מן הסתם שלא..

והפוך, אני הכי יכולה להכנס לראש הזה של האושר והרצון לשתף את כולם בשמחה שלך..

אבל לא יודעת, ברגעים שקשה לך, אתה לא מסוגל לראות תמונות כאלו...

אני אישית נגד..

מקווה שאצליח ליישם את זה גם שאהיה במקום הזה בעז"ה

לא חשבתי לעצמי בכלל שזאת הכוונה שלהם.. 

מסכימה ממש!

למרות שאני כן מבינה את הצורך של אנשים לפרסם חוויות שלהם, אני פשוט נגד כי זה נראה לי פחות צנוע..

וצודקת, גם קשר עם חברות, גם משפחה, הכל... נראה לי לא שייך לפרסם ברבים.. 

אפשר להצטלם ולשמור לעצמך, למה כל העולם צריך להיות שותף לזה??

יש טרנד חדש כזה של צלמים לפרסם אלבומים שלמים של זוגות כולל תמונות ברגעים אינטמיים שלהם יחסית...

זה למשל באמת מוזר לי, זה במפורש נראה לי לא צנוע.. מילא תמונות של החתונה באופן כללי..

איך הזוג מסכים לזה , זה לא ברור לי.. 

אז נכון, קשה, וחיכו בסבלנות הרבה זמן, ואשרי חלקם.

אבל חוץ מלהחזיק לה יד בדרך לחדר ייחוד - כלום.

יש מספיק פוזות חמודות לצלם גם בלי מגע.

יש רבנים (אולי כולם) שאוסרים לגמרי להצטלם בחתונה עם מגע.

ויש כאלה ששומרים את התמונות רק לעצמם..

שמקורו בנימוקי יוסף שנסמך על גמ' מפורשת בבבא בתרא.

גם הט"ז הלך עם זה.

א"א לא חולק,

וזה שראיתי מישהו שמכונה רב שמחזיק לאשתו את היד,

ולא מדובר בחולה או זקנה אלא בקטע רומנטי,

מעיד עליו,

ולא על ההלכה.

"לא כולם", בלי לתת מקורות, זה מצחיק...

מה גם שברור לכולם למה המקורות לא מובאים חח

צריך פוסקים!!

אם תגידי שהרב פיינשטיין אומר את זה, כולם פה ישתקו.

כשזה לא מישהו באותו שיעור קומה הדעה שלו לא נחשב. רוב מניין ורוב חכמה וכו'.

וכן, אני עדיין מחכה לשמוע מי הפוסקים שאמרו ככה ולראות דיון הלכתי אמיתי

לא הבנתי בכלל. את חושבת שאנשים יסמכו עליך ככה בלי מקורות?

מקווה מאוד שלא. ואני עדיין ארצה לראות מקורות הלכתיים באמת ולא לשמוע סתם אמירות עלומות באוויר...

לגוף הטענה, מי שלא פוסק לא מחשיבים את דעתו בדיון הלכתי.

ומי שלא בסדר גודל של גדולי הדור לא יכול לחלוק עליהם. זה כלל בסיסי בפסיקת הלכה, מהראשונים...

הלכה זה לא פלפול בגמרא.

אגב, לא הבנתי מה את מנסה לרמוז פה? שאני לא בסדר כי אני פוסק הלכה לפי פוסקים?

אין פה שום דיון בכלל, הזכרת דעה בלי בסיס.

מה הפחד מלשתף דיון?

אם כבר את זו שמטילה דופי באנשים סתם

אגב, להגיד על ת"ח (עצום ככל שיהיה) שאינו פוסק, כשהוא לא פוסק, אין בזה ביזוי ת"ח.

רק שאני אבין, אתה מאחל לגברת ללקות בגופה?

לא ביזיתי ת"ח אף פעם על גבי הפורום, אתה מדמיין...

ולגבי ההחלטה מי פוסק, זה מובן מאליו.

וגם לדרג את הגדולה של הפוסקים זה חלק מכללי הפסיקה בהלכה. אז התורה בעצם עוברת על ביזוי ת"ח כשהיא קובעת כללים מי פוסק ומי לא ומי יותר גדול ממי?

אתם מוזרים פה, חבר'ה...

כי יש כללים להכרעות האלה והמקרים היוצאי דופן הם נדירים ונכללים בתוך הכללים (יש טווח די רחב לפוסק).

לגבי מי פוסק וכו' זה לא ממש פרדוקס, אבל זה יותר דומה לעניין.

פוסק הדור הרב יעקב יוסף אמר בשיעור על זה: "איך יודעים מי פסקן? שואלים" (לא זוכר אם הוא אמר שואלים אותו או שואלים פוסק אחר).

