בס"ד
- שבוע אחד לבחירות המקומיות -
בואו נודה על האמת. פעם בחמש שנים כולם פתאום רוצים להיות ירושלמים. כולם רוצים שתהיה להם את הזכות להשפיע על עיר הבירה הנצחית של מדינת ישראל. איך היא תתנהל ואיך היא תראה בחמשת השנים הבאות. כולם רוצים, אולי חוץ מהירושלמים עצמם. בבחירות הקודמות יצאו רק שליש מהתושבים מביתם על מנת להצביע. הפעם כנראה זה יהיה שונה.
אנחנו נמצאים כעת שבוע לבחירות ונדמה שהכל עוד פתוח לחלוטין. ארבעת המתמודדים המובילים חורשים את העיר, שכונה אחר שכונה, במטרה לגרוף לטובתם את 30% מתושבי העיר שלפי הסקרים עדיין מתלבטים למי להצביע. הם ביקרו בבתי הספר השונים, בבתי החולים, בערוצי התקשורת ובעצם איפה לא?
ועדיין התמונה בירושלים כלל אינה ברורה. כל אחד מסתובב בכיסו עם סקרים שונים שדרכם הוא מוכיח שרק הוא יוכל לנצח כבר בסיבוב הראשון את הבחירות האלו, ואם לא בראשון אז הוא יוכל לנצח את היריב בסיבוב השני. מה שבטוח הוא שמעניין יהיה עד הרגע האחרון. בטור הבא ננסה מעט לגעת במערכת הבחירות הסוערות הזאת.
נתחיל במתמודדים השונים.
את ארבעת המתמודדים ניתן לחלק לשניים. שניים מהם, עופר ברקוביץ ויוסי דייטש, הם ירושלמים שורשיים, כאלה שתמיד גרו בירושלים והגיעו לעירייה מתוכה וכבר שנים פועלים בנ. השניים האחרים, משה ליאון וזאב אלקין, הגיעו לעיר במטרה להתמודד לראשותה של עיר הבירה. ליאון הגיע לפני חמש שנים מגבעתיים ואילו אלקין העתיק את מגוריו בשנה האחרונה מכפר אלדד.
עופר ברקוביץ נהנה בעיקר מהכיפה שיש לשלושת ירביו לראשם. עצם העובדה שהוא מועמד חילוני יחידי מביא אותו לעמדה שהרבה בוחרים המשתייכים לציבור החילוני בעיר עומדים מאחוריו, לכן על פי הערכות מקומו כמעט מובטח בסיבוב השני. אבל היתרון של ברקוביץ עלול להיות גם החיסרון המשמעותי שלו בסיבוב השני (אלא אם המריבה בין המגזרים החרדים תמשיך להחריף ואז נראה מצב בו הם מעדיפים ראש עיר חרדי והעיקר לפגוע במגזר השני). מצידו של ברקוביץ הוא פונה לכלל הציבור. בתקופת החגים היה ניתן לראות אותו מסתובב בין שמחת בית השואבה במרכז הרב וחורב לשמחת בית השואבה של חסידות כזאת או אחרת. המטרה המרכזית שלו היא להסיר מעצמו את התדמית של מי שיפגע בצביונה הדתי של ירושלים. גם את הטענות נגדו שהקמפיין מקבל תרומות בין היתר מהקרן החדשה לישראל או שהוא איש שמאל, הוא דוחה בתוקף על מנת להסיר את אותה התדמית.
לעומתו יוסי דייטש היה בטוח שהוא יהנה מתמיכה כלל חרדית שתביא לו בערך 38% מקולות הבוחרים, מה שהיה מצריך עוד מאמץ קטן על מנת לקחת את הסיבוב הראשון. אלא שבש"ס ובדגל התורה פחות התלהבו מהאופציה של דייטש כראש עיר. לטענתם זה עדיין לא הזמן לראש עיר חרדי, הציבור הירושלמי עוד לא מוכן לזה. עד לרגע הבחירות מקווה דייטש עוד להצליח לשנות את התמונה. מבחינתו, עד יום הבחירות הוא מתכוון להגיע למצב שבו הוא מגיע לתמיכה כלל חרדית. על פרישה מהמרוץ הוא אפילו לא חושב, וגם אם היה חושב, הוא לא היה יכול כי הוא שליח של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואת החותמת שקיבל מטעמם, אין להשיב. אבל יש גם יתרון בכך שלא כל החברה החרדית תומכת בו. בזכות זה (ובזכות ההופעות הטובות שלו בפאנלים ובתקשורת) מצליח דייטש להגיע לקהלים חדשים שאפילו הוא לא האמין שיצליח להגיע להם.
