זאת אומרת אפשר לראות\ לחוש חיצונית שיש פה יהודי, נשמה של יהודי?
ומאידך התנהגות שאפשר להגיד זה אין לו נשמה יהודית?
דוגמא, חיפוש כזה של משמעות. קיים רק ליהודי? לא. נכון? אני מאמינה שגם לגויים יש את זה (יצא לי לקרוא ספר של גויה שהחיפוש משמעות מוזכר שם וכו')
או שלא? מה דעתכם?
אז קיים רק שוני שאנו לא רואים אותו? או שכן יש דברים בפועל שאפשר לראות את השוני?
בס"ד
בכל תחום - מהיחס לעניינים רוחניים גדולים עד רמת תווי הפנים (כך שמעתי מפי בני חו"ל שמנוסים בעניין).
אמנם בכל אחד ואחד הדברים באים לידי ביטוי אחרת, ובמינונים שונים, כך שהשוואה של שני פרטים לא בהכרח תמצא את ההבדלים הללו.
(בניסוח אחר- יש הבדל מובהק בתוחלת אך הוא מוסווה על ידי סטיית תקן גדולה).
אבל במובן מסויים כן.
(אני ארחיב אולי מחר)
נכון להגיד גם שהשורש של גוי הוא רע?
מסתבר שקראתי את המילה בניקוד הלא נכון 
כי מציון תצא תורה וכו'. למי? לעם ישראל שאמור לשבת בארץ ישראל?! כמובן שהכוונה שתורה תצא אל העמים האחרים. ביתי בית תפילה לכל העמים. חביב אדם וכו' בעצם, עם ישראל שהוא ממלכת כוהנים וגוי קדוש, תפקידו להביא את האור לשאר העמים. כשם שהכהנים בתוך עם ישראל תפקידם לשרת את עם ישראל באמצעות התפקידים השונים שלהם כגון העלאת הקורבנות ואיבחון הנגעים. כך גם עם ישראל הוא הכלי שבאמצעותו הקב"ה מקרב את האדם אליו מכיוון שהוא , האדם, חביב עליו. חז"ל גם למדו למשל על איך שצריך לכבד את ההורים מהתנהגותו של גוי מסויים, שכיבד מאוד את אימו.
מאידך, הרבה גויים עשו לעם ישראל הרבה מאוד רע. לכן, זה מאוד טבעי שיהיה לנו יחס שלילי אליהם. יותר גרוע מכבדהו וחשדהו. יחס של כבדהו וחשדהו הוא יחס שנותנים למי שאין איתו נסיון רע מהעבר. אבל, מי שיש איתו נסיון רע מהעבר, לא רצוי שלא להרגיש כלפיו רגשות של נקם וכו'. אומנם, יש בעיה שאין לנו נסיון עם כל אינדיווידואל בפני עצמו, ואנחנו דנים אותו לפי הקבוצה שאליה הוא שייך. כלומר באופן סטראוטיפי. יש אומרים שזה לא הוגן. אבל, מה לעשות, אנחנו לא מלאכים וככה ה' ברא את האדם כדי לגונן על הקבוצה שהוא שייך אליה וכדי שהקבוצה תשרוד ובסופו של דבר גם היחיד הזה ישרוד עם משפחתו כי הקבוצה,או השבט, או העם שהוא שייך אליו ילחמו בשבילו ויגנו עליו. מה שלא בסדר זה שחלקים בעם שלנו מפעילים את הכלים הללו כלפי יהודים אחרים. כי אחרי שגלינו מארצנו כל עדה פיתחה מאפיינים משלה -- מעצם זה שהיא היתה לבדה במשך הרבה מאוד זמן.
.
אחרת - במקום לשלוח לבירורי יהדות ולעשות גיור לחומרא - היינו עושים את הבדיקה הזאת...
יש סיפור על צדיק אחד (שכחתי את שמו) שיום אחד נכנס אליו גוי לישיבה (בלבוש יהודי) שרצה לעקוב אחרי מה שמתנהל שם...
ואותו צדיק נכנס לישיבה וראה את כולם לומדים, פתאום הוא ביקש שיוציאו אותו החוצה..
כששאלו אותו איך הוא ידע, הוא ענה שהוא ראה את כולם מתנדנדים בלימוד והוא מסתכל על הספר כמו גולם.
אם זה כולל אני לא יודע.
