אבירים במערה
בשעה טובה ומוצלחת דחה בית המשפט את הערעור הפלשתיני על הנגשת מערת המכפלה. לצד הברכות אני משער שגם אתם התפעלתם מהפגנות התמיכה שקיימו ארגוני זכויות האדם בכל רחבי הארץ למען ההנגשה.
מה, לא? אז לפחות התרגשתם מהמאמרים הרבים שפרסמו אבירי זכויות האדם בכל אמצעי התקשורת למען זכויות נכים במערה? מה, גם זה לא? אז לפחות עקבתם אחרי הכותרות והמבזקים שליוו בציפייה דרוכה ומתוחה את הדיונים בבית המשפט? אל תגידו לי שגם זה לא? טוב נו, לפחות התנחמתם בנאומיהם הנמלצים של יפי נפש מהשמאל הרחום למען קשישים, הורים לתינוקות ובעלי מוגבלויות? אל תגידו לי שכל זה לא היה. לא מאמין לכם.
העם יכול גם בלי גולן?
כמומחה להתפתלויות לשוניות ידע אריה גולן לנסח את ביטויי הגנאי כלפי ראש הממשלה כאילו הוא מהאו"ם. הוא לא אמר לנתניהו 'אתה שקרן', אלא רק הטיח 'עליך אומרים שאתה שקרן', הוא לא אמר לנתניהו 'אתה מגלומן' אלא שוב ושוב תקף 'כאילו אתה עושה הכול והכול נעשה בדברך. יש כאן מדינה עם הרבה גורמים, אבל אני ואני ואני כל היום', הוא לא אמר לו 'אתה דיקטטור' אלא 'נראה שקצת מאסת במשטר הדמוקרטי', הוא גם לא אמר לנתניהו 'אתה פאשיסט' אלא רק ש'באיטליה של מוסוליני קראו לזה פאשיזם'. אבל עזבו אתכם התנסחויות של עיתונאים. תכל'ס, אריה גולן השתלח בראש ממשלת ישראל, ולמעשה קרא לו שקרן, פאשיסט, דיקטטור מגלומן.
כולנו היינו אמורים להזדעק ללא הבדל בין ימין ושמאל, אבל התרגלנו. התרגלנו שאם ראש ממשלת ישראל, נציגו המדיני הבכיר ביותר של העם היהודי, מגיע לאולפנים ולמשדרים זה על תקן בובת איגרוף ובין העיתונאים יש תחרות לא סמויה מי יחבוט בו חזק יותר, בוטה יותר, משפיל יותר ומכוער יותר. אם לא עשית זאת (עיין ערך יונית לוי) אתה חוטא למקצועך העיתונאי. התרגלנו למציאות המטורללת הזו, אנחנו כבר לא חשים שהשפלת ראש ממשלת ישראל היא השפלת כבודנו שלנו. כפי שאמר כבר עבד הממהר, הכול פוליטיקה.
אבל מעבר לכך, זו לא רק הבעיה שלנו. זו גם הבעיה שלכם, נבחרי הציבור ובראשכם ראש הממשלה. כל עוד תמשיכו לרוץ אל אולפני זירת האיגרוף הללו תספגו חבטות וביזיונות. כל עוד לא תסננו ותבחרו את כלי התקשורת שבהם אתם מתראיינים התופעה הזו תלך ותגבר ואיתה אנחנו נלך ונתבזה.
ההמלצה לכל עיתונאי שמעוניין לקבל ראיון מפוליטיקאי בכיר היא שש מילים "תיכנס בו והוא כבר יחפש אותך". את הסוד המכוער והגלוי הזה יודע כל פרח עיתונות. המשימה לשנות את הנורמה הזו מוטלת על כתפיך אדוני ראש הממשלה, על כתפיכם שרים וחברי כנסת, על כתפיכם אנשי ציבור בכלל.
שומר הסף
בקול מצהלות התקבל השבוע שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן למכון הישראלי לדמוקרטיה כעמית בכיר אורח (למען האמת, תהיתי אם לפני שאדם מוגדר כעמית בכיר הוא לא אמור להיות קודם עמית שאינו בכיר, אבל גנזתי את תהייתי. למה להתקטנן).
שפע שבחים הורעפו עליו מאנשי המכון כראוי לאורח נכבד שנטה ללון, וביניהם גם שהעמית הבכיר החדש "שימש כשר המשפטים בממשלת ישראל ה-35 וקידם את זכויות הפרט וזכויות חברתיות, אך יותר מכל הגן על שלטון החוק, ועקרון השוויון בפני החוק אל מול מתקפות רבות עוצמה וחסרות תקדים על מערכת המשפט".
קראתי את השבחים וחששתי שמא הוחלף ניסנקורן באדם אחר שהרי למיטב זכרוני האיש דווקא מנע תיקונים שהיו יכולים לשפר את מערכת המשפט ולהשיב לה את האמון שאבד. לא סמכתי על זכרוני המקשיש ופניתי לתנועת למשילות ודמוקרטיה בבקשה לרענן תאים אפורים מרבצם ולהזכיר לי אם אכן זהו מפעלו הציבורי של מר ניסנקורן.
