וראשית אני רוצה לומר שאותי דוקא כן תייגת זה מחמיא עד אין קץ (כמעט, יש לזה קץ איפה שהוא על הספקטרום של אינסוף)

וגם- לא תיייג לך את  @מאמע צאדיקה .

@חלילית אלט- את מתייגת את הנקבות.

אני אשתדל לזכרים.

זכרים-

@סביון (שאני מקוה שהטקסט שלך לא באמת היה תפוז אננס פסיפלורה)

@רץ לשום מקום

@נגרינסקי

@Admin

@עמירם

@אגל טל

@חוני המעגל פינות

@אריק מהדרום

זה מי אני זוכר שהשתתפו

-מחיצה-

אני עוד מתלבטת אם להעלות ואם כן אז את מה...

אבל עד שלא איבדתי תראש ויצאתי, היה לי ממש מעניין!

אז תודה רבה צור!@L ענק

נראה...

אני מחפש את החוכמה

אין לי מושג איפה היא נמצאת

באמצעות טלסקופ מיוחד אני מחפש, מסתכל פנימה

איפה לסרוק? אני שואל

בכל החדר. הוא עונה.

סורק וסורק, ומאוחרי קיר נסתר צדדי ושחור החוכמה מופיעה.

יש כמה חלונות מיוחדים לא ברורים. בעיה, הם נעולים.

מחפש מנעול בכל העולם, ולא מוצא.

אני הולך לחנות וקונה מקדחה חזקה, עושה חור קטן בקיר, לא יותר.

מרים את המקדחה, ופתאום קופץ החשמל.

אני לא יכול לעבור בחור הזה.

אני מכניס את היד, החוכמה נדחסת ואיכשהו חלק ממנה מצליח לעבור.

טוב. אכתוב כמה מילים ואז אעלה, תכף חג אז אקצר, לכל המקסימים- - פרוזה וכתיבה חופשית

ראשית אני רוצה להצטרף לכל שאר האנשים ולהודות לצור (@L ענק) הנפלא. היה מקסים מקסים ונהדר. תודה רבה! (והייתי צריך לעשות משהו ב"נפרדים מצור" בזמנו...) 

שנית- לגבי הכתיבה של החבר'ה פה.

הרגשתי שהרבה כתבו, ואפילו כתבו  יפה אבל אולי פספסו את הנקודה.

בטח בקטע הראשון.

כולם כמעט בקשו. לא שיניתם לשאלה/ שיר הלל/ הודאה/ דרישה /נאום / מסירה / תוכחה. כולם עשו את אותה פעולה.

הדגש היה על  הפעולה. אין בעיה שעושים את אותו הדבר אבל בד"כ אנשים רוצים להיות מקוריים כך שאם כולם היו אותו הדבר והשוני הוא במשהו אחר- נראה לי שזה די מראה על פספוס הנקודה. פעולה בכתיבה היא הכרח השאלה היא כמה מעצימים אותה, כמה מתמקדים בפעולה. צור בקש להראות את הפעולה. שהיא תהיה המרכז.  משהו שמאוד ספציפי ובוטה.

גם לתרגיל השני.

אני נגשתי לצור באמצע הסדנא ואמרתי לו שאני לא יכול להציג טוב בלי להציג את המצב. יוצא לי מאוד לדבר על המציאות. הרצוי והמצוי ופחות על התהליך שבו בדיבור שלי אני מנסה לגרום לו לקרות.

נראה שזה בלתי נמנע.

ל@אש קודש (עכשיו ראיתי שזו את)

לגבי ה"חידה"- 

אם כבר.. בואו נדבר על זה. השירה שלי (לפעמים) - פרוזה וכתיבה חופשית

אולי זה לא עניין של חידה,  אולי זה עניין של רומנטיקה. שאי אפשר להגיד כמו תמיד, הרי כל העניין של שפה גבוהה ומילים כבדות זה פשוט מילים שלא הורגלנו בהם, בין אם העדפנו את לשון חכמים על פני לשון כתבי הקודש ובין אם להיפך ובין אם העדפנו את למה על פני מדוע. כל העניין שזה לא כמו שהייתי אומר למישהו ברחוב.

"אוהב אותך, אחותי" זה שונה מאוד מ"אני אוהב אותך" כי זה לא מורגל ברחוב, (למרות שתמיד המילה "אוהב" תשאר רומנטית בין האוהבים). אנחנו מחפשים לפעמים את חוסר ההסבר, את החשיבה לבד, או לחילופין את אימוץ המחשבה כשנפרש לפנינו תיאור של עולם מלא יותר.

