שרשור חדש
וודאי שהתורה וכל ספרי התולדותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ג בחשוון תשפ"ו 12:24

(פוצל בהסכמה משרשור אחר - נכתב במקור כתגובה להודעה הזאת: התורה מספרת את סיפור סדום כי יש בכך תועלות, - בית המדרש )

 

בתנך (יהושע שופטים שמואל מלכים עזרא דברי הימים) עוסקים רק בעם ישראל (וגם הנביאים למעט יונה עטסקים בעם ישראל ובאופן צדדי כתובים נסואות על הגויים וזה גם בהקשר לעם ישראל. וזה נביאים, לא 5 חונשי תורה שבברור עוסקים בעם ישראל) ובוודאות ספר בראשית עניינו האבות. פרשות בראשית-נוח זה פשוט הקדמה כרקע וכפרולוג לעיקר התורה. גם פרשת בלעם זה בגלל עם ישראל נכתב.


 

אם מטרת התורה היא רק לסםר על הנהגת ה' בעולם ולהעביר מסרים אוניברסליים, אז היה אפשר להכניס את איוב לתורה, ובכלל לא חסר צדיקים מהאומות לספר עליהם כהעברת מסר וסיפורי השגחה ואפילו על השגחת ה' על עמים.


 

ברור מקריאה הפשוטה ביותר שהתורה מטרתה לעסוק רק בעם ישראל.


 

אין סיבה לדעת בתורה מה המקור של עמון ומואב,למעט ההבנה על ההפרשה של מואב מישראל, וההבנה מהו עם ישראל לעומת מואב (מה שחוזר על עצמו בעקביות בתולדות ישמעאל ותולדות עשיו ומאבקו עם יעקב, והרי יעקב מקבל את שמו יעקב וישראל כחלק ממאבק עם עשיו).


 

גם לטעון שזה סיפור להזכיר איך ה' גומל חסד לקרובי האבות, לא מספיק. שהרי התורה בחרה מעט מאוד מסיפורי חיי האבות, ולמה שסיפור זה יקבל 38 פסוקים לזכרוני? כאשר למשל מאורעות חשובים מסופרים בקצרה).

 

סיפור אליעזר מוצג בגלל שהוא הסיבה איך יצחק ורבקה התחתנו. סיפור הגר הוא הפרשת ישמעאל ממשפחת אברהם כהתגבשות עם ישראל והרי כתוב "גרש האמה הזאת כי לא יירש עם יצחק" וכמו שעשיו קשור מובהק להווצרות עם ישראל שהרי יעקב ריבל את 2 שמותיו ממאבק עם עשיו. 


 

לכן הצגתי את 2 צדדי ההתלבטות: האם סיפור לוט וסדום קשור בעיקר להפרשת מואב מישראל, או בעיקר כשורשו של דוד?


 

לא דיברתי על תפילת אברהם על סדום שזה סיפורישיר על אברהם.


 

נכון שמסדום אנו לומדים הרבה מסרים, אבל מסרים דומים התורה היתה יכולה לכתוב על סיפורים רבים ברחבי העולם, והרי בסוף רק סיםורי עם ישראל נכתבו בתורה.


 

לגבי נחלת עמון ומואב זה מסתדר רק אם: אם הכוונה שזה ארץ ישראל לעתיד לבוא, אז מובן, וזה מתקשר קצת כמואב שורשו של דוד וחלק יהודי עתידי.

אם זה כדי להבין שארץ ישראל=נחלת אברהם פחות 3 ארצות עמים אז זה מתקשר להבנת מהו ישראל על פי הפרשת אדום מואב עמון וישמעאל ממשפחת אברהם.


 

לכן מה שנשאר זה רק 2 צדדי ההתלבטות: האם מדובר בעיקר על סיפור הפרשת חלק ממשפחת אברהם כבירור פסולת להצגבשות ישראל, או כסיפור שורש יהודי עתידי?