מי שנהנה מה"קולות הטבעיים" של דייטש, הוא משה ליאון. לאחר שהפסיד בבחירות האחרונות לניר ברקת, נשאר ליאון בירושלים ולא חזר לביתו המקורי בגבעתיים. במהלך חמשת השנים האלו למד ליאון להכיר את העירייה ולנסות להסיר מעצמו את התדמית של מי שבא מבחוץ בשביל החשיבות של הג'וב כראש עיריית ירושלים. כבר אז נתמך ליאון על ידי רוב החברה החרדית, אבל זה לא עזר לא להיבחר, הוא עצמו לא הצליח להביא את הקלות הבודדים שהיו נצרכים לו על מנת לנצח את ברקת. כעת, ליאון הבטיח לש"ס ודגל שהניצחון בכיס שלו והוא מצליח להביא את כל הקולות החסרים בדרך לכבוש את כיכר ספרא. גם ליאון, שנהנה מתמיכתם של ש"ס ודגל התורה, משתדל להסיר ממנו את התדמית שהדביקו עליו שלפיה הוא נציגם של השרים דרעי וליברמן, כחלק מדיל פנימי שלהם.
אחרון המועמדים הוא השר לענייני ירושלים, השר זאב אלקין מהליכוד. כשיצא אלקין לדרך הוא לא האמין שהמרוץ עבורו יהיה כל כך צמוד וכל כך קשה. אם היה יודע את זה, יכול להיות מאוד שהוא לא היה יוצא להרפתקה הזאת. זה התחיל עם צרות מהבית שלו, מפלגת הליכוד הירושלמית שלא אהבה את העובדה שאלקין לקח את מפלגתו של ברקת, והם אלו שמנהלים נגדו את המאבק העיקרי. גם את לתמיכה מראש הממשלה נתניהו נאלץ אלקין להמתין זמן רב עד שהגיעה, וגם זה היה אחרי לחץ משאר השרים בליכוד שהתייצבו לצידו של אלקין. החיסרון המרכזי של אלקין שאצלו ברור שהוא עושה את זה אך ורק בשביל התפקיד. הוא עזב את ביתו בכפר אלדד ועבר לירושלים אך ורק בשביל הבחירות, ואם הוא לא יבחר לראשות הוא כבר הצהיר שבתור השר לענייני ירושלים הוא ישפיע יותר מאשר בלהיות חבר במועצת העיר.
אבל חשוב לזכור דבר אחד. אדם חרדי לא יצביע בהכרח לליאון או לדייטש ואדם חילוני לא יצביע בהכרח לברקוביץ. במערכת הבחירות האלו אנו רואים חרדים שתומכים באלקין או אפילו בברקוביץ וחילונים שבוחרים אפילו בדייטש. נכון שרוב הציבור החרדי ילך על פי מה שמורים לו רבותיו, אבל חלק לא קטן עומד ללכת ולהצביע לפי מצפון ליבו. כמו כן צריך לציין שיחד איתם רץ לראשות העיר גם המועמד אבי סלמן. ע"פ הדיווחים הבוקר, חיים אפשטיין, נציגם של הפלג הליטאי צפוי להסיר בהמשך היום את מועמדותו והפלג יתמכו באלקין.
התרחיש היחידי שמועמד יפרוש מהמרוץ הוא אם אלקין יחליט שמצבו לא מספיק טוב לקראת הבחירות והוא לא רוצה לראות את ההפסד הזה קורה, ולכן הוא יחליט לפרוש לפני כן. בתרחיש שכזה, שעדיין לא נראה שהוא קורה, הקולות שלו צפויים להתפצל בין המועמדים השונים שהעיקריים הם ליאון ודייטש. רוב החילונים שמצביעים לאלקין עושים את זה דווקא בשביל לא להצביע לברקוביץ ולכן יהיה מעניין לראות מי יצליח לכבוש את ליבם. המועמד שיצליח לעשות את זה, כנראה יהיה זה שינצח בבחירות. אבל כאמור, שבוע לבחירות והתרחיש הזה עוד לא נראה באופק, במיוחד לאור ההתפתחויות הבוקר.
ומהמתמודדים לראשות נעבור לרשימות למועצת העיר.
אחת הרשימות הבולטות ביותר היא הרשימה של עופר ברקוביץ, התעוררות. כיום יש לרשימה ארבעה מושבים במליאה, ובבחירות הקרובות הם מתכוונים להגדיל את כוחם. בבחירות ב2008 התאחדה הרשימה ורצה יחד עם רשימת 'ירושלמים' אך חוסר הסכמה בין שני הרשימות גרמו לכך שבבחירות הקודמות הם רצו כרשימה נפרדת שהכניסה שני נציגים למועצת העיר. בבחירות הקרובות הצטרפה סיעת ירושלמים לרשימה אחת יחד עם רשימתו של זאב אלקין 'ירושלים תצליח' (במקור של ניר ברקת), רשימה שזכתה להרבה ביקורת בעקבות חלק מהאנשים המוצבים בה.
