אם לא נוח לך שם דתית, אל תעשי לעצמך רע, חפשי מקום אחר
תדב"א מביא שזה עושה מומים לילדים.
אולי בבקשה תפסיק לכתוב דברים שאתה לא יודע?
זה לא נכון
ולא לוותר על עקרונות..
(מכיר בסופר באזורי קופאית ערביה שלא נוגעת ביין מסיבות דתיות - נוגעת רק עם טישו וכדו' אן ערביה יכולה עאכו"כ יהודיה)
חיזוק יפה מהסיפור שבסוףצקון לחשבס"ד
בטחון שמה? שהכל לטובה?
ואם טוב בשבילנו שנהיה נגיד הומלסים (סליחה על הקיצוניות)
לא קצת קשה לבטוח על זה?
ואם טוב בשבילנו למות על קידוש ה', כמו שהיה בשואה, זה קצת מפחיד
כאילו הכוונה שלפעמים בוטחים ורוצים לראות את הטוב בעיננו
ואם לא יכול להיות שהבטחון קצת מתערר
ונראה שקל יותר לסמוך על בני אדם ח"ו
איך אפשר לסמוך ובאמת להיות רגועים?
לא מצליחה ממש להסביר, אבל אם משהו הבין אשמח שיכתוב 
אולי נמשיך כאן את הדיון (התרציתי "הוד קדושתי" לפתוח את השרשור בעצמי).
קודם כל נתחיל בכך שכל דברי על קטנות אמונתם של אותם העוסקים בנושא היא ציטוט מדברי חז"ל.
"כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר - אינו אלא מקטני אמנה" (סוטה מח:ב).
ולמה?
האמונה בטהרתה היא ההבנה שה' הוא ה"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".
וגם ש"הבוטח בה' חסד יסובבנו" (חסד = מתנה ללא זכות), ושחז"ל אמרו "אפילו רשע ובוטח בה' - חסד יסובבנו".
אם נניח לרגע את שאלת ההשתדלות (כי בפשטות רמת ההשתדלות נקבעת לפי מידת הביטחון),
נבין שכל מי שמתכנן תוכניות לעתיד כאילו הוא קובע, הוא מקטני אמונה (כמובן שלא מדובר על מי שמתכנן מתוך זהירות, אם כי עדיין לא יצא מכלל קטן אמונה).
מכאן, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, שמי שלא רק מתכנן, אלא גם סומך על חתיכת נייר, בוודאי הוא מקטני אמונה.
ותרשו לי לצטט את לשון הנביא ירמיה:
"כֹּה אָמַר ה' אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ".
כמובן שמובן שאותה הקללה חלה ביתר תוקף על מי שסומך על חתיכת נייר.
מתייג את הרלוונטיים.
זה לא נותן לי לתייג עוד. מוזמנים לתייג את "ותן טל" את "צריך עיון" ואת "רווק ב'".
אגב זה מאוד דומה לשרשור הזה מה זה אומר בטחון בה'? - בית המדרש
רק שכאן אנחנו דנים במעלתו של המאמין במקום במהות הביטחון והאמונה.
לגבי המיצינו אגיב רק ב 
עד שטרחתי.
בכל מקרה הפצלו"ש שבעקבותיו השרשור הזה נפתח לא היה על שתי הנקודות הנ"ל אלא לעניין הביטחון עצמו במהותו הפנימית.
נכון שדיברתם על השתדלות, וכתבתי כמה פעמים שאני לא מדבר נגד השתדלות (שזה מדד יחסי למדרגתו הרוחנית של האדם), אבל הארכנו כרגע במה שדיברנו שם על מהות האמונה והביטוי שלה כביטחון.
בתמצית:
מי שהביטחון שלו פגום, הוא מקטני אמונה.
אם הוא עושה תואר כי הוא חושב שדווקא זה יקבע את פרנסתו, הוא בוודאי קטן אמונה.
(בהמשך לסיוג שכתבתי בתגובה המקורית, לא מדובר על מי עושה זאת להנאתו).
ואני לא הסכמתי. אתם התחלתם מאוחר הרבה יותר לדבר על השתדלות, ומיד ציינתי שלא על זה היה הדיון.
לסיום, אולי אתה מסכים איתי שאי אפשר לבטוח בתואר, אבל לא אותו בחור.
'מכיוון שכל עניין הההשתדלות אינו אלא עונש וקללה, ולא נתנה בו התורה שיעור, א'כ הלא טוב לאדם שיפחית לעצמו מן הקללה עד כמה שאפשר.'
