"חייב אינישי לבסומי בפוריא" כל אדם חייב להתבשם מפורים-מהאור של החג ולא רק מיין(זה מוקדש לבנות שלא משתכרות)
שמעתי דבר תורה יפה לפוריםחילא דמשכנא
דברי תורה מאלפים לפוריםקשקשן
מאת מו"ר עט"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א:
20090309201203.pdf - עד דלא ידע
20090309201428.pdf - 'התחדשות' אדר
לקשקשן - 502!אבא שמואלאחרונה
הודעה לכל הצדיקים!!!!!!אנונימי (פותח)
צדיקים גוט פורים יה"ר שתזכו לעבוד את השי"ת באמת ולשמוח באמת ולשמח את כל עמ"י ולעבוד אותו יתברך בשמחה ולראות איך ה' נמצא איתנו גם בנפילות וגם בעליות ולראות שה' זה הכל והכל זה ה' ותפשטו יד כלפי ה' יתברך והוא ימלא בקשתכם(כמו כשכתוב "כל הפושט יד נותנים לו")ותזכו בעזרתו יתברך "לנצח על מלאכת בית ה'" ונראה כולנו בבנין המקדש א פריילעך פורים!!!
שלום=] שאלה בנוגע למעמד הר סיני..טל_טול
בס"ד ובעזרתו יתברך=]
עלתה בי שאלה קטנה..
במעמד הר סיני התורה ניתנה לכלל האומה, נכון? האומה בכללה נשאלה אם תרצה לקבל את התורה וכולם ענו "נעשה ונשמע".
הכל טוב ויפה, אלא שזה לא נשמע קצת כפייה? אם אדם פרטי לא היה רוצה לקבל את התורה? רק בגלל שכל עמישראל נתן את הסכמתו אז גם הוא צריך לקיים את התורה?
אני אשמח מאוד לתשובות רציניות, ומצטערת אם זה נשמע אפיקורסי למדי=]
תודב רבה וליל"ט!
תגובהלהבת-כוח
יתן להגיד שפורים הוא הכפרה של זה, מכיוון שאת פורים עמ''י בחרו ורצו, אבל גם כאן את יכולה להגיד, שמה אם אדם אחד לא רצה את החג, ולא רצה להוסיף מצווה. ולכן אני חושבת שנכנס ההגדה של כל עמ''י אחים, אדם אחד שלא רצה את זה, ורצה לכפור- איכשהו היה יכול לעשות את זה, אבל זה הייעוד הכללי שלנו- לעבוד את השם ביראה ובאהבה!
זה כמו שבבית ספר ישנם עונשים פרטניים ועונשים קולקטיביים, או צ'ופרים לכל הכיתה וכדו'. גם כאן, יכול להיות שתלמיד אחד לא חטא, או תלמיד אחד לא רצה לצאת לדשא ולעשות שיעור שמש, אבל מה לעשות כולם יוצאים ולכן הוא גם יצא.
אנחנו עמ''י ככלל, ואכן נאמר שמעמד הר סיני היה סוג של כפייה, אבל אני לא חושבת שזה כל כך קשור לעניין של כפיית אדם אחד, אלא אם כבר, יותר ככפייה המונית.
וזאת דעתי..
...הסנה-בוער
בס"ד
יש המון הסברים על זה [כפה עליהם הר כגיגית.. או איך שזה לא הולך..]
אבל בצורה בסיסית... אמא שמכריחה את הבן שלה הקטן לחזור מיד כשמחשיך הביתה- נכון, זה פוגם בהנאה הרגעית שלנו, אבל לכווולם ברור שזה לטובתו...
חוץ מזה שזה שהיינו במעמד הר סיני לא אומר שאנחנו חייבים לקיים את התורה, יש לנו בחירה חופשית...
יש המון הסברים על זה [כפה עליהם הר כגיגית.. או איך שזה לא הולך..]
אבל בצורה בסיסית... אמא שמכריחה את הבן שלה הקטן לחזור מיד כשמחשיך הביתה- נכון, זה פוגם בהנאה הרגעית שלנו, אבל לכווולם ברור שזה לטובתו...
חוץ מזה שזה שהיינו במעמד הר סיני לא אומר שאנחנו חייבים לקיים את התורה, יש לנו בחירה חופשית...
עד כמה שידוע לירחלקה
כל העם [כל פרט ופרט] מעמ"י נכח במעמד ואישר את הקבלה...
היתה כפיה גדולה יותר ממה שציינתאנונימי (פותח)
היתה כפיה גדולה יותר ממה שציינת, אבל נתחיל במה ששאלת
בנגוד לעמים אחרים שהעם = אוסף של פרטים, הרי עם ישראל הוא יישות צבורית גדולה ואיננה קשורה בדוקא בוסף זה או אחר של פרטים. היום ניתן להבין זאת טוב יותר מפעם. ישנו אדם פרטי, והוא יכול להחזיק בעלות 100% על חברה מסוימת, שהוא הבעלים היחיד שלה, והיא חברה בע"מ (בערבון מוגבל) וחברה זאת היא יישות משפטית שונה ממנו. אם הוא חייב כסף בחברה, א"א לגבות ממנו אישית.
הקב"ה לא שאל כל יחיד ויחיד מישראל אם הוא רוצה לקבל את התורה, אלא את "כלל ישראל", הנשמה הגדולה של כל ישראל, בעבר , בהווה ובעתיד. הפרטים מחויבים מדין הערבות שיש לעם ישראל זה לזה.
הכפיה הגדולה היתה שהקב"ה הראה לעם ישראל יותר קירבה והבנה "מה זה הקב"ה" עד שהם לא יכלו לסרב לקבלת התורה, נכספה נפשם לקב"ה, והסכימו להכל.
ובימי מרדכי ואסתר חזרו וקבלוה, למרות שהיו בגלות, היו צרות, היו רחוקים מא-ל חי, קבלו על עצמם את התורה. במגילה כתוב "קימו וקבל" וקוראים "קימו וקבלו" כי שוב קבל על עצמו כלל ישראל, ואח"כ קיימו כל הפרטים
תודה לכולם על התשובות!!טל_טולאחרונה
תזכו למצוות!!
חג שמח
עד דלא ידעאנונימי (פותח)
קישור למאמר- פורים על פי החסידות
שלון כולם..889
המצאתי איזהשהיא תפילה לעצמי..:
לישועתך קיוויתי ה' והייתה לו תשועתי וגופי ונשמתי בידו נתונים כי אין כמותו ריבונו של עולם,
תן בליבי כוח להקשיב ולהפנות לאחרים את מבטי
שאזכה לדעת מהמתרחש סביבי
ואזכור לעד את כל הערנים
שנאמר "הושיטה נא את ידי, בל אשוב ואראה את אויבי המזדקפים להורגי"
יהי רצון, שלא אחטא ולא אחטיא אנשים
לא מרצוני ולא מרצון אחרים
יהי רצון אלוקי שאראה את חברי כיאלו היו אניו אפול לפניך בכל שנייה ושנייה,בכל דקה ודקה
שתזכני אלוהי שתפילה זו תתקבל לפניך
ולפני מלאכי השלום הנתונים לשמך "מלאכי ה' קשובים ואינם מחטיאים בני אנוש זכים"
ברוך אתה ה',שומע תפילה ומאזינה בכל עת ועת
אמן כן יהי רצון
חח..בהתחלה זה היה בצחוקים..אבל זה תפילה טובה לדעתי כמו כל התפילות האלה של לאמרה לפני מבחן..אז אני יכולה להגיד את זה? או שזה מעין זלזול?
זו לא תפילה טובה, זו תפילה נהדרת !אנונימי (פותח)
ובכלל, כל דבר היוצא מן הלב אל הקב"ה היא תפילה טובה. ילד לא בורר מילים כשהוא מדבר עם ההורים שלו (מה שלא נכון כשהוא מדבר עם המנהל) וכין ש"בנים אתם לה' אלהיכם" דברו בלי שום מניעים. דברו ודברו. ה' שומע ועונה, גם אם בהתחלה נדמה לכם שאתם לא שומעים את התשובה.
אבל ה' הוא גם מלך שלנו, אז-אומרים ה-כ-ל למלך?..שפרירית
לא. אז איך זה מסתדר?
למלך יש בן ויש לו עבדים, לא יכול לקרות ?אנונימי (פותח)אחרונה
יש למלך בן, (גם עבדים יש לו). המלך, מולך ושולט, יוא עושה כנס של ממשלתו, ובנוכחות שריו החשובים, ה"בן" הקטן נכנס לחדר, ומבקש סוכריה. המלך מפסיק הכל, מחייך לבנו הקטן ונותן לו סוכריה.
זאת התמונה. אבל כשהילד מבקש סוכריה, הוא מבקש מאביו בתורת "אבא", לא בתורת "מלך". מאידך , אם הוא רוצה לעשות טובה לחבר שלו, הוא מבקש מאביו לשחררו ממסים, למשל, בתורת "מלך".
אפשר להבין, אני חושב.
זה מעין זלזולשרון אבורביע
חח.. אין כזה פסוק "הושיטה נא את ידי, בל אשוב ואראה את אויבי המזדקפים להורגי" זה אני המצאתי!
וגם כתבנו את זה ב2 דקות בקושי..ובכלל התפילה הזאת לא אומרת כלום, רק נשמעת חכמה..(חח..גם זה לא..)
"ואזכור לעד את כל הערנים"...
לגבי "ה'" -אח..
שימו לב להגיד את - ה' = השם.
ו...לא להגיד שם אדנות. [ה' = א -ד-וני]
שתפילותינו יתקבלו באהבה!!
חודש מלא שמחה!
באצלך בתענית אסתרנח נחמן מאומן
באצלך בתענית אסתר
למה צריך לקרוא לה אם היא באה לבד ?אנונימי (פותח)
למה צריך לקרוא לה אם היא באה לבד ?
על הפסוק המוכר בישעיהו "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד", יש מחלוקת ב"זוהר" מה הכוונה ל"קדוש ה'". יש אומרים שהכוונה ליום כיפורים, שאין בו עונג (אכילה ושתיה) אלא רק כיבוד (בבגדים נאים וכו') ויש אומרים שהכוונה על שבת בבוקר. בכל אופן על תחילת הפסוק "וקראת לשבת עונג" אין מחלוקת שהכוונה לתחילת השבת. ידוע לנו שהשבת יורדת עלינו, בין אם אנחנו מסכימים לקבלה ובין אם לא, אז למה צריך לקרוא לה , אם היא באה לבד ?
תשובת ה"זוהר" שאדם חייב להוסיף בכניסת השבת (וגם ביציאתה, כידוע) מהחול אל הקודש, ולקבל שבת עוד לפני שהיא מגיעה. דהיינו, כשעדיין לא ירדה עלינו השבת, חובה , על פי פירוש ה"זוהר" לקרוא לה ולקבל את השבת. אפשר לעשות את זה בצורה מושלמת אם כמה דקות לפני שקיעת החמה של כניסת השבת אומרים "בואי בשלום וכו'" ומקבלים עלינו את השבת.
למה זה חשוב ?
א. ידוע שאנחנו מצפים למשיח שיגיע במהרה בימינו. על פי תכנית הבריאה 6000 שנה הם חול, מקביל ל 6 ימות החול, והאלף השביעי – גאולה, מקביל ליום השבת, השביעי. לפי זה, כניסת השבת, דהיינו הגאולה, במועד המאוחר ביותר, תהיה רק בעוד 221 שנה (5769-6000). אבל אנחנו מבקשים שהקב"ה יביא לנו את הגאולה מוקדם יותר, שיוסיף מהחול אל הקודש, אז הבה ניתן לו דוגמא אישית, ונוסיף גם אנחנו מהחול אל הקודש.
ב. על פי ה"זוהר" הנשמה היתרה שמקבל כל אחד בשבת, מותנית בקבלת שבת מוקדמת (בהוספה מהחול אל הקודש) . אמנם ייתכן שגם מי שלא הוסיף מהחול אל הקודש מרגיש שיש לו נשמה יתרה בשבת, אבל זו הרגשה "מזויפת" שמקורה במאכלים היתרים שהוא אוכל בשבת. זה רציני, אני לא המצאתי את זה.
הוכחה שזה חשוב.
ידוע שכל דבר טוב וחשוב שאנחנו רוצים לעשות, בא השטן ומפריע לנו . והנה תראו , מעשה שטן. תמיד יש הרגשה ביום שישי שלא מספיקים. עובדים עד הרגע האחרון, ונכנסים ללא נשימה לשבת קודש. הרי זה מעשה שטן, ולא אמיתי. עובדא. בחורף , כשהימים קצרים, ושבת נכנסת בשעה 4:00, גומרים את כל ההכנות עם כניסת השבת. אז למה בקייץ, כשהימים ארוכים, אנחנו גומרים כל ההכנות בשעה 7:30, ולא ב כמו בחורף. מה ? אוכלים יותר בקיץ מאשר בחורף ? – הוא אשר אמרתי "מעשה שטן".
כל מי שיגמור את כל ההכנות, ואת הריצות המטורפות של יום שישי, חצי שעה לפני כניסת השבת, ויקבל על עצמו שבת מוקדם, ירגיש ממש "גאולה" . מומלץ.
על הפסוק המוכר בישעיהו "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד", יש מחלוקת ב"זוהר" מה הכוונה ל"קדוש ה'". יש אומרים שהכוונה ליום כיפורים, שאין בו עונג (אכילה ושתיה) אלא רק כיבוד (בבגדים נאים וכו') ויש אומרים שהכוונה על שבת בבוקר. בכל אופן על תחילת הפסוק "וקראת לשבת עונג" אין מחלוקת שהכוונה לתחילת השבת. ידוע לנו שהשבת יורדת עלינו, בין אם אנחנו מסכימים לקבלה ובין אם לא, אז למה צריך לקרוא לה , אם היא באה לבד ?
תשובת ה"זוהר" שאדם חייב להוסיף בכניסת השבת (וגם ביציאתה, כידוע) מהחול אל הקודש, ולקבל שבת עוד לפני שהיא מגיעה. דהיינו, כשעדיין לא ירדה עלינו השבת, חובה , על פי פירוש ה"זוהר" לקרוא לה ולקבל את השבת. אפשר לעשות את זה בצורה מושלמת אם כמה דקות לפני שקיעת החמה של כניסת השבת אומרים "בואי בשלום וכו'" ומקבלים עלינו את השבת.
למה זה חשוב ?
