הבית היהודי באמת היו לא בסדר, ועוצמה עשו הכל כדי לשמור על האיחוד וויתרו המון.
עדיין זה מבאס מאוד שהם נפרדו אבל אני חושבת שבסוף כולם יתעשתו ועוצמה יהודית-האיחוד הלאומי-הבית היהודי-ואלי אפילו יחד יהיו ביחד במפלגה אחת שתביא לפחות 6 מנדטים.
כואב לראות איך איתמר מבזה את מיכאל וברוך שהם יהודים יקרים וישרים,
ולא משחקים מלוכלך כמוהו.
אבל בן גביר אמר שהם אמרו לו שהם ייקחו לעוצמה את התקציב. זה ממש לא בסדר
את הסכומים שהוא הוציא עבור המפלגה המאוחדת הוא קיבל בחזרה.
אלו היו סכומים קטנים מאוד; הוא כמעט לא הוציא כסף על קמפיין אחרי שנחתם ההסכם.
מאידך, הבית היהודי והאיחוד הלאומי נשארו עם גרעון גדול בעקבות הקמפיין שעשו עבור איחוד הימין.
את רוב הסכום שאיתמר הוציא בבחירות הללו,
הוא הוציא על קמפיין שהלך על הראש של הבית היהודי והאיחוד הלאומי עד החיבור איתם.
אין שום הצדקה שהם יישארו בגרעון על הקמפיין שעשו לטובת כלל הרשימה,
כדי להחזיר לו את הסכום שהוציא על קמפיין נגדם.
גם הם לא פריירים.
היו מסכסכים מתוך המפד"ל.
לא היו תדרוכים של הרב רפי נגד איתמר.
על הכסף - הסברתי במקום אחר.
על המסכסכים החצופים האלה שעושים הכל כדי להרוס
גם אם הם הביאו רק 40,000 מגיע להם לקבל לפחות את מקום 4
וגם הבית היהודי הבריחו קולות של עוצמה
זה לא משהו שצריך להתחשב בו
ואתה גם יודע למה הם לא קיבלו.
כתבתי כאן בזמן אמת כשהציעו להם זאת:
אתה לא תדע ואתה לא ראית. ההסכם היה 4 ו-8 + נורווגי. - אקטואליה וחדשות
לאחר מכן גם התברר כשהוצגו ההסכמים מה בדיוק הוצע להם:
הכותרת הראשית בערוץ עכשיו מוכיחה את שטענתי - אקטואליה וחדשות
הטענה של איתמר שהבאת מגוחכת לחלוטין.
השאלה היא מה אתה שווה ומה הצד השני שווה,
וכמה הוא צריך אותך לעומת כמה אתה צריך אותו.
אגב - גם עכשיו אם איתמר יהיה מוכן לקחת 4 ו-8 יש סיכוי שיקבל.
אם ימשיך להתעקש, הספין של עסקני המפד"ל לפיו הוא יקבל מקום 7 בלבד עלול להפוך למציאות.
ואתה גם יודע למה הם לא קיבלו.
פעם קודמת הם הסכימו לתנאים האלה רק ביום האחרון, אחרי שהרבנים שלהם לחצו עליהם.
לדעתי זה גם מה שיקרה עכשיו, אלא אם כן בנט ושקד יתאחדו עם הבית היהודי ואז הבית היהודי לא יצטרכו את עוצמה יהודית בשביל לעבור (ולכן גם בכלל לא יציעו להם להצטרף) ועוצמה יהודית ינסו לעבור עם הקולות של החרדלים שלא ירצו להצביע לבנט ושקד.
אני מאוד מקווה שהם לא ירוצו עם הצל ואורן חזן, אין להם סיכוי לעבור והם סתם יבזבזו קולות, אפילו אם בנט ושקד יתאחדו עם הבית היהודי, כי החרדלים לא יצביעו לצל ואורן חזן.
בצלאל הציע לאיתמר לחתום על ההסכם הקיים לפני הרב רפי.
איתמר העדיף לנסות לשפר עמדות.
בינתיים הוא לא השיג יותר ממה שבצלאל הציע לו.
לא היתה כאן שום התקדמות.
כבר הוכחתי שבפעם הקודמת שהוא חשב שיקבל יותר אם ימשיך ללחוץ הוא רק קיבל פחות.
הוא בעיקר עושה רושם על הפעילים השוטים שלו. אף אחד לא קונה את הספינים האלה.
את הנזק, כולנו סופגים, כמו שכתבתי כאן.
