מן הסתם שלא..

והפוך, אני הכי יכולה להכנס לראש הזה של האושר והרצון לשתף את כולם בשמחה שלך..

אבל לא יודעת, ברגעים שקשה לך, אתה לא מסוגל לראות תמונות כאלו...

אני אישית נגד..

מקווה שאצליח ליישם את זה גם שאהיה במקום הזה בעז"ה

לא חשבתי לעצמי בכלל שזאת הכוונה שלהם.. 

מסכימה ממש!

למרות שאני כן מבינה את הצורך של אנשים לפרסם חוויות שלהם, אני פשוט נגד כי זה נראה לי פחות צנוע..

וצודקת, גם קשר עם חברות, גם משפחה, הכל... נראה לי לא שייך לפרסם ברבים.. 

אפשר להצטלם ולשמור לעצמך, למה כל העולם צריך להיות שותף לזה??

יש טרנד חדש כזה של צלמים לפרסם אלבומים שלמים של זוגות כולל תמונות ברגעים אינטמיים שלהם יחסית...

זה למשל באמת מוזר לי, זה במפורש נראה לי לא צנוע.. מילא תמונות של החתונה באופן כללי..

איך הזוג מסכים לזה , זה לא ברור לי.. 

אז נכון, קשה, וחיכו בסבלנות הרבה זמן, ואשרי חלקם.

אבל חוץ מלהחזיק לה יד בדרך לחדר ייחוד - כלום.

יש מספיק פוזות חמודות לצלם גם בלי מגע.

יש רבנים (אולי כולם) שאוסרים לגמרי להצטלם בחתונה עם מגע.

ויש כאלה ששומרים את התמונות רק לעצמם..

שמקורו בנימוקי יוסף שנסמך על גמ' מפורשת בבבא בתרא.

גם הט"ז הלך עם זה.

א"א לא חולק,

וזה שראיתי מישהו שמכונה רב שמחזיק לאשתו את היד,

ולא מדובר בחולה או זקנה אלא בקטע רומנטי,

מעיד עליו,

ולא על ההלכה.

"לא כולם", בלי לתת מקורות, זה מצחיק...

מה גם שברור לכולם למה המקורות לא מובאים חח

צריך פוסקים!!

אם תגידי שהרב פיינשטיין אומר את זה, כולם פה ישתקו.

כשזה לא מישהו באותו שיעור קומה הדעה שלו לא נחשב. רוב מניין ורוב חכמה וכו'.

וכן, אני עדיין מחכה לשמוע מי הפוסקים שאמרו ככה ולראות דיון הלכתי אמיתי

לא הבנתי בכלל. את חושבת שאנשים יסמכו עליך ככה בלי מקורות?

מקווה מאוד שלא. ואני עדיין ארצה לראות מקורות הלכתיים באמת ולא לשמוע סתם אמירות עלומות באוויר...

לגוף הטענה, מי שלא פוסק לא מחשיבים את דעתו בדיון הלכתי.

ומי שלא בסדר גודל של גדולי הדור לא יכול לחלוק עליהם. זה כלל בסיסי בפסיקת הלכה, מהראשונים...

הלכה זה לא פלפול בגמרא.

אגב, לא הבנתי מה את מנסה לרמוז פה? שאני לא בסדר כי אני פוסק הלכה לפי פוסקים?

אין פה שום דיון בכלל, הזכרת דעה בלי בסיס.

מה הפחד מלשתף דיון?

אם כבר את זו שמטילה דופי באנשים סתם

אגב, להגיד על ת"ח (עצום ככל שיהיה) שאינו פוסק, כשהוא לא פוסק, אין בזה ביזוי ת"ח.

רק שאני אבין, אתה מאחל לגברת ללקות בגופה?

לא ביזיתי ת"ח אף פעם על גבי הפורום, אתה מדמיין...

ולגבי ההחלטה מי פוסק, זה מובן מאליו.

וגם לדרג את הגדולה של הפוסקים זה חלק מכללי הפסיקה בהלכה. אז התורה בעצם עוברת על ביזוי ת"ח כשהיא קובעת כללים מי פוסק ומי לא ומי יותר גדול ממי?

אתם מוזרים פה, חבר'ה...

כי יש כללים להכרעות האלה והמקרים היוצאי דופן הם נדירים ונכללים בתוך הכללים (יש טווח די רחב לפוסק).

לגבי מי פוסק וכו' זה לא ממש פרדוקס, אבל זה יותר דומה לעניין.

פוסק הדור הרב יעקב יוסף אמר בשיעור על זה: "איך יודעים מי פסקן? שואלים" (לא זוכר אם הוא אמר שואלים אותו או שואלים פוסק אחר).

