מן הסתם שלא..

והפוך, אני הכי יכולה להכנס לראש הזה של האושר והרצון לשתף את כולם בשמחה שלך..

אבל לא יודעת, ברגעים שקשה לך, אתה לא מסוגל לראות תמונות כאלו...

אני אישית נגד..

מקווה שאצליח ליישם את זה גם שאהיה במקום הזה בעז"ה

לא חשבתי לעצמי בכלל שזאת הכוונה שלהם.. 

מסכימה ממש!

למרות שאני כן מבינה את הצורך של אנשים לפרסם חוויות שלהם, אני פשוט נגד כי זה נראה לי פחות צנוע..

וצודקת, גם קשר עם חברות, גם משפחה, הכל... נראה לי לא שייך לפרסם ברבים.. 

אפשר להצטלם ולשמור לעצמך, למה כל העולם צריך להיות שותף לזה??

יש טרנד חדש כזה של צלמים לפרסם אלבומים שלמים של זוגות כולל תמונות ברגעים אינטמיים שלהם יחסית...

זה למשל באמת מוזר לי, זה במפורש נראה לי לא צנוע.. מילא תמונות של החתונה באופן כללי..

איך הזוג מסכים לזה , זה לא ברור לי.. 

אז נכון, קשה, וחיכו בסבלנות הרבה זמן, ואשרי חלקם.

אבל חוץ מלהחזיק לה יד בדרך לחדר ייחוד - כלום.

יש מספיק פוזות חמודות לצלם גם בלי מגע.

יש רבנים (אולי כולם) שאוסרים לגמרי להצטלם בחתונה עם מגע.

ויש כאלה ששומרים את התמונות רק לעצמם..

שמקורו בנימוקי יוסף שנסמך על גמ' מפורשת בבבא בתרא.

גם הט"ז הלך עם זה.

א"א לא חולק,

וזה שראיתי מישהו שמכונה רב שמחזיק לאשתו את היד,

ולא מדובר בחולה או זקנה אלא בקטע רומנטי,

מעיד עליו,

ולא על ההלכה.

"לא כולם", בלי לתת מקורות, זה מצחיק...

מה גם שברור לכולם למה המקורות לא מובאים חח

צריך פוסקים!!

אם תגידי שהרב פיינשטיין אומר את זה, כולם פה ישתקו.

כשזה לא מישהו באותו שיעור קומה הדעה שלו לא נחשב. רוב מניין ורוב חכמה וכו'.

וכן, אני עדיין מחכה לשמוע מי הפוסקים שאמרו ככה ולראות דיון הלכתי אמיתי

לא הבנתי בכלל. את חושבת שאנשים יסמכו עליך ככה בלי מקורות?

מקווה מאוד שלא. ואני עדיין ארצה לראות מקורות הלכתיים באמת ולא לשמוע סתם אמירות עלומות באוויר...

לגוף הטענה, מי שלא פוסק לא מחשיבים את דעתו בדיון הלכתי.

ומי שלא בסדר גודל של גדולי הדור לא יכול לחלוק עליהם. זה כלל בסיסי בפסיקת הלכה, מהראשונים...

הלכה זה לא פלפול בגמרא.

אגב, לא הבנתי מה את מנסה לרמוז פה? שאני לא בסדר כי אני פוסק הלכה לפי פוסקים?

אין פה שום דיון בכלל, הזכרת דעה בלי בסיס.

מה הפחד מלשתף דיון?

אם כבר את זו שמטילה דופי באנשים סתם

אגב, להגיד על ת"ח (עצום ככל שיהיה) שאינו פוסק, כשהוא לא פוסק, אין בזה ביזוי ת"ח.

רק שאני אבין, אתה מאחל לגברת ללקות בגופה?

בעיה רצינית שככה זה כאב

כי יש כללים להכרעות האלה והמקרים היוצאי דופן הם נדירים ונכללים בתוך הכללים (יש טווח די רחב לפוסק).

לגבי מי פוסק וכו' זה לא ממש פרדוקס, אבל זה יותר דומה לעניין.

פוסק הדור הרב יעקב יוסף אמר בשיעור על זה: "איך יודעים מי פסקן? שואלים" (לא זוכר אם הוא אמר שואלים אותו או שואלים פוסק אחר).

