לנה טרופנוב, ששוחררה משבי חמאס, שוחחה עם ערוץ 7 על הימים הקשים שעוברים עליה מאז חזרתה לארץ, על האובדן של בעלה ויטאלי ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר והדאגה הגוברת לבנה סשה שנותר בידי ארגון הטרור.
היא משחזרת את הימים הקשים בשבי. "החיים שם פשוט לא חיים. סיוט אחד מתמשך. אנשים שלא היו שם פשוט לא מבינים איך מרגישים מי שבכל שניה נמצאים בידיים של מישהו שיכול להרוג אותם ופשוט מחכים שישחררו אותם. כשהייתי בשבי הייתי בטוחה שישחררו אותנו, לא היה לי ספק, אמרתי שאין מצב שמדינת ישראל תשאיר אותנו, אף פעם לא משאירים אנשים מאחור".
"במנהרות אתה לא יודע מתי יום ומתי לילה - רק אומרים לך. התפללנו ואני הייתי די רחוקה מהדת אבל ממש התקרבתי והתחזקתי, אני מאמינה ושומרת שבת וכשרות. ראיתי הרבה דברים שאפשר להגדיר אותם כניסים ואני מתפללת שהניסים האלה יקרו גם לבן שלי ולכל שאר החטופים ושאלוהים ישמור עליהם. אין מי שישמור עליהם חוץ מהקב"ה", מוסיפה טרופנוב.
היא מודה שהתחקירים הצבאיים אינם מטרידים אותה בשלב הנוכחי ומה שמעסיק אותה הוא בנה החטוף. "פחות מעניינים אותי כל התחקירים ומה קרה באותו היום. אני לא מחפשת אשמים אלא רוצה את הבן שלי בחזרה. זה הבן היחיד שלי, אין לי שום דבר וכלום חוץ ממנו, ואני פחות מתעסקת במה שקרה באותו יום".
"אני אפילו לא יודעת איך בעלי נרצח. כשיצאתי מהשבי ואמרו לי שבעלי נרצח, אמרו לי, כשתשאלי נפתח את התיק ונספר לך הכל. עד עכשיו לא שאלתי. לא הייתי בקבר שלו - אני שמה את כל הסיפור הזה בצד, אני בטוחה שהוא סולח לי. אני מחכה לבן שלנו ואז נחליט מה לעשות עם הקבר כי זו קבורה זמנית. אני לא מתעסקת כרגע בשום דבר חוץ מהבן שלי. זה הדבר היחיד שחשוב לי".
עם זאת היא מציינת כי "היה פה מחדל. הייתה פה הפקרה. אנחנו ישבנו וחיכינו לצבא, והצבא לא הגיע".
טרופנוב מספרת כי היא מגיעה פעמיים בשבוע לניר עוז, הקיבוץ בו התגוררה עד שנחטפה: "אני מגיעה כי יש לי פה חתולים, אני ובעלי היינו מטפלים בכל חתולי הקיבוץ ועכשיו לצערי רק אני נשארתי לדאוג להם".
היא מביעה צער על כך שאין מספיק ביקורים של אישי ציבור שבאים לראות בעיניהם את גודל הזוועה. "על ביקורים של אנשי ציבור אומרת: "אני אישית הזמנתי את חבר הכנסת משה סלומון מהציונות הדתית והוא היה פה שעתיים ואני מודה לו שהוא בא, אבל לצערי לא כולם מגיעים ולא כולם מוכנים לדבר איתנו וזה מאוד חבל. אם רואים את מה שקורה פה - זה לא כמו בתמונות - כי במציאות זה מרגיש אחרת".
גם את ראש הממשלה נתניהו הייתה רוצה לפגוש בקיבוץ. "אני בטוחה שפעם אחת לראות בעיניים זה יותר טוב מאלף מילים. אם הוא היה רואה את זה הוא אולי היה מבין את גודל האסון שקרה פה ושהתיקון חייב להתחיל בהחזרת חטופים הביתה ולהימשך בשיקום והבאת הנרצחים לקבורה קבועה".
לדעתה, העסקה לשחרור חטופים המונחת כעת על השולחן, אינה בעייתית כפי שמנסים להציג אותה. "כל מערכת הביטחון אומרת שזה מחיר שאפשר לשלם אותו ונדע להתמודד עם זה. אני מאמינה לרמטכ"ל, לשר הביטחון. אני מאמינה לראש השב"כ כשאומרים לכו לעסקה. אני בטוחה שחזרת החטופים תביא כזאת שמחה לעם ישראל. זו תהיה באמת שמחה אמיתית. ואנשים יתאחדו. מה שישמור עלינו, מכל האויבים מסביבנו, זו אחדות עם ישראל. זה הדבר היחיד שיכול לשמור עלינו".