כמו בלא מעט מקרים בפורום, ה"יש מה לברר" נובע מהבנה שגויה של הסוגיה, כמו שראינו במקור שציטטו פה איפשהו. וכשמישהו מביא שיש דבר כזה ועוד בטעות, ומישהו אחר עלול לסמוך עלי, תמהני אם הוא לא עובר בהוראה, אבל יתכן מאוד שלא, והוא סתם מסתכן בהטעיה)

נ.ב, תפסיקו להגיב בצורה רגשית, יש לי הרגשה שתגיבו מוזר על התגובה הזאת

לא יודע מי הפוסקים שאתה מדבר עליהם, וקשה לדון בדבר בלי נקודה להוכיח. כמדומני שאתה פשוט לא מבין את השיטה שלהם, וסביר להניח שהם פוסקים אשכנזים (ויש פער גדול, יעויין בהקדמת הבא"ח לשו"ת).

בכל אופן, בלי שתביא דוגמא לפוסק כזה, שלא מחוייב לכללי פסיקה, אין על מה לדון בזה. זה גם מוזר מאוד אם אתה חושב שאפשר לפסוק מהגמרא בלי להסתמך על הכללים, איפה הפסיקה פה? ומה ההבדל בין פוסק לתלמיד ישיבה או עם הארץ?

ב. לא. מה זה המסתמא הזה? ואיך הגעת לזה שזאת שיטתי?

אם אתה רוצה שהדיון הזה ישאר מכובד ולא ידרדר לפסים פחות יפים, אל תמציא דברים שאמרתי כמו "אסור לסמוך על הרב שלך למרות שהוא חושב שכן". סביר להניח שאגיב לך באותה הרמה להבא, וחבל.

נ.ב, מניסוני עם הפורום, אני נוטה שלא להסכים עם ה"נ.ב" שלך.

הייתי שמח אם היית מביא מקורות והיינו יכולים לדון בזה באמת לעניין, אין דבר יותר מהנה בעיניי מדיון תורני אמיתי

ב. זה לא נכון, פתח כל ספר על כללי פסיקה. מדגישים, היום במיוחד, שלא כל רב הוא פוסק. בישיבה שאני למדתי בה כל הרבנים היו אומרים על שאלות הלכתיות "אני לא פוסק, שאל את אחד הפוסקים בישיבה". וזאת אמת...

צריך רק נכונות אמיתית להקשיב (משני הצדדים).

לגבי ב. זאת מגמה שהתרחבה בעשר שנים האחרונות, בערך.

לא לחינם חז"ל אמרו מה עונשו של מי שלא הגיע להוראה ומורה, בוודאי שהייתה בעיה כזאת כבר לפני אלפיים שנה.

אני גם די בטוח שרוב ככל מי שעושה את זה הוא שוגג ולא מבין את ההשלכות, ולא שח"ו הם עושים את זה בזדון

ממש תענוג לקרוא

נזכרתי פתאום שאמרת לי פעם קודמת למה עזבת ושזה לא היה קשור לזה

נשמח ללמוד משהו חדש

לא נראה לי שהרבנים שלך עושים דברים כאלה מול כל התלמידים.

וגם אם כן, זאת לא ראיה הלכתית. אתה יכול לשאול אותם. אולי באמת יש מי שסובר ככה!

בנתיים ביקשתי מקורות ואף אחד לא הביא, מאיזושהי סיבה שאני לא מבין

וההיתר הוא רק במה שלא נחשב הבעות חיבה.

נו, מי מתיר הבעות חיבה?

הוא כותב את זה רק במקומות שנהוג שם שנשיקה על השפתיים היא דבר רגיל, "אפלטוני" בלע"ז

כמה אנשים מנשקים אחד את השני בהקשר לא-רומנטי על השפתיים (שלא באיסור, כמובן)? היום לפחות, כמעט אף אחד (היו עדות שהיה נהוג בהן לעשות את זה בקרבה ראשונה). לכן גם זה אסור.

החילקו הוא החילוק בין מה שברור שאסור, לבין מה שאסור לפי המנהג באותו מקום.

ברור שזה "בעיה שלהם", בכל הלכה, לכל אחד שמחטיא. אבל זה לא שייך לדיון.

וכמו שאמרתי, גם לשיטתו, בדורנו אף אחד לא מנשק אנשים שהם לא בני זוג על הפה (למעט אנשים מסויימים שמנשקים ככה תינוקות), ככה שזה בוודאי יהיה מוגדר פעולה מינית גם לשיטתו וזה יהיה אסור.

