פורום בית המדרש (עמוד 211)

אבל תבדקי ברמב"ם-- הלכות תשובה נראלי שפרק עשירי ממש יכול לעזור [מקווה שזה קשור]

אבל..

גם בכללי הלכות תשובה

שכוייעח צדיקה!!

בס"ד

זכויות! זאת עדיין מצווה!

אולי ברמה יותר נמוכה. אבל עדיין.

לא אהבתי:"למד סוכיות"...  

למד משניות (ועל זה-כל הכבוד לו) וקיבל פרס סוכיות. "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה!" שירה צודקת!

ויש לי שאלה, יש לנו באולפנה מדרשה-בנות שרוצות ללמוד תורה, אמונה וכו'... מעבר לשעות הלימודים, בלי מבחנים, ש"ב, וכו'...

יש שני שיעורים, ובינהם הפסקה קצרה שבה מקבלים וופלים, עוגיות וכו'...

אז זה נקרא "ללמוד וופלים...", זה ממש לא בשביל זה!  

לענ"ד. (הקובעת.. סתם.. ;))

הוא לא למד סוכריות, הוא למד משניות.

וקיבל תגמול גשמי, כי הוא ילד, וילדים זקוקים לתמריצים.

קשה לשכנע ילד ללמוד בלי לקבל פרס, מבחינתו שכר בעולם הבא ולשם שמים, לא ממשיים, הם לא בלקסיקון של ילד.

שירה, נראה לי לא יבוא, אלא בא.

ב"ה

דווקא יש יתרון בפרס. הילד לומד שלימוד משניות הוא דבר "מתוק".

זה כנראה גם תלוי בהתיחסות ההורה לפרס ולמשניות. אם ההורה מראה שהפרס כבודו במקומו מונח והוא רק פרס ומצד שני הוא מייחס את רוב החשיבות למשניות הרי שהילד עושה לבד את האחד פלוס אחד.

בסופו של דבר הדבר שיגרום לילד לבוא וללמוד את המשניות זה הממתק ובזמן הלימוד עצמו ניתן לייקר את הלימוד עצמו ע"י דיבורים עם הילד וכדו'.

לא נראה לי שלומר שנתינת פרס זה דבר משולל מעיקרונו אבל גם ישנה הדעה האומרת שאין עניין פרס בדברים שהילד צריך לעשות מתוך חובה (ולא מעשה שהוא יוצא מגדר הרגיל) לדוג'-לסדר את חדרו.

אני אומנם לא במיוחד מסכימה עם העיקרון של נתינת פרס אחרי לימוד תורה, כי תהיו בטוחים שהרבה ילדים כן הולכים לשם בשביל הממתק, (אחים שלי למשל, ועוד הרבה ילדים). יש בשבת תפילת ילדים אחרי התפילה של כולם וברור שחלקם אכן שם בשביל הפרס, אבל מה? הם באים! עובדה שאני גדלתי על אותו עיקרון ואני הולכת לבית כנסת בימינו גם בלי הפרס.

לדעתי זה עיקרון מוטעה, שבימינו כנראה מאוד נצרך.(כמון שיש יוצאי דופן, ולפעמים זה דבר מבורך, אבל בעיקרון).  בסרטים המצויירים על רש''י, יש סרטון אחד שבו ילד קטן בן שלוש אחרי חלקה אני משערת, בא ומלקק דבש מאותיות התורה כדי שתהייה התורה מתוקה. אני מקווה שחלק גדול מהעניין של הסוכריה נובעת מאותו עיקרון, כדי להמתיק את התורה, ההנאה מהתורה ובנוסף ההנאה מהדבר המתוק, שביחד יצא מתוק בלב ומתוק בלשון.

בעז''ה שנזכה ללמוד תורה בלי שום שכר, מלבד השכר של העונג העצום והזכות הגדולה שנפלה בחלקנו בלימוד תורה!

חז"ל אמרו "מתוך שלא לשמה בא לשמה", ויש עניין למשוך את הילד אל לימוד התורה בממתקים או דברים אחרים שמעניינים אותו, ובעזר השם כשיגדל, הוא ירצה ללמוד לא בשביל הסוכריה.

לבטל את הלימוד שלו והמעלה הגדולה שבצידו בגלל איזה סוכריה שהוא מקבל בסוף זה לעניות לדעתי ממש לא נכון.

רציתי להגיד עוד משהו אבל שכחתי. משמים. אולי בהמשך אזכר ואוסיף.

בהצלחה לכולם.

הרמב"ם כותב שבחינוך, בהתחלה מושכים את הילד עם ממתקים וכד'. אח"כ עם בגדים וכשגודל יותר עם כסף וכו'. עד שיבין את ערך הלימוד.

בקיצור ברור שזה נחשב לימוד רק שעדיין הילד לא מבין את ערך הלימוד ולכן מושכים אותו עם דברים שהוא אוהב עד שיבין.

ילד זה לא כמו אדם בוגר, שיודע בדיוק מה הדרך הנכונה ובחירה החופשית מלאה בידיו. ילד צריך שילמדו אותו, שיתנו לו רמזים לאן ללכת!
להבדיל אלף אלפי הבדלות- כשמאלפים חיה, שמים לה נגיד אוכל איפה שהיא אמורה ללכת. כדי להראות לה סימנים..
ככה אנחנו מראים לילד מה חיובי, לאט-לאט הוא גדל ומתפתח ומבין את העומק של מעשיו, ואז הוא כבר לא זקוק לסוכריות.

