פורום בית המדרש (עמוד 28)

אם לא, אז לא נראלי שיש עוד הוצאה חוץ משל קהת המוכר עם הכריכה האדומה ופסי זהב

ובשל קהת נראלי פשוט לחפש את ההוצאה הכי חדשה שלהם

המתקן הוא כמו זכוכית מגדלת -מכוון את קרני השמש לסיר שיחממו אותו והוא עצמו לא חם.  ואין כאן תולדה 

והאוכל מתחמם לא רק מהסיר אלא גם מהשמש עצמה - וזה וזה גורם ואם כך אין בזה תולדה (כך כותב שם בספר)

עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ד בסיון תשפ"ג 11:37

בדוד שמש הרי המים לא חשופים לשמש אלא בתוך צינור ויש באמת מה לדון בזה

(הרב יצחק יוסף טוען שלא מתירים משום בישול בחמה אלא מסיבה אחרת.. ראה למטה בסרטון)

אבל במתקן הזה תכלס אין שום דבר חם אלא רק ריכוז של קרני שמש על הסיר וגם המים חשופים לשמש אז למה שיהיה תולדת השמש, זה ממש כמו זכוכית מגדלת

ממליץ נגיד לשלוח שאלה באתר ישיבה.

הגמרא משווה את זה למי שתורם משלו על פירות חבירו

ודנה מי מוסיף חומש ומי עושה תמורה, המקדיש או המתכפר. ואומרת שבוודאי אדם מתכפר בקרבן למרות שהוא אינו שלו)

לא חקרתי האם הארגמון קהה קוצים הוא התכלת או לא אבל ידוע על הרבה מאוד ת"ח גדולים שתופסים מזה ראיה מספקת.

בכללי, נראה לי זאת שאלה של מסורת לעומת מחקר. גם המחקר לא מושלם ולא אידיאלי מסתבר שאפשר לסמוך עליו.

בכללי, תכלת זה סוג של מלכות.. זה עניין מאוד יקר שמוסיף לציצית שהרמ"א כותב עליה שהיא כמו תכשיט שיש להתגאות בו לההדר ביופיו.

כי לא בטוח שזו התכלת האמיתית. וגם אם היה בטוח, זו יהירות לשים תכלת כשרוב העולם וגם רוב הרבנים לא שמים..

אאל"ט זה הרב שטיינמן זצל אמר את זה

אחד מגדולי הדור אמר את זה.

הרב יששכר טייכטאל אמר שהשואה הגיעה כי לא עלו לארץ....אני לא רואה הבדל עקרוני בין שתי האמרות....(אמנם הוא הביא לזה מקורות, אבל נגיד לדוגמא מי שאומר שהשואה הגיעה משום שעלו לארץ, שאני מניח שגם על זה תאמר את מה שאמרת, כיוון שיצאת על עצם העניין של להגיד שאנחנו יודעים על מה הגיעה השואה, נתלה במקור של כתובות קי"א שכתוב שם שאם יפרו את שלוש השבועות ה' יתיר את בשרינו כצבאות וכאילות השדה...).

אולי אלפים, לא מאות אלפים.

שוב, בעניין עצמו אני סובר כמו הרב יששכר, אבל באופן כללי, יש פעמים שהסיבה שנעשה דבר מסויים הוא בגלל דבר עקרוני, אך מכיוון שה' שומר על הערכים של עצמו (כך אומר הירושלמי), ו"צדיק וישר הוא", ו"אין מיתה בלא חטא ולא ייסורים בלא עוון", לכן פה הקב"ה צריך ל"היתפס" על חטא מסויים ועליו לתת את הפורענות, למרות שוודאי זו לא הסיבה העקרונית, אבל אכן ניתן לומר שבחטא זה מתו (וזה בא להסביר רק את הרובד המוסרי הבסיסי....). לדוגמא, חז"ל מביאים משל לספינה שטבעה, שלא יכול להיות שהקברניט יינצל וכל נוסעי הספינה לא יינצלו. זו הסיבה העקרונית שמשה רבינו לא יכל להיכנס לארץ. אלא מה? היה צריך חטא מסויים "לתפוס" את משה עליו, שבעונש על זה לא ייכנס לארץ. וזה היה החטא במי מריבה. (שהפרשנים חלוקים מה בכלל היה החטא של משה שם....).

בקיצור, בהקשר הזה ובמשמעות הזאת ניתן להגיד שבעוון מסויים קרתה השואה, גם אם זו לא הסיבה העקרונית. ולפי זה לא קשה הקושיה שלך, למה אחרים שדיברו בבית הכנסת לא מתו, כיוון ששם לא הייתה הסיבה העקרונית.

שלא בטוח שנאמרה באופן מדוייק ובאמת איך שאותו רב אמר אותה.

אם היא נאמרה כך, אם זה הבנה לא נכונה, אז הבעיה היא במבין.

ולכן העניין מבחינתי הוא לא מי האומר, אלא עצם האמירה

אבל אל תגיד "לדבריו" שפשט דבריך היה שמדובר באומר האמירה המקורית.

ואחדד, אם האמירה לא נאמרה אז האומר בסדר, אם האמירה הזו אכן נאמרה אז זה חמור מצד האומר 

למה אתה לא מנסה להבין? ובמיוחד שאתה יודע שזה לא איזה תמהוני אחד אמר את זה..

זה דווקא הגיוני מאוד שישלו הסבר רק על מה שקרה באזור שלו כי הוא מכיר את המצב, ההתנהלות וכו' 

אבל באזורים אחרים הוא לא יכול להגיד דבר כזה כי הוא לא מכיר לכן אינו יכול להעיד ולהגיד שזה בגלל א ב או ג או הכול ביחד.

אומר גם 2 דברים.

א. אתה אולי כזה מזועזע כי אתה לא מבין את חומרת העבירה. נכון השואה זה דבר מזעזע ממש ממש והכל אבל מי אמר שלדבר בבית כנסת זה דבר כזה קל. אני לא רוצה להצדיק את זה. כי אנחנו באמת לא מבינים חשבונות שמיים אבל כדאי לחשוב על זה שעבירות זה לא דבר כזה פשוט גם כאלה שנראות לנו קלות יותר אנחנו לא יודעים מה החומרה של זה בשמיים. ובכלל כשמסתכלים על מצווה/עבירה לא צריך להסתכל בגודל של העבירה אלא בגודל של מי שציווה עליה.

ב. מה ש@תות"ח! כתב. עם זה שנתפסו על העבירה הזאת.

