאלה להפתעתי.

בתכלס מה הם עשו? חח

צחקו דיברו קצת והלכו הביתה חחח

מזוויע להעביר ערב עם משפחה 

כנראה שגם היא לא ביררה כ"כ..

וחשבה שאולי הבן דוד ישתכנע להתחתן איתה כי היא מאוהבת בו בסתר שנים.

פעם חבר שלי סיפר לי שהוא היה שבת אצל חבר אחר וכל השבת בת דודה שלו כירכרה סביבו והיה בולט שהיא מאוהבת בו חח

ועשתה מזימה... **אמן קונספירציות** 

מסתבר שגם היא מהאלו שלא מבררות, אולי הם דווקא מתאימים..

תמיד כשמעלים פאדיחות אני נזכר בחבר.

הוא הלך להתפלל בכותל בנץ, היה קר והוא עייף,

ואחרי התפילה ניגש אליו קבצן עם כוס.

חבר שלי לא חשב יותר מדי והכניס חצי שקל.

אבל במקום רשרוש מטבעות הוא שומע: בלופ!

כוס קפה.

למותר לציין הוא נס על נפשו בלי להסביר.

***

ועוד סיפור, עם קצת מוסר:

איזה בוקר שגרתי אחד בישיבה, נכנסו גבר ואיתו אישה מגולת ראש והתחילו להסתובב בישיבה, בין

התלמידים, הסתכלו וכו'. לכאורה לגיטימי, אבל זה יצר סיטואציה קצת מוזרה. (וכבר יש לנו היסטוריה עם

אנשים מוזרים, אז קצת נמאס...). חבר התלבט אם להעיר ולומר להם משהו ומישהו אחר אמר שעדיף

להניח להם, יסתובבו חמש דקות וילכו, לא שווה להתווכח על זה.

בדיעבד מסתבר שהם חלק מהתורמים היותר "כבדים" של הישיבה והם באו לבקר פה בזמן שהם בארץ.

(פאדיחה שנמנעה זה גם חוקי?)

קיבל תוכחה מנביא חח

לא ממש פדיחה אבל נזכרתי בעקבות הסיפור של @נגרינסקי:

פעם לפני מנחה היה לי ולכמה חבר'ה דיון באיזו סוגיה בספריה, לא רק שהחוצפנים חלקו עלי הם עוד העיזו לומר שאני טועה... () אז אמרתי להם "היזהרו בגחלתי" ובדיוק ראש הישיבה בא מולנו ושמע את זה, הוא צחק אז הוא כנראה הבין שזה היה בצחוק. 

ועוד אחד קטן:

בתיכונית היה רב שממש הערצתי והיה לנו קשר טוב, למדנו חברותות ביחד וכו'. פעם למדתי בבית המדרש עם כמה תלמידים צעירים שהוא שלח ללמוד איתי (הוא היה הר''מ שלהם) ואיכשהו הגענו לדבר על הרב הזה אז התחלתי לספר להם כמה הוא אדם מיוחד ודברים שהוא עושה וכו' ופתאום אני קולט שהוא הגיע מאחורי... 

במסגרת "חפש ת'מדריך" של בני עקיבא הגענו לקניון והתחפשתי לגברת מגונדרת.

מסתבר שהתחפשתי טוב מידי וזה יצר שלל אירועים משעשעים..

אבל שום דבר לא הכין אותי לבעיית "לאיזה שירותים להכנס".

לא אגלה לכם מה אירע שם אבל זה מפדח רצח

היתה צריכה להתחפש לאישה מוכה וכזו שבתחילת הריון-כל העולם הסתכל על הבטן שלה......

ומה,כדי לעשות את זה אמיתי יותר,היא הלכה לחנות אחת של פרות וירקות(זה היה באזור השוק)וקנתה אגס ......

והמוכר כזה אומר לה לא,זה בסדר קחי......

ומזכיר לי את גברת דאוטפייר

(ומה עם 'לא תלבש'.....)

כשהיינו בטירונות, אחד החיילים בחדר העיר את כולם באמצע הלילה שיש הקפצה!

כולם קופצים בבהלה כי יש כמה דקות לעמוד לבושים על מדים במסדר בחוץ..