לפעמים גם ממבוגר צריך שימשכו אותו, אולי לא אותו הדבר כמו ילד אבל עדיין. בד"כ גם מבוגר זה יגמר יותר מהר, כי הוא יבין יותר מהר את הערך של הלימוד.

נכון שבד"כ זה לא ככה, ומבוגרים לא צריך למשוך, אבל תמיד יש יוצאי דופן, ואותם באמת לא נמשוך עם סוכריה, אלה עם דברים אחרים כמו כסף, כבוד וכו'.

בס"ד
בדיעבד זה בסדר.אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אמנם מתישו סוכרי'ות לא יעניינו אותו כל כך כמו עכשי'ו, אבל מתישהו, אם מלמדים אותו נכון, יהיה לו חשק גם לבד.

לכתחילה, נראה לי שלא נכון לחנך ככה. כי כמו שאמרת, אנחנו צריכים ללמוד משניות ולא סוכרי'ות. צריך לשדר לילד אותה התלהבות לפחות ממשנה כמו לסוכריה, וזה יתמע אצלו.

בס"ד

אחחח, הכותרות שלך הורגות אותי כל פעם מחדש. אשריך!!!

התשובה לדבריך, היא ההבנה מדוע אין תחנון בימים כאלה.

הקירבה לבורא עולם, מסתירה את החטאים שלנו, וממקדת אותנו בטוב ה', ולא בשגיונות שלנו.

לכן, אנחנו לא אומרים תחנון...

אנחנו מתפללים 18 ולא אומרים תחנון. אנחנו נשארנו קרובים לבורא עולם!

אם נדייק, נאמר שלא אומרים "תחנון" ביום של ברית בגלל שמחת המצווה. וכבר אמר הגר"א שאם המוהל לוקח כסף על בצוע ה"ברית" , יש לו שמחת הכסף ולא שמחת המצווה, ויש להגיד "תחנון" (ואולי פעמיים, הוספה שלי)

לגבי הכותרות, כבר הסברתי לך ואין מה להוסיף

אבל לא מדובבר על בריכה מעורבת או ביה"ס אלא סתם נוער מעורב שמדבר יחד

בס"ד

פעילות מעורבת אסורה כעיקרון.

אבל, הדבר תלוי במטרה, בצורך בקיום בעירוב, בסוג האנשים, באילוצים וכו'..

בעזהי"ת.

יש רק נק' אחת קטנה [ומשמעותית] שמפלגת בינינו והיא ההגדרה של המושג "יותר מדי".

הנה בקצרה שקבלתי בזמנו מהרבי מלובביץ זיע"א

לפני שנים הייתי חבר מזכירות תנועת נוער מסוימת. יום אחד קבלתי טלפון מחב"דניק שחזר מארה"ב, ואמר לי שה'רבי' בקש ממנו להפגש עם מזכירות התנועה, ולמסור לה מסר מסוים. הזמנו אותו לישיבת מזכירות, והוא אמר שה'רבי' בקש ממנו להפגש עם מזכירות התנועה ולבקש שיפרידו את הפעילות בין הבנים לבנות.

הסברנו לו שכל הפעילות נפרדת, חוץ מהסניפים בעיירות פתוח, במקומות שאין צוות הדרכה מקומי, ואני צריכים להביא צוותי הדרכה לשבתות מסניפים סמוכים, ויש בעיות למצוא משפחות מארחות, ואם נפריד בין בנים ובנות בסניפים אלו נצטרך להביא צוותי הדרכה כפולים, דבר שייצור בעיה קשה, ואולי נצטרך בגלל זה לסגור סניפים.

הוא אמר לנו שאינו מוסמך לנהל אתנו משא ומתן, ומציע שנכתוב ל'רבי' ונסביר לו. כתבתי מכתב כדבריו וקבלתי תשובה.

הרבי כתב שאין כמוהו מי שרוצה להפיץ תורה ואמונה במקומות חלשים, והוא מברך אותנו על כך. אולם, עלינו לעשות את המעשה הגדול הזה ע"פ ההלכה, עד תומה. ואם איננו יכולים לעשות זאת על פי ההלכה, איננו מחויבים לעשות זאת, ועלינו להחזיר את התפקיד הזה לקב"ה.

זה היה מכתב מאד מרשים. אנחנו החלטנו לשנות את המדיניות בגלל זה, וראה פלא, בכל אחד מסניפים אלו מצאנו פתרון, שלא רק החליש את הפעילות, אלא הגדיל אותה בצורה משמעותית.

אני כותב את זה כדי להראות שגם פעילות מעורבת, נדרשת להפצת תורה, לא רצויה, וק"ו שסתם לפטפט.

זה לא בקטע.. ולא בכיוון!!

זה למטרות נכונות.. לא סתם כי באלי..

בס"ד

למעט דינים מסויימים, כל האיסורים שייכים גם לגבי בן דוד. החל משמירת נגיעה, שמירת עיניים, וכו'.

אלא מה, שהקירבה המשפחתית מתירה דברים מסויימים שנאסרים בין בן לבת. ומתירה את זה בקשר בין בני-דודים, כגון דיבור וכו'. אולם, הרב יעקב אריאל הורה לי פעם, שגם בשיחה עם בת-דודה יש להקפיד על קלות ראש וכו'.

