בראיון מיוחד לקראת יום העצמאות מתייחס הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, לאתגרי התקופה על רקע המלחמה והמחלוקות בעם.

בראשית הדברים נשאל הרב מדן אודות נקודת אור שיהיה בכוחה לחזק את העם בשעתו זו. הרב משיב ומציג שתי קרנות אור חשובות. האחת היא תהליך ההתבגרות שעבר על עם ישראל מאז יום שמחת תורה ועד היום. "בתקשורת עדיין לא רואים את זה ואני מקווה שיום אחד יראו, אבל כל מי שמסתובב עם חיילי צה"ל שבאו בלחמה, מקום שאני מסתובב בו לא מעט בבתי חולים וכו', הדבר נראה באופן ברור מאוד, שילוב הידיים וההליכה ביחד", אומר הרב ומביע צער על שדברים שרואים משם עדיין לא רואים מכאן.

נקודת האור השנייה נוגעת לאופן בו עלה בידי הצבא לתקן את הטעויות החמורות שהובילו לבוקר שמחת תורה וליוו את ההתנהלות באותו יום, וכעת הוא מנהל מלחמה ששום אומה לא התמודדה איתה, אומר הרב ומזכיר את ההתמודדות מול המתקפה האיראנית של מאות טילים שנבלמה בעזרת האח הגדול מאמריקה, כהגדרת הרב המדגיש כי הצלחת צה"ל הייתה לאין ערוך גבוהה מזו של הצבא האמריקאי לבדו. עוד מציין הרב את היכולת הישראלית לעמוד באתגר על אף ארה"ב, אירופה ובית הדין בהאג, להבהיר שלנוכח החטופים היא נכנסת למבצע גם לאחר ששמעה את הביקורת החשש וההתנגדות.

על התנהלות המלחמה אומר הרב מדן כי זו מתנהלת בשני מישורים, הצבאי והמדיני. במישור הצבאי הוא מתרשם שההתנהלות היא טובה מאוד. "אנשים חכמים עושים עבודה יוצאת מהכלל בפיקודם של הרמטכ"ל, ראש השב"כ וכנראה גם ראש המוסד. הם עושים עבודה טובה מאוד". באשר למישור המדיני הרב אומר שאינו מכיר את כלל מערכת הלחצים בפניה עומדת ממשלת ישראל, אך להערכתו לא היה מקום להתחשבות ברמאדן, בעיקר לאחר שבבוקר שמחת תורה הייתה המתקפה הרצחנית עלינו. כך גם לא נצרכות היו הדחיות החוזרות ונשנות של המהלכים הצבאיים משיקולים כאלה ואחרים. "אני מודע לזה שארה"ב מספקת לנו תחמושת, אבל אני חושב שזה נדחה יותר מדי, אבל אני מלמד זכות על הטיפול המדיני". מנגד באשר לטיפול מול העם סבור הרב כי יש הרבה מקום לשיפור.

בהתייחס לבנו, אלישע, שהקריב את שתי רגליו במערכה, אומר הרב מדן כי הדברים נמדדים מול אותם רבים שמסרו את נפשם והוא אינו חש שיש לו זכות לומר ולו מילה אחת לנגד אותם אנשים. בליבו אין כל חרטה על התגייסותו של בנו ליחידה קרבית, והראיה היא עוד שלושה בנים וחתן המשרתים ביחידה קרבית והוא גאה בהם, מברך אותם מעודד אותם ומתפלל להצלחתם. "כולי מלא תחושת גאווה מתחילה ועד סוף, יחד עם הקשיים הגדולים שאיתן אני מתמודד יום יום ושעה שעה, ואני חושב שגם אלישע חש אותו דבר".

הרב מציין בדבריו כי הסיכוי להצלתו של בנו אלישע משדה הקרב היה אחד למאה והאחד הזה גבר. אלישע כבר אמר וידוי שמע ישראל וסיכוייו לצאת בחיים היו קטנים מאוד. בהקשר זה מציין הרב מדן את השכלול במוסדות הרפואה בצה"ל, מה שהוביל לכך שניצלו חיי רבים מאוד שבמלחמות קודמות היו כבר לא בין החיים. הרב מציין בדבריו את הקושי בהתמודדות עם הנכות והפציעה, אך מדגיש את התודה לקב"ה על כך שהם עודם בחיים.