ההבדל בינינו הוא, שאני משוחח עם שני הצדדים ואתה עם צד אחד.
זה הוכח כבר כאן:
אני חושב שכדאי שתודה שאיתמר שינה אחרי שבצלאל חתם - אקטואליה וחדשות
חושבים שיצליחו לסחוט יותר
ולוקחים סיכון שיקבלו פחות
או שיקבלו אותו דבר אבל עם הרבה טעם רע.
זה הכל.
כתבתי על זה כאן:
עוצמה מנהלת מו"מ עם עצמה - אקטואליה וחדשות
בינתיים הם הורסים את ה"בייס" שלהם
שמפתח ציפיות ויאכל אכזבות.
התוצאה תהיה שמצביעיהם לא יצביעו לרשימה המאוחדת (אם תהיה)
ורק בגלל זה הם בסוף שוב לא יספקו את הסחורה,
כמו שלא סיפקו בפעם הקודמת.
לא רק את ה"בייס" שלהם הם הורסים,
אלא את כלל הציבור שצריך לראות את כל הספינים המלוכלכים שלהם
במקום להתחיל קמפיין ולהביא קולות לרשימה של כולנו.
בתור מתפקד בפריימריז הקודם,
אני פשוט לא מבין מאיזו סיבה צריך 170 עסקנים שיבחרו את הרשימה?
כנראה שזה לא יגרום לי לא להצביע שוב לציונות הדתית אבל זה מעצבן.
כשסמוטריץ' רוצה להתנהל בשקיפות הוא יודע לעשות זאת.
מצביעים שבויים
לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...
למידה מתרחשת בדיליי
קודם נהרגים מספיק נהגים
אח"כ מרמזרים את הצומת
ואולי נלמד מזה
יש עוד הרבה ממה ללמוד
(אני למדתי מזמן)
שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).
כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.
אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.
הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,
נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.
ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -
סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"
ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.
באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.
בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.
הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.
אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.
שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.
גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',
גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.
אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.
ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.
לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.
לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.
ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.
אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.
יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).
בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.
אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה
אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.
אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.
נ.ב -
צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.
אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.
קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.
גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.
זה גם חלק מהעניין.
ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.
המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.
זה לא רק עניין של אין ברירה.
בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.
עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.
אני אמחיש לך.
חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.
אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.
בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?
והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?
היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד
אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.
לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.
אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.
לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות
הסיפור עם שרון היה אחרת
שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.
אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?
ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.
ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים
הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם
הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה
אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך
בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.
הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה
כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.
החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).
חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.
לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.
כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית
ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.
ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?
ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".
אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...
אז תתייחס קצת לעובדות:
בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.
התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).
הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.
שים לב:
בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.
הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.
(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).
בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):
בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.
(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).
תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?
ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.
בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:
בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.
בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.
גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).
כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).
גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.
בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,
אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...
אבל אני לא מזדהה עם המסקנות
א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?
ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני
ג. נו, מה זה קשור לגבי?
ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.
אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.
זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.
נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.
עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.
באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.
אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.
וקל וחומר בזמן הרב קוק. של נעליך מעל רגליך על אדמת ניכר.
בזמננו כל ערבי הוא רוצח בפוטנציה, אבל אסור לדבר על זה, כי מהסיפור של בן ארי למדנו שלא כדאי ליפול ברשתם של המשפטנים.
בס"ד
עשרים ואחת שנים חלפו מאז אותו הקיץ הנוראי בו מדינת ישראל גירשה מבתיהם אלפי יהודים בגוש קטיף ובצפון השומרון. 21 שנים עברו מאז פונו יישובים, בתים נהרסו, קהילות ובתי כנסת נעקרו, ואת המחיר על כך אנחנו משלמים עד עצם היום הזה. אלא שהשנים שחלפו מאז הוכיחו כי ההתנתקות לא הייתה רק אירוע מדיני וביטחוני דרמטי, אלא גם רעידת אדמה פוליטית ששינתה את מפת הימין הישראלי ואת יחסי הכוחות בתוכו.