כמו בלא מעט מקרים בפורום, ה"יש מה לברר" נובע מהבנה שגויה של הסוגיה, כמו שראינו במקור שציטטו פה איפשהו. וכשמישהו מביא שיש דבר כזה ועוד בטעות, ומישהו אחר עלול לסמוך עלי, תמהני אם הוא לא עובר בהוראה, אבל יתכן מאוד שלא, והוא סתם מסתכן בהטעיה)

נ.ב, תפסיקו להגיב בצורה רגשית, יש לי הרגשה שתגיבו מוזר על התגובה הזאת

לא יודע מי הפוסקים שאתה מדבר עליהם, וקשה לדון בדבר בלי נקודה להוכיח. כמדומני שאתה פשוט לא מבין את השיטה שלהם, וסביר להניח שהם פוסקים אשכנזים (ויש פער גדול, יעויין בהקדמת הבא"ח לשו"ת).

בכל אופן, בלי שתביא דוגמא לפוסק כזה, שלא מחוייב לכללי פסיקה, אין על מה לדון בזה. זה גם מוזר מאוד אם אתה חושב שאפשר לפסוק מהגמרא בלי להסתמך על הכללים, איפה הפסיקה פה? ומה ההבדל בין פוסק לתלמיד ישיבה או עם הארץ?

ב. לא. מה זה המסתמא הזה? ואיך הגעת לזה שזאת שיטתי?

אם אתה רוצה שהדיון הזה ישאר מכובד ולא ידרדר לפסים פחות יפים, אל תמציא דברים שאמרתי כמו "אסור לסמוך על הרב שלך למרות שהוא חושב שכן". סביר להניח שאגיב לך באותה הרמה להבא, וחבל.

נ.ב, מניסוני עם הפורום, אני נוטה שלא להסכים עם ה"נ.ב" שלך.

הייתי שמח אם היית מביא מקורות והיינו יכולים לדון בזה באמת לעניין, אין דבר יותר מהנה בעיניי מדיון תורני אמיתי

ב. זה לא נכון, פתח כל ספר על כללי פסיקה. מדגישים, היום במיוחד, שלא כל רב הוא פוסק. בישיבה שאני למדתי בה כל הרבנים היו אומרים על שאלות הלכתיות "אני לא פוסק, שאל את אחד הפוסקים בישיבה". וזאת אמת...

צריך רק נכונות אמיתית להקשיב (משני הצדדים).

לגבי ב. זאת מגמה שהתרחבה בעשר שנים האחרונות, בערך.

לא לחינם חז"ל אמרו מה עונשו של מי שלא הגיע להוראה ומורה, בוודאי שהייתה בעיה כזאת כבר לפני אלפיים שנה.

אני גם די בטוח שרוב ככל מי שעושה את זה הוא שוגג ולא מבין את ההשלכות, ולא שח"ו הם עושים את זה בזדון

ממש תענוג לקרוא

נזכרתי פתאום שאמרת לי פעם קודמת למה עזבת ושזה לא היה קשור לזה

נשמח ללמוד משהו חדש

לא נראה לי שהרבנים שלך עושים דברים כאלה מול כל התלמידים.

וגם אם כן, זאת לא ראיה הלכתית. אתה יכול לשאול אותם. אולי באמת יש מי שסובר ככה!

בנתיים ביקשתי מקורות ואף אחד לא הביא, מאיזושהי סיבה שאני לא מבין

וההיתר הוא רק במה שלא נחשב הבעות חיבה.

נו, מי מתיר הבעות חיבה?

הוא כותב את זה רק במקומות שנהוג שם שנשיקה על השפתיים היא דבר רגיל, "אפלטוני" בלע"ז

כמה אנשים מנשקים אחד את השני בהקשר לא-רומנטי על השפתיים (שלא באיסור, כמובן)? היום לפחות, כמעט אף אחד (היו עדות שהיה נהוג בהן לעשות את זה בקרבה ראשונה). לכן גם זה אסור.

החילקו הוא החילוק בין מה שברור שאסור, לבין מה שאסור לפי המנהג באותו מקום.

ברור שזה "בעיה שלהם", בכל הלכה, לכל אחד שמחטיא. אבל זה לא שייך לדיון.

וכמו שאמרתי, גם לשיטתו, בדורנו אף אחד לא מנשק אנשים שהם לא בני זוג על הפה (למעט אנשים מסויימים שמנשקים ככה תינוקות), ככה שזה בוודאי יהיה מוגדר פעולה מינית גם לשיטתו וזה יהיה אסור.

