וראשית אני רוצה לומר שאותי דוקא כן תייגת זה מחמיא עד אין קץ (כמעט, יש לזה קץ איפה שהוא על הספקטרום של אינסוף)

וגם- לא תיייג לך את  @מאמע צאדיקה .

@חלילית אלט- את מתייגת את הנקבות.

אני אשתדל לזכרים.

זכרים-

@סביון (שאני מקוה שהטקסט שלך לא באמת היה תפוז אננס פסיפלורה)

@רץ לשום מקום

@נגרינסקי

@Admin

@עמירם

@אגל טל

@חוני המעגל פינות

@אריק מהדרום

זה מי אני זוכר שהשתתפו

-מחיצה-

אני עוד מתלבטת אם להעלות ואם כן אז את מה...

אבל עד שלא איבדתי תראש ויצאתי, היה לי ממש מעניין!

אז תודה רבה צור!@L ענק

נראה...

אני מחפש את החוכמה

אין לי מושג איפה היא נמצאת

באמצעות טלסקופ מיוחד אני מחפש, מסתכל פנימה

איפה לסרוק? אני שואל

בכל החדר. הוא עונה.

סורק וסורק, ומאוחרי קיר נסתר צדדי ושחור החוכמה מופיעה.

יש כמה חלונות מיוחדים לא ברורים. בעיה, הם נעולים.

מחפש מנעול בכל העולם, ולא מוצא.

אני הולך לחנות וקונה מקדחה חזקה, עושה חור קטן בקיר, לא יותר.

מרים את המקדחה, ופתאום קופץ החשמל.

אני לא יכול לעבור בחור הזה.

אני מכניס את היד, החוכמה נדחסת ואיכשהו חלק ממנה מצליח לעבור.

טוב. אכתוב כמה מילים ואז אעלה, תכף חג אז אקצר, לכל המקסימים- - פרוזה וכתיבה חופשית

ראשית אני רוצה להצטרף לכל שאר האנשים ולהודות לצור (@L ענק) הנפלא. היה מקסים מקסים ונהדר. תודה רבה! (והייתי צריך לעשות משהו ב"נפרדים מצור" בזמנו...) 

שנית- לגבי הכתיבה של החבר'ה פה.

הרגשתי שהרבה כתבו, ואפילו כתבו  יפה אבל אולי פספסו את הנקודה.

בטח בקטע הראשון.

כולם כמעט בקשו. לא שיניתם לשאלה/ שיר הלל/ הודאה/ דרישה /נאום / מסירה / תוכחה. כולם עשו את אותה פעולה.

הדגש היה על  הפעולה. אין בעיה שעושים את אותו הדבר אבל בד"כ אנשים רוצים להיות מקוריים כך שאם כולם היו אותו הדבר והשוני הוא במשהו אחר- נראה לי שזה די מראה על פספוס הנקודה. פעולה בכתיבה היא הכרח השאלה היא כמה מעצימים אותה, כמה מתמקדים בפעולה. צור בקש להראות את הפעולה. שהיא תהיה המרכז.  משהו שמאוד ספציפי ובוטה.

גם לתרגיל השני.

אני נגשתי לצור באמצע הסדנא ואמרתי לו שאני לא יכול להציג טוב בלי להציג את המצב. יוצא לי מאוד לדבר על המציאות. הרצוי והמצוי ופחות על התהליך שבו בדיבור שלי אני מנסה לגרום לו לקרות.

נראה שזה בלתי נמנע.

ל@אש קודש (עכשיו ראיתי שזו את)

לגבי ה"חידה"- 

אם כבר.. בואו נדבר על זה. השירה שלי (לפעמים) - פרוזה וכתיבה חופשית

אולי זה לא עניין של חידה,  אולי זה עניין של רומנטיקה. שאי אפשר להגיד כמו תמיד, הרי כל העניין של שפה גבוהה ומילים כבדות זה פשוט מילים שלא הורגלנו בהם, בין אם העדפנו את לשון חכמים על פני לשון כתבי הקודש ובין אם להיפך ובין אם העדפנו את למה על פני מדוע. כל העניין שזה לא כמו שהייתי אומר למישהו ברחוב.

"אוהב אותך, אחותי" זה שונה מאוד מ"אני אוהב אותך" כי זה לא מורגל ברחוב, (למרות שתמיד המילה "אוהב" תשאר רומנטית בין האוהבים). אנחנו מחפשים לפעמים את חוסר ההסבר, את החשיבה לבד, או לחילופין את אימוץ המחשבה כשנפרש לפנינו תיאור של עולם מלא יותר.