עד ההתנתקות הייתה הציונות הדתית מזוהה במידה רבה עם המפד"ל, בעוד האיחוד הלאומי ייצג קו לאומי ניצי יותר. החשש לאחר הגירוש ששרון, ולאחריו אולמרט, ימשיכו בפינוי יישובים נוספים הביא להבנה כי פיצול פוליטי בין מפלגות קרובות אידאולוגית הוא מותרות שהמחנה אינו יכול להרשות לעצמו. כך נולד החיבור בין המפד"ל לאיחוד הלאומי, שהוליד בהמשך את מפלגת הבית היהודי. מתוך המחנה שנאבק נגד הגירוש צמחו בהמשך נפתלי בנט ואיילת שקד, שהצליחו לפנות לקהלים רחבים יותר ולהכניס את עצמן אל לב המיינסטרים הפוליטי. במשך שנים היו מזוהים השניים עם המחנה הלאומי ועם ההתנגדות לעקירת ההתיישבות, אך בהמשך, כידוע, הם בחרו בדרך פוליטית אחרת, שהובילה אותם בסופו של דבר גם להקמת ממשלה עם מפלגות מהשמאל וממפלגה ערבית.
המסלול הזה מספר משהו חשוב על הפוליטיקה הישראלית. ההתנתקות לא רק פיצלה את המפה הפוליטית, אלא גם יצרה דור שלם של אנשי ימין שהפנימו כי כדי להשפיע על מדיניות המדינה לא מספיק להיות צודקים אידאולוגית - צריך גם לנצח בבחירות. מכאן נולדו ניסיונות שונים להרחיב את המחנה הלאומי, לפנות אל המרכז ולבנות גשרים בין הציונות הדתית לבין ציבור חילוני ומסורתי, לצד הברית הפוליטית עם הציבור החרדי שהפכה לאחד מעמודי התווך של הימין לאורך השנים. ברית, שבשנים האחרונות נראתה כמעט מובנת מאליה, ועומדת בשנים האחרונות למבחן משמעותי סביב סוגיית הגיוס, חלוקת הנטל והיחסים בין הציבור החרדי לציונות הדתית והליכוד.
ובתוך כל התהליכים הללו השתנתה גם מפלגת הליכוד עצמה. נתניהו, שהוביל את המפלגה מאז 1996 כמעט ללא תחרות, ראה לאורך השנים דמויות בכירות שנפלטו ממנה או עזבו אותה, בהם נסיכי הליכוד כמו בני בגין, דן מרידור ולימור לבנות, ומנגד קלט אל שורותיה שורה של דמויות חדשות ששינו את פני המפלגה. הליכוד של 2026 אינו הליכוד שלפני ההתנתקות, וגם נתניהו עצמו, שהצביע בהתחלה בעד הגירוש, עבר מסע פוליטי ארוך מאז אותם ימים. המפלגה הפכה למפלגת שלטון רחבה יותר, עם הרחבת ההתיישבות ועם קו לאומי מובהק יותר, אך גם עם יכולת למשוך מצביעים שאינם מגיעים בהכרח מהגרעין האידאולוגי המקורי שלה.
עשרים ואחת שנים אחרי ההתנתקות, נדמה שההיסטוריה עצמה החלה לנוע בכיוון ההפוך. חוק ההתנתקות בוטל, היישוביים חומש ושא-נור עלו בשנה האחרונה אל הקרקע, ובקרוב צפויים לשוב גם היישובים גנים וכדים, לצד נקודות נוספות ביהודה ושומרון. אחרי שנים שבהן עצם המחשבה על חזרה לצפון השומרון נחשבה כמעט דמיונית, המציאות השתנתה, ומה שנראה בעבר בלתי אפשרי הפך שוב לאפשרי ובהתיישבות וחלקים במערכת הפוליטית כבר מדברים על חזרה לגוש קטיף, לכל הפחות בתוחמת הצפונית.
אבל דווקא כאן נמצאת גם הסכנה הגדולה. מי שסבור שהשינויים של הקדנציה האחרונה הפכו את המציאות לבלתי הפיכה, טועה טעות מרה. ממשלה אחת יכולה בתוך זמן קצר לעצור בנייה, להקפיא התיישבות, להחזיר מדיניות של נסיגות ולבטל הישגים שנבנו במשך שנים. בחמש דקות פוליטיות אפשר להרוס את מה שלקח עשרות שנים לבנות. לא משנה כמה יסבירו בנט וליברמן שהם לא יתנו יד לזה, בסוף סמוטריץ' ובן גביר הם ההוכחה של האופוזיציה שגם שרים יכולים להכתיב מדיניות ולשנות דברים גם מעל גבו של ראש הממשלה.