כמו בלא מעט מקרים בפורום, ה"יש מה לברר" נובע מהבנה שגויה של הסוגיה, כמו שראינו במקור שציטטו פה איפשהו. וכשמישהו מביא שיש דבר כזה ועוד בטעות, ומישהו אחר עלול לסמוך עלי, תמהני אם הוא לא עובר בהוראה, אבל יתכן מאוד שלא, והוא סתם מסתכן בהטעיה)

נ.ב, תפסיקו להגיב בצורה רגשית, יש לי הרגשה שתגיבו מוזר על התגובה הזאת

לא יודע מי הפוסקים שאתה מדבר עליהם, וקשה לדון בדבר בלי נקודה להוכיח. כמדומני שאתה פשוט לא מבין את השיטה שלהם, וסביר להניח שהם פוסקים אשכנזים (ויש פער גדול, יעויין בהקדמת הבא"ח לשו"ת).

בכל אופן, בלי שתביא דוגמא לפוסק כזה, שלא מחוייב לכללי פסיקה, אין על מה לדון בזה. זה גם מוזר מאוד אם אתה חושב שאפשר לפסוק מהגמרא בלי להסתמך על הכללים, איפה הפסיקה פה? ומה ההבדל בין פוסק לתלמיד ישיבה או עם הארץ?

ב. לא. מה זה המסתמא הזה? ואיך הגעת לזה שזאת שיטתי?

אם אתה רוצה שהדיון הזה ישאר מכובד ולא ידרדר לפסים פחות יפים, אל תמציא דברים שאמרתי כמו "אסור לסמוך על הרב שלך למרות שהוא חושב שכן". סביר להניח שאגיב לך באותה הרמה להבא, וחבל.

נ.ב, מניסוני עם הפורום, אני נוטה שלא להסכים עם ה"נ.ב" שלך.

הייתי שמח אם היית מביא מקורות והיינו יכולים לדון בזה באמת לעניין, אין דבר יותר מהנה בעיניי מדיון תורני אמיתי

ב. זה לא נכון, פתח כל ספר על כללי פסיקה. מדגישים, היום במיוחד, שלא כל רב הוא פוסק. בישיבה שאני למדתי בה כל הרבנים היו אומרים על שאלות הלכתיות "אני לא פוסק, שאל את אחד הפוסקים בישיבה". וזאת אמת...

צריך רק נכונות אמיתית להקשיב (משני הצדדים).

לגבי ב. זאת מגמה שהתרחבה בעשר שנים האחרונות, בערך.

לא לחינם חז"ל אמרו מה עונשו של מי שלא הגיע להוראה ומורה, בוודאי שהייתה בעיה כזאת כבר לפני אלפיים שנה.

אני גם די בטוח שרוב ככל מי שעושה את זה הוא שוגג ולא מבין את ההשלכות, ולא שח"ו הם עושים את זה בזדון

ממש תענוג לקרוא

נזכרתי פתאום שאמרת לי פעם קודמת למה עזבת ושזה לא היה קשור לזה

נשמח ללמוד משהו חדש

בעיה רצינית שככה זה כאב

וההיתר הוא רק במה שלא נחשב הבעות חיבה.

נו, מי מתיר הבעות חיבה?

הוא כותב את זה רק במקומות שנהוג שם שנשיקה על השפתיים היא דבר רגיל, "אפלטוני" בלע"ז

כמה אנשים מנשקים אחד את השני בהקשר לא-רומנטי על השפתיים (שלא באיסור, כמובן)? היום לפחות, כמעט אף אחד (היו עדות שהיה נהוג בהן לעשות את זה בקרבה ראשונה). לכן גם זה אסור.

החילקו הוא החילוק בין מה שברור שאסור, לבין מה שאסור לפי המנהג באותו מקום.

ברור שזה "בעיה שלהם", בכל הלכה, לכל אחד שמחטיא. אבל זה לא שייך לדיון.

וכמו שאמרתי, גם לשיטתו, בדורנו אף אחד לא מנשק אנשים שהם לא בני זוג על הפה (למעט אנשים מסויימים שמנשקים ככה תינוקות), ככה שזה בוודאי יהיה מוגדר פעולה מינית גם לשיטתו וזה יהיה אסור.

החזקת ידיים, אין לי מושג. לא רואה אנשים מחזיקים ידיים ברחוב כל-כך. זה צריך בירור כי מן הסתם בתל אביב זה יהיה שונה מבירושלים וכו'

ואם היית מגיבה בצורה עניינית הוא אולי היה קצר יותר.