מכתב מאליהו חלק א' עמ' 187.
חובת הלבבות שער הביטחון (כמדומני שזה התרגום הישן):
"וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות על בני אדם, נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סיבה מסיבות הטרף, כי הסיבות רבות."
"ואל יחשוב כי טרפו מועמד על סיבה ידועה, ושאם תימנע הסיבה ההיא ממנו לא יבוא בסיבה אחרת. אבל יבטח על האלוהים בטרפו, וידע כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה עניין שירצה. כמו שאמר הכתוב (ש"א יד) כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט.
ואמר (דברים ח) כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. ואמר (זכריה ד) לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות".
אורחות צדיקים שער השמחה (בסופו הביטחון):
"הביטחון השני, מעניין הפרנסה: תהיה ביטחון שלו על השם ברוך הוא, שיזמין לו צרכיו ומזונו כדי סיפוקו, ולא ידחק השעה לרדוף אחר כמה עניינים המטרידים אותו מהתעסק בתורה(=תואר למשל שמוציא אותך שנים מלימוד תורה. צקון לחש). וכאשר יבטח באלוהים, ימצא מנוחת לבו ושלוות נפשו, ולא ירדוף יותר מדי; אך יהיה די לו במה שיכול למצוא בשעה מיוחדת, והשעות הנשארות יטרח בהם לקנות חיי עולם הבא. וכן אמרו: תרבה בישיבה ותמעט בעסק, עשה דברי-תורה עקר ועסקך טפל (ספרי ואתחנן ו, ז). ועניין זה הוא הגדול שבניסיון האדם, שלא יטרידו אותו רוב טרדות של עולם זה וישכח אחריתו. לכן יבטח באל שיספיקהו צרכיו וסיפוקו, ויהיה לו שעול פנויות לפנות לבו לאלוהים."
עריכה: תוספת מקור
"עיקר הביטחון הוא כאשר האדם אינו רואה שום מבוא ומוצא לישועתו בעיני בשר, והוא בוטח בה׳ לבדו!" (הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
צקון לחשאחרונהרבנות מקומית נותנת הכשר
לפעמים זה נבצר מסיבה כלשהי:
קשר בעייתי בין הרב והבעלים
אין רב מקומי
במפעלים ביישובים ערביים משתמשים בשירות הרבנות הארצית למתן הכשר
הסמל לפעמים מופיע באנגלית כפי שראית
(ויש השגחה שם- ואין זה מן הנצרך שהרבנות תתן דו"ח אודות פעילות ספציפית )
אני לא מבינה משהו כיום ההלכה אומרת לשמור ריחוק לפי המקורות שכתבת ולפי עוד הרבה...
אבל בעבר כתוב שלמלך היה נשים שהן לא היו נשותיו... והיו הרבה אנשים בתנך וגם בחלק של אחרי קבלת תורה שהיו גדולי העם שהיו ביחסים עם אישה מחוץ לקישרי נישואין.. אז מדוע בדורות שלאחר מכן זה נאסר בעצם?! ... אני שואלת באמת לדעת ולא בקטע מזלזל..
שלום לכל באי הפורום
אני יהודי שמשתדל להיות חרד לדבר ה', ואני מקשיב באדיקות לשיעוריו של הרב סבג שליט"א.
בשיעורים האחרונים מחשבותיי התקשרו בדיוק עם הדברים שהוא דיבר עליהם, מחשבות שמעסיקות אותי כבר מזמן.
למשל, בשיעור אחד הוא דיבר על העניין של קבלה מול הלכה, ושהעניין של קבלה זה מה שנותנים לאדם להבין מן השמיים כיצד להתנהג בכל מיני דברים, וזה למעלה מן ההלכה הכתובה, הפשוטה. זאת אומרת, שאדם יכול לברר בדעתו בירורים בעניינים של מותר ואסור, כשר ופסול, טמא וטהור. מעיין קול פנימי שמנחה את האדם, כשהוא מאוזן ונקי.
הנה, בשיעור הזה למשל הוא אומר משהו דומה:
מתחיל בדקה ה-26.
אני לא יודע, זה נשמע כאילו הוא אומר שההלכה היא עניין דינמי ואינדבידואלי, ואפשר לעקוף את ההלכה, ואפשר לעקוף את התורה, כשצריך, כשהאדם מרגיש שה' מאיר לו בדעתו שזה הדבר הנכון לעשות, 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'.