החזקת ידיים, אין לי מושג. לא רואה אנשים מחזיקים ידיים ברחוב כל-כך. זה צריך בירור כי מן הסתם בתל אביב זה יהיה שונה מבירושלים וכו'

ואם היית מגיבה בצורה עניינית הוא אולי היה קצר יותר.

לגבי תוכן דברייך: אף אחד לא מצלם זוגות מתנשקים? מתי ראית תמונות חתונה לאחרונה? ובכלל תמונות זוגיות?

לגבי החזקת ידיים אני עדיין לא ראיתי מי שמתיר במפורש פרט למקור שהביאו למעלה, אבל בכל אופן זאת מחלוקת.

גם במציאות, כי זאת שאלה רצינית את מי מחשיבים לגבי ה"הרגל" (זה לא איסור הרהור, הרי), וכי בוודאי שהמציאות הזאת משתנה מעיר לעיר ומשנה לשנה בלי סוף (למשל במקומות הרבים שאני מסתובב בהם זוגות, שהם לא ילדודס מאוהבים, לא הולכים בידיים משולבות ברחוב. זה כולל חילונים גמורים). וגם בהלכה, כי יש מי שיאסור גם אם כל העולם יחזיקו ידיים ברחוב.

אעיין בלי נדר.

אגב, כשתלמדו כללי פסיקה, תראו שיורדים לפסים שיראו לכם מאוד "אישיים", לגבי דמות המחבר.

כולל גדולי עולם (למשל הדיון אם רש"י היה פרשן או פסקן, מפתיע לא?! כמובן שזה לא כולל את השו"ת והסידורים).

עברתי על התשובה, בשום מקום הוא לא מתיר הבעות חיבה. הוא מתיר, כמו כולם, רק מה שלא נחשב הבעת חיבה שבין אדם לאשתו ולא עלול לגרום להרהורים וכו' (כמו כולם, אגב)

ותבין איך זה משליך לאור המוזר שאתם מנסים להציג בו אותי פה משום מה.

כל ת"ח, גדול ככל שיהיה, צריך הרשאה לפסיקת הלכה כדי שנתחשב בדעתו. וגם שנדע שהוא בפועל יודע לפסוק (פחות או יותר דברי הרב יעקב זצ"ל, וכל מי שדיבר בכללי פסיקה).

לא שזה רלוונטי לדיון, אבל גם אני לא יכלתי להתאפק: רב יהודי בשטעטעטל (או איך שלא כותבים את הדבר הזה) פעם היה פוסק. פעם רב - פוסק. היום התואר מחולק לכל מי שגידל זקן ולבש דגמ"ח/חליפה או מגבעת והחליט למסור שיעורים. יחי ההבדל הקטן.

יתרה מזאת: רב של מבוא צר בעבר מותנו הייתה עבה ממותנם של חלק מגדולי ישראל היום, והדברים ידועים.

אתה חושב שלא צריכים לדון באישיות הרב? הלכה מפורשת, שיהיה כמלאך.

שלא צריכים לדון בהרשאת הפסיקה שלו? הלכה מפורשת, שאסור לפסוק בלי רשות וכו' (בלי להכנס לחילוק בין רשות מרבו לבין הרשאה בכלל "יורה יורה" וכו').

על השאר אני מוותר להגיב, הדברים מפורשים במספיק מקומות

מז"א? בערך בביוגרפיה של כל רב מסופר איך בחנו אותם, באלפי סיפורי צדיקים.

מי לא יודע את זה? זה גם פשט הגמרא, וגם במפרשים סביב "יורה - יורה, ידין - ידין".

הן חשובות לנו ושימחו אותנו מאוד, כמו שתמונות כאלו חשובות גם לזוגות רבים אחרים ומשמחות אותם. הצלם עצמו עסוק בעבודה המקצועית שלו - פן להיתר.

כמובן כמובן כמובן - לשמור תמונות קרובות לזוג עצמו בלבד.

"אל תשווה את הפנימיות שלך לחיצוניות של אחרים".

ולעולם, לעולם לא אשכח את חברה שלי, היפה, הרזה, העשירה, עם השיער המהמם ביקום, החכמה, הקולית, מסתכלת עלי ואומרת לי במבט רווי משמעות: יואו, יש אנשים כל כך מושלמים, שיש להם הכל. והיא התחילה לפרט וידעתי שהיא מתכוונת אלי.

ובלב שלי חשבתי לעצמי- מה היא יודעת. החיים שלי כל כך לא מושלמים, ואני בטוחה שהחיים שלה מושלמים. 

