פורום בית המדרש (עמוד 27)

״שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" אוֹמְרָהּ עִם הַזִּכְרוֹנוֹת וְאוֹמְרָהּ עִם הַשּׁוֹפָרוֹת, דִּבְרֵי ר' יוסי ר' יהודה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמְרָהּ אֶלָּא עִם הַזִּכְרוֹנוֹת בִּלְבָד

לר' יהודה - "תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא"

לשיטת ר' יוסי אין הבדל בין 'שופר' ל'תרועה'

הטור פוסק ש"תרועה הרי היא כשופרות"

לפי הרמב"ן, נראה שהבעיה ב"ותקעתם בחצוצרות" היא שהתקיעה לא מתייחסת לשופר.

גם במלכיות יש משהו דומה, אפשר להשלים ב"אתה הראת"

יש בו הרבה הקבלות וסיכומים כאלו כדי לסדר את החומר. אולי יעזור לך https://www.thecenter.co.il/blank

כך ניתן להבין אילו סיפורים מקבילים. סה"כ לא כ"כ מסובך לדלג ממלכים לדברי הימים ולמצוא את הסיפור המקביל. יש בסימינם גם טבלה של נביאים ומלכים ביחס לתקופה.

הטוב, עדיף שיפרוק, לא?

לא מבין בחשבונות שמיים, אבל מניח שעדיף להצליח להמשיך לעשות מעשים טובים

אני יוצא מנקודת הנחה שאם המעשה הוא טוב - תקבל טוב, ואם כתוב שהוא מוריד מהשכר יש בו צד לא נקי..  בטח לא יורידו לך מהשכר סתם. 

 

לכן אני שואל מה היחס במקרה כזה, ואז אדע האם הפריקה הזאת היא בסדר או שיש בה צד לא נקי עם תירוץ של פריקה.

רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן קמא תורה ס"ו אומר כך: "וְעִקַּר הָאֱמֶת הוּא, כְּשֶׁאֵין הָאָדָם נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת כִּי 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת, מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו כִּכְרוּם, לְכַמָּה גְּוָנִין' כִּי מִי שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בָּרַבִּים וְטוֹב וְנוֹחַ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כִּי בָּרַבִּים נוֹפְלִין עָלָיו פְּנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁקָרִים שֶׁעוֹשֶׂה תְּנוּעוֹת וּשְׁקָרִים בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם מֵאַחַר שֶׁהוּא נִצְרָך לָהֶם וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה כִּי מִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל כָּבוֹד, אוֹ בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה שֶׁל כָּבוֹד וַחֲשִׁיבוּת וְכַיּוֹצֵא נִמְצָא שֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהוּא צָרִיך לְכָבוֹד וַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם וַאֲזַי כְּשֶׁהוּא נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת בְּאֵיזֶה בְּחִינָה יוּכַל לִפּל בְּשֶׁקֶר גָּדוֹל בִּתְפִילָּתוֹ דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת בְּשֶׁקֶר בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם כַּנַּ"ל וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר קְצָת, וְיָרֵא אֶת ה' בְּמִקְצָת וּמִתְבַּיֵּשׁ בְּעֵינָיו לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר מְגֻנֶּה בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים וּמִתְכַּוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת אֲבָל הָאֱמֶת הוּא הַרְבֵּה מְאֹד יוֹתֵר מִדַּי, וְגַם זֶה אֵינוֹ אֱמֶת כִּי לא נִמְצָא הַרְבֵּה אֱמֶת כִּי הָאֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר [לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּסִימָן נ"א] דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהוּא בּוֹשׁ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּשֶׁקֶר גָּמוּר כַּנַּ"ל עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְכַסּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר, וּלְהַלְבִּישׁ הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל, שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶהוּ תְּנוּעָה אוֹ הַמְחָאַת כַּף בִּשְׁבִיל אַחֵר אֲבָל הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁיַּעֲשֶׂה שֶׁקֶר בִּתְפִילָּתוֹ בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם עַל כֵּן הוּא גּוֹנֵב דַּעַת עַצְמוֹ וּמְסַבֵּב לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע סִיבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיך בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה זוֹ בִּתְפִילָּתוֹ אוֹ לְהַכּוֹת כַּף אֶל כַּף דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֵיזֶה אֱמֶת שֶׁהוּא צָרִיך לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאֱמֶת נִמְצָא שֶׁהוּא מְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק אֶחָד דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לְבַדּוֹ יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה גְּוָנִין וְכַמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ לְחַפּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר וְזֶהוּ 'כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָך הָאָדָם לַבְּרִיּוֹת' שֶׁאָז נוֹפֵלִים עָלָיו פְּנִיּוֹת וּשְׁקָרִים כַּנַּ"ל אֲזַי 'מִשְׁתַּנֶּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין' 'פָּנָיו', זֶה בְּחִינַת הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים בְּחִינַת "מְבַקְּשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינַת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" דְּהַיְנוּ שֶׁהָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים, נִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה גְּוָנִין דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת, שֶׁמַּלְבִּישׁ בּוֹ הַשֶּׁקֶר דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֱמֶת, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּך, אוֹ בִּשְׁבִיל כָּך נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה הַפָּנִים שֶׁהוּא אֱמֶת, לְכַמָּה גְּוָנִין כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ אֶלָּא אֶחָד כַּנַּ"ל וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי" הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת וְזֶה 'בְּחַיָּי', בְּחַיָּי דַּיְקָא הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָך לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם כִּי 'הַנִּצְרָך לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים' הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָך לַבְּרִיּוֹת וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי" דַּיְקָא כַּנַּ"ל".

אבל הבנתי מהרב ששמעתי ממנו את השיעור על התורה הזאת (אם אתה רוצה שאגיד לך מי זה, בפרטי...), שבאמת רבי נחמן (והוא תלה את זה בכל השיטה של החסידים....) סבר שאם לדוגמא הרבה אנשים באו מרחוק לראות את רבי נחמן מוחה כפיים, אע"פ שהוא עצמו לא היה מוחה כפיים בתפילה הזו כי הוא לא מרגיש שזה אמיתי וזה לא בא ממנו, בשביל אחרים, אפשר לעשות, וכן מספרים על רב אברום שסיים את התפילה מהר, ושאלו אותו מדוע הוא לא סופר עד איזה מספר מסויים אחרי שסיים את תפילתו כדי שהציבור יהנה, ואז הוא ענה שהוא כבר ספר. וכן הגרז"ן היה נותן שיעורים, והיה לפעמים מתפלל פה ערבית, היה גומר בין הראשונים ומוציא ספר לעיין, כי זה מה שהוא נוהג תמיד, לא משנה איפה הוא נמצא. וכן היה אדמו"ר אחד שאמר שהוא מעדיף אחד שמרמה אחרים מאחד שמרמה את עצמו.