דווקא הקירבה המשפחתית, מחייבת לשמור על מרחק מסויים, וד"ל.

יש לי חברה מתחרדת יוםאחד הבאתי לה את הנגן שלי שתשים שירים 'טובים'
אחרי שבוע כבר שמתי את השירים שלי שוב
יש לעבוד תהליך כלשהו לפני שבאים ומוחקים הכל
ענ"ד

קודם כל - לידיעתי - כל שיר שגורם לאדם הרחקות ישירות מהקב"ה - אסור.
שירים עם מילות לא יפות , לא צנועות > גורם הרחק מה' > אז אסור.

אבל...סתם כך: על המושג - "מוזיקה".
[לדוגמא - מוזיקה לועזית , מותר??]

מוזיקה לועזית [שימי לב] - אין איסור לשמוע אם אין בזה קללות או דיבורים לא יפים...
אבל - יש הבדל בין אם אני - "צורך מוזיקה" או "צורך תרבות".

מקוה שהובנתי.
שבת שלום!!

מה זה שיר ראוי? איך בוררים מהתרבות הכללית מה מתאים לנו? זה דיון אחד כללי- שנוגע בהמון תחומים.

ומה זאת אהבה? האם כל רגש של משיכה גופנית שאיזשהוא זמן חושב שזו אהבה- זה אהבה?  ומנגד- רגשות כנים ונעלים של אהבה טהורה- למה לא לבטא אותם בשיר? או אולי- למה שכל העולם יהיה שותף לרגשות האינטימיים שהובעו השיר הזה?

שמעתי פעם כלל- כל מה שאסור לעשות- אסור גם לשיר.

בס"ד

אסורים שירי אהבה.

אבל הלכתית אין צורך במנגן כשר..

אבל מי שרוצה לשמוע מוזיקה איכותית בסגנון שהוא אוהב, ממש לא ימצא את זה במוזיקה היהודית, למעט בודדים.זו המציאות, מה לעשות..

הקיצור עדיף שלא, וכמו ש"אח" אמר להזהר לא להסחף לתרבות שלהם.

דבר ראשון--

אשרייך שככה הצלחת להתגבר על היצר!!!

דבר שני--

שירי אהבה, מוזיקה לא כשרה ---- אסור.

זה ממש מקלקל ת'נפ

[מי שרוצה להיות פאנט בקטע הזה... שישמע -ויפנים ויקיים- את השיחה של הרב גיא צבי מינצ.]

 שמעתי מהרב שלי שמוסבר בתורת החסידות שכל שיר שאתם מרגישים מחוברים לזה אז זה כמו שהנשמה שלך מתחברת לנשמתו של מחביר השיר.

לכן, תמיד כדאי לשמוע שירים יותר נורמלאים וד"ל.

לעניות דעתי מה שאמרת אינו נכון מכיוון שמותר לשמוע שירים ששרה אישה אם זה בהקלטה...(לדוג:מש' ואך שרים כך אשתו של אחד הרזאלים וכו...)

לגויים אין את הצורך העמוק במצוות כמו ליהודי כי אין להם נשמה. אבל שאיפה רוחנית כלשהי יש להם ו7 מצוות ימלאו להם אותה.

יש כאלה שצרכים ומתאימים ליותר מזה והם מתגירים.

חוץ מזה שכתוב שגם חילונים יעלו לבית המקדש ויקריבו קרבנות וכו' (נראה לי..)

כל זה על דעתי בלבד ולא מבוסס בכלל..

בס"ד

מובא, שמצוות בשבת "שוות" יותר, ועברות בשבת חמורות יותר.

אם אינני טועה, מובא בפירוש בספרים להשתדל יותר שלא לשקר בשבת.

אלא כתוב שאפילו עם הארץ לא משקר בשבת .

אז בשבת אנשים [כנראה מתוך גאווה] שהם לא עמי ארצות אז מחליטים לא לשקר..

למרות שראיתי המון שמשקרים הרבה יותר מאשר בחול...

כתוב בספרים שמי ששומר שבת, נמצא כל השבת, כביכול, על דוכן העדים ומעיד שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים. למה ? כי מי שעשה משהו, זכאי למנוחה. מי שלא עושה שום דבר, למה לו לנוח. הרי הוא לא התעייף כלל.

אם אנחנו שומרים שבת, אנחנו מעידים על בריאת העולם.

תארו לעצמכם שמישהו עומד על דוכן העדות, ושואלים אותו משהו, אפילו שאינו קשור לעדות שלו, למשל, "בן כמה הוא ?" והוא עונה תשובה שקרית. מיד מפסיקים להאמין לו, גם בעדות שהוא מעיד עליה, כי השופט חושב, על השאלה "בן כמה הוא ?" הוא שקר, אז ודאי הוא משקר גם בעדות שלו.

אז מי שמשקר בשבת, הוא מערער על כל העדות שלו, שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים.

בעזהי"ת

מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך.

[אבל לדעתי- קדושים תהיו כי קדוש ה'.]

שמע ישראל - יש ה'.
ה' אלוקינו - הוא משגיח על העולם , הוא האדון שלנו.
ה' אחד - אחד ולא כמה.