אז אין מושלם.

אין.

מה שאת רואה זו תמונה.

ומה שאת עוד רואה זה מה שהם בחרו להראות לך בתמונה הזאת.

ומה שאת רואה עוד זה את כל הבפנוכו שלך הלא מושלם. 

ואז את משווה את עצמך הכי אמיתי, עם התמונה הזאת הכי לא משקפת והכי מגמתית.

מתוקה- זה צורך אנושי בסיסי לקחת את הרגעים הטובים והיפים שלנו ולהראות לעולם- תראו, טוב לנו ביחד, אפילו התמונה אומרת את זה, אז זה בטוח נכון. 

רק חשוב שלא תפלי שם ותאמיני שלהם כל כך טוב ולך לא. 

אבל למה זה כ"כ מפריע לך שטוב לאנשים...?

לדעתי זה אסור, כי מביא לאחרים הרהורי אהבה

(כן, אפילו אם זה רק המבט הזה).

חוץ מזה, זה לחלל את הקודש,

להוציא את מה שבינינו החוצה.

גם אם זה לא בשביל שיידעו ויאמרו,

קדשים, אפילו קדשים קלים, נפסלים ביוצא חוץ למקומו.

משהו לגביי, אבל זה אישי..

בכל אופן, כן.. מסכימה לגמרי עם החלק השני.. 

שאשתו אמרה כשסיפרו לה את זה:

'כן, היו לו הרבה בדיחות כאלה',

אז לקחת את המשפטים האלה של הרב פרומן בעירבון מוגבל

אם הייתי מתחתנת עם אחד מהבחורים הראשונים ולא עוברת את כל התהליך הזה..

סביר להניח שלא הייתי כזאת רגישה לעניין.. כאילו, לא הייתי חושבת פעמיים לגבי הפרסום...

היום אני לא אפרסם בגלל צניעות, אבל אם נוריד רגע את העניין של הצניעות, אני גם אעדיף לא לפרסם כדי לא לגרום למישהי שלא מצאה תחושה של כאב או החמצה.. אם אני יכולה למנוע את זה ממנה אז למה לא..

אם לא היה את הקטע של הצניעות, ולא הייתי מפתחת בי את הרגישות הזאת.. בכיף הייתי מעלה כל היום תמונות

תמונה זה משהו מאד חיצוני\מוחצן. איזו עוד סיבה יש לך לשים תמונה שלך מאושר ויפה בוואצאפ\פייסבוק? הכי כדי להפיץ ולהראות את האושר שלך לאחרים.

קצת אגואיסטי, קצת לא אמיתי ואפילו קצת עצוב...

אבל אם זה ה"סרט" שעושה להם טוב לספר לעולם אז שיהיה להם בכיף..

טוב להעלות מעט תמונות כאלו, לעיתים רחוקות, כדי להראות שטוב - ושאפשרי שיהיה טוב, אבל לדעתי אכן חשוב מאוד להיזהר לא להוציא לכולם את העיניים.

אם כבר אני רואה את השרשור הזה שוב..

הבנתי שזה לא שהפריע לי שזוגות מעלים תמונות שלהם

זה פשוט היה בחור שהזכיר לי מישהו שנפגשתי אתו בעבר ושהיו לי רגשות כלפיו, אז כנראה משהו שם בלב נצבט..

חוץ מזה מפרגנת.. 

אבל לדעתי זה לא צנוע ואני בכללי נגד לשתף תמונות מהחיים האישיים אז.. 

שבוע טוב 

אם אני לא שם אני לא קיים.

מעבר לזה תרבות הפייסבוק גורמת לאנשים המון קנאה ותחרות, אנשים הרי לרוב לא יחשפו את הרע בחייהם לעולם אלא רק את הטוב וזה יוצר מצג שווא שלכולם טוב ורק לי רע מה שכלל לא נכון, מתחת לפוצי מוצי הזה שהרבה פעמים רואים בין זוגות בפייסבוק או בכלל מסתתרים הרבה פעמים דברים אחרים(לא מחייב אבל הרבה פעמים כן) והרבה זוגות מנסים לחפות על זה בהעלאת תמונות מסנוורות שיוצרות מציאות שונה לחלוטין מהמציאות אותה הם חווים, לכן אין שום סיבה לקנא, כבר אמרו גדולים מאיתנו לא כל הנוצץ זהב, לכל אחד יש את השק אותו הוא סוחב ולא בטוח שהיינו רוצים להתחלף עם האחר גם אם בתמונת פרופיל הוא נראה זורח ומאושר, לא בטוח שבתוך הבית הוא באמת ככה.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