עבור רוב עם ישראל, חודש תשרי הוא תקופה של חגים, משפחה ותפילה. עבור הרבנות הצבאית, זוהי תקופה של מבצע מורכב, אינטנסיבי ורחב היקף, ששיאו מתרחש דווקא כאשר כולם יוצאים לחופשה.
"אפשר לומר שיש את מבצע פסח ויש את מבצע חגי תשרי", אומר סא"ל הרב אריה הורוביץ, רב פיקוד מרכז. "מבצע שאנחנו נערכים אליו תקופה מראש, מתכננים איך אנחנו נותנים מענה רחב מאוד בכל הגזרה, בנקודות הקצה".
המטרה, כפי שהוגדרה על ידי הרב הראשי לצה"ל, ברורה וחד משמעית: לאפשר לכל חייל וחיילת לקיים את מצוות החג באופן המיטבי, בכל מקום בו יהיו. המשימה הזו, המאתגרת תמיד, מקבלת משנה תוקף ומשמעות עמוקה בשנה השנייה למלחמה, כאשר אלפי חיילים נמצאים בפעילות מבצעית מתמשכת, הרחק מביתם ומשפחתם. המאמץ הלוגיסטי דורש יצירתיות רבה. "אני עוד הולך אחורה לראש השנה", מספר הרב הורוביץ, "שלכל פילבוקס, כל נקודת שמירה הכי קיצונית, הגיע תוקע בשופר, כדי שהחיילים יוכלו לשמוע קול שופר בראש השנה".
האתגר הופך מורכב אף יותר בחג הסוכות. כיצד מקימים סוכה במוצב מרוחק, תחת אילוצים מבצעיים וסיכונים ביטחוניים? כאן נכנסת לתמונה חשיבה הלכתית וטקטית משולבת. "סוכה זה מאתגר. אז יש סוכות טקטיות, יש סוכות למטייל, יש סוכות קטנות שאנחנו בונים בכל פינה, כל עוד יש לזה אישור של המפקדים מבחינה מבצעית".
הפתרונות מגוונים ומותאמים לשטח. "מוצאים את כל הפתרונות ההלכתיים בשיתוף עם המפקדים, לשים את זה כדי שיהיה לכל חייל את המענה". עם זאת, הרבנות פועלת מתוך הבנה עמוקה של המציאות המבצעית. ישנם מצבים בהם קיום המצווה נדחה מפני פיקוח נפש. "יש גם מצבים כאלה, יש אנשים שפטורים מן הסוכה, ויש לזה באמת מקור הלכתי. אם אנחנו יודעים שזה מקום שיש סכנה להקים בו סוכה, מסבירים לחיילים את ההסבר ההלכתי, ואת הצורך שלהם לאכול כדי להיות כשירים, ולא בסוכה".
הפעילות הענפה הזו אינה מיועדת רק לחיילים הדתיים. להיפך, הרב הורוביץ מדגיש כי החגים מהווים נקודת חיבור עוצמתית עבור כלל המשרתים, ללא קשר לרקע או לאורח חייהם. "החיילים, בטח בחגים, כולם רוצים לשבת בסוכה. המון חיילים רוצים לשמוע תקיעת שופר ובסוף זה מזכיר לאנשים את הבית, זה מזכיר לאנשים את החיבור שלהם למסורת. זה לא חייב להיות חייל או חיילת דתיים. בסוף, הרב הוא רב של כולם".
לעיתים, השירות הצבאי מהווה עבור החייל את המפגש המשמעותי הראשון שלו עם עולם היהדות. "יש סיטואציות שחייל מספר שלא היה לו בר מצווה ואנחנו חוגגים לו. יש מצב שחייל פשוט אומר, 'וואו, לא שמעתי אף פעם בחיים שלי תקיעת שופר ככה'".
החוויה הזו, של סוכה קטנה שהוקמה במיוחד עבורו בנקודה מרוחקת, הופכת לרגע מכונן ומרגש. "חייל נמצא באיזו נקודה מאוד מרוחקת, ביהודה ושומרון, ופתאום יש לו שם איזו סוכה קטנה, מבחינתו זה וואו, זה מדהים לשבת ולאכול בה, גם אם זה לא כל כך נוח".
מעבר להיבט הלוגיסטי, תפקידם של הרבנים הצבאיים בשנים האחרונות התפתח והעמיק, והם הפכו לגורם מרכזי בחיזוק חוסנם הנפשי והרוחני של הלוחמים. "ההבנה שהרבנים הם פונקציה משמעותית בחיזוק הרוח בשטח, בקרב החיילים, היא הבנה שמתחדדת מאוד בשנים האחרונות", מסביר הרב הורוביץ. "הרבנים הם פונקציה מרכזית בחיזוק הרוח ביחד עם המפקדים, בשיתוף פעולה ובתיאום מלא".