והמתנגדים אומרים לעשות את מה שטוב, ואם תיהנה קצת מזה, לא נורא, תנסה לעשות כמה שיותר לשם שמים.

זה בכללי חילוקי הנהגה, עד כמה לשים דגשים בכל עניין. נגיד לדוגמא ענווה. היה את רב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שהיה מאוד מקפיד על ענווה, וכששרו לכבודו "ימים על ימי מלך..." היה זז הצידה ומוחה כפיים גם, כאילו זה לכבוד מישהו אחר, ועוד ועוד הנהגות של בריחה מכבוד, וכך היו עוד רבנים נוספים שנהגו כך, ואילו הרב זצ"ל ועוד רבנים נהגו שלא להיכנס לפינות האלו, ולשיטתם זו התעסקות מיותרת, עדיף להתעסק בטוב ולהתקדם ולעשות, ולא לחשוש לדברים האלו, ולא להיכנס למשחקי ענווה כאלו (שכמובן, בלי זלזול ברבנים שכן נהגו בהם, אך לשיטתם זה היה פחות המרכז של ההתעסקות ביום-יום...). זה אולי גם קשור לנפשות, יש אנשים שמידת נפשם היא יותר מידת הענווה, ולכן הם יותר מקפידים בה ונזהרים בה, לעומת נפשות אחרות שלא. (ואפשר גם לראות את זה ביהושע ומשה רבינו, משה רבינו היה ה"עניו מכל האדם..." ובאמת הצטנע כשה' אמר לו להיות השליח, לעומת יהושע שלא נכנס לזה, אלא פשוט התמנה למנהיג ועשה את מה שצריך לעשות...כמובן, לא אומר שיהושע הוא ח"ו בעל גאווה, אלא שזו ענווה מסוג אחר, ענווה שיותר מדגישה את הצד של העוז שמשתלב בה, שזו הענווה שיותר מתאימה למדרגת א"י, עיין אורות התורה פרק י"ג בתחילתו, ומשה בעל ענווה מצד אחר, יותר ענווה שפחות מדגישה את צד האדם ואת הגבורה אלא את הביטול המוחלט, זה גם מופיע באברהם אבינו ויצחק, שיצחק פועל עם א-ל, שזה יותר דומה ליהושע, לעומת יצחק שהוא 'עולה תמימה', נפעל, מבטל את עצמו כלפי ריבונו של עולם באופן מוחלט, והוא יותר דומה למשה רבינו מהבחינה הזאת...בכללי, יש הרבה דמיון בין יצחק אבינו למשה רבינו, אבל אכמ"ח....).

לכן, תצטרך לראות מה הנפש שלך. נראה לי המבחן הכי פשוט לראות איזו הנהגה יותר מתאימה לך זה פשוט לראות האם זה מוביל לעצבנות. אם כן, סימן שעדיף שתעשה את זה, ואם לא, עדיף שתהדר. ויכול להיות שבאופן כללי אתה יותר מתאים לנפש שכן מקפידה על הדברים האלו, אלא שפה חד"פ אתה כן צריך את זה, גם יכול להיות....

מקווה שעזרתי, אם דבריי לא היו מחודדים מספיק אשמח שתעיר...בהצלחה רבה

אגב, לגבי מה שכתבתי על הרב אויערבך, הנה משהו שראיתי בהדברות: "מלבד גאונותו בתורה ופסקי ההלכה שלו בכל תחום ועניין, היה בעל ענווה שלא ידעה גבולות. למרות שהיה מקובל כגדול הדור וכראש וראשון לפוסקים, סלד מתוארי הגאונות שהצמידו לו. כשראה באחד העיתונים שכתבו עליו 'פוסק הדור' היה מתקשר אל מערכת העיתון 'להזהיר' שלא יעשו זאת שוב.". (מתוך הרב שלמה זלמן אוירבך זצל: מקבץ עובדות מרגשות על גדול הדור הקודם ).

 

כיף לשמוע שמישהו קורא את מה שכתבתי...

אני חושב שהתורה שהבאת פשטה לי את הספק

שמח לשמוע....

1. אין לי תשובה יוצאת דופן לשאלה איך הוא לא ידע. מה שכן את צריכה לדעת שזה לא מוסכם שהוא לא ידע.. אלא נתון למחלוקת פרשנים. לרב קוק זצל יש דרוש מפורסם ומוכר מאוד שמבאר את זה למה יצחק אבינו ידע על פגמיו שך עשו ובכל זאת רצה לברך את עשו..
אם תרצי להסתכל - לספר קוראים מדבר שור. דרוש 29.
יש גם באינטרנט. קצת ארוך ושפתו שך הרב קוק לא קלה אבל אם מעניין אותך שווה לנסות.. בהצלחה.

לגבי 2 שאלה יפה .. אשמח גם לשמוע הסבר.
מה שכן המהרל מפראג מסביר באופן עמוק למה עשו היה שייך למצוות כיבוד הורים. ולמה זה לא במקרה..
(זה קשור למושג מידת הדין ואני מעדיף שאחרים יסבירו במקומי.. )

אוקיי זה כבר כבר יותר הגיוני... דוקא מעניין אותי, אני אנסה לשלוח איזה גבר שמבין ממני לפתוח את הספר חח

הספורנו מפרש שיצחק אהב גם את עשו ורבקה אהבה רק את יעקב. הנצי"ב אומר שיצחק אהב את עשו בגלל שהוא שימש אותו. החזקוני כותב שהאהבה של יצחק לעשו לא הייתה קבועה ולכן עליו כתוב "ויאהב" ועל יעקב כתוב "אהבת". יש שמפרשים שהשוחד עיוור את עיניו של יצחק. הרד"ק כותב שהיה אוהב את יעקב יותר ואהב את עשו רק בגלל שהביא לו אוכל. עוד פרשנים אומרים שהוא אהב את עשו בגלל שהיה בכור והוא לא שמע ש"רב יעבוד צעיר".

בקשר לשאלה השנייה, יש לך מקור לזה? רש"י כותב שהוא חשד כי עשו לא הזכיר את ה' בדרך כלל.

אם אני לא טועה, זה בגלל שהוא לא ניסה להרוג את יעקב עד שאברהם מת.

רש"י כותב שהוא כן דיבר לאבא שלו יפה ולכן הוא אהב אותו.