[בעקרון יש 13 עיקרים שהרמב"ם מונה אותם , אלו חלקם...]

עיקר התורה - לעניות דעתי -
"ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה!!
כל התורה על רגל אחת.

שבוע טוב!

נידונו 3 פסוקים:

"שמע ישראל ..."

"...ואהבת לריעך כמוך..."

"את הכבש אחד תעשה בבוקר..."

הקרבת קורבן תמיד-

פעמיים ביום...

תמיד!

[זה חלק גדול מעבודת ה' - לעשות את הדברים בשלימות!]

אמרו לנו את זה מתישהו, שהפס' הזה  נקרא תמצית של עיקרי התורה.

אבל למה דווקא זה? לדעתי יש יותר טובים...מה דעתכם?

כ"כ צפוי שהתשובה הכי לא צפויה תהיה הנכונה.
אבל דוגרי כשחושבים על זה- ההתמדה, ההתמודדות מחדש בכל רגע, זה מה שחשוב. לא לוותר, לא להתייאש, להמשיך לשמור את המצוות למרות שאתה עושה אותם דברים כל יום.. בכל יום למצוא את המיוחד שבו.

כל אחד מהפסוקים שאמרתם נוגע במקום אחד, הפסוק הזה נוגע בהכל- כי בכל עניין צריך להתמיד!

בס"ד

זה מה שבחרו, אאל"ט התנאים.

על ההתמדה שחשובה..

הנה הפתרון, איזה פסוק כולל בתוכו יותר מכל את עיקרי היהדות ?

בהקדמה ל"עין יעקב" מביא המחבר על מחלוקת בין חכמי המשנה, איזה פסוק כולל בתוכו , יותר מכל, את עיקרי היהדות.

רבי שמעון בן זומא אומר, "שמע ישראל...".

רבי שמעון בן עזאי אומר "...ואהבת לריעך כמוך..."

ורבי שמעון בן פזי אומר "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

וממשיך ואומר, שנמנו וגמרו, דהיינו עשו הצבעה בין התנאים שהיו נוכחים בבית המדרש, הלכה כבן פזי. דהיינו שהפסוק המכיל יותר מכל את עיקרי היהדות הוא: " את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

בהצבעה שלנו, מעטים הצביעועל הפסוק הזה, כנראה ניחשו, שיש כאן משהו. מה קרה ? האם דעותינו שונות כל כך מדעות התנאים. ואם נניח שדעת התנאים, היא היא "דעת תורה", האם אנחנו כ"כ רחוקים מ"דעת תורה".

תנוח דעתכם. בעבָרי עשיתי "הצבעות" כאלה, ואף פעם לא נבחר פסוק זה. יש לי שני הסברים, אחד עיוני יותר , והשני ספורי יותר.

1. מובן, ששלושת הפסוקים הנ"ל משקפים 3 עמודים עליהם עומד העולם. לפי הסדר, התורה (שמע ישראל), גמילות חסדים (ואהבת לריעך כמוך) ועבודה (עבודת הקרבנות, את הכבש אחד תעשה בבוקר). או בהסתכלות אחרת: עבודת השם במח, בשכל "שמע ישראל", עבודת השם במעשה "ואהבת לריעך כמוך, ועבודת הלב , החוויה הדתית הכרוכה בעבודת הקרבנות.

הדיון בבית המדרש התקיים כ 100 שנה אחרי החורבן, כשהמשתתפים שמעו את רבותיהם עורגים לחוויה הדתית שהתקיימה בבית המקדש. החרבן, וההפסד שלנו בגינו, היו מוחשיים. הם הרגישו שחרב עליהם ממש עולמם. איך כסא (כסא ה' בעולם) יכול לעמוד על 2 רגליים. חשיבות עבודת ה' בלב, עבודת הקרבנות, היתה כ"כ גדולה בעיניהם, שבחרו בפסוק זה כמכיל את עיקר היהדות.

אנו, שרחוקים אנו מן המקדש ועבודתו, וכלל איננו מבינים מה חסר לנו, ושאף ספר לימוד, אינו יודע ואינו יכול לתאר, את החוויה הגדולה שאיננה, לא בוחרים בפסוק זה.

2. התשובה השניה, תוסבר ע"י ספור אמתי שקרה.

בניו יורק, בשעה הומה מאד, של אחרי הצהריים , כשכולם חוזרים מן העבודה הביתה, עמד אדם בחלון "גורד שחקים" ומאיים לקפוץ ולהתאבד. באים מהמשטרה, מהשירות הפסיכולוגי ומנהלים אתו משא ומתן כדי להניא אותו מכוונתו. בנתיים נוצר "פקק" גדול למטה. ואנשים, הממהרים לחזור הביתה – מתחילים לאבד את הסבלנות. אחרי כשעתיים, התחילה תופעה מוזרה. אנשים יצאו מהמכוניות והתחילו לצעוק לעבר ה"מתאבד" בקול גדול, "קפוץ", "קפוץ".

שני פסיכולוגים שהיו שם עשו סקר בין האנשים שצעקו לו לקפוץ, ושאלו אותם 3 שאלות:

א.     האם אתה מאמין באלוהים ?

ב.      האם אתה נוהג לבקר בכנסיה, אחת לשבוע ?

ג.      למה אתה צועק לו לקפוץ, הרי הוא ימות מזה ?