הרב נשאל גם על פרישתם של קצינים בכירים משורות הצבא, ובהם גם אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס, עליו הוא אומר כי לא הציבור, ובו גם הא עצמו, אמור להכתיב לרמטכ"ל מי ימונה לאלוף פיקוד שכן הדברים תלויים בשיקולים מבצעיים ומקצועיים שתקוותו היא שאכן הם נעשים בצורה נכונה.

"כשמגיע אלוף צריך לדעת להסתדר אתו. יש מי שיותר בהשקפותיו ומי שפחות. אנחנו צריכים לעשות מאמצים להסתדר עם כולם. אני מודע לכך שהיו כאלה שהיה קשה להסתדר איתם יותר מאשר פוקס. לכל אחד מעלות וחסרונות ומובן שיותר קל לדבר על החסרונות, אבל לכל אחד מאיתנו יש חסרונות, והחשש הגדול הוא שימנו לאלוף פיקוד מי שאין לו חסרונות... היו לו גם מעלות וצריך להעריך את הלילות שבהם הוא רץ אחרי מחבלים ומנע הרבה מאוד פיגועים וזה האתגר החשוב מכל. היו פיגועים, אבל רבים נמנעו וצריך להודות על כך".

ובחזרה לזירת המערכה בעזה. האם ההפרדה בין מעורבים לבלתי מעורבים עומדת בגדרי המוסר? הרב מדן משיב בחיוב רב על כך וקובע כי הפרדה כזו מוסרית, אך היא חייבת להיעשות כל עוד אינה מונעת ניצחון ישראלי חד משמעי. "לבלתי מעורבים אנחנו צריכים להתייחס כאל אנשים שזכאים לכל מה שנצרך כדי לחיות", אומר הרב ומעיר כי קיימת בעייתיות רבה ביחס למעורבות ה"אפורה", אך מעל הכול עומדת שאלת הניצחון כאשר חלק מהניצחון הוא המשך הקשר הסביר עם מדינות כדוגמת ארה"ב. יש לקחת שיקולים שכאלה בחשבון, אך גם זאת תוך דגש שהשיקולים הללו אינם פוגעים בערך הניצחון.

רבים מגדירים את הימים הללו כתקופה תנ"כית ואולם הרב מדן קובע באופן נחרץ כי לא ניתן לדמות את התקופה הזו לאף תקופה תנ"כית. "אנחנו כותבים כאן דף חדש. אני לא יכול לומר שמדובר בדף חדש בתנ"ך כי אין לנו נביא, אבל אני משוכנע שאם היה היום נביא היינו מוסיפים את הספר ה-25 לתנ"ך. אין שום דבר שדומה למה שאנחנו עוברים פה בעוצמות ובדברים הטובים המתרחשים אצלנו, ויותר מכל בדבר ה' שמתגלה אלינו דרך המלחמה הזו לא פחות מאשר במקרא".

אחת הדוגמאות לכך היא העובדה שהעם בישראל היה מקוטב ומפולג טרם שמחת תורה ברמה הקרובה לזו של ערב חורבן הבית. "היינו קרובים לשם בצורה בלתי רגילה", אומר הרב מדן המזכיר את מלחמת האזרחים בארה"ב שהובילה לדברים קשים ביותר וגם ממנה היינו לא רחוקים בשל אי התגייסות לצה"ל, חבירת אנשים לאויבינו ועוד. "בשמחת תורה, באותו יום בו מוציאים את כל ספרי התורה מהארון, התגלה לנו הקב"ה ואמר לנו שהוא ידאג שנחדל מכך. זה דבר ה'". בעיני הרב מדן הדוגמא היחידה לסוג כזה של מלחמה היא הכישלון האמריקאי במוסול. "הם לקחו שם כ-1500 חטופים שעד היום איש לא יודע מה קרה להם". מספר ההרוגים היה עצום ואצלנו, בנגוד לאמריקאים, ההתגייסות להצלת העם הייתה מתוך תעוזה כבירה.