אז אתה אומר בעצם שיצחק כן ידע ובכל זאת אהב אותו מכל מיני סיבות...
( מה זה אומר "רב יעבוד צעיר"? )
אין לי מקור.. שמעתי את זה בשיעור של רב, ושמעתי את זה עוד כמה פעמים במקום אחר. שהוא לא דבר אליו בצורת בקשה אף פעם..

יש גם פרשנים שאומרים שהוא לא אהב אותו.

זה מה שהקב"ה אמר לרבקה על יעקב ועשו.

הרי גם על שכם בן חמור אחרי שאנס את דינה כתוב "וַיֶּֽאֱהַב אֶת־הַֽנַּעֲרָ֔"

 

וגם חז"ל קראו לאהבה שתלויה בדבר אהבה

אפילו הפועל הנדיר דבק מופיע שם. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה.
(יוצא בעצם שפה לא האהבה התלויה בדבר הובילה לאהבה שאינה תלויה דבר אלא התאווה הובילה לאהבה שאינה תלויה דבר)

יישר כוח.

 

אבל עדיין אצל חז"ל גם אהבה שתלויה בדבר נקראת אהבה.

או שגם את זה תפריך לי 

ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב.

כתוב למה יצחק אהב ולא כתוב למה רבקה אהבה. כתוב ויאהב וכתוב אוהבת. אבל בשני המקרים רב הדומה על השונה- זו אהבה.
אז צריכים לומר שבסופו של דבר אהבה מוגדרת לפי מה שרואים בעיניים. והחילוק תלויה בדבר או לא תלויה בדבר זה רק מבחינת הניתוח הפנימי, עד כמה יש שם אהבה אמיתית (הרי בעומק גם אהבה שאינה תלויה בדבר היא כן תלויה בדבר. יש לה סיבה, רק שהיא חזקה יותר. כמו אהבת הורה לילד. אז הכוונה באינה תלויה בדבר היא שהסיבה לאהבה מגיעה ממקום עמוק יותר בנפש ולכן היא לא מתבטלת).

כתוב בפסוקים, יצחק לא ראה טוב

ורצה לברך אותו וכן להדגיש את נקודותיו הטובות כדי להרים אותו (מזכיר קצת את היחס המנוגד של אברהם ושרה לישמעאל).

חז"ל במדרשיהם הציגו בצורה מובהקת את שני הצדדים של עשיו שהמקרא רק רמז עליהם. חטאיו הגדולים וכיבוד ההורים שלו (שלא סותר את זה שגם דיבר אליהם לא יפה לפעמים. מצווה זו מצווה ועבירה זו עבירה. בעומק אפשר גם לבאר שעשיו כיבד את הוריו בגלל כבודו ולא בגלל כבודם).

יש עוד אחד של חגי משהו, שהוא תרגום מודרני בספר יחסית קטן (בלי הערות וכו')

ויש כמובן תרגומים ישנים

 

אז אם אתה רוצה תרגום מעודכן עם מקסימום הערות מרחיבות/משלימות, זה אמור להיות זה

 

לי עצמי (עדיין) אין. התעניינתי ובדיוק אזל המלאי

"ללא מפרשים"- כמו שכתבת.

"מורחב"- עם עוד מפרשים (שלא נמצאים במהדורות הרגילות). תוספות רא"ש, למשל.

וגם להוצאה הזאת אין אתר אינטרנט.
בכול מקרה תודה רבה.

תלמידים ללא מפרשים זה פשוט גמרא רש"י תוספות וזהו אין נגיד רא"ש מהרש"א כו'

 

הרגיל (נקרא כאן בורדו) זה עם רא"ש מהרש"א ונראה לי גם רי"ף + קובץ הערות וציונים עם שלל פירושי אחרונים מלוקטים

 

מורחב ממה שאני זוכר במסכת סוכה זה כולל גם ריטב"א ומאירי ויכול להיות שגם עוד ראשונים, זה משתנה ממסכת למסכת אבל תמיד יש שם תוספות שוות

 

מן־הסתם במסכת שבת מורחב הם לא יכולים להביא את כל המפרשים בעולם כי אי־אפשר יהיה להרים את הספר אז זה משתנה ממסכת למסכת, יש גם מסכתות שאין עליהן הרבה מפרשים כמו נזיר אז אין מהדורה מורחבת

 

אני אישית מאוד אוהב את המורחב ובכללי את ההוצאה הזאת, לדעתי היא הרבה יותר טובה מאשר עוז והדר, האותיות יותר נעימות וההגהות על הדף לא טורדניות כמו בעוז והדר שיש לך 2000 אותיות קטנות מעל המילים שקוטעות לך את רצף הגמרא

אני לא מוצא משום מה
(אני בסוף צריך מסכת שבת ולא סוכה)

לא זוכר מה יש שם אבל הוא עבה מאוד

לגרסה הרגילה (בורדו)?

קראתי אם יש לי שבת מורחב
לי אישית אין אבל בכללי יש מהדורה מורחבת לשבת והיא עבה מאוד

בחיפוש בגוגל אני לא מוצא את זה, אתה ממליץ על המהדורה הזאת מאשר עוז והדר (המורחב כמובן)?
ומה לגבי טלמן והלכה ברורה?
זה מיועד לסדרי בקיאות.

גם במורחב וגם ברגיל

קודם כל עוז והדר מפוצץ בשינויי נוסחאות והפניות שמציקים בעין, מי שלא לומד שינויי נוסחאות באופן ספציפי לא צריך את המידע הזה

בוילנא יש גם אבל לא ברמה כזאת ובלי הפניות בגוף הטקסט

מבחר המפרשים שמביאים שם הוא טוב יותר ומסודר יותר

טלמן גם הוצאה מצוינת, וילנא רגיל וטלמן זה בערך אותו דבר, לוילנא יש יתרון בקובץ מפרשים בסוף הוא באמת בנוי באופן יוצא מהכלל

לסדר בקיאות - יש כאלה שבשבילם בקיאות זה רק גמרא ויש כאלה שזה גם לעבור בקצרה על הרי"ף... אם בקיאות נטו לא צריך מורחב
אני אישית תמיד מעדיף מורחב אם יש כי יש סוגיות שקשה להבין בלי להיכנס לראשונים אבל זה איך אני לומד, כל אחד ומה שמתאים לו, אם אתה פותח ראשונים מדי פעם, תיקח מורחב

״אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמי מריה״ (בבלי שבת י ע״א)

 

ונראה לי שאפשר להביא מקור מהתורה למנהג לפשוט את הגלימה בשעת צער מהקטע הבא:

 

״​א ויהי דבר-יהוה אל-יונה שנית לאמר: ​ב קום לך אל-נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את-הקריאה אשר אנכי דבר אליך: ​ג ויקם יונה וילך אל-נינוה כדבר יהוה ונינוה היתה עיר-גדולה לאלהים מהלך שלשת ימים: ​ד ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת: ​ה ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו-צום וילבשו שקים מגדולם ועד-קטנם: ​ו ויגע הדבר אל-מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על-האפר״ (יונה פרק ג פס׳ א-ו)

אבל אחת התשובות הבסיסיות ביותר היא שכרגע הרפורמים נאבקים קשות בזהות היהודית של המדינה, ועצם הפגישה עימם היא סוג של כניעה. [אמת, בשיחות הרצי"ה נכתב כי גדולי הדור בתחילת הרפורמה התנגדו לניתוק מהם- אבל עכשיו לא ניתן לאחות את הקרע עד שהם יניחו את נשקם]

1. אפשר להכיר ברפורמים גם בלי להסכים איתם. זה זרם של יהודים (אמנם לא לגיטימי ביהדות), שצריך להיות איתו בקשר בדיוק כמו שיש לנו קשר עם הזרם החילוני. אמנם החילונים מתנגדים לתורה אבל לא מעוותים אותה, אבל הדעות שלהם פסולות לא פחות. הכרה ברפורמים אין פירושה מתן לגיטימציה לדעות שלהם, זה אמור להיות ברור בדיוק כמו שזה ברור עם החילונים.

2. אותה ערבות הדדית שמחייבת אותנו להתנגד להם (מצד "הוכח תוכיח את עמיתך"), היא זאת שמחייבת אותנו להראות שהתוכחה היא לא על חשבון האהבה. ר' עקיבא אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, כלומר כשיש התלבטות בין המצווה הזאת לאחרת, היא המכריעה. בני ישראל נקראים בנים לה' אפילו כשהם מרשיעים ועובדי ע"ז.

3. כתוב: "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה). אנחנו מחויבים לעזור לשונא שלנו. הגמרא איפשהו במסכת פסחים אומרת שמותר לשנוא אדם שעבר עבירה עם עדים והתראה, וע"פ התוספות שם אומר שזה השונא עליו אנו מצווים "עזוב תעזוב עימו", כלומר מדובר על רשע! ולמה? כדי שיהיה ברור שהשנאה היא לא גורפת, אלא רק על הנקודה הזאת (והוא הסביר לפני שאין הבדל בין החרמת יחיד להחרמת התנועה).

4. הגמרא אומרת: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת", גם במקרים חמורים. באותו מקום כתוב שאלישע ויהושע בן פרחיה טעו כשדחו את גיחזי ואותו האיש. כלומר, גדולי דור יכולים לטעות... מנגד, גדולי דור אחרים כמו הנצי"ב מוולוזין (שהשווה את המחלוקת עם הרפורמים למחלוקת בין הפרושים לצדוקים שבגללה נחרב ביהמ"ק) ועוד התנגדו להחרמת הרפורמים (אמרת שעכשיו לא ניתן לאחות את הקרע עד שהם יניחו את נשקם. מה, נחכה עד שיהיה שלום? לא יהיה כנראה עד בוא המשיח. מאז שהוקמה התנועה הרפורמית היא שאפה להשתלט על היהדות. גם חשוב להדגיש שהכרה זה לא התרפסות. זה עניין של בחירה איך להסתכל על זה).

 

אני לא מבין את הטענה הראשונה, מישהו לא מסכים עם זה שיש רפורמים? (בעיקרון הטענה הזאת לא מדויקת, יש שם הרבה התבוללות, לא בטוח שהם יהודים)

2. הכלל של רבי עקיבא מתיייחס למקרים שונים, אפשר לראות את זה מהדוגמאות שהמדרש מביא. כמו שכבר כתבתי, לא בטוח שהם בני ישראל, בקשר לאלה שכן יהודים, מישהו מכחיש את זה?

3. אם יהיה מקרה של "רבץ תחת משאו", מישהו אומר שזה לא קיים לגבי הרפורמים? זה פשוט לא שייך במקרים אחרים.

4. יש  ניסיונות לקרב אותם, המחלוקת בין הפרושים לצדוקים הייתה מוצדקת. הסתכלתי במקורות של הנצי"ב, הוא כותב כמה פסקאות סותרות, פסקה אחת היא מה שהרב מלמד מביא ובאחת אחרת הוא מביא גמרא שאומרת שאסור להתחבר עם מי שמחלל שבת בפרהסיא כי חזקה עליו שלא ישוב. בימינו, הם עושים יותר מחילול שבת בפרהסיא, לדעתי אי אפשר להביא מקור מדברי הנצי"ב שכתב את זה כשהם עוד אסרו התבוללות.

להחרים אותם? מי מציע את זה?

אי הכרה ברפורמים זה לא אומר לא להסכים שהם קיימים, זה אומר להחרים אותם. כמו שאיראן לא טוענת שישראל לא קיימת, אבל היא לא מכירה בה כמדינה לגיטימית, היא מחרימה אותה.

לכן, כשהרב מלמד אומר שאפשר להכיר ברפורמים גם בלי לתת לגיטימציה לדעות שלהם, הוא מתכוון שאפשר לא להחרים אותם, להיפגש עם הנציגים שלהם ולקיים איתם קשרים לצורך יוזמות משותפות וכדומה, גם בלי להתרפס, להיכנע או להתפשר על האמת שלנו. בדיוק כשם שפגישות ויוזמות משותפות עם חילונים אינן פסולות בעינינו.

2. מה הן הדוגמאות? לגבי זה שרבים מהם גויים ע"פ ההלכה, אתה צודק. נכון...

3. הכוונה של הרב הייתה להגיד שגם את מי שאנחנו מצווים לשנוא, השנאה היא לא גורפת. אנחנו צריכים להפריד בין הדעות והמעשים הפסולים שלו שאותן אנחנו שונאים לבין היותו יהודי, בן של ה'. ההחרמה הגורפת אינה עושה את ההבדלה הזאת (רק מה, שהיא מגינה עלינו מחדירה של הרעיונות האלו אלינו. השאלה אם אנחנו יכולים להחרים חצי מהעם כדי לא להיות מושפעים ממנו).

4. אם המחלוקת בין הפרושים לצדוקים הייתה מוצדקת או לא אין לי מושג, תשאל את הנצי"ב.. אסור להתחבר עם מחללי שבת בפרהסיא זאת אומרת קשר חברי או יוזמות קהילתיות משותפות? זה תקף גם לגבי חילונים? האם הציבור מקפיד על זה עם החילונים כמו שהוא מקפיד על זה עם הרפורמים?