גם במספר שיעורים שמעתי שהוא מדבר על כך שרבי נחמן מברסלב אמר שתמיד בהלכה אפשר ללכת על פי הדעה המקלה ביותר, לתת ליהודי את הצד הכי טוב, את הקל, כלשונו.
יש ממש בדברים? אני באמת מרגיש לפעמים שה' יתברך מאיר לי בדעתי דברים שאמנם הם לא בדיוק על פי ההלכה, אבל אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות. פשוט זה לא מה שלימדו אותי בישיבה, ואני לא יודע...
תודה לעונים.
אך ורק לעניין החמרות.
כלומר אתה יכול להוסיף לעצמך איסורים שלא כתובים בשום מקום, אם יש לך את הכח הזה של לימוד קבלה.
ומה החידוש בזה, הרי כל אחד יכול לאסור על עצמו דברים, לא? אז לא.
אסור לאדם (פרט לעניין פרישות, והוא כנ"ל אצל המקובלים) לאסור על עצמו דברים שלא כתובים במפורש.
הרמב"ם כותב את זה בהקדמות, נראה לי בשמונה פרקים.
המחמיר".
בטח לא של הבל. נצור לשונך.
מה הולך פה
הוא בא להגיד שלא כל דבר נפסק.. אבל שרשום כלל לכולי עלמא כמו ספק דאורייתא לחומרה וכאלה... ברור שזה נפסק להלכה!!!!!!!
שתהיה בריא עם המוזרויות שלך
אולי נבין אותך יותר טוב צדיק!
בטיפול כלשהו... 
אריאל ה.אם זה גורם לקירוב דעות, זה אסור משום "לא תקרבו"...
זה לא שונה מהחיים האמיתיים לדעתי.
עפ"י מה שאתם אומרים צריך לסגור אותו... דחוףףף. ואם כך ההלכה אז יאללה ברארבק למצוא פתרונות
שרשמתם...
שבסופם מסתבר שעדיף את זה על פני דרך אחרת
כתוב שנח העלה לתיבה את החיות הטהורות וטמאות וכו'. מה עניין חיה טמאה וטהורה לנח, שהיה אסור באכילת חיות? מניין לו איזו חיה טהורה אם הכל מקרה אינו אוכלן?
גם אדם וגם הבל העלו קרבנות, לא רק נח.
ההגדרה של טהור וטמא מובאת בתורה אבל ברור שהייתה קיימת קודם. השאלה היא אם ה' אמר במפורש לאדם ולנוח ולאברהם וכו' אילו חיות מוגדרות כטהורות או שהיה ברור להם מעצמם. הרמב"ם מסביר שיש הבדלים פיזיים והתנהגותיים בין חיות טהורות לטמאות (ולכן בחלק מהעבודות הזרות חיפשו דווקא את הטמאות כמו לטאות ועטלפים) והם הסיבות שבגללם הם הוגדרו ככאלה, אולי הם ידעו להבחין בעצמם ע"פ אותם ההבדלים.
האכאים , אבותיהם של היוונים חיבבו במיוחד את האיל, אותו אחד שנעקד בסבך.
אצל המצרים אנחנו רואים נץ, חתול, כלב, תנין ואיביס (אין זכר לשה או כבש)
אצל האינדים יש המון , אבל הבולטים הם הפרה, הפיל והקוף. הפרות דווקא זוכות לקדושה בולטת.
על פי ספרי הצאבה העתיקים. כתבתי את דבריו אם לא שמת לב.
שזה הבדל עצום!!!!!!
שלום לכולם
יש ביטוי/ פתגם ממקורות זרים שאומר כך "שמחות פרועות סוף פראי להן". הם יש ביטוי / פתגם מהמקורות שלנו ברוח זו?
תודה רבה
"שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה"
"איזהו חכם הרואה את הנולד"
באישי.
מרגיש לי שכל לימוד התורה שלי הוא שקר.
זה לא דבר חדש, זה בא והולך. מלחמת היצר שכזאת.
כשהכל נראה כמו שקר, איך אפשר לחגוג את הלימוד?
כשהכל נראה כמו שקר, איך אפשר להתענג ולשמוח על ה' בלימוד?
כמה שה"בקי בנפיק" הזה מתיש...
לילה טוב,
בתקווה.
