בין עולם הרפואה להר הבית

במקום בו כל ענקי התורה פוסקים חד-משמעית שאסור לעלות להר הבית, קשה להבין כיצד יתכן לעלות להר מבלי לחוש לפחות לדעתם של כל אלו.

אברהם ליפשיץ - מורא המקדש , י"ח בשבט תשפ"א

בין עולם הרפואה להר הבית-ערוץ 7
הר הבית
צילום: המטה המשותף של ארגוני המקדש

לאחרונה התפרסמו כאן סדרת מאמרים שעסקה בשאלה אם ניתן לסמוך על דעת מיעוט של רבנים המתירים לעלות להר הבית, או שיש לציית לפסקי הרוב שאסרו את העליה להר.

נזכיר רק משפט אחד מדברי הרה"ג זלמן קורן שליט"א: "למעשה, אחד הכללים הבסיסיים ביותר של הפוסקים במהלך הדורות מתבסס על כלל זה של הליכה אחרי רוב הדעות". הדברים התבארו בהרחבה במאמרים נוספים.

היו שהגיבו, שכל דרכו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל בנויה על כך שלא חש לדעת הרוב שחלקו עליו. אך האמת היא שבנו הרב צבי יהודה זצ"ל דווקא היה חוזר ומדגיש בתוקף, שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לציונות (שיחות הרצי"ה, א"י, עמ' 211-245, גדול שימושה עמ' כט). היה לו מאוד חשוב לברר ענין זה, והוא לא דחה אותו בטענת "מה זה משנה מה אמרו הרוב".

אמנם, העירו לנו כמה תלמידי חכמים חשובים, שיש כמה נקודות חשובות שלא הודגשו מספיק:

המעמד ההלכתי העצום של האוסרים

 

בין האוסרים נמנים ענקי התורה מכל החוגים. נזכיר רק כמה מהם:

הרב צבי פסח פרנק, מרן הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב עובדיה יוסף, ה'ציץ אליעזר', הרב אברהם שפירא, הרב שאול ישראלי, הרב מרדכי אליהו, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אונטרמן, הרב שלמה יוסף זוין, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב יצחק אריאלי, הרב יוסף משאש, הרב בצלאל ז'ולטי, הרבי מליובויטש, הרב יהושע נויבירט, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ועוד.

למעשה, הדבר היחיד מאז קום המדינה שכמעט כל גדולי הדור מכל החוגים הסכימו עליו באיסור חמור, זה איסור העליה להר הבית!

מאז "שום דבר לא השתנה, והאיסור החמור במקומו עומד בכל שטח הר הבית", כפי שכתבו הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו זצ"ל ועוד בחודש אב תשס"ד.

לכן, גם אם יש מקרים יוצאי דופן בהם ניתן להקל כדעת מיעוט, בתנאים מסוימים (כפי שנכתב בכמה תגובות), מכל מקום – ודאי שבנושא העליה להר הבית זה לא המצב. במקום בו כל ענקי התורה הנ"ל פוסקים חד-משמעית שאסור לעלות להר הבית, קשה מאוד להבין כיצד יתכן לעלות להר מבלי לחוש לפחות לדעתם של כל אלו?

מדהים כיצד יכולים מעודדי העליה לכתוב משפטים כמו אלו שפורסמו כאן לאחרונה: "החיוב ללכת על פי רוב הוא כאשר יש ספק בהלכה ואין לאדם ידיעה כיצד להכריע... אך כאשר לאדם אין ספק בדבר, יש לו ללכת כפי הבנתו את האמת".

ואני שואל – האם גם ברפואה נאמר כך? מה יקרה אם למשל יבוא מחר מישהו ויטען בתוקף שעדיף לא ללכת היום עם מסיכה, כי שהייה ממושכת עם מסיכת אף ופה מזיקה נזק בלתי-הפיך לכלי-הנשימה. וגם יטען שכך אמר לו הרופא בקופת החולים. כיצד נתייחס אליו?

כשרואים גישה כזו, אין להתפלא שאחר כך באים עולי הר הבית ומעודדים דברים שנאסרו אף לפי גדולי המתירים. כגון עלית נשים המונית, או פרסום והסתמכות על מפות שהגר"ד ליאור שליט"א הזהיר שעלולות להביא את הסומכים עליהן לספק כרת רח"ל. (אמנם הגר"ד ליאור סובר שאין לאסור את העליה, על אף שרבים הם הנכשלים ולא נשמעים להדרכותיו, ומסתפק בכך שהוא לא משתף פעולה עם ארגוני העליה להר, אך כאמור כמעט כל שאר גדולי ישראל חלקו עליו, מטעם זה ומטעמים נוספים).