"היו בכירים בצה"ל כמו ידידי האלוף יצחק בריק, שהתנגדו, ולמרות זאת הרמטכ"ל נכנס, הישירו מבט אל המוות, ואני חוזר אל הקרב שבו השתתף הבן שלי, לראות את המסירות של יהודים שגדלו בארץ כדי להציל חטופים ולגאול אחרים, זה לא פחות מדבר ה' שמתגלה. הוא התגלה בעבר על ידי נביאים ועכשיו הוא מתגלה בצורה אחרת, לא פחות מרתקת".

כל זאת אחרי תקופה בה עם ישראל היה עם של סוררים ומורים בעיני הקב"ה, קובע הרב ומציין את המעבר בין הגדרת יחסי הקב"ה ועמו כיחסי איש ואשתו ליחסי אב ובנו כפי שתיארו זאת חז"ל, וההבדל הוא שיחסי אב ובנו אינם ניתנים לפירוד.

ומה באשר למה שנראה גם כעת כקרע עמוק בתוך החברה הישראלית? הרב מדן מדגיש כי לפני המלחמה אכן היה קרע אמיתי, אך לאחריה מדובר בקרע רק בעיניה של התקשורת, קרע שאינו קיים במקומות האמיתיים אלא משפיע רק על צמודי המסך, והמקומות האמיתיים בהם לא נמצא הקרע הזה הוא שוחות הלוחמים ובתי החולים המקבלים את פצועי המערכה. שם המחלוקת אינה נמצאת, וכאשר שם היא איננה הסיכוי גדול לאיחוי בכלל העם. "אני ממתין לדור הזה שידע להתאחד בשדה הקרב, שהוא יהיה זה שיוביל את המדינה, ואנחנו הזקנים נתבונן מהצד".

את המציאות המאחדת הזו פוגש הרב מדן גם בחברה הכללית. "המצב טוב לאין ערוך לעומת מצב החברה המדושנת והשבעה שמרשה לעצמה לריב. החברה הציונית דתית היום אשמה לא פחות. עד שלב מסוים היא הייתה בעד חיבור והתנגדה לקפלניזם, אבל כשהבנים חזרו מהמילואים הביתה קפלן בלע את כולם וכולנו הפכנו לקפלניסטים מימין ומשמאל. פתאום כולם מבקרים את הרמטכ"ל ויודעים מי צריך להיות ראש אמ"ן ומה ראש אגף מבצעים צריך או לא צריך לעשות. הפכנו לקלפניסטים ואני קורא לחזור למה שהיינו לפני שלושה חדשים, לא אלו שרבים עם השמאל, אלא אלה שרבים עם הקרע".

בעיני הרב מדן אכן יש משותף לכלל הציבורים בישראל, ובראש ובראשונה זו ההכרזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. "העובדה שאנחנו יהודים, מדינה יהודית. היום כולם בתודעה הזו אחרי שראינו מה עוללו לנו כיהודים. כעת זו שותפות הגורל ואחדותו כאשר היעד הוא אחדות הייעוד בצורה משותפת שנוכל לראות אותה ביחד".

לשאלת הפשרה שאולי דרכה ניתן יהיה לחיות יחד, אומר הרב מדן כי הוא לא חש בנוח עם הביטוי פשרה וגם באמנה המשותפת עם הפרופ' גביזון המנוחה לא התנסח במילה פשרה אלא בשיח על מושגי יסוד המחייבים את כולנו, כמו המונח מדינה יהודית שבתוכה תבוא לידי ביטוי גם חופשיותו של כל מגזר.

"הייתה לנו עוד לפני שמחת תורה תפילה משותפת בכותל וטייסים הגיעו עם כיפה, גם שקמה ברסלר הייתה שם. יש דברים שניתן לעשות יחד. בקיבוץ רוחמה בתפילה למען החטופים ישבו חילונים גמורים עם שומרי מצוות יחד. ישבה שם אילה פורקצ'יה, שופטת העליון בדימוס שאינה מהאוהבות הגדולות שלנו. הקראנו יחד את מגילת העצמאות. עשינו את זה יחד. היו עוד כמה דברים שעשינו יחד כמו התפילה המשותפת למען החטופים. התפללתי וכולם אמרו אמן. אמרתי את דבריי שלא נרפה מהמלחמה, וכולם קראו 'אחים אחים'. לא נגיע לכל מה שאנחנו מעוניינים בו אבל יש הרבה שנוכל להגיע אליו".

