רוחמה, אימו של רס"מ יוסי הרשקוביץ ז"ל שנפל במערכה ברצועת עזה, זועזעה לנוכח מראות המחאה בירושלים והחליטה לעשות מעשה ולגשת עם מסר האחדות והפיוס היישר לנשיא המדינה.
בראיון לערוץ 7 היא מספרת על ההחלטה ועל התגובה שקיבלה בבית הנשיא. "נסעתי באוטובוס קו 13 מהעבודה והחלטתי שאני יורדת ובאה לבית הנשיא ודופקת בדלת ואם יפתחו יפתחו. מקסימום לא יפתחו. הייתי מאוד נחושה כי בימים האחרונים אני מאוד שבורה ובוכה על הנעשה - כי המסר של יוסי היה אחדות בעם ישראל".
הרשקוביץ מזכירה את מסרי האחדות אותם נשא בנה במהלך חייו, מסרים בהם ביקש למחוק את ההבדלים בין דתיים לחילוניים, בין ימין ושמאל. "הוא כל הזמן ביקש שנהיה ביחד. הוא הפך לחולה ממה שהיה בשנה האחרונה - בפרט ביום כיפור. הוא אמר לי שהוא מרגיש שיקרה משהו נורא בעם ישראל, כי לא יתכן שדברים יימשכו בצורה כזו, והוא עשה מעשה גדול כשהחליט למחרת יום הכיפורים שהוא יוזם ספר תורה לזכר לוחם שנפל אחרי שחתר למגע, אמיר חן, שנהרג באוגוסט בדיזינגוף".
את החלטתו זו החליט להגשים יחד עם תלמידיו במגמה לחזק את רוח האחדות. יוסי פנה למשפחתו של אמיר חן ז"ל, משפחה מקיבוץ רעים שמאוד התרגשה מההצעה ומהחיבור לעם. כאשר נפל יוסי התקשרה רעייתו למשפחה והודיעה שמשפחתו של יוסי תמשיך את המיזם בו ייכתב ספר התורה מאיסוף בקבוקים, והספר ייכתב לזכרם של אמיר ויוסי יחד.
בעקבות החלטתה אתמול הגיעה רוחמה למשכן הנשיא וכבר מהמפגש עם השומר חשה ברוח אחרת. "הייתה שם אווירה יוצאת מהכלל. כמו שהנשיא ואשתו הם אנשים עדינים ואכפתיים כך גם הלשכה שלהם מתנהלת. אמרתי כבר אתמול שרק שטיח אדום היה חסר שם. באו אליי השומרים ואיש הביטחון, הציעו שתייה ועוגות, נתתי להם את תעודת הזהות, הם אמרו שהנשיא עסוק מאוד היום אבל הם יעבירו את המסר. קצין ביטחון הכניס אותי ללשכה ומיכל וראש הלשכה הגיעו אליי. היא חיבקה ונישקה אותי. נכנסנו והרגשתי כמו אסתר המלכה שנכנסה למלך בלי שהיא נקראה".
בשיחתם זו סיפר רוחמה למיכל הרצוג, רעיית הנשיא, על כאבה ועל דמותו של יוסי שהותיר במכתביו קריאה לאחדות. "אני רואה את צוות קפלן ואת אחים לנשק שבפרוץ המלחמה אמרו שאנחנו מתאחדים ולא רוצים פילוג, עולים טרמפ על נושא החטופים. כואב לי על החטופים ואני מתפללת עליהם בכל יום, יוסי שלי נהרג למען החזרת החטופים ולמען עם ישראל וארץ ישראל".
היא מוסיפה מסר ישיר למשפחות החטופים: "לכם יש תקווה, לי אין תקווה. הבן שלי נהרג. אולי אצלכם בעסקה הם יחזרו - אבל אצלי אין תקווה, ובכל זאת אני שבורה וכאובה שמחללים את זכר החללים. למה הם יצאו במלחמה? יש עניין של דמוקרטיה - תתנהגו בהתאם. מה זה להבעיר צמיגים ולזרוק לפידים? הזדעזעתי ממה שראיתי שם כשמנהיגים מהעבר ומהיום מצטרפים להתנהלות הזו ונותנים לה יד".
לטוענים שלא מדובר בהמשכה של מחאת קפלן אומרת רוחמה הרשקוביץ כי גם לה יש לא מעט ביקורת על הממשלה - אך לא זו העת לכך. "אני חושבת רק על הלוחמים שלחמו עם יוסי והאחרים, כשהם יוצאים לחופשה, פותחים טלוויזיה ורואים את מה שקורה אצלנו. מה התחושה שלהם? איך הם מסתכלים עלינו? זו התודה וזה הגב שאנחנו נותנים להם? אפשר לזעוק עד השמים אבל לא לשרוף את המדינה. אני רוצה לבנות את המדינה ולא לשרוף אותה".
היא משוכנעת שניתן לנהל את המחלוקת בצורה אחרת, והדמוקרטיה וההידברות הן כלים טובים לכך. "יש לי הרבה חברים שאינם בדעות שלי והם החברים הכי טובים שלי. אני יכולה לשנוא את הדעה שלהם אבל לא אותם. יש הבדל. למה אני צריכה לשמוע ממפונה מבארי שאומרת לי אתמול 'כל כך שנאתי אתכם ועכשיו אחרי השבעה באוקטובר אני אוהבת אתכם'? למה? למה היא צריכה לשנוא אותי? בגלל הדעה שלי?".
עם זאת כאשר היא שומעת את זעקות ההתלהמות של המפגינים - היא מתמלאת בצער. "אני יושבת ובוכה כשאני רואה כמה יתומים אלמנת ומשפחות שכולות יש בעם ישראל ואתם מבזים אותם בהתנהלות שלכם. אתם יורקים לנו בפנים. זו בושה".
בהמשך המפגש בבית הנשיא הגיע גם הנשיא עצמו, שמע את דבריה ואת בקשתה ממנו שישמיע את קולו. הוא מנגד ביקש ממנה את אותה בקשה, שתשמיע היא את קולה שלה בפני הציבור דווקא מתוך מעמדה כאם שכולה.
"היה חשוב לו שהקול שלי יישמע. לכן החלטתי שלמרות שאני לא מתראיינת, אצא בזעקה לעם ישראל, תתאחדו, תהיו עם אחד. זה לא הזמן לריב", היא אומרת ומזכירה את האופן בו מתקבלים המאבקים הפנימיים בישראל בעיני חמאס וחיזבאללה ומנהיגיהם.
את דבריה חותמת רוחמה הרשקוביץ בסיפור ההתמודדות האישית והמשפחתי עם נפילתו של יוסי ז"ל. "איך מתמודדים? אבל כבד מאוד. הכאב גדול מאוד", היא אומרת בדמועות. "הוא היה אבא, חבר, בן, נכד, עם כל התכונות הכי טובות שיש בעולם. היה בו הכול, כולו היה טוב. זה לא רק האבדן שלנו. תחשבו כמה תלמידים נשארו יתומים. הם באים אלינו מדי יום ומספרים לנו איזה מנהל הוא היה, אבא של כל התלמידים. חסר לנו מאוד. השבר שלך כולנו ענק. אני מסתכלת על הדס והילדים היתומים, ליבי ליבי, ואתם עושים דבר כזה, זה הורס אותנו. למה? הוא יכול היה לא ללכת הוא הלך כדי לשחרר את החטופים ולהציל את עם ישראל וארץ ישראל, איפה הכרת הטוב? אני חושבת איך הוא מתהפך בקברו עם שאר הנופלים על מה מתרחש פה".