א. ידוע שאנחנו מצפים למשיח שיגיע במהרה בימינו. על פי תכנית הבריאה 6000 שנה הם חול, מקביל ל 6 ימות החול, והאלף השביעי – גאולה, מקביל ליום השבת, השביעי. לפי זה, כניסת השבת, דהיינו הגאולה, במועד המאוחר ביותר, תהיה רק בעוד 221 שנה (5769-6000). אבל אנחנו מבקשים שהקב"ה יביא לנו את הגאולה מוקדם יותר, שיוסיף מהחול אל הקודש, אז הבה ניתן לו דוגמא אישית, ונוסיף גם אנחנו מהחול אל הקודש.
ב. על פי ה"זוהר" הנשמה היתרה שמקבל כל אחד בשבת, מותנית בקבלת שבת מוקדמת (בהוספה מהחול אל הקודש) . אמנם ייתכן שגם מי שלא הוסיף מהחול אל הקודש מרגיש שיש לו נשמה יתרה בשבת, אבל זו הרגשה "מזויפת" שמקורה במאכלים היתרים שהוא אוכל בשבת. זה רציני, אני לא המצאתי את זה.
הוכחה שזה חשוב.
ידוע שכל דבר טוב וחשוב שאנחנו רוצים לעשות, בא השטן ומפריע לנו . והנה תראו , מעשה שטן. תמיד יש הרגשה ביום שישי שלא מספיקים. עובדים עד הרגע האחרון, ונכנסים ללא נשימה לשבת קודש. הרי זה מעשה שטן, ולא אמיתי. עובדא. בחורף , כשהימים קצרים, ושבת נכנסת בשעה 4:00, גומרים את כל ההכנות עם כניסת השבת. אז למה בקייץ, כשהימים ארוכים, אנחנו גומרים כל ההכנות בשעה 7:30, ולא ב כמו בחורף. מה ? אוכלים יותר בקיץ מאשר בחורף ? – הוא אשר אמרתי "מעשה שטן".
כל מי שיגמור את כל ההכנות, ואת הריצות המטורפות של יום שישי, חצי שעה לפני כניסת השבת, ויקבל על עצמו שבת מוקדם, ירגיש ממש "גאולה" . מומלץ.
..להבת-כוח
אפשר בבקשה להרחיב על "בואי בשלום וכו"? כדי שאוכל להגיד את זה, כי אין לי מושג על מה בדיוק אתה מדבר!
בתקווה לגאולה שלימה!
שבת שלום!
בואי בשלום, זה הפזמון האחרון של לכה דודיאנונימי (פותח)
בואי בשלום, זה הפזמון האחרון של לכה דודי, ולא צריך להמתין עד שיגמרו לשיר את כל לכה דודי, אפשר לומר לפני קבלת שבת, וזהו הנוסח, כפי שמופיע בנוסח ספרד:
בּוֹאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. גַּם בְּרִנָּה (ביו"ט בְּשִׂמְחָה) וּבְצָהֳלָה. תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה. בּוֹאִי כַלָּה. בּוֹאִי כַלָּה. בּוֹאִי כַלָּה שַׁבָּת מַלְכְּתָא:
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה:
הנה קראנו לשבת לבוא ולחול עלינו.
תודה!להבת-כוח
בעז''ה אומר את זה השבת, ובתקווה לכל שבת!
שבת שלום
איזה יפה, תודה רבה!הסנה-בועראחרונה
שאלה קטנהאדרת
בס"ד
בפורים, לא אומרים הלל,
ה"תירוץ" הוא, שזה בגלל שהנס קרה בחו"ל.
האם זו באמת הסיבה?
ואם הוא קרה בחו"ל, זה ממעיט מערך הנס?
עושה אותו פחות משמעותי?
כן.אח..
קודם כל - יש כמה תירוצים על השאלה של "למה לא אומרים הלל ביום פורים" - זו שאלת הגמ'.
לדוגמא - עוד תירוץ המופיע בגמ' [מגילה - יד.] - "קרייתא זו הלילא" = קריאת המגילה
היא ההלל. [בגלל שיש בה פרסום הנס ועל ידי כך משבחין את ה' יתברך.]
ו...לשאלתך - מה פיתאום לא לומר הלל בגלל שהנס קרה בחו"ל.
* המהרש"א מסביר - שבארץ ישראל - יש השגחה תמידית ע"י ה'. [*מופיע בהערות ב - "שוטינשטיין"]
הניסים בארץ נעשים ע"י הקב"ה בעצמו.
הניסים בחוץ לארץ נעשים ע"י מלאך [או שליח אחר] שהוא בעצם שליח של הקב"ה.
ע"כ ניסים שנעשו בארץ - אומרים עליהם על הניסים משום שה' עשה אותם
בעצמו. אולם ניסים שבחו"ל לא אומרים עליהם על הניסים משום שהם לא נעשו ע"י
הקב"ה עצמו אלא רק ע"י שליח.
[ממשיכה הגמ' לשאול - הרי על יציאת מצרים אמרו [ואומרים] שירה והודאה לה' - א"כ
אתה רואה שאומרים "שירות" לה' גם על נס שארע בחול? עונה הגמ' -
"כדתניא [כמו שלמדנו] עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל
לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה"]
מקוה שהובנתי.
חודש מלאור!!
אל תשפוט אדם.קלמנטינה
איך זה שכתוב לשפוט כל אדם לכף זכות, ובכ"ז כתוב 'אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו'.
אנחנו הרי לעולם לא נהיה זה במקומו של זה.
אנחנו הרי לעולם לא נהיה זה במקומו של זה.
נכון.אח..
לכן , אדם מישראל [מדובר שהוא לא רשע , כי אם הוא רשע , הדין הוא אחר]
אל תשפוט אותו לכף חובה! אלא...עד שתגיע למקומו.
ממילא - "הוי דן את כל האדם לכף זכות".
ההסתכלות שלנו על האחר , לא רק שלא צריכה להיות שלילית ["אל תדון את האדם (לכף חובה) עד שתגיע למקומו"]
אלא - צריכה להיות חיובית. ["הוי דן את כל האדם לכף זכות"]
ממילא , שני אמרות חז"ל לא סותרות , אלא , הולכות אחת עם השניה.
אגב - חשבתי...נראה לי שזה לא רק בשביל האחר ["הוי דן..."] - שחבירו לא יצא "מלוכלך".
אלא , במיוחד בשביל מי שפועל את ה "הוי דן..." שממילא הרגשתו יותר טובה.
אבל...זה רק מחשבה שלי. תחשבו על זה.
מקוה שהובנתי.
חודש מלא שמחה בעז"ה!!
התירוץ הזה נכון, למרות שהוא לא סביראנונימי (פותח)
התירוץ הזה נכון, למרות שהוא לא סביר, האם נתקלתם בתופעה הזו ?
כן, ודאי, כל אחד נתקל בתופעה הזו, כאשר הוא מתרץ את מעשיו שלו. גם התירוצים הדחוקים ביותר, מתקבלים על הדעת במקרה כזה. נכון ?
כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו, כשם שאתה מקבל תירוצים דחוקים כאשר אתה "דן" את עצמך, כך תקבל תירוצים כאלה כאשר אתה "דן" את חברך, ואז מתקיים כאילו "הגעת למקומו". אתה מתיחס אל הזולת כאילו שאתה במקומו. ואז יצא שדנת אותו לכף זכות.
אם כבר מדברים על זה..הי.
מה התכלית של כל הקטע של לדון כל אחד לכף זכות וכו'?
כי...אח..
אני לא יודע מה קרה לו. למה שאני אסתכל עליו כרשע?
מה? אולי הוא עשה את זה כי הוא היה בקשיים וזה מותר?
יעני , אם אני לא אדון אותו לכף זכות - אני אערער באדם.
רגע , הוא עבר עבירה!! הוא אדם רע!! אבל...זה אולי באמת זה לא אמיתי.
אם תכנסי לבית , ופתאום תראי את האבא צועק על הילד ונותן לו מכה ביד.
מה תגידי? ש...האבא עושה את זה בכדי לחנך את בנו. למה תגידי את זה?
כי - את לא היית לפני. לא מסתבר שהוא סתם יכה את בנו. א"כ מן הסתם שהוא
עשה את זה בכדי לחנך את בנו.
ז"א אי הודאות שלנו כלפי המעשה - ה' אומר לנו - רגע , "ואהבת לרעך כמוך" -
איך היית רוצה שיסתכלו עלייך אחרים אם היית במצב שלו - שידונו אותך שאתה לא עברת עבירה.
נכון? שהרי באמת לא עברת. כך גם...את האחר צריך לדון במצב ש "לא עבר עבירה" - כי לא ידוע
לנו כל פרטי המקרה. תסתכל במשקפיים נקיות על חבר שלך!
יש עוד משו - כתבתי את זה בתגובה הקודמת -
ש...אולי זה בשביל האדם עצמו. ז"א , אם תמיד תסתכל עליו כאדם רע - החבר שלך -
אתה תהיה במצב מתוח תמיד. לא תהיה רגוע. תחשוב שהוא מרכל עלייך מאחורי הגב.
תחשוב שהוא זומם לעשות לך מזימה. תמיד תהיה ב"אטרף". בא ה' ואומר לנו -
תרגעו. מסתבר [אמרנו שמדובר שהאדם לא רשע] שהוא לא עשה את זה מרוע לב.
תדון אותו לכף זכות ו...תהיה שקט. {אבל כמו שאמרתי , לא זכור לי שראיתי את זה באיזשהו מקום
את הפירוש הזה - מקווה שזו האמת}
מקוה שהובנתי.
חודש מלא אור!!
אתה בעצם אומר,הי.
שטבע האדם להסתכל על החבר שלו בעין רעה?
והאפשרות של לדון היא באה לתקן את זה?
והאפשרות של לדון היא באה לתקן את זה?
לא. "בצלם אלוקים עשה את האדם".אח..
אני אישית חושב שטבע האדם הוא "טוב".
האדם נברא ב"צלם אלוקים" - ו...מידותיו של ה' הם "טובות". [מושג רק להמחשה אצלינו. אגב -
שה' הוא טוב יש הוכחה לפני כמה שירשורים למטה...]
לכן - גם טבע האדם הוא טוב!
אלא שעם כל הדברים החיצונים אליו - האדם מושפע ומשנה את הסתכלותו על החיים.
באה התורה ואומרת - היי. תפוס ת'צמך בידיים.
שמור על "הצלם אלוקים" שבך - הנקודה הטובה שבך. ו...אל תביא לרוע החיצוני להשתלט עלייך.
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" - תחזיר את עצמך ל - "אני" האמיתי שבך!!
מקווה שהובנתי.
חודש מלא שמחה!!
האדם נברא ב"צלם אלוקים" - ו...מידותיו של ה' הם "טובות". [מושג רק להמחשה אצלינו. אגב -
שה' הוא טוב יש הוכחה לפני כמה שירשורים למטה...]
לכן - גם טבע האדם הוא טוב!
אלא שעם כל הדברים החיצונים אליו - האדם מושפע ומשנה את הסתכלותו על החיים.
באה התורה ואומרת - היי. תפוס ת'צמך בידיים.
שמור על "הצלם אלוקים" שבך - הנקודה הטובה שבך. ו...אל תביא לרוע החיצוני להשתלט עלייך.
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" - תחזיר את עצמך ל - "אני" האמיתי שבך!!
מקווה שהובנתי.
חודש מלא שמחה!!
כל העולם היה שונה לו...אנונימי (פותח)
כל העולם היה שונה לו היינו שופטים את חברינו לרעה רק כדי לתקן. הבעיה היא ששופטים לרעה, וזהו. אנחנו מצווים ע"י התורה להגדיל את הטוב בעולם, בין השאר ע"י לימוד זכות.
כתוב בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך.." כי בדרך כלל מוכיחים את הזולת מתוך שנאה. תוכיח את עמיתך מתוך אהבה, ואז התוכחה תתקבל.
לא תמיד יש לנו הזכותתירא-אלאחרונה
להימנע משיפוטיות. לפעמים יש בה צורך, יש גם חיוב על הוכחה של אחר. כשאתה במימד דומה לזה של מישהו אחר, לפעמים יש הכרח לבחון את התנהגותו ולהעיר לו עליה, לא כשופט, כעמית.
ההשתדלות במניעת חטא על ידי אחרלהבת-כוח
ב''ה ובשעה טובה, קיבלתי תשובה על השו''ת ששאלתי.
לאנשים ששכחו, אכתוב את השאלה...
"האם מותר לעשות משהו שאתה יודע שיכול להיות שאדם אחר יחטא בעקבות כך, האם החטא עליך, מותר לך בכלל לעשות אותו?
למשל בשבת בבית ספר יש מקום לתלישת נייר אחרי נטילת ידיים, האם חובה על האולפנא להוציא את הנייר לפני שבת, ואולי שאלה שלא במקומה, אבל על מי האשמה? יש כאן בכלל עניין של אשמה? הרי אם זה לא היה שם, בנות לא היו נופלות בזה (ואני ממש לא מאשימה, פשוט רוצה לדעת)
או אם אני אסרוג כיפה שלא ניראת מכל הצדדים/מכסה את הראש, האם מותר לי בכלל להכין? ושוב על מי האשמה? האם אפשר לצאת מנקודת הנחה שממילא הוא יקנה כיפה כזו, ואני פשוט מרוויחה? האם זאת גישה שנקרית בדרכנו לפעמים, ואפשר להסתמך עליה, והמחמיר "תבוא עליו הברכה" כמו שנאמר..?
או גם למשל, כשיש אתרי אנטרנט פתוחים בשבת, הרי ברור שהאדם נופל, אבל האם יש מחובת האתר הדתי להיסגר לפני שבת?"
------------------------------------------------------------------------------------
ותשובת הרה''ג יעקב אריאל...
איסור לפני עיור מהתורה הוא כשאדם גורם בלעדי וישיר לאחר לחטוא, כגון: מושיט לנזיר יין כשאין לנזיר אפשרות להשיג יין אחר.
במקרה הראשון, אם אין במקום נייר חתוך זוהי הכשלה גמורה, אם יש נייר חתוך אין כאן הכשלה לא מהתורה ולא מדרבנן.
גם האינטרנט הפתוח בשבת דומה. הגולש הוא האשם הבלעדי. בכל זאת ראוי לפחות להודיע לכל הנכנס ששבת היום והוא מתבקש לא להיכנס.
כשיש לנזיר אפשרות להשיג יין אחר, האיסור הוא לא מהתורה אלא רק מדרבנן משום מסייע לדבר עברה
זהו המקרה של הכיפה. אך אם מדובר במקרה שיש קשר אישי בין הסורגת לבחור והוא מעוניין רק בכיפה שהיא סורגת היא עוברת על לפני עיור.