התשובות שהתקבלו, כדלקמן:

            על שאלה א' – 90% ענו שהם מאמינים באלוהים.

            על שאלה ב' – 80% ענו שהם מבקרים בכנסיה, פעם בשבוע.

            על שאלה ג' – כולם ענו , שהוא מעכב אותם, והם רוצים להגיע כבר הביתה. אם הוא רוצה לקפוץ, שיקפוץ. אבל שלא יעכב אותם יותר.

בניגוד לנצרות, היהדות איננה מודדת את האדם על פי הצהרותיו הדתיות ("שמע ישראל") ככל חשובות שיהיו, ולא על פי הצהרותיו החברתיות ("ואהבת לריעך כמוך") ככל חשובות שיהיו, אלא על פי מה שאתה עושה בבוקר ומה אתה עושה בערב ("את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים"). מה שוים ההצהרות שלך, ככל חשובות שיהיו, אם ברגע של חוסר סבלנות, לא איכפת לך שמישהו אחר ימות, ובלבד שתגיע מהר הביתה.

תחשבו על זה.

שבת שלום

[יותר מתאים לנושא "צדקה" משום ש -]
נתינה = צדקה = תרומה.
לכן - צ' מסמל צדקה.

אבל ,  גם דברייך אמת לאמיתה!!
"שבעים פנים לתורה".

תודה. ישר כח!

אנחנו מצחצחים..אתה לא בולע את המשחה [אני מקווה...];)

יש כאלה נראה לי שיותר מחמירים אבל בעקרון- זה מותר!!

והנה משו שמצאתי: "מותר לשטוף את הפה במים בצום של תענית ציבור ובתנאי שיטה את הראש למטה בכדי למנוע בליעה של המים.
ויש מחמירים .
להרחבה על הצום ומהותו והלכותיו יש לך לעיין ב"ספר התודעה."" (רב עוזיאל)

מקווה שעזרתי.. 

עקרונית לספרדים בארבעת הצומות אין בעיה לצחצח מדינא..אמנם המחמיר תבוא עליו ברכה..אך לאחינו האשכנזים [וכאן נכנס ה''אם אינני טועה..''] אסור.

בתשעה באב וביום כיפור גם לנו הספרדים אסור..והרב עובדיה כותב שבמקרה דחוק ממש יכול לצחצח אם מטה ראשו כלפי מטה..

ששונא אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים- זה עמלק לדעתי.

ו...יש עמלק היום, ואם לא יהיו לנו זכויות הוא יכול להשמיד אותנו, (פצצת אטום וכאלה- יש מספיק דרכים..) לכן אנחנו אומרים את זה.

בס"ד

יש את עמלק העם-והיום כבר קשה לדעת מי הוא (אולי אחמדינג'אד מלך פרס- שם היה העמלקי האחרון שאנחנו מכירים-המן) 

ויש את האידאולוגיה של עמלק- שהיא חיה ובועטת עד היום ועיקרה הכפירה בממשלת ה' בעולם ומזה מגיע רצונם להשמיד את עם ישראל שמייצג את ה' בעולם (דרך אגב אין להם כל כך בעיה שנאמין שיש ה' בשמים- עיקר הבעיה שלהם היא האמירה שה' הוא גם "על הארץ מתחת"-והיינו השגחת ה'- וזה מה שהמגילה באה להוציא מדעתנו, מגילת אסתר באה לגלות את ההסתר ולהראות איך ה' שולט בכל ואפילו בהסתר- לכן הכל קורה בדרך הטבע ולא מוזכר את שם ה' אך בעצם הכל זה ה' )

יש עוד הרבה מה לכתוב ולפרט על עמלק ואם תרצי תגידי ואני אשתדל לפרט.

עכשיו בירושלים "מטפלים" בו, אני מקווה שלא ישאירו ממנו זכר...

בעז"ה.

מקור- מרן רה"י.

בס"ד

שכולם בלי ספק הם חלק ממנו.

צדדים רעים יותר וצדדים טובים יותר.

הרעיון הוא להקיא את הרע, - פחות לתת לו ביטוי בחיים שלנו.
שנשתדל שהצדדים שיבואו לידי ביטוי, לתת להם דגש בנו, זה האלה הטובים.

לא שזה איזה יצור נפרד מאיתנו שמתנחל אצלינו, אלא שאנחנו נילחם בצד הרע הזה שאצלינו ולא ניתן לו להשפיע עלינו לרעה.
זה דעתי.

בס"ד

יצר הרע הוא לא אנחנו בעצמנו.

"נפש החיים" כותב שבהתחלה יצר הרע היה מחוץ לאדם וכמו שרואים בפרשת בראשית שהנחש שבא לפתות את חוה היה מחוץ לה והופיע בצורה של נחש, אבל אחרי החטא יצר הרע נכנס בתוך האדם, וזה מה שאומרים חז"ל שהנחש הטיל בחוה זוהמה, ומעתה יצר הרע מדבר מתוכנו וגורם לנו לטעות שאנחנו רעים וכך לעצור את האדם מלעשות תשובה משום שהוא מרגיש צבוע, אך האמת שיצר הרע הוא לא אנחנו, ועצמתנו היא טוב גמור,וכמו שה' אומר על ישראל "יונתי תמתי" והיינו שהיא תמה ושלמה ואין בה שום מום של עבירה. דרך אגב במעמד הר סיני זכו ישראל ופסקה זוהמתו של הנחש- כמו שאומרים חז"ל (מה שמעיד שוב שיצר הרע הוא לא עצמותנו שאם כן היאך פסקה הזוהמה במעמד הר סיני?!) אלא שבחטא העגל חזרה הזוהמה.

