פורום בישול ומתכונים

כלומר הדגמה, אז למעשה זה היה רציני ולא רציני בו זמנית.

התשובה במילים היא: להשתחרר ולקחת דברים בקלילות, ואם אפשר גם בהומור.

(יש כמה סוגים ורבדים של שמחה, ולכל אחד מתכון שונה.

אבל התייחסתי לרובד הזה של מעבר מעצבות/דכדוך לשמחה בסיסית)

הרצינות בפרקטיקה לאו דווקא תלויה בשאלה עד כמה קשה אתה לוקח את המצב, לפעמים אפילו להפך - כשאתה לוקח קשה מדי אתה עלול להיכנס לשיתוק.

אני מדבר על המישור הנפשי - לקחת בקלות ולא בקושי גם אם הנושא רציני ומחייב התייחסות רצינית במישור הפרקטי, וכן - גם הכנסת הקושי המסוים לפרופורציה נכונה.

[מצד שני חשוב גם לתת ביטוי לקושי - לא להתעלם ממנו ולהדחיק אותו כדי לשמוח, זה לא נכון וזה גם לא באמת עובד. ולהפך - דווקא כשנותנים לו את המקום אז אפשר לשחרר ולעבור הלאה, במקום לפחד לשחרר אותו ואז הוא נשאר תמיד ברקע או שלא ברקע...] 

לפעמים כשאנחנו בתוך קושי מסוים (או כמה...) אנחנו מרגישים כאילו אם זה המצב אז כלום לא שווה לנו או שווה פחות, זה משפיע על כל האווירה הנפשית שלנו - גם מעבר לתחום ולמיקום של הקושי הספציפי עצמו. אבל לרוב התחושה הזו היא מעין פריקת תסכול של הנפש ולא תחושה פנימית ואמיתית. 

אז מה שצריך לעשות זה לבודד ולהתייחס לנקודות הקושי בפני עצמן, להכניס אותן לפרופורציה, לקחת בקלילות ולראות איך מתמודדים איתן, ולא להסתכל עליהן כדבר מרכזי שמשליך על הכלל. כאן הבחירה.

להשתדל לראות את הנקודה המאירה שבכל דבר, להתמלא בסיפוק בעקבות כך

ולהמשיך להיות מאושרת.

נקודה היא קטנה, אז אל תחפשו כדורי אש, הקטנות האלה יכולים לשנות מצב רוח ברגע!

וזו בחירה שלנו, בעיקר.

לקבל דוגמא? בשמחה.

אפילו הדבר הכי זניח כמו- הספקתי בשניה את האוטובוס...

נהניתי באיזו סיטואציה לא שגרתית

למה היא קטנה? כי אין לה כ"כ משמעות והיא לא תופסת הרבה מקום ביום שלנו, היא משהו שקורה על הדרך ויכולתי לא להתייחס אליה בככל ואני בחרתי להתייחס אליה ולשמוח!

דוגמאות הפוכות לנקודות גדולות- חתונה/ כל שמחה משפחתית אחרת, יום הולדת, הולדת ילד/ אח/ אחיין וכו' שאלו דברים שמחוץ לשגרה הרגילה...
 

אבל עדיין קשה לי עם ההגדרות.

בד"כ אני משתדל לרדת לעומקם של הדברים ולראות את הדברים בצורה הכי פשוטה.

אקשה עליך מה שעולה לי בקוראי את דבריך.

1. "משהו שקורה על הדרך" - כאשר דברת על האוטובוס. "דברים שמחוץ לשגרה הרגילה" כאשר דברת על חתונה וכו'.

האם חתונה היא לא חלק משגרה (כלומר, לא שלך, של מישהו אחר) השגרה הזאת לא צפויה מראש כמו שלפספס את האוטובוס זה משהו שלא צפוי מראש. 

אם ככה, שגרה לא חייבת להיות משהו צפוי, קורה שמפספים אוטובוס וזה חלק מבחיים בדיוק כמו למצוא את עצמך הולך לחתונה או בר מצוה. 

ולכן, מה שמשפיע על הדבר אם הוא קטן או גדול זה "אני בחרתי לתת לזה משמעות ולשמוח" - ויכול להיות בדיוק באותה מידה חתונה שאני לא מייחס לה משמעות לעומת להספיק את האוטובוס.

האם הובנתי?

אשמח לשמוע את תגובתך!

קודם כל- אני בת

אההממ.. אתה צודק כי הדוגמאות שלי קצת בלבלו, זה לגטימי לגביי יותר מאשר לכל אחד אחר, כי אני בשגרה שלי מפספסת אוטובוסים, כי אני חיה באוטובוסים, אז זה קורה לי די הרבה...

חתונה זה בכל זאת לא משהו שקורה יומיום, של משהו קרוב אני מתכוונת...

בכללי הבנת מה הכוונה שלי?

למצוא נקודות אור בחיים ולהפיק מהם תועלת הרבה יותר גדולה ממה שהם באמת, "לשעות סיפור" מהן.

כמו שאנחנו אלופים בלעשות סיפור כשכואב לנו, וכו'... (אולי לא כולם אבל אני מתכוונת לאלה שכן.)

ולא אומרת שהיא קלה בכלל.