א. אני יודע שאותו רב שאמר את זה אולי חולק על זה, ולאו דווקא שהוא אומר כפי שהסברתי, אבל לענ"ד אם הרב הזה חושב שזו הסיבה ממש לשואה, לענ"ד, ואני נתלה כאן בגדולי הרבנים שחלקו עליו, זה לא נכון. להבדיל, חלק מהכתות המוסלמיות שמכונות "המדברים" טענו שהקב"ה לא מחוייב למוסר, וכל מה שהוא עושה, זה הצדק, כי הוא קובע מה הצדק. אבל הראשונים חלקו עליהם, והביאו פסוקים מהתורה שאומרת את זה, "צדיק וישר הוא", גם הירושלמי אומר שהקב"ה גם מקיים את המצוות, שהכוונה היא שהקב"ה שומר גם כן על הערכים שעליהם הוא מצווה אותנו, "מה הוא צדיק, אף אתה היה צדיק", וכשאנחנו נדיבים, מתקדשים וכו'....אנחנו הולכים במידות ה', אנחנו מידמים אליו, גם אם אי אפשר לתפוס באמת את זה.

לכן, להגיד שה' בעוון דיבורים בבית הכנסת עשה את השואה, נראה לי זה מוריד את ה'. מה שכן, יכולה להיות משמעות נוספת לדברי הרב שאמר את זה, שהעובדה שדיברו בבית הכנסת זה מעיד על משהו שורשי יותר, על היחס שלהם לקודש, על החיבור לקדושה. או שזה קרה בחטאים אחרים, אלא שהזכויות שיכלו להיות להם להציל אותם, אם לא היו מדברים בבית-כנסת, לא היו, ובמובן הזה זה היה החטא שגרם לשואה. אבל במובן הפשוט, האמירה הזו מרחיקה בין הא-לוה לבין העולם ואומרת שאין התאמה בין המוסר האנושי לבין הא-לוה. אני יודע שיש לאמרה הזו גבולות, אבל נראה לי שבהחלט האמרה הזו ניתן לקבוע שהיא מחוץ לגדר. ועוד, שלא כל מי שמת דיבר בבית-כנסת, כך שזה לא הסבר שבאמת מספק, אם תופסים אותו כפשוטו כפי שהצעת...

לא אמרתי שה' לא מוסרי וכו' ח"ו.

אמרתי שאנחנו לא יודעים מה חומרת כל עבירה ואילו ידענו יכול להיות שהיינו מסכימים\מבינים..

 "ועוד, שלא כל מי שמת דיבר בבית-כנסת, כך שזה לא הסבר שבאמת מספק, אם תופסים אותו כפשוטו כפי שהצעת..." - מי שלא דיבר אולי לא הוכיח. ובכללי אם אפילו רק יחידים דיברו זה אולי מראה משו על האווירה שהייתה אם הם הרשו לעצמם..

זו סתם הצעה.. 

נכון, אבל ה' מלמד אותנו בכך שמראה אילו עונשים יש לכל עבירה, מהי החומרה של כל עבירה. מה שאנחנו לא יודעים זה השכר בעולם הבא, לטוב ולמוטב (דהיינו, לא יודעים איזה שכר מקבלים על כל עשיית מצווה, ולא יודעים איזה עונש מקבלים על כל עבירה בעולם הבא....), אבל בעולם הזה אנחנו כן יודעים, ולא ידוע לי שעל דיבור בבית הכנסת מקבלים עונש מוות, גם לא בידי שמים. לפי שיטתך אין באמת משמעות לקביעה שה' "צדיק וישר", כיוון שאין לנו מושג והבנה ותפיסה בזה. אבל הפסוק הזה נאמר לבני ישראל, וזה אומר שהמוסר האנושי איננו מנותק לגמרי מהמוסר הא-לוקי, וגם אם לא בהכל הוא מכוון למוסר הא-לוקי, יש במוסר ניצוץ א-לוקי. ואם המוסר האוניבירסלי אומר שזה לא הגיוני שעל עבירה כזו מקבלים עונש מוות, וגם המקורות ביהדות לא אומרים את זה, אז מסתבר שלא זו הסיבה. במצב הזה עדיף לשתוק ולהגיד: "הנסתרות לה' א-לוקינו", ושלא הבנו איך זה מוסרי, כי באמת לא הכל אנחנו מבינים, מאשר לטעון שזה המוסר שעמד מאחורי השואה.

הגמרא במסכת שבועות (תחילת פרק שישי, דף ל"ט עמ' א'-ב') אומרת שבעבירות שאינן שבועה (ותוס' מוסיף עוד עבירות חמורות....), מי שלא מוכיח מקבל עונש פחוּת מהאדם שעבר את העבירה. ולכן, וודאי שמי שלא הוכיח לא היה אמור למות על זה. גם הגמרא בשבועות מתייחסת לזה, ואומרת שקרובי משפחה גם נענשים "מפני שמחפים", שזה כמו שאמרת "האווירה שהייתה", וגם לגבי בני משפחה הגמרא מחלקת ואומרת שחוץ מעבירות חמורות מאוד, גם מי שחיפה לא נענש באותו עונש שהחוטא נענש, ולכן מה שאת אומרת לא נכון.

במקום להידחק בדברים שלא מסתדרים, אפשר פשוט ללמד זכות על אותו רב שאמר את המשפט שאמר במשמעויות שפירשתי, ולא כפשוטו, וכך הכל בא על מקומו בשלום. (אם הייתה אפשרות להעמיד את הדברים כפשוטם, ולא לסבור כמותם, מילא, אבל זה פשוט לא מסתדר לדעתי...).

בסדר. הגיוני מה שאתה אומר

תודה

בשמחה

@אני))) אני מבקש סליחה

חוץ מזה שאני רואה את זה כמחמאה אז תודה

כל תוקפו של מרד אבשלום היה מבוסס על הפגם של דוד בגילוי עריות ושפיכות דמים, כאשר אחיתופל יועץ לאבשלום לבוא על פילגשיו של אבא שלו ולהרוג את אבא שלו הוא בעצם גורם לו ליפול באותם פגמים בדיוק, ולמלכות כזאת אין הצדקה ואין היתכנות. אז גם אם בטווח הקצר אלה היו עצות חכמות, מעבר לטווח הקצר אלה עצות גרועות מאוד. 

(זה יפה)

(כדאי לציין שזה לקוח משיעור מדהים שמהווה מהלך שלם ומרשים מאוד על כל ספר שמואל מאת [ר׳] איתן פינקלשטיין). 