אז עכשיו אני אביא תורה של ר' נחמן בעניין שאומר שאפשר להבחין בין גוי ליהודי בתנאי מסויים (אולי מישהו כאן זכה להבין)
ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כח
דַּע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת
כִּי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁלּא נִתְּנָה אֲפִילּוּ לִדְרשׁ
וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לִדְרשׁ וְלא נִתְּנָה לִכְתּב
וְיֵשׁ שֶׁנִּתְּנָה לִכְתּב
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .
'דְּבָרִים שֶׁבְּעַל פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בִּכְתָב' וְכוּ'
וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין וּלְהַכִּיר בֵּין הַתּוֹרוֹת
אֵיזֶהוּ נִתְּנָה לִכְתּב, וְאֵיזֶהוּ לא נִתְּנָה לִכְתּב
הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֵּין הָאֻמּוֹת
וַאֲפִילּוּ אִם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד בֵּין כַּמָּה אֻמּוֹת, יָכוֹל לְהַכִּירוֹ
וְסוֹד זֶה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: "אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחֱשָׁבוּ"
הַיְנוּ כְּשֶׁכּוֹתְבִין רֻבֵּי תּוֹרָתִי
הַיְנוּ רַב יוֹתֵר מֵהָרָאוּי דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְבִין מַה שֶּׁלּא נִתָּן לִכְתּב כַּנַּ"ל
אֲזַי "כְּמוֹ. זָר נֶחֱשָׁבוּ"
הַיְנוּ שֶׁאֵין יוּכַל לְהַכִּיר אֶת הַיִּשְׂרָאֵל
וּכְמוֹ זָר נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ לְזָר וּלְנָכְרִי
וְכֵן לְהֵפֶך, שֶׁיּוּכַל לִטְעוֹת עַל הַנָּכְרִי שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל
כִּי עִקָּר הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת
הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁלּא נִתָּן לִכְתּב, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
'שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְּנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
מֵחֲמַת שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְיַעְתִּיקוּ הָאֻמּוֹת לְעַצְמָן תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב
עַל כֵּן נָתַן לָנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה
שֶׁזֶּה אֵינָם יְכוֹלִים לְהַעְתִּיק, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּעַל פֶּה'
נִמְצָא שֶׁעִקָּר הַהֶבְדֵּל וְהַיִּתְרוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל הָאֻמּוֹת
הוּא בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁלּא נִתַּן לִכְתּב
וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל
חֵלֶק מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁלּא נִתַּן לִכְתּב
וְעַל כֵּן מִי שֶׁמַּכִּיר בֵּין הַתּוֹרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לִכְתּב וְשֶׁלּא נִתְּנוּ לִכְתּב
הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת
כִּי זֶה עִקָּר הֶבְדֵּלָם כַּנַּ"ל
התיאוריה הקבלית גורסת שהיו נשמות "יהודיות" , שהייתה להן צורה מיוחדת.
היום זה כבר לא קיים.
ההבדל בין גויים ליהודים הוא ביורוקרטי.
יש אנשים שהרבנות הגדירה "יהודים" ויש כאלו שהגדירה "לא יהודים"
זו הגדרה לגמרי מלאכותית , אין מאחוריה שום דבר "רוחני".
אל תשליך את חוסר ההבדל שאתה רואה בסביבה שלך על כל עם ישראל.
יש הבדל שמים וארץ. ואני אומר את זה מהיכרות רבת שנים עם גויים מכל רחבי העולם
בסה"כ גויים יכולים להיות נחמדים מאוד, אנשים נעימים מאוד, וחלקם אפילו חסדי אומות העולם כפשוטו.
אבל בעומק יש פערים גדולים בין איך שיהודי מתנהג לבין איך שגוי מתנהג.
בגדול, גם אם כלפי חוץ זה נראה אותו הדבר, המניע הפנימי שונה. ה"למה?".
אנחנו לא נבין את דרכים בלי עיון מעמיק, והם לא יצליחו להבין את דרכנו גם באותה הדרך.
לגבי הנקודה שפתחתי איתה את התגובה, רגעי האמת, אפשר לשים לב לזה באותה צורה שבוחנים אנשים ביום יום.
למשל כשקורה משהו שלא נוח לאדם איתו (ביטול האגו), או כשאף אחד לא מסתכל.
יהודים מגיבים אחרת לגמרי מגויים.