לגבי תוכן דברייך: אף אחד לא מצלם זוגות מתנשקים? מתי ראית תמונות חתונה לאחרונה? ובכלל תמונות זוגיות?

לגבי החזקת ידיים אני עדיין לא ראיתי מי שמתיר במפורש פרט למקור שהביאו למעלה, אבל בכל אופן זאת מחלוקת.

גם במציאות, כי זאת שאלה רצינית את מי מחשיבים לגבי ה"הרגל" (זה לא איסור הרהור, הרי), וכי בוודאי שהמציאות הזאת משתנה מעיר לעיר ומשנה לשנה בלי סוף (למשל במקומות הרבים שאני מסתובב בהם זוגות, שהם לא ילדודס מאוהבים, לא הולכים בידיים משולבות ברחוב. זה כולל חילונים גמורים). וגם בהלכה, כי יש מי שיאסור גם אם כל העולם יחזיקו ידיים ברחוב.

אעיין בלי נדר.

אגב, כשתלמדו כללי פסיקה, תראו שיורדים לפסים שיראו לכם מאוד "אישיים", לגבי דמות המחבר.

כולל גדולי עולם (למשל הדיון אם רש"י היה פרשן או פסקן, מפתיע לא?! כמובן שזה לא כולל את השו"ת והסידורים).

עברתי על התשובה, בשום מקום הוא לא מתיר הבעות חיבה. הוא מתיר, כמו כולם, רק מה שלא נחשב הבעת חיבה שבין אדם לאשתו ולא עלול לגרום להרהורים וכו' (כמו כולם, אגב)

ותבין איך זה משליך לאור המוזר שאתם מנסים להציג בו אותי פה משום מה.

כל ת"ח, גדול ככל שיהיה, צריך הרשאה לפסיקת הלכה כדי שנתחשב בדעתו. וגם שנדע שהוא בפועל יודע לפסוק (פחות או יותר דברי הרב יעקב זצ"ל, וכל מי שדיבר בכללי פסיקה).

לא שזה רלוונטי לדיון, אבל גם אני לא יכלתי להתאפק: רב יהודי בשטעטעטל (או איך שלא כותבים את הדבר הזה) פעם היה פוסק. פעם רב - פוסק. היום התואר מחולק לכל מי שגידל זקן ולבש דגמ"ח/חליפה או מגבעת והחליט למסור שיעורים. יחי ההבדל הקטן.

יתרה מזאת: רב של מבוא צר בעבר מותנו הייתה עבה ממותנם של חלק מגדולי ישראל היום, והדברים ידועים.

אתה חושב שלא צריכים לדון באישיות הרב? הלכה מפורשת, שיהיה כמלאך.

שלא צריכים לדון בהרשאת הפסיקה שלו? הלכה מפורשת, שאסור לפסוק בלי רשות וכו' (בלי להכנס לחילוק בין רשות מרבו לבין הרשאה בכלל "יורה יורה" וכו').

על השאר אני מוותר להגיב, הדברים מפורשים במספיק מקומות

מז"א? בערך בביוגרפיה של כל רב מסופר איך בחנו אותם, באלפי סיפורי צדיקים.

מי לא יודע את זה? זה גם פשט הגמרא, וגם במפרשים סביב "יורה - יורה, ידין - ידין".

הן חשובות לנו ושימחו אותנו מאוד, כמו שתמונות כאלו חשובות גם לזוגות רבים אחרים ומשמחות אותם. הצלם עצמו עסוק בעבודה המקצועית שלו - פן להיתר.

כמובן כמובן כמובן - לשמור תמונות קרובות לזוג עצמו בלבד.

"אל תשווה את הפנימיות שלך לחיצוניות של אחרים".

ולעולם, לעולם לא אשכח את חברה שלי, היפה, הרזה, העשירה, עם השיער המהמם ביקום, החכמה, הקולית, מסתכלת עלי ואומרת לי במבט רווי משמעות: יואו, יש אנשים כל כך מושלמים, שיש להם הכל. והיא התחילה לפרט וידעתי שהיא מתכוונת אלי.

ובלב שלי חשבתי לעצמי- מה היא יודעת. החיים שלי כל כך לא מושלמים, ואני בטוחה שהחיים שלה מושלמים. 

אז אין מושלם.

אין.

מה שאת רואה זו תמונה.

ומה שאת עוד רואה זה מה שהם בחרו להראות לך בתמונה הזאת.