עד כאן על רגל אחת, אם תרצה ארחיב עוד, ויש המון מה להרחיב....

מכאן יש לנו לימוד עצום לחיים והוא עיקר מה שצריך להבין ב"ליל הסדר" והוא שהרע שהוא החמץ הוא לא חלק מאיתנו, בליל הסדר עושים סדר! ושמים כל דבר במקומו, ונזכרים במשך שבוע שלם שחלקנו הוא המצה שמייצגת את יצר הטוב.

אתה יכול גם להרחיב את הלימוד בספר ה"תניא" וב"נפש החייים" וב"דעת תבונות" ועוד בהרבה ספרי חסידות.

בהצלחה!

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=3338

אני יודע שזה לפעמים מבאס להפנות למאמרים, אבל מה לעשות - פשוט חבל על כל תמצות שנעשה לשיעור הזה.

[אגב, גם יצא קונטרס מקיף על כל עניין מחיית עמלק, המחבר: הרב אורי פישר שליט"א, ישיבת כרם דיבנה]

[המנהל פה לא אוהב קישורים, אז..]

שלוש המצוות הקשורות למחיית עמלק
שלוש מצוות בתורה עוסקות בעמלק. הראשונה, מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק, שנאמר (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". השניה, מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את אשר עשה לנו, שנאמר (שם יט): "לא תשכח". השלישית, מצוות עשה, למחות את זרעו של עמלק מן העולם, שנאמר (שם יט): "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".

עמלק שורש הרע בעולם
עמלק מבטא את שורש הרע בעולם, והוא התחיל את שנאת ישראל בעולם. יש לעם ישראל התמודדות קשה מאוד. המסר האידיאי והאמוני שהועיד ה' לישראל מעורר את כל הרשעים שבעולם לצאת ולהילחם נגד עם ישראל. לא היתה אומה בעולם שנרדפה כפי שהאומה הישראלית נרדפה; מחורבן הבית, עבור דרך מסעות הצלב, האינקוויזיציה, מאורעות ת"ח ות"ט ועד השואה הנוראה שפקדה את עמנו. את כל זה התחיל עמלק.

מיד לאחר צאתנו ממצרים, עוד לפני שהצלחנו להתגבש ולהתארגן, ללא שום התגרות וסיבה, בא עמלק ותקף. ואת מי? את העבדים היוצאים לחרות מתוך עבדות ארוכה של מאתים ועשר שנה. עמלק הוא עם המבטא בעצם קיומו את שנאת ישראל, וממילא גם את שנאת התורה ושנאת הרעיון האלוקי של תיקון עולם בחסד ואמת. וזהו שנאמר (שמות יז, טז): "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ופירש רש"י: "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שיימחה שמו של עמלק כולו".

עם ישראל צריך אזהרה מיוחדת למחיית עמלק
יהודים הם רחמנים ובעלי חסד מטבעם, ואף מצוות רבות בתורה מחנכות אותם לכך. לכן היה צריך להדגיש באופן חריף במיוחד את המצווה לזכור את מעשיו הרעים של עמלק ולא לשכחם ולמחותו מהעולם. ורק לאחר ביעור הרע מהעולם תוכל להיות שמחה שלמה בעולם. ולכן בפורים, לאחר מחיית המן ובניו, השמחה גדולה במיוחד.

השירה על הנקמה בהמן ובעשרת בניו
הריגת המן ועשרת בניו היא יסוד מרכזי במגילה, כי זהו עיקר הנס, שהרשעים שקמו על עם ישראל לכלותו נענשו והומתו. במידה מסוימת השמחה על כך אף גדולה מהשמחה על עליית מרדכי לגדולה, שכן עדיין נשארנו עבדי אחשוורוש, ולכן אין אומרים הלל בפורים, אולם נפילת הרשעים היתה ברורה ונחרצת, ועל כך אנחנו שמחים מאוד.

 

השמחה על הריגת המן ובניו באה לידי ביטוי בהלכות כתיבת המגילה: צריך לכתוב במגילה את המתת עשרת בני המן בצורה של שירה. ולא כמו שאר השירות, כדוגמת שירת הים, שבהן הכתיבה והרווחים מעורבים, אלא באופן ישר ומסודר, שבשני צידי השורה כותבים מילה אחת ובאמצע רווח. וכך כל שמות עשרת הבנים שהומתו נכתבים בצד ימין של השורה, והמילה "את" המחברת ביניהם בצד שמאל (מגילה טז, ב; שו"ע תרצא, ג).

והעניין הוא, שדרך כל השירות לבטא את הרווחה שהיתה לישראל, ועל כן גם השירה מרווחת ומתפשטת, ואילו השירה של המתת בני המן מבטאת את השמחה על שנתכלו לגמרי ונעשה בהם דין ישר, ולכן נכתבה בצורה סגורה וישרה (מהר"ל אור חדש ט, י).