יש הבדל בין "אני רוצה לשתות קפה"

לבין "אני רוצה רוצה לשתות קפה, להחזיק בידיי הקפואות את הכוס הנוזל החום הזה המהביל, הקפה- להרגיש את הידיים רותחות בידיעה, שהנה- לא כל העולם כפור, שאצטרך להוריד את המשקפיים לפני כל שלוק כי האדים ושאשתה בלגימות קצרות ונפחדות כי העצבים בפה וזה משנה מאוד שזה קפה ולא שוקו, כי קפה מרדים אותו דבר- אלא אם כן יודעים שזה קפה (ברור שאני מדבר על נס קפה, אני אשכנזי, למען השם!) "

לא יודע, צריך עוד לחשוב על זה, צור- מה אתה אומר?

קיצור יש עוד מה לדבר.

היה נהדר לפגוש את כולכם.

ושוב תודה רבה לצור.

חג שמח ושבת שלום.

ולא הסתכלתי לך בכ"א.

את בת 15.

אמרתי לעצמי שאעשה השתדלות ולא אדבר על הבנות במפגש אלא בעניינים הצריכים לתוכן המפגש וכל שכן שלא לדבר על פרטים חיצוניים. אבל!

לא ידעתי את זה כשהגבתי לך, את גבוהה לגילך משהו (זה נדיר שאני זוכר פרטים כאלו). בכ"א- אני לא חושב שעומק זו המילה המתאימה למה שאני מדבר עליו, אני חושב שמה שאני מדבר עליו קיים הרבה אצל שלמה ארצי נניח ואני מסרב להאמין שלשלמה ארצי יש פשר ברב שיריו ובטח שלא עומק

(@L ענק, אם אתה זוכר- דברנו על זה במפגשפסח של שנה העברה. @פיתה פיתה, ניסתה להכנס לנו באמצע ואני נפנפתי אותה באדישות, <צ>. תחיה, אולי את זוכרת? מה נאמר שם? זה היה די קצר, לזכרוני)

בכל אופן, אולי זה יפגע בך, אין בי כונה כזו- הרגשת החסרון שלי נבעה, נראה לי, מצפיות שלא שייכות למישהי בגילך.

פשוט , נראה לי שכתבת פשוט מאוד. ישיר כזה. זה קצת מוריד את הזמרה שיש במילים. לא יודע, ייתכן ואני טועה, ייתכן מאוד.

סליחה על זה בכלופן.

הקטע על הקפה נכתב קולח יחסית ורק עכשיו שמתי לב כמה טעויות הקלדה היו לי. בכל מקרה תודה רבה על המחמאה.

יש עוד מה לחשוב בעניין בכלופן, מה גורם לשירה להיות כזו סוחפת, כזו שירית במקום כמה משפטים ומה הרמות בזה וכו'.

תודה רבה בכלופן.

(כמה פעמים כתבתי בכלופן. שיואו!)

-א-

אוף, אתה לא איתי!

שם! מאחורי הפאנטה, נו.

מלח.

אפשר בבקשה?

-ב-

חשבתי על זה- ולא.

לא רציתי את זה עוד מההתחלה

לכו ממני, פשוט תרדו.

תרדו ממני!

לכו!

פשוט- |ףהה|

די!

איי איי,

מה בקשתי?!

אוף! לא מבינים שזה לא  צריך להיות?! (מצביע עם כל היד פשוטה ואצבעות צמודות)

ממש לא צריך להיות פה!

לא, זה אפילו לא צריך לא להיות פה.

הוא פשוט לא, בעקרון.

אז למה הוא כן?!

יודעים מה? עזבו את גוש החומר העלוב הזה, שיהיה פה.

אני צריך בכלל להיות שם.

שם, אוף. תנו לי את השם לפה. שיהיה פה.

אוך, נו- שיהיה שם באשר הוא שם.

תנו לי אותו (בתנועת "מה שמעבר לקיר") שיעבור משם, אני צריך אותו אצלי,

גם זה לא-

תביאו אותי אל אצלו.

רק את הגוף, אל תפספסו כלי דם, זה נחוץ מאוד.

הרוח? היא כבר שם, זה(! מצביע על הקיר) לא מפריע לה

אבל אני? אני פה, וזה ממש  מפריע ל'שמה' אצלי.

(שאיפה), רק אני פה.

...

איך אני עובר את זה?

אני צריך לעבור את זה?

אני צריך. לא ניתן לשאלה.

