פורום בית המדרש (עמוד 22)

💕

תעדכני..

אמרתי פרק תהילים..

בעז''ה בשורות טובות!

ב"ה! שתהיה התאוששות מהירה!!!

יש את הישיבה במגדל העמק שיש בה רוח חסידית ודגש על עבודת ה'

ובנוסף יש גם ביצהר ישיבה גבוהה חסידית

"נחלת ישראל" במגדל העמק, רה"י הרב שמחה שטטנר, יש גם את הרב שניאור קץ אבל הוא יותר בתיכונית. קח בחשבון שאין שם הרבה בחורים.

"רועה ישראל" ביצהר, רה"י הרב דוד (דודי) דודקביץ'

אם לא, אז לא נראלי שיש עוד הוצאה חוץ משל קהת המוכר עם הכריכה האדומה ופסי זהב

ובשל קהת נראלי פשוט לחפש את ההוצאה הכי חדשה שלהם

המתקן הוא כמו זכוכית מגדלת -מכוון את קרני השמש לסיר שיחממו אותו והוא עצמו לא חם.  ואין כאן תולדה 

והאוכל מתחמם לא רק מהסיר אלא גם מהשמש עצמה - וזה וזה גורם ואם כך אין בזה תולדה (כך כותב שם בספר)

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ד בסיון תשפ"ג 11:37

בדוד שמש הרי המים לא חשופים לשמש אלא בתוך צינור ויש באמת מה לדון בזה

(הרב יצחק יוסף טוען שלא מתירים משום בישול בחמה אלא מסיבה אחרת.. ראה למטה בסרטון)

אבל במתקן הזה תכלס אין שום דבר חם אלא רק ריכוז של קרני שמש על הסיר וגם המים חשופים לשמש אז למה שיהיה תולדת השמש, זה ממש כמו זכוכית מגדלת

ממליץ נגיד לשלוח שאלה באתר ישיבה.

הגמרא משווה את זה למי שתורם משלו על פירות חבירו

ודנה מי מוסיף חומש ומי עושה תמורה, המקדיש או המתכפר. ואומרת שבוודאי אדם מתכפר בקרבן למרות שהוא אינו שלו)

לא חקרתי האם הארגמון קהה קוצים הוא התכלת או לא אבל ידוע על הרבה מאוד ת"ח גדולים שתופסים מזה ראיה מספקת.

בכללי, נראה לי זאת שאלה של מסורת לעומת מחקר. גם המחקר לא מושלם ולא אידיאלי מסתבר שאפשר לסמוך עליו.

בכללי, תכלת זה סוג של מלכות.. זה עניין מאוד יקר שמוסיף לציצית שהרמ"א כותב עליה שהיא כמו תכשיט שיש להתגאות בו לההדר ביופיו.

כי לא בטוח שזו התכלת האמיתית. וגם אם היה בטוח, זו יהירות לשים תכלת כשרוב העולם וגם רוב הרבנים לא שמים..

אאל"ט זה הרב שטיינמן זצל אמר את זה

אחד מגדולי הדור אמר את זה.

הרב יששכר טייכטאל אמר שהשואה הגיעה כי לא עלו לארץ....אני לא רואה הבדל עקרוני בין שתי האמרות....(אמנם הוא הביא לזה מקורות, אבל נגיד לדוגמא מי שאומר שהשואה הגיעה משום שעלו לארץ, שאני מניח שגם על זה תאמר את מה שאמרת, כיוון שיצאת על עצם העניין של להגיד שאנחנו יודעים על מה הגיעה השואה, נתלה במקור של כתובות קי"א שכתוב שם שאם יפרו את שלוש השבועות ה' יתיר את בשרינו כצבאות וכאילות השדה...).

אולי אלפים, לא מאות אלפים.