אפשר לראות כל מיני "ניסויים חברתיים" שנעשו בעולם שהוציאו את האנשים ברחוב מכוערים ביותר מבפנים, ומצד שני כאלה שעשו אותם גם כאן בארץ שביניהם רק בודדים "ביישו את הפירמה" (לא מדובר על גזל בסגנון יצאת צדיק של חיים הכט, כי בענייני כספים יש יצר הרע יותר גדול).
ברור שיש יהודים בעייתיים (מכמה סיבות), וברור שיש גויים שהם אנשים טובים מאוד.
אבל בזמנים של מסירות נפש, הנקודה היהודית מתנוצצת הרבה יותר חזק
הדוכס מירוסלבאבל גם אם נניח ש"מיין קאמפף", שהוא ודומיו המקור לדבריך, הוא מקור אמין, הרי שזה שייך אך ורק במחוזות אשכנז.
אבל כידוע מ"יין קאמפף" אינו מקור אמין, לא מחקרית, לא תורנית ובוודאי לא מוסרית.
הזאת, אלא שהעניין הממוני הוא עניין תרבותי ונקודתי ולא שייך ליהדות וכדומה.
לגבי הגמרא עצמה, בוודאי שרוב הגנבים לא גונבים משום מורא מלכות, ועם ישראל ניחן בעזות ("עזים שבאומות ישראל"), לכן הגיוני שדווקא היהודים יהיו כך.
למרות שצריך לעיין שם, מה שכתבתי היה מהמותן.
אבל שים לב למשל בהווה, בארץ ישראל, כשמורא המלכות בענייני גזל הוא לא כזה נפוץ, מי רוב הגנבים, הרוצחים וכו' (ביחס למספרת באוכלוסיה)?
ולמרות שבענייני "ביזנס" יש הרבה שראו שדווקא ההפך הוא הנכון, כאן כבר יש את העניין של כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו וכל זה...
בכל אופן, כתבתי להוציא מליבם של צדוקים, ועל כן החריפות
קודם הוא היה בטוח שאתה קורא נלהב של ספרות קלוקלת גרמנית, ואחר כך הוא נאלץ לאכול את הכובע כשלימדו אותו קצת תלמוד.
כמה אלימות ובוטות.
ואני הבעיה? אשריך שצידדת בפיצול של שפיפול 
.
ולגבי הגמרא, אענה לך, כי יצאת קצת עם הארץ. הדיון שם בגמרא היה לכל הדעות רק על בבל, ולפי המראה של הסוגיה רק על פומבדיתא.
שזאת בדיוק הטענה שלי, אין שום שורש יהודי בזה.
כל קורא עם דעת יראה שלא הייתי מעורב בדיון, ולכן כל פרשנות שלך לגביי כאן היא לא תקפה - אני לא חלק מהדיון בכלל.
אתה אכן הבעיה - בעיה בהתנהגות.
וקיימת בעצמך מתעבר על ריב לא לו.
יש לך בעיית attitude קשה.
לא די שאתה תוקף את כל מי שזז, כנראה בגלל בעיה רגשית כלשהי, אתה עוד מאשים במומך אחרים.
עשה לי טובה, טפל בעצמך לפני הפעם הבאה שתגיב לי.
אתה יודע, מותר לאנשים לפי החוק לעיין באתרי רשת, כולל נניח בדיון הזה. מר שארקי פירסם כאן כמה דברים מעניינים, אז קראתי אותם, מה שאתה מכנה "מתעבר על ריב". תאר לעצמך, בניגוד גמור למתקפה המכוערת שלך, דווקא לא קפצתי להגיב לכל הודעה כאן. בעצם אני מניח שלא ברור לך איך אפשר.
מי שיוזם כל הזמן תקיפות הוא אתה.
למשל כאן, "כמה אלימות ובוטות".
ועוד דוגמאות לתגובות המלאות בדרך ארץ ואין בהם משום הבוטות והאלימות...
למשל: התלבטתי רבות איך לענות לך כך שתסכים להקשיב. - צעירים מעל עשרים
למשל: נשמע כמו שלב חדש בדרך לפונדמנטליזם פנאטי בסגנון אפגניסטן. - לקראת נישואין וזוגיות
למשל: רק כי אי אפשר להשאיר דבר כזה ללא תגובה. - חיסכון השקעה וצריכה
וזה מהסתכלות של דקה בכרטיס האישי שלך
ואז אתה כותב דברים כאלה...
מרבים באהבת חינם - נוער וגיל ההתבגרות
ממש נאה דורש נאה מקיים
בכל אופן, מבחינתי אתה לא קיים.