קריאת שמותיהם בנשימה אחת
וצריך להתאמץ לקרוא את כל שמותיהם בנשימה אחת, ללמד שכולם נפחו את נשמותיהם ביחד. ובדיעבד אם לא קראם בנשימה אחת יצא. ואות 'ו' של 'ויזתא' כותבים זקופה, ללמד שתלו את כולם ביחד (מגילה טז, ב; שו"ע תרצ, טו, תרצא, ד).

והעניין הוא, שיסוד אמונת ישראל בה' אחד, ועמלק מתנגדים לאמונת הייחוד ושונאים את ישראל. וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין מתגלית אחדות ה' בעולם. ולכן כאשר נענשו מתו כאחד, שמיתתם גילתה את אמונת הייחוד (מהר"ל אור חדש ט, י).

הכאת המן
כפי הנראה, מתוך הלכות אלה החל להתפשט בימי הראשונים מנהג בקרב הילדים, ואף המבוגרים, להכות בעת אמירת המן. וכנראה רצו לבטא בזה את השנאה לרשעים ואת השמחה על מפלתם. ואף שאין למנהגם מקור, כתב הרמ"א "אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו" (תרצ, יז).

אמנם יש מהראשונים שלא נהגו בזה. ויש מהאחרונים שאף יצאו כנגד מנהג זה, מפני שהרעש עלול לגרום לרבים מהשומעים שלא לצאת ידי חובת מקרא מגילה. ובכל מקום ימשיכו במנהגם, ובלבד שיקפידו שכל הציבור יוכל לשמוע היטב את כל המגילה.

מצוות מחיית עמלק על הציבור והיחיד
עיקר מצוות מחיית עמלק מוטלת על כלל ישראל. וכן אמרו חכמים, שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: תחילה להעמיד להם מלך, לאחר מכן להכרית את זרעו של עמלק, ואח"כ לבנות להם בית הבחירה (סנהדרין כ, ב).

ואף שעיקר מצוות מחיית עמלק מוטלת על הציבור - גם על כל יחיד מישראל מוטלת מצווה זו. ואם הזדמן לפניו עמלקי ויש בכוחו להורגו, ולא הרגו, ביטל מצווה זו (חינוך תרד). וכיום נאבד זרעו של עמלק, אולם אם יתברר על אדם שהוא עמלקי ואוחז בדרכם, תהיה מצווה להורגו (ע' קול מבשר ב, מב).

תולדות מחיית עמלק
לאחר שישראל התגבשו בארצם, והעמידו להם למלך את שאול, ומלכותו התבססה, נשלח אליו שמואל בדבר ה': "ויאמר שמואל אל שאול: אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה'. כה אמר ה' צבא-ות: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו. והמתה מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמואל א' טו, א-ג).

אך שאול המלך לא קיים את המצווה כהלכתה, וחמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן והבקר. בעקבות זאת העביר ה' ממנו את המלכות ונתנה לדוד. אולם הנזק שכבר נגרם היה נורא. בגלל חולשת רחמנותו של שאול נותרו רבים מבני עמלק בחיים, והם המשיכו לעשות צרות לישראל. שנים ספורות לאחר מכן, גדוד עמלקים פשט על צקלג, העיר שבה חיו בני משפחותיהם של דוד ואנשיו, שרף את העיר באש ולקח בשבי את כל הנשים והילדים. בחסדי ה', הצליחו דוד ואנשיו להציל את השבויים ולהכות את אותו הגדוד. אולם כיוון שדוד עדיין לא היה מלך, וצבא ישראל לא עמד לרשותו, לא הצליח לכלותם, ונותרו מאותו הגדוד ארבע מאות נערים אשר רכבו על גמלים וברחו (שמואל א, ל). ומסתבר שנותרו עוד קבוצות של עמלקים. ולאחר שמלך דוד, למרות שנלחם נגדם, כיוון שהיו מפוזרים, כבר לא היה ניתן ללחום נגד כולם ולכלותם (ע' בב"ב כא, א, וקול מבשר ב, מב).

עוד מספרים חז"ל, שבאותו הזמן שנשתהה שאול בהריגת אגג, הוליד אגג בן או בת, ומזה נמשך אחר כך זרעו, עד שנולד מצאצאיו המן הרשע (מגילה יג, א).
ואומרים שבכל מקום שיש שנאת ישראל גדולה, יש שם השפעה מזרעו של עמלק.

האם עמלק יכול להציל עצמו ממיתה?
אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, מכל מקום אם יקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, פקע ממנו דין עמלק ואין להורגו. ואלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גנבה, איסור ברכת ה' (לשון סגי נהור), איסור אכילת אבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחברו.

מצווה להציע לעמלק שלום
ולא זו בלבד, אלא שגם אם לא קיבלו על עצמם מרצון לשמור שבע מצוות בני נח, לפני שיוצאים כנגד עמלק למלחמה, מצווה להציע להם שלום, היינו להציע להם שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח, ולהיות משועבדים לישראל ולהעלות להם מס. אם קיבלו את תנאי השלום, אין נלחמים נגדם. ואם לא קיבלו, נלחמים נגדם עד כלותם. וגם אם ירצו לחזור בהם ולבקש שלום, אין מקבלים אותם, שהואיל וכבר התחילה המלחמה נלחמים בהם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כס"מ שם).

