חגי לובר, אביו של יהונתן הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה, מייסד ומנהל תיאטרון אספקלריא מספר בראיון לערוץ 7 על ההצגה המיוחדת שהעלה לאחר השלושים לבנו ועוסקת בשכול ובקריאתו לאחדות ולשיח חברתי ומנהיגותי אחר.

לובר מספר כי בתחילה תוכנן להעלות שלושה מופעים בלבד של ההצגה מאחר ולא סבר שיהיה לו כוח לעמוד ביותר מכך, אך "התגובות שהגיעו אחר כך היו עוצמתיות כל כך. אנשים הרגישו שההצגה הזו עוזרת להם ומנחמת אותם ומקרבת אותם יותר לעולם השכול וההתמודדות, וכיוון שכולנו שכולים חשבתי להמשיך. אנחנו עושים עכשיו סיבוב הופעות בארץ ויש לנו גם הזמנות להופיע בחו"ל".

חגי מספר על השינויים הקלים שנערכו בהצגה על מנת לקרב אותה למציאות העכשווית ואכן הפיגוע בו נהרגה רעייתו של גיבור המחזה עובר לעוטף ומאותו רגע הוא חושש שהדבר יחזור שוב, הפחד מהדפיקה בדלת שעשרה ימים לפני שההצגה עלתה לבימה הגיעה גם אליו כאשר הודיעו לו על נפילת בנו, יהונתן. "זה משהו שלא ניתן לדמיין אותו. מדובר במערבולת רגשות בלתי ניתנת להסבר", הוא אומר.

מאז השבעה על בנו פוגש חגי משפחות שכולות ששכלו את יקיריהן במערכה, "אני בא להתנחם ויוצא מנוחם. אלו לא רק ימים קשים אלא ימים של הזדמנות גדולה. אלו ימים שצה"ל נלחם ומנצח, ימים שבהם הרוע ששמו חמאס הולך ומושמד, ימים שבהם אנשים מחפשים אחדות מדברים אחדות, אנשים שהסתכלו קודם על מי דתי ומי לא, מי עם פאות כמו הבן שלי ונראה נער גבעות קלאסי מיצהר, ואנשים אוהבים אותו, אוהבים את המראה, מסוגלים לראות דרך הפאות והזקן את היופי התום הכוונות הטובות והעדינות, וגם אנחנו מסוגלים לראות גם דרך הקעקועים והעגילים את הטוב ואת היופי".

תמונתו של יהונתן תהפוך בקרוב גם לגרפיטי בלב תל אביב, וחגי מספר כי בנו לא אהב להסתובב בתל אביב בשל שמירת עיניים, וכעת "התברר לנו שאנשים מיוזמתם ראו את התמונה של יהונתן שדיברה אליהם והם עשו מגבית לכך. נחשוב על תל אביבים שרואים תמונה של יהונתן עם הפאות והכיפה הגדולה והם כל כך אוהבים את הדמות שלו עד שהם עושים מגבית ושוכרים אמנית גרפיטי שהולכת לצייר את יהונתן שם כדי שהוא יהיה קבוע", אומר חגי ומעריך כי לפני השבעה באוקטובר לו היה יהונתן עובר שם, בלב תל אביב, עם המראה שלו, הוא היה סופג צעקות של 'משתמט' או 'בוזז'... "זו הזדמנות שאנחנו עלולים לאבד אותה".

בדבריו מזכיר לובר את התחושות הקשות שליוו את החודשים שקדמו לשבעה באוקטובר בשל הקרע והשסע בעם, ותחושה זו ליוותה גם ימין וגם שמאל מבלי לעסוק בשאלה על מי מוטלת האשמה למצב. "כאב לנו. הרגשנו שהמדינה נעלמת לנו מתחת הידיים, ופתאום בא השבעה באוקטובר וכולם התגייסו. יהונתן סיפר לי על החברים החילוניים שיש לו שם שהוא כל כך אוהב אותם, וילדים אחרים שלי מספרים על אחוות הלוחמים הזו ואני אומר שחייבים להביא את זה לשדה האזרחי. חייבים לקחת את אחוות הלוחמים ולעשות גזור-הדבק לעולם האזרחי".

בעיני חגי אין עוד 'הם' אלא הרבה "המים", כהגדרתו, ובתוך כל אלה יש רבים המעוניינים להחליף את הממשלה, "הם רצו את זה קודם והם רוצים את זה עכשיו וזה בסדר. מותר להם. גם אני רציתי שממשלות מסוימות, בוודאי רבין ואפילו בנט, יוחלפו ושיהיו בחירות חשות. זה לגיטימי לגמרי לרצות בכך כשעולה ממשלה שאתה לא רוצה בה, אבל יש כאן הבחנה חשובה, אנשי בראשית ואנשי תיקון 24 לא מבקשים להחליף את הממשלה. הם מבקשים שכל המנהיגים כולם יבקשו אמון מחודש מהעם. זה הבדל ענק", אומר לובר המדגיש כי עמדתו הפוליטית לא השתנתה ובכוונתו להצביע שוב לאותה מפלגה לה הצביע בבחירות האחרונות, מפלגתו של סמוטריץ', "אבל לאותו סמוטריץ' ולאותם אנשים אני אומר שכיוון שהיה כאן כישלון, בין אם אתם אשמים ובין אם אתם אחראים, ואני מקבל את ההבדל ביניהם, אתם חייבים לקבל את האמון מחדש כי כשאתם עושים כרגע פעולות, גם אם החשובות, אתם לוקחים את המנדט שלכם מאנשים שעדיין לא ידעו על השבעה באוקטובר. קבלו אמון מחדש".