---------------------
תודה לכל העונים בזמנו!
יפה מאד! החכמת אותי...mama
שאלה--הי.
נגיד בבחירות,האם מותר ללכת ולהשתתף בהפצת אחת מהמפלגות ש"לא כ"כ טובה" כדי להרוויח כסף. אז נכון שזה יהיה השתתפות לרע,אבל גם ככה מישהו אחר יעשה את זה..
אני לא יודעת עד כמה זה חד משמעיmamaאחרונה
ממה שזכור לי מתקופת הבחירות גם של ירושלים וגם של ראשות הממשלה,
אסור לעודד/לשכנע אנשים להצביע למפלגה שהיא לא ראויה, או בעייתית...
זה גם נשמע הגיוני מבחינה מוסרית.
אבל אני לא כ"כ יודעת.
שחכמים ממני יענו לך...
את חטאי אני מזכיר היוםאנונימי (פותח)
בעבר כתבתי בפורום אחר במשך כשנתיים. רכזתי את דברי התורה הראויים (למעט השטויות שכתבתי) לחוברת בשם "כתבי חרבונה", והעליתי אותם לאתר באינטרנט. הנה כתובת של חומר האקטואלי להיום:
לפרשת השבוע
http://www.planetnana.co.il/arturot/harvona.doc#_Toc85489970
לפורים וחודש אדר
http://www.planetnana.co.il/arturot/harvona.doc#_Toc85490148
אין לי זכויות יוצרים על דברי תורה. מותר להעתיק, להדפיס, למכור, לפרסם. הכל.
תגידו לי את דעתכם....<^TNT^>
אני כותב את זה בשם חבר שלי
הוא ממש מאמין בקדוש ברוך הוא ואין לו את הדיכאון הזה
ומנסה ליות שמח
אבל מה תמיד בתפילה הוא אומר לי שהוא לא מיתפלל בגרוש
זה לא שהוא לא מאמין
פשוט הוא לא מרגיש היתחברות לתפילה או משו כזה...
וגם אם הוא מבקש מה' דברים מישל עצמו וכאילו אומר לו שהוא אוהב אותו
ומאמין בו
וכשיש לו צרה הוא מיתפלל אך ורק לה'
מה זה אומר עליו?
מה הוא סוג של כופר\רשע?
וואי..בקטנה
הזדהתי עם חבר שלך לגמריי,מה באמת אתם אומרים.?
נכון,מאמינים וכל,אבל לא באלכם להתפלל,ןזה לא "יצר הרע",פשוט לא מתחברים וזה הכל,
מרגישים צביעות אם מתפלליםכי זה קורה רק שצריך משהו.
מה עושים<?!
חברבעל תשובה
לא כופר, ולא רשע!
הוא נשמע אדם טוב!
לא חייבים להתחבר...
הוא נשמע אדם טוב!
לא חייבים להתחבר...
תגובהלהבת-כוח
לגבי צביעות 'כשפונים רק כשצריך
כנסו לשירשור הזה, ואם משו לא מובן, מוזמנים לפנות אלי- אחרי זה קיבלתי תשובה יותר מספקת בפרטי..
Forum/Forum.aspx/t88061#858272
ולגבי השאלה עצמה-
כופר? בשום פנים ואופן לא!! קשה לו התפילה.. ואני מזדהה איתו מאוד! תפילה זה נושא שלי לפחות תמיד יש בו עליות וירידות, חלק מהזמן אני מצליחה להתחבר וחלק מהזמן לא. אני ממליצה שילמד ספרונים שיא הקלילים ונעימים של מרכז הרב, את "ואני תפילתי" אני ראיתי את של תשרי וחשון, אני לא יודעת מה הנושא של האחרים אז אני לא יכולה להגיד. ואפשר לקבל אותם מאנשים ממרכז. אני חושבת שלאט לאט עם הרבה רצון אפשר להתחזק בתפילה! כשאתה מבין מה המטרה, מה העניין, מדוע הנוסח, למה זה מומשל ועוד הרבה שאלות- הרבה יותר קל.
זה נהדר שהוא יכול לפנות אל הקב''ה בצר לו, הקב''ה מזמין אותנו ב"זרועות" פתוחות אליו כשרע לנו, בצרה קראת- ואחלצך!
וזאת דעתי.
המון המון ב''הצלוחס!
הוא ממש ממש ממש לא כופר. כולנו בערך כמוהו....~~אני~~
מה לעשות, שכשהכל הולך קצת קשה להתפלל, ופתאום שקשה מתפללים ופונים לה' הכי הרבה.
לדעתי אם הוא אדם שיודע למצוא את הטוב גם סתם ככה- הוא יתפלל. ז"א- שיחשוב כל יום איזה דברים יפים קרו לו היום, ואם הוא באמת שמח על זה- הוא ירגיש צורך להודות לה'.
לדעתי אם הוא אדם שיודע למצוא את הטוב גם סתם ככה- הוא יתפלל. ז"א- שיחשוב כל יום איזה דברים יפים קרו לו היום, ואם הוא באמת שמח על זה- הוא ירגיש צורך להודות לה'.
אגב, לא חייבים להתחבר ולא חייבים להתפלל.~~אני~~
שיראה לו את התודות והאהבות שלו אליו בדרכים אחרות. אם לא מרגישים חיבור- לא צריך בכלל להתפלל.
*תיקון טעות.~~אני~~
אממ לא התכוונתי שזה ההלכה. התכוונתי שזה דעתי- אין קטע להתפלל אם לא מרגישים מחוברים לתפילה. כי אז סתם טיפשי. ואם הוא מרגיש שהוא מתחבר רק ברגעים קשים, אין כ"כ מה לעשות. גם את זה ה' אוהב מאוד. (אגב, גמאני ככה..;))
לוי'דעת אם זה קשור..נראלי.הי.
אז ככה-- פעם בעיירה אחת היה שען,הוא היה מתקן ת'שעונים של אנשי העיירה.
יום אחד,מת השען,ולא היה לו מחליף.
אנשי העיירה לא ידעו מה לעשות כשהתקלקלו להם השעונים.
חלק מאותם אנשים שהתקלקל להם השעון,היו מותחים כל שבועיים ת'קפיץ(אין לי מושג מה זה אומר),זה היה עוזר בזה שהשעון היה פועל לעוד שבועיים - היה חי בין מתיחה למתיחה.
והיו עוד אנשים שפשוט שמו את השעונים המקולקלים במגירה.
יום אחד בא שען חדש לעיירה. אלא שהיו מותחים ת'קפיצים,הוא תיקן להם את השעון והכל טוב ויפה. אבל אלא ששמו במגירה,הקפיצים החלידו וכבר לא היתה תקנה...
עכשיו,ככה בתפילה,אנחנו לא חייבים להתחבר אבל כן חייבים להתפלל! וללמוד על התפילה ולהיתחזק,ואז כשנרגיש מחוברים,תיהיה לנו את הגישה בכלל להתפלל..
עוד משהו-- אני לא בטוחה,אבל נראה לי שהיהדות וכל דרכיה,היא לא פועלת רק כשמתחברים או רק כשמרגישים אותה וכיף לקיים ונוח לקיים - כי אלו דברים,שבלי עבודה עליהם,הם חולפים מהר,מהר..אנחנו מחוייבים במשהו - תפילה,קיום מצוות וכו', שלפעמים לא נוח לנו לעשות אותם,ולא בא לנו.. ואולי אם נקיים את המחוייבות הזאת,אוליי ככה נשמר את הרגשת הקרבה וההתחברות,ונהפוך אותה ליומיומית...שנזכה כולנו!!!
אבל אם מתפללים בלי כוונה זה סתם מתחיל להימאס.~~אני~~
א
זה מממש "מתוך שלא לשמה בא לשמה"..בקטנה
אם ככה,אחרי מה שאת אומרת,מה הקטע להתפלל??
חיוב?
נו באמת,את מודעת לאיך שזה נשמע??
אנחנו גם מחויבים לא לדבר לשו"הר,ולא לקלל,ולא לשנוא,
מה בעצם הופך את התפילה למשו שכן אפשר לחייב אותך עליו??למה דוווקא התפילה הזו זכתה לחשיבות הכ"כ גדולה הזו!?
למה זה כן ודברים אחרים לא?
חוצמזה,את טוענת שאם נעשה את זה דווקא שקשה לנו נחוש קרבה?
אני לא סגורה על זה..דווקא אז יכול להיות שנרגיש את הריחוק,את ה"מחייבים" אותי הזה..
ודווקא אז יקום המרדן הקטן שבנו ויגיד-פרנציפ לא באלי עכשיו1!
מה עשינו בזה!?
וואווייי טוב לא קראתי פה את כל התגובות אין לי כח~H.L~
אבללל אני בדיוק ככה כמו חבר שלך בקטע הזה...
אני מאמינה בקב"ה באמונה שלימה באמת אבל ביומיום אני בקושי מתפללת - ממש פעם ב... יוצא שאני מתפללת וואלה אני מתה לשנות את זה ולהתפלל נורמלי ולברך וכל זה אבל לא הולך לי...
אם כבר יוצא שאני מתפללת אז ניראה לי עדיף שאני לא התפלל כי גם ככה אני מתפללת בלי כוונה ולא מצליחה להתרכז והראש שלי בדברים אחרים.....
דוגרי-- זה ממש קשה להתפלל.. אבל צריך לעבוד על זהשירה =)
כתוב: "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך!!" |מי שמתפלל מכיר;)|
ז"א... זה טוב ויפה זה שאנחנו אוהבים אותו אבל כן, זה לא נשאר בשכל ובלב -
זה עובר גם למעשים!
שנזכה....
כשאוהבים מישהו,עושים מה שהוא מבקש...הי.
תחשבו על זה שניה,אם אנחנו אוהבים מישהו,אנחנו נעשה מה שהוא רוצה..ואם עושים דברים רק כשבא לנו,או נוח לנו,אז אנחנו אוהבים את עצמינו ולא את השי"ת..
המ...Michal1
מישו שלא מתפלל זה לא אומר עליו שהוא לא מאמין או שוא רשע.
פשוט לפעמים אין כזה ת'חשק הזה.. מה?! עוד פעם לפתוח סידור ולקרוא כמו דפוקה את המילים ששום דבר מהם לא מבינים?!
אז.. אני חושבת שחבר שלך הוא צדיק והכול, אבל בקטע הזה הוא קצת נכשל.. אבל, אם כ"כ קשה לו, שנגיד יקרא רק את ברכות השחר שמע ישראל ושמונה עשרה, ויקדם דברים אחרים שבאמת צריך אותם... עד שפשוט הוא יבין את המהות של התפילה ואולי יתחיל לקרוא את הכול.. זה לפעמים לוקח זמן..!
אני חושבת שאם לא מתחברים לזה, אולי גם צריך לנסות להבין מה אומרים בעצם בתפילה.
מקווה שעזרתי..
בהצלחה..!
תמיד אפשר לנסות דרח אחרתנח נחמן מאומןאחרונה
תמיד אפשר לנסות דרח אחרת לאפוח לחבדניק לברסלבר לחסיד גור יש פוווול
הפשרוית ובסוף הוא יתחבר ויאבוד את השם מיתןך האבה
ולא לישקוח אחרי כול אליה יש ירידה ואחרי כול ירידה יש עליה(רבי נחמן)
אז אחשב או נימצה במצב של ירידה אבל אוה ימצה את הדרך ויאלה מלה מלה
זה כורה כימעת לכול אחד בחיים
ולא לישכוח הירידה מקדמת את האליה
באצלחה תרא את זה לאח שלחה
למה אני מתעניין פתאום בעקביא בן מהללאל ?אנונימי (פותח)
למה אני מתעניין פתאום בעקביא בן מהללאל
למה אני מתעניין פתאום בעקביא בן מהללאל, זה התנא שמזכירים אותו בכל לוויה:
עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
כי אני שוכב על ערש דוי, וכדרכם של גברים כשיש להם שפעת, או משהו דומה, אז הם מריחים כבר ריח של אדמה, ושומעים בדמיון שלהם את חזן הלוויות שר "עקביא בן מהללאל..."
ולמה באמת הוא מופיע בכל לוויה ?
המשנה במסכת עדויות מספרת:
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים. אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ. ... וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ. ... וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ. מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ:
דהיינו, שהוא קבל מרבותיו, 4 דברים וחכמים חלקו עליו, והוא לא היה מוכן לחזור בו מ 4 דברים אלו, נידוהו, ומת בנידויו. (הערה: במשנה שם ישנה דעה נוספת שזה לא היה הוא, אלא תנא אחר).
איך נראתה הלוויה שלו ? רק בני המשפחה הולכים אחר ארונו, ולפני הקבורה בא שליח בית דין ומניח אבן על ארונו. עצוב ! תנא שרצו להעמיד אותו להיות אב בית דין, כך נראתה הלוויה שלו. נראה לי שלתקן את הטרגדיה הזו, בכל הלוויות בעם ישראל, הוא מופיע בדמות המשנה ממסכת "אבות", שחזן הלוויות שר :
" עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה ..."
תגובה.להבת-כוח
זה בוודאות לא תפילה משעממת!!! זה ממש אחת ה-תפילות בעיני. כל כולה שבח להשם! מה טוב מיזה?
כתוב שמי אומר "אשרי" 3 פעמים ביום ילך לגן עדן, ושמעתי בדרשה פעם שנשאלת השאלה, טוב סך הכל מה הוא עושה? אומר משו, למה ללכת לגן עדן? התשובה- יש בתפילה הזאת משו מאוד מתקן את המידות (לפי דעתי- אתה כולך מעריך ומודה לקב''ה, כל התפילה עליו! כל התפילה משבחת אותו!!!) ולכן האדם יצא מתוקן מהאמירה של התפילה ותזכה להיות בגן עדן בעולם הבא.
אף תפילה היא לא משעממת, אולי קשה להתרכז בה, ואולי קשה להתכוון בה. והיא מעט ארוכה, אבל משעממת היא לא. אם היא משעממת- סימן שאנחנו לא מבין אותה דיו.
בהצלוחס!
כל תפילה עלולה להיות משעממת.רחלקה
כי תאכל'ס, כל התפילות מורכבות מאותו מבנה כללי [שבח להקב"ה, בקשות (כלליות + פרטיות), הודאה.], וזה דיי משעמם לומר את אותם משפטים בעלי תכלית דומה שלוש פעמים ביום.
יש לזה פתרונות. [וכאן המקום להמליץ על החוברת "תפילה" לבגרות במחשבת. קחו אותה, קראו סתם בזמנכם החופשי. אחלה ממש. וכשלומדים אותה בלי לחץ של בגרות - בכלל מצוינת. מי שרוצה חברותא - אני פה.. (בנות, כן?)]
