יכול להיות שלעולם לא נדע מה אמר נתניהו לביידן ביום שבת ה-7 באוקטובר, שגרם לנשיא, שהוא גם סוג של נוצרי ציוני וגם המפקד העליון של צבא ארה"ב, לפעול בהתאם לאינסטינקט הבסיסי שלו, ולהורות לצבא ארה"ב להגן על מדינת היהודים בכל מחיר.
מהפעולות הראשוניות של ביידן אפשר להבין ששיחת הטלפון הזאת הייתה כנראה קריאת "הצילו" מבוהלת, כי ב-7 באוקטובר לא היה ברור מה הן תוכניות חמאס והאם חיזבאללה יצטרף למלחמה. אם חיזבאללה היו תוקפים את ישראל באותו יום שבת, ספק אם ישראל הייתה מצליחה לצאת בשלום מאירוע כזה בלי עזרת אמריקה.
תקראו לשיחה הזאת איך שתרצו אבל ב-11 באוקטובר ביידן הודיע שהורה לנושאת המטוסים ג'רלד פורד להגיע לים התיכון. הוא גם שחרר אזהרה מפורשת לחיזבאללה ואיראן – "Don’t!", שלא תעזו לתקוף את ישראל. שבוע אחרי השואה בנגב, ב-17 באוקטובר, ביידן מגיע לביקור בזק בישראל, שבו הוא מוזמן להשתתף בישיבת קבינט המלחמה. בין לבין מתחילה רכבת אווירית מסיבית שמזרימה חימוש וציוד לחימה לישראל. בדבריו לקבינט ולאזרחי ישראל אמר ביידן, "באתי עם מסר פשוט: אינכם לבד. כל עוד ארה"ב תתקיים, והיא תתקיים לעד, לא תהיו לבד".
עד כאן הצד המואר של אמריקה, ומכאן הצד האפל שלה
היום אנחנו יכולים לדעת שהתגובה המיידית של הנשיא הייתה, אפשר לומר אינסטינקטיבית. יכול להיות שבינם לבין עצמם הדמוקרטים אומרים שהתגובה הראשונית הנשיא ל-7 באוקטובר הייתה בבחינת knee jerk reaction של מי שעמדתו כלפי ישראל לא משקפת את עמדתה של המפלגה הדמוקרטית-פרוגרסיבית.
זאת כנראה הסיבה שככל שחלף הזמן ביידן התחיל לדבר כמו בלינקן, כמו המפלגה הדמוקרטית הפרו פלסטינית/אנטי ישראלית. בשבוע השני של אוקטובר ביידן עמד לצידה של ישראל ללא שום סייג. ארבעה חודשים אחר כך, ב-8 בפברואר, אחרי שישראל עברה מהפצצות מסיביות בצפון עזה לפעולות ממוקדות בדרום עזה ביידן כבר גוער בישראל, ואומר ש"התגובה של ישראל ברצועה היא מוגזמת". הוא גם מדבר על סיוע "הומניטרי" מסיבי ודוחף להפסקת אש ממושכת בתמורה להחזרת חטופים כלומר, הוא לוחץ על ישראל להפסיק את המלחמה לפני שהושגו יעדיה – השמדת חמאס ושחרור כל החטופים.
כך, מתמיכה בניצחון חד משמעי של ישראל על חמאס עבר ביידן לתמיכה בניצחון של חמאס על ישראל. זאת המשמעות היחידה לדרישתה של ארה"ב להפסקת אש ממושכת עכשיו בתירוץ ההומניטרי של שחרור חטופים ושמירה על חייהם של תושבי עזה ה"בלתי מעורבים". ב- 11 בפברואר פירסם הוושינגטון פוסט שהנשיא "כבר לא רואה בנתניהו שותף מועיל שאפשר להשפיע עליו". יומיים אחר כך הודיע הבית הלבן לכל העולם ולחברים שלו שנתניהו הוא חתיכת asshole, רק כי הוא מתעקש להשמיד ארגון הנאצי.
כך אנחנו רואים כיצד, ככל שהתרחק ה-7 באוקטובר הפך ממשל ביידן "ביקורתי" יותר כלפי נתניהו, שמסרב להיענות לדרישות האמריקאיות שמעמידות את ישראל בפני סכנה קיומית. זה כבר לא סוד שממשל ביידן דוחף במלא כוחו להקמת מדינה פלסטינית ביום שאחרי המלחמה. "גורמים מדיניים בישראל", כך אומרת רק ידיעה אחת, "מודאגים מהפעילות האינטנסיבית של הממשל האמריקאי לקידום הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועת עזה תחת שלטון אחיד שיתבסס על מה שמוגדר כ'רשות פלסטינית מחודשת'. על פי גורמים אמריקאים, מחלקת המדינה בוחנת הכרה במדינה פלסטינית בתור חלק מיוזמה מדינית מקיפה, המתייחסת ליום שאחרי שלטון חמאס בעזה" (אנה ברסקי, "'אירוע מדיני משמעותי': בארה"ב מתכוננים להכיר במדינה פלסטינית ללא הסכמה ישראלית", מעריב online, 9.2.24).