קרקע, משקל. עצבים, מערכת עיכול, כתפיים! כתפיים! הכל כל כך לא!

לא שם לא שלם.

ועכשיו גם זה!

זה.

זה!

(עיניים נפערות בגילוי)

(פונה לקיר)

אתה!!

תפתח, בבקשה, אני צריך את  שם.

אתה מבין אתה מפריע לי, ואני צריך.

לשם.

סליחה, סליחה,

זאת אומרת-

 אנחנו

אנחנו צריכים.

זה יפהפה ממש!

מדוייק וכתיבה קולחת וממש רואים אותך אומר אתזה..

אהבתי ממש!

הקטע של הקיר מצוין ומדהים!!!!!

ממש ממש אהבתי. הוא כזה מדויק ונוגע...

הגעתי לשם במקרה

לא ידעתי על זה

לאט לאט נשאבתי

והנה התחילו הלימודים

זה הולך ועוצר

מחכה קצת וממשיך

הולך ועוצר שוב

מקווה שלא ימשיך

נפגש שוב ושוב

מתחבר עם חברים

נפרד וממשיך לדבר

אנשים נחמדים ביותר

זה הולך ועוצר

מחכה קצת וממשיך

הולך ועוצר שוב

מקווה שלא ימשיך

הנה @חלילית אלט

אולי אני אמשיך אותו כי לא הספקתי והיה לי רעיונות לעוד לפחות בית אחד. זה שיר חלקי.

לגבי ספוקן וורד גופא-

אם היה לי אינטרנט בזמנו אולי הייתי מראה לך את זה:

רציתי - פרוזה וכתיבה חופשית

או את זה:

גל - פרוזה וכתיבה חופשית

רציתי לשאול אותך לגבי עצם המושג הזה, נראה לי שהציור שקבלתי עד עכשיו היה לאו דוקא הציור המדוייק של זה.

ארמון חדש ומופלא
וגדול מכל קודמיו
ביקש קיסר סין
שייבנה, מגדול אדריכליו.

והלך האדריכל
בשלווה עמוקה,
לתוך הנייר,
עמוק עמוק

אל בין סיביו.

וחזר אל הקיסר "יצרתי" אמר
ואל ביתו בא הוד קיסריותו
אל שולחן העבודה הוציא גיליון
ובו-

ארמון חדש ומופלא
וגדול מכל קודמיו
אותו ביקש קיסר סין
שייבנה, מגדול אדריכליו.

וכעס הקיסר עד מאוד וציווה להורגו
אך טרם תפסו השומרים-
פתח גדול האדריכלים החכם
את דלתות הארמון
נכנס בם ונעלם

 

והלך האדריכל
בשלווה עמוקה,
לתוך הנייר,
עמוק עמוק

אל בין סיביו.

@חלילית אלט

לעיונך.

אז אני מעלה לכאן ולא לפסיפס.

 

מתכון לשבירת הקיר הרביעי

אם כך ואם כך הכתם נשאר על הקיר
אז תעזבו אותו, תתעלמו.
אל תסתכלו עליו, באמת.
אתם יודעים מה- לא, יש לי רעיון יותר טוב.
קחו טוש שחור
ותקיפו בעיגול את הכתם.
שכל אחד יקיף כתם אחר, ותקפידו שאף קו לא יגיע בקו אחר – יפה
עכשיו תקיפו שוב, את החלק שאתם לא מסתכלים עליו, אבל ביותר גדול- קדימה, יש בכם צד פראי,ג'ונג'לי כזה- תקיפו בתנופה גדולה
יפה.
עכשיו לכו לכתם אחר, עזבו את שלכם ותנסו לאט ובכח – למחוק את הכתם
תנו מכות חזקות ונחושות עם היד שלכם
אתם עשויים מאותם אטומים שמהם עשוי הקיר,
כל מכה
כל טפיחה
מורידה שכבה דקה מהקיר. כן, כן כולם. תדפקו
אתם מרגישים אתם מרגישים את הג'ונג'ליות הזאת שבחזה שלכם
אתם יוכלים חזק יותר או בקצב אחיד. הנה
כמו שאני עושה
פם פ-פם פ-פם, פם פ-פם פ-פםץ ביחד איתי
תגידו פם פ-פם פ-פם, פם פ-פםפ-פם, ככה, עם דפיקות היד
כן יפה, שש חושים לאדם
להרים ולטעום
לצחוק ולבכות

למשש ולשבור, ולשבור ולשבור
יותר מהר, יותר מהר פ-פם יותר מהר פ-פם.
תחשבו שכל הקיר זה כתם אחד ארוך, הכתם שלכם-
תהיו פראיים, ג'ונג'לים. תשברו, זה טבע בסיסי שלכם
יריחו, טרויה, ברלין חומות נשברות נשברות אני אומר לכם נשברו-
נשברה.
נשברה.