תלמדו את המשמעות של התפילה.
תחליטו על קטע מסוים שבו בטוח תתרכזו במילות התפילה.
מה עוד? לא זוכרת, אבל השיטות לעיל ממש מעולות. תעשו לעצמכם "לימוד יומי" בנושא התפילה. [יש חוברת של "מרכז הרב" בנושא הזה לע"נ רועי אהרן רוט הי"ד. ממליצה]
ב"הצלחה!
למה 3 פעמים אשרי ? זה בכלל לא משעמםאנונימי (פותח)
למה 3 פעמים אשרי ? זה בכלל לא משעמם
|
רחלקה, כתבת דברים נהדרים, ויש לי 2 הערות:אנונימי (פותח)
1. דרך בדוקה ל"שפר" את התפילה שלנו, היא כמו שכתבת, ללמוד אותה. ואני אישית, מוסיף בכל אחת מהברכות האמצעיות של שמונה עשרה, בקשה אישית הנחוצה לי באותו יום. שאצליח בפגישה חשובה שיש לי , ועוד כהנה וכהנה. זה משפר את ה"כוונה".
2. ראיתי שכתבת בסוף ההודעה את הפסוק "השבעתי אתכן בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררן את האהבה עד שתחפץ..."
. מה הקשר בין "שבאות" ל"אילות השדה" ?
1. הפסוק נמצא בחתימתי [כרגע]רחלקה
כך שלא אמור להיות קשר מכוון בין הפס' לתוכן ההודעה.
2. לא הבנתי את השאלה.
בפסוק כתוב "צבקות" ו"אילות השדה"אנונימי (פותח)
בפסוק כתוב "צבקות" ו"אילות השדה", הקב"ה משביע אותנו בשם הקדוש "צבקות" או ב"אילות השדה. מה הקשר ביניהם. ואולי הפירוש של "צבקות" הכוונה לצביים, וזה קשור לאילות השדה, אז למה הקב"ה משביע אותנו בצביים, שלא נעורר את האהבה ? מה זה קשור.
אני חושב שאם הוספת את זה לחתימה, אז הפסוק ברור לך
הנה הסבר לקשר בין השבועה שהקב"ה השביע אותנו,אנונימי (פותח)אחרונה
הנה הסבר לקשר בין השבועה שהקב"ה השביע אותנו, ל"צבקות" ולאיילות השדה".
א. "צבאות" האמור בפסוק אינו צביים. אלא שם קודש. יש שני שמות קודש בשיר השירים, פעמיים "צבקות"
ב. אז מה הקשר ? הנה נסיון להסביר. יש שני סימנים לגאולה העתידה :
אם הגאולה תבוא לפני הזמן האחרון ב"אחישנה" - היא תהיה בניסים גדולים, המשיח יבוא על "עב" והכל יהיה בנפלאות. השם "צבאות" מסמל את התגלות הקב"ה בעולם בדרך של נס.
אם הגאולה תבוא בזמן האחרון שהקב"ה הקציב לה, "בעתה", היא תבוא בדרכי הטבע, המשיח יבוא כ"עני רוכב על חמור", והסימן לזה היא ש"הרי ישראל יתנו פרים". "איילות השדה" = כוחות השדה.
הקב"ה משביע אותנו בשני הסימנים לא לדחוק את הקץ. בשם "צבאות" וב"איילות השדה".
אני אישית חושבת שזה ממש לא משעמם!!חיוכים
זה הקטע שאני כמעט מתחברת ומתכוונת בו הכי בתפילה [חוץ מ-18], כי אתה פשוט מרגיש בו כמה גדול הקב"ה, כמה הוא מביא לך עוד ועוד ועוד ולא מפסיק. ואתה פשוט לא יכול שלא להתחבר לזה...
האם מי שמתפלל צריך לשים לב למה שהוא אומר ?אנונימי (פותח)
האם מי שמתפלל צריך לשים לב למה שהוא אומר ?
השאלה הזו מצחיקה , כי כולם יענו בחיוב, וכמעט כולם לא עושים זאת. הנה דוגמא:
בפעם האחרונה שקדשו לבנה, עמד לידי מישהו שאני מחשיב אותו כרציני. שאלתי אותו אחרי ברכת הלבנה, האם מותר לומר ברכת הלבנה בישיבה ? הוא ענה שהוא לא יודע. אז אמרתי לו, הרי הרגע אמרת "הלכך צריך למימרא מעומד", דהיינו שצריך לאומרה מעומד. אז הוא ענה לי "את זה מתפללים, לא לומדים".
מה דעתכם ?
דווקא הדוגמא לא כ"כ נכונה.פלספנית
בעזהי"ת
[או שאולי אני בורה בקטע.]
אבל-
את ה"צריך" אפשר לפרש גם כ"ראוי", שבגלל שהברכה הזאת מקבלת פני ה' ונאמרת ר פעם בחודש- הלכך צריך למימרא מעומד, בכוונה של- לכן ראוי לכבר את המעמד ולומר את זה בעמידה.
אבל לא מסיקים מכאן על "מותר" או "אסור"... אדם שחולה מאוד ולא יכול לעמוד- אולי מותר לו לומר את ברכת הלבנה בישיבה- וכך אמנם הוא לא ייתן לתפילה את ה"מעבר", אבל הוא כן יקיים את המצווה?
[שוב- אני בורה בקטע.]
בגדול- אני חושבת שחובה לשים לב למה שמתפללים. זה שאנחנו לא תמיד עושים את זה לא קשור בכלל- כולנו יודעים שאסור לדבר לה"ר. זה לא אומר שאפחד פה לא מדבר אפעם, כן?
מסכימה כנ"לחיוכים
אני אישית חושבת שממש צריך וחשוב לשים לב מה אנחנו מתפללים, פעם שמעתי או קראתי [מנסה להיזכר] [לא מצליחה בשום פנים ואופן] [נזכר שישמצב שלמדנו במשנה] [בודק ומוודא שאכן כן...] זאת אומרת למדתי במשנה (ברכות פרק ב', משנה א') שכתוב שם "היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון ליבו יצא ואם לאו לא יצא" ואז עולה שאלה, האם מצוות צריכות כוונה?! (ויש מקור אחר שכתוב בו שהם לא צריכות...)
ועונים על זה שכאשר מדובר במצוות מעשיות כמו הדלקת נרות, ישיבה בסוכה, תקיעת שופר וכו', גם אם לא כוון ליבו יצא.
ואליו במצוות כמו לדוגמא ק"ש ( מלעשות? המשנה עוסקת בק"ש) ידוע שיש קרי וכתיב שונים זאת אומרת כתוב "מזזת" אבל אומרים באמת "מזוזות", ולכן אם לא שם לב וקורא על פי הכתיב לא יוצא ידי חובה. ולכן כל מצווה שתלויה בקריאה צריכה כוונה כמו: תפילה, קריאת שמע, ברכת המזון, אם לא כוון ליבו לא יצא!!
טוב, העתקתי לכם בערך את מה שהיה כתוב במחברת, מקווה שהבנתם=]
ועונים על זה שכאשר מדובר במצוות מעשיות כמו הדלקת נרות, ישיבה בסוכה, תקיעת שופר וכו', גם אם לא כוון ליבו יצא.
ואליו במצוות כמו לדוגמא ק"ש ( מלעשות? המשנה עוסקת בק"ש) ידוע שיש קרי וכתיב שונים זאת אומרת כתוב "מזזת" אבל אומרים באמת "מזוזות", ולכן אם לא שם לב וקורא על פי הכתיב לא יוצא ידי חובה. ולכן כל מצווה שתלויה בקריאה צריכה כוונה כמו: תפילה, קריאת שמע, ברכת המזון, אם לא כוון ליבו לא יצא!!
טוב, העתקתי לכם בערך את מה שהיה כתוב במחברת, מקווה שהבנתם=]
הסיבה היא שיש הבדל בין הברכותאנונימי (פותח)
הסיבה היא שיש הבדל בין הברכות:
אם הברכה היא ברכת הנהנין (כגון: על אכילת פירות וכד') אפשר לברך בישיבה.
אם הברכה היא ברכת המצוות, יש לברך בעמידה (כגון נטילת לולב וכד')
בקטע לפני הקטע שצטטתי מסבירים שמברכים ברכת הלבנה פעם בחודש, ולא כל אימת שרואים את הלבנה ונהנים מאורה. זה סימן שברכת הלבנה היא ברכת המצוות ולא ברכת הנהנין. אז המסקנה היא שיש לברכה מעומד. הכוונה - חובה.
סיפור עצוב,אחד מאלף
בס"ד
מעשה נורא באדם שנכנס לבית הכנסת. וכשהגיע זמנו לעלות לתורה קרא בקול גדול: "רבותי נברך". הקהל החזיר לו: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". ואפחד לא שם לב...
ואיך אמר הכוזרי: "כצפצוף הזרזיר וציוץ התוכי"
אתם יודעים שניתן היה למנוע את ההתנתקותאנונימי (פותח)אחרונה
אתם יודעים שניתן היה למנוע את ההתנתקות, שמעו סיפור
מו"רי הוא מקובל ירושלמי, שממש יש לו רוח הקודש. מנסיון אתו אני יודע. לפני זמן מה דברנו על ההתנתקות, והוא אמר שכשהיתה התפילה הגדולה ליד הכותל, בנוכחות 400,000 איש, לא היה שם מנין של אנשים שיודעים לענות "אמן" כמו שצריך, ושלו היה מנין כזה - התמונה היתה שונה. (רמז ולא פירט.
אח"כ למדתי מה צריך לכוון ב"אמן", וא"א לכוון בקצב התפילה של היום. כשאסיים לכוון ב"אמן", הש"ץ יסיים את התפילה. אז לפחות אני מאזין על מה אני אומר "אמן", שלא אהיה כשוטה, שאומר "אמן" ואפילו לא יודע על מה הוא מסכים.
משל למה הדבר דומה, למישהו שנכנס לקנות נעליים, המוכר אומר לו את המחיר, הוא כלל לא שם לב למחיר ומיד הוא מסכים. טיפש הבן אדם, לא ? תקשיב למחיר ורק אח"כ תחליט האם אתה מסכים.
אז אני בתפילה , כולל בחזרת הש"ץ, משתדל לשמוע על מה אני נדרש להסכים ורק אז אני מסכים ואומר "אמן". אני לא סומך על אף אחד, לא על הש"ץ ולא על היתום שאומר קדיש. שומע ומחליט אם להסכים.
המשמעות היא לא ללמוד בזמן התפילה ולא למכור את האוטו באותו זמן, אלא להתפלל. זה המינימום.
האם אלוקים הוא מוסרי ?מחפשת כנוי
תמיד כשרושמים בשיעורים את התכונות של ה' אז רושמים גם מוסרי ...
שאלתי היא האם ה' הוא מוסרי ?
הם זה מוסרי לסקול אנשים בגלל שהם עשו רע ?
אשמח לתשובות .. (:
שאלתי היא האם ה' הוא מוסרי ?
הם זה מוסרי לסקול אנשים בגלל שהם עשו רע ?
אשמח לתשובות .. (:
שאלה מעניינתבעל תשובה
כדי לענות האם אני מוסרי? צריך לדעת קודם מהו מוסר, ואח"כ לבדוק אם אני מתאים להגדרות של מוסרי.
איך את מגדירה מוסר? תני לי את הגדרות המוסר שלך, ואענה לך האם לפי הגדרות המוסר שלך, האלוקים שלי מוסרי.
אם תשאלי אותי, הגדרת מוסר אמיתית היא אלוקית, וממילא וודאי שהוא עצמו מוסרי.
איך את מגדירה מוסר? תני לי את הגדרות המוסר שלך, ואענה לך האם לפי הגדרות המוסר שלך, האלוקים שלי מוסרי.
אם תשאלי אותי, הגדרת מוסר אמיתית היא אלוקית, וממילא וודאי שהוא עצמו מוסרי.
למה?אוסנת
כהמשך למה ש"בעל תשובה" כתב:
מוסריות זה דבר סובייקטיבי. יש אדם שיאמר שזה מאוד מוסרי להרוג פושע, כדי שהמדינה לא תבזבז עליו כסף/כדי שלא ימשיך לפשוע (מה שקורה בד"כ). מצד שני - יש שיאמר שזה בכלל לא הוגן להכניס אותו לכלא, אלא צריך לתת לו הזדמנות שניה.
ומי יודע מה באמת מוסרי? מי שברא את העולם ויודע את כל החוקים המתקיימים בו, ואת המטרות שלו.
מוסרי -מחפשת כנוי
זה אם אדם לדוגמא קונה דבר כל שהוא , זה לא מוסרי לקלקלו או להורסו .
אממ...שאלה טובה שאלת -אח..
תראי , שאני אומר לך שה' הוא חכם. את תביני מה זה אומר?
ז"א - חכם ביחס למי? לאינשטיין? לשלמה המלך? לאולמרט?
כמה הוא מעליהם? כמה יותר מהם?
אז...נתחיל בזה ש - אנחנו לא יכולים להבין את תכונותיו של אלוקים.
יודעת מה , גם אין אצלו תכונות שנבין אותם. הוא...מעל ההשגה שלנו.
הא? - תשאלי. הרי אנחנו אומרים בכל יום בתפילה שה' רחמן , טוב , מטיב וכו'...
שאלה טובה. אבל - קודם נסיים את הענין שאמר חכם אחד - גדול מישראל -
עדיף להגדיר את ה' על דרך השלילה [הוא לא רע , הוא לא אכזר] - מאשר להגשים אותו!
אוקי. עכשיו - כל מה שחז"ל כתבו לנו ש...ה' רחמן וכדו' - זה רק בשבילנו.
שנוכל איכשהו לצייר לנו את זה. אבל - מה הוא? אין ביכולת השכל שלנו להבין אותו.
אהה...טוב , לשאלתך - אני אשאל אותך רק שאלה אחת -
את בעז"ה תתחתני - תגידי , מה יהיה אם הילד שלך , הקטן , החמוד והמתוק -
ישפוך ברצפה פטל. סתם כי....בא לו. תעניש אותו?
התשובה ברורה. למה? כי...הוא הבן שלך. את אוהבת אותו. אם זה יהיה הילד של השכנה שירביץ [לדוגמא]
לילד אחר - סביר להניח של תעשי לו כלום. למה? בגלל שאת לא כ"כ קשורה אליו ואוהבת אותו.
היי...שמת לב מה קרה פה? דווקא את מי שאוהבים מכים?!?