מתחילים להתלבש באטרף ובזריזות. פתאום, אחרי שתי דקות, קולט אחד החבר'ה שיותר מדי שקט מהחדרים האחרים..

הוא שואל את החייל שהעיר את כולם אם הוא בטוח שהיתה הקפצה..

ההוא מגמגם שנראה לו שכן..

הם בודקים בחדרים האחרים ומגלים שכולם נוחרים בשלווה..

מסתבר שמרוב לחץ של הטירונות הוא חלם שהיתה הקפצה והעיר את כל החדר..

והביאו יאמבה ממתקים לכל הפלוגה..

חחח

היה לנו הפסקת חשמל בבית וחברים של אח שלי היו אצלנו

שהלכנו ליטול ידים באתי אל אח שלי מאחורה והבהלתי אותו...

הוא הסתובב וראיתי שזה חבר של אח שלי.....

הלכתי לבקר חברה שילדה. פעם ראשונה שאני עולה לדירה החדשה שלה, בקיצור אני מדברת איתה תוך כדי בפל' והיא אומרת לי לעלות לקומה הראשונה וללכת עד סוף המסדרון ולפתוח את הדלת, בקיצור אני רואה שיש על הדלת שלטים של אמא מזל טוב לתינוקת החדשה וכל מיני כאלה, פותחת את הדלת ותוך כדי עדיין בפון אני אומרת לה איזה שלטים יפים בעלך השקיע וזה, והיא איזה שלטים? אני קולטת שאני בתוך בית אחר!!! סגרתי את הדלת וברחתי אפילו מבלי להתנצל. הסתבר שעליתי לכניסה אחרת.....

יצאתי לנקות חלון מבחוץ ונטרקה עלי הזגוגית שא"א לפתוח מבחוץ, הבעיה שהייתי לבד בבית, כלואה בקומה חמישית.... בסוף איש אחד שמע אותי והתקשר לאמא שלי....

יש לי טראומה עד היום.

ואגב, פעם נתקעתי במעלית עם שתי שקיות זבל ושלושה ספרי ספריה.... 

 מזל שלא חשבו שאת רוצה להתאבד... אם מוסיפים לזה מכבי אש ומשטרה הפאדיחה הרבה יותר קשה

עשיתי פעם בייביסיטר על 2 ילדים. הייתי בערך בת 13

האימא באה לקחת אותי ובאוטו היה אחד מהילדים.

הורידה אותנו בבית שלה, נתנה לי מפתח ונסעה. 

אני מגיעה לכניסה לבניין ומגלה שיש נעילה לאינטרקום

שעה צילצלתי באינטרקום לילדה השנייה שהייתה בבית ולא שמעה, ואני מחכה עם הילד בחוץ כן?!

עד שהגיע דייר ופתח את הדלת. 

שלב אחד עברנו...

 הגעתי לבית ולא הצלחתי לפתוח את הדלת (הייתה נעילה מוזרה כזאת)

ניסיתי וניסיתי עד ש.....

שברתי את המפתח בדלת

אז תכננו להתחפש לאוטו גלידה וממש רציני- בנינו אוטו מקרשים וכו'.

את הבניה בגלל שזה דרש הרבה בלאגן ולכלוך עשינו בדירה ריקה כלשהי, ואז הגיע השלב בו אין לנו פטיש..

חברה שלי אמרה שיש לה בנין ליד בני דודים ונלך נדפוק ונבקש מהם. 

אממה יצאנו החוצה וליד הבניין שלנו היו 2 בניינים ובשניהם היה את השם משפחה של הבני דודים שלה והיא לא זכרה באיזה בניין הם גרים, החלטנו שנדפוק בבית ראשון ויפתחו את הדלת, היא תציץ פנימה לראות אם היא מזהה את הבית או את המשפחה\ילדים ואם זה הבני דודים- מה טוב. אם לא נבקש סליחה ונאמר שקרתה טעות ונלך לבית השני.