(פריקה שלא דורשת פלפולים, הזדהויות מותר)
לפעמים לומדים תורה ושוכחים את נותן התורה..
אני לומד ב'בצור ירום' של הרב יורם זצ"ל..
אני בלחץ מאיזה עניין שקשור ללימוד פשוט
העניין מובא בהרחבה בהקדמת האגלי טל
התשובות הן פשוטות.
הרעיון היה לפרוק כדי לשמוע על מה שאנשים אחרים עוברים ואולי ע"י השתתפות בצער נמצא ישועה.
כתבתי שם "פריקה שלא דורשת פלפולים, הזדהויות מותר".
תבורכו ותזכו למצוות
כולנו כופרים, וגם כל הצדיקים היו רשעים וכופרים. אם היו מוציאים מהם את היצר הרע שלהם, העולם היה מתמלא בנהרות של דם.
אני בכלל לא לומד, ולטעמי כתבי קודש הם רק גלגלי עזר ונרות שעוזרים לאדם, ודרכם האדם יכול לקבל רמזים לעבודתו ולקבל עצות ופתחים איך לצאת מהחושך, אך אני כן מכיר קטע נפלא של רבי נתן בהקשר של הדברים:
זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנֶּחֱלַף, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת עַל הָאָדָם כְּמוֹ הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנֶּחֱלַף וְנִתְגָּרֵשׁ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁמֵחֲמַת זֶה נָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל וְלָקַח אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשִּׁכְרוּת וְכוּ' עַד שֶׁהָיָה כִּמְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת אוֹ בֶּן הַשִּׁפְחָה ח"ו, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁבָּא לוֹ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה מְיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ מִמָּה נַפְשְׁךָ אִם אֲנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁנָּפַל כָּל כַּךְ עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט בְּתֹקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהוּא חֶבְלֵי שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּעִתִּים הַלָּלוּ שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָאֲשִׁין עַצְמָן כְּאִלּוּ נַפְשָׁם אֵינָה מְסֻגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת ה' וְכָל זֶה הוּא רַק פִּתּוּי וּמַחֲשָׁבוֹת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ וּמַכְנִיס בְּלִבּוֹ חֲלִישׁוּת וְקַטְנוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, מִבְּחִינַת הַחִלּוּף שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁנָּפַל כָּל כַּךְ עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל גָּבֹהַַּ וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד וְכֻלָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאֹד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, אַךְ הָיוּ מַשְֹכִּילִים לִבְלִי לְהָנִיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאֹד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד ( תְּהִלִּים פ"ו), "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אֲנִי" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרָכוֹת ד') וְכֵן אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בָּלָק שֶׁדָּוִד קָרָא לנפשי' חָסִיד בְּגִין דאיצטרך לי' לְבַר נָשׁ דְּלָא לשוואה גרמי' רשע וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל ( בְּסִימָן קכ"ה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) כִּי צָרִיךְ לֵידַע מַעֲלַת נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ בְּחִינַת אנא ברי' קלה שבים הַנַּ"ל לֵידַע שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַחֲזֹר לְמַעֲלָתוֹ כַּנַּ"ל:
אתה כותב שאתה לא לומד וכו'. מאי משמע?
הרי את דברי רבי נחמן ותלמידיו ודאי אתה לומד...
אם יש למישהו את העלי שור במחשב אשמח
צקון לחשהעניין הוא שאלה נסיונות כמו שציינו @אניוהוא, @ע מ ו@תקוות עולמים
ששייכים למי שמשתדל להמית עצמו באהלה של תורה, וצריך ללמוד קצת את הנושא.
רק באתי לפרוק, אני יודע להתמודד עם זה, זה לא חדש לי.
שמחתי לשמוע דברים חדשים בשם רבי נתן ובשם הרב וולבה
ולא אמרתי שאת לא מבינה את זה, אמרתי שזה לא נוגע לענייני אמונה פשוט
ב"נ
נפתלי הדגצקון לחשאחרונהאני בטוח שכל אדם פה לא משנה כמה אחיו הקטנים היו מעצבנים אותו או מנג'סים לו או אפילו מלישינים עליו להורים לא היה מעלה בדעתו להרוג אותם, משבטי ישראל שהמעלה שלהם גבוהה מאד קשה לקבל את זה, איך אפשר?