ומה שאת רואה עוד זה את כל הבפנוכו שלך הלא מושלם. 

ואז את משווה את עצמך הכי אמיתי, עם התמונה הזאת הכי לא משקפת והכי מגמתית.

מתוקה- זה צורך אנושי בסיסי לקחת את הרגעים הטובים והיפים שלנו ולהראות לעולם- תראו, טוב לנו ביחד, אפילו התמונה אומרת את זה, אז זה בטוח נכון. 

רק חשוב שלא תפלי שם ותאמיני שלהם כל כך טוב ולך לא. 

אבל למה זה כ"כ מפריע לך שטוב לאנשים...?

לדעתי זה אסור, כי מביא לאחרים הרהורי אהבה

(כן, אפילו אם זה רק המבט הזה).

חוץ מזה, זה לחלל את הקודש,

להוציא את מה שבינינו החוצה.

גם אם זה לא בשביל שיידעו ויאמרו,

קדשים, אפילו קדשים קלים, נפסלים ביוצא חוץ למקומו.

משהו לגביי, אבל זה אישי..

בכל אופן, כן.. מסכימה לגמרי עם החלק השני.. 

שאשתו אמרה כשסיפרו לה את זה:

'כן, היו לו הרבה בדיחות כאלה',

אז לקחת את המשפטים האלה של הרב פרומן בעירבון מוגבל

אם הייתי מתחתנת עם אחד מהבחורים הראשונים ולא עוברת את כל התהליך הזה..

סביר להניח שלא הייתי כזאת רגישה לעניין.. כאילו, לא הייתי חושבת פעמיים לגבי הפרסום...

היום אני לא אפרסם בגלל צניעות, אבל אם נוריד רגע את העניין של הצניעות, אני גם אעדיף לא לפרסם כדי לא לגרום למישהי שלא מצאה תחושה של כאב או החמצה.. אם אני יכולה למנוע את זה ממנה אז למה לא..

אם לא היה את הקטע של הצניעות, ולא הייתי מפתחת בי את הרגישות הזאת.. בכיף הייתי מעלה כל היום תמונות

תמונה זה משהו מאד חיצוני\מוחצן. איזו עוד סיבה יש לך לשים תמונה שלך מאושר ויפה בוואצאפ\פייסבוק? הכי כדי להפיץ ולהראות את האושר שלך לאחרים.

קצת אגואיסטי, קצת לא אמיתי ואפילו קצת עצוב...

אבל אם זה ה"סרט" שעושה להם טוב לספר לעולם אז שיהיה להם בכיף..

טוב להעלות מעט תמונות כאלו, לעיתים רחוקות, כדי להראות שטוב - ושאפשרי שיהיה טוב, אבל לדעתי אכן חשוב מאוד להיזהר לא להוציא לכולם את העיניים.

אם כבר אני רואה את השרשור הזה שוב..

הבנתי שזה לא שהפריע לי שזוגות מעלים תמונות שלהם

זה פשוט היה בחור שהזכיר לי מישהו שנפגשתי אתו בעבר ושהיו לי רגשות כלפיו, אז כנראה משהו שם בלב נצבט..

חוץ מזה מפרגנת.. 

אבל לדעתי זה לא צנוע ואני בכללי נגד לשתף תמונות מהחיים האישיים אז.. 

שבוע טוב 

אם אני לא שם אני לא קיים.

מעבר לזה תרבות הפייסבוק גורמת לאנשים המון קנאה ותחרות, אנשים הרי לרוב לא יחשפו את הרע בחייהם לעולם אלא רק את הטוב וזה יוצר מצג שווא שלכולם טוב ורק לי רע מה שכלל לא נכון, מתחת לפוצי מוצי הזה שהרבה פעמים רואים בין זוגות בפייסבוק או בכלל מסתתרים הרבה פעמים דברים אחרים(לא מחייב אבל הרבה פעמים כן) והרבה זוגות מנסים לחפות על זה בהעלאת תמונות מסנוורות שיוצרות מציאות שונה לחלוטין מהמציאות אותה הם חווים, לכן אין שום סיבה לקנא, כבר אמרו גדולים מאיתנו לא כל הנוצץ זהב, לכל אחד יש את השק אותו הוא סוחב ולא בטוח שהיינו רוצים להתחלף עם האחר גם אם בתמונת פרופיל הוא נראה זורח ומאושר, לא בטוח שבתוך הבית הוא באמת ככה.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.