המפלגות הדתיות מתפצלות לשתיים. מצד אחד מפלגת 'מאוחדים' של אריה קינג שאליו הצטרף דוב קלמנוביץ, חבר מועצת העיר מטעם הבית היהודי. ואילו בצד השני יש את מפלגת הבית היהודי שבראשה עומדת חגית משה, משהייתה מספר שתיים ברשימה של קינג מאמצע הקדנציה (לאחר פרישתו של שקדי בעקבות מצבו הבריאותי). בין שני האישים יש מתחים רבים עוד מזמן שכיהנו יחד בתוך רשימה אחת. עכשיו כשהם מתמודדים אחד מול השני, היריבות בין השניים התגברה אפילו עוד יותר. יחד איתם יש גם את המפלגות החרדיות, דגל התורה ואגודת ישראל שרוצות בנפרד לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות על ריצה משותפת, ש"ס ומפלגת בני תורה של הפלג הליטאי. מפלגת יחד של אלי ישי תומכת ברשימתו של קינג שם יש לה את יונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף, כנציג.
אגב, נקודה שאולי היה צריך לשים עליה דגש רחב יותר והיא הציר המיוחד שנוצר בין מפלגתו של קינג לבין המועמד יוסי דייטש. לפי ההסכם, בתמורה לתמיכה של קינג בדייטש יכהן קינג (במידה ודייטש יבחר, כמובן) בתפקיד סגן ראש העיר בשכר, ויקבל את תיק תכנון ובניה בעיר. כמו כן את תיק הכספים צפוי לקבל מספר שלוש ברשימה, דוב קלמנוביץ וכן עוד שורה של הישגים שנחתמה בין השניים. בסופו של דבר מדובר בהישג משמעותי לציונות הדתית בירושלים במידה ואכן דייטש יצליח בסופו של דבר להיבחר. הישג שלא בהכרח נלקח בחשבון של המצביעים בציונות הדתית.
ונחזור ליתר הרשימות, שם ניתן לראות רשימות של מפלגת הליכוד אותה כבר הזכרנו, שלוש רשימות שיוצאות משכונת פסגת זאב, מרץ, חביליו (מי שרץ בהתחלה גם הוא לראשות העיר ולפני מספר שבועות הסיר את מועמדותו והביעה תמיכה בברקוביץ) מפלגה ערבית אחת 'ירושלים עירי' (שרצה למרות האיסור של המופתי המקומי על השתתפות בבחירות ואף להצביע לאחת המפלגות, אך הוא טוען שיקבל לפחות מושב אחד) ועוד רשימות קטנות שונות.
לסיום חשוב לזכור שעיקר הערכות מתבוססות על סקרים בלבד, אבל אף אחד לא יודע באמת להעריך מה יהיו התוצאות הסופיות. כמעט לכל פרשן פוליטי, ואפילו כמעט לכל תושב מתושבי ירושלים, יש כמה תרחישים אפשריים והגיוניים איך יגמרו הבחירות האלה ומי הוא זה שימצא את עצמו בעוד שבוע, או שלושה, בלשכה בכיכר ספרא. כולם נכונים וכולם לא נכונים. הכל אפשרי והכל עדיין לא סגור. והסקרים? המלאכה של הסוקרים קשה המיוחד בפיענוח של הנתונים, כיצד יצביעו כל תתי המגזרים השונים שיש בתוך ירושלים. גם אחוז המתלבטים הגבוה, לא מקל עליהם בכלל.
לכן, בשבוע הקרוב נראה עוד לא מעט סקרים שמתפרסמים שכל מועמד מראה איך הוא זה שעולה לסיבוב השני, אם הוא לא מנצח כבר בסיבוב הראשון. אבל גם יכול להיות מאוד שלא נראה בסופו של דבר שום דמיון בין הסקרים האלו לתוצאות האמת שיגיעו בלילה שבין שלישי לרביעי הבאים.
<< בקצרה >>
ע"פ הפרסום ביום שישי בעיתון 'ישראל היום' 657 מועמדים לרשויות המקומיות נפסלו, מתוכם 14 מועמדים לראשות רשות (מאז בג"צ אישר את התמודדות של עינת קליש-רותם בחיפה והמספר ירד ל13 מתמודדים). רובם נפסלו בגלל שהם הגישו את הטפסים באיחור ו/או היו כשלים במילוי הטפסים שלא מולאו כראוי.
אם זאת המציאות, טוב שהם נפסלו. מוטב שישארו רק האלו שיודעים לעשות את העבודה בזמן וכמו שצריך.
).