אפשר קישור לקבוצה

דיי מצוי. דף יומי, ירושלמי, נך, משנב, אחלי עטד כמה

אם לא תמצא, שלח לי ווטסאפ אעביר,

אפשר גם להביא ראיה מכך ש"עגלון איש בריא מאוד"- מפוטם, שמן. 

ומ"ויקח בן בקר רך וטוב"- שמן.

יוצא שטוב= בריא כי משמעות שניהם היא שמן (בעבר התייחסו לשומן כסימן לבריאות).

ותראה מה כותב הרדק:

והיה רך והיה גם כן טוב , רוצה לומר: שמן; וכן "ונשבע לחם ונהיה טובים" (יר' מד , יז).

הערה יפה, קיבלתי אותה. 

ומה שהבאת בשם הרד״ק מעניין, כי זה פירוש אחר ממה שהוא פירש בירמיהו. 

וכן, באמת מעניין

כמדומני בבבא מציעא קז, שאומרת ש'פת שחרית' מצילה מכל מיני מחלות..

מציל מ83 מחלות

סתם

ברחוב אין לך כמעט אינטרקציה עם אנשים אחרים, בבית ספר אתה כל היום עם הכיתה שלך, בשיעורים ובהפסקות.

אז למה באקדמיה לומדים ביחד?

אבל זה לא כמו בית ספר

א. מדובר באנשים בוגרים שיודעים יותר איך לשמור על גבולות מתאימים

ב. באקדמיה יש רק הרצאות, אין פעילויות/טיולים/משחקים בהפסקות

ואם תשאל על מקומות עבודה, שם מדובר באנשים עוד יותר בוגרים, עם פחות הורמונים משתוללים.

תודה.

בכמעט פלינדרום הכוונה לפלינדרום למעט אות אחת. הנה דוגמא:

וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלוֹם יָבוֹא יְרוּשָׁלִָם: (שמואל ב פרק טו פסוק לז)

פלינדרומים בתנ"ך

זה מה שכתוב בקישור למי שלא נפתח לו:

בתנ”ך ישנם 208 פלינדרומים שונים, חלקם חוזרים מספר פעמים. הפלינדרומים ממוינים לפי מספר מילים, אחר כך לפי מספר אותיות ואחר כך לפי אלפבית. בסוגריים ליד כל כותרת מצוין מספר הפלינדרומים בקטגוריה.

מילים פלינדרומיות

בשתי אותיות (9)

גג, דד, הה, חח, סס, צץ, רר, שש, תת.

בשלוש אותיות (91)

אבא, אגא, אלא, אנא, אסא, אעא, אצא, אשא ,אתא, בלב, בנב, בעב, ברב, גוג, דוד, הבה, הגה, הדה, הוה, הזה, הטה, היה, הכה, הלה, המה, הנה, הפה, הרה, השה, ובו, ולו, וצו, וקו, חוח, טיט, ידי, יהי, יחי, ימי, יני, יפי, ישי, כדך, כחך, כלך, כנך, כפך, כשך, לאל, לגל, לדל, לחל, ליל, לכל, לצל, לקל, לתל, מדם, מהם, מום, מים, מכם, מעם, משם, מתם, נגן, נון, נין, נתן, סוס, ציץ, שוש, שיש, שלש, שמש, שרש, תבת, תחת, תלת, תמת, תשת.

בארבע אותיות (3)

הגגה, הששה, לבבל.

בחמש אותיות (28)

אלעלא, אנחנא, היהיה, היחיה, הלילה, המימה, הנבנה, השלשה, והכהו, והנהו, וידיו, ויהיו, ויחיו, ויעיו, ומעמו, ונבנו, ונחנו, ונסנו, ונתנו, ינחני, ישישי, כתנתך, לגלגל, להקהל, מהמהם, מימים, משלשם, תמימת.

בשש אותיות (1)

תופפות. 

בשבע אותיות (2)

לאיתיאל (משלי ל’, א’), ניחוחין (עזרא, ו’, י’) – אלו המילים הפלינדרומיות הארוכות ביותר בתנ”ך.

צמדי מילים פלינדרומיים 

בארבע אותיות (6)

אל לא, די יד, לא אל, לך כל, ים מי, מי ים. 

בחמש אותיות (39)

אלה לא, אלי לא, אלך לא, בו טוב, בך רכב, בלא לב, בר ורב, דעת עד, הזה זה, הן הנה, השה שה, ולא לו, יבא בי, ידה די, ידו די, ידע די, ילד לי, כי איך, כי פיך, כל מלך, לא שאל, לך אכל, לך בכל, לך וכל, לך ככל, לחם חל, לך לכל, לך מכל, לכם כל, לכן כל, מאד אם, מגן גם, מה להם, מי הים, על סלע, על צלע, שם רמש, שש ושש, תאר את. 

בשש אותיות (5)

היה היה, המלך למה, לכם מכל, מעל לעם, תשא אשת.

בשבע אותיות (16)

אבי ויבא, אלהיה לא, אלמים לא, דוד ודוד, הגה נהגה, היה יהיה, הנה והנה, וגם נמגו, ויבא לאביו, ויחא אחיו, ישי וישי, לו מתמול, מים למים, נתן ונתן, עבר ארבע, פרשו שרף.

בשמונה אותיות (1)

 אביו ויבא.

בארבע עשרה אותיות (1)

לאיתיאל לאיתיאל – זהו הפלינדרום הארוך ביותר בתנ”ך לפי מספר אותיות, והוא מורכב מחזרה על שתי מילים פלינדרומיות. הפסוק המלא: “דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל” (משלי ל’, א’).

פלינדרומים בשלוש מילים

בשבע אותיות (3)

אל דוד לא, אל ישי לא, אנא שא נא.

בשמונה אותיות (3)

אליך כי לא (שמואל א ח’ ז’) – זהו הפלינדרום הארוך ביותר בתנ”ך לפי מספר מילים ואח”כ מספר אותיות.

***

נעזרתי בתוכנה שמוצאת פלינדרומים בטקסט* ועבודה שעשה בנושא רחמים יעקובוב, וכן בתוכנת דיקטה.

אבל הפלינדרום שלי עם 9 אותיות חסר! כנראה האלגוריתם שלהם פספס אותו…

תודה רבה

@חסדי הים קריאה שנייה....

יישר כוח על המקורות!