הבחירות הקרובות הן לכן הרבה יותר משאלה של זהות ראש הממשלה או חלוקת התיקים. הן יכריעו גם לאיזה כיוון תלך מדינת ישראל בשאלות היסוד של ההתיישבות, הריבונות והאחיזה בארץ ישראל. כאשר במפלגת הדמוקרטים נבחרה רשימה שמובילה קו ברור של פינוי יישובים וגירוש יהודים מבתיהם ביהודה ושומרון, איש אינו יכול לומר שהאפשרות הזאת ירדה מהשולחן. אם למשהו זה לא עדיין לא מספיק ברור, מספיק לראות את תגובותיהם של חברי המפלגה לפיגוע הקשה בשומרון ביום שישי האחרון, כדי להבין איזו מדיניות הם מתכוונים להוביל פה. זה הסיפור של הבחירות הקרובות.
נקודות קודמות:
https://www.inn.co.il/forum/t1438623#157692808
https://www.inn.co.il/forum/t1436540#15739204
גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.
כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.
כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.
חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.
מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.
נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.
'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.
כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.
מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!
גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.
ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.
לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.
נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.
רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.
ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.
הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.
"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.
נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.
זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.
**הטענה ברשתות מאלו שמזוהים עם החמאס:**
"גם אם חמאס התחיל במלחמה, התגובה הישראלית אינה פרופורציונלית. היה מובן אם יחס ההרוגים היה 1:3, אבל למה 1:40?"
**המענה:**
מאחורי טענה זו עומדת חוסר הבנה בסיסית של תפיסת עולם ואסטרטגיית הטרור של חמאס:
* **אובדן חיי אדם אינו מרתיע את חמאס:** חמאס לקח בחשבון מראש מחיר כבד בחיי אדם. בסרטוני אימונים ותכנונים של הארגון שנתפסו על ידי כוחות הביטחון, תורחשו תרחישים שבהם העזתים משלמים מחיר של עשרות אלפי הרוגים (35,000 ויותר). מבחינתם, פגיעה בנפש היא מחיר נסבל ואף משני להשגת מטרותיהם.
* **המנוף האמיתי הוא אובדן שטח:** מה שבאמת כואב לחמאס ומאיים על שורש קיומו הוא אובדן אדמה ושליטה טריטוריאלית.
* **מניעת פרס לטרור:** אם התגובה הישראלית הייתה מסתכמת רק במספר הרוגים שחמאס כבר "מתומחר" ומוכן לשלם, הלחימה הייתה נתפסת מבחינתו כהישג. כדי לייצר הרתעה אמיתית ולמנוע את הפרס הבא על טרור, חובה לגבות מחיר שהם אינם מוכנים לשלם – צמצום השטח והפחתת אחיזתם באדמה.
אותו עיקרון של מניעת "פרס" חל גם בדיון הציבורי על אירועי 7 באוקטובר והנהגת המדינה:
* **גודל הכשל הפיקודי:** הדרג הצבאי והביטחוני הבכיר באותה עת (הרמטכ"ל, ראש השב"כ וצמרת המטכ"ל) כשל בצורה חמורה ברמה המבצעית והמודיעינית בליל הטבח. זאת לצד מעורבותם הגלויה או הסמויה במחאות הפוליטיות שקדמו לאירועים.
* **התנאי הלא-לגיטימי ללקיחת אחריות:**
כעת, אותם גורמים מביעים מוכנות "לקחת אחריות" ולפרוש, אך מתנים זאת בכך שגם הדרג המדיני (ראש הממשלה) יתפטר יחד איתם.
* **מניעת פרס על כשל:**
נכונות לכרוך את התפטרות הדרג הפיקודי שפישל בהפלת הדרג המדיני היא למעשה מתן "פרס" על הרשלנות שלהם – היא מאפשרת לכשל המבצעי להשיג תוצאה פוליטית שהמחנה שלהם מייחל לה. האחריות על המחדל הביטחוני צריכה להתברר באופן ישיר, מבלי להפוך אותה למנוף לפגיעה בנבחרי הציבור.
מה דעתכם, מה המענה הנכון?
מדי פעם יש תגובות בנוסח כזה לערך:
"ראש ממשלה, שהמיט על עמו את הגדול שבאסונותיו, את פוגרום טבח נתניהו".
חשבתי שאולי זה מה שצריך לענות שוב ושוב, בלי להתעייף:
אי אפשר לצפות מראש הממשלה לעמוד בעצמו עם רובה על הגדר.