פעם טען בפניי מישהו, כיצד כותבים שרוב ככל גדולי הדורות האחרונים אסרו את העליה להר? וכי יש לכם 'רבו-מטר' – למדוד מי 'גדול' ומי לא? אמרתי לו שאני מתפלא מאוד על שאלתו. וכי אם מחר ח"ו בנך יזדקק לניתוח מסובך (ל"ע), האם תפנה לרופא סטז'ר או שתחפש רופא פרטי, עדיף בעל שם עולמי, וגם תהיה מוכן לשלם על כך סכום רציני? הלה השיב – ברור שאפנה לאחרון. אמרתי לו: "וכי יש לך רופא-מטר?"

"מדורי דורות אנו מוזהרים"

בנוסף, יש להדגיש, שזה לא רק ענין של "רוב מנין ורוב בנין" (כהגדרת הרב יעקב אריאל שליט"א). בנושא זה מדובר על מנהג מדורי דורות שלא לעלות להר הבית כולו, כפי שמובא באגרות הראיה ח"ג עמ' קסח, בשו"ת יחוה דעת יו"ד א,כה, ועוד. וכפי שנכתב בכרוז שפורסם בשנת תשכ"ז, עליו חתמו כל גדולי הדור: "מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו".

[מוזר שצריך לומר זאת, אבל גדולי ישראל הם אנשים מאוד רציניים! הם לא סתם חותמים על מסמך מבלי להתייחס בכובד ראש לתוכנו. (וכעין שאמרו חז"ל: "חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו"). אמנם ע"מ להסיר לזות שפתיים, רק נזכיר מה שהעיד הגרז"ן גולדברג זצ"ל, בשם חמיו הגרש"ז אויערבך זצ"ל, עד כמה דקדקו גדולי ישראל בתוכן הכרוז, עת הכינו אותו ואספו את החתימות. לאחר כמה שנים, בחודש ניסן תשל"ב, החליטו הרבנים הראשיים הגרא"י אונטרמן והגר"מ ניסים לפרסמו שוב, ככתבו וכלשונו, "בלי שינוי או תוספת" (מתוך הערה בכתב ידו של הרב אונטרמן מתחת למודעה המחודשת). הגרש"ז אויערבך מאוד החשיב את הכרוז הזה, ובהמשך אף היה מממן את הדפסת הכרוז מכספו.].

ואחרי שכל הגדולים הנ"ל מעידים שכך המנהג, לכן לא מובן באיזו קלות רוצים לשכנע את ישראל לשנות ממנהג זה. האם יבוא היום מי שירצה להקל ולסמוך על שיטת רבינו תם (והשו"ע בסי' רסא) ולנסוע בליל שבת אחרי השקיעה? אז מדוע הר הבית שונה?

 

"מלכות התורה בישראל"

 

- כך כינה הרצי"ה קוק זצ"ל את הרבנות הראשית לישראל. ובמקום אחר כתב: "כל ישראל הנאמנים לדבר ד' בתורתו התמימה, מחויבים להישמע להדרכתה הברורה" (להלכות ציבור עמ' קמג).

פסק הרבנות הראשית לדורותיה כידוע הוא שאסור לעלות לכל שטח הר הבית. "והוא מהאיסורים החמורים - הקיים עד ביאת משיח צדקנו" (החלטת מועצת הרבנות הראשית, משנת תשמ"ו בראשות הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל). לכן, מלבד מה שהזכרנו, שזו הכרעת כמעט כל גדול"י בדורות האחרונים, עליה להר מבטאת התעלמות וזלזול מוחלטים מהרבנות הראשית!

לא מדובר פה בשאלה פרטית, כמו כפית חלבית שנפלה לסיר בשרי. עוסקים אנו בשאלה שנוגעת במקום הכי כלל-ישראלי שיש. אם לא בשביל להכריע בשאלות מעין אלו נוסדה הרבנות הראשית, ע"י מרן הרב זצ"ל, אז איני יודע לשם מה כן היא נוסדה.

איני מצליח להבין מדוע לכולם ברור שהמדינה צריכה ממשלה אחת, צבא אחד ומשרד בריאות אחד, שהחלטותיהם מחייבות את כולם, ורק בענין התורני אין שום בעיה באנרכיה. נחזור שוב לדוגמא האקטואלית בענייני הרפואה: כשם שלא יתכן שכמה רופאים יחליטו לשחרר הנחיות לציבור לוותר על ההגבלות שנתנו רשויות הרפואה הציבוריות, כך גם בעולם ההלכה, ובפרט ביחס להלכות ציבור. וכשם שהמגפה אינה ענין פרטי, אלא אחד שמזלזל בהנחיות הוא בגדר 'חב לאחריני', כך גם בענין הכניסה להר הבית.

המשקל ההלכתי

 

צריך להבין, שכדי להכריע בשאלות כמו הכניסה להר הבית, צריך להכיר את כובד ההכרעה ואת משקלם הראוי של צדדי השאלה השונים. רווח לעומת הפסד.