אגיד את האמת שאת ההודעה הקודמת אהבתי הרבה יותר, אפילו התבאסתי קצת שלא היתה לי הזדמנות לחשוב על זה בעצמי. ואני עדיין זוכר את היסוד של הדברים. לעומת זאת כאן לא באמת הבנתי מה החוט המחשבתי ששוזר את כל הדברים ביחד, גם אם הבנתי בזמן שקראתי כל שלב בנפרד

הערות ספציפיות היו לי פה ושם כשקראתי אבל לא שמרתי. כי חשבתי ׳לתקוף׳ את כל העניין מזווית שונה. 

הידעת שלארבעת הבנים (שמקורה במכילתא) יש גרסה שונה שמקורה בירושלמי פסחים פ״י ה״ד

תני ר' חייה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה בן חכם בן רשע בן טיפש בן שאינו יודע לשאול.  בן חכם מהו אומר (דברים ו) מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו אף אתה אמור לו (שמות יג) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.  בן רשע מהו אומר (שמות יב) מה העבודה הזאת לכם מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו (שם) בעבור זה עשה ה' לי לי עשה לאותו האיש לא עשה.  אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם.  טיפש מה אומר (שם) מה זאת אף את למדו הלכות הפסח שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת.  בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה א"ר יוסה מתניתא אמרה כן אם אין דעת בבן אביו מלמדו:

כיצד תעמיד את דבריך לאור דברי הירושלמי ?

תודה רבה על הקריאה, ותודה רבה על התגובה!

מעניין, העובדה שמקור הארבעה בנים הוא במכילתא ידעתי לפני שכתבת, אך התגלה לי ממש לא מזמן, וזה היה אחרי שכתבתי פה את הדברים, ובכלל לא הכרתי את המקור בירושלמי. בכל מקרה, אינני רואה סתירה בין ההסבר שלי לבין הירושלמי. כמו שכתב חסדי הים, ההסבר שלי מסתדר עם המכילתא, פשט ההגדה כפי שהיא לפנינו, ולכן אין בכך בעיה כשזה לא עולה בקנה אחד עם מקור אחר....אבל בכל מקרה, תודה רבה על המקורות....

תודה על ההודעה.. זה המחזור הרביעי או החמישי שאני זוכר שהוא מתחיל חח

מאוד תלוי בך. בלימודים יומיים מאוד חשובה הקביעות. ובכללי זה היתרון הגדול של לימודים יומיים. אם אתה יכול לשמור על קביעות ב3 פרקים ליום, ממש משמעותי. ואם רק אחד, זה תפסת מועט תפסת.. ממש תלוי בסיטואציה בה אתה נמצא מבחינת משאבים (זמן, מוטיבציה, ידע וכו').

3 פרקים

יש הבדל בין הרצח הראשון לבין מה שקורה אחר כך, בין האנשים שהם ראשית המציאות לשאר כל אנשי העולם שאח"כ.

התורה באה להורות לנו דרך.

ומכל דבר ממנה אנחנו צריכים ללמוד לחיים הפרטיים שלנו.

לדעתי, הקב"ה לא החייה את הבל כדי שאנחנו נלמד לקחת אחריות על המעשים שלנו.

כי ה' לא ייעשה לנו ניסים מחוץ לגדר הטבע על כל הטעוית שלנו.

יש סיפור בהקשר דומה:

"רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא"

אהבתי את הכיוון.

קין בהחלט נענש

למה הוא לא הקים לתחיה את הבל - כי אולי לא היתה סיבה לזה.

אם למעשים שלנו לא היתה משמעות, מה המשמעות של הבחירה החופשית?

ובניסוח חריף - הבל נברא כדי שלקין תהיה אפשרות להרוג את אחיו ולבחור בין לעשות זאת לבין לא לעשות זאת. כל עוד הבל חי, הוא מקיים את המטרה הזאת. כשהבל מת, קין לא עמד בנסיון, וזהו, אין צורך יותר בחייו של הבל.

שהקב"ה לא יהרוג אותו. כמו כן, הקב"ה הוא ארך אפיים ורב חסד ולא תמיד הוא נוהג מידה כנגד מידה אלא מצרף מידת חסד למידת הדין שבשניהם ברא את העולם.

מעניין לפרש את הפרשה בצורה של "מדרש שמות", דהיינו השם של האדם מעיד על המהות שלו. מה מזכיר לך השם "הבל"? הבל זה דבר זמני שעובר... כמו הבל פה. מעניין, לא יודע לאיפה לקחת את זה מעבר לזה שזה צץ לי ככה.

הקב"ה לא תמיד מתערב במה שנעשה בעולמו. כמו שנתן לאדם את האפשרות לחטוא, והחטא היה בלתי הפיך, כך גם הרצח הראשון, הוא בלתי הפיך. נראה לי שזה עניין מכונן. שמעתי לאחרונה הסבר על העונש של חטא נדב ואביהו שהקב"ה מיד המית אותם וההסבר שהוצע הוא שאירוע כמו חניכת המשכן הוא אירוע מכונן. עליו נבנת כל המשמעות של המשכן. זאת הפעם הראשונה שעובדים עליו והפעם הראשונה תהווה השראה לכל שאר הפעמים, לכן הקב"ה לא האריך אפו אלא מיידית העניש אותם. כדי שמשמעות עבודת המשכן לא תפגע לאותו זמן ולדורות הבאים. 

ההנחת יסוד שהקב"ה מתערב במציאות היא דורשת בדיקה. אם אתה רוצה להשתמש בה בתור שאלה כדאי יותר לדייק אותה ולבסס אותה.

@חסדי הים @בן מערבא @ארץ השוקולד

אז @רץ-הולך, לפחות אתה...

התניא אומר שהנפש הבהמית מטבעה נמשכת לרע, וצריך עבודה גדולה עד שהאדם "ממתיק את הדינים" ומגלה את הטוב הצפון בנפש הבהמית עד שהיא מטבעה תימשך לטוב, אך באופן אוטומטי זה לא כך. וכמו האמרה שהחיים הם כמו אופניים, וכשעומדים במקום נופלים. לפי זה, אם לא מתקדמים, היו אמורים להישאר במקום, אבל מכיוון שהטבע הבהמי והחומרי יותר חזק ו"ממשי" מהנפש הא-לוקית, האדם ידרדר באופן טבעי אם לא יתקדם בעבודת ה'. (וזה בעצם דברי חז"ל ששעמום מביא לידי חטא, שעמום זה חוסר עשייה....).