נקודה נוספת שמבהיר לובר היא שלפי שעה יש לקבוע מועד לבחירות ולא מדובר בקריאה לבצע בחירות באופן מיידי. "בזמן מלחמה לא מחליפים את ראשי הצבא. יש מי שחושב שרמטכ"ל או ראש אמ"ן צריכים ללכת, אבל אף אחד לא אומר 'עכשיו' אלא 'תנו למלחמה להיגמר'".

לטעמו של לובר שנה וחצי היא תקופה שמאפשרת לממשלה לעבוד באחדות ככל הניתן, ורצוי עם כניסה של לפיד ואולי גם ליברמן לממשלה, ובאמצע שנת 25' לקיים את הבחירות. להערכתו כאשר הסוגייה הזו תרד מסדר היום המתח והמאבק הפנימי בישראל יירגע, "הלהבות שאני כל כך חושש מהם יירדו ויהיה אפשר להתחיל משהו חדש, טוב יותר".

ומה באשר לעצם השיח של מערכת בחירות שהוא רווי מאבקים ומחלוקות בפני עצמו? על כך משיב לובר ואומר כי מדובר בתקופה שיש לה תאריך תפוגה שהוא יום הבחירות, אך מעבר לכך הוא משוכנע שאירועי השבעה באוקטובר והרוח המיוחדת של האחדות בלחימה ייצר התנגדות חזקה לסוג כזה של קמפיינים והשחרת האחר. המשפחות השכולות, הוא אומר, תהיינה שם כדי להוקיע מובילי קמפיינים שליליים, "וכך גם קולו של העם שנמאס לו מההתכתשות האישית הבלתי פוסקת".

לובר מדגיש בדבריו כי אין בכך כדי לטשטש פערים והבדלים בעמדות. "אני פוגש את אחים לנשק ולא אומר להם שהבנתי את הצורך לצאת מיש"ע ולהסתגר בישראל הקטנה. בוודאי שלא. אני אומר את דעתי גם למשפחות החטופים המדהימות והמופלאות שזכיתי שהבן שלי מצא פיר ובו גופות של חטופים. אני אומר להם שאני סבור שלא צריך להסכים לכל עסקה. אני מבין אותם ואומר להם את הדברים בעדינות. שכלתי בן בעזה. הילדים שלהם בעזרת ה' יחזרו והבן שלי לא יחזור".

"אני אומר להם ולכולם שצריך לסיים את המבצע הזה בלרוצץ את הנחש ובעיקר את ראשו. אני לא פוליטיקאי ולכן אני לא נכנס לשאלת מחיר העסקה, אבל בשום פנים ואופן לא להסכים להפסקת הלחימה, בלי לדבר באהבה וכבוד. המסר שלי לא הופך חלש יותר אם אני תוקף ומאשים. המסר שלכם מספיק חזק בלי ללכלך", אומר לובר ומספר על ביקור התנחומים של שלושת מובילי 'אחים לנשק' בימי השבעה על בנו:

לבית הם נכנסו בחשש, אך חגי אמר להם שהוא אמנם חולק עליהם מכל וכל, אך אין לו ספק בכנות כוונותיהם לטובה. לימים נפגשו שוב במשרדיהם שלהם בגלילות. הם תקפו בפגישה את נתניהו והאשימו אותו כמי שדואג רק לעצמו. לובר מצידו עצר אותם וביקש שכפי שהוא מאמין ברצונם לעשות טוב שיאמינו גם הם שהוא חפץ בטוב, על אף המחלוקות על הדרך. "הם גמגמו משהו, אמרתי להם שאני רוצה לשמוע את זה מהם, שיגידו 'אנחנו מאמינים בכנות כוונותיו של ביבי לעשות טוב לעם ישראל' ולראשונה הקירות שם שמעו אותם אומרים זאת".

באמצע הפגישה ההיא במשרדי 'אחים לנשק' קטע חגי את השיחה ואמר שהוא צריך ללכת. כששאלו מדוע הסביר שהוא צריך לומר קדיש על בנו. הם אמרו שיאמר זאת כאן. כשהסביר מה הדבר מחייב, עשרה אנשים, הם גייסו את העשרה בשמחה. כשהתבקשו לכסות את הראש שמו על ראשיהם קפוצ'ונים ופלאיירים של 'אחים לנשק'. חגי אמר שכעת צריך לענות אמן. אמרו שיענו. שאל אותם איך יידעו מתי לומר והפתרון היה שבכל פעם שהוא מרים יד הם יענו אמן. האירוע הזה היה עבורו מעמד מרגש במיוחד וכשהסתיימה התפילה הוא הסתובב אליהם ואמר שלתחושתו זה אחד הקדישים שיהונתן בנו שומע מלמעלה והכי אוהב.

לובר מוסיף ואומר כי הוא אינו מדבר בשיח של אופטימי או פסימי אלא בשיח של עבודה ועמל. "עם ישראל חי אם אנחנו נעבוד קשה, אלא שמאמינים ואלה שלא. אין לנו ברירה אחרת. עם ישראל חי זו תכנית עבודה, כמו שחיסול חמאס זו לא הצהרה אלא תכנית עבודה עם מפות, דרכי גישה, נגב ותו"ל. כך עם ישראל חי כשהמנהיגות תוביל לבחירות ולאחר מכן בחירות חיוביות, ממשלת אחדות ועל זה נעבוד. אם זה יקרה או לא, זה תלוי בעבודה קשה", הוא אומר וקורא לתקשורת שלא להיות אובייקטיביים ולקחת חלק במאבק ובחתירה ליעדים שהוא מציב.