החזקת ידיים, אין לי מושג. לא רואה אנשים מחזיקים ידיים ברחוב כל-כך. זה צריך בירור כי מן הסתם בתל אביב זה יהיה שונה מבירושלים וכו'

ואם היית מגיבה בצורה עניינית הוא אולי היה קצר יותר.

לגבי תוכן דברייך: אף אחד לא מצלם זוגות מתנשקים? מתי ראית תמונות חתונה לאחרונה? ובכלל תמונות זוגיות?

לגבי החזקת ידיים אני עדיין לא ראיתי מי שמתיר במפורש פרט למקור שהביאו למעלה, אבל בכל אופן זאת מחלוקת.

גם במציאות, כי זאת שאלה רצינית את מי מחשיבים לגבי ה"הרגל" (זה לא איסור הרהור, הרי), וכי בוודאי שהמציאות הזאת משתנה מעיר לעיר ומשנה לשנה בלי סוף (למשל במקומות הרבים שאני מסתובב בהם זוגות, שהם לא ילדודס מאוהבים, לא הולכים בידיים משולבות ברחוב. זה כולל חילונים גמורים). וגם בהלכה, כי יש מי שיאסור גם אם כל העולם יחזיקו ידיים ברחוב.

אעיין בלי נדר.

אגב, כשתלמדו כללי פסיקה, תראו שיורדים לפסים שיראו לכם מאוד "אישיים", לגבי דמות המחבר.

כולל גדולי עולם (למשל הדיון אם רש"י היה פרשן או פסקן, מפתיע לא?! כמובן שזה לא כולל את השו"ת והסידורים).

עברתי על התשובה, בשום מקום הוא לא מתיר הבעות חיבה. הוא מתיר, כמו כולם, רק מה שלא נחשב הבעת חיבה שבין אדם לאשתו ולא עלול לגרום להרהורים וכו' (כמו כולם, אגב)

ותבין איך זה משליך לאור המוזר שאתם מנסים להציג בו אותי פה משום מה.

כל ת"ח, גדול ככל שיהיה, צריך הרשאה לפסיקת הלכה כדי שנתחשב בדעתו. וגם שנדע שהוא בפועל יודע לפסוק (פחות או יותר דברי הרב יעקב זצ"ל, וכל מי שדיבר בכללי פסיקה).

לא שזה רלוונטי לדיון, אבל גם אני לא יכלתי להתאפק: רב יהודי בשטעטעטל (או איך שלא כותבים את הדבר הזה) פעם היה פוסק. פעם רב - פוסק. היום התואר מחולק לכל מי שגידל זקן ולבש דגמ"ח/חליפה או מגבעת והחליט למסור שיעורים. יחי ההבדל הקטן.

יתרה מזאת: רב של מבוא צר בעבר מותנו הייתה עבה ממותנם של חלק מגדולי ישראל היום, והדברים ידועים.

אתה חושב שלא צריכים לדון באישיות הרב? הלכה מפורשת, שיהיה כמלאך.

שלא צריכים לדון בהרשאת הפסיקה שלו? הלכה מפורשת, שאסור לפסוק בלי רשות וכו' (בלי להכנס לחילוק בין רשות מרבו לבין הרשאה בכלל "יורה יורה" וכו').

על השאר אני מוותר להגיב, הדברים מפורשים במספיק מקומות

מז"א? בערך בביוגרפיה של כל רב מסופר איך בחנו אותם, באלפי סיפורי צדיקים.

מי לא יודע את זה? זה גם פשט הגמרא, וגם במפרשים סביב "יורה - יורה, ידין - ידין".

הן חשובות לנו ושימחו אותנו מאוד, כמו שתמונות כאלו חשובות גם לזוגות רבים אחרים ומשמחות אותם. הצלם עצמו עסוק בעבודה המקצועית שלו - פן להיתר.

כמובן כמובן כמובן - לשמור תמונות קרובות לזוג עצמו בלבד.

"אל תשווה את הפנימיות שלך לחיצוניות של אחרים".

ולעולם, לעולם לא אשכח את חברה שלי, היפה, הרזה, העשירה, עם השיער המהמם ביקום, החכמה, הקולית, מסתכלת עלי ואומרת לי במבט רווי משמעות: יואו, יש אנשים כל כך מושלמים, שיש להם הכל. והיא התחילה לפרט וידעתי שהיא מתכוונת אלי.

ובלב שלי חשבתי לעצמי- מה היא יודעת. החיים שלי כל כך לא מושלמים, ואני בטוחה שהחיים שלה מושלמים. 