שאלה נוספת- השבטים אומרים ליוסף איש אשר נמצא הגביע בידו יומת, הם לא למדו לקח מיעקב? הם יודעים מה המשמעות שיש למילים במיוחד כשהם יוצאים מצדיקים, יעקב אמר ללבן מי שימצא הטרפים אצלו ימות ובאמת רחל מתה.. איפה הזהירות במילים?
שהוא חייב מיתה ולכן עשו מה שעשו לשם שמים, על פי דעתם
האחים רואים שמכל אב( אברהם יצחק) יוצאים מס' ילדים. ילד אחד ממשיך את השושלת של בניין עם ישראל והשאר "נזרקים" הצידה. פתאום רואים את יעקב מקרב את יוסף, עושה לו כותונת פסים שמסמלת נסיך(רש"י) ויוסף חולם שהם משתחווים לו, ותגובתם היא "המלוך תמלוך עלינו".
וזה מזכיר לאחים את עשיו וישמעאל, שהם נתינים במלכות בית דוד.(עיין בברכות ליעקב ולעשיו).
המלחמה היא מי ממשיך את עמ"י, האחים רוצים להמשיך את עמ"י, ולעומתם נראה שיוסף ימלוך, גם מהיחס של יעקב אליו וגם מחלומותיו. ועקב כך הם שונאים אותו ורוצים להורגו.
ועדיין זה לא לגמרי להורגו (שראובן רוצה להצילו, וגם יהודה לא בדיוק בעד להורגו) וצריך לזכור ששנאה משבשת דעתו של אדם(רש"י על בלעם)
ואחרי כל זה אני מסכים שזה עדיין קשה וצריך עוד עיון... מקווה שעזרתי.(משיעור ששמעתי מהרב משה קליין)
הוא הראשון שהניח את דעתי.
למדתי לפני כן פירושים מדהימים ברוחניות העניינים. על מאבקים רוחניים בין שיטת יהודה ליוסף שהם מדהימים. וברור לי שמהם הכל משתלשל. אבל חיפשתי איך זה יכול להתבטא גם ברגשות אנושיים.
תכלס, אם מישהו מאיתנו היה יודע שאדם מסויים מאיים על כך שכל צאצאיו לדורי דורות יהיו יהודים זה יפריע לו כאן בעולם הזה הגשמי! וקצת יותר מזה...
מלחמה על עבודת השם.
אדם אמיתי יוותר על החלק שלא ראוי לו בעבודת השם, ובודאי לא ילחם עליו עם מי שכן ראוי לו.
זאת הייתה הנפילה של קרח.
להגיד את זה על השבטים הקדושים? קשה לי מאוד לשמוע.
שאלות יותר קשות
אין בעייה לשאול שאלות וזה רצוי וטוב כל עוד זה נכתב בצורה מכובדת.
מה קרה עם התרפים. גם איני יודע האם ליעקב עצמו נודע בסופו של דבר שרחל גנבה את התרפים.
מרבית הדברים שנכתבו לעיל הם קריאה נלעגת של הפסוקים כשהמנצח הוא "התירוץ הידוע הוא שהם ישבו עליו בתור דיינים".
בתורה המילים כתובות בדקדוק ולא ניתן לעוות את פשט הכתובים בצורה לא רצינית ושלא מתיישבת עם הפסוקים.
כמובן שיש מקום לדרשות ולוורטים אבל מטרתם היא אחרת ולא כדי לפרש את התורה.
בעיה הגדולה היא כשהתחילו לערבב בין פרוש לדרוש.
לימוד תורה אמיתי הוא ללמוד מתוך ענווה לכתוב ולא עם הנחות יסוד שגורמות לשיבוש הכתוב רק כדי שלא יסתור לנו הנחת יסוד שמקומה מוטל בספק.
נראה כמו חז"ל ואיך הבינו זאת, מתוך הבנה שדיבריהם דברי אלוקים חיים!!. ולא בתור "חז"ל מדברים שטיות, וכו'!!!". הבעיה שאת לומד "תורה בגובה העניים".... תעיין במושג. אני בטוח שאם תשאל כמו שצריך התשובות יובילו אותך למקומות נפלאים!!! (ולפעמים גם נשארים בקושיה)
א. הנחות יסוד: 1.השבטים היו צדיקי עליון ,אך הם היו בני אדם וכאלה "מותר" להם לטעות.
2. היחס ליוסף היה משו עקרוני ועמוק ולא סתם ענין של קנאה.