 

(יש גם אפשרות פחות סבירה: סיפור סדום הוא חלק מ3 נפילות האנושות הקודמות לאברהם שעל רקעם הוא מגיע: המבול, מגדל בבל וסדום. אבל אז זה לא קשור לסיפור הצלת לוט


 

ועוד אפשרות פחות סבירה: סיפור סדום קשור להבנת פוטנציאל החטא של מגורים בארץ ישראל. ואכן הנביאים תמיד משתמשים בסדום לייצוג הסכנה שעם ישראל יישקע בגשמיות ארץ ישראל ויסתאב. זה גם אפשאות אבל טפלה לראשונות. ולא קשורה להצלת לוט).

 

(הסברה היחידה לטעון שכן יש סיפורים בתורה שלא על ישראל, זו הסברה רציונאלית-טכנית בסגנון הרמב"ם. שאז באמת אפשר לטעון שבמקרה זה הסיפור הכי יעיל חהעברת מסר, כמו שלא נתהה למה בשבחי הבעש"ט נכנס סיפור המעביר מסר דרך השכן הגוי של הבעש"ט, או כדוגמת טעם התורה על קרבנות לפי הרמבם, שזה טעם טכני. או כמוהסברה הטכנית של הרמבם שכל תולדות עשיו נכתבו בשל סיבה הלכתית שנדע מיהוא עמלק ומיהו אדום)


 

 


 

 

לא חושב שזה נכון, לא חושב שהראיות שהבאת חזקות,טיפות של אור

וחושב שהמחשבה שכן נובעת מהשקפת עולם בעייתית ושגויה בנוגע ליחס בין ישראל לשאר העמים. בעיניי בהודעה ניסית לתרץ כל מיני ראיות נגדה, ומשום מה התירוצים מוצגים כראיות לתפיסה

 

אני אתייחס בקצרה לנקודות שנראות לי חשובות, במובן הזה שהתגובה שלי תלמד משהו: התורה נותנת לאדום עמון ומואב מעמד מיוחד, אוסרת על ישראל להלחם בהם כי ה' נתן להם את הארצות שלהם (בהשוואה מפורשת לנתינת ארץ כנען לישראל), וגם מצפה ליחס של קרבה ביניהם לבין עם ישראל בגלל קרבת המשפחה ("לא תתעב אדומי כי אחיך הוא", "אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים").
 

בתנך ה' מוצג כאלוקי העולם כולו, שהעלה גם את ישראל ממצרים וגם את פלישתים מכפתור וגם את ארם מקיר. נכון שלישראל יש ייעוד ייחודי משלו, אבל הוא חלק ממשפחת העמים, 'בני *בכורי* ישראל'. ולעתיד יאמרו 'ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל'.

 

התנך נכתב בעיקר מנקודת הפריזמה של עם ישראל, כי זה הספר שלו. יונה ונחום היו נביאים ישראלים, וזו נקודת זיקה מספיק טובה כדי להכניס את הספרים שלהם לתנך, למרות שהם עוסקים בנינווה. באמת אולי אומות אחרות יכלו ללמוד על אותם מסרים של חלק מסיפורי התנך מסיפורים שקרו אצלם. 

גם למצרים וכנען יש מעמד מיוחד. ועדייןקעלעברימבאר

התורה לא מפרטת את תולדות המצריים והכנעניים.

 

גם היחס המיוחד לעמון מואב ואדום (ומה עם ישמעאל?) נראה כקשור לאומות שהופרשו מעם ישראל בתהליך התגבשותו, ומהוות גם לדורות מעיין "מראה" שעם ישראל רואה את עצמו דרך הבנת מי הוא לא , וכן עם צדדים דומים בינינו לביניהם (כדוגמת שלא נבין את מדינת ישראל ללא הבנה מהי התנועה הערבית-פלסטינית ואיך המדינה התגבשה כתגובת נגד אליהם).


 

היא הנותנת. אם ה' העלה את פלשתים מכפתור, למה שהתורה לא תספר באריכות על צדקת ה והשגחתו ואיך הציל את הפלשתים מייד היוונים הדוריים? וכו וכו'.


 

ברור שה' הוא אלוקי העולם כולו. ועדיין התורה נתנה לעם ישראל, ומספרת רק עם עם ישראל וכל הנלווה אליו ישירות. יש מספיק חכמות, מיתוסים ואתוסים בגויים , ואף אחד לא ניתן לעם ישראל. התורה לא אמורה להיות אינציקלופדיה שכוללת את *כל* השגחת ה' בכל תולדות האנושות.

 

אפשר גם לטעון שהבנת אדום מואב עמון וישמעאל זה לא הבנת מי אנו לא, אלא אולי הם מייצגים צדדים דומים לנו שמזכירים אותנו. אבל יותר נראה שהם אנטי תזה,כי כל סיפוריהם הם הפרשת העמים מישראל, ומאבק עשיו עם יעקב. לא כמאבק טוב ורע, אלא כפיצול תפקידים של העמים.
 

לא דיברתי על הנביאים שזה תוספת, אלא על תורת משה שהיא ספר הבסיס. בלתי אפשרי לראות את התורה כאוסף סיפורי חסידים ללא מגמה ברורה והיא תולדות הבסיס,של עם ישראל מאברהם עד הכניסה לארץ. בעוד שספרי הנביאים השונים הם תוספת ("לולא חטאו ישראל היה ניתן להם תורת משה ויהושע") ולא ספר אחד "התנ"ך" אלא 19 סםרים שכל אחד עוסק בנושא אחר. וטבעי שמקצתם יעסקו במסרים אוניברסלים (מה גם שייתכן עקב זה שספר יונה הוא משל כמו איוב. הסיפור נוגע למסר על יזרה בתשובה, ולא על תולדות נינוה,  בניגוד לסיםור רצח גדליהו בירמיהו , סנחריב בישעיהו, ובניגוד לסדום שמשובץ באמצע סיפורי האבות).


 

הטענה היחידה שאני רואה שניתן להסביר שסדום זה סיפור אוניברסלי זה רק לפי הסברה רמבמיסטית-טכנית (שאני לא מזדהה עם שיטה כזאת). אחרת, אין כאן שום קוהרנטיות


 

 

אני לא חושב שהתחדש בתגובה משהו שלא התייחסתי אליוטיפות של אור

אז אני עוצר כאן

בתמצית- לא הבנתי איךקעלעברימבאר
העניין שה' משגיח על כל העולם כולו, מתקשר לזה שנכנס בתורה סיפור אוניברסלי?


או שהתורה תספר על כל העמים בפירוט, או שתספר רק עם עם ישראל והנלווים אליו.


לא הבנתי איזו קוהרנטיות יש בהסבר שהתורה עוסקת כמעט תמיד בעם ישראל , אבל כשיש סיפור מיוחד היא מכניסה גם תוכן אוניברסלי, זה כמו שבספר על תולדות ביבי נכניס פרק אחד על נפוליאון, כי זה ממש מעניין

אז אני מציע לקרוא שוב את הפסקה האחרונה בתגובהטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך י"ג בחשוון תשפ"ו 11:04

הלפני קודמת וגם את הפסקה הראשונה בתגובה הראשונה שלי

ההבדל הואקעלעברימבאר

שה"תנך" הןא לא ספר אחד אלא אוסף ספרים שונים אחד מהשני.  וכן ספרי נביאי הכתב הם אסופת נבואות שלא תמיד קשורה אחד לשני.

 

לכן מכיוון שאנחנו לדורות צריכים לדעת איך ה משגיח גם על העמים ומה הוא אומר להם, נכתבו קצת נבואות על הגוים בירמיהו יחזקאל ישעיהו ועמוס, ובשלימותם בנחום יונה ורוב חבקוק.  (ובכל זאת רוב הנבואות עוסקות במה שהגויים עשו לישראל, או בעמוס כהקדמה להשוואה לחטאי ישראל. וכן נחום לזכרוני עוסק בחטאי נינווה לעם ישראל).


 

בשונה מאוסף נבואות נביאי הכתב, תורת משה לא מוצגת כאוסף סיפרי מסר, אלא כקו כרונולוגי מובהק, של תוחדות ישראל מאברהם עד הכניסה לארץ. ולכן לא קוהרנטי להכניס סיפור אוניברסלי , בעוד שהתורה מקמצת לנו בסיפורי האבות והיתה יכולה לפרט הרבה יותר על חיי האבות.

 

(הערה חשובה - את העיקביות ניתן לראות: "אלה תולדות תרח" מספר לנו על אברהם, עד נישואי יצחק. ואז מייד "וימת אברהם". ואז מייד "אלה תולדות ישמעאל". ומייד "אלה תולדות יצחק בן אברהם" ומספר לנו על יעקב ואז מיד "וימת יצחק" ומייד "אלה תולדןת עשיו"  ומייד "אלה תולדות יעקב - יוסף בן 17" מספר לנו על בני יעקב.

אה, כאן כן יש לי תגובה שתועילטיפות של אור
מבחינה תוכנית ספר בראשית הוא בחינת דרך הארץ שקודמת לתורה - הוא נועד ללמד מסרים ורעיונות שרלוונטיים לנו, כבני אדם וכישראלים.


מבחינה נרטיבית הוא סיפור מלוכד - הוא מספר על אישים ואירועים שיש קשר ביניהם (אדם, קין והבל, למך, חנוך, נוח, דור הפלגה, אברהם ומשפחתו)

מבחינת פרופורציה של ספר בראשית:קעלעברימבאר

5 אחוז בערך מספר על אדם נח ודומיהם.

(ובחינת המסורת רק 2 פרשות). וזה גם מובא כרקע לעם ישראל, כי אי אפשר להתחיל מאברהם ללא הבנת ההקשר האנושי הקודם.


 

95 אחוז על 3 האבות והנספחים להם.


 

כך שסדר האישים שהבאת לא התאים לפרופורציה.


 

(ואם זה 5 חומשים, אז אחוז אחד לעומת 99 על עם ישראל).


 

גם חזל לזכרוני אמרו שבראשית זה ספר הישר על שם האבות שהם ישרים. כלומר בראשית הוא סיפורי האבות, עם הקדמה אוניברסלית קצרה.

 

גם הסיפורים על נוח עבר ותרח הם סיפור איך נולדה שושלת אברהם , הרי התורה בעיקביות נצמדת ל20 איש משושלת זו עד אברהם.  למך הוא סיפור רקע להיווצרות הציווילזציה והמבול גם סיפור רקע לאנושות. בעוד שהצלת לוט לא משמעותית אם נבין אותה אך ורק כמסר אוניברסלי, שהרי אפשר להכניס את איוב גם

לזה קראתיטיפות של אור

"לתרץ כל מיני ראיות נגד, ומשום מה התירוצים מוצגים כראיות לתפיסה"

 

אחד עשרה הפרקים הראשונים של ספר בראשית מספרים על מגוון אישים ואירועים. מבחינה נרטיבית הם קשורים אחד לשני בעיקר על ידי שושלות (אבל לא רק). גם בהמשך הפרקים, בעוד העלילה המרכזית עוקבת אחרי אברהם יצחק ויעקב, נקודת המבט עוברת מדי פעם ל'גיבורים' אחרים - הסיפורים על הגר (שמלמדים בעיקר על כך שה' רואה בעוני עלובים ומבקש את נרדף). הסיפור על עבד אברהם (שמספר על תפילה והשגחה וחסד ועוד. והרי היה אפשר לוותר עליו ולכתוב "ויקח אברהם לבנו את רבקה בת בתואל"). סיפור לוט והמלאכים. תולדות ישמעאל, כיבושי עשו, המלכים שהוא העמיד. 14 הפרקים האחרונים מספרים על מכירת יוסף - וגם שם יש פעמיים פרקים שסוטים מהעלילה המרכזית: סיפור יהודה ותמר (שמלמד על לקיחת אחריות), וסיפור קניית אדמת מצרים על ידי פרעה

הגר במפורשקעלעברימבאר

מוצגת כהפרשה מעם ישראל "גרש האמה הזאת כי לא יירש עם יצחק" "כל אשר תאמר אליך שרה שמע כי ביצחק יקרא לך זרע"

 

ישמעאל כעם התגבש משמיעת ה' את האומללים, כלומר הנטיה הדתית אצל האדם ולא סתם ישמעאל יפיץ אמונה דתית באל אחד.  בעוד שישראל לעומתו (ישר אל ישלוט האל לעומת ישמע האל) מייצג את הקדושה בלאומיות ולא רק בדתיות, כגילוי אלוקי מלמעלה למטה שבו כל צדדי החיים מתקדשים, ולא כעבודת האל אצל האומות שם זה מלמטה למעלה, כניסיון דרישה רוחנית של האדם את האל וקריאה אליו, ובמילא האל מוצג כפסיבי שומע, ולא כאקטיבי שולט.


 

זו דוגמה על קצ המזלג איך מה שאמרת שה' שומע את האומללים נכתב רק כי זה מהווה את תולדות ישמעאל כעם, וממילא להבין מה עם ישראל הוא לא, לעומתו. ( ובמילא הבנה מה הנטיה הטובה של ישמעאל כתוצר לוואי). כנ"ל למשל משפט חנה האומללה בא כרקע לכינון מלכות ישראל שם המלך מציל עשוק מיד עושקו.

 

למשל לא נבין מי זה יעקב והתגבשותו לעם כמשימתו להיות עם ידי עשיו, אם לא נבין קודם מי זה עשיו הצייד בכלל.


 

אחרת היה אפשר להביא סיפור על שפחה סינית אומללה שה' שמע תפילתה. בעוד שמדובר פה כנרטיב התגבשות ישראל ומיצוס מכונן ליחסי ישראל-ישמעאל (וגם את בן האמה לגוי אשימנו). אפשר לראות זאת במובהק בסיפורי יעקב ועשיו איך הם מעשה אבות בימן לבנים ליחסי אדום ישראל.


 

הסיפור לא מספר על הצלת אליעזר משודדים, אלא על איך נעשה השידוך של יצחק ורבקה דרך אליעזר, ועל מעשי החסד,של רבקה.


 

יהודה ותמר ודאי חשוב כי הוא הבנת הבסיס של שבט יהודה ופרץ. כשם שיוסף מהווה הבנת הבסיס של שבט יוסף. 2 המוקדים בישראל. אדמת פרעה קשורה להבנת עניינו של יוסף דרך איך ניהל את מצרים, זה לא שונה ממלחמת 4 המלכים עם אברהם.


 

לא מבין איך לא רואים במובהק את קו תולדות ישראל שחורז את כל סיפורי התורה מלך לך והלאה


 

 

בעיניי כל מה שכתבת זה ממש לחפש בכוחטיפות של אור
איך אפשר לקשר הכל למסר אחד (ושגוי)
פשוט:קעלעברימבאר

לגבי אליעזר ותמר ויוסף עם אדמתמצרים אני לא מבין איך אפשר לראות פה סיפור שלא קשור לעם ישראל (במיוחד שיהודה עושה זאת בערי נחלת יהודה -עדלם, תמנה, כזיב, עיניים, ו"במקרה" מספרים לנו בעיקר על יהודה ויוסף).

 

לגבי ישמעאל ועשיו - האם ניתן לראות את מאבק יעקב ועשיו כמנותק מהתגבשות ישראל?


 

האם הסדר העקבי של התורה: "תולדות": אברהם-ישמעאל-יצחק-עשיו-יעקב לא מראה פה על סדר של התגבשות ישראל דרך סילוק ישמעאל ועשיו?


 

זה פשט פשוט

אז נמשיך לא להסכים (:טיפות של אור
אבל לא הבנתי את המבט שלך על בראשית,קעלעברימבאר

האם אתה לא מסכים עם המבנה המוצג של "תולדות": אברהם-ישמעאל-יצחק-עשיו-יעקב(בסדר הספציפי הזה).

 

או שאתה מסכים עם המבנה אבל טוען שחלקי ישמעאל ועשיו בו לא קשורים ל3 האבות אלא הובאו כניספחים בעלי מסר אוניברסלי?

מבנית, כמו שכתבתי,טיפות של אור

כל הספר מקושר זה לזה בעיקר בעזרת "תולדות" = (שושלות). תולדות אדם, תולדות נוח, תולדות אברהם וכו'. זה מעניק לכידות לסיפור.

 

מבחינת "סיפורים" - יש כמה עלילות מרכזיות (בריאת העולם וגן עדן, השחתת האנושות והמבול, נדודי אברהם יצחק ויעקב, מכירת יוסף), שבתוכם וביניהם משובצים סיפורים קטנים אחרים

שוב פעם, אתה מעניק פרופורציהקעלעברימבאר

אדירה להקדמה האוניברסלית. בעוד שברור הן כמותית והן איכותית שספר בראשית הוא בעיקר על האבות ויעקב ובניו.