כדי להבטיח שתקום מדינה פלסטינית אחרי המלחמה החל ביידן לפעול בדרכים שונות להחלפת נתניהו וממשלתו. הוא אמר את זה כמעט במפורש ב-12 בדצמבר: "נתניהו לא יכול להגיד 'לא' למדינה פלסטינית ... אני חושב שנתניהו חייב להשתנות ... אנחנו חייבים לוודא שביבי מבין שהוא חייב לעשות כמה מהלכים, הוא אינו יכול להגיד 'לא' למדינה פלסטינית". הדברים האלה נאמרו באספה של תומכיו לקראת הבחירות, מה שאומר ש'מדינה פלסטינאצית עכשיו' זה מה שקהל הבוחרים שלו רוצה.
הלחץ על ישראל להסכים להקמתה של מדינה פלסטינאצית בא לידי ביטוי גם בהתערבות גסה של ארה"ב בנעשה בישראל, כולל האילוץ להופיע בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי שמאשים אותנו ברצח עם, והטלת סנקציות על (ארבעה) מתנחלים (אלימים כביכול). כל זה בנוסף לידיעות עקשניות שארה"ב תורמת את חלקה במימון "מחאות" השמאל נגד ממשלת נתניהו. זה כמובן לא דבר חדש. נתניהו אמר ב- 2018 ש"'הקרן לישראל חדשה' זה ארגון זר שממומן על ידי ממשלות זרות ומקורות עוינים לישראל, כמו 'קרן ג'ורג' סורוס'". הצצה חטופה במקורות ההכנסה של 'שוברים שתיקה' למשל, תגלה מיד שנתניהו יודע בדיוק על מה הוא מדבר.
תרומה אחת כזאת של הממשל האמריקאי שתומך בשמאל הישראלי שחותר תחת ממשלה נבחרת מופיעה בדו"ח שהגישה 'התנועה לאיכות השלטון בישראל' לרשם העמותות, ולא יעזור לחיים לוינסון גם אם יכתוב מאה פעמים שמדובר בפייק ניוז של יאיר נתניהו. אז נכון שמדובר בתרומה מוכחת אחת שניתנה לפני ה-7 באוקטובר, אבל אין שום סיבה להניח שארה"ב הפסיקה לממן, במישרין או דרך ארגוני חזית, ארגוני שמאל שפועלים גם אחרי השואה בנגב להפיל את נתניהו וממשלתו.
ישנם מספיק סימנים שמעידים לכאורה על כך שארה"ב מעורבת לא מהיום ולא מאתמול בניסיונות לגרום להפסד של הימין. מספיק לציין כאן רק את המעורבות של 'מכון ברוקינגס' במה שמכונה 'מהפכות צבע' (למשל המעורבות של המכון במהפכה הכתומה שהביאה לחילופי שלטון באוקראינה), ולשאול מה היה ליאיר לפיד לחפש במכון הזה, שהוציא את חוברת ההדרכה למהפכת צבע? מה היה לאהוד ברק לחפש שם? מה טיב הקשר בין לסלי וקסנר, ג'פרי אפשטיין, אהוד ברק ומכון ה- INSS? אלה שאלות שהיו צריכות להישאל ואפילו להיחקר, אבל אף אחד לא שואל, ובטח שלא חוקר.
זה לא חדש שלארה"ב צד אפל ביחס שלה לישראל. נזכור את האמברגו נשק על ישראל במלחמת השחרור, שסיכן ממש את קיומנו, ונזכור גם שארה"ב היא תומכת כרונית בפתרון שתי מדינות, למרות שמאז 1937 כל ניסיון ליישם את הפתרון הזה הוביל למרד/מלחמה.
אם עד ה-7 באוקטובר היה אפשר להבליג איכשהו על התמיכה של ארה"ב (וצרפת ובריטניה והאו"ם) בהקמה של עוד מדינת אויב מוסלמית בתוך ארץ ישראל, אחרי השואה בנגב כבר אי אפשר להבליג ולהכיל הכרה במדינה, שתהיה ישות נאצית לכל דבר ועניין. ארה"ב לא יכולה יותר לאחוז את המקל הזה בשתי קצותיו. היא תצטרך להחליט בעד מי היא, כי בעיניו של כל אדם נורמלי אין דבר כזה אנטישמי טוב או ידיד אנטישמי, ומי שרוצה להקים מדינה לנאצים הוא אנטישמי.
אם ארה"ב תמשיך לאחוז את המקל הזה בשתי קצותיו, ישראל תיאלץ להתמודד עם אתגר חדש, כמעט בלתי נסבל, שיחייב אותה להעריך מחדש את מערכת היחסים שלה עם מעצמה, שאמנם מגישה לנו עזרה מצילת חיים, אבל בו בזמן נחושה יותר מתמיד להקים ישות שכל תכליתה השמדתם של יהודים שחיים בארץ ישראל.
"זה או הם או אנחנו" אמר גלנט בקשר לחמאס. זה נכון גם לגבי הרשות הפלסטינית. זה נכון גם לגבי כל מי שתומך ב"הם". אם ישראל לא תסכל מבעוד מועד כל ניסיון להקים ממש בתוכה מדינה נאצית, היא תלמד בדרך האכזרית ביותר שאפשר להעלות על הדעת שכל בעלת ברית שלה שתומכת בהקמתה של מדינה כזאת תתגלה בסופו של דבר ובמקרה הטוב רק כמשענת קנה רצוץ.