לא הייתי צריך לחכות זמן רב. בתוך כמה דקות שוגרה אליי רשימת מכולת של תזכורות מפעילויותיו של ניסנקורן בתקופת כהונתו כשר משפטים, ולהלן כמה דוגמאות:
ניסנקורן התנגד לוועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים, התנגד לוועדת חקירה בעניין המחלקה לחקירות שוטרים, בלם את חוק מינוי יועמ״שים כמשרת אמון, עצם עיניים ושתק מול התבטאויות דינה זילבר ומעשיה של ליאת בן ארי, נתן גיבוי מלא במילים ובמעשים למערכת המשפט ולא נקף אצבע כנגד פרסומים שונים כמו התנהלות הנהלת בתי המשפט בעניין הסרת כתבות לא מחמיאות על שופטים מהרשת, מינה בסיטונות שופטים ללא הסכמת נציגי שאר המפלגות.
כל אלה אמורים היו למתג את ניסנקורן כמי שמנע את הסיכוי להחזרת אמון הציבור במערכת המשפט, אבל לא. במכון לדמוקרטיה הוא מוגדר כמגינה ומצילה של מערכת המשפט מול מתקפות רבות עוצמה וחסרות תקדים.
נדמיין נא לעצמנו איך היינו מתייחסים לכל שר אחר שבמקום לתקן את המערכת שעליה הוא מונה, בולם וחוסם כל שיח סביב עצם הצורך לתקן את המערכת...
לי רק נותר לתהות איך בדיוק כל זה מקדם את הדמוקרטיה הישראלית, שמו של המכון שזכה בעמית בכיר אורח חדש.
ענף השקד
באקרובטיקה קמפיינית ראויה להערכה הצליחה חברת הכנסת איילת שקד למנף את סרטון זיוף השירה שלה לחלק בלתי נפרד מהמסרים שהיא מבקשת להעביר. סרטון שמדבר על נשים שמזייפות חיים רגילים וסיסמא שקורצת לאותו זיוף שוגרו לאוויר והלימון הפך ללימונדה. הצלחת המהלך הקמפייני הזה גדולה כל כך עד שיש לא מעט אנשים שסבורים שהכול היה מתוכנן מראש.
בשולי הפרשה המשונה הזו הערה קטנה למובילי הקמפיינים השונים. הרעיון לקחת אנשי ציבור ומפורסמים להתנסות בתחום שאינו תחומם (שירה, ריקוד, סטנדאפ וכו') כחלק מקמפיין חברתי הוא רעיון נחמד ולפעמים אפילו יש בו תועלת, אבל שימו לב מי הם אנשי המקצוע שאתם עובדים איתם.
סביר להניח שמי שהפיץ את סרטון הזיוף של איילת שקד גרם לרתיעתם של ידוענים אחרים להצטרף לקמפיינים עתידיים. כל עוד ברור להם שמעידותיהם וזיופיהם נשארים על רצפת חדר העריכה הם יצטרפו בחפץ לב. אם אין להם את הערובה הזו הם יעדיפו להמשיך לעשות את מה שהם טובים בו ובו הם קוצרים הצלחה ותשואות.
מופתעים? גם אנחנו
גם אתם הופתעתם לגלות שיהודה משי זהב נכלל בין מקבלי פרס ישראל? בעיניי זו הייתה הפתעה גמורה. הייתי משוכנע שבאמתחתם של האיש וארגונו הצדיקים נמצא כבר מזמן פרס שכזה.
נביאים ברשת
את חטאיי אני מזכיר היום. גם לי יוצא לגלוש מעת לעת ב-YNET. מה לעשות, אף אחד לא מושלם. קורה. השבוע התדרדרתי לקריאת כתבה במדור הספורט של האתר. בסופה של הכתבה הבחנתי ביוזמה מעניינת הקוראת לגולשים המעוניינים בכך לפרשן אירועי ספורט.
האתר ניסח עבור הפרשן המתחיל כיצד צריכה להיראות כתבת פרשנות, מה אמור להיכלל בה, מה לא אמור להיכלל בה, אורכה וכו', אלא שההנחיה האחרונה לפרשן המתחיל מנוסחת כך, שימו לב: "אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן".
מוזר. לתומי חשבתי שקודם אמורים לראות את המשחק ורק אחר כך לפרשן אותו. יכול להיות שככה זה עובד שם לא רק בספורט? יכול להיות שכותבים שם פרשנויות גם לאירועים פוליטיים לפני שהם מתרחשים?
הרים כדונג נמסו
רק לפני שבוע נראו לנו הררי החטיפים והממתקים של משלוחי המנות כמו הר אדיר ממדים ובלתי עביר. חלף שבוע ובדרך פלא הפך ההר לגבעונת זעירה, וגם זה בקושי. הסברים בבקשה.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: