השבוע הודיע ראיון בגלי צה"ל האלוף במילואים יאיר גולן, כיום יו"ר מפלגת העבודה ולפני כן חבר כנסת במפלגת מרצ, כי הוא לא ישב בממשלה עם נתניהו, לא עם סמוטריץ' ובן גביר, כן עם ערבים וכן עם חרדים.
הנימוק להודעה המוזרה מפיו של מי שעשה קריירה צבאית בצבא גדוש דתיים והיה מועמד לרמטכ"ל עד שהתחיל 'לזהות תהליכים', היה עוד יותר מוזר: "אין לי שום דבר משותף עם מי שרוצים להחיל את סיפורי התנ"ך על ימינו".
אומרים ששאלה טובה היא חצי תשובה, ואיבחון מדויק של מחלה הוא כבר רוב הפתרון. אז מה בדיוק הבעיה של יאיר גולן? ובכן, מהראיון הזה עולה כי הוא מפחד מהתנ"ך. תנ"כפוביה. כמובן הפחד הוא לא מספר התנ"ך עצמו, ניתן אף להניח שגולן נשבע עליו עם גיוסו לצנחנים בשנות ה-80, אלא ממה שכתוב בו. כן, התוכן של התנ"ך מפחיד את יאיר גולן יותר מהתוכן של הקוראן למשל, הרי הוא חולם על ממשלה עם רע"מ סניף של האחים המוסלמים להם שאיפות איסלאמיות גלובליות רצחניות שאת חלקן טעמנו בסדר גודל תנ"כי משלוחת עזה של האחים המוסלמים, בשמחת תורה האחרון.
גולן לא לבד והוא לא הגנרל היחיד עם פחד מתנ"ך או ממי שמביא את רוח התנ"ך, או כפי שהוא ביטא זאת, מ"החלה של התנ"ך על ימינו". גם בוגי יעלון, רמטכ"ל לשעבר, טען שצריך לסגור את מכינת עלי, זאת בעיצומה של מלחמה. נהרגו רבים מבוגרי מכינה זו, אך זה לא משנה לבוגי. הם משיחיים וזה מסוכן. התרגלנו לכך שגנרלים בצה"ל ובוגרי פורום מטכ"ל מפחדים מטיפול באויב, עייפים ממלחמות (אגב, אלה של ימינו חוו פחות מלחמות ויותר הסכמים מדיניים) ושואפים שאיפות שלום, הסדרה או סתם שקט. אבל מה גורם להם לפחד פתאום מדתיים עם כיפה שעושים שירות צבאי בדיוק כמותם, טוב לא בדיוק כי הם נעצרים באמצע הדרך ולא מקודמים כמותם, אבל שירות צבאי בדרג הזוטר והבינוני כפי שגנרלים אלו עשו בעבר?
בצה"ל אפשר לראות מחזה שכיח של טירון עם תנ"ך, וגם נשק. אבל אלוף עם תנ"ך – כמעט לא תראה. לא תנ"ך בכיס. לא בהרצאה למפקדים או חיילים. לא לפני יציאה לקרב ולא אחרי. לא בשבת ולא בחול. לא בבסיס ולא ברכב. אולי אפילו לא על השולחן במשרד. אין אלופים עם תנ"ך.
בצה"ל יהודים נשבעים על תנ"ך, כחלק מהאתוס הציוני-חילוני של פעם, של בן גוריון שידע וקרא, חקר וכתב על תנ"ך. ספרו של בן גוריון "יחוד ויעוד" מלא וגדוש בתוכן תנ"כי צבאי ומדיני. האלוף במילואים ישעיהו (שייקה) גביש, מפקד פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים אמר לי, שכאשר הוא כבש את סיני, הגיע בן גוריון (שהיה אז חבר כנסת רגיל אך דמות רבת השפעה) לשטחי סיני ובמוחו טירדה אחת: בדיקת איתור המקום בו חצו בני ישראל את ים-סוף.
אך הציונות החילונית מתה, ואיתה הרוח התנ"כית של בכירי צה"ל. מה מפחיד אותם בתנ"ך אותו הם מתאמצים לשכוח? הגודל והחזון של עם ישראל. זה דבר מחייב ומפחיד. הבריחה הזו מהעצמיות הישראלית המקורית, איפשרה לרוח הקוראן של האיסלאם הסובב את מדינת ישראל, להתל בקצינים עיוורים חסרי זהות, רוח וחזון, ולנעוץ בצה"ל ובמדינת ישראל פגיון חד בשמחת תורה האחרון.
גולן לא מתעניין בדת, לא בתנ"ך ולא בקוראן. את שניהם גולן לא מכיר כי המלחמה ארוכת השנים של עם ישראל בארצו, "היא לא מלחמת דת", אך בפועל הוא מנהל מלחמת דת נגד יהודים בלבד, כי הם מאיימים עליו יותר ובאים לרשת את מקומו בצבא והובלת המדינה.
עלינו לא לפחד מהתנ"ך, ולא מתודעה תנ"כית בריאה. השנה, סיימתי במסגרת הלימוד הקבוע עם בני, ילד בכיתה ב', את ספר מלכים. זאת לאחר שסיימנו את ספרי יהושע, שופטים ושמואל. מה שמשמח אותי כאבא יותר מכל בלימוד הקבוע הזה, זה שהתוכן חי מעצמו, כמעט בלי להתאמץ. כל אזור גאוגרפי בארץ-ישראל מיד מעורר רצון לשים עליו את האצבע, עמים זרים ואיומים צבאיים מזכירים מיד את ההתמודדיות הביטחוניות של ימינו, כך גם היחסים הפנימיים בין שבטי ישראל או מנהיגים, מעלים שאלות מוסריות אקטואליות, ומצבו הרוחני של העם משליך מיד על הצלחתו או כשלונו ועל צורת הנהגת ה' את עם ישראל בארצו.
כשסיימנו את ספר מלכים בתיאור גלות בבל, חששתי שאם נעבור ללימוד ספר ישעיהו, זה יהיה מורכב מדי עבור ילד. המילים קשות יותר ואין כמעט סיפורים אלא אמירות מוסריות. אך המעבר היה כמעט חלק, כי גם הסיפורים שלמדנו עד כה, חורזים מוסר וקריאת כיוון ברורה, וכמובן אקטואלית מאד. הנביא ישעיהו איתנו, וכך גם תוכחתו ונחמתו.
ברוך ה', במלחמה הנוכחית, לצד קריסת המערכות שמסמלות את הגנרלים חסרי התנ"ך, יש לנו בשטח בדרג הזוטר והבינוני גיבורים תנ"כיים של ממש, לא אחד ולא שניים, כן, כאלה שיאיר גולן מפחד מהם ולא רוצה לשבת איתם בממשלה. גיבורים הנושאים על נס את הרוח היהודית שהיא הדרך לניצחון. גיבורים שרוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, כדברי דוד המלך בתהלים. גיבורי מלחמה וגיבורי חסד וישוב הארץ, עובדי ה' ושומרי תורתו. האמת? יאיר גולן צודק, זה מפחיד. אבל במובן המשמח. איך אומר ישעיהו? "וְנָהַ֔רְתְּ וּפָחַ֥ד וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ."
הכותב הוא מנכ"ל חותם