הרבנים מסתובבים בין היחידות והמוצבים, משוחחים עם החיילים ומזכירים להם את גודל השליחות שעל כתפיהם. הרב הורוביץ עצמו רואה בכך חלק מרכזי בתפקידו. "אני מסתובב הרבה ביחידות ומעביר שיחות. אני אומר לחיילים שהם גיבורים, שהם חלק משרשרת הדורות של עם ישראל, ההמשך של יהושע בן נון ודוד המלך, המשך הנצחיות של האומה הישראלית. זה נותן כוח לחיילים, הם מבינים שהם לא פה סתם, אלא חלק מתהליך נצחי מאוד ארוך".
את המילים על גבורה, קדושה ושליחות נצחית, נאלץ הרב הורוביץ לפגוש במציאות האכזרית והקשה ביותר בבוקר השמונה באוקטובר 2023, כאשר נקרא למחנה שורה. "ביקשו ממני להגיע להיות סגן מפקד תר"ח א', לא כל כך הבנתי מה זה. תוך כדי תנועה הבנתי שמדובר בתחנת ריכוז החללים האזרחית", הוא משחזר.
"נשאבתי לתוך המשימה. הגיעו אלינו כמויות אדירות של חללים ובימים הראשונים כל הזמן שאלנו, 'עוד כמה יש?', ואף אחד לא ידע לתת את התשובה". הוא מתאר עבודה קשה וסיזיפית, תחת עומס רגשי בלתי נתפס, שנעשתה ברגישות, מקצועיות ויסודיות. "עסקנו בלנהל את הדבר, ואני חושב שזה היה משימה אדירה. מבחינתי זה היה משימת קודש עליונה, עם כל הקושי שבה. אני תמיד אומר, 'לצערי זכיתי להיות חלק מהגוף הזה, שהתעסק עם הקדושים הללו'".
כדי לשרוד נפשית את המראות והסיפורים, הוא אחז בתפילה. "בתוך המשימה הרבה פעמים הלכתי במסדרון הזה ואמרתי לעצמי את הדברים שאנחנו אומרים בלילה, בקריאת שמע על המיטה, 'מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל', כך הרגשתי שאני הולך בין מלאכים. אבל מיד אחרי זה הייתי אומר לעצמי, תשמע, אתה לא יכול לחשוב עכשיו עליך. יש לנו משימה".
הוא מדבר בפתיחות על החשיבות שבקבלת סיוע נפשי. "היה לנו מעטפת חוסן מאוד מאוד משמעותית, מהיום הראשון, וכולנו, כל האנשים שהיו שם, הלכו אחר כך לטיפול. גם אני נמצא בטיפול, אני לא מתבייש בזה, אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב".
ההתמודדות עם שכול אינה זרה לרב הורוביץ. אחיו נהרג לפני למעלה מ-21 שנה בתאונת אימונים, ומתוך הכאב האישי הוא מוצא את הכוח ללוות משפחות שכולות אחרות. "מתוך הניסיון שלי, אני יכול לגשת בעצם למשפחות, לסייע בליווי שלהן. עסקתי בזה רבות כשהייתי רב של חטיבת גבעתי, גם כי אחי הוא חלל של גבעתי, זה היה סוג של סגירת מעגל אישית".
כעת, לקראת חג שמחת תורה השני שיצוין בצל הטבח הנורא, הוא מבקש לחבר בין כל הנקודות - הגבורה בשטח, זיכרון הנופלים והקדושים, והתקווה לעתיד. המסר שהוא מעביר לחייליו הוא מסר של תיקון. "אנחנו, במשימות שאנחנו מבצעים, בנוכחות שלנו בשטחי הגזרות, בתחושת הביטחון שאנחנו נותנים, אנחנו מתקנים את האירועים שקרו אז. מתוך הגבורה של החיילים שלנו, וההתנהלות המקצועית ומסירות הנפש שלהם, אנחנו מצמיחים מפה משהו חדש, של שמחה, תקווה חדשה ואופטימיות".
השמחה, הוא מסביר, אינה מתעלמת מהכאב, אלא נובעת מתוך עשיית הטוב והצדק. "היכולת שלנו לקיים את הצלת ישראל מיד צר, ואת קיום המצוות של הגנת עם ישראל, שהן מהתורה, מביאה שמחה. זה מאפשר לאזרחים שלנו לחיות בשקט ומתוך כך, בעזרת השם, גם לחזק את הביטחון של כל עם ישראל ולהתקרב עוד קצת לימים של שקט".