3. מכירת יוסף -גם אם נראה מפשט הפסוקים - שידם של האחים לא היתה מעורבת פיזית במשיכת יוסף מהבור ומכירתו לישמעאלים- בכל זאת נתלתה על צווארינו ועונש עשרה הרוגי מלכות -יוכיח.
4. כל מה שנסופר בספר בראשית - תנהו למקומו וזמנו וגם ובעיקר- לעתידו של עם ישראל.
האחים דגלו בתפישה כי "כולנו בני איש אחד אנחנו" כולנו שווים בחובות , בזכויות ובתפקיד שדברי עם ישראל מטילים עלינו.
יעקב חשב אחרת: כולנו תזמורת אחת אך יש כינורות, נבלים, חצוצרות ותופים. יהיה שבט כוהנים, ושבט למדנים, שבטים לוחמים ושבט מנהיגים. עפ"י זה הוא -בהמשך- קבע את סדר השבטים סביב מיטתו , סדר שיהיה זהה לסדר הדגלים סביב המשכן.
לכולם היה ברור שרחל היא האשה " ...כי שנים ילדה לי אשתי.." וממנה יבוא הבכור השליט. מה שהאחים לא שאלו והדבר רק התברר במצרים שדווקא מבני לאה תצא המלוכה הנצחית.
יוסף לא רצה ולא תכנן להיות מלך. את החלומות הבלתי אפשריים והלא מציאותיים הוא הביא לאחיו ,שיפתרו הם כרצונם והחלום ילך אחרי פתרונם. הם כשלו בכך לצערנו ולהוותנו.
גם במצרים - בסיפור הגביע - תגובתם לא היתה שקולה. כי מי ששם את כספם בשקיהם ודאי ראה את הגביע
ואם לא דיווח על כך ממילא הוא הוא האשם. כדי להסביר את תגובתם אצטרך הזדמנות אחרת.
בטח שנענשו,
יעקב בעצמו העניש את שמעון ולוי שיתפזרו בין השבטים, ומראובן שלל כתר מלכות וכתר תורה ונתן לשבטים אחרים למרות שהוא הבכור. והקב"ה הסכים עימו, עובדה שההיסטוריה התפתחה לפי ברכות יעקב אלה.
האבות היו נביאים צדיקי עליון. איך אתה יכול להגיד עליהם שהם יכלו לברך את הבנים בניגוד לרצון ה'?
אז אתה אומר שה' כן הסכים עם יעקב שצריך להפיץ את שמעון ולוי בשבטים ושצריך לנשל את ראובן מהמלכות למרות שהוא הבכור. אם כך, אתה מודה ששמעון, לוי וראובן חטאו גם בעיני ה'.
מאמין ראובן לא חטא.
שמעון ולוי ודאי לא חטאו. זה לא פשט הפסוקים.
הם אולי עשו דבר לא ראוי, אבל חטא לא היה כאן, גם יעקב לא טען שחטאו אלא רק שהבאישו את תדמית עם ישראל בעמים. והוא ברך אותם שיפוצו בשאר ישראל כדי שמידת הגבורה שלהם לא תתגבר להחריב וכו'.
אבל פשט הפסוקים במקרה של שבט לוי הוא שההפצה הייתה כדי לממש את הכישרון המולד של לוי ללימוד תורה ושימוש בעבודת השם.
ולגבי שמעון, אמנם זה המדרש, אבל גם שם הטעם הוא שיהיו מלמדי תינוקות וכו'.
מניעת התגברות מידת הדין בעם ישראל היא פועל יוצא.
אבל היה מצטייר בעינייך ששמעון ולוי היו מחריבים את שאר ישראל? או שאר העולם סתם בשביל הכיף?
אתמהא.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו אמר להו אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא הנך תרתי וברוך חכם הרזים אמרו ליה חכימת כולי האי יהבי ביה עינייהו ושכיב.
דף נ"ח ע"ב
לכן הסיפור כל כך מוזר.
תרגום אפשר?
פסידוניתתבדוק שם...
אין לי גמרא בזמין
מקנאה!!! חס וחלילה! נראה לי הרב קוק בעין אי"ה מסביר שמרוב צידקותו אמרו לו שאינו ראוי לחיות בעולם הזה. ולכן נתנו בו עינהם וכו'. לא היה פה ליגלוג ועקיצות! זה תנאים קדושים מחיי מתים שדרשו את כל התורה!! איך אפשר להגיד עליהם דברים כאלה??
מקווה שהעיקרון הועבר