לא הבנתי איך הגדרת שעצלות מעשיית מצווה זה דבר חיובי, זה פשוט חוסר עשייה, "שב ואל תעשה"....

פשוט יש כאן עולם מושגים קצת אחר.

איך אתה מבין את החילוק בין הנפש הבהמית לנפש האלקית? הרי שניהן נפש... (אני מדבר ביחס למדרגות של 'נר"ן').

לגבי החילוק, זה לא רק בנפש, גם ביחידה יש חילוק בין שני חלקים, יש חיה פנימית יותר וחיה חיצונית יותר, וגם בנפש, יש שני רבדים בנפש...האמרה שיש נפש א-לוקית בעצם אומרת שהא-לוקות אינה רק ברובד השכלי-מחשבתי, אלא יורדת עד לפרטי החיים, ומכך מובנת חשיבות המצוות, הן לא איזה מן משהו חיצוני כזה שלא קשור לאדם, אלא משהו שממש מבטא את הנפש הא-לוקית, וע"י אותה נפש יש לאדם קישור למצוות התורה, שהן מעשיות ולמרות זאת א-לוקיות, כך גם הנפש. הנפש היא החוליית קישור בין הגוף לבין העולם הרוחני של האדם, ואכן יש נקודת חיבור והקדושה יכולה לרדת עד לנפש....

נדרשתי להבין את עולם המושגים שלך, כיצד אתה מבין... לכן שאלתי איך אתה מגדיר.

מה שאמרת שיש גם ביחידה וכו' פנימי וחיצוני - לא הכרתי. אשמח לקבל הפניה למקור מדוייק. אני מסתפק אם פנימי וחיצוני זו באמת השוואה נכונה ל"בהמית ואלוקית".

למה שלא נאמר (שהנפש "מתחלקת לשתיים" ו)שהנפש האלקית היא מהותה של הנפש שמתחבר לשאר חלקי הנפש הרוחניים והנפש הבהמית היא השפעת החומר על הנפש, כלומר על הרובד הרוחני שמופיע באופן נמוך כדי ליצור את החיבור?

לפי זה אני לא סותר אף אחד.

בלנ"ד....ברור שיש מה להשוות, זה אותו דבר.

ברור לי שזה כך מכל מיני מקורות, אבל ניתן לך רק אחד, בעל התניא מסווג את הנפש הבהמית שבישראל לקליפת נוגה, ואומר שיש בה מעט טוב, אך רובה רע, והיא נוטה לרע מטבעה, ורק כשהאדם מכווין אותה הוא מעלה את הטוב שבה. לעומת זאת, הנפש הא-לוקית כולה טוב. אם הנפש הא-לוקית זו המהות של הנפש הבהמית, מדוע יש מעט טוב בנפש הבהמית? מאיפה הוא הגיע? ועוד, בעל התניא אומר שהנפש הבהמית שוכנת בחלל השמאלי שבלב, והנפש הא-לוקית שוכנת במוח ומשפיעה על החלל הימני שבלב. זאת אומרת, הנפש הא-לוקית לא יורדת לחלל השמאלי ומשפיעה כפי שהיינו מצפים לפי שיטתך שהרי שם הנפש הבהמית, אלא היא משפיעה על מקום אחר, על החלל הימני, דהיינו, הרגשות שמתעוררים בקדושה הם רגשות אחרים לגמרי לפי בעל התניא מאשר סתם תאוות.

יש עוד הרבה מקורות לכך, בכל מקרה, הרב שטיינזלץ אומר שמדובר בשתי מערכות שונות...

ובלי קשר, אתה מציג פה תיאוריה נחמדה, ואז אתה אומר, אני לא סותר אף אחד. ההיפך, נק' המוצא היא שזו התיאוריה שלך, ועליך מוטלת ההוכחה להראות שכך בעל התניא סבר. אבל בפשטות ההנחה היא שלא מדובר בהשפעה של הגוף על, אלא כפשוטו ממש נפש מסוג אחר. אין סיבה להגיד אחרת.

כל הדיון היה ברוח טובה....

חזק וברוך!

אשמח שתעורר לכך את מחשבתך

תשאל רב. אולי יתיר לך

טעות מקלדת חחחח.(אני מבינה שאת טעונה עלי(?))

שמעתי שיש מקרים (שלא מדברים עליהם) שבהם אין בזה בעיה הלכתית

פשוט הרגשתי לרגע ניכור והכחשה אז מיהרתי להבהיר את המצב אין אצלי חובות אני מתחשבנת מיד (מפוקקת אגרופים) אבל נוותר לך הפעם (עקב המצב סתם סתם)

אני גם שמעתי... האמת שתמיד אני שואלת את אחי אבל הוא לא רב והוא אף פעם לא מסביר לי לפי מה הוא קובע מתי אסור ומתי מותר

באמת היה ניסיון כזה.. 

לא מתנצלת (עקב המצב.. ;)ׂׂ )

נראהלי זה תלוי אם זה בגלל המרמה יצא תקלות. לדוגמא מישהי עושה מבחן במשפטים ועוברת במרמה ובסוף בתאכלס היא לא באמת יודעת אז יכול לצאת נזק מזה לאנשים.

משהו כזה

חחחח בחורה עם תעוזה 

אני אשקול את הניכור מחדש

וואללה איזה רב יגיד לי כן אני אשמח למספר

חחחחח

הייי אני לא מסכימה לך. רק לי מותר (עקב המצב )

פשוט. תעברי רב רב עד שמישהו יתיר לך. הרב נוח אולי?

סתםם. זה באמת שווה בדיקה

חחח הרב נח.. כמעט עמדתי להתקשר אליו

ברגע האחרון לא עקב המצב בס ד 😍 

היינו צריכים לעשות עבודה בהיסתוריה או משהו כזה, והייתה לי אפשרות להעתיק עבודה מושלמת, אבל בסופו של דבר בחרתי לעשות את העבודה בעצמי (והתעלקו עליי שניים אחרים. זו הייתה עבודה בקבוצות, כך שאין בעיה....), ראיינתי את סבתא שלי. ובתכל'ס, רק הרווחתי מהעבודה הזאת. שמעתי כל מיני סיפורים ודברים לגבי סבתא שלי, וזה היה מאוד מעניין וחשוב. אז למה לא? אם זו עבודה באזרחות, אני יכול להבין. אבל עבודה בהיסתוריה, ספרות, תנ"ך, לשון. אלו עבודות מאוד חשובות שתורמות לאדם עצמו, וחבל שיפספס אותן....