האם מקבלים עמלקי שרוצה להתגייר
לדעת הרמב"ם יכול עמלקי להתגייר (הל' איסורי ביאה יב, יז). וכן אמרו חז"ל, שבני בניו של המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, לימדו תורה בבני ברק (גיטין נז, ב; סנהדרין צו, ב), הרי שקיבלו גרים מזרעו של עמלק.

ויש אומרים שאין מקבלים גר מעמלק. וכך היא דעת רבי אליעזר במכילתא (סוף פרשת בשלח), שנשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר לא יקבלו אותו. ומה שאמרו חז"ל, שמבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק, אירע בטעות, שבית הדין לא ידע שהבא לפניו הוא מזרע עמלק, וכך קבלוהו (ישועות מלכו). או שהיה מקרה שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס אישה יהודיה, ובנה נחשב ליהודי, וממנו יצאו אותם מלמדי תורה בבני ברק (רסיסי לילה לח, ה). או שזרעו נתערב בגויים ואחר זמן בא להתגייר, ונודע אח"כ ברוח הקודש שהיו מזרע המן, וגיורם גיור (ר"ח פלאג'י בעיני כל חי לסנהדרין שם). ועיין בחזון עובדיה לפורים עמ' יא-טו, ובציץ אליעזר יג, עא.

ויעויין בדבריו המופלאים של מרן הרב קוק במידות ראיה, מידת אהבה אות ו', שעמלק נמחה מתחת השמיים ולא מעל השמים. ועל פי המבואר כאן אפשר להבינם מעט.

ויהי רצון שנזכה למחות זכר עמלק מתחת השמים, ומתוך כך לשמוח באהבה שלמה עם כל העמים.

לפי דעתי- כי זה קשור למה שכתוב לפני. זה לא סתם משתה. המן קבע יום כדי להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, בוודאי שהעיר שושן נבוכה, המן והמלך ישבו לשתות אחרי הודעות כאלה. זה היה יום עצוב.

(המשפט הזה מאוד מעניין כי הוא כאילו סתירה, כל העיר נבוכה,  והמלך והמן ישבו לשתות. שמחה ועצב ביחד.)

כבר רש"י הרגיש קושי בפסוק ולכן פירש רש"י -
"והעיר שושן נבוכה" - היהודים שבה.

איזה כיף זה לדעת ששאלת שאלה שרש"י הקדוש חשב עליה...

בהצלחה.
פורים מלא אור!!

[שירה,זאת הייתה השאלה שלי...=]]

יום טוב

אותכם]

כתוב "העיר שושן נבוכה" ולא "שושן הבירה" כי זה לא המלך ומקורביו זה תושבי העיר [גם הגויים]

ונבוכה- זה לא נעלבה או משהו כזה..

זה התבלבלה, מעצם הגזירה הלא מובנת

---------------------

ממש אהבתי

תודה לכולם. 

בראש יהודי...

מה,

את לא????

סתם, לא יודעת... שמחה אמיתית זה משהו לא מוגדר..
בשניה שזה קורה לך- אתה יודע שזאת שמחה אמיתית בשבילך. אבל אתה לא יכול לדעת מה זה- עד שזה קורה לך~

עבודת ה' שלמה, סיפוק במעשים, הרגשה רוחנית...- זה שמחה אמיתית.

אבל שמחות קטנות יותר לדעתי גם נחשבות...

בס"ד

שמחה אמיתית שלי- לדעת שאני כולי לה'

בס"ד

ושאני הולך(ת) בדרך האמת!!

בס"ד

ושאני הולך(ת) בדרך האמת!!

"התחברות לקב"ה" למשל, יכולה להיות הביטוי של השמחה.

[אגב, "עשית" זה בלי ה' בסוף.. ]

בס"ד

מה הקשר ל"עשית"?

בעזרת ה' יתברך

ואולי אף מחר. קיצור- בהמשך החיים.

אני זזה לשמחת שושן פורים.
שושן פורים שמח!!

דרך אגב...

שמתם לב שרק בנות הגיבו על זה?.....

בס"ד

את השאלה הזאת אפשר לשאול בעצם על עוד הרבה מצוות כמו קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה והתשובות ידועות...והנה עוד שני תשובות

מישור נפשי- קריאת המגילה אינה זכירה בעלמא אלא מסע שצריך לעבור אותו תוך כדי הקריאה, הקריאה במגילה צריכה להכניס את האדם ל"דעת" אחרת, למחשבה אחרת להסתכלות אחרת על המציאות, היא צריכה להעלות את האדם ולשנות אותו, ואם כן, מה זה משנה שאת כבר קראת את המגילה וזוכרת מה כתוב...הענייין הוא להפנים לא להבין, ובשביל זה צריך לעצור הכל, להטות אוזן, ולשמוע.

מישור הסוד- כידוע קריאת המגילה  היא מעשה שחז"ל תיקנו לעשות, אשר על ידו מאירים האורות העליונים, ובמקרה דידן הארת הנהגת ה' שלמעלה מתפיסתנו ואשר כולה חסד וטוב שלם, ואם כן זה לא מעניין אף אחד שאת זוכרת את המגילה, ולא משנה שאתמול קראת- היום זה יום חדש (ומקום חדש-ירושלים), ועתה צריך לעשות את הפעולה הנ"ל.