כן. הנה - כך ה' אומר -
"וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוהיך מיסרך"
רק מאהבה ודאגה לבן - האבא מכה אותו - גם אם לפעמים זה נראה אכזרי.
יש עוד מה להרחיב בנושא. רק ש...עוד מעט שבת המלכה נכנסת.
כך ש - אם התשובה לא מספקת ואת רוצה הרחבה בנושא - נשמח לעזור.
מקוה שהובנתי.
שבת שלום!!
ספרו לי,שרון אבורביע
(לא יודעת אם זה כ"כ משנה..) שכעיקרון לא הורגים בסקילה אלא קודם הורגים בדרך אחרת, ואז כאילו הסקילה היא מן "טקס" כזה...
יש כאן 2 דברים..אחד מאלף
בס"ד
א. האם ה' מוסרי?! אז זהו, שלא. האם ה' לא מוסרי? וודאי שלא.. אז מה? ההגדרות האלה לא שייכות לגביו! אז כמו לשאול על אור האם הוא טעים. אור לא מודדים בטעם. אור מודדים בעוצמה, בחוזק וכו', לא בטעם... רבש"ע לא שייך במושגים בהם אנחנו מתארים דברים אחרים. וכן, גם "מוסרי" הוא תואר. ולכן, הוא לא יכול ל"תאר" את ה'. אי אפשר להשתמש בו כלפיו..
ב. "האם מוסרי לסקול?" או במילים אחרות: "מה נעשה עם מצוות שנראות לנו לא מוסריות?" זו שאלה אחרת. זו שאלה המדברת על החוקים של התורה ואל על ה"מהות" של ה'. כעיקרון, וודאי שהתשובה היא כן. וכמו שענו לפני: לא מוסר מעוות. מוסר נוצרי ומודרני. אלא המוסר האמיתי. המוסר שלפיו נברא העולם- היהדות.
אם יש לך שאלות נקודתיות על דינים מסוימים, את מוזמנת להעלות אותם. ונענה בעז"ה ובל"נ לכל אחד בהתאם...
ניתוח לעניין ממש.רחלקה
אוקיי ..מחפשת כנוי
ואו , תודה על התשובות .. עזר לי מאוד (;
אהבתי מאוד ת'שירשור הזה.~~אני~~
השאלה שלך ממש מעניינת.
תודה רבה לעונים!
תודה רבה לעונים!
לא נראלי...חוזרת אלייך
ה' ברא עולם מלא בחוסר מוסר. עולם שמלא בשקר, רצח, שחיתות, רוע וכן הלאה....
אם הוא ברא עולם לא מוסרי-הוא לא מוסרי. כי הוא עושה משו בלי מוסר, הוא גורם שאנשים יסבלו...ועוד מלא דברים.
(פעם היה משו בערוץ 7 על איזה מישו שתבע את ה' על בריאת עולם מלא רושע שחיתות ואנערף מה....אבל התביעה לא התקבלה כי לנתבע אין כתובת......)
רגע רגע,אחד מאלף
בס"ד
השאלה שלך מעולה, רק תנסחי אותה קצת אחרת: "איך העולם מלא ברשע, הרי ה' הוא טוב?"
או, זו שאלה מעולה. יפה ששאלת.
התשובה לשאלה שלך היא עמוקה ביותר, ומגיעה לסודות של תורת הקבלה. אני אנסה לענות בזהירות ובקצרה.
איך העולם שלנו לא אינסופי? הרי ה' הוא אין סוף?
אלא, שכשה' ברא את העולם הוא הגביל את כוחו. הוא ברא בריאה מוגבלת. עולם מוגבל...
ובעולם הזה, יש השפעה רבה למעשי האדם. ה' נתן לאדם אפשרות לתקן את העולם או להחריבו: "תן דעתך שלא תחריב את עולמי".
העולם הוא משתלם (מהר"ל), ז"א, מתקרב לאט לאט אל השלימות...
מי אמר שה' הוא טוב??חוזרת אלייך
(יאאווו...זה מחזיר אותי לוויכוח שהיה לי בדיוק לפניי שנה...רק שאז הייתי נאיבית ובדעה שה' כן טוב...)
ה', בתור אלוקים לא חייב להיות טוב.
ו...אני מרגישה פוסטמה, אבל לא הבנתי ת'תשובה שלך..יש מצב שאתה מסביר שוב?
מי אמר שה' הוא טוב? תשובה >>> [הוכחה]אח..
אוקי. רק...לפני שנתחיל להידיין , חשוב , יש לנו שכל.
ככה ש - אנחנו שואלים ועונים תשובות רציונליות בלבד.
סבבה? שלא תבוא שאלה או תשובה לא רציונלית.
אז....מי אמר שה' הוא טוב? שאלה טובה.
נקדים כרגיל ונגיד ש "טוב" - זה ביחס אלינו. ז"א בהגדרות שלנו. כי - אצלו אין ת'דברים האלה.
לפני שמנסים לענות על שאלות כאלה יש המון שאלות בדרך לשאלה הזו שלא נענה עליהם -
אם תהיה שאלה עליהם - בכבוד.
מעמד הר סיני - אמיתי. מוכח.
שם , מישו מהשמיים - כוח מעל הטבע נתן תורה! תורה מלשון הוראה.
התורה , דבר מוסרי או לא? אז...התשובה - בהחלט כן. "ואהבת לרעך כמוך" - זו התורה כולה.
סבבה? יופי. עכשיו , נותן התורה נתן התורה. ז"א ה' נתן לנו את החוקים האלו.
מטבע הדברים - אדם שנותן את חוקיו - זה מאפיין את טבעו. ז"א ה' רוצה וכתב שנדבק במידותיו ע"י
התורה , ז"א שה' הוא מוסרי.
משוואה פשוטה. [סורי , קצת מושפע ממתמתיקה ]
תורה = מוסר.
נותן התורה אמר להדבק במידותיו - ע"י התורה.
נובע מתוך זאת > מידותיו = תורה.
נובע מתוך זאת - מידותיו = מוסר.
מ.ש.ל
הוכחה על דרך השלילה :
עוד משו - את חייה ב"ה בטוב.
אם ה' היה רע - למה שיעשה לך טוב?! שיתאכזר בך תמיד!
משמע שהוא לא רע - מכאן נובע שהוא טוב!
תשאלי , רגע , אז אם הוא כל כולו טוב , למה הוא עושה גם רע בעולם?
את זה אפשר להסביר. כי ה - "רע" מתקן את האדם לטוב. [ע"פ הטוב שה' רוצה שיהיה - ז"א אם
הוא יתן לאדם הכל טוב והוא לא ילך בדרכיו - מבחינת ה' זה לא טוב אמיתי...]
ז"א > מילא נגיד שהוא טוב , קשה למה יש רע. תשובה - רע מתקן לטוב.
אבל אם נגיד שהוא רע , קשה למה יש טוב. תושבה - מה נגיד?! שטוב גורם לרע יותר?! שיעשה לאדם תמיד
רע...זה יהיה הרבה יותר קשה לאדם מאשר לפעמים רע.
אלא , מוכח שהוא לא רע - אלא טוב!
מקוה שהובנתי.
בשורות טובות!!
"טוב ה'"אחד מאלףאחרונה
בס"ד
מי אמר שהוא טוב?!
נראלי יש כאן קצת באלגן. וודאי ש"אלוקים" הוא טוב. האין-סוף המופשט, וודאי שהוא טוב. השאלה שלך היא האם ה' הוא טוב. ז"א האם הוא האלוקים.
לא צריך להיבהל מההסבר שלי. תחשבו בהיגיון: זו השאלה...
אז זה שאנחנו עובדים לזה שברא את העולם, ניתן להוכיח. זה שהוא אחד ויחיד, ניתן להוכיח.
אם כן,
וודאי שרבש"ע, ה' - הוא טוב...
---
אם משהו לא היה מובן בתשובה שלי, אפשר באישי...
להוסיף משהו קטןבעל תשובה
חושך הוא העדר אור, הוא לא "משהו" בפני עצמו.
גם "רוע" הוא העדר "טוב" לא עומד בפני עצמו,
במקום שאין טוב(=אלוקים) יש רע...
גם "רוע" הוא העדר "טוב" לא עומד בפני עצמו,
במקום שאין טוב(=אלוקים) יש רע...
ברכת החמה וסרטון ביאורים בענין תקופת שמואל שעליהאנונימי (פותח)
ברכת החמה וסרטון ביאורים בענין תקופת שמואל שעליה מבוססת ברכת החמה
פרק ט בהלכות קידוש החודש ובו מבוארת תקופת שמואל שעליה מבוססת ברכת החמה וכן תוכנה גראפית להמחשת תקופת שמואל להורדה חינם
http://sites.google.com/site/kidushhahodesh/Home/rambamchaps/rambamperek9
לקרוא את הפרקי תהילים 5 דקות בשביל הנשמה....נח נחמן מאומן
תיקון הכללי+מקווה זו הסגולה הבדוקה ומנוסה לחיים שמחים ומאושרים, אז אם
קצת קשה לכם, אתם עיפים, נמאס לכם, נפלתם לעצבות- מומלץ לנסות.
תטבלו במקווה ואח"כ תגידו את העשרה מזמורי תהלים:
יְהִי רָצוֹן קוֹדֵם אֲמִירַת תְּהִלִּים
(בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. וְיַעֲמָד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, לְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ, וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁסָלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָּמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ עַד מְלֹאת שְנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֵת אָשֵׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ ?בַּעֲדֵנוּ שְׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חֲנָנוֹ, כְּדִּכְתִיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אָשֵׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן וְלָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים בְּגִילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתָּן לָהּ, הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה:
קוֹדֵם שְׁיַתְחִיל בְּאֲמִירַת תְּהִלִּים יֹאמַר זֶה:
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהֹוָה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:
טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים
הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן.
*) וְעַל דַּעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם אֲנִי אוֹמֵר כָּל אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם אֶזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: אַשְׁרֵי, בְּרָכָה, מַשְׂכִּיל, שִׁיר, נִצּוּחַ, נִגּוּן, תְּפִלָּה, הוֹדָאָה, מִזְמוֹר, הַלְלוּיָהּ. שֶׁהֵם שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּש, מְרֻבָּע, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשִׁמְךָ הַמְיֻחָד הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׁ. וּבִזְכוּת וְכֹחַ הַשְׁנֵי שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּמִלּוּאָם, שֶׁהֵם אֵל אֱלֹהִים (כָּזֶה): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"יְ יו"ד מ"ם, שֶׁהֵם עוֹלִים בְּמִסְפָּר תפ"ה, כְּמִסְפַּר תְּהִלִּים. בְּכֹחַ אֵלוּ הַשֵּׁמוֹת תְּזַכֵּנִי לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי אָמֵן:
*) מיוסד ע"פ התפלה של מוהרנ"ת ונראה שחשוב וכדאי לאומרו לפני התקון הכללי
תִּקּוּן הַכְּלָלִי
טז
א מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
ב אָמַרְתְּ לַיהֹוָה, אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי, כָּל חֶפְצִי בָם:
ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם
מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתַי:
ה יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלָי:
ז אַבְרֵךְ אֶת יְהֹוָה, אָשֵׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
ח שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָּמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי, וְיָּגֵל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
יא תּוֹדִיעֵינִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
לב
א לְדָוִד מַשְׂכִּיל, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה:
ב אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:
ג כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי, בָּלוּ עֲצָמָי, בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם:
ד כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ, נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי, בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:
ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי, אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה,
וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:
ו עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ, לְעֵת מְצֹא,
רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:
ז אַתָּה סֵתֶר לִי*), מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:
ח אַשְׂכִּילְךָ, וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ, אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:
ט אַל תִּהְיוּ כְּסוּס, כְּפֶרֶד, אֵין הָבִין, בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם, בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ:
י רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע, וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:
יא שִׂמְּחוּ בַיהֹוָה, וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:
*) כאן צריך להפסיק מעט. (עין בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ג).