אני גם נהניתי בתחילת שנה מהלימודים אבל מאז שנהיה עומס של מטלות כל הפוקוס עובר ללעמוד בקצב ולחשוב איך לסכם בצורה אפקטיבית למבחן במקום להתעניין באמת בחומר...

וואו, בהצלחה רבה!

זה בסדר נראה לי גם אם היית מתקשרת הוא לא היה עונה כי הוא נח... (עקב המצב (לא קשור אבל זה מצחיק אותי))

בכללי לא מומלץ להעתיק בעבודות גם אם מותר, כי זה לא עושה טוב לנפש. הכי טוב להיות איש אמת תמיד. בכל מקרה, לי נראה שהיוצא מן הכלל זה אם ידוע שגם מי שנותן את העבודה יודע שחברים עוזרים אחד לשני. (אך אם יתפוס, יעניש....לא רק שיודע טכנית, אלא שמעלים עין). רק במקרה כזה אפשר להגיד שיהיה מותר. אבל אם גם המורה לא "מעלים עין", ומבחינתו זו עבודה רק ליחידים ואין כזה דבר עזרת חבר, והדגיש את זה, או שברור שהוא לא מסכים (או אפילו אם יש ספק ולא ברור הפוך....), אז לא להעתיק. אבל לא ברור לי בעצמי מה הכוונה בדיוק, וגם בכלל לא בטוח שזה נכון, רק כתבתי מהרהורי ליבי.

אם זה טכנית כן ישר למה שזה יעשה לא טוב לנפש? נראה לי יעשה לה יותר טוב לגמור עם המטלות לפני 12 בלילה😅

לפי מה נקרא איש אמת (יעקב אבינו וזה...)?

זה מה שנקרא "נבל ברשות התורה". יש גם דברים שהתורה לא יכלה לאסור כי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אבל ברור לדוגמא, שאדם שבא על אשת יפת תואר, נגרמים מזה דברים רעים. (לא משווה, רק כעקרון מראה את אותו דבר....). התורה התירה לאכול. אבל זה לא אומר שטוב לאכול באופן מוגזם. התורה התירה לשנוא בכל מיני מצבים. אבל זה לא אומר שזה האידיאל וזה מה שיעשה טוב לאדם. ועוד הרבה דוגמאות....

ברגע שהאדם מעתיק, אפילו שמבחינה מוסרית-הלכתית אין בזה רמה של איסור, בכל זאת יש פה פגם מסויים שהנפש נשחקת בכך שהיא עושה את הדברים האלו. זה כל העניין של החשד ומראית עין. למה אסור לעשות דברים למראית עין? (ואסור אפילו בחדרי חדרים....). אפשר לומר שבחלק מהמקרים זה העניין הזה, שהאדם לא ישחק את הנפש שלו, וגם אם מבחינה אובייקטיבית לא קרה פה כלום, יש בדבר הזה מן הכיעור וכדאי להתרחק ממנו. כדאי להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.

לגבי יעקב אבינו, זה באמת מעניין שדווקא יעקב שמידתו היא אמת (שאגב, בתורה כתוב עליו שהוא "איש תם". רבי נחמן מדייק את זה מהפסוק: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" שיעקב היה איש אמת....), הוא זה ששיקר ליצחק אביו, והוא שיקר ללבן והיה אחיו ברמאות. (שהמדרש מספר על רחל כמדומני ששואלת אותו איך הוא משקר, האם זה ראוי לצדיקים? ואז הוא עונה לה, "עם נבר תתבר" או משהו כזה...לא בדיוק זוכר את התשובה שלו....). אני חושב שהעניין הזה בא לברר בדיוק את הגבולות של האמת, ודווקא מי שמידתו אמת, אפילו במקרים הכי מורכבים שקשה לדבוק במידת האמת במצב הזה, הוא דבק בה, ולא נתן לשקר לשחוק אותו ולהסיט אותו מהאמת הא-לוקית, ועשה את זה רק כלפי חוץ, משום שכך היה צריך לנהוג. איש אמת זה אדם שדבק באידיאלים, ולא נותן לתחלופת החיים עם כל הסיטואציות שלה להוריד אותו מהאידיאלים ולהיכנע לזרם החיים השוטף. איש אמת זה איש שמחובר לנצח, ולכן הוא חזק יותר מכל מאורע חולף שמאיים לעקור את האמת מן העולם. הוא יודע ש"אמת מארץ תצמח", ובסופו של דבר גם המציאות עצמה תגיע לתיקון השלם, ושואף להשלים את המציאות ככל שניתן. זו לענ"ד ההגדרה לאיש אמת.

נ.ב. יכול להיות שבאמת כשמי שבוחן את העבודות כותב דברים רק לפרוטוקול, ולא באמת מתכוון שיעשו את זה בעצמם, אולי בזה כשזה בא על חשבון זמן שיכול ללכת לדברים טובים אחרים, ולמנוחת הנפש כמובן, שמחה בעבודת ה' וכו'....בוודאי שטוב לא לעשות את מה שהוא אמר בעצמך. עכשיו אני חוזר בי, רק במצב שזה לא פוגע, כמו שכתבו פה, אז יש מקום להיות איש אמת תמיד, וכך ראוי. אבל לא יודע בדיוק להגיד לך מה ההנחייה ובאילו מצבים איך לנהוג....בקיצור, תשאלי רב.

אגב, המקור לכך שאפילו דברים שכתובים לא מחייבים הוא בגמרא שאומרת שאדם שאמר שהוא מוכר לחבירו פרה על מנת שהיא לא נגפנית, נשכנית וכו'.... (מסכת בבא קמא דף פ' עמ' א'...) ועוד מלא תנאים, אם בסופו של דבר התברר שהפרה הייתה אחד מהדברים האלו, המוכר חייב לפצות את הקונה, ורק אם אמר תנאים ספיציפיים ולא אמר "רשימת מכולת" של מומים, בכך מוכח שדווקא מומים אלו היו חלק מהחוזה והתכוון אליהם ופטור. מדוע אם זה "רשימת מכולת" המוכר חייב לפצות את הקונה? הרי לכאורה הסכימו! אלא שברור שהמוכר אמר את זה כלפי חוץ, לפרוטוקול, ולא התכוון באמת לכך שזה מהותי. אותו עניין מתבטא בחוזים, יש סעיפים מהותיים, ויש סעיפים שאינם מהותיים ואינם עילה לביטול החוזה. מדוע? אפילו שלכתחילה עדיף מלהימנע לעבור עליהם, בסופו של דבר הם אינם מחייבים. אני לא יודע בדיוק מה הגבולות ומה בדיוק נחשב שנאמר כלפי חוץ, אבל יש כזה דבר. כדאי שתשאלי רב שיגיד לך את הגדרים המדוייקים, ואשמח אם תשלחי פה אם קיבלת תשובה.