שוב, בעניין עצמו אני סובר כמו הרב יששכר, אבל באופן כללי, יש פעמים שהסיבה שנעשה דבר מסויים הוא בגלל דבר עקרוני, אך מכיוון שה' שומר על הערכים של עצמו (כך אומר הירושלמי), ו"צדיק וישר הוא", ו"אין מיתה בלא חטא ולא ייסורים בלא עוון", לכן פה הקב"ה צריך ל"היתפס" על חטא מסויים ועליו לתת את הפורענות, למרות שוודאי זו לא הסיבה העקרונית, אבל אכן ניתן לומר שבחטא זה מתו (וזה בא להסביר רק את הרובד המוסרי הבסיסי....). לדוגמא, חז"ל מביאים משל לספינה שטבעה, שלא יכול להיות שהקברניט יינצל וכל נוסעי הספינה לא יינצלו. זו הסיבה העקרונית שמשה רבינו לא יכל להיכנס לארץ. אלא מה? היה צריך חטא מסויים "לתפוס" את משה עליו, שבעונש על זה לא ייכנס לארץ. וזה היה החטא במי מריבה. (שהפרשנים חלוקים מה בכלל היה החטא של משה שם....).

בקיצור, בהקשר הזה ובמשמעות הזאת ניתן להגיד שבעוון מסויים קרתה השואה, גם אם זו לא הסיבה העקרונית. ולפי זה לא קשה הקושיה שלך, למה אחרים שדיברו בבית הכנסת לא מתו, כיוון ששם לא הייתה הסיבה העקרונית.

שלא בטוח שנאמרה באופן מדוייק ובאמת איך שאותו רב אמר אותה.

אם היא נאמרה כך, אם זה הבנה לא נכונה, אז הבעיה היא במבין.

ולכן העניין מבחינתי הוא לא מי האומר, אלא עצם האמירה

אבל אל תגיד "לדבריו" שפשט דבריך היה שמדובר באומר האמירה המקורית.

ואחדד, אם האמירה לא נאמרה אז האומר בסדר, אם האמירה הזו אכן נאמרה אז זה חמור מצד האומר 

למה אתה לא מנסה להבין? ובמיוחד שאתה יודע שזה לא איזה תמהוני אחד אמר את זה..

זה דווקא הגיוני מאוד שישלו הסבר רק על מה שקרה באזור שלו כי הוא מכיר את המצב, ההתנהלות וכו' 

אבל באזורים אחרים הוא לא יכול להגיד דבר כזה כי הוא לא מכיר לכן אינו יכול להעיד ולהגיד שזה בגלל א ב או ג או הכול ביחד.

אומר גם 2 דברים.

א. אתה אולי כזה מזועזע כי אתה לא מבין את חומרת העבירה. נכון השואה זה דבר מזעזע ממש ממש והכל אבל מי אמר שלדבר בבית כנסת זה דבר כזה קל. אני לא רוצה להצדיק את זה. כי אנחנו באמת לא מבינים חשבונות שמיים אבל כדאי לחשוב על זה שעבירות זה לא דבר כזה פשוט גם כאלה שנראות לנו קלות יותר אנחנו לא יודעים מה החומרה של זה בשמיים. ובכלל כשמסתכלים על מצווה/עבירה לא צריך להסתכל בגודל של העבירה אלא בגודל של מי שציווה עליה.

ב. מה ש@תות"ח! כתב. עם זה שנתפסו על העבירה הזאת.

א. אני יודע שאותו רב שאמר את זה אולי חולק על זה, ולאו דווקא שהוא אומר כפי שהסברתי, אבל לענ"ד אם הרב הזה חושב שזו הסיבה ממש לשואה, לענ"ד, ואני נתלה כאן בגדולי הרבנים שחלקו עליו, זה לא נכון. להבדיל, חלק מהכתות המוסלמיות שמכונות "המדברים" טענו שהקב"ה לא מחוייב למוסר, וכל מה שהוא עושה, זה הצדק, כי הוא קובע מה הצדק. אבל הראשונים חלקו עליהם, והביאו פסוקים מהתורה שאומרת את זה, "צדיק וישר הוא", גם הירושלמי אומר שהקב"ה גם מקיים את המצוות, שהכוונה היא שהקב"ה שומר גם כן על הערכים שעליהם הוא מצווה אותנו, "מה הוא צדיק, אף אתה היה צדיק", וכשאנחנו נדיבים, מתקדשים וכו'....אנחנו הולכים במידות ה', אנחנו מידמים אליו, גם אם אי אפשר לתפוס באמת את זה.