יש הבדל בין "אני רוצה לשתות קפה"

לבין "אני רוצה רוצה לשתות קפה, להחזיק בידיי הקפואות את הכוס הנוזל החום הזה המהביל, הקפה- להרגיש את הידיים רותחות בידיעה, שהנה- לא כל העולם כפור, שאצטרך להוריד את המשקפיים לפני כל שלוק כי האדים ושאשתה בלגימות קצרות ונפחדות כי העצבים בפה וזה משנה מאוד שזה קפה ולא שוקו, כי קפה מרדים אותו דבר- אלא אם כן יודעים שזה קפה (ברור שאני מדבר על נס קפה, אני אשכנזי, למען השם!) "

לא יודע, צריך עוד לחשוב על זה, צור- מה אתה אומר?

קיצור יש עוד מה לדבר.

היה נהדר לפגוש את כולכם.

ושוב תודה רבה לצור.

חג שמח ושבת שלום.

ולא הסתכלתי לך בכ"א.

את בת 15.

אמרתי לעצמי שאעשה השתדלות ולא אדבר על הבנות במפגש אלא בעניינים הצריכים לתוכן המפגש וכל שכן שלא לדבר על פרטים חיצוניים. אבל!

לא ידעתי את זה כשהגבתי לך, את גבוהה לגילך משהו (זה נדיר שאני זוכר פרטים כאלו). בכ"א- אני לא חושב שעומק זו המילה המתאימה למה שאני מדבר עליו, אני חושב שמה שאני מדבר עליו קיים הרבה אצל שלמה ארצי נניח ואני מסרב להאמין שלשלמה ארצי יש פשר ברב שיריו ובטח שלא עומק

(@L ענק, אם אתה זוכר- דברנו על זה במפגשפסח של שנה העברה. @פיתה פיתה, ניסתה להכנס לנו באמצע ואני נפנפתי אותה באדישות, <צ>. תחיה, אולי את זוכרת? מה נאמר שם? זה היה די קצר, לזכרוני)

בכל אופן, אולי זה יפגע בך, אין בי כונה כזו- הרגשת החסרון שלי נבעה, נראה לי, מצפיות שלא שייכות למישהי בגילך.

פשוט , נראה לי שכתבת פשוט מאוד. ישיר כזה. זה קצת מוריד את הזמרה שיש במילים. לא יודע, ייתכן ואני טועה, ייתכן מאוד.

סליחה על זה בכלופן.

הקטע על הקפה נכתב קולח יחסית ורק עכשיו שמתי לב כמה טעויות הקלדה היו לי. בכל מקרה תודה רבה על המחמאה.

יש עוד מה לחשוב בעניין בכלופן, מה גורם לשירה להיות כזו סוחפת, כזו שירית במקום כמה משפטים ומה הרמות בזה וכו'.

תודה רבה בכלופן.

(כמה פעמים כתבתי בכלופן. שיואו!)

-א-

אוף, אתה לא איתי!

שם! מאחורי הפאנטה, נו.

מלח.

אפשר בבקשה?

-ב-

חשבתי על זה- ולא.

לא רציתי את זה עוד מההתחלה

לכו ממני, פשוט תרדו.

תרדו ממני!

לכו!

פשוט- |ףהה|

די!

איי איי,

מה בקשתי?!

אוף! לא מבינים שזה לא  צריך להיות?! (מצביע עם כל היד פשוטה ואצבעות צמודות)

ממש לא צריך להיות פה!

לא, זה אפילו לא צריך לא להיות פה.

הוא פשוט לא, בעקרון.

אז למה הוא כן?!

יודעים מה? עזבו את גוש החומר העלוב הזה, שיהיה פה.

אני צריך בכלל להיות שם.

שם, אוף. תנו לי את השם לפה. שיהיה פה.

אוך, נו- שיהיה שם באשר הוא שם.

תנו לי אותו (בתנועת "מה שמעבר לקיר") שיעבור משם, אני צריך אותו אצלי,

גם זה לא-

תביאו אותי אל אצלו.

רק את הגוף, אל תפספסו כלי דם, זה נחוץ מאוד.

הרוח? היא כבר שם, זה(! מצביע על הקיר) לא מפריע לה

אבל אני? אני פה, וזה ממש  מפריע ל'שמה' אצלי.

(שאיפה), רק אני פה.

...

איך אני עובר את זה?

אני צריך לעבור את זה?

אני צריך. לא ניתן לשאלה.

קרקע, משקל. עצבים, מערכת עיכול, כתפיים! כתפיים! הכל כל כך לא!

לא שם לא שלם.

ועכשיו גם זה!

זה.

זה!