שוב תודה רבה!

הציון הוא שווה ממון, והוא ניתן על דעת שהמגיש עשה, ואם היה יודע שלא ככה מסתבר שהיו פוסלים אותה.

מה שכן אפשר שמותר להיעזר במטלה מוכנה ללמוד ממנה ולהכין חדשה בהשראתה..

אבל רק ניסיון חיים יעיד - זה כן פוגע במישהו. זה פוגע בך.

https://www.yeshiva.org.il/ask/92602

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

המוות👻

צ״ע לעומק יותר כשאהיה שם בסוגיה. 

אבל לא הבנתי. אתה כתבת או שהבאת את זה בשם הרב קנייבסקי?

שהרי כלל גדול בתורה - קבל האמת ממי שאמרו, אלא רק מסקרנות

ברמז של "אחשורש" היא של הרב קנייבסקי זצ"ל, כל השאר שלי.

אעיין בזה ואם יהיה לי מה להעיר אציין. 

חזק וברוך!

דברים נאים וחביבים....

סתם אומר, מ"ס ראשי תיבות "מר סבר"....

וצירוף מילים שיש בו הרבה מאוד מ"ם וסמ"ך: "סיום מסכת", רק שבמילה הראשונה יש סגירה של המילה ע"י המ"ם והסמ"ך, ואילו במסכת, בהתחלה יש רצוף מ"ם וסמ"ך, אך לאחר מכן יש כ"ת, שזה ראשי תיבות "כתר תורה". הי"ו רומז לשם ה', שלכן לא כותבים י"ו אלא ט"ז. כשרואים הסתרה שנהפכת לאור ולטוב, זה מתגלה ע"י אור התורה, שזו התגלות ה' הישירה, אך ה' עצמו יכול להסתתר רק ע"י הסתרה ממש שאינה מתהפכת. מדוע? כיוון שה' הוא אינסופי, גם אם יתגלה בשיא הקדושה, תמיד זה יהיה מצומצם ולא יבטא באמת את ה'. רק במקום שעם ישראל מתייאש מן הגאולה, שיש חושך גדול מאוד, רק שם יכול להסתתר האינסוף, כי דווקא כשלא מגדירים אותו והוא נעלם, דווקא שם הוא מסתתר, בתוך ההסתרה. והמטרה שלנו היא לאחד את שני הדברים, גם למצוא את אור ה' שמתגלה באור התורה באופן גלוי, אך גם לא לשכוח להבין שבסוף ה' הוא אינסופי ולא באמת בר השגה ותפיסה....

״מו"ר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (שהיום יום פקודתו) בביאורו על המגילה (בס' טעמא דקרא) מבאר שכל מקום שנכתב אחשורוש חסר וא"ו מורה ע"ד ר"ח בגמרא שבכל נעשו רשים בימיו, ומבאר כל מקום שנכתב כך, חסר, על עניין המיסים״. 

אם יש לך צילום שאתה יכול להעלות (אפילו חלקי, דוגמית) אשמח לראות, זה נשמע מעניין לראות איך הוא מצליח לעשות זאת בכל הקשר. אם לא זמין לך אז לא קריטי. 

״משתה זה, בניגוד לשני המשתאות שנזכרו לפניו, מקבל שם מיוחד, "משתה אסתר", ובשם זה הוא נזכר לדורות. למה? דאגתו של אחשורוש – תמיד היא על המס, וכאשר ישנה חריגה מהתנהלותו לגביו – זהו דבר שניכר ונזכר לדורות״. 

לא בטוח שאני מבין את הקישור בין עניין המס לבין השם הייחודי למשתה ע״ש אסתר. תוכל להסביר ?

חוץ מזה מרגיש לי שיש כאן קפיצה בין דברי רבי חנינא שהכל נעשו רשום בימיו מחמת המס לבין הטענה שכל מה שעניין אותו זה רק מיסים (ואם זה מה שעניין אותו, רק לצבור כסף, אז מה פשר המשתאות הגרנדיוזיים האלה שעלו לו המון כסף ?)

אמשיך לקרוא בע״ה אחרי המענה

צילום של דברי הגר"ח מצורף.

במשתה אסתר אחשורוש עושה הנחה למדינות, כלומר - מקל מעליהם מעט את עול המס. הקלה זו נדירה במיוחד בתולדות פרס ומדי של ימי אחשורוש כך שהיא נקשרת לאירוע שקרה באותה העת מאותה סיבה ואותו אירוע נזכר בשם מיוחד שלא ישכח לדורות "משתה אסתר" - כך בכל ימי פרס ומדי יזכרו את המשתה הזה שכן מסיבתו קרה עוד אירוע נדיר - הקלות במס מאת המלך אחשורוש.

שמו של אדם מורה על מהותו. אם בשמו של המלך אחשורוש נרמז שהכל נעשו רשים בימיו, וזה מחמת המיסים כמו שמבאר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל - הרי שזה מורה על מהותו, מה הכי העסיק אותו, עמד בראש סדר העדיפויות שלו (אולי ניתן לראות זאת גם במסע השכנוע של המן שהמלך ימכור לו את היהודים בין מבחינת השוחד שהוא נותן ובין מבחינת הטענות של "ואת דתי המלך אינם עושים", שה"י פה"י כדברי הגמ').

מחילה אם יש כמה צילומים של דברי הגר"ח, אפליקצית ההגנה שלי עושה קצת בעיות.

כאמור עיקר ענייננו כאן יהיה פירוש פס׳ ג ״כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל״. מי זה הצדיק הזה ?

נתחיל בפירוש של הרב שטיינזלץ מתוך תהלים קורן:

הקושי בפירוש הזה הוא שהמשך הפרק לא ממש עונה על השאלה הזאת והשאלה נותרת אם כן ללא מענה.

 

גם הרב חנן פורת זצ״ל בספרו לחיות תהלים הולך בכיוון דומה, וגם עליו יש להקשות באופן דומה. 

 

 

אם נעבור גם לפרשנים הקלאסיים שמופיעים במקראות גדולות

 

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - תהלים פרק יא פסוק ג

 

לא מצאתי באף אחד מהם, מחילה מכבודם, פירוש לפס׳ הזה שמשתלב עם המשך הפרק ונותן פירוש קוהרנטי לפרק כולו. 