לכן, להגיד שה' בעוון דיבורים בבית הכנסת עשה את השואה, נראה לי זה מוריד את ה'. מה שכן, יכולה להיות משמעות נוספת לדברי הרב שאמר את זה, שהעובדה שדיברו בבית הכנסת זה מעיד על משהו שורשי יותר, על היחס שלהם לקודש, על החיבור לקדושה. או שזה קרה בחטאים אחרים, אלא שהזכויות שיכלו להיות להם להציל אותם, אם לא היו מדברים בבית-כנסת, לא היו, ובמובן הזה זה היה החטא שגרם לשואה. אבל במובן הפשוט, האמירה הזו מרחיקה בין הא-לוה לבין העולם ואומרת שאין התאמה בין המוסר האנושי לבין הא-לוה. אני יודע שיש לאמרה הזו גבולות, אבל נראה לי שבהחלט האמרה הזו ניתן לקבוע שהיא מחוץ לגדר. ועוד, שלא כל מי שמת דיבר בבית-כנסת, כך שזה לא הסבר שבאמת מספק, אם תופסים אותו כפשוטו כפי שהצעת...

לא אמרתי שה' לא מוסרי וכו' ח"ו.

אמרתי שאנחנו לא יודעים מה חומרת כל עבירה ואילו ידענו יכול להיות שהיינו מסכימים\מבינים..

 "ועוד, שלא כל מי שמת דיבר בבית-כנסת, כך שזה לא הסבר שבאמת מספק, אם תופסים אותו כפשוטו כפי שהצעת..." - מי שלא דיבר אולי לא הוכיח. ובכללי אם אפילו רק יחידים דיברו זה אולי מראה משו על האווירה שהייתה אם הם הרשו לעצמם..

זו סתם הצעה.. 

נכון, אבל ה' מלמד אותנו בכך שמראה אילו עונשים יש לכל עבירה, מהי החומרה של כל עבירה. מה שאנחנו לא יודעים זה השכר בעולם הבא, לטוב ולמוטב (דהיינו, לא יודעים איזה שכר מקבלים על כל עשיית מצווה, ולא יודעים איזה עונש מקבלים על כל עבירה בעולם הבא....), אבל בעולם הזה אנחנו כן יודעים, ולא ידוע לי שעל דיבור בבית הכנסת מקבלים עונש מוות, גם לא בידי שמים. לפי שיטתך אין באמת משמעות לקביעה שה' "צדיק וישר", כיוון שאין לנו מושג והבנה ותפיסה בזה. אבל הפסוק הזה נאמר לבני ישראל, וזה אומר שהמוסר האנושי איננו מנותק לגמרי מהמוסר הא-לוקי, וגם אם לא בהכל הוא מכוון למוסר הא-לוקי, יש במוסר ניצוץ א-לוקי. ואם המוסר האוניבירסלי אומר שזה לא הגיוני שעל עבירה כזו מקבלים עונש מוות, וגם המקורות ביהדות לא אומרים את זה, אז מסתבר שלא זו הסיבה. במצב הזה עדיף לשתוק ולהגיד: "הנסתרות לה' א-לוקינו", ושלא הבנו איך זה מוסרי, כי באמת לא הכל אנחנו מבינים, מאשר לטעון שזה המוסר שעמד מאחורי השואה.

הגמרא במסכת שבועות (תחילת פרק שישי, דף ל"ט עמ' א'-ב') אומרת שבעבירות שאינן שבועה (ותוס' מוסיף עוד עבירות חמורות....), מי שלא מוכיח מקבל עונש פחוּת מהאדם שעבר את העבירה. ולכן, וודאי שמי שלא הוכיח לא היה אמור למות על זה. גם הגמרא בשבועות מתייחסת לזה, ואומרת שקרובי משפחה גם נענשים "מפני שמחפים", שזה כמו שאמרת "האווירה שהייתה", וגם לגבי בני משפחה הגמרא מחלקת ואומרת שחוץ מעבירות חמורות מאוד, גם מי שחיפה לא נענש באותו עונש שהחוטא נענש, ולכן מה שאת אומרת לא נכון.

במקום להידחק בדברים שלא מסתדרים, אפשר פשוט ללמד זכות על אותו רב שאמר את המשפט שאמר במשמעויות שפירשתי, ולא כפשוטו, וכך הכל בא על מקומו בשלום. (אם הייתה אפשרות להעמיד את הדברים כפשוטם, ולא לסבור כמותם, מילא, אבל זה פשוט לא מסתדר לדעתי...).

בסדר. הגיוני מה שאתה אומר

תודה

בשמחה

@אני))) אני מבקש סליחה

חוץ מזה שאני רואה את זה כמחמאה אז תודה

כל תוקפו של מרד אבשלום היה מבוסס על הפגם של דוד בגילוי עריות ושפיכות דמים, כאשר אחיתופל יועץ לאבשלום לבוא על פילגשיו של אבא שלו ולהרוג את אבא שלו הוא בעצם גורם לו ליפול באותם פגמים בדיוק, ולמלכות כזאת אין הצדקה ואין היתכנות. אז גם אם בטווח הקצר אלה היו עצות חכמות, מעבר לטווח הקצר אלה עצות גרועות מאוד. 

(זה יפה)

(כדאי לציין שזה לקוח משיעור מדהים שמהווה מהלך שלם ומרשים מאוד על כל ספר שמואל מאת [ר׳] איתן פינקלשטיין). 

אפשר קישור לקבוצה

דיי מצוי. דף יומי, ירושלמי, נך, משנב, אחלי עטד כמה

אם לא תמצא, שלח לי ווטסאפ אעביר,

אפשר גם להביא ראיה מכך ש"עגלון איש בריא מאוד"- מפוטם, שמן. 

ומ"ויקח בן בקר רך וטוב"- שמן.

יוצא שטוב= בריא כי משמעות שניהם היא שמן (בעבר התייחסו לשומן כסימן לבריאות).

ותראה מה כותב הרדק:

והיה רך והיה גם כן טוב , רוצה לומר: שמן; וכן "ונשבע לחם ונהיה טובים" (יר' מד , יז).

הערה יפה, קיבלתי אותה. 

ומה שהבאת בשם הרד״ק מעניין, כי זה פירוש אחר ממה שהוא פירש בירמיהו. 

וכן, באמת מעניין

כמדומני בבבא מציעא קז, שאומרת ש'פת שחרית' מצילה מכל מיני מחלות..

מציל מ83 מחלות

סתם

ברחוב אין לך כמעט אינטרקציה עם אנשים אחרים, בבית ספר אתה כל היום עם הכיתה שלך, בשיעורים ובהפסקות.

אז למה באקדמיה לומדים ביחד?

אבל זה לא כמו בית ספר

א. מדובר באנשים בוגרים שיודעים יותר איך לשמור על גבולות מתאימים

ב. באקדמיה יש רק הרצאות, אין פעילויות/טיולים/משחקים בהפסקות

ואם תשאל על מקומות עבודה, שם מדובר באנשים עוד יותר בוגרים, עם פחות הורמונים משתוללים.

תודה.

בכמעט פלינדרום הכוונה לפלינדרום למעט אות אחת. הנה דוגמא:

וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלוֹם יָבוֹא יְרוּשָׁלִָם: (שמואל ב פרק טו פסוק לז)

פלינדרומים בתנ"ך

זה מה שכתוב בקישור למי שלא נפתח לו:

בתנ”ך ישנם 208 פלינדרומים שונים, חלקם חוזרים מספר פעמים. הפלינדרומים ממוינים לפי מספר מילים, אחר כך לפי מספר אותיות ואחר כך לפי אלפבית. בסוגריים ליד כל כותרת מצוין מספר הפלינדרומים בקטגוריה.

מילים פלינדרומיות

בשתי אותיות (9)

גג, דד, הה, חח, סס, צץ, רר, שש, תת.

בשלוש אותיות (91)

אבא, אגא, אלא, אנא, אסא, אעא, אצא, אשא ,אתא, בלב, בנב, בעב, ברב, גוג, דוד, הבה, הגה, הדה, הוה, הזה, הטה, היה, הכה, הלה, המה, הנה, הפה, הרה, השה, ובו, ולו, וצו, וקו, חוח, טיט, ידי, יהי, יחי, ימי, יני, יפי, ישי, כדך, כחך, כלך, כנך, כפך, כשך, לאל, לגל, לדל, לחל, ליל, לכל, לצל, לקל, לתל, מדם, מהם, מום, מים, מכם, מעם, משם, מתם, נגן, נון, נין, נתן, סוס, ציץ, שוש, שיש, שלש, שמש, שרש, תבת, תחת, תלת, תמת, תשת.