אז הלכנו 5 בנות לבניין הראשון, 3 בנות חיכו בכניסה לקומה מוכנות לכל צרה שלא תבוא, והיא ואני דפקנו בדלת, פותחת לנו אישה שמדברת בטלפון, אני לא ידעתי איך הבני דודים (או הדודה) נראים אז פשוט עמדתי לידה וחיכיתי לתגובה שלה. אז האישה בוהה בנו ואנחנו בה, החברה ההיא מסתכלת על האישה מציצה מאחורי הגב שלה בתנועה מוגזמת, מציצה לפנים הבית, מסתכלת על האישה שוב, (בשלב זה האישה כבר היתה מוכת הלם והפסיקה את השיחה) ואני עדיין שומרת על קשר עין עם האישה... ואז בלי שום הודעה מוקדמת חברה שלי התחילה לדפוק את הצרחות של החיים שלה (שימו לב חברה, כל זה ואנחנו עדיין עומדות ובוהות באישה) אני התחלתי לצרוח כי לא ידעתי מה קורה, ושתינו עומדות מולה וצורחות את החיים. הבנות בכניסה לקומה התחילו לרוץ- חלקן עולות חלקן יורדות ואז אני וחברה שלי תפסנו תרגלים וטסנו משם כל עוד רוחנו בנו. 

שיערתם נכון- אלו לא היו הבני דודים.. מה כן הם היו- המורה שלי בבית ספר. 

אז פחות שמתי לב..

ותאמת לא חשבתי, מה שעבר לי בראש זה ''אמאאא למה היא צורחת?!" "מי האנשים האלה" "מה אני עושה פה"

"אאההאהאהאיעיעהיעהעההה" וכו'...

שאלה טובה כשחושבים על זה.

ישנן כמה אפשרויות: |מכחכח|

-היא נראית שונה בבית

-לא לקחתי בחשבון שהיא יכולה להיות מורה

-היא לא היתה מורה שלי אלא של כיתה מקבילה

-באמת שאין לי מושג

10 פעם עכשיו אני אכתוב את הפעם ה11 

אני לא מתכתב אם בנות (סליחה)

ומתייחס אלי כזכר כדי שיהיה היתר? חח סלח לי אבל זה חסר הגיון מהכיוון שלי.

אבל כל הכבוד.

זה חסר הגיון, כי אני עדיין בת לא משנה מה תחשוב. זה יהיה לך בתת מודע.

כמה שתחשוב ותדבר אלי בלש' זכר. זה חסר טעם

אל תשתדלי פה יותר מידי...

עזבי..

בשבילך..

זה מתיש..

ומעניין אותי לדעת את ההגיון של מה שהוא עושה

תודה לך

חשבתי שהרעיון של לא לדבר עם בנות זה בגלל שהן בנות וכל המשתמע מכך

ולא בגלל שפונים אליהן בלש' נקבה

סביר להניח שהוא כן חשב שזה יתפרסם. בכ''א הגר''א

תפתח שרשור אחר כי נצלשנו פה חבל על הזמן - קשישים מעל שלושים

בתור מורה

לימדתי בכיתה

הראיתי להן משהו עם מקרן ומסך

(בכל כיתה יש מסך ומקרן)

ואז כשסיימתי משכתי את המסך למטה כדי לגלול אותו

ו...

הוא נפל עלי.

אחלה מתודה....

הייתי צריך להיות שם כדי לראות את זה

ועד שקלטתי מה קרה...

עמדתי עם הגב אליו

וזה נפל לי על הגב.

האמת שרק חצי ניתק מהקיר

ב״ה

וגם לפחות זה קרה לי ולא לתלמידה...

התגובות בכיתה נעו בין 

״המורה את בסדר??״

לבין ״הפעם זה לא אנחנו!״

1. (מעניין אם יזהו אותי..) לפני שבוע המדריכה שלי מהחמישית התחתנה, וקניתי לה ספר.. אתמול גיליתי שבמקום המכתב שכתבתי לה, שמתי את האישור יצאה מהאולפנא.. (יותר מביך ממפדח..)

2. ע"ש זכור, סעודת שבת בכיתה, הבעלים יוצאים כדי שנשיר.. אני הייתי קצת עייפה אז שרתי מה שממש קריטי, כמו עת דודים ו-ולשדך הבנות..

אח"כ הבעל של המנהלת נכנס "פוסעת, גם אם הייתי הולך עוד קילומטר וחצי הייתי שומע אותך שרה. ובמילים מסויימות"

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..