אז אין מושלם.

אין.

מה שאת רואה זו תמונה.

ומה שאת עוד רואה זה מה שהם בחרו להראות לך בתמונה הזאת.

ומה שאת רואה עוד זה את כל הבפנוכו שלך הלא מושלם. 

ואז את משווה את עצמך הכי אמיתי, עם התמונה הזאת הכי לא משקפת והכי מגמתית.

מתוקה- זה צורך אנושי בסיסי לקחת את הרגעים הטובים והיפים שלנו ולהראות לעולם- תראו, טוב לנו ביחד, אפילו התמונה אומרת את זה, אז זה בטוח נכון. 

רק חשוב שלא תפלי שם ותאמיני שלהם כל כך טוב ולך לא. 

אבל למה זה כ"כ מפריע לך שטוב לאנשים...?

לדעתי זה אסור, כי מביא לאחרים הרהורי אהבה

(כן, אפילו אם זה רק המבט הזה).

חוץ מזה, זה לחלל את הקודש,

להוציא את מה שבינינו החוצה.

גם אם זה לא בשביל שיידעו ויאמרו,

קדשים, אפילו קדשים קלים, נפסלים ביוצא חוץ למקומו.

משהו לגביי, אבל זה אישי..

בכל אופן, כן.. מסכימה לגמרי עם החלק השני.. 

שאשתו אמרה כשסיפרו לה את זה:

'כן, היו לו הרבה בדיחות כאלה',

אז לקחת את המשפטים האלה של הרב פרומן בעירבון מוגבל

אם הייתי מתחתנת עם אחד מהבחורים הראשונים ולא עוברת את כל התהליך הזה..

סביר להניח שלא הייתי כזאת רגישה לעניין.. כאילו, לא הייתי חושבת פעמיים לגבי הפרסום...

היום אני לא אפרסם בגלל צניעות, אבל אם נוריד רגע את העניין של הצניעות, אני גם אעדיף לא לפרסם כדי לא לגרום למישהי שלא מצאה תחושה של כאב או החמצה.. אם אני יכולה למנוע את זה ממנה אז למה לא..

אם לא היה את הקטע של הצניעות, ולא הייתי מפתחת בי את הרגישות הזאת.. בכיף הייתי מעלה כל היום תמונות

תמונה זה משהו מאד חיצוני\מוחצן. איזו עוד סיבה יש לך לשים תמונה שלך מאושר ויפה בוואצאפ\פייסבוק? הכי כדי להפיץ ולהראות את האושר שלך לאחרים.

קצת אגואיסטי, קצת לא אמיתי ואפילו קצת עצוב...

אבל אם זה ה"סרט" שעושה להם טוב לספר לעולם אז שיהיה להם בכיף..

טוב להעלות מעט תמונות כאלו, לעיתים רחוקות, כדי להראות שטוב - ושאפשרי שיהיה טוב, אבל לדעתי אכן חשוב מאוד להיזהר לא להוציא לכולם את העיניים.

אם כבר אני רואה את השרשור הזה שוב..

הבנתי שזה לא שהפריע לי שזוגות מעלים תמונות שלהם

זה פשוט היה בחור שהזכיר לי מישהו שנפגשתי אתו בעבר ושהיו לי רגשות כלפיו, אז כנראה משהו שם בלב נצבט..

חוץ מזה מפרגנת.. 

אבל לדעתי זה לא צנוע ואני בכללי נגד לשתף תמונות מהחיים האישיים אז.. 

שבוע טוב 

אם אני לא שם אני לא קיים.

מעבר לזה תרבות הפייסבוק גורמת לאנשים המון קנאה ותחרות, אנשים הרי לרוב לא יחשפו את הרע בחייהם לעולם אלא רק את הטוב וזה יוצר מצג שווא שלכולם טוב ורק לי רע מה שכלל לא נכון, מתחת לפוצי מוצי הזה שהרבה פעמים רואים בין זוגות בפייסבוק או בכלל מסתתרים הרבה פעמים דברים אחרים(לא מחייב אבל הרבה פעמים כן) והרבה זוגות מנסים לחפות על זה בהעלאת תמונות מסנוורות שיוצרות מציאות שונה לחלוטין מהמציאות אותה הם חווים, לכן אין שום סיבה לקנא, כבר אמרו גדולים מאיתנו לא כל הנוצץ זהב, לכל אחד יש את השק אותו הוא סוחב ולא בטוח שהיינו רוצים להתחלף עם האחר גם אם בתמונת פרופיל הוא נראה זורח ומאושר, לא בטוח שבתוך הבית הוא באמת ככה.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות