עבר עריכה על ידי בן מערבא בתאריך י"ז באלול תשפ"ב 15:40
ראשית אציין שהלימוד הזה הוא לעילוי נשמת סבא שלי משה בן שרה שנפטר שבוע שעבר.
אז אחרי כל ההקדמות בהודעות הקודמות אפשר בע״ה להתחיל.
ידוע הוא שחז״ל העבירו ביקורת על התנהלותו של יעקב אבינו בפרשה הזאת,
אולם למרות זאת המדרש בבראשית רבה אומר
״רבינו אמר לר' אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא
אנטונינוס נסבה וקרייה וקרעיה אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס אמר ליה רבי מפני מה
אתה מבזה על כבודך אמר ליה מה אנא טב מן סבי לא כך אמר "כה אמר עבדך יעקב". (בראשית רבה ע״ה ה).
לפי המדרש רבי יהודה הנשיא, זה שכתב את התורה שבעל פה, למד מיעקב אבינו בפרשה הזאת.
אני רוצה לטעון שגם משה רבינו, אדון התורה שבכתב, למד מיעקב אבינו בפרשה הזאת,
ושאולי המקור לשלוש עשרה מידות של רחמים הוא בתפילה של יעקב אבינו לפני המפגש עם עשו,
ונזכיר שהתחלנו בדברי רבינו חננאל לפיהם בתפילה זאת כלולים י״ג מידות של רחמים.
הדברים הם כמובן לפי השיטה שהמילה ויקרא בפס׳ ״ויעבור ה׳ על פניו ויקרא״ מתייחסת למשה ולא לקב״ה.
כלומר שמשה רבינו הוא זה שקרא את שלוש עשרה המידות האלה.
—————————————————————————————————
רעיון כללי משותף:
ספר שמות, עם ישראל נמצא אחרי חטא העגל והקב״ה כועס על עם ישראל ורוצה להשמיד אותם חלילה.
משה רבינו, רעיא מהימנא, מנסה לפייס את הקב״ה ולהציל את עם ישראל.
השיא הוא מפגש פנים מול פנים בין משה לה׳.
ספר בראשית, יעקב אבינו מנסה לפייס את עשו שכועס עליו מאוד ורוצה להשמיד את ישראל (יעקב).
השיא הוא מפגש פנים מול פנים בין יעקב לעשו.
זאת נקודת הדמיון הראשונה והראשית, אפשר לומר שמשה רבינו נכנס לדמות של יעקב.
מילה מנחה משותפת:
אפשר לראות שגם בפרשה מספר בראשית וגם בפרשה מספר שמות המילה ״פני(ם)״ היא מילה מנחה
וחוזרת פעמים רבות מאוד.
מילים וביטויים משותפים:
ספר שמות, ״ויאמר משה אל-העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל-יהוה אולי אכפרה
בעד חטאתכם״ (שמות פרק לב פס׳ ל)
ספר בראשית, גם יעקב אבינו משתמש באותה לשון ״ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי-אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני״.(בראשית פרק לב פס׳ כ) (אלה שני המופעים היחידים של מילה זאת בתורה!).
ספר שמות, הקב״ה כועס על עם ישראל ומציע למשה ״ושלחתי לפניך מלאך״ (שמות לג פס׳ ב) אולם משה
רבינו למד מיעקב שנאמר עליו ״וישלח יעקב מלאכים לפניו״ (בראשית לב פס׳ ג) והוא מסרב בתוקף להצעה הזאת !
״ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה״ (שמות לג פס׳ טו).
הערה: ייתכן שמכאן מקור לדברי רש״י שהמלאכים ששלח יעקב היו מלאכים ממש.
ספר שמות, עם ישראל נזוף ומשה רבינו מוציא את האהל שלו מחוץ למחנה ויוצר בכך בעצם חלוקה לשני מחנות, מחנה שכינה שבו נמצא האהל שלו, ומחנה ישראל: ״ומשה יקח את-האהל ונטה-לו | מחוץ למחנה הרחק מן-המחנה וקרא לו אהלמועד והיה כל-מבקש יהוה יצא אל-אהל מועד אשר מחוץ למחנה״ (שמות פרק לג פס׳ ז)
ספר בראשית, יעקב אבינו גם מחלק את המחנה שלו לשני מחנות, ״ויחץ את-העם אשר-אתו ואת-הצאן ואת-הבקר והגמלים לשני מחנות״ (בראשית פרק לב פס׳ ח)
ספר בראשית, יעקב אבינו מבקש לדעת את שמו של המלאך אבל המלאך מסרב לענות לו ״וישאל יעקב ויאמר הגידה-נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם״ (בראשית פרק לב פס׳ ל)
לעומת זאת בספר שמות ביחס למשה רבינו נאמר ״ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם-מצאת חן בעיני״ (שמות פרק לג פס יב) וכן ״ויאמר יהוה אל-משה גם את-הדבר הזה אשר דברת אעשה כי-מצאת חן בעיני ואדעך בשם״ (שמות פרק לג פס י״ז)
ספר שמות, ״ודבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים״, (שמות פרק לג פס׳ יא).
ספר בראשית, יעקב אבינו משתמש באותה לשון לאחר המפגש עם המלאך ״ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי-ראיתי אלהים פנים אל-פנים ותנצל נפשי״ (בראשית פרק לב פס׳ לא)
ספר שמות, משה רבינו פונה בתפילה לה׳ ״ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את-דרכך״ (שמות פרק לג פס׳ י״ג) וכן ״ויאמר אם-נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך-נא אדני בקרבנו״ (שמות פרק לד פס׳ ט)
ספר בראשית, יעקב אבינו משתמש באותה לשון בדבריו לעשו, ״ויאמר יעקב אל-נא אם-נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על-כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני״ (בראשית פרק לג פס׳ י)
ספר שמות, משה רבינו ״מפייס״ את ה׳ באמירת י״ג מידות של רחמים, ״ויעבר יהוה | על-פניו ויקרא״ (שמות פרק לד פס׳ ו).
ספר בראשית, יעקב אבינו מנסה לפייס את עשו באמצעות המנחה ״ותעבר המנחה על-פניו״ (בראשית פרק לב פס׳ כב)
ספר שמות, אחרי ״המפגש״ בין משה לה׳ נאמר ״וימהר משה ויקד ארצה וישתחו״ (שמות פרק לד פס׳ ח). ספר בראשית, לקראת המפגש בין יעקב לעשו נאמר ״והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד-גשתו עד-אחיו״ (בראשית פרק לגפס׳ ג)
ספר שמות, ״פקד | עון אבות על-בנים״ (שמות פרק לד פס׳ ז) לעומת ספר בראשית, ״פן-יבוא והכני אם על-בנים״ (בראשיתפרק לב פס׳ יב)
ספר שמות, נאמר למשה, ״ואיש לא-יעלה עמך״ (שמות פרק לד פס׳ ג)
לעומת ספר בראשית ״ויותר יעקב לבדו״ (בראשית פרק לב פס׳ כד)
ספר שמות, ״ויאמר אני אעביר כל-טובי על-פניך״ (שמות פרק לג פס׳ י״ט)
לעומת ספר בראשית, ״ואתה אמרת היטב איטיב עמך״ (בראשית פרק לב פס׳ יב)
ספר שמות, ״וחנתי את-אשר אחן״ (שמות פרק לג פס׳ י״ט)
לעומת ספר בראשית, ״אשר-חנן אלהים את-עבדך״ (בראשית פרק לג פס׳ ה)
ספר בראשית, עשו מציע ליעקב ״ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך״ (בראשית פרק לג פס יב)
יעקב אבינו מתחמק מההצעה.
לעומת זאת בספר שמות משה אומר לה׳ ״ויאמר אליו אם-אין פניך הלכים אל-תעלנו מזה״ (ספר שמות פרק לג פס׳ טו)
וכעת, הדובדבן שבקצפת אלה השלוש עשרה מידות של רחמים שמשה אומר כדי לפייס את ה׳ ולומד אותם מתפילת יעקב לה׳ לפני המפגש עם עשו והנסיון לפייס אותו, כפי שהראה רבינו חננאל את הדמיון ביניהם.
), או משום שמזה שבני ישראל כ"כ התרשמו מהמעמד ואמרו "ה' הוא הא-לוקים" זה מראה שהמעמד היה ברור ונראה לעין כל, מה שלא אפשרי בלילה שלא רואים כמו שצריך, ואפשר לחשוד שמדובר במחזה עיניים...יש עוד כל מיני כיוונים לתרץ את זה, אבל נראה לי זה הכי נכון....
!