בדיוק לזה צריך להתייחס😊

וזה מה שמפריע לי

קודם כל צר לי שאתה מרגיש הרגשות בלתי נעימות כאלה ומהרהר כך, על החבל הצוואר והכיסא. משום מה אחוזים גבוהים כל כך מהאנושות מהרהרים באובדנות (גם אני לא חף מכך). מתישהו האנושות תבריא...

אני מהרהר בקול רם ואם בא לך אשמח להרהוד (שילוב של הרהור והדהוד, אפרופו השרשור לעיל) - על האלמנט הספרותי של כתיבה אדישה ולקונית המתארת חוויות קצה. האלמנט האסתטי מובן - יש כאן דיסוננס בין קור הרוח ובין האקסצנטריות... אבל מה זה בא להעביר?

השיר לא בדיוק הלך עד הסוף על האדישות. המילים שנבחרו בבית האחרון הן כן קשות (שומם, ערירי, כבוי, תלוי)... אבל עדיין האווירה שומרת על מתינות.

האיפוק הזה מרגיש לי קשור לסיפא (אם יורשה לי), קריאה מאוד מאופקת לעזרה וליחס. כולנו כאן בפורום ובכתיבה כמעט תמיד כותבים בשביל שידעו מה עובר עלינו בלב ובראש. אבל אני חושב שהאפקט של הכתיבה המאופקת הוא להחזיק במקל משני קצותיו: לשתף את הקושי שעובר עלי מחד, ומאידך לא להיות חשוף ופגיע.

- בבית הראשון יש הומור יבש: שרשרת, אבל לא שרשרת חי (=של ערסים + הולך למות).

- בבית השני יש דרמה: המיתוס של אטלס מוסיף אווירה מיתית ודרמטית

- בבית השלישי יש אלמנט שאהבתי: עזבנו את הגיבור העומד על הכיסא והתמקדנו בכיסא עצמו. מושג כאן רווח כפול:

  א) אימה - אנחנו עזבנו את הצוואר החנוק ואת השמים העומדים למחוץ, ואנחנו מתמקדים במשהו שולי. זה גורם לנו להרגיש צורך עז ומלחיץ לבדוק מה קורה בהתרחשות המסוכנת...

  ב) משהו שולי הוא למעשה הרה גורל - הכיסא לא משמש רק להסחת דעת מהסיטואציה האלימה, אלא הוא גם מהווה אותה. הכיסא התמים הרוקד מצד לצד הוא הוא זה שעלול להוביל למוות אכזרי. פתאום ריקוד קטן של כיסא גורם לפחד נורא.

- הבית הרביעי הוא זה שעורר אותי להגיב, כי הוא להרגשתי מבאא ביתר שאת את האווירה האדישה הלקונית הישירה והעגומה בשיר. אני לא יודע מה דעתי על האלמנט הזה, ואני חושב שהוא יותר מרגיז אותי מאשר מעניין. משהו בו מרגיש לי חמקני...

אשמח לתגובה קצרה או ארוכה, מה שייתחשק

המילה חבל (rope) קשורה למילה חבל (too bad)

בכך הרווחנו בכפיפה אחת גם תיאור אינפורמטיבי (השיר הזה עוסק בחבל) וגם פרשנות אדישה וצינית (אי אפשר להגיד על אדם שעומד למות "חבל"... אבל האדישות שבשני הבתים האחרונים גורמת למוות לאבד מהדרמטיות שלו ולהרגיש "מיותר"...

הבאת כן פרשנות מאוד יפה ממש שמחתי ששמת לב לכפל משמעות של הכותרת

ה"חבל" היה מכוון שיתפרש ע"י הקורא לאיפה שהוא ירצה לקחת אותו

זה לא תוכנן להיות שיר נעים אבל עם כך אתה קורא אותו מי אני שאגיד אחרת.

בעיני השיר מחבר אותך לסיטואציה של האדם עם החבל על הצוואר עומד על כיסה ומנהל בדקה האחרונה של חייו את הערעור האחרון לפני הביצוע, הוא מתחיל בכך שהוא מסתכל באירוניה יבשה על ה"שרשרת" שלו שהיא לא שרשרת חי וממשיך משם בלנסות לתת למאבקו הפרטי נופך יותר אפי ודרמטי (בצדק או שלא בצדק) ובמקביל להכניס את הקב"ה לסיפור "יעידו שמיים עלי"(שזה כמובן רץ גם על המיתוס של אטלס) משם האדם ממשיך בהאנשה של הכיסא כאילו הוא זה שמחליט מה יקרה הלאה דבר זה הוא גם סוג של בריחה מהמציאות וגם מאבק לגבי מה הוא יחליט בסוף, בבית האחרון מגיע סוג של קביעה שכן היא לקונית , אבל לא בהכרח אדישה. אני לא ממש התכוונתי ללכת לשם הלקוניות מבחינתי היא ויכוח שכלתני המוביל להשלמה או ליתר דיוק לרצון בהשלמה הייתי אומר שאם כבר זה אדישות משוחקת על מנת להעמיד פנים אמיצות בפני הלא נודע.

מצחיק שאתה מעיר על שיר של מתאבד שיש שם משהו חמקני הרי אדם שמתאבד בחור להתחמק מן העולם עקב סיבותיו נראה לך שבאקט האחרון שלו לא יהיה לכך שום רמז?

דבר אחרון בעיני זה לא איפוק זה פשוט גישה אחרת לחיים יש אנשים שיסיימו ברעש ופצצות יש שיסיימו בקול דממה דקה.

מקווה שאתה לא כועס, אבל אין לי שום כוונה לנתח את השיר הזה

מבחינה מספרותית. מחילה מכבודך.

מבקשת ממך בקרוב שיר יותר שמח או הגיג יותר שמח או אני לא יודעת מה, אבל שיהיה שמח!

טוב?

זכותך לעשות כרצונך ואינך חייבת לי מאומה😊

אני לא מבטיח הבטחות.

שהשיר אינו טוב.

אלא, אם זה מצב רוחך - אז עדיף מבחינתי מצב רוח טוב, פרקטי , עם שתי רגליים 

על האדמה מכל כשרון, מופלא ככל שיהיה;   לחם וגבינה לבנה עם זיתים...

עדיף על קוויאר....

מדברת עלי כמובן. מקווה שזה שיר של רגע עצוב. לא יותר מזה.

הבנתי.

אמרת "נעים"?

נראה לי שאני קצת סתומה; בגלל שאני מדור אחר אני לא מבינה לפעמים את הניסוחים כאן. 

אני, בלי שום קשר לאיכות השיר, ממש לא הרגשתי נעים כשקראתי את השיר.

זה לא כזה מתוחכם

הטענה היתה ששיר שמדבר על נושא כה אפל צריך להיות עם הרבה לכלוך, כעס, זפת וכאוס, בעוד שהשיר הזה (להרגשתי) שמר על איפוק וחיוך נימוסי עד הרגע האחרון

@כנר✍️ טען שלהרגשתו השיר לא כל כך נעים כמו שהרגשתי ונימק יפה

משחקי מילים יפים. מה עומד מאחורי באמת?

איך שהוא לכתוב משחרר את זה, מסלק קצת מהמועקה.

ואז לפרסם את זה, לקבל הערכה מאנשים זרים. חיבוק ורטואלי, מדומה. שיקרי?

למה לא למצוא את זה בתוכי? במשפחה? בזוגיות?

למה מעולם לא כתבתי למגירה?

מי אמר שורטואלי זה שקרי? זה אולי מעט ובדרך כלל לא מספיק אבל לפעמים מעט אור דוחה הרבה מן החושך.

לפעמים צריך גורם חיצוני שיעיר מעייפות גורם שייתן יד וירים אותך חזרה על הרגליים וידחוף קדימה.

אולי יותר מדי לתכנן לתכנן לתכנן, לשאוף לשאוף לשאוף, לפעול לפעול לפעול...

יש רגעים כאלה; יותר מרגעים לפעמים: תעצרו את העולם אני רוצה לרדת...

אולי זו הדרך של הנפש לבקש: תעצור קצת בבקשה ממך. אני רוצה קצת לנוח!

אולי (כך היא לוחשת בקול שכמעט לא נשמע), נצא קצת לטייל בשכונה או במקום אחר

שאף אחד לא מכיר אותנו? 

אולי נקפוץ על המקום מלא קפיצות (אפשר גם עם חבל, הכי טוב!) עד שנאדים

וננשוף ונזיע?

אולי תצבוט את עצמך ותחזור ותאמר: אני קיים אני קיים אני קיים...

ומה דעתך לקחת אותי לבית קפה קטן ונחמד ולהזמין לי כוס קפה

עם פרוסת עוגה ע נ קי ת עמוסה בקצפת ושוקולד...מלא שוקולד! יאמי!

ואם יש לנו כזה בבית, בפריג'ידר או בפריזר, זה בדיוק הזמן להנות מזה?

מה לגבי מוסיקה שאנחנו אוהבים? נמאס? לא עושה לך שום דבר?

אז אולי תדפדף ביוטיוב ובדיוק ניפול על משהו מעורר, משמח,

מלא עליצות?

מקלחת קרה - גם יכולה להתעשת מהקבעון הזה... כך שמעתי פעם.

עכשיו אנו נחיה רק בקטנה. מיינדפולנס. ננשום לאט ולא נחשוב על דבר

נתחבר לעצמנו, לחיות שלנו ע כ ש י ו. לא משנה מה עשינו, מה לא עשינו,

מה נעשה, מה לא.....

על כל נשימה ונשימה.

מחר אולי, תהיה רעידת אדמה או משהו, אז יש לנו רק את היום הזה;

בלי חרטות, בלי חשבונות נפש, גם בלי תקווה. 

איך אמר רב אושר פרוינד:

אין חבל. אין אולי. כאן ועכשיו!

לסגור קצת את המוח.

קצת הרבה!

או

או אולי זה?

https://www.youtube.com/watch?v=pGGtJ4Oxdcg

??

תודה!

מוזרים..

לשלמה ארצי יש סגנון כתיבה אסוציאטיבי, כמעט סוריאליסטי, שבו הוא מחבר מילים שלא תמיד יוצרות היגיון תחבירי או מציאותי, אבל הן מייצרות אימג' או רגש חזק.

"חתולים מחשבנים את קצם לאחור" (מתוך: "תגידי")

"גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת" (מתוך: "גבר הולך לאיבוד")

"במטוס סילון, בתוך תא זכוכית, ראיתי את העיר שותה מכוס קפה" (מתוך: "שיר חייל")

"פתאום כשלא באת, הלכתי לאיבוד בתוך הדיאטה של עצמי" (מתוך: "פתאום כשלא באת")

ברי סחרוף (יחד עם דן תורן או מיכה שטרית שכתבו לו) משתמש בצירופים שמרגישים כמו חלום קדחת:

"חלליות": "חלליות רודפות אחריך, חלליות קוראות לי לחזור". השיר כולו מערבב מציאות תל-אביבית עם מדע בדיוני.

"הזיות": "הזיות, הלב פועם בתוך קופסת קרטון". תמונה פיזית מאוד מוחשית ותלושה בו זמנית.

(נעזרתי בגוגל כדי לנסח את התשובה) 

לדעתי אפשר כל עוד מבינים מה הביטוי אמור להביע, אני הבנתי שהמושג חול שמים הוא סוגשל ערבוב בין חול על שפת הים(שמבטא הרבה) לבין ביטוי לרוחניות, אנלא יודעת אם לזה התכוונת אבל זה מה שעלה לי בראש...

מה שכן, כשעושים את זה(ובעצם בשירה בכלל...) צריך לזכור שכל אחד יפרש את זה בצורה שונה....

מוסיפה עוד תהייה משלי...

כשכותבים סיפור מציאותי אבל לא אמיתי(כזה שמבוסס על נתונים אמיתיים ולא על סיפור שקרה...) אפשר להמציא מושגים?

אני כותבת סיפור על התקופה של יציאת מצרים והתלבטתי האם ללבן לבנים(לייצר, להכין... לא מצאתי כל כך מילים אחרות...) יהיה בסדר כי ליבון זה משהו אחר אבל..

אסור.

"הבה נלבנה לבנים" זה ביטוי מהתורה במגדל בבל, אז זה מונח בסדר בהקשר שהזכרת.

אם זו עלילה בדיונית (או עתידית או פנטסטית [=קסם]) או סתם שהמצאת מושג / פועל, אז כל עוד הקורא מבין מה כתבת זה בסדר.

אבל!

אם רצית לשנות את חוקי העברית ולהשתמש בפועל הלא מתאים עבור פעולה מסוימת, או לעשות שילוב בין שני מושגים שאינם קשורים (חול ושמים) במטרה שהקורא יבין - לא טוב.

ממש כדאי להקפיד על העברית 

למשלב גבוה לדעתי המילה "לקרוץ" יכולה לעבוד.

אם את נעזרת בתבנית - אפשר "לצקת" חומר לתוך תבנית.

להכין וליצור הן בסדר לדעתי...

וגם ללבן לבנים זה בסדר בהשאלה מהתורה

לענ''ד, לקרוץ לא מתאים למה שהיא מבקשת לתאר.

כשמסתכלים על ההקשר הכללי של הפעולה שהיא מבקשת לתאר, ועל המשמעות המילולית של המילה לקרוץ - לחתוך מתוך דבר קיים, לחצוב - וידוע שהכנת הלבנים במצרים לא נעשתה באופן כזה, זה לא יהיה מדויק להשתמש בפועל הזה.

***

אם כבר הגבתי פה, משתפת פה מה שרציתי להגיב לך למעלה @תמימלה..?:

לשאלתך איך לקרוא לפעולת הכנת הלבנים, מניחה פה הצעה למה שעשיתי עכשיו, ואת יכולה להיעזר בזה גם למקרים אחרים.

ניסיתי להבין קודם כל מה ההגדרה הכי מתאימה למילה שאני מחפשת (מה שם הפעולה...), ואז חקרתי קצת מה זה אומר, מה עושים שם בפועל. לצורך העניין החיפוש שלי היה איך קוראים לפעולת הכנת הלבנים. ואני מתבוננת במילים שעולות שם שמתארות את ההכנה - ערבוב, יצירה, יציקה, הכנה...

מפה כבר אפשר לבחור מה שמתיישב לך בהתאמה עם המשפט בטקסט הכללי. ואם עדיין לא מתיישב, לפחות יש לך שורשים קבילים לפעולה שאת מבקשת לתאר, ואת יכולה גם לבחור לנסח את המשפט אחרת בעזרתם, להרחיב את התיאור ולפרוט את הפעולות במקום לקצר לאחת .

ואגב, בדקתי לך במילון אבן שושן מעתיקה לך מהספר -

הפועל לָבַן - עשה לבנים, שם חומר נלוש בדפוסים ויבשו בשמש או שרפו בכבשן: ''הבה נלבנה לבנים" (בראשית יא ג).

- ''אין שורין טיט ברשות הרבים, ואין לובנין לבנים" (בבא מציעא י ה). - [לִלְבֹּן, לוֹבֵן, יִלְבֹּן]

ותבורכי על הרצון להביא דיוקים, זה חשוב כל כך. 

העתקתי לי את זה ובע"ה משערת אשתמש בזה עוד הרבה, אינסוף תודות❤️

ועם זה שבדקת בשבילי במילון והבאת לי את זה ממש מחמם את הלב, מעריכה מאוד מאוד🙏

התלבטתי מוקדם יותר, אם להרחיב את התפיסה שלי על כמה זה חשוב מה שאת מבקשת לעשות במציאת המילים המדויקות, וכמה זה יכול להשפיע על השימוש התקין בשפה בהמשך ע''י הקוראים (או המקריאים...).

אבל הרגשתי שזה מיותר כרגע, אז השתדלתי לעשות את מה שיכולה במקומי כדי לתמוך בהשפעה שלך, וזה די לעשות מה שאני אוהבת, לחפש תשובות ולחקור שורשים...

אז החכמתי בדרך גם אני בזכותך.

(בסוגריים אגיד שהיה חשוב לי לעשות את החיפוש הזה, גם עבורי ולא להשאיר תשובות ברמת החיפוש בגוגל/ai...

המציאות מוכיחה שכמה שזה יכול לקצר תהליכים ולסייע, זה לא אותו דבר בכלל...

לפעמים גם ברמת התשובות שמתקבלות וכמה שמקיפות ונכונות, ובעיקר בגלל הרצון העמוק יותר לתמוך את העבודה בכלי הבינה שלנו.)

בהצלחה! ואם תרצי עצה מתישהו מוזמנת לתייג אותי או לכתוב לי.

הבנתני נכון או ש..

מדוע אי אפשר "ללבן לבנים"?

אז קודם כל, יצירתיות זה שם המשחק, ובמיוחד במילים זה מדהים לראות ולפגוש אותה.

דבר שני, לא יודעת אם הכרת שבעולם הספרות ובכלל בעולם הכתיבה יש מושג שנקרא אמצעים רטוריים, כלומר אמצעים ספרותיים.

חלקם מוכרים יותר בשמם הספרותי ושכיח למצוא אותם בשדה היצירה, ואת חלקם נפגוש אולי בלי לדעת שזה מה שהם. כמו כן, חלק מהאמצעים ישתייכו לגזרת התוכן של היצירה (דימוי, מטאפורה, משלב לשוני וכדו'), וחלקם יתבטאו במבנה היצירה (חריזה, אקרוסטיכון, פיוט, בלדה, מחזה וכדו').