מא
א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה:
ג יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ, וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
ד יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
ה אֲנִי אָמַרְתִּי, יְהֹוָה חָנֵּנִי, רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:
ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי, מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
ז וְאִם בָּא לִרְאוֹת, שָׁוְא יְדַבֵּר, לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ, יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי, עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
ט דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ, וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:
י גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי, אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
יא וְאַתָּה יְהֹוָה, חָנֵּנִי וְהֲקִימֵנִי, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי, כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי, וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
יד בָּרוּךְ יְהֹוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
מב
א לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל, לִבְנֵי קֹרַח:
ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַּעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
ג צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים, לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
ד הָיְתָה לִי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלַיְלָה, בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, כִּי אֶעֱבֹר בַּסַּךְ,
אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, הָמוֹן חוֹגֵג:
ו מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:
ז אֱלֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר:
ח תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
ט יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:
י אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי, לָמָה שְׁכַחְתָּנִי, לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלָחַץ אוֹיֵב:
יא בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי, חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי, בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
יב מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי, וּמָה תֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת, פָּנַי וֵאלֹהָי:
נט
א לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם, בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל, וַיִשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:
ב הַצִּילֵנִי מֵאֹיבַי, אֱלֹהָי, מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:
ג הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן, וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:
ד כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי, יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים, לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה:
ה בְּלִי עָוֹן, יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ, עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:
ו וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹים, אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:
ז יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֵב, וִיסוֹבְבוּ עִיר:
ח הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם, חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, כִּי מִי שֹׁמֵעַ:
ט וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ, תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם:
י עֻזּוֹ, אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:
יא אֱלֹהֵי חַסְדִּי, יְקַדְּמֵנִי, אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:
יב אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, וְהוֹרִידֵמוֹ, מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:
יג חַטַּאת פִּימוֹ, דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם, וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:
יד כַּלֵּה בְחֵמָה, כַּלֵּה, וְאֵינֵמוֹ, וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:
טו וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֵב, וִיסוֹבְבוּ עִיר:
טז הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל, אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ, וַיָּלִינוּ:
יז וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ, וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי:
יח עֻזִּי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:
עז
א לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
ב קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים, וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים, וְהַאֲזִין אֵלָי:
ג בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי, יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה, וְלֹא תָפוּג, מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
ד אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים, וְאֶהֱמָיָה, אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
ה אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי, נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:
ו חִשַׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם, שְׁנוֹת עוֹלָמִים:
ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלַּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:
ח הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי, וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:
ט הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:
י הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
יא וָאֹמֶר חַלוֹתִּי הִיא, שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:
יב אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:
יג וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ, וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
יד אֱלֹהִים, בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכְּךָ, מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:
טו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא, הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:
טז גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמְּךָ, בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:
יז רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים, רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:
יח זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:
יט קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
כ בַּיָּם דַּרְכֶּךָ, וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לָא נֹדָעוּ:
כא נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיָד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
צ
א תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:
ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:
ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר, שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:
ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ, בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:
ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ, וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:
ז כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:
ח שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:
ט כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ, כִּלִּינוּ שְׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה:
י יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ, בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה,
וְרָהְבָּם, עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:
יא מִי יוֹדֵעַ, עֹז אַפֶּךָ, וּכְיִרְאָתְךָ, עֶבְרָתֶךָ:
יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה:
יג שׁוּבָה יְהֹוָה, עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ:
יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר, חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה, וְנִשְׂמְחָה, בְּכָל יָמֵינוּ:
טו שַׂמְּחֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
טז יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:
יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
קה
א הוֹדוּ לַיהֹוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
ב שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:
ד דִּרְשׁוּ יְהֹוָה, וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
ו זֶרַע אַבְרָהָם, עַבְדוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב, בְּחִירָיו:
ז הוּא יְהֹוָה , אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר:
ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב, לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
יא לֵאמֹר, לְךָ, אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעָט, וְגָרִים בָּה:
יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
יד לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם, וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
טו אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ, כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכָּר יוֹסֵף:
יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
יט עַד עֵת, בֹּא דְבָרוֹ, אִמְרַת יְהֹוָה, צְרָפָתְהוּ:
כ שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַּתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ:
כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
כב לֶאְסֹר שָׂרָיו, בְּנַפְשׁוֹ, וּזְקֵנָיו, יְחַכֵּם:
כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם, וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
כד וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד, וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ, לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדוֹ, אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
כז שָׂמוּ בָם, דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו, וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ, וַיַּחְשִׁךְ, וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:
כט הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם, וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים, בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
לא אָמַר, וְיָבֹא עָרֹב, כִּנִּים, בְּכָל גְּבוּלָם:
לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד, אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
לג וַיַּךְ, גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
לד אָמַר, וַיָּבֹא אַרְבֶּה, וְיֶלֶק, וְאֵין מִסְפָּר:
לה וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם, וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
לו וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם, רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב, וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
לט פָּרַשׂ עָנָן, לְמָסָךְ, וְאֵשׁ, לְהָאִיר לָיְלָה:
מ שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָיו, וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם:
מא פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיוֹת נָהָר:
מב כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדוֹ:
מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם, וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו, וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ, הַלְלוּיָהּ:
קלז
א עַל נְהָרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנֹרוֹתֵינוּ:
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן:
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה, עַל אַדְמַת נֵכָר:
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
ז זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם, אֵת יוֹם יְרוּשָׁלַיִם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ,
עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
ח בַּת בָּבֶל הַשְׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ, אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
קנ
א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:
ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:
ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:
ד הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב:
ה הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְּרוּעָה:
ו כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ:
אחר שסיים תהלים יאמר שלשה פסוקים אלה:
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם,
יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:
זֹאת הַתְּפִלָּה מָצָאנוּ בְּאַמְתַּחַת הַכְּתָבִים וְהִיא מְעָט הַכַּמּוּת וְרָב הָאֵיכוּת
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, אַנְתְּ לְעֵלָּא, לְעֵלָּא מִן כֹּלָא, וְלֵית לְעֵלָּא מִנָּךְ, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל, וּלְךָ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה, וּמְרֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְּהִלָּה. אוֹתְךָ אֶדְרֹשׁ, אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ שְׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה מֵאִתָּךְ, דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת, עַד הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁלִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד, כְּפִי אֲשֶׁר נִגְלָה לְךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוּת, וּבַדֶּרֶךְ וּנְתִיב הַזֶּה תָּאִיר עָלַי אוֹרְךָ, לְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹן מִבְחָר הַבְּרוּאִים, לִבְלִי לַחֲשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת חוּץ וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה וִּבִלְבּוּל שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנְךָ, רַק לְדַבֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת צַחוֹת וּקְדוֹשׁוֹת בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת בְּהַשָּׂגָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ. הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, וְתֶן לִי לֵב טָהוֹר לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וּמִמִּצוּלוֹת יָם תּוֹצִיאֵנִי לְאוֹר גָּדוֹל חִישׁ קַל מְהֵרָה. תְּשׁוּעַת יְהֹוָה כְּהֶרֶף עַיִן, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְאֶזְכֶּה לְחַדֵּשׁ נְעוּרָי, הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ, לְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְתִהְיֶה יְצִיאָתִי מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתִי, בְּלֹא חֵטְא. וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד:
תטבלו במקווה ואח"כ תגידו את העשרה מזמורי תהלים:
יְהִי רָצוֹן קוֹדֵם אֲמִירַת תְּהִלִּים
(בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְהַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל קְרִיאַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים שֶׁאֶקְרָא כְּאִלּוּ אֲמָרָם דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ. וְיַעֲמָד לָנוּ זְכוּת פְּסוּקֵי תְּהִלִּים וּזְכוּת תֵּבוֹתֵיהֶם וְאוֹתִיוֹתֵיהֶם וּנְקֻדּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, לְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ, וּלְזַמֵּר עָרִיצִים וּלְהַכְרִית כָּל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה, וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, וּמִשָּׁם יִמָּשֵׁךְ לָנוּ שֶׁפַע לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה לְטַהֲרֵנוּ מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְלִסְלֹחַ חַטֹּאתֵינוּ וּלְכַפֵּר פְּשָּׁעֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁסָלַחְתָּ לְדָוִד שֶׁאָמַר מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָּמוּת. וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ עַד מְלֹאת שְנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְתַקֵּן אֵת אָשֵׁר שִׁחַתְנוּ. וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָגֵן עָלֵינוּ ?בַּעֲדֵנוּ שְׁתַּאֲרִיךְ אַפְּךָ עַד שׁוּבֵנוּ אֵלֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וּמֵאוֹצַר מַתְּנַת חִנָּם חֲנָנוֹ, כְּדִּכְתִיב וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אָשֵׁר אֲרַחֵם. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לְפָנֶיךָ שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ נִזְכֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה לָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים תִּתְעוֹרֵר חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן וְלָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים בְּגִילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתָּן לָהּ, הוֹד וְהָדָר בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה:
קוֹדֵם שְׁיַתְחִיל בְּאֲמִירַת תְּהִלִּים יֹאמַר זֶה:
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהֹוָה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:
טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים
הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה. וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן.
*) וְעַל דַּעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם אֲנִי אוֹמֵר כָּל אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם אֶזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: אַשְׁרֵי, בְּרָכָה, מַשְׂכִּיל, שִׁיר, נִצּוּחַ, נִגּוּן, תְּפִלָּה, הוֹדָאָה, מִזְמוֹר, הַלְלוּיָהּ. שֶׁהֵם שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּש, מְרֻבָּע, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשִׁמְךָ הַמְיֻחָד הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׁ. וּבִזְכוּת וְכֹחַ הַשְׁנֵי שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּמִלּוּאָם, שֶׁהֵם אֵל אֱלֹהִים (כָּזֶה): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"יְ יו"ד מ"ם, שֶׁהֵם עוֹלִים בְּמִסְפָּר תפ"ה, כְּמִסְפַּר תְּהִלִּים. בְּכֹחַ אֵלוּ הַשֵּׁמוֹת תְּזַכֵּנִי לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי אָמֵן:
*) מיוסד ע"פ התפלה של מוהרנ"ת ונראה שחשוב וכדאי לאומרו לפני התקון הכללי
תִּקּוּן הַכְּלָלִי
טז
א מִכְתָּם לְדָוִד, שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
ב אָמַרְתְּ לַיהֹוָה, אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
ג לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, וְאַדִּירֵי, כָּל חֶפְצִי בָם:
ד יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם, אַחֵר מָהָרוּ, בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם
מִדָּם, וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתַי:
ה יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
ו חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלָי:
ז אַבְרֵךְ אֶת יְהֹוָה, אָשֵׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
ח שִׁוִּיתִי יְהֹוָה לְנֶגְדִּי תָּמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
ט לָכֵן שָׂמַח לִבִּי, וְיָּגֵל כְּבוֹדִי, אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
י כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל, לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
יא תּוֹדִיעֵינִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
לב
א לְדָוִד מַשְׂכִּיל, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע, כְּסוּי חֲטָאָה:
ב אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהֹוָה לוֹ עָוֹן, וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:
ג כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי, בָּלוּ עֲצָמָי, בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם:
ד כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ, נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי, בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:
ה חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי, אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה,
וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:
ו עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ, לְעֵת מְצֹא,
רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:
ז אַתָּה סֵתֶר לִי*), מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:
ח אַשְׂכִּילְךָ, וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ, אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:
ט אַל תִּהְיוּ כְּסוּס, כְּפֶרֶד, אֵין הָבִין, בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם, בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ:
י רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע, וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:
יא שִׂמְּחוּ בַיהֹוָה, וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:
*) כאן צריך להפסיק מעט. (עין בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ג).
מא
א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
ב אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהֹוָה:
ג יְהֹוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ, וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
ד יְהֹוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
ה אֲנִי אָמַרְתִּי, יְהֹוָה חָנֵּנִי, רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:
ו אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי, מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
ז וְאִם בָּא לִרְאוֹת, שָׁוְא יְדַבֵּר, לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ, יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
ח יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי, עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
ט דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ, וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:
י גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי, אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
יא וְאַתָּה יְהֹוָה, חָנֵּנִי וְהֲקִימֵנִי, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
יב בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי, כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
יג וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי, וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
יד בָּרוּךְ יְהֹוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
מב
א לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל, לִבְנֵי קֹרַח:
ב כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מַיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַּעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
ג צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים, לְאֵל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
ד הָיְתָה לִי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלַיְלָה, בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, כִּי אֶעֱבֹר בַּסַּךְ,
אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, הָמוֹן חוֹגֵג:
ו מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:
ז אֱלֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר:
ח תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
ט יוֹמָם יְצַוֶּה יְהֹוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה שִירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:
י אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי, לָמָה שְׁכַחְתָּנִי, לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלָחַץ אוֹיֵב:
יא בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי, חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי, בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
יב מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי, וּמָה תֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת, פָּנַי וֵאלֹהָי:
נט
א לַמְנַצֵּחַ, אַל תַּשְׁחֵת, לְדָוִד מִכְתָּם, בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל, וַיִשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:
ב הַצִּילֵנִי מֵאֹיבַי, אֱלֹהָי, מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:
ג הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן, וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:
ד כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי, יָגוּרוּ עָלַי עַזִּים, לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהֹוָה:
ה בְּלִי עָוֹן, יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ, עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:
ו וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹים, אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:
ז יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֵב, וִיסוֹבְבוּ עִיר:
ח הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם, חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, כִּי מִי שֹׁמֵעַ:
ט וְאַתָּה יְהֹוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ, תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם:
י עֻזּוֹ, אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:
יא אֱלֹהֵי חַסְדִּי, יְקַדְּמֵנִי, אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:
יב אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ, וְהוֹרִידֵמוֹ, מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:
יג חַטַּאת פִּימוֹ, דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ, וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם, וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:
יד כַּלֵּה בְחֵמָה, כַּלֵּה, וְאֵינֵמוֹ, וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:
טו וְיָשֻׁבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֵב, וִיסוֹבְבוּ עִיר:
טז הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל, אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ, וַיָּלִינוּ:
יז וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ, וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי:
יח עֻזִּי, אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה, כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:
עז
א לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
ב קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים, וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים, וְהַאֲזִין אֵלָי:
ג בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי, יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה, וְלֹא תָפוּג, מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
ד אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים, וְאֶהֱמָיָה, אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
ה אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי, נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:
ו חִשַׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם, שְׁנוֹת עוֹלָמִים:
ז אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלַּיְלָה, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:
ח הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי, וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:
ט הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:
י הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל, אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
יא וָאֹמֶר חַלוֹתִּי הִיא, שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:
יב אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:
יג וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ, וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
יד אֱלֹהִים, בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכְּךָ, מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:
טו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא, הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:
טז גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמְּךָ, בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:
יז רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים, רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:
יח זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת, קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים, אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:
יט קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל, הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל, רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
כ בַּיָּם דַּרְכֶּךָ, וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, וְעִקְּבוֹתֶיךָ לָא נֹדָעוּ:
כא נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיָד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
צ
א תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:
ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:
ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר, שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:
ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ, בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:
ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ, וְחָלָף, לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:
ז כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ, וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:
ח שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ, עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:
ט כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ, כִּלִּינוּ שְׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה:
י יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ, בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה,
וְרָהְבָּם, עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:
יא מִי יוֹדֵעַ, עֹז אַפֶּךָ, וּכְיִרְאָתְךָ, עֶבְרָתֶךָ:
יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע, וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה:
יג שׁוּבָה יְהֹוָה, עַד מָתָי, וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ:
יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר, חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה, וְנִשְׂמְחָה, בְּכָל יָמֵינוּ:
טו שַׂמְּחֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
טז יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ, וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:
יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֶׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
קה
א הוֹדוּ לַיהֹוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
ב שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ לוֹ, שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:
ד דִּרְשׁוּ יְהֹוָה, וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
ו זֶרַע אַבְרָהָם, עַבְדוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב, בְּחִירָיו:
ז הוּא יְהֹוָה , אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה, לְאֶלֶף דּוֹר:
ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב, לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
יא לֵאמֹר, לְךָ, אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר, כִּמְעָט, וְגָרִים בָּה:
יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי, מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
יד לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם, וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
טו אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי, וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ, כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכָּר יוֹסֵף:
יח עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
יט עַד עֵת, בֹּא דְבָרוֹ, אִמְרַת יְהֹוָה, צְרָפָתְהוּ:
כ שָׁלַח מֶלֶךְ, וַיַּתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים, וַיְפַתְּחֵהוּ:
כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
כב לֶאְסֹר שָׂרָיו, בְּנַפְשׁוֹ, וּזְקֵנָיו, יְחַכֵּם:
כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם, וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
כד וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד, וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ, לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדוֹ, אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
כז שָׂמוּ בָם, דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו, וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ, וַיַּחְשִׁךְ, וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:
כט הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם, וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים, בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
לא אָמַר, וְיָבֹא עָרֹב, כִּנִּים, בְּכָל גְּבוּלָם:
לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד, אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
לג וַיַּךְ, גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם, וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
לד אָמַר, וַיָּבֹא אַרְבֶּה, וְיֶלֶק, וְאֵין מִסְפָּר:
לה וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם, וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
לו וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם, רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב, וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
לט פָּרַשׂ עָנָן, לְמָסָךְ, וְאֵשׁ, לְהָאִיר לָיְלָה:
מ שָׁאַל, וַיָּבֵא שְׂלָיו, וְלֶחֶם שָׁמַיִם, יַשְׂבִּיעֵם:
מא פָּתַח צוּר, וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיוֹת נָהָר:
מב כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ, אֶת אַבְרָהָם עַבְדוֹ:
מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם, וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו, וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ, הַלְלוּיָהּ:
קלז
א עַל נְהָרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנֹרוֹתֵינוּ:
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן:
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה, עַל אַדְמַת נֵכָר:
ה אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
ז זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם, אֵת יוֹם יְרוּשָׁלַיִם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ,
עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
ח בַּת בָּבֶל הַשְׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ, אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
קנ
א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:
ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:
ג הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:
ד הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל, הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב:
ה הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע, הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְּרוּעָה:
ו כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּיָהּ:
אחר שסיים תהלים יאמר שלשה פסוקים אלה:
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל:
וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם,
יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:
זֹאת הַתְּפִלָּה מָצָאנוּ בְּאַמְתַּחַת הַכְּתָבִים וְהִיא מְעָט הַכַּמּוּת וְרָב הָאֵיכוּת
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, אַנְתְּ לְעֵלָּא, לְעֵלָּא מִן כֹּלָא, וְלֵית לְעֵלָּא מִנָּךְ, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל, וּלְךָ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה, וּמְרֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְּהִלָּה. אוֹתְךָ אֶדְרֹשׁ, אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ שְׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה מֵאִתָּךְ, דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת, עַד הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁלִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד, כְּפִי אֲשֶׁר נִגְלָה לְךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוּת, וּבַדֶּרֶךְ וּנְתִיב הַזֶּה תָּאִיר עָלַי אוֹרְךָ, לְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹן מִבְחָר הַבְּרוּאִים, לִבְלִי לַחֲשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת חוּץ וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה וִּבִלְבּוּל שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנְךָ, רַק לְדַבֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת צַחוֹת וּקְדוֹשׁוֹת בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת בְּהַשָּׂגָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ. הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ, וְתֶן לִי לֵב טָהוֹר לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וּמִמִּצוּלוֹת יָם תּוֹצִיאֵנִי לְאוֹר גָּדוֹל חִישׁ קַל מְהֵרָה. תְּשׁוּעַת יְהֹוָה כְּהֶרֶף עַיִן, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְאֶזְכֶּה לְחַדֵּשׁ נְעוּרָי, הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ, לְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְתִהְיֶה יְצִיאָתִי מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתִי, בְּלֹא חֵטְא. וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהֹוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד:
מצטרפת!!רחלקהאחרונה
מניסיון אישי!