ומי מציע להחרים את הרפורמים? כל מי שתוקף את הרב מלמד על זה שהוא נפגש איתם..

אם יהיה צורך לא יהיו הרבה שלא יעשו את זה, אם אין צורך, אין סיבה להיפגש איתם

2. "שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי"

3. יש מישהו שלא מסכים עם זה? הוא אומר שאנחנו לא צריכים לשנוא אותם לגמרי?

4. לא צריך לשאול את הנצי"ב, יש לנו את התנאים. צודקת, בתקופתו של הנצי"ב הם בעצמם כפרו, עכשיו לא הם גדלו כרפורמים ולכן זה לא קשור אליהם.

תלוי מוגדר כהחרמה, חלק מהרבנים שתוקפים את הרב מלמד על זה חושבים שזה נותן להם לגיטימציה או אפשרות של התקרבות לציונות הדתית. חלק מהדברים שחרם כולל חלים עליהם ממילא בגלל שחלק גדול מהם לא יהודים, עוד כמה דברים פשוט לא רלוונטים כשהם חיים בקהילות נפרדות משלנו. אם יחרימו אותם, לא ישתנה הרבה.

את 4 לא הבנתי

3. לא בהכרח, חז"ל לא שנאו את עקביא בן מהללאל והם החרימו אותו.
מישהו אומר שצריך להחרים אותם? (ולא רק מתנגד לרב מלמד) הוא בעצם אומר שאנחנו צריכים לשנוא אותם אבל לא שנאה גמורה?
4. התנאים יצרו את המחלוקת, ברור שזה היה מוצדק.
החילונים בימינו (וגם הרפורמים) לא כפרו בעצמם ולכן זה יהיה שונה במקרה שלהם.
חלק גדול מההגבלות של 'חרם' קיימות ממילא בגלל שהם חיים בקהילות נפרדות מאיתנו (גם לגבי החילונים חלק מזה תקף בפועל, חלק אחר לא כי אי אפשר לצרף רפורמי למניין, יש סבירות גבוהה שהוא לא יהודי)

ממה שידוע לי רוב הרפורמים בכלל לא יהודים
ככה שכל הסעיפים האחרים דיי מיותרים
(והכוונה לרפורמים בארה"ב לא כאן,כאן הם ממש כלום אבל שם הם המווון והם בחזקת גוים כמדומני..)

ההבדל בין רפורמים לחילונים
שרפורמים עושים להכעיס
וחילונים לא מבינים מימינם ומשמאלם..

1. גם אם נגיד שחצי מהם גרים-גויים או בנים לאב יהודי ואם גויה, הרי שהחצי האחר הוא יהודי.. יש לך נתונים להראות שרובם גויים? קשה לי להאמין.

2. החילונים עושים להכעיס לא פחות, לביאליק, אחד העם ודומיהם יש משנה מאוד סדורה ואידיאולוגיה ברורה שאין לה לגיטימיות ביהדות!

1. נתוני ההתבוללות בארה"ב אמורים להספיק.
2. ביאליק ואחד העם זה דוגמאות קיצוניות. היום רוב המוחלט של החילונים ממש לא ככה

1. זה לא באמת עובד ככה. כל הכרה היא נתינת לגיטימציה. גם לחילוניות יש סוג של לגיטימציה (אמנם כתינוקות שנשבו, אבל לגיטימי). בנוסף, כשאנחנו מדברים על יהודי הארץ- אין דרך למנוע את הלגיטימציה של החילונות, אבל את הרפורמה עוד ניתן לעצור [ההבדל המכריע בין השניים הוא שהחילונים מכירים בכך שהאורתודוקסיה היא האמת, הרפורמים ממש לא]. בנוסף, כשמישהו מסתכל מהצד ורואה שהרב כך וכך נפגש עם רפורמי הוא מבין שזה "לא כל כך נורא" ושהדתיים החשוכים "סתם נלחמים" בזה- ויש כאן היבט מסוים של חילול ה' [כי יש כאן קבלה של דעות כפרניות *חדשות*]

 

2. כבר ענו פה שרבים מהם לא יהודים. זה קצת כמו לנסות להחזיר את הנצרות לחיק היהדות.. [או לפחות את הנצרות בימות התנאים]. כרגע עדיף שלא לגלות את האהבה הזו כדי למנוע את חדירת הרפורמה והשפעותיה הנלוזות לאה"ק.

 

3. זה פשוט טיעון שזהה לטיעון מס' 2, אבל אף אחד לא אמר שלא לעזור לחמור "רובץ תחת משאו" של רפורמי.. כשיהודי חו"ל צריכים עזרה, מדינת היהודים מסייעת להם- וכן, גם לרפורמים.

 

4. שוב, הכרה משמעותה לגיטימציה. אבל לגבי העובדות [הנכונות] שמובאות- זה היה כשהרפורמה עוד הייתה נגע קטן [היסטורית- עד תחילת "הפרדת הקהילות" של הרש"ר הירש], ואז אם היו מקרבים אותם כנראה שלא הייתה קיימת היום רפורמה. כנ"ל נצרות..

 

ושאלה פתוחה אחרונה: אם באמת כל הטיעונים האלו נכונים, למה לא ראינו אף אחד מגדולי ישראל בדור הקודם [ובפרט רבנו הרב צבי יהודה, שהביא ב"שיחות" את העניין וצידד בדעת גדולי אותו הדור שחלקו על הרש"ר הירש] שנפגש עם רפורמים? כנראה שגם אם כל הטענות הללו נכונות, יש משהו שאנחנו מפספסים..

1. למה אין מלחמה זהה נגד החילונות? למה הידברות עם החילונים לא מהווה קבלה של דעות כפרניות?

2. צריך להחרים חצי מהעם כדי לא להיות מושפעים מהם? שוב אני חוזרת לחילונות, למה אותם לא מחרימים? הרי את תנועת ההשכלה בעבר בהחלט החרימו..

3. זאת דוגמה הלכתית להפרדה שצריך לעשות בין הדעות והמעשים לאדם, שהשנאה לא תהיה גורפת.

4. ושוב אני חוזרת לחילונות...

 

ברור לי שיש משהו שאנחנו מפספסים, אני רק מנסה לתפוס את המשהו הזה.

1. את צריכה להבין שהחילונות לא נובעת כיום מאידיאולוגיה. היא נובעת מחוסר אידיאולוגיה. בנוסף, החילונות לא נלחמת באורתודוקסיה. הרפורמים כן. ושוב- תזכרי שאי אפשר להתעלם מהחילונים בארץ, גם אם תרצי.. והחילונות היא לא זרם שבא לשנות את התורה. אולי הוא לא שומר מצוות, אבל לא מתווכח על כך שהיהדות האמיתית היא האורתודוקסיה.

2. הבעיה היא כזו: הציבור החילוני/מסורתי רואה את המפגש עם הרפורמי, וזה מקבל לגיטימציה בעיניו- וכך בעצם זה מפקיר את הציבור החילוני. והחילונות היום היא לא השכלה! ואין באמת ברירה.. חילונים נמצאים פה בארץ, ותהיה להם השפעה [בכל זאת הם רוב יהודי המדינה]. רפורמים יש קמצוץ לוחמני, שחלק ניכר מהמאבק שלו הוא נטו נגד האורתודוקסיה.

3. יש מצווה לאהוב כל יהודי (בהנחה שהרפורמים הם יהודים), אבל א. המתבוננים מהצד לא עושים "חילוקים" כאלו וזה יתן לגיטימציה לרפורמים, ב. זה שאני לא נפגש איתו כי הוא מייצג את אלו שנלחמים בי זה לגיטימי והגיוני. ועדיין לא הבנתי מה ההבדל בין טענה 2 ל-3, שתיהן מתבססות על הצורך לאהוב אותם בלי קשר למעשיהם..

4. לעיל.

1. כיום לחילונות אין אידיאולוגיה (וגם כשהייתה - היא לא באה לשנות את התורה).

2. נרצה או לא נרצה, הרסת החרם תתפרש כמתן לגיטימציה.

3. לגיטימי להחרים מי שנלחם בי (וזה שונה מסתם חוטא, גם אם להכעיס).

 

אני צודקת?

נגד חוטא "לתיאבון": להוכיח ואין למחות [מחאה תרחיק ולא תשיג את מטרתה]

נגד חוטא "להכעיס": להוכיח, ובמצב מתוקן היה צריך למחות נגד כל אחד כזה- אבל גם כאן נסיונות לקרב יועילו יותר [במקרה שבו הוא עלול לגרור אנשים אחריו- כל מקרה לגופו]

נגד הרפורמים- למחות. נקודה.

דבר ראשון, אני מאוד מעריך אותך על הבירור. את באופן עקבי מבררת ולומדת, בענווה ובביקוש אמת. רואים את זה עלייך כל הזמן וזה ראוי להוקרה, אשרייך.

לגבי השאלה שלך, אפשר לנסות לענות פרט אחרי פרט, אני רואה שיש מי שכבר התחיל בכך, ואולי אשתדל גם אני לכתוב אח"כ. אבל זה רק בשלב ב'. השלב הראשון הוא הרבה לפני בירור הטענות.
השלב הראשון הוא בהבנה שיש כאן משהו מאוד מאוד מסריח. והוא, הגאווה והיומרה להתעלם מכל גדולי גאוני ישראל, ולפסוק בסברא עצמאית, בפרט בנושאים כ"כ רגישים, בניגוד לכולם.

ויש בזה שני חלקים, חלק ראשון - כשרב יחסית צעיר (אמנם לא בן 30, אבל גם לא בן 90...) מחליט לצפצף על כל זקני הרבנים וגדולי הדור, המבוגרים ממנו, והגדולים ממנו בתורה (הוא אמנם לא עם הארץ כמובן, אבל גדלות לא נמדתת רק בליקוט סדרה יפהפיה... אלא גם בעמקות, ובמשקל הסברא, ורוחב הכתפיים... אין חולק שהוא לא מתקרב לגדלות של הרב יעקב אריאל, לדוגמה) לעשות מה שהוא מבין ולהפוך את כולם לטועים, במקרה הטוב, לשוטים - במקרה הפחות טוב, ולסוגשל רשעים - בהתבטאויות הכי גרועות שלו.
(תראי תשובה חשובה והחלטית שכתב אבא שלו, הרב זלמן, לפני כמעט עשרים שנה: https://www.yeshiva.org.il/ask/14125 )


החלק השני, ואולי אפילו יותר חמור: גם אם הוא היה ממש גדול הדור, בן תשעים, עם עמקות עצומה. ולא היה בדור אף אחד גדול ממנו שאותו הוא מוחק. עדיין - מדובר בהתעלמות מופגנת מ**מאתיים שנות תורה**. בגאווה המביאה לבטל במחי יד את כל גדולי האחרונים, ענקי התורה שכל בית ישראל נשען עליהם. החל מהחתם סופר, וכלה במורו ורבו - מרן הגר"א שפירא. פשוט עקירת מסורת התורה - שזה דבר איום ונורא, כל היהדות והתושבע"פ חיה על המסורת והכפיפות הזו.
נניח והוא מצא טיעון לומר שהם טועים, נניח. אז זה קושיה שצריך ליישב אותה! לא מוחקים את התורה כי יש קושיה! יש היררכיה, יש מסורת, יש כללים, יש הלכה!

עוד נקודה שמצטרפת לשני החלקים האלו, זה שמדובר בעניין כלל-ישראלי בעל כובד משקל עצום ורגישות נוראה. לא בהלכה פרטית ומסויימת. ולגבי דבר כזה - גם בלי שאלת הגדלות והכפיפות למסורת וכו' עדיין מזעזע שרב מחליט שהוא היחיד שמבין, יוצא בקול תרועה רמה נגד כולם בלי להתייעץ עם אף אחד... על כגון זה הזהירונו חז"ל: אל תהי דן יחידי.



ואני רוצה לחדד: אל תשאלי אותי עכשיו "טוב אוקיי, אבל תכלס יש לו טענות"...
חז"ל מספרים לנו על מי שהיה יכול לטהר את השרץ בק"נ טעמים. את תופסת מה זה? 150 טענות מחץ המטהרות את השרצים הטמאים. ראיות שאין להם פרכא.
ועדיין, אנחנו לא מטהרים את השרץ להלכה. למה? כי יש תורה, ולא הכל מתחיל ונגמר בטענות משכנעות...
כמה נימוקים הוא מונה בסרטון? חמשה? ששה? הנה יש לנו 150!! פי שלושים!
ועדיין, תורת משה אמת.
וזה מאוד חשוב. כי תמיד יהיו אנשים משכנעים וטענות משכנעות... אבל צריך לזכור את הסולם ואת הסדר הישר. לא כל מי שטוען טענות שאין לך עליהם סתירה - צודק. אם ככה היית אוכלת שרצים לארוחת בוקר...
מה גם שאי אפשר לדרוש מכל יהודי לשלוט בכל סוגיה לעומק, עד כדי שהוא יוכל להתמודד מול כל טענה שיאמרו לו. נכון? אז מה נעשה - ניצור מצב שכל נערה תשמע ממישהו דרשה על המצאה שלו ותסיק שהאמת איתו? ברור שלא.
בשביל זה יש מסגרת, ומסורת, וכללים - מה מותר ומה אסור. לא כל דבר אפשר לעקור ולבטל בגלל כמה טענות משכנעות.. בטח ובטח כשאת מבינה שגם אם הוא לגמרי עבד עלייך את לא יכולה לעלות על זה, כי את לא ברמה המתאימה.



זהו לבנתיים, בל"נ אשתדל בהמשך גם להראות למה הטענות שלו לא נכונות, אבל זה יהיה רק לקינוח. העיקר החשוב שאת צריכה להפנים זה מה שכתבתי עכשיו. הגישה העקרונית שהחזיקה את האידישקייט שלושת אלפי שנים. בנאמנות, בכנות, בכפיפות ובהעברת מסורת התורה.

דבר ראשון, תודה

דבר שני, את האמת שגם לפני החידוד הסכמתי איתך לגמרי.. למסורת יש בסיס יציב והיא בעלת משקל מרכזי הרבה מעבר לכמה טענות נחמדות ככל שיהיו.

דברי חז"ל "אל תהי דן יחידי" הם חידוש בשבילי (בכל זאת, אני לא לומדת גמרא להנאתי ואת האמת שאפילו לא משנה מעבר למסכת אבות פעם), אז תודה רבה!

וזו: "מה גם שאי אפשר לדרוש מכל יהודי לשלוט בכל סוגיה לעומק, עד כדי שהוא יוכל להתמודד מול כל טענה שיאמרו לו. נכון? אז מה נעשה - ניצור מצב שכל נערה תשמע ממישהו דרשה על המצאה שלו ותסיק שהאמת איתו? ברור שלא". - תוספת חשובה. תודה.

אם אני מבין נכון - את מסכימה עם מה שכתבתי?
אם כך מעולה. ואת יכולה באמת לשאול מה התשובות לטענות שלו.
אבל זה לא שאלה בסגנון של "אני פתוחה לשמוע ונראה מי ישכנע יותר", ולא תפיסה של - "דעתי והחלטתי תהיה תלויה במה שאשמע, תענו בכובד ראש כי בזה זה תלוי..."
אלא שדעתך גמורה וברורה והחלטית. ורק מצד הסקרנות מעניין אותך לשמוע מה התשובות, כמו שאם אני רוצה להבין איך עובד כח המשיכה אני מברר, אבל לא בגלל שאני מפקפק בקיומו...
או שמצד הרצון להבין וללמוד, כמו שכשאני לומד סוגיה ויש לי קושיה אני "יושב עליה", לא כי אחרת אני אחליט שהגמרא טעתה, אלא כי אני רוצה ללמוד תורה ולהבין את הגמרא...

מבינה? זה מה שהכי חשוב להפנים כאן.

אני לא באה בגישה של אם אני אשתכנע אחרת אני אחליט שכל שאר הרבנים טעו.. ח"ו!

לכן פתחתי את השרשור הזה, כדי להבין את הגישה שלהם. יש לי כבוד לדעת תורה של ת"ח שגדולים ממני בלי שום מקום להשוואה ואני בהחלט באה בגישה של ללמוד ולהבין ולא לשפוט ח"ו את הדברים שלהם.

מסכים עם כמעט כל מה שאמרת, אבל החשיבות של התשובות זה לא רק מצד הסקרנות אלא בעיקר מצד "דע מה תשיב לעצמך"

המחלוקת (אם אפשר לקרוא לזה ככה) היא אם להתייחס לרפורמים כדעה נוספת אך שגויה בתוך היהדות, או שמדובר במינות וכפירה כמו שהחשיבו חז''ל והראשונים את הצדוקים והקראים (ואני חושב שכמה מהעקרונות שלהם לחלוטין עומדים בהגדרה לפי רוב ככל הראשונים) ואז אין מקום להכיל/ לקבל/ לקרב או לכל שאר הטענות שהרב מלמד מעלה.

[לגבי החילוניים - זה קשור לסוגיית תינוק שנשבה, שהרמב''ם השליך ממנה לגבי הקראים באופן מאוד מסוים וחלקי ומדבריו השליכו על החילוניים באופן כזה או רחב יותר. אם אפשר להכיל את זה גם על הרפורמים כמו על חילוניים זו שאלה, אבל בכל אופן אף אחד לא קיבל את החילוניות כזרם ביהדות או את 'התנועה החילונית' כתנועה שיש להידבר איתה וכאן ההבדל המהותי]

 

והערה נוספת לא לגבי האיש אלא לגבי השיטה - לאחרונה הוא פיתח גישה, או ליתר דיוק הקצין גישה קיימת, שלפיה צריך לקבל את 'המציאות' ולהחשיב אותה בפסיקה. מעין 'שעת הדחק' שמשנה את שורת הדין. ולכן הוא משנה את הלכות נידה או את הלכות גרות כדי להקל על קושי שהוא מזהה 'במציאות', שזה בעצם קושי בהתמודדות עם ההלכה. או את היחס לרפורמים (כלומר לרפורמה, להחשיב אותה כמחלוקת בתוך היהדות במקום לכת שיש לדחות החוצה) כדי כביכול לגשר על הקונפליקט החברתי מולם. זה ההבדל בין להיות 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' לבין 'אוהב את הבריות ומקרב את התורה אליהן', ואפשר להבין למה כל כך הרבה יצאו נגד זה.

דבר ראשון, אהבתי את המשפט: "זה ההבדל בין להיות 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' לבין 'אוהב את הבריות ומקרב את התורה אליהן'". זה כ"כ נכון.

דבר שני, הרב הדגיש בתחילת דבריו שהרפורמה אינה זרם לגיטימי ביהדות, וע"פ ההלכה אסור לנו להתפלל בבית כנסת רפורמי או להשתתף בחתונה רפורמית. הוא לא בא להכשיר את הרפורמה אלא רק להסיר את החרם הגורף נגדה, בלי מתן לגיטימציה כמובן (כשאני כותבת את זה, פתאום זה מרגיש לי עוד שלב בדרך להיטמעות. מחרם - להידברות - ללגיטימציה).

כל הוויכוח היה האם רבנים יכולים להיפגש עם מנהיגים רפורמים במקרים כאלו או אחרים. זה דיון ער ביהדות חו"ל כבר עשרות שנים או יותר. אבל את לא רבנית, נכון? אז למה זה משנה לך, בעצם?)

סתם כי הזכיר לי.

כשהלכתי למרכז 'בית המדרש לרבנים של אמריקה' לקנות תוספתא כפשוטה היתה לי שיחה של כמה דקות עם הספרן שם, הוא אמר לי "אני לא אומר לך שמות כי הם ביקשו שלא, אבל תדע לך שכמה וכמה מהרבנים הגדולים ביותר בציבור החרדי שלחו אנשים לקנות מאיתנו ספרים".

