במלאת שמונים שנה לפרעות תרפ"ט נערכה הערב עצרת אזכרה בבית העלמין העתיק בחברון. מאות הגיעו מרחבי הארץ, וביניהם משפחות ניצולי הפרעות, ורבים מרבני, בוגרי ותלמידי "ישיבת חברון", שעשרים וארבעה מתלמידיה נרצחו בפרעות.
העצרת נערכה במתכונת יהודית מסורתית, אמירת פרקי תהילים לעילוי נשמות הנרצחים ואמירת קדיש מפי נציגי המשפחות – שלמה סלונים והרב אריה ז'ולטי.
הרב ז'ולטי נשא דברי אזכרה והספד מרגשים, הוא העלה על נס את אצילות נפשם של הקדושים ושל בני משפחותיהם שקיבלו את הדין באמונה שלמה. היא סיפר ששמע מפי הרב שלום שבדרון זצ"ל מעשה מרטיט על שליח מארץ ישראל, הרב ולק, שיצא בשנות ה-20 לארה"ב ושכנע את משפחת וקסלר, משפחה אמידה משיקאגו, לעלות לארץ. המשפחה בדקה את התנאים בארץ ובנם יעקב החליט ללמוד בישיבת חברון, בה התעלה בתורה ובמידות, עד שגרזן המרצחים גדע את פתיל חייו. השליח, הרב ולק, שחש אחריות לגורלו, חדל להגיע לשיקגו כיד להימנע מפגישה עם האב; אך פעם הם נפגשו באקראי בניו יורק. השליח ניסה להתחמק, אך האב השיגו, ולתדהמתו נפל על צואריו בחיבוקים. הרב ולק הביע את כאבו על חלקו בגורלו המר של הבן והמשפחה, אך האב הגיב באופן בלתי צפוי: הוא אמר לשליח – "אני חייב לך תודה, אתה הצלת את בני!"; והוא הסביר: "הקב"ה החליט כי בני יחיה בעולם הזה 17 שנים. הוא עלול היה למות בתאונת דרכים או בריב בני נוער בשיקגו; בזכותך הוא הפך לבן תורה, ומת כיהודי על קידוש השם!"
סיפור זה ודברי ההספד המזעזעים השאירו רושם עמוק על מאות המשתתפים בעצרת.
בנוסף לאזכרה המסורתית, הוחלט בועדת שרים לענייני סמלים וטקסים לקיים עצרת זיכרון ממלכתית לנרצחי פרעות תרפ"ט בחברון ובשאר חלקי הארץ. עצרת זו תתקיים ביום ה-30 לתאריך הטבח, י"ח אלול (7 בספט') בהשתתפות נציגים רשמיים מטעם הממשלה.
דובר היישוב היהודי בחברון, נעם ארנון, הביע את הכאב נוכח העובדה שעדיין הרכוש היהודי בחברון תפוס בחלקו ע"י ערבים ובחלקו ע"י האפוטרופוס על נכסי הממשלה, כאשר הוא עומד במצב עזוב, הרוס, נטוש ומוזנח, ונמנעת מיהודים הזכות לשקמו ולהחזיר אליו חיים יהודיים.
"זו חובה מוסרית עליונה של ממשלת ישראל להשיב את הרכוש לבעליו או לאפשר ליהודים להתגורר בו, לפתחו ולטפחו", אמר ארנון והדגיש כי "גורמי שמאל מנסים ליצור מעין השוואה בין רכוש יהודי חברון לבין רכוש הנפקדים הערבים ממלחמת השחרור; אך להשוואה זו אין שחר".
"קהילת חברון הותקפה בפוגרום בידי כנופיות פורעים ב-1929, עשרות שנים לפני קום המדינה; אין שום קשר בין רכוש זה לרכושם של הערבים שפתחו בהתקפה על מדינת ישראל שאך קמה ב-1948. רכוש יהודי חברון, בדיוק כמו רכוש היהודים שנרצחו בשואה, חייב להיות מוחזר לבעליו, ובינתיים על המדינה לאפשר ליהודים לגור בו, ולדאוג לפיתוחו ושמירתו", מסביר ארנון.
לדבריו, "המשך הגדרתו כ"רכוש נפקדים" מהווה המשך למעשה הגזל והשוד בידי הירדנים שהכריזו עליו כ"רכוש האוייב הציוני". יש לתקן עוול זה, הזועק לשמים, כדי לרפא, ולו חלקית, את הפצע הפעור של פרעות תרפ"ט. כך תוכל מדינת ישראל לעשות את חלקה -הבסיסי ביותר - להשיב תשובה למופתי הנאצי הרוצח אמין אל חוסייני וממשיכי דרכו, ותוכיח כי עם ישראל התגבר על הטרור וניצח אותו". הוא אמר כי "בניין חברון היום הוא הניצחון הברור, והצעד המוסרי והצודק ביותר בעת הזו".