בארבע אותיות (3)

הגגה, הששה, לבבל.

בחמש אותיות (28)

אלעלא, אנחנא, היהיה, היחיה, הלילה, המימה, הנבנה, השלשה, והכהו, והנהו, וידיו, ויהיו, ויחיו, ויעיו, ומעמו, ונבנו, ונחנו, ונסנו, ונתנו, ינחני, ישישי, כתנתך, לגלגל, להקהל, מהמהם, מימים, משלשם, תמימת.

בשש אותיות (1)

תופפות. 

בשבע אותיות (2)

לאיתיאל (משלי ל’, א’), ניחוחין (עזרא, ו’, י’) – אלו המילים הפלינדרומיות הארוכות ביותר בתנ”ך.

צמדי מילים פלינדרומיים 

בארבע אותיות (6)

אל לא, די יד, לא אל, לך כל, ים מי, מי ים. 

בחמש אותיות (39)

אלה לא, אלי לא, אלך לא, בו טוב, בך רכב, בלא לב, בר ורב, דעת עד, הזה זה, הן הנה, השה שה, ולא לו, יבא בי, ידה די, ידו די, ידע די, ילד לי, כי איך, כי פיך, כל מלך, לא שאל, לך אכל, לך בכל, לך וכל, לך ככל, לחם חל, לך לכל, לך מכל, לכם כל, לכן כל, מאד אם, מגן גם, מה להם, מי הים, על סלע, על צלע, שם רמש, שש ושש, תאר את. 

בשש אותיות (5)

היה היה, המלך למה, לכם מכל, מעל לעם, תשא אשת.

בשבע אותיות (16)

אבי ויבא, אלהיה לא, אלמים לא, דוד ודוד, הגה נהגה, היה יהיה, הנה והנה, וגם נמגו, ויבא לאביו, ויחא אחיו, ישי וישי, לו מתמול, מים למים, נתן ונתן, עבר ארבע, פרשו שרף.

בשמונה אותיות (1)

 אביו ויבא.

בארבע עשרה אותיות (1)

לאיתיאל לאיתיאל – זהו הפלינדרום הארוך ביותר בתנ”ך לפי מספר אותיות, והוא מורכב מחזרה על שתי מילים פלינדרומיות. הפסוק המלא: “דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל” (משלי ל’, א’).

פלינדרומים בשלוש מילים

בשבע אותיות (3)

אל דוד לא, אל ישי לא, אנא שא נא.

בשמונה אותיות (3)

אליך כי לא (שמואל א ח’ ז’) – זהו הפלינדרום הארוך ביותר בתנ”ך לפי מספר מילים ואח”כ מספר אותיות.

***

נעזרתי בתוכנה שמוצאת פלינדרומים בטקסט* ועבודה שעשה בנושא רחמים יעקובוב, וכן בתוכנת דיקטה.

אבל הפלינדרום שלי עם 9 אותיות חסר! כנראה האלגוריתם שלהם פספס אותו…

תודה רבה

@חסדי הים קריאה שנייה....

יישר כוח על המקורות!

אגיד את האמת שאת ההודעה הקודמת אהבתי הרבה יותר, אפילו התבאסתי קצת שלא היתה לי הזדמנות לחשוב על זה בעצמי. ואני עדיין זוכר את היסוד של הדברים. לעומת זאת כאן לא באמת הבנתי מה החוט המחשבתי ששוזר את כל הדברים ביחד, גם אם הבנתי בזמן שקראתי כל שלב בנפרד

הערות ספציפיות היו לי פה ושם כשקראתי אבל לא שמרתי. כי חשבתי ׳לתקוף׳ את כל העניין מזווית שונה. 

הידעת שלארבעת הבנים (שמקורה במכילתא) יש גרסה שונה שמקורה בירושלמי פסחים פ״י ה״ד

תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאול.  בן חכם מהו אומר (דברים ו) מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו אף אתה אמור לו (שמות יג) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.  בן רשע מהו אומר (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו (שם) בעבור זה עשה ה' לי לי עשה לאותו האיש לא עשה.  אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם.  טיפש מה אומר (שם) מה זאת אף את למדו הלכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת.  בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה א"ר יוסה מתניתא אמרה כן אם אין דעת בבן אביו מלמדו:

כיצד תעמיד את דבריך לאור דברי הירושלמי ?