(עיניים נפערות בגילוי)

(פונה לקיר)

אתה!!

תפתח, בבקשה, אני צריך את  שם.

אתה מבין אתה מפריע לי, ואני צריך.

לשם.

סליחה, סליחה,

זאת אומרת-

 אנחנו

אנחנו צריכים.

זה יפהפה ממש!

מדוייק וכתיבה קולחת וממש רואים אותך אומר אתזה..

אהבתי ממש!

הקטע של הקיר מצוין ומדהים!!!!!

ממש ממש אהבתי. הוא כזה מדויק ונוגע...

הגעתי לשם במקרה

לא ידעתי על זה

לאט לאט נשאבתי

והנה התחילו הלימודים

זה הולך ועוצר

מחכה קצת וממשיך

הולך ועוצר שוב

מקווה שלא ימשיך

נפגש שוב ושוב

מתחבר עם חברים

נפרד וממשיך לדבר

אנשים נחמדים ביותר

זה הולך ועוצר

מחכה קצת וממשיך

הולך ועוצר שוב

מקווה שלא ימשיך

הנה @חלילית אלט

אולי אני אמשיך אותו כי לא הספקתי והיה לי רעיונות לעוד לפחות בית אחד. זה שיר חלקי.

לגבי ספוקן וורד גופא-

אם היה לי אינטרנט בזמנו אולי הייתי מראה לך את זה:

רציתי - פרוזה וכתיבה חופשית

או את זה:

גל - פרוזה וכתיבה חופשית

רציתי לשאול אותך לגבי עצם המושג הזה, נראה לי שהציור שקבלתי עד עכשיו היה לאו דוקא הציור המדוייק של זה.

ארמון חדש ומופלא
וגדול מכל קודמיו
ביקש קיסר סין
שייבנה, מגדול אדריכליו.

והלך האדריכל
בשלווה עמוקה,
לתוך הנייר,
עמוק עמוק

אל בין סיביו.

וחזר אל הקיסר "יצרתי" אמר
ואל ביתו בא הוד קיסריותו
אל שולחן העבודה הוציא גיליון
ובו-

ארמון חדש ומופלא
וגדול מכל קודמיו
אותו ביקש קיסר סין
שייבנה, מגדול אדריכליו.

וכעס הקיסר עד מאוד וציווה להורגו
אך טרם תפסו השומרים-
פתח גדול האדריכלים החכם
את דלתות הארמון
נכנס בם ונעלם

 

והלך האדריכל
בשלווה עמוקה,
לתוך הנייר,
עמוק עמוק

אל בין סיביו.

@חלילית אלט

לעיונך.

אז אני מעלה לכאן ולא לפסיפס.

 

מתכון לשבירת הקיר הרביעי

אם כך ואם כך הכתם נשאר על הקיר
אז תעזבו אותו, תתעלמו.
אל תסתכלו עליו, באמת.
אתם יודעים מה- לא, יש לי רעיון יותר טוב.
קחו טוש שחור
ותקיפו בעיגול את הכתם.
שכל אחד יקיף כתם אחר, ותקפידו שאף קו לא יגיע בקו אחר – יפה
עכשיו תקיפו שוב, את החלק שאתם לא מסתכלים עליו, אבל ביותר גדול- קדימה, יש בכם צד פראי,ג'ונג'לי כזה- תקיפו בתנופה גדולה
יפה.
עכשיו לכו לכתם אחר, עזבו את שלכם ותנסו לאט ובכח – למחוק את הכתם
תנו מכות חזקות ונחושות עם היד שלכם
אתם עשויים מאותם אטומים שמהם עשוי הקיר,
כל מכה
כל טפיחה
מורידה שכבה דקה מהקיר. כן, כן כולם. תדפקו
אתם מרגישים אתם מרגישים את הג'ונג'ליות הזאת שבחזה שלכם
אתם יוכלים חזק יותר או בקצב אחיד. הנה
כמו שאני עושה
פם פ-פם פ-פם, פם פ-פם פ-פםץ ביחד איתי
תגידו פם פ-פם פ-פם, פם פ-פםפ-פם, ככה, עם דפיקות היד
כן יפה, שש חושים לאדם
להרים ולטעום
לצחוק ולבכות

למשש ולשבור, ולשבור ולשבור
יותר מהר, יותר מהר פ-פם יותר מהר פ-פם.
תחשבו שכל הקיר זה כתם אחד ארוך, הכתם שלכם-
תהיו פראיים, ג'ונג'לים. תשברו, זה טבע בסיסי שלכם
יריחו, טרויה, ברלין חומות נשברות נשברות אני אומר לכם נשברו-
נשברה.
נשברה.

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.