הצבא הונהג בידי רמטכ"ל שמונה במחטף על ידי הממשלה הקודמת רגע לפני שפוזרה, וכמקובל בישראל, הוא לא הוחלף. במבנה הקיים, כוחו של הרמטכ"ל בעניינים ביטחוניים הוא אדיר – אפילו את המזכיר הצבאי שלו לא יכול ראש הממשלה לבחור ללא אישור הרמטכ"ל, שלא נתן אישור להחליף את המזכיר, וכך נשאר בתפקיד גם המזכיר הצבאי מהממשלה הקודמת.
ובכל זאת, נתניהו בחר לתת בהם אמון מלא. הוא ראה כיצד הפיקוד הבכיר מעלים עין מגל הסרבנות, אך גם אז לא העלה על דעתו שמעבר לסרבנים מבחוץ, הרמטכ"ל והמטכ"ל עצמם יפקירו את המשמרת, ינקטו שביתה איטלקית ויאפשרו לאויב לפרוץ את הגבולות.
ולמה הם עשו את זה? כי סמכו על אלו שמדברים בסגנון כזב שהם יעבירו להם ויזרקו את כל האשמה על ראש הממשלה או יתחלקו באשמה. ההפקרות של הפיקוד הבכיר בצבא התאפשר בגלל אלו שדחפו לסרבנות והכניסו רוח שזה יהיה הישג אם יגיעו לחלוקת האשמה.
או אולי לענות גם כן עם דמגוגיה, בנוסח כזה לערך:
לפי דבריך, יצחק רבין עליו השלום אשם בטבח המזעזע שהיה במערת המכפלה. הוא ושותפו שמעון פרס.
מה דעתכם?
יצא לי לקרוא על הכפר תל בויקיפדיה.
מזעזע שהטקסט שם מוטה בצורה כל כך קיצונית שמאלה.
יש שם פירוט של המון אירוע אלימות מתנחלים ביחס לתושבי הכפר ה"תמימים", כולל אירוע הפיגוע האחרון (יולי2026) בו הטיול היה ללא ידיעת ולא תיאום עם צה"ל, למרות שצה"ל הודה שהטיפול היה בתיאום איתו ובכל זאת לא היתה אבטחה כנדרש.
אין אפילו מילה אחת של ביקורת כלפי תושבי הכפר הידוע בעוינותו.
האם אין גוף או ארגון ששם לו למטרה להילחם בעיוות ובהטיה הברורה שמאלה שבויקיפדיה?
מי ירצה להתגייס לצבא כזה אומלל
מרחק 2 מטר מהמחבלים ופוחדים לירות כי יכנסו לכלא
ומעוור לחלוטין מאג'נדה
כדי להאמין שהם לא ירו כי "הוראות פתיחה באש" או שקר אחר שתנסה למכור כאן
מאשר שמאלן כמוך.
אני בטוח שהם לא נצמדו לפרוטוקול. אבל במידה רבה או עיקרית זה מגיע מהוראות הפתיחה באש.
מידת איום שלא משחקת עליהם ממש.
-אבל הם יירו באוויר!!
-מה אכפת לך שהם יירו באוויר, מה אתה ציפור?
במיוחד כשהפוסל...
כל מי ש(כנאאה בניגוד אליך) מודע למציאות,
כל מי שיודע שרבש"ץ יצהר הודח כי הוא "מדי התקפי" (כלומר ירה באויר בסיטואציה דומה), כל מי שמכיר לוחמי הגמ"ר שהודחו,
כל מי ששמע שרבש"צים רבים בגזרה קיבלו שיחות נזיפה, שמילואמניקים קיבלו תדרוכים ארוכים על הגזרה שהתמקדו בסכנה מהיהודים
כל מי שראה את הסרטונים מהאירוע שבו היהודים מותקפים ולא מגיבים באש עד שיש נפגעים - מבין שמשהו רע מאוד עובר על המערכת.
יש כמה 'לא טיפשים', שלא מכירים את הגזרה והמציאות בכלל, אבל כיוון ש'רק מי שמאוד מאוד טיפש' - אז הם מביעים עמדות נחרצות על בסיס 0 הכרות.
ולא ירה בכלל, ולא הודח, וקיבל לוויה צבאית יפה במקום להיות מודח
כן. נשמעת תוצאה הרבה יותר טובה. אני בטוחה שכולם חושבים ככה
כמובן שאם היו יודעים שזה מה שיקרה, אז כל אדם יודע את מה שהביא להקמת 'חוננו' - עדיף עו"ד גרוע מחזן טוב.
אבל, הסיבה שלא החיילים ולא האזרחים שהיו שם, לא ירו לפני הרצח - היא הוראות הפתיחה באש ההזויות והמחירים ששילמו אלו שכן ירו בסיטואציות דומות.
פול חייל שלי פול
בחור שלי עדין
אם לא תיפול היום
מחר תעמוד לדין
המפקד שלך
משפט ועוד משפט
אליו לא נשלחה
מילת עידוד אחת
הרשו לו להרשות לך
עבור האגו
לירות קליעים של פלסטיק
ולשחק בלגו
מהערוץ של אלחנן גרונר:
*חייל הגמ"ר שהודח כותב לי:*
"בעיקבות הארועים הכואבים בימים האחרונים אני רוצה לשתף בארוע שקרה לי לפני כשנה בהיותי חייל הגמר בסוסיא.
בזמן סיור בערב שבת אני רואה עשן מכיוון אתר סוסיא וקופץ למקום. מתברר שיש כמה מוקדי הצתה ביער אורנים הסמוך כ100 מטר מהבתים של המתישבים במקום.
כשאני מגיע לנקודה חבר'ה מהאתר כבר עובדים על כיבוי ההצתות. במקביל אני שומע עימות וצעקות בעיברית וערבית בלולים הקרובים. אני עולה בקשר מול המפקד שלי ומקבל הוראה לצמצם למקום על מנת להגן על האזרחים שבמקום.
כשאני מגיע אני רואה יהודים תחת מטר של אבנים כאשר הערבים מצמצים לכיוונם. ברגע שכמה ערבים מתקרבים לטווח קצר ממנו אני מבצע נוהל מעצר חשוד שמסתיים בירי באוויר.
ב"ה זה גרם להם להתרחק.
זה מצב מאוד מסוכן שבשניה היה יכול להיגמר בחטיפת נשק ופגיעה בנו.
כאות הערכה על התפעול של הארוע זימנו אותי לחקירת מצ"ח, נעצרתי בכלא צבאי ונשלל ממני הזכות להחזיק נשק ולהגן על הישוב.
זאת הצורת חשיבה שגורמת לאויבינו להרים הראש ולשפוך את דמינו!
שנזכה במהרה לראות בעינינו מלכות דוד בתפארתה ויחד עם מלך המשיח נעשה נקמות גדולות!"
מי שחוטפים לו את הנשק צריך לירות
ואם הוא מבלבל במוח על זה שהוא "מפחד" לא צריך להיות לו נשק
הוא יותר פושע שמסכן את הציבור, מ"גיבור" שמגן עליו
ובעיקר, אין לכם מושג מה זה "הוראות פתיחה באש" ומה הפקודות, אם אתה טוען שבאירוע כזה יש קשר אליהן, או שהייתה לו סיבה לפחד ש"יעצרו אותו" (עדיף להיות מת?)
שאר האמירות על שאני לא מכירה את הגזרה והמציאות לא נכונות. טכנית. הן לא נכונות.
אבל אתה יכול להאמין במה שתרצה, ובאירוע הבא לעמוד ולשחק מטקות עם המחבל כי מה אכפת לך, זה לא שאתה יודע מה אמורים לעשות
אז כבר מאוחר מידי, צריך לירות הרבה קודם.
אבל כשמי שיורה, מוזמן לחקירות, מוחרם לו הנשק, מודח - חושבים יותר מידי לפני שיורים.
את כולה
אבל צריך להיות עם עמוד שדרה ולעשות את הדבר הנכון גם במחיר שלילת נשק מעצר וכו'.
אתה לא יכול בגלל הוראות מטומטמות לעמוד מול סיטואציה מסוכנת ולא לפעול, ובטח לא לפעול בצורה מסוכנת של פיזור התקהלות פיזית עם גוף הנשק.
העברתי את ההודעה למקום
כאן לא פופולארי לומר את זה, וגם זה יכול להתפס - אקטואליה וחדשות
שההוראות 'סירסו' את החשיבה הבריאה וזה אסון
🎪🎪מבחינת פילבר וערוץ 14 מפלגת זהות לא קיימת למרות שהיא עוברת את אחוז החסימה בסקר של מנו גבע ועומדים להצטרף אליה כמה מפורסמים ,אתם תראו
בס"ד
(הסקר משבוע שעבר. אתמול לא פורסם סקר בגלל תשעה באב)
גם 14 מהנדסי תודעה לפי מה שנראה שסוכם כפי שכתבתי
בס"ד
בפועל, הם סוקרים אותה.
יפה.
אבל זה כמובן לא מספיק.