צריך לנסות פעם ופעמיים, עד שזה יהפוך לחלק ממנו, לשמוח מדברים קטנים זה הישג גדול למי ששמחה לא באה לו ברגע.

זה נשמע פנטזיה, חייבת לומר שגם לי בהתחלה,

אבל תכלס- לכל דבר שקורה יש לנו את הבחירה איך להסתכל על זה.

שוב- זה קשה! אבל פעם-פעמיים שוברים תראש ואח"כ זה בטבעי...

יש כ'כ הרבה דברים שמחים , דברים טובים שאפשר לשמוח מהם

יש הרבה יותא טוב מכל דבר אחר

אני יודעת שזה הדבר הכי מטומטם להגיד

אבל מי יודע?

אולי אני באמת מטומטמת

עדיף להיות משוגע שמח מנורמלי עצוב

אני חושבת שבשביל להיות שמח זה די מתבקש להיות קצת משוגע, אז עוף על זה

לא להסיר אחריות לגמרי

אבל כן קצת

קצת יותר להשתחרר, הרעיון של להיות  משוגע זה לא לחשוב על איך מסתכלים עלייך,

מי החליט מה זה משוגע? משוגע זה ההפך מנורמלי, אם כל העולם עצובים ואתה שמח זה נקרא להיות משוגע, אתה מבין? זה מושג מאד אינדוודואלי

לא חייב להיות במובן של מסיר אחריות לגמרי, אוף זה מסובכך להסביר את זה

מקווה שהבנת

אני פשוט בוחרת להיות שמחה

לא להתמודד לא עושה אותי שמחה

העיקר לקחת הכל (כמעט) בקלות

תחושת משמעות - שמייצרת שמחה, ודאגה לצרכים בסיסיים - שחסרונם מעכב שמחה.

משמעות: לעשות משהו בחיים: ללמוד תורה, לקיים מצוות, חסד, לגדל משפחה, לעבוד במקצוע שתורם לעולם. 

דאגה לצרכים בסיסיים: לאכול טוב, לישון טוב, לדאוג להיגיינה, טמפרטורה נאותה, קצת חברה...

שמה שעוזר לשמחה זה להודות,

על כל דבר להגיד תודה.

יש בזה משהו מאוד עמוק,

אף אחד לא חייב לך כלום וברגע שאתה מעריך אז אתה לומד להיות שמח כמעט בכל דבר. 

איך מתגברים על דיכאון? - קהילת חולים ומשפחותיהם

ספקות וחוסר שליטה מטרידים את שלוותי.

לא יודעת אם מתכון אבל לי הוא עוזר מאוד..

המ,להעמיק בידיעה שהשם יתברך הוא תכלית הטוב.כולו טוב ולכן לא יכול לרדת שום דבר רע מלמעלה.

וזה אימון...והוא עובד מעולה.

פרק כ"ו בתניא,וי"א,מדברים על מעלת השמחה ואיך מגיעים לשמחה אמיתית.

בהצלחה לכולנו!

לא רוצה להטעות.

אבל שאלה מעניינת.

המשמחים!

יש לנו נטיה להתבוסס במחשבות על אירועים שליליים שקרו, 

אבל אפשר במקום זה להתעסק ולחפור במחשבה על האירועים המשמחים שקרו לנו,

(מה קרה שם בדיוק, מי גרם לטוב הזה, מה זה אומר עליו ועלי, מה זה עשה לי, איך אני אמשיך את הטוב הזה...)

כי רוב האירועים הדברים שקורים לנו הם לא שליליים, אבל המעט השלילי מקבל נפח וצובע לנו את היום בשחור.

זו עבודה וזה לא מה שבא לנו באופן אוטומטי, אבל המאמץ כדאי.

או, לפחות, זה הדבר היחיד שיוצר אצלם עניין

שלא מארגנים את עצמם כ"אדם עם הגדרה עצמית ועם דרך חיים מסודרת"

אנשים כאלה, לצערנו הם מוצאים עניין יותר בלבנות חיים לא מסודרים ולא מאורגנים, פשוט לפי המזדמן. בדרך הטבע, מי שעושה את זה, נכנס למצבים לא נעימים ולא פשוטים מול אנשים אחרים. כשזה קורה בעולם שבחוץ, לא באינטרנט, אז זה קורה בדרכים של מעשים אסורים או מוזרים. כשזה קורה באינטרנט - שוב - זה קורה בצורה אסורה או מוזרה. כשמישהו פועל באינטרנט בצורה כזאת - אומרים שהוא מטריל. ככל שההתנהגות הזאת נהיית יותר שיטתית - כך ההטרלה הופכת להיות יותר מוקד של עניין בחיי תרבות הפנאי של המטריל, ומשהו שהמטריל מחשיב לדבר כביכול חשוב בחייו. לכן טרולים ממש נהנים ממעשיהם, והם מוצאים מזה הנאה רבה, וזה בשבילם שמחה גדולה. 

אם זה מונע דיכאון זה עוזר לשמוח

מהי שמחה בשבילך ואיך את מגיעה אליה.

אני לא שואל בשביל עצמי.

עייני:

בעקבות השרשור על השמחה - צעירים מעל עשרים

שרשור אחרון ולא סופי - צעירים מעל עשרים

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם