פורום בית המדרש (עמוד 121)

התכוונת לנוסח?  אצלי בסידור כתוב "הנאמרים" בכל אופן

יש קודם נבואה (רק תלוי אם היא של קדושה או טומאה) ואח"כ הקב"ה בוחר באחד מהם?

והקב"ה 'מעדיף' את אלו שבדרכי קדושה

נראה שאין לך כוח להסביר, אז אני אעזוב אותך לנפשך

...וְעִם זֶה, לֹא יִשְׁתַּוֶּה הַנִּכְנָס לְדַת יִשְׂרָאֵל עִם הַמְיֻחָס, כִּי דַּוְקָא הַמְיֻחָסִים מֻכְשָׁרִים לַנְּבוּאָה, וְזוּלָתָם תַּכְלִיתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם וְשֶׁיִּהְיוּ חֲסִידִים וַחֲכָמִים, לֹא נְבִיאִים.

לעניות דעתי, הדברים חד-משמעיים.

קיד אָמַר הַכּוּזָרִי: כֵּן הוּא אִלּוּ הָיְתָה שִׁפְלוּתְכֶם בִּבְחִירָה, אֲבָל הִיא בְּהֶכְרֵחַ, וְכַאֲשֶׁר תִּמְצָא יֶדְכֶם — תַּהַרְגוּ.
קטו אָמַר הֶחָבֵר:  מָצָאתָ אֵת מְקוֹם תֻּרְפָּתִי, מֶלֶך כּוּזָר. אָכֵן, אִלּוּ הָיוּ רֻבֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מְקַבְּלִים אֵת הַשִּׁפְלוּת כִּכְנִיעָה לֵאלֹהִים  וּלְתוֹרָתוֹ, לֹא הָיָה מַזְנִיחֵנוּ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי זֶה הַזְּמָן הָאָרֹך. אֲבָל מִעוּטֵנוּ בַּדֵּעָה הַזֹּאת, וְלָרֹב יֵשׁ שָׂכָר מִפְּנֵי שֶׁהֵם סוֹבְלִים הַשִּׁפְלוּת בֵּין הֶכְרֵחַ לִבְחִירָה, כִּי אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים הָיוּ חֲבֵרִים וְשָׁוִים לַמַּשְׁפִּילִים אוֹתָם בְּמִלָּה שֶׁיּאֹמְרוּ אוֹתָהּ בְּלִי טֹרַח, וּכְגוֹן אֵלּוּ לֹא יֹאבְדוּ אֵצֶל שׁוֹפֵט הַצֶּדֶק. וְאִלּוּ הָיִינוּ סוֹבְלִים הַגָּלוּת וְהַיִּסּוּרִים הָאֵלֶּה לְשֵׁם ה' כָּרָאוּי, הָיִינוּ פְּאֵר לְדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְצֻפֶּה, וְהָיִינוּ מְקָרְבִים קֵץ הַיְּשׁוּעָה הַמְצֻפָּה. 
וַאֲנַחְנוּ לֹא נַשְׁוֶה עִם עַצְמֵנוּ כֹּל מִי שֶׁנִּכְנָס לְדָתֵנוּ בְּמִלָּה בִּלְבַד, אֶלָּא בְּמַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲמַל הַנֶּפֶשׁ, כְּטָהֳרָה וְלִמּוּד וּמִילָה וּמַעֲשִׂים תּוֹרִיִּים רַבִּים, וּבְאַחַת: שֶׁיִּנְהַג כְּמִנְהָגֵנוּ. וּמִתְּנָאֵי הַמִּילָה וְסִבּוֹתֶיהָ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהִיא אוֹת אֱלֹהִית, צִוָּה אוֹתָהּ ה' בְּאֵיבַר הַתַּאֲוָה הַגּוֹבֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, בְּהַנָּחַת הַזֶּרַע בַּמָּקוֹם הָרָאוּי וּבָעֵת שֶׁרָאוּי וּבָאֹפֶן הָרָאוּי, אוּלַי יִהְיֶה זֶרַע מְשֻׁבָּח, יִצְלַח לְקַבָּלַת הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וּמִי שֶׁדָּבַק בַּדֶּרֶך הַזֹּאת כְּבָר הִשִּׂיג לוֹ וּלְזַרְעוֹ חֵלֶק הָגוּן מִן הַקִּרְבָה אֶל הָאֱלוֹהַּ. [וכאן מתחיל מאמר מוסגר שבא לסייג את הנאמר קודם] וְעִם זֶה, לֹא יִשְׁתַּוֶּה הַנִּכְנָס לְדַת יִשְׂרָאֵל עִם הַמְיֻחָס, כִּי דַּוְקָא הַמְיֻחָסִים מֻכְשָׁרִים לַנְּבוּאָה, וְזוּלָתָם תַּכְלִיתָם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם וְשֶׁיִּהְיוּ חֲסִידִים וַחֲכָמִים, לֹא נְבִיאִים.

בן גרים=לא גר.

אם גם האמא וגם האבא גרים אין המשך של 'העניין האלוקי' אצל בן גרים זה.

מאמר ראשון קטו כמו שהבאת ובכלל על השתלשלות העניין האלוקי והיווצרות עם ישראל מפרטים לעם מאמר ראשון צה', קג', קטו'

לרמב"ם כמובן גם גוי יכול להינבא או מוכרח ודוקא הנס אם לא יינבא 'הא-ל מנבא בני אדם'!

והנס אצל ברוך בן נריה היה שהוא לא התנבא למרות שהיה תלמיד הנביא.

זה כבר עניין לשרשור בפני עצמו.

שבן לשני גרים לא יכול להתנבא?

הרי הוא מיוחס.

לא הבנתי מה הקשר לרמב"ם ולברוך בן נריה לענייננו.

(איך אי-התרחשות נס היא נס?)

בן גרים הוא מיוחס - לאבותיו הגרים. אז אין מה להתפלא שיתנבא.

לגבי הרמב"ם,

לא ראיתי ממנו שהנבואה היא "תוצאה טבעית". יש תנאים לנבואה, אבל זה שהתנאים התקיימו אין הכוונה שתתקבל נבואה. על דרך משל, תנאי לבישול מרק הוא סיר תקין, אבל סיר תקין לא יביא מעצמו לבישול מרק... הכשר כלי הקיבול לא מבטיח הכלה של הנושא. לומר שהנבואה היא השגה של האדם, זה ממש אריסטוטלי.

א. מיוחס.

הייחוס היה מקנה מעמד בעם, תנאי לישיבה בסנהדרין ותפקידים במקדש.

אין משמעות למשפט כמו
"הוא מיוחס לאבותיו הגרים"

בגמרא בקידושין ע עמוד ב נאמר:

"אימתי הוי עדות לישראל?
בזמן שהשבטים שבטי יה.

אמר ר' חמא ברבי חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנא' 
 בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל.

לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות. [והמה] יהיו לי לעם

אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים".

רש"י על משפחות ישראל: משפחות שהם ישראל גמורים.

כדאי לראות את ההמשך!

במשנה במסכת קידושין נאמר, שמי שהיה בעל תפקיד במזבח או בדוכן שבמקדש היה מיוחס - ואין צריך לבדוק אחר משפחתו.

לאחר מכן מובאים דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס: "אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך".
בקידושין דף עו, ב מבואר שכוונתו לצבא בית דוד.
לדעתו, היו שם רק ישראלים מיוחסים כלומר, ישראלים בני ישראלים -
"כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן".

ב. נבואה טבעית לרמב"ם והנס הוא דווקא מניעתה.

בנבואה יש כידוע שלוש שיטות לפי רמב"ם במורה חלק ב פרק לב

"הדעה הראשונה 
היא דעת המון הבורים מבין המאמינים בנבואה, ואף מקצת פשוטי תורתנו מחזיקים בה, והיא שהאל יתעלה בוחר את מי שהוא חפץ מבני-אדם, מנבא אותו ...(גם רעים, טפשים ועוד)

הדעה השנייה 
היא דעת הפילוסופים, והיא שהנבואה היא שלמות כלשהי בטבע האדם.
שלמות זאת אינה מושׂגת לשום אדם אלא אחרי תרגול המוציא את מה שיש בכוח מין אל הפֹּעַל אם אין מונעת זאת מניעה מזגית או איזושהי סיבה חיצונית..

הדעה השלישית 

שהיא דעת תורתנו ויסוד לשיטתנו, היא ממש כמו הדעה הפילוסופית הזאת (!),
למעט דבר אחד והוא שאנו מאמינים שיש שהראוי לנבואה, המתכונן לה, לא יתנבא וזה על-פי חֵפץ אלוהי.
בעינַי זה דומה לנסים כולם ונוהג כמנהגם. (שחור על גבי לבן, לי זה נראה מפורש מאוד!)

כי הדבר הטבעי הוא שכּל מי שראוי מטבע-בריאתו ומתאמן על-פי חינוכו והוראתו עתיד להינבא [די ברור שזה טבעי כמו להרים יד!], והמנוּע מזאת הוא כמי שמנוע מהנעת ידו כירבעם או מנוע מלראות כצבאו של מלך ארם..
עיקר האמונה שלנו, שההתכוננות ושלמות המידות והשׂכל הכרחיים (!) בדבריהם:
אין הנבואה שורה אלא על חכם גִבור ועשיר..

 והסברנו שבני הנביאים עוסקים תמיד בהתכוננות
מסיפורו של ברוך בן נריה לומד אתה שיש שהמתכונן מנוע ואינו מתנבא".
 

קיבלתי והחכמתי. תודה רבה.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm

(אות ה).

הוא מסביר שם שע"פ הכוזרי זו מחלוקת בחז"ל, והוא סובר כדעה שלא יכולה להיות נבואה לגרים, ולעומת זאת, הרמב"ם שסובר שיש נבואה בגרים, יכול לומר שאין כלל דיעה חולקת על זה בחז"ל.

הראיה היא שצריך לתרץ למה הוא זכה לנבואה...

אולי בהזדמנות תכתוב לי את תשובתך קצת באריכות.. נתת לי טעימה וזהו, אני רוצה עוד 

"ורצה בדבריהם הנאמרים באמת" - למעט נביא שמגיע לנבואה ומשתמש בה לא לדרכי האמת , שוב, כמו בלעם למשל שהלך לבלק

1.נביאים טובים- הטובים כביכול מיותר?

2.מה זה "ורצה בדיבריהם" ה' נתן להם את דיברהם?

3. הנאמרים באמת-אז כיצד יאמרו? יש בכלל אופציה אחרת?

ועכשיו אתה מוזמן לענות...

מלחמת רשות היא מלחמה של הרחבת גבולות מעבר לא''י.

(רמב''ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ה' הלכה א')

בנוסף גם לפחות רובן נעשות בגבולות הארץ אז יש בהן גם אלמנט של כיבוש. לכן לכאורה משתי הסיבות הנ''ל הן מצווה.

מלחמת מצווה

נניח, רק נניח, שצודק מי שטוען שהמלחמה בשנת 1956 לא היתה לצורך הצלת נפשות, אף לא לצורך הצלחת המדינה, סתם לצורך מין קואליציה משונה להמשך שליטת הבריטים והצרפתים בכיבושם על תעלת סואץ. אם כן "מנהיגינו" שלחו אל מותם יותר ממאה חיילים, ואף סיכנו את עתיד המדינה כולה, בצאתם אלי קרב נגד מצרים (או כל העולם הערבי). האם יהין מישהו לטעון שזו היתה זכותם ההלכתית? שיש ביד מנהיג דמוקרטי לנהוג בשרירות ליבו באשר יילך, רק כי משרתיו ונושאי כליו פוחדים ממנו ומחמת זעמו המשתלחת, בלי לספר את האמת לציבור הרחב ובמניעת מידע, שאולי בבחירות דמוקרטיות היה משפיע על דעת הקהל, כפי שקרה עם בן-גוריון שבלי ספק איבד את דרכו וגם את יושרתו מספר שנים לאחר העצמאות?

מוזר, למה היה זכור לי שלא צריך...

יצא שבת לפני פסח...

סיימתי לאכול סעודה שלישית, ונשאר לי על המפה פירורים פחות מכזית..  מה עושים?

כתוב במשנה ברורה שאפשר פשוט לנער את המפה שהפירורים יפלו על הרצפה וזהו.  

פשוט וקל

(מסקנה: פסח נועד כדי לאכול מצות.. לא סרטים )

איך העם היהודי הצליח להפוך על פניו את חג הפסח באופן כזה שמסתומא אפילו חז"ל כבר עומדים משתאים כנגד מה שהיום קרוי בפינו "פסח".

למעשה נראה שלא השארנו אף אחד מהערכים המקוריים של חג הנפלא והחירותי הזה,

גם מתוקף החורבן (עיקרו של החג שהוא עליה לרגל וקרבן פסח)

וגם מתוקף הגלויות (אני אשכנזי ולדאבוני אפילו הכרפס לא כרפס והמרור לא מרור)

ומה שנותר לנו זה חומרות על גבי חומרות שכמעט וכבר נותקו לחלוטין מהחג עצמו, ולעיתים קרובות אף סותרים במהותם את העקרונות עליו הוא התבסס.

ה – באיזה מנות מקיימים המצווה | פניני הלכה

אם לא נוח לך אתה יכול פשוט ללכת למקום אחר..

אליה רבה, ועוד. יש גם המקפידים גם לסלק אותה כשעוזבים. הטעמים מגוונים.

והזלזול הזה במנהגי ישראל שיסודותם בהררי קודש מאוד צורם.

מסכת, פרק , דף וכו'

בסוף

אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים ל) וכפר אדמתו עמו:

תתאמץ קצת

הטעם שמניחים אבן על הקברים

שזה על בסיס זה ואחשורוש

ממילא ההפקה- מגדילה אותו
ומאפשרת לו להביט על המציאות מגבוה יותר.

יש בהבנה הזו כדי לתחום את ההאשמה העצמית.

אבל עדיין..

אני חושבת שמבט נכון יוכל לאזן את היחס אל המציאות הזו.

בהצלחה!

חשבתי שזה רמב"ם מוכר

אני זוכרת שלמדנו את זה במחשבת

לא יודע אם זה להלכה אבל.

אבל אם מספיק גם חוט לא שזור אז נראה לי להגיד שאין בזה בעיה

מה זה קו"ט?

נראה לי שזה אותו עניין כמו חוט שנחתך אם נשאר בו שיעור שיוצא בו ידי חובה אז זה לא פוסל את הציצית ואם לא נשאר אז זה פוסל...

לעיון מקור בשו"ע וערוך

שולחן ערוך אורח חיים יא – ויקיטקסט

ערוך השולחן אורח חיים יא – ויקיטקסט

מעתיק את הערוך שבפירוש אומר שגם טוויה וגם שזירה מעכבים

"מיהו שנים הם לעיכובא, ודי בשנים שהרי הם שזורים"

תראה שם בהמשך שמביא את הרמב"ם שלא הצריך שזירה: "אבל הרמב"ם לא הצריך שזור כלל בציצית"

אבל כדי לסמוך על דבר כזה צריך לשאול רב פוסק כבר...

זה מעל הגובה שלי 

הנה תשובות שבקריאה מרופרפת נראות לי קשורות

ציציות של ילדים שנפרמו או נקרעו

ציצית קטן - שאל את הרב - כיפה

נראה שכן צדקתי מאחת התשובות למעלה:
פסול רק אם "לא נשארו אפ´ שניים מחוברים וכן שאורך הפרימה תהיה לכל אורך הפתיל עד כדי כך שלא נשארו 4 ס"מ מהקשר האחרון ואילך"

תודה רבה על ההשקעה תבורך צדיק

ואל תסמוך עלי להלכה אני לא פוסק ולא רב ולא ת"ח.

כתוב באחת מהן גם:

"לאור הדברים נראה בבירור, שגם אם נפרמו הקשרים והכריכות, כל עוד ה'חוליה' הראשונה קיימת ומתקיים דין התורה - אין חובה לסדר את השאר".

לענ"ד נראה לי שאם כשנפרם נשאר השיעור שכתוב "4 ס"מ מהקשר האחרון ואילך", אין שום בעיה ואז גם אם קשרת מחדש זה בוודאי לא פוגם. השאלה כמה מזה נפרם

מתייג מי שנראה לי יכול לסייע @אניוהוא 

הכוונה היא בכמה חוטים ועד כמה אורך מהקצה (או יותר טוב, כמה מהצד של הקשר נשאר שלם בכולם?)

מהקשר (האחרון . אחרי ה13. לא הקשר בסוף החוט) 

יש 3 פתילות שאחרי 3 ס"מ מתחילות להראות רע. 

זה בגדול. כל אחת עם המדידה שלה. 

הקשר?

מוודא פשוט שהבנתי נכון, כי נשמע קצת שזה נפסל... הייתי הולך עם ציצית אחרת כדי לא ח"ו להכשל באיסור עד שאפשר לשאול רב ממש

(אני חושב שזה לא יהיה מבטל מצוות עשה דאורייתא כי יש את הקשר והכריכה הראשונים שהם מדאורייתא, השאלה כמה שיעור החוט משם ונראה לי שאין בעיה מדאורייתא אבל מדרבנן יש)

הצד הרחוק מהברך.

בכל החוטים (כדי לוודא שזה לא אותו חוט כמו שצריך עיון דייק למעלה), זאת לא אמורה להיות בעיה.

נמחיש שניה

@צריך עיון

@אניוהוא

מוזמנים לדייק

שקלא וטריא מה שקו"ט..

צחוקים איתך

שיהיו 4 ס"מ העליונים של 8 החוטים פיקס ? 

או לשים טיפה פצפונת של דבק מהיר על הקצה של החוט (מוכרים כזה שמיוחד לציצית)

זה בטח פגם בייצור. 

פרימה, לדעתי לא. זה קורה הרבה, פשוט מותחים ומסובבים לצד השני. היה קורה לי אישית המון בעבר.

אשאל על זה.

[גם אם זה פרימה, בגלל שזה נקודה קטנה קצת וזה בצד שמחוץ ל4ס"מ זה בוודאי לא יהיה פסול]

צריך לשאול מה בדיוק נקרא פרום

השזירה נהייתה פחות הדוקה (חלק יותר חלק פחות)

בתוך ה4 ס"מ..

אנסה.