לא מכבודי לדון עם אנשים שמחפשים לריב עם אנשים, ועוד מחפשים שכר כפנחס.
ולא חייבים לחטט בכרטיסים.
ובאמת כדאי להרבות באהבת חינם.
אולי בזכות החודש תצליח לעשות תשובה.
בהצלחה מעומקא דליבא
אני עם עט ביד, בדיוק רושם!
נסי פעם הבאה לדבר עם 2 ילדים בלי לדעת מה הרקע הדתי שלהם.
תראי, כשאת עורכת מחקר את צריכה לבודד את המשפתנה שאותו את רוצה לבדוק.
למשל, נניח שהועלתה טענה שככל שמידת הנעליים של האנשים גדולה יותר, הם חכמים יותר. כדי לבדוק את זה את צריכה להביא קבוצה של אנשים ששווים בכל הפרמטרים, לבד ממידת הנעליים שלהם, ולבדוק את רמת המשכל שלהם.
כדי לבדוק האם ילד יהודי שונה מגוי בעצם מהותו (בצורה שניתנת לבדיקה כמובן), תצטרכי להוציא מהמשוואה הבדלים של תרבות, סביבה ועוד אלף גורמים אחרים.
אם תמצאי 2 ילדים שגדלו במשפחות דומות (מאותו עם, כי אחרת זה ישפיע) וכו וכו, ועדיין תוכלי לדעת מי מבינהם היהודי, נוכל לדבר.
לגמרי ע"פ חיצוניות ובלי שום שאלות והיכרות...
(זה לא באמת קצת)
יש יהודים שנראים יותר דומים לאירופאים/ערבים מליהודים... ולא לחינם.
למרות שמבחינת הגזע אנחנו שייכים לאותו הענף בגדול
אז לא לזה התכוונתי... זה יותר דומה למה שנכתב פה
פשוט א הבנתי את ה מהתגובה שלך פה למעלה.
ובכן אני, כמה מפתיע, לא מסכימה
יצא לי לטפל בכמה ילדים מדהימים שלא שייכים לעם שלנו. לא הרגשתי בהבדל מיוחד.
זאת רק סיבה לכך שאני לא חושבת שיש.
נשאר במחלוקת
אלא פשוט דעה שיש לכל אחד מאיתנו ואין דרך להפריך או לבסס אותה.
בימים שאני קצת פחות רשע אני יכול לזהות אם אדם יהודי או לא לפי תמונה בדיוק של בערך 80%.
בשאר הימים אני לא מבדיל בין עצמי לבין גוי
פסידוניתאני לא בטוחה שזאת הוכחה אמפירית
אבל עשינו על זה שרשור ענקי עם ראיות מדעיות מוצקות (מחקרים ממקורות מחקריים ולא עיתונים בלבד) על כך שאפשר לפי הפרצוף לזהות תכונות אופי של אנשים.
לא רואה סיבה שאת היהדות לא יהיה אפשר לזהות גם.
נורא הגיוני שניתן יהיה לזהות תכונות, כי הן מתבטאות בתנועות שרירים, שבסופו של דבר הופכות לחלק מהבעת הפנים שלנו.
אם אתה יהודי זה לא אומר שאתה נוטה לכווץ את השפתיים יותר או לצמצם את העיניים יותר (מן הסתם)
ויופי שאתה מדבר על עצמך בלשון רבים 
תמיד אפקטיבי.
איך לא למדת מעולם את מעלת הנפש היהודית?!??!?!?!?!?!
ולא מדובר בזיהוי תנועות שרירים (Microexpressions בלע"ז), אלא דרך תמונות סטילס שלא תלויות בהבעות הפנים של האדם. למה שלא תלכי לקרוא שם במקום ליצור את הדיון מחדש? הוא היה ארוך ומתיש. זה נקרא בלע"ז Physiognomy...
לכן כל מה שכתבת על צורת השפתיים וכדומה לא שייך כלל וכלל.
זה השרשור
זאת התגובה עם המחקרים וכו' תוכלי לסבוב סביבה לראות את הדיון האמפירי לגבי זה
אני מכיר את הדברים האלה מזמן... מוסיף קישורים - לקראת נישואין וזוגיות
נ.ב,
ברור שאכתוב על עצמי בלשון רבים כשאני בשיגעון גדלות שכזה
שאלוקים יעזור לי.
כדי שלא תוכלי לערוך ויזכר הדבר לדראון עולם
נעשה את זה כשנהיה פחות עייפים.
זה המון מידע.
הראש חודש עושה לי מצב רוח טוב...