כמעט כל דבר שקורה ביצירה אפשר להכניס לתוך אחת מהגדרות האמצעים הספרותיים, ואת הביטוי ''חול שמיים'' אפשר להכניס תחת הגדרת מטאפורה.

אפשר להעמיק רבות במונח אבל בהגדרה הפשוטה והקלה (הבאתי מאתר מטח)

ההגדרה של מטאפורה ''היא השאלה, וסוג של דימוי. היא יוצרת זהות משתמעת בין שני יסודות, ללא כ' הדימוי. יסוד או תכונה מועתקים משדה סמנטי אחד לאחר ונוצר צירוף מילולי חדש, ציור בעל משמעות מפתיעה.

המטאפורה היא צירוף מילולי שנוצר על ידי המשורר בדרך חדשה בכדי לבטא נתון בדרך שאינה מקובלת. מטאפורה היא צירוף שבו לפחות מילה אחת מופיעה בשינוי מובנו או משמעותו הליטרלית, מילונית. ישנה העתקה משימוש רגיל לשימוש בעל משמעות חדשה.

לא תמיד ברורה המשמעות העולה מתוך צירוף המילים המרכיב את המטאפורה ולכן יש לחפש משמעות שאינה מובנת מתוך ההגיון והלשון. למשל: כוכבי עיניה, צינת בדידותך, חיק הילדות.

בשפת היום יום נוצרה מטאפורה שחוקה, כלומר שימוש בפתגמים, בהשאלות נדושות משימוש, עד שאין שמים לב לכך שהן מטאפורות. למשל: יד הגורל, לב ים. '' עד כאן הציטוט.

ומעניין לקרוא את הביטוי בתוך השיר המקורי.

לסוג הביטוי שהמצאת קוראים מטאפורה - לקחת את המושג של חול על שפת הים והשתמשת בו בהשאלה לשמיים.

כמובן, יש גבול להמצאות... מילים שלא מתיישבות טוב עם כללי הדקדוק פחות נכון להמציא.

בשביל זה יש להביא את השירים לעורך לשון שהוא גם מנקד, ועדיף אחד כזה שמבין גם בשירה, כדי לקבוע אילו המצאות תקינות ואילו לא.

(גילוי נאות: אני עוסקת בזה.)

פשוט העלה חיוך, לא כבד ולא עמוק מידי...

שירבו כאלו בפורום...

!!

כמו עץ, נכון - אבל גדל מריקבון,  צומח מכישלון?

האדם, נכון, צומח ומתפתח מניסיון מצטבר שמגיע גם מכשלנות

אבל לא מבינה את הדימוי לעץ במקרה זה.

ועץ אכן נוצר מהרקבון של הגרעין, מזרע שנזרע ומעטפת הזרע נרקבת ואז מציאה שורשים.

גם כאן הדימוי לתהליך הראשוני לא מתחבר לי בדימוי אדם לעץ

"אנחנו מצליחים בחיים לא למרות הקשיים אלא בזכותם.."

יכול להיות נכון גם "למרות הקשיים…"

(תחשבי על אנשים עם מחלות כרוניות ומגבלות גופניות, למשל.

על ההתמודדויות היומיומיות שלהם…)

לבערותי.

האם 'צומח מכשלון' בא כתקבולת ל'גדל מרקבון'? או שזה בעץ וזה באדם?

למנ שורשים (שהם בלתי נראים - משחק מילים?) נראים לנו מטופשים?

'יכול הפרי לפרוח' - משחק מילים או שהיה עדיף לשנות ל'לצמוח'? 

'מתעלמים' - הכוונה נעלמים מן העין, כלומר כאילו חדלים מלהתקיים (ע"י רקבון וכשלון) ואז בעצם מתעלים?

משם והלאה הכל היה כתוב ברור ויפה. תודה על תזכורת!

דממה.

כי כל מילה היא מיותרת.

הלוואי ונוכל לשים את המילים בצד.

ולתקשר בדממה.

דממה.

על מה?

עלמה. 

דברים גדולים נבנים על שתיקות.

לתוך בורות ריקים יוצקים יסודות*

רק כשהפה לא מדבר והעינים משקפות אפשר להתחבר.

וואו, נפל לי אסימון, אולי בגלל זה זורקים את יוסף (שהוא כנגד מידת היסוד) לבור?

כל כך נוגע..