כמה שאלות לי אליכם...~~אני~~
שלום
כמה קושיות:
1. לכל אדם יש תקופות קשות בחיים ובלה בלה בלה...קיצור, הרבה אנשים מתפללים לאלוקים שכבר ייקח אותם מהעולם הזה וכל זה...
אז מה ה' חושב על זה? האם הוא כועס/נוקם/מרחם/עושה דווקא?....
2. אומרים שייסורים מזכחים את נשמתו של אדם... האם זה נכון? כאילו, אני מכירה אנשים שעברו המון צרות והם באמת נהיו גדולים ומלאי אמונה ומקורבים לה' וכל זה... אבל אני מכירה גם אנשים בדיוק הפוך... האם אדם שכל חייו עבר ייסורים קשים, אבל גם לא עשה מצוות בקושי- האם הוא נקרא צדיק? ומה שכרו?
3. אומרים שמי שמת מגיע לגן עדן, ולזה אני מאמינה. ואומרים גם שיש שם הרגשה נפלאה וקירבה לאלוקים וכל זה..וגם לזה אני מאמינה. אבל איך זה יכול להיות שהאדם שמת לא מתגעגע למשפחה שלו פה? כאילו נכון, יש לו שם את אלוקים, אבל מה עם כל האנשים שהוא הכיר פה?? האם זה נמחק מהזיכרון שלו???
4. ראיתי כבר את השאלה הזאת איפשהו- אבל אני לא זוכרת איפה ומה היתה התשובה... אז- מה העונש של אדם שמתאבד בעולם הבא?
5. אומרים שאפילו הערבים, הם שליחים של אלוקים. מה ז"א? ז"א שאחרי פיגוע מחריד, אומרים לי שאותו רוצח נבל ימח שמו וכל עמו - אותו שלח אלוקים. כדי לקחת מפה אנשים. אני חייבת מישהו שיגיד לי שזה לא נכון, ושה' שונא גם את הערבים ושהו לא ברא אותם בכלל. כי איך אפשר להאמין שה' ברא אותם?? איך??? כאילו, בשביל מה? בשביל שירצח אותנו. ואם ה' הביא אותם לפה, איך אפשר לאהוב אותו, אחרי שזה מה שהוא עושה למי שהוא בעצמו ברא??
6. הייתה לי עוד שאלה, אבל שכחתיה...
תודה רבה ושבת שלום ומבורך!
לשואלת -אח..
אני אנסה לענות -
אך קודם לכן אקדים שיש דברים שאנחנו לא יודעים ולא מחויבים לדעת -
אבל אלו דברים שלא מפריעים לנו להמשיך בדרך האמת - כמו שכתוב -
"הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם".
1) לא יודע - אף פעם לא שאלתי אותו.
אך כנראה שאם הדבר מגיע לאדם מהתקרבות לה' - רק כך , נטו -
אז מן הסתם שה' לא כועס על האדם. אבל להגיע לכזה מצב שזה מהתקרבות ממש -
בודדים מגיעים לדרגה כזו. [לכן , עדיף לא לומר את זה אף פעם]
2) ליסורים יש כמה מטרות - אחת מהן היא לזכך את האדם על מעשיו הלא טובים.
חוץ מזה - יש לזה עוד מטרה שהיא - להחזיר את האדם לנתיב הנכון , לדרך האמת. [וממילא ע"י כך הוא יזכך את עצמו]
אם הוא צדיק או לא - אם עשה תשובה גמורה - נקרא צדיק.
[אנשים שקבלו יסורים ועוד לא חזרו לדרך האמת - היסורים עדיין מ"פועלים" ומזככים את נשמתם]
3) לא יודע. אבל מסתבר שהם לא נמחקו מזכרונו - שהרי אומרים שאדם שמגיע למעלה אחרי שנפטר יוצאים אליו כל
קרוביו ומכירו לקדם את פניו. ו...למה הוא לא מתגעגע? כנראה משום - שם זה לא כמו כאן.
לכן כאן את מרגישה מוגבלות של געגוע - אך שם - הוא חוזר למקומו , הכי טוב לו בעולם - אז אולי שם אין מושג של געגוע
כמו אצלינו. זו אולי אפשרות - אבל את האמת למה הוא לא מתגעגע - נדע בעז"ה שנגיע לשם בזמנינו.
4) קטע שמצוטט מדברי הרב אליעזר מלמד -
לדוגמא להבדיל - כשכלב מקבל מכה ע"י מקל , הוא קופץ על המקל...הוא לא יודע שמאחורי המקל עומד אדם שמוזיז את המקל
והוא זה שגורם לו לכאב. כך עמ"י - הערבים הם המקל - ה' הוא המכה.
למה הוא מכה? כי - אב שאוהב את בנו - בכדי להחזיר אותו לדרך הישר לפעמים צריך גם להכות - כן , גם או אפילו
רק את בנו שהוא אוהב. ["חוסך שיבטו , שונא בנו - ואוהבו , שיחרו מוסר" = אדם האוהב את בנו גם לפעמים מכה אותו]
ו...זה לא סותר שהם יקבלו עונש - כי , הם היו יכולים לברוח מהשליחות הזו. {זו הסיבה גם שה' הכה את המצריים}
[כמו שמסופר בתלמוד על אחד שהרע ליהודים - ואז הוא חשב ואמר , "מה אני פרייר של ה'? הוא ישתמש בי כמקל ואח"כ יכה
אותי? התגייר וחזר בתשובה. יצאו ממנו תלמידי חכמים.]
6) לא נורא. שתזכרי - תשאלי.
מקוה שקצת עזרתי.
ישר כח על הרצון לדעת.
בהצלחה!!
אך קודם לכן אקדים שיש דברים שאנחנו לא יודעים ולא מחויבים לדעת -
אבל אלו דברים שלא מפריעים לנו להמשיך בדרך האמת - כמו שכתוב -
"הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם".
1) לא יודע - אף פעם לא שאלתי אותו.
אך כנראה שאם הדבר מגיע לאדם מהתקרבות לה' - רק כך , נטו -
אז מן הסתם שה' לא כועס על האדם. אבל להגיע לכזה מצב שזה מהתקרבות ממש -
בודדים מגיעים לדרגה כזו. [לכן , עדיף לא לומר את זה אף פעם]
2) ליסורים יש כמה מטרות - אחת מהן היא לזכך את האדם על מעשיו הלא טובים.
חוץ מזה - יש לזה עוד מטרה שהיא - להחזיר את האדם לנתיב הנכון , לדרך האמת. [וממילא ע"י כך הוא יזכך את עצמו]
אם הוא צדיק או לא - אם עשה תשובה גמורה - נקרא צדיק.
[אנשים שקבלו יסורים ועוד לא חזרו לדרך האמת - היסורים עדיין מ"פועלים" ומזככים את נשמתם]
3) לא יודע. אבל מסתבר שהם לא נמחקו מזכרונו - שהרי אומרים שאדם שמגיע למעלה אחרי שנפטר יוצאים אליו כל
קרוביו ומכירו לקדם את פניו. ו...למה הוא לא מתגעגע? כנראה משום - שם זה לא כמו כאן.
לכן כאן את מרגישה מוגבלות של געגוע - אך שם - הוא חוזר למקומו , הכי טוב לו בעולם - אז אולי שם אין מושג של געגוע
כמו אצלינו. זו אולי אפשרות - אבל את האמת למה הוא לא מתגעגע - נדע בעז"ה שנגיע לשם בזמנינו.
4) קטע שמצוטט מדברי הרב אליעזר מלמד -
" שכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, אם כן לכאורה, אין כל תועלת באמירת קדיש אחריו. וכך אכן מקובל לומר, שאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת. ואף על פי שלא נאמר במפורש בדברי חז"ל שלמאבד עצמו לדעת אין חלק לעולם הבא, מכל מקום כך מקובל במסורת ישראל. היסוד לכך הוא, שהואיל ורצח הוא משלוש העבירות החמורות ביותר, וזה שהתאבד מנע מעצמו את האפשרות לשוב בתשובה, ממילא מעמדו כרשע הגדול ביותר, ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא. "
לדוגמא להבדיל - כשכלב מקבל מכה ע"י מקל , הוא קופץ על המקל...הוא לא יודע שמאחורי המקל עומד אדם שמוזיז את המקל
והוא זה שגורם לו לכאב. כך עמ"י - הערבים הם המקל - ה' הוא המכה.
למה הוא מכה? כי - אב שאוהב את בנו - בכדי להחזיר אותו לדרך הישר לפעמים צריך גם להכות - כן , גם או אפילו
רק את בנו שהוא אוהב. ["חוסך שיבטו , שונא בנו - ואוהבו , שיחרו מוסר" = אדם האוהב את בנו גם לפעמים מכה אותו]
ו...זה לא סותר שהם יקבלו עונש - כי , הם היו יכולים לברוח מהשליחות הזו. {זו הסיבה גם שה' הכה את המצריים}
[כמו שמסופר בתלמוד על אחד שהרע ליהודים - ואז הוא חשב ואמר , "מה אני פרייר של ה'? הוא ישתמש בי כמקל ואח"כ יכה
אותי? התגייר וחזר בתשובה. יצאו ממנו תלמידי חכמים.]
6) לא נורא. שתזכרי - תשאלי.
מקוה שקצת עזרתי.
ישר כח על הרצון לדעת.
בהצלחה!!
---~~אני~~
ראשית כל תודה רבה על התשובות המעמיקות והמפורטות! נהנתי לקוראן.
שנית, 1. בקשר ל2: כתבת שייסורים נועדו כדי להחזיר את האדם לדרך הנכונה. אבל יש גם הרבה אנשים שהם צדיקים גמורים, ודווקא עליהם באים הייסורים. אז כאילו, ממה לעזעזאל הם אמורים לחזור בתשובה?! הם צדיקים!!!
2. בקשר ל5- אני מבינה ש 'חוסך שבטו, שונא בנו'. אבל זה מתקשר לנ"ל- כאילו, אז הוא רוצה להעניש, אז שיעניש את הרשעים! למה לעזעזאל הפיגועים דופקים דווקא את האנשים הכי צדיקים שלא מגיע להם למות??!!
תודה ושבוע טוב!
שאלה יפה -אח..
אנסה לענות -
1. הופה. עלית על מוקש - כך כתוב בתנ"ך - "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" - א-י-ן.
אוקי. אז , כבר זה מובן , הם מקבלים יסורים על העברות שעשו.
אבל , ראבק , הלוואי שהעברות שלנו היו כמו שלהם... - את אומרת.
מה? בשביל עברות כאלו קטנות הם נענשים ממש חזק? - נשאל.
ועל זה נענה - "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחו השערה" - כן. גם על דברים ממש קטנים - ה' מעניש אותם.
מה משה עשה? כולה הכה בסלע במקום לדבר אליו? למה להעניש אותו?!