תודה רבה על הקריאה, ותודה רבה על התגובה!

מעניין, העובדה שמקור הארבעה בנים הוא במכילתא ידעתי לפני שכתבת, אך התגלה לי ממש לא מזמן, וזה היה אחרי שכתבתי פה את הדברים, ובכלל לא הכרתי את המקור בירושלמי. בכל מקרה, אינני רואה סתירה בין ההסבר שלי לבין הירושלמי. כמו שכתב חסדי הים, ההסבר שלי מסתדר עם המכילתא, פשט ההגדה כפי שהיא לפנינו, ולכן אין בכך בעיה כשזה לא עולה בקנה אחד עם מקור אחר....אבל בכל מקרה, תודה רבה על המקורות....

תודה על ההודעה.. זה המחזור הרביעי או החמישי שאני זוכר שהוא מתחיל חח

מאוד תלוי בך. בלימודים יומיים מאוד חשובה הקביעות. ובכללי זה היתרון הגדול של לימודים יומיים. אם אתה יכול לשמור על קביעות ב3 פרקים ליום, ממש משמעותי. ואם רק אחד, זה תפסת מועט תפסת.. ממש תלוי בסיטואציה בה אתה נמצא מבחינת משאבים (זמן, מוטיבציה, ידע וכו').

3 פרקים

יש הבדל בין הרצח הראשון לבין מה שקורה אחר כך, בין האנשים שהם ראשית המציאות לשאר כל אנשי העולם שאח"כ.

התורה באה להורות לנו דרך.

ומכל דבר ממנה אנחנו צריכים ללמוד לחיים הפרטיים שלנו.

לדעתי, הקב"ה לא החייה את הבל כדי שאנחנו נלמד לקחת אחריות על המעשים שלנו.

כי ה' לא ייעשה לנו ניסים מחוץ לגדר הטבע על כל הטעוית שלנו.

יש סיפור בהקשר דומה:

"רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא"

אהבתי את הכיוון.

קין בהחלט נענש

למה הוא לא הקים לתחיה את הבל - כי אולי לא היתה סיבה לזה.

אם למעשים שלנו לא היתה משמעות, מה המשמעות של הבחירה החופשית?

ובניסוח חריף - הבל נברא כדי שלקין תהיה אפשרות להרוג את אחיו ולבחור בין לעשות זאת לבין לא לעשות זאת. כל עוד הבל חי, הוא מקיים את המטרה הזאת. כשהבל מת, קין לא עמד בנסיון, וזהו, אין צורך יותר בחייו של הבל.

שהקב"ה לא יהרוג אותו. כמו כן, הקב"ה הוא ארך אפיים ורב חסד ולא תמיד הוא נוהג מידה כנגד מידה אלא מצרף מידת חסד למידת הדין שבשניהם ברא את העולם.

מעניין לפרש את הפרשה בצורה של "מדרש שמות", דהיינו השם של האדם מעיד על המהות שלו. מה מזכיר לך השם "הבל"? הבל זה דבר זמני שעובר... כמו הבל פה. מעניין, לא יודע לאיפה לקחת את זה מעבר לזה שזה צץ לי ככה.

הקב"ה לא תמיד מתערב במה שנעשה בעולמו. כמו שנתן לאדם את האפשרות לחטוא, והחטא היה בלתי הפיך, כך גם הרצח הראשון, הוא בלתי הפיך. נראה לי שזה עניין מכונן. שמעתי לאחרונה הסבר על העונש של חטא נדב ואביהו שהקב"ה מיד המית אותם וההסבר שהוצע הוא שאירוע כמו חניכת המשכן הוא אירוע מכונן. עליו נבנת כל המשמעות של המשכן. זאת הפעם הראשונה שעובדים עליו והפעם הראשונה תהווה השראה לכל שאר הפעמים, לכן הקב"ה לא האריך אפו אלא מיידית העניש אותם. כדי שמשמעות עבודת המשכן לא תפגע לאותו זמן ולדורות הבאים. 

ההנחת יסוד שהקב"ה מתערב במציאות היא דורשת בדיקה. אם אתה רוצה להשתמש בה בתור שאלה כדאי יותר לדייק אותה ולבסס אותה.