לילה טוב
פסידוניתזכותו של כל אדם לנצלול ו/או לנטבוע בשלווה
funny bunny
די, תגובה אחרונה בלי נדר להיום.
היה על זה שרשור שהרחבנו בו בראיות ורעיונות
)הדוכס מירוסלבתקראו את סיפרו של הרב אביחיל זצ"ל. הוא חקר את זה. הוא גילה שהטליבאן הם בני שבט שנקרא "אפרידים". האפרידים הללו הם בני שבט אפרים האבוד. בשנת 1948 פגש נציג ישראל באו"ם את נציג אפגניסטאן. באפגניסטאן יש כל מיני שבטים. אחד מהם הוא האפרידים. הנציג ההוא שוחח עם נציג ישראל ומסתבר שהוא ידע שמוצא בני שבטו הוא מישראל ושהם בני שבט אפרים. הוא סיפר שעד לפני כמה מאות שנים [אולי יותר מאלף] , שמרו האפרידים על המסורת שלהם , הם ידעו שהם בני ישראל ושהם משבט אפרים והיו להם כל מיני מנהגים של בני ישראל. ואז היתה שם מלחמה. מצד אחד, נלחמו שם המוסלמים, שהיו חדשים בשטח ובעולם, והיו מלאי עזוז ואש קודש, וגם איזה שבט או קבוצה של שבטים פאגאנים, כלומר עובדי אלילים. האפרידים ראו שהם לא יכולים לעמוד לא נגד אלה ולא נגד אלה. בטח לא נגד שני הצדדים גם יחד. אז הם היו צריכים לבחור אם ללכת עם המוסלמים או ללכת עם עובדי האלילים. אז הם בחרו במוסלמים כי הדת של המוסלמים היתה יותר קרובה לדת של בני ישראל, כלומר לדת שלהם עצמם [אמונה באל אחד וכו']. אבל המוסלמים היו קנאים ולכן הם, האפרידים, נאלצו להסתיר את דתם המקורית. אז הוחלט שרק המנהיג שלהם יידע את עיקרי דתם. למנהיג הזה היה תליון על הצוואר שבתוכו היה כתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" בכתב עברי עתיק. לפי דברי הרב אביחיל, יש להם כל מיני מנהגים שאכן מצביעים על מוצאם האמיתי. יש אפילו מנהגים שהיהודים כבר לא נוהגים כמו ייבום. הם גם נוהגים לשתות יין ביום ששי אחרי שקיעת החמה [משהו שהוא אסור בתכלית האיסור לפי חוקי האיסלאם שהם כל כך קנאים לו !] . "הבן יקיר לי אפרים... כי מידי דברי בו, זכור אזכרנו עוד..." יהי רצון שהקב"ה יחזיר את כל נדחי ישראל.
מקווה מאוד שזו קונספירציה
ויש תאוריה שמוצאם העתיק הוא יהודי.
אני לא רואה פה שום "טעות מבדחת" ומוחה על כבוד ת"ח.
יש פה אולי אי דיוק לשוני, ולא יותר
ותזהר בכבוד הרבנים שאתה מדבר עליהם, חתיכת חצוף.
פסידוניתאחרונהוזה נכון גם לאחרי גיור.
וכמו שכתבו פה, בוודאי שיש חסידי אומות העולם!
ההבדל מתחיל מהכלל, מנשמת הכלל, עובר גם אל נשמת הפרט, משפיע על המידות (רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים) וכו'.
אם אדם מתאמץ חלילה לפעול נגד מהות נשמתו - אולי יהיה יותר קשה להבחין.
וכבר אמרה הגמרא, "מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם"..
וריקנים שבך מלאים מצוות כרימון.
כמה שיהודי יותר נאמן לנשמתו, עפ"י הדרכתה של תורה - כך יותר קל להבחין. וכמה שהמבחין יותר גדול - יבחין גם מתחת לערמות של אפר..
ויש גם צדדים אנושיים משותפים.
לא סותר שגם גוי יכול לחפש משמעות. למה לא.
החג וכל חול המועד?
האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),
אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.
אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).
יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח עצמו, וידועות הבעיות שבזה.
חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)
יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז
והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?
אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש
אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים
הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.
והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?
לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח
שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)
עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.
לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.
המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).
אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.
וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).
מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.
מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.
לפחות המצות הרכות הטובות.
על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות
מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג
כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'
שלג דאשתקדוהשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