כן. הדרישות מהם יותר גדולה מאשר מאיתנו. המעשים שלהם צריכים לבוא יותר בזהירות ובהקפדה.
לכן - ה' מעניש [גם] אותם. זה לא סותר את זה שהם צדיקים.
חוץ מזה - אמרנו שיש עוד מטרות ליסורים - לדוגמא: לכפר על עמ"י.
[כך גם הסבר עשרת הרוגי מלכות - גדולי עולם שסבלו יסורים כ"כ קשים]
ז"א שבדיוק באותו זמן - מידת הדין התעוררה בעולם ורצתה לקבל את האוכל שלהם. היא רעבה!
היה צריך להיות פיגוע רב נפגעים בירושלים חלילה , אבל...בדיוק באותו הזמן - הצדיק מתיסר.
למה? ה' נותן למידת הדין את היסורים של הצדיק לאכול - ו...שתעזוב את עם ישראל.
2. התשובה ב - 1.
רק אוסיף - מוות זה לא תמיד דבר רע. "מוות" - אם מבינים מה המילה הזו אומרת -
זה מ-ת-נ-ה.
מקוה שקצת הועלתי.
בהצלחה!!
אם ככה, אולי עדיף לא להיות צדיק...~~אני~~
אנחנו מסתכלים על הצדיקים ורואים כמה ייסורים.
רואים שאין מה לעשות, אפילו שה' אוהב אותם- הוא מביא להם את הדברים הללו.
ועולה המחשבה: עדיף לא להיות צדיק. עדיף להיות רשע, אבל שלא יהיו כאלה ייסורים.
אני יודעת מה תענה לי: תענה לי שאנחנו לא יודעים, נסתרות דרכי ה', ושהם יקבלו את השכר בעולם הבא...
אבל כואב הלב.
כנסי >>אח..
לא. דווקא לא זה מה שאענה לך.
רק...אשאל אותך שאלה -
בא נגיד שמישי היום מתחתנת. היא באה עם השמלת כלה - מוכנה עלייה. שמלה לבנה ו...
מרהיבה ביופיה. אך ש - פתאום - היא מרגישה כאב ברגל. אוווך. דווקא עכשיו?!
היא מורידה את הנעליים ו...רואה שנכנס לך לנעל נעץ וזה פגע לה קצת ברגל. איי. זה כואב.
באים אלייה - ואומרים לך - תקשיבי , שני אפשרויות עומדות מולך:
א) אנחנו מוצאים לך את הנעץ עכשיו - שמים תחבושת עם חומר מחטה - ו...הופ! תוך שבועיים את כמו חדשה!
אבל - את לא תוכלי לרקוד היום! מצטערים. אבל...זה המצב.
ב) או ש...אנחנו מוצאים את הנצץ - ו...לא חובשים את המקום - אבל - תדעי לך - אם לא חובשים את
המקום עכשיו - הזיהום תוך כמה שעות מתפתח ו - הואיל והנעץ היה מלוכלך ומזוהם - יתכן ויצטרכו לכרות לך את הרגל.
מה היא תעדיף?
לסבול עכשיו - ובהמשך יהיה לה טוב - או שיהיה לה טוב עכשיו - אבל אחר כך....??
אדם נכנס לניתוח - "האאא?" הוא צועק.
"מה אתם משוגעים?! אתם רוצים לחתוך לי את הבטן?!?"
"כן". אומרים לו - "יעיוני - אם לא נחתוך...המחלה תגמור עלייך סופית".
יכאב עכשיו - רק בשביל שאחר תהיה - ב-ר-י-א.
ו...על הדרך - אגיד דבר תורה קטן - סבבה?
למה מברכים בראש השנה - "שיהיה לך שנה טובה ומתוקה"?
מספיק - או טובה , או מתוקה...אז , למה להאריך?
ועל זה עונים תשובה שגם תסביר את שאלתך -
יש דברים טובים - אך לא מתוקים. כמו: ניתוח...
יש דברים מתוקים - אך לא טובים. כמו: שוקולד...
לכן > שתהיה לך שנה גם טובה - ו...גם מתוקה!!
מקוה שהובנתי.
בהצלחה!!
רק...אשאל אותך שאלה -
בא נגיד שמישי היום מתחתנת. היא באה עם השמלת כלה - מוכנה עלייה. שמלה לבנה ו...
מרהיבה ביופיה. אך ש - פתאום - היא מרגישה כאב ברגל. אוווך. דווקא עכשיו?!
היא מורידה את הנעליים ו...רואה שנכנס לך לנעל נעץ וזה פגע לה קצת ברגל. איי. זה כואב.
באים אלייה - ואומרים לך - תקשיבי , שני אפשרויות עומדות מולך:
א) אנחנו מוצאים לך את הנעץ עכשיו - שמים תחבושת עם חומר מחטה - ו...הופ! תוך שבועיים את כמו חדשה!
אבל - את לא תוכלי לרקוד היום! מצטערים. אבל...זה המצב.
ב) או ש...אנחנו מוצאים את הנצץ - ו...לא חובשים את המקום - אבל - תדעי לך - אם לא חובשים את
המקום עכשיו - הזיהום תוך כמה שעות מתפתח ו - הואיל והנעץ היה מלוכלך ומזוהם - יתכן ויצטרכו לכרות לך את הרגל.
מה היא תעדיף?
לסבול עכשיו - ובהמשך יהיה לה טוב - או שיהיה לה טוב עכשיו - אבל אחר כך....??
אדם נכנס לניתוח - "האאא?" הוא צועק.
"מה אתם משוגעים?! אתם רוצים לחתוך לי את הבטן?!?"
"כן". אומרים לו - "יעיוני - אם לא נחתוך...המחלה תגמור עלייך סופית".
יכאב עכשיו - רק בשביל שאחר תהיה - ב-ר-י-א.
ו...על הדרך - אגיד דבר תורה קטן - סבבה?
למה מברכים בראש השנה - "שיהיה לך שנה טובה ומתוקה"?
מספיק - או טובה , או מתוקה...אז , למה להאריך?
ועל זה עונים תשובה שגם תסביר את שאלתך -
יש דברים טובים - אך לא מתוקים. כמו: ניתוח...
יש דברים מתוקים - אך לא טובים. כמו: שוקולד...
לכן > שתהיה לך שנה גם טובה - ו...גם מתוקה!!
מקוה שהובנתי.
בהצלחה!!
בקשר לשאלה5 כתוב ש"מגלגלים זכות ע"י זכאיחילא דמשכנא
וחובה ע"י חייב" ז"א שלהיות מחבל זה עונש.וכמו שפרעה נענש ע"י ה' אני משערת שגם המחבלים נענשים.
תשובות-מתו"ש
בשיחתי האחרונה עם אלוהים, הוא סיפר לי כי הוא אינו חושב ש...סתם...חמודה-מה זה השאלות האלה? כאילו, ברור שרוצים תשובות, אבל מי שעונה לך תשובות ממציא או שמי שסיפר לו את זה ניחש או המציא...מאיפה לנו לדעת מה ה' רוצה מה הוא חושב וכל זה???
למה לזלזל?!תהילה=)=)!!!
דווקא ממש אהבתי תשירשור הזה..!!!וגם תשאלות!!!
כן יש אפשרות לדעת את הדברים האלה אני בטוחה...אולי לא את כולם אבל בהחלט חלק לפחות כן.....ולא נראלי שאח מחרטט...תסמכי עליו שהוא מביא הכל ממקורות מוסמכים.............ותמיד מותר לשאול!!!
מה עדיף לחיות עם שאלות על זה כל החיים?!לא!!ממש לא!!!צריך לדעת תשובות אחרת איך נעבוד את ה' בשמחה?
צריך ואפילו חובה נראלי לשאול שאלות אמונה....זה מזה עוזר!!לפחות לי....;)
לא זילזלתי!!!עניתי את דעתי!!!מתו"ש
את צודקת שאנחנו לא יכולים לדעת הכל, אבל לפחות מנסי~~אני~~
אבל ה' נותן לנו רמזים, ויש אנשים שיכולים להבין מזה כל מיני דברים. בשביל מה הוא נתן לנו את התורה, גמרא וכד'? בשביל שנחקור את כל השאלות האלו...
אבל את כל האמת לאמיתה- רק בעולם הבא נראלי...
בכולופן תודה רבה על התשובות המפורטות. חודש שמח ורק טוב.
אבל את כל האמת לאמיתה- רק בעולם הבא נראלי...
בכולופן תודה רבה על התשובות המפורטות. חודש שמח ורק טוב.
כמה תשובות לכמה שאלותאנונימי (פותח)אחרונה
א"א לענות על שאלות חשובות כאלו בקצרה, אבל אנסה לתמצת:
1. אסור לאדם לקלל את עצמו, כמו שאסור לו לקלל אחרים. כדאי להמנע מזה. המקובלים נוהגים לעשות מידי יום ו' כעין התרת נדרים וקוראים לזה "התרת קללות"
2. יסורים מזככים. נכון. כל מה שאנחנו עוברים בעוה"ז ניתן להתקדם אתו, וניתן ליפול בגללו. כזה גם ייסורים. אשרי מי שמתעלה מהם. העושר , למשל. ניתן לקיים בו מצוות, צדקה ועוד, וניתן גם לחטוא אתו. לא צריך להתפלל לקבל ייסורים, ואם מגיעים כדאי לקבל אותם באהבה, ולהתפלל לקב"ה לעמוד בנסיון.
3. מה שכתוב בספרים שהנפטר יודע מה קורה עם המשפחה שלו כאן, שמח בשמחתם ומצטער כשרע להם. הדבקות שלו בה' גורמת לו הנאה עצומה, אבל לא מסתירה ממנו את העוה"ז. הוא שמח באופן מיוחד אם בעוה"ז עושים דברים לעילוי נשמתו, כי שם א"א להתקדם, אין שם קיום מצוות.
4. לא יודע, ודאי שיש עונש, אני לא יודע מה. אם אחזור אספר לך
5. כל מה שקורה בעולם הקב"ה עשה, מסיבה שאינה ידועה לנו. ברור שכל רע שקורה לאדם, הוא יכול להפוך את זה לטובה - אם יתקדם בעבודת ה'. אין טעם לכעוס על מי שפגע בך אישית, עדיף לנהל את הדיאלוג עם הקב"ה. מאידך, ברור שמי שעשה רע, ייענש על כך, ללא ספק.
6. אני לא יודע מה השאלה.
שאלה קטנה..שרון אבורביע
למה בתפילת 18 ובכלל מתנענעים? יש לזה סיבה מיוחדת? או זה מתוך אינסטינקט כזה? או שאולי זה עוזר להתכון או משהו כזה?
תודה..
התנענעות זה חשוב.מ.מ.י.ר
ויש להתנענות כמה סיבות. המשנה ברורה (החפץ חיים זצ"ל) מביא שזה משום "כל עצמותיי תאמרנה". וזו לא שטות ח"ו, אלא הדבר מוזכר בפוסקים, כגון באבודרהם, מחזור ויטרי, שו"ע הגר"ז, ועד כמה שזכור לי גם בכלבו מביא כמה סיבות להתנענעות בלימוד תורה.
לעומת זאת, בכף החיים (סופר) מביא שאין להתנענע, אלא צריך לעמוד ביראה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
ואמת - התלהבות חיצונית, יכולה להביא להתנוצצות להבת אש פנימה. ההתלהבות החיצונית לא יכולה להחליף את העבודה הפנימית, את ההתלהבות הפנימית (כי אם כן - היא נהפכת לדבר לא אמיתי, אלא חיצוני, מזוייף), אבל היא יכולה להצית אש קודש.
יש דעות לכאן ויש דעות לכאן -אח..אחרונה
יש כאלה שאומרים בפירוש להתנוענע בתפילה [גם בשמונה עשרה!!]
משום "כל עצמותי תאמרנה אל".
ויש כאלה שאומרים שלא להתנוענע בכלל בתפילת שמונה עשרה אלא בשאר התפילה.
ועל שאר התפילה נאמר "כל עצמותי..." -אבל בשמונה עשרה לא להתנוענע - משום -
א. לא ראוי.
ב. פחות כוונת הלב.
ו...כל אחד ינהג כמנהג אבותיו.
[או - שאני חושב שאפשר בזה לנהוג כיצד שיש לו יותר כוונה בתפילה..]
בשורות טובות.
אני ראיתי דברים אחרים בכוזרי, ובכל מקרה...אחד מאלף
בס"ד
בל"נ אני אעלה את המקורות מאוחר יותר, אבל בכוזרי כתוב שזה סימן לנשמת האדם שכמו שלהבת הנר היא "מתנוענעת"...
וכן. יש כאלה להם זה עוזר להתכוון. וכאלה- שיתפללו ככה. מי שמתפלל בלי לזוז- יש לו על מי שיסמוך (וכן דעת רוב המקובלים)
כעיקרון, יש מס' דעות בפוסקים ובכלל, לגבי צורת העמידה בתפילה. וכל אחד ינהג ע"פ מנהג אבותיו, ובדרך שבה הוא יותר מתכוון...
תודה רבה!שרון אבורביע
התגובות ממש עזרו לי..
מתנענעים, כדח לא להירדם, ועוד סיבהאנונימי (פותח)
הנה מה שכותב השל"ה הקדוש בענין "נענוע" בתפילה, יש לו 10 עצות לשפור כוונת התפילה
החמישי, נוע.
המתנועע בתפלתו גורם ביטול כוונתו, והעמידה בלי התנועעות כלל עוזר על הכוונה. ומה שאמר (תהלים לה, י), "כל עצמותי תאמרנה" וכו', היינו בשירות ותשבחות וברכות קריאת שמע ותלמוד תורה, אבל לא בתפלה. ואם יש מי שאומר כן גם בתפלה, נראה לי שאין לחוש לדבריו, כי הנסיון מוכיח שהעמידה בלי נענוע בתפלה גורם לכוין הלב, וראה בעיניך, הישאל אדם שאלות ממלך בשר ודם וגופו מתנועע כנוע עצי יער מפני רוח:
ואני אומר שיש בכך יתרון לקבל מהקב"ה מה שמבקשים. פשוט, הקב"ה רואה מישהו משונה, מדבר אליו תוך כדי נענועים חזקים. הוא אומר למלאכים "מי זה המשוגע הזה" ? תנו לו מה שהוא רוצה וסלקו אותו מכאן.
באחד הימים נכנסתי משעור "הדף היומי" לביה"כנ ואתי היה יהודי מבוגר, שראה מישהו עומד ומתנענע קשות בתפילה, אז הוא אמר לי "תגיד , הוא ניסה פעם בלי אלימות ?"