תורף העניין הוא שכולם (מלבד רבי ישעיהו מטראני בנקודה מסוימת) מבינים ומפרשים את המילה צדיק כדמות בשר ודם (אם רש״י והמאירי שמפרשים אותה כדוד המלך ואם כל שאר הפרשנים שמפרשים אותה כדמות של צדיק באופן כללי), ואני טוען שהמילה צדיק כאן היא כינוי של כבוד כלפי מעלה והיא מתייחסת לקב״ה-צדיקו של עולם- 

ולא לצדיק בשר ודם. 

הפירוש הזה יש לו על מה להסתמך והוא גם מאפשר לנו לתת פירוש קוהרנטי לכל הפרק. 

 

נתחיל עם זה שהפרק עצמו בפס׳ האחרון שלו רומז לנו על הפירוש הזה כאשר הוא אומר ״כִּי צַדִּיק יְהוָה״.

גם חז״ל בהקשר אחר בספר תהלים מפרשים את המילה צדיק ככינוי לקב״ה - צדיקו של עולם:

 

״רב אמר (תהילים לא, יט) תאלמנ' שפתי שקר יתחרשן יתפרכן ישתתקן יתחרשן כמה דאת אמר (שמות ד, יא) ויאמר ה' אליו 

מי שם פה וגו' יתפרכן כמה דאת אמר (בראשית לז, ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים ישתתקן כשמועו (תהילים לא, יט) הדוברות על צדיק עתק הדוברות על צדיקו של עולם דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה ובוז זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית סבור שהוא כמגעה ואינו אלא כמבזה״ (ירושלמי חגיגה פרק ב הלכה א)

 

כעת, אם אנו מפרשים את המילה צדיק בפס׳ ג כמתייחסת לקב״ה 

נוצרת לנו הקבלה מלאה בין שאלתו / טרוניתו של חבקוק:

״טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל: לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ״

 

לבין דברי דוד בפס׳ ב-ג 

״כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב.
 כִּי הַשָּׁתוֹת, יֵהָרֵסוּן צַדִּיק, מַה פָּעָל״. 

 

דוד שואל בעצם את אותה שאלה ששואל חבקוק: הרשעים מתנכלים לצדיקים ופוגעים בהם, הדבר הזה מערער את היסודות של החברה והעולם, ואתה צדיקו של עולם מה אתה פועל בנידון ?

 או אפשר להבין את זה גם כתמיהה: מה המשמעות לכל פעולותיך כאשר זה המצב ?

 

[הבחירה במילה ״צדיק״ שהיא בכוונה משתמעת לשני פנים ברורה מאוד, וזאת כדי לחלוק כבוד למעלה, שהרי בסופו של דבר יש כאן נימה של ביקורת]. 

 

לפי זה גם ההמשך של הפרק ברור. פס׳ ב-ג היו השאלה ופס׳ ד-ז הם התשובה לשאלה:

 

ד  יְהוָה, בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ--    יְהוָה, בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ:
עֵינָיו יֶחֱזוּ--    עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ, בְּנֵי אָדָם.
ה  יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן:    וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.
ו  יַמְטֵר עַל-רְשָׁעִים, פַּחִים:    אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת--מְנָת כּוֹסָם.
ז  כִּי-צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב;    יָשָׁר, יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ.

 

כלומר, נכון שעל פניו נראה שהרשעים מתנכלים לצדיקים וידם על העליונה, אבל יש דין ויש דיין, בורא עולם צופה ומשגיח מהיכל קדשו וישלם לרשעים ויענישם כראוי להם (נשים לב שהתשובה של דוד המלך נפתחת במילים יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ ובמילים האלה מסתיים החזון של חבקוק שבו הוא מקבל מענה לדבריו). 

 

נובע מדברינו כי חבקוק הכיר את השאלה ואת התשובה של דוד ובכל זאת התקשה באותה קושיה. 

אני חושב שאפשר להסיק מכאן שגם אם התשובות האלה מתיישבות על השכל, לא תמיד הן מתיישבות על הלב. 

 

 

אגב, יש עוד מקור לכך שה' נקרא צדיק. כתוב במדרש ספרי על דברים י"א: "מה הקב"ה נקרא צדיק, שנ' תהלים קמה צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי צדיק...". וכן הגמרא בראש השנה י"ז עמ' ב': "רב הונא רמי כתיב (תהלים קמה, יז) צדיק ה' בכל דרכיו וכתיב וחסיד בכל מעשיו בתחלה צדיק ולבסוף חסיד...".

יישר כוח!

זה נכון, אבל לצורך הנקודה שניסיתי להוכיח הייתי צריך דווקא את הראיה מהירושלמי חגיגה, כי לא ניסיתי להוכיח רק שהקב״ה נקרא צדיק, כמו שמוכיחים המקורות שהבאת (וכאמור זה מפורש גם בפרק שלנו עצמו ובכל מקרה לא הייתי צריך להרחיק אליהם) אלא ניסיתי להוכיח טענה יותר חזקה שיש פעמים שכתוב צדיק בסתם ולא בצורת סמיכות של צדיק ה׳, והנטיה הטבעית היא לפרש את המילה כמתייחסת לצדיק בשר ודם (כמו שאכן עשו כל הפרשנים הן בתהלים פרק יא והן בפרק לא), אבל למעשה מדובר בכינוי של כבוד כלפי מעלה והכוונה לקב״ה, ובשביל זה הייתי צריך דווקא את הירושלמי חגיגה. 

יפה מאוד....

״דוד בכלל לא תמה איך רשעים פוגעים בצדיקים״ - למה קשה לך עם ההנחה שדוד כן תמה על זה ? הרי חבקוק תמה על זה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. אז למה דוד לא ?

שכוייח על המקור....

אכן, צודק, אך בכל אופן עצם ההקשר של הפסוק לכל הפרשייה, בנוסף למשמעותו הפשוטה, מורה על כך. (הרבה פעמים השאלות של המדרשים אינן על דרך הפשט, אלא רק מעין "סיפתח" כדי להגיע לתשובה, אך התשובה עומדת בפני עצמה ולא תלויה בשאלה. אותו דבר גם כאן....). חזק וברוך על ההערה!

חג שמח!

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

אשמח לפירוט מדוע לא אהבת את הקישור.

ותודה רבה על ההערה!

יישר כוח, חג שמח ושבת שלום!