הרב מדן מספר כי להבנת הכורח בניסוח אמנה משותפת למגזרים שונים הגיע לאחר רצח רבין והדיבור על מדינה ישראלית ושינוי ההמנון והדגל ומתוך כך שינוי הזהות מיהודי לישראלי. ברוח זו מגיע נאום השבטים של הנשיא לשעבר ריבלין שרואה בערבים שבט נוסף בין שבטי העם מבלי לערוך הפרדה בין עם ישראל לעמים אחרים.

"היו כל מיני דיבורים כאלה והיה צורך להבהיר שאנחנו העם היהודי", אומר הרב הרואה במגילת העצמאות טקסט שמחבר את כולם, על אף שיתכן בהחלט שראוי לשנות בה כמה דברים, אך הוא אינו מעוניין לעשות זאת מאחר וכאשר יזוזו בה דברים יתחיל כל אחד להזיז כרצונו ולא יישאר ממנה דבר. כך גם המנון התקווה, לא בטוח שהוא הטקסט המוביל לעם השב לארצו, אך הרב מדן אינו רוצה להזיז בו מילה אחת מאותה סיבה.

בהתייחס לפרופ' גביזון ז"ל אומר הרב מדן כי בכל בחינה היא הייתה הפוכה ממנו, גבר מול אישה, אשכנזי מול ספרדיה, אשת שמאל קיצוני מול איש ימין מתנחלי שנעצר בשל כך והבדלים נוספים רבים ועם זאת כאשר ישבו השניים לבחינת ההיתכנות לשיח, התברר כי את שניהם מעסיקה מגמה אחת, והיא המשך קיומו של העם היהודי לנצח.

לאמנה כיום אין ביטויים מעשיים אלא תיאורטיים בלבד, שכן כל צד מעוניין לראות ביישום המחצית הקרובה לליבו ולא מעבר לכך. "יש עם מי לדבר ויש מה לעשות", אומר הרב ומספר על מפגשים רבים והתנסחויות רבות שלהם הוא שותף מתוך ביטחון שהדברים יקרו בעתיד.

את חגיגות העצמאות רואה הרב מדן כהכרח לנוכח המהפך שחל בעם ישראל מאז אפר אושוויץ ובתוך זמן קצר למדינה שהוקמה והפכה למעצמה, נס שלא היה לשום עם ולשון והרב מדן תוהה אם לא מדובר בנס גדול מנס יציאת מצרים, ועליו חייבים אנחנו להודות לקב"ה. גם מבט עכשווי על יהודים בעולם מבהיר את החסד האדיר שעשה הקב"ה עם עמו כשנתן לו מדינה.

"אנחנו עומדים היום מול חמאס וג'יהאד שהם ראשי חץ של כל העולם החופשי", קובע הרב מדן ומחדד את החובה להודות על המדינה ולשאלת העצמאות, אם היא אכן קיימת או לא משיב הרב ואומר כי בתקופתנו קשה לראות מדינה שהיא אכן עצמאית במלוא מובן המילה, שכן כל מדינה תלויה באחרות מול ציר הרשע. "קשה לדבר היום על עצמאות גמורה. צריך שיתוף פעולה ביטחוני ומחקרי ושום מדינה אינה עצמאית ממש. יחסית למדינות אחרות אין מה לזלזל בעצמאות שיש לנו", אומר הרב. "העצמאות שגילינו במלחמה הזו, בכניסה לרפיח, אפשר היה לגלות יותר ממנה, אבל יש להודות על מה שגילינו".

את דבריו חותם הרב בתחושת החרדה שהוא חי בה תדיר על מנת לשמר את ההישגים שכבר הושגו בקיומה של המדינה במרחב איסלאמי שסביבנו החפץ להשמיד את ישראל, ומזכיר את החורבנים הקודמים לממלכות היהודיות שמחייבות את כולנו להיות חרדים לשלומה וקיומה של הממלכה הנוכחית. "אני חרד מאוד ואומר את מה שאומרים כל המומחים, סכנות לקיומה של המדינה קיימות בלי סוף אבל הסכנה הגדולה ביותר קיימת אצלנו בפנים. אני חרד וחושב איך להקטין את הסכנה הזו. אין "יהיה בסדר". צריך כל הזמן לעבוד קשה ואני מאמין שאחרי שנעבוד קשה נגיע בעזרת ה' לתוצאות טובות מאוד".