בית - סטנדרֻ | מרכז הסטנדר | מבחר סטנדרים איכותיים

למטה יש מספר טלפון.

הייתי רוצה לראות מקרוב איך הוא בנוי, כי אני בדיוק בונה לי סטנדר וחיפשתי רעיון למנגנון לשינוי זווית, ובסוף הוספתי רק מנגנון לשינוי גובה…

 

אולי בפעם הבאה

אתה יודע אם יש אפשרות שם להזמין עם חריטה אישית?

לא שאני יודע

אבל אם תתקשרי למספר טלפון ההוא תוכלי לברר.

קודם כל תחפשי אם יש דבר כזה חריטות בעץ רגיל. משהו מוכן כבר.

ואחכ לחפש לקנות סטדנר עומד רגיל. ובום.

 

מחיפוש קצר בגוגל, זאת התוצאה ראשונה והשניה

דן חריטה אומנותית, צור קשר

חיתוך CNC אמנותי | כרסום CNC | חריטה | - MakeArt CNC

תבררי עם המספרים הזה אם אפשר להביא להם סטדנר מוכן והם יחרטו עליו

(באמת צריך לברר כי כל הסטדנרים זה לא עץ, אלא הוא מבריק, מצפים אותם בדכ במשהו כדי שיהיו חלקים ונעימים...)

 

שווה לברר, מקסימום יגידו לך לא

מנסה קודם לחפש מישהו אחד שעושה את שניהם.. יחסוך לי כאב ראש בתקופה עמוסה זו.
אבל תודה רבה!

יכלת לא לכתוב את הסוגריים בכלל, היה מפחית עוד יותר את הסיכוי, לא?

רק כשמתחשק לו קצת לקרוא תגובות שלי😜
ונראלי זה עושה יותר חשק לענות לניק מוכר מאשר ניק אנונימי🤷‍♀️

נונו, אין לך איזו תשובה לשאלה שלי?

מעניין מאיזה שלב גילית לו... 😏


מאיפה לי? בחיים לא קניתי סטנדר, בטח לא עם חריטה....

לא מכיר עוד רבנים אבל יודע על כמה רבני יישובים שהורו כרב פיינשטייו

 

ההבדל שין אותן שהתינוקות משחקים בהם למיוחדים לשעשועים להבנתי זה ההבדל בין חיית משק (למשל תרנגולים לביצים/שחיטה) שהילדים נהנים לשחק לבין תוכי/אוגרים וכו' שכל ייעודם הוא רק לשחק ואין להם שימוש אחר

(מצוין אצל הרב מלמד), וגם זכור לי משהו בעניין אצל ה'להורות נתן' (אבל אין לי זמן לחפש כרגע)

עניינית - ברור שניתן לסמוך על השש"כ. לא באתי להתכווח על האמירה הספציפית. אלא להעיר שככלל - אי אפשר להאמין למובאות שבפנה"ל בצורה גורפת.

כן, לדעתי חשוב להגיד את זה שוב ושוב ושוב, גם אם לדעתך לא.

(הרב עובדיה יוסף, הארחות שבת והפסקי תשובות למשל אוסרים 

 

הרב פיינשטיין, הרב אוירבך, הרב רימון והפניני הלכה מתירים

 

הרב יעקב אריאל אומר שהמקל יש לו על מי לסמוך. הרב אבינר אומר שאפשר להקל וראוי להחמיר)

יביע אומר חלק ה אורח חיים סימן כו 

מעין אומר חלק יד אורח חיים סימן נה

(ויותר בהערה שם, שזה נגד הרב פיינשטיין והרב נחום רבינוביץ' שהתירו)

 

בילקוט יוסף כתוב במפורש שאסור לטלטל אפילו כלבי מחמד (סימן שח סעיף ו אות כה) 

ובהערה שם הוא מתיר לטייל איתם ולהחזיק ברצועה

חילוק בין חית נוי או חיה שנהנים מקולה לבין חיות מחמד שנועדו לטלטול ולמשחק.

מה שכן, נראה שללטף את השיער בלבד, בלי להרים את החיה- מותר, דלא מחמירינן כולי האי.
השו"ע שב,יא כותב שמותר לקנח את היד בזנב הסוס. הביה"ל שם אומר שיתכן שהסיבה שאין איסור טלטול היא כי אסרו רק את גופם של בע"ח ולא את שיערם. ונשאר בצ"ע. וא"כ זה עוד ספק שאפשר לצרף לדעת המתירים לטלטל לגמרי.

אם לא מחלקים בין נוי לבין שעשוע, אז הגיוני שמחלוקת הראשונים בלבד וליטוף לא יהיו מספיקות.

ולא בטוח שמה שכתוב במעין אומר זו השורה התחתונה לפי מה שהבנתי

שכתוב אדמדם וירקרק.

 

ובדכ כשאומרים ריבוי אחר ריבוי או מיעוט אחר מיעוט הכוונה היא שיש 2 מיליות קישור של ריבוי/מיעוט. דוגמא מהאינטרנט

"ויאמר אברהם רק אין יראת אלוקים.." "רק" היא מיעוט. "אין" היא מיעוט. אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

 

בדוגמאות שלך יש פשוט תוספת כפולה של סוף המילה. זה לא "מיעוט", וגם אם כן.. הוא רק אחד שם.

 

יישר כח

כתבה במקור ראשון

מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים

לפי הידוע לי הרב הספיק לכתוב את עין איה רק עד הכרך של שבת.
בשנים האחרונות יצאו עוד כרכים של אגרות הראיה, אולי עובדים על עוד.
אורות הקודש זה פסקאות מתוך שמונה קבצים. גם (כמעט) כל הפסקאות ב'אורות' למיניהן לקוחות מהשמונה קבצים.

שמונה קבצים זה בעצם שמונה מחברות, ועכשיו מוציאים כל הזמן עוד מחברות (פנקסים)

האגרות שהופיעו עד כה הן עד שנת תרפ"ג (ח"ו). יש עוד מאות שממתינות.

הלכה ברורה לא סיימו להדפיס את כל כתי"ק על הש"ס.

רבים מהפנקסים טרם פורסמו.

 

אורות הקודש זו סדרה של הנזיר וממילא לא יופיעו כרכים נוספים.

זה לא ייחודי וקיים אצל רבנים רבים (לדוגמא, הלכות מדינה של הציץ אליעזר)

שם המחבר הכריע לפרסם ופרסם בחייו. צאצאיו ניסו להתכחש למשנתו.