הגרז"ן גולדברג זצ"ל (יהיו הדברים לע"נ הרבנית בלה רחל בת הרב שלמה זלמן זצ"ל) השווה בפנינו את נושא העליה להר הבית לדין תקיעה בשופר בראש השנה שחל בשבת. כאשר ראש השנה חל בשבת, גזרו חכמים שלא לתקוע בשופר, גזירה שמא יהיה מי שיעביר אותו ד' אמות ברשות הרבים. ויש להבין, הלא מצות תקיעת שופר היא עיקר ענינו של יום, וסגולותיה גדולות עד מאוד! ולא מדובר בגזירה על אדם פרטי, אלא חכמים ביטלו מכל ישראל (!) את המצוה הגדולה מדאוריתא, שמא יכשל אדם אחד בשוגג (!) בחילול שבת. כששוקלים את הדברים זה מול זה, מי היה מעלה על דעתו להכריע כמו שחז"ל הכריעו? זה מראה לנו עד כמה השיקול של חכמי ישראל הוא לא כדעתנו. איננו יודעים לשער את איכותם ומשקלם של כל מצוה או להבדיל איסור.

כך גם בנושא הר הבית. כאשר הברון, שהיה בעל זכויות עצומות בבניין הארץ, נכנס להר הבית בשוגג, כתב על כך הרב קוק זצ"ל: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים..." (אגרת תרע"ז).

ההתבטאות הזו של הרב היא מדהימה - כל הכסף הרב שהברון תרם לבניין א"י לא שווה לעומת פגימה אחת, של כניסה פעם אחת בשוגג למקום המקדש! לבנות את א"י ולפתח את ההתיישבות, שזה דבר גדול מאוד, כל זה לא שווה במשקלו לעומת פגיעה אחת במקום המקדש! יש שרוצים לטעון שהברון נכנס למקום העזרה ממש. גם אם נניח שהם צודקים (אע"פ שאין ראיה לכך) – עדין רואים אנו את המשקל האדיר של "קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה" (תוספתא שבועות א,ב).

ביחס למשקל הרווח לעומת ההפסד בענייננו, יש להזכיר למשל את דברי מרן הרב קוק זצ"ל במשפט כהן (סי' צו), שבתוך דבריו הסביר שודאי גם לראב"ד יש לכל הפחות איסור מדרבנן להיכנס למקום המקדש: "אין פלא, אם תחת להתנהג עם המקום הקדוש בדרך גסות וכניסה של טומאה, שהיה בלא ספק מתנהג כך אם לא היה איסור להיכנס בו בטומאה בזמן הזה, הרחיקו אותנו חז"ל מלהתקרב אליו, אפי' לשם רינה ותפילה, שאין הריוח הזה כלום לגבי ההפסד של גסות הלב במקום המקודש הזה".

על פי דברי התוספתא, ודברי הרב קוק זצ"ל, ניתן להבין מדוע כמעט כל גדולי ישראל אסרו מכל וכל את הכניסה להר הבית. בין משום שהם פסקו, בשיקול דעתם וברוחב הבנתם, שהמדידות לא מוכיחות מספיק בשביל להכריע בסוגיא חמורה זו, ("אי אפשר לצאת מידי ספקות כרת ואיסורים בעליה להר כיום", הגר"א שפירא זצ"ל; "אין אנו יודעים את המקום המדויק של העזרה והחיל". הגר"מ אליהו זצ"ל, מאמר מרדכי, הלכות לימוה"ח, ט', ט"ז, ועוד). ובין מטעם המכשול שייגרם לאחרים. (יביע אומר, ציץ אליעזר טו,לג ועוד). לכן גם אם נניח שעלו מאה אנשים למקום שמותר ללא ספק – דיינו אם כתוצאה מזאת יהודי אחד יכנס למקום אסור, ויגרום לעם כולו נזק ש"עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים". (לצערנו המציאות בשטח קשה הרבה יותר, כפי שהזכיר הרב עמיחי אליאש במאמרו).

"אני מפחד לנגוע בזה!" - כך השיב הגר"א שפירא זצ"ל לשאלת הרבי מליובויטש זצ"ל בקשר למדידות שונות בהר הבית. (אולי יש הרואים עצמם חכמים ואמיצים יותר ממנו). זה לא שהוא לא בירר סוגיא זו ביסודיות ובהרחבה (עי' בקונטרס 'נכון יהיה הר בית ד', שכתב חתן בנו הרב סילבצקי שליט"א, וכן במאמרו של הרב ינון ויסמן קובץ 'שמעתין' גליון 172-3), אבל רואים פה את היחס הנפשי של גדול בתורה כשהוא ניגש לעסוק בסוגיא הנוגעת לכלל ישראל ועוסקת ב'קשה מכל עבירות שבתורה'.