 

ואם נכליל את כל ספר תורת משה, אז פרשת בראשית נוח בטלה ב60 לעומת תולדות ישראל מאברהם עד הר נבו. (ואפילו סיפורי פרה-האבות הם חיוניים להבנת איך התפתחה האנושות, בניגוד ללוט)


 

האם נדמה כאילו מבחינתך בראשית זה אוסף סיפורי חסידים שבמקרה חילקו אותם לפי תקופות? והרי אפילו מעשה הגר לא מספר על "ויהי אחר הדברים האלה ותתע הגר במדבר באר שבע" אלא כחלק מהותי מסיפור לידת יצחק ושילוח ישמעאל מהבית

נדמה לי שאת כל זה כבר טענת, ועל כל זה כבר עניתיטיפות של אור

אז אני שוב אעצור כאן

בפרטיקעלעברימבאראחרונה
מביא גם פה:קעלעברימבאר

מה שכתבתי על ישמעאל זה לא ההבנה ההכרחית הפשוטה אלא פרשנות, פשוט דוגמא לאיך סיפור הגר מהווה מיתוס נרטיבי להבנת עם ישמעאל וממילא יחסי ישראל-ישמעאל. זה שזה מיתוס נרטיבי זה פשט. מה הנרטיב אומר זה כבר פרשנות

זה מכתב לתלות במקווהשואלת12אחרונה
ככה אני מבינה למרות הכותרת המוזרה
האם האזכור ששרה ענתה את הגר זה שנלמדקעלעברימבאר

משרה ונחכה את דרכיה, בבחינת "הביטו אל צור חוצבתם"? אני חושב שכן.

 

כשיש מישהו שמאיים על עם ישראל. הפתרון הוא כיבוש גירוש התיישבות.

 

גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש עם יצחק. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

 

יחד עם זאת יש גם מידת רחמים, ויודעים שה' מרחם על כל בריותיו גם על הפושעים ונותן להם באר מים במדבר

לא יודע, דווקא הרמב"ן אומר שהיא חטאה בזהמבקש אמונה

 ובגלל זה נולד ישמעאל שיענה בחזרה את הזרע שלה.

 

אם כי נראה לי שהרעיון שאתה מעלה מה לעשות לאויבים הוא נכון

אז למה ה' אומר בפרשה הבאה באותו הקשרקעלעברימבאר

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה? בהקשר לגירוש הגר? (ועוד פעם באר מים).

 

גם חז"ל לא ביקרו את שרה על שהכניסה עין הרע בישמעאל וחלה, לפי המדרש. דווקא נשמע שזה לשבחה. או שאומרת למלאך הך והוא מכה אצל פרעה ואבימלך.

 

ובאןפן כללי עם שרה לא היתה מענה את הגר, אז ישמעאל היה תופס מקום ראשון וטוען שממנו עם ישראל. דבר שהיה גורם נזק גדול. והרי גם אברהם נאלץ להודות לשרה הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך. והטיעון של שרה על חמסי עליך נשמע מנומק ומוצדק, ונשצע שהוא על פי נבואה, ישפוט ה ביני וביניך.


 

ובאופן כללי סיפורי האבות מוצגים בפשט כאידאליים, שנלמד מהם. למה להביא דווקא את חטא שרה, ואיך זה רלוונטי לדורות?

אלה נראים לי מוצדקים דווקא, לעומת העינוימבקש אמונה

כשישמעאל עובד עבודה זרה ומנסה להרוג את בנה של שרה יש טעם למה לגרש אותו ואף להכניס בו עין רעה 

אבל אולי זה שהגר מזלזלת בשרה זה סכסוך אישי ואין באמת הצדקה לענות אותה על זה..

כשאני חושב על זה, איך אתה מקיש מזלזול גרידא לאויב ממש?

 

שאלה טובה, אני לא יודע איך מתייחסים לכל מעשה של האבות, קטונתי

 

 

אם הגר לא רואה את שרה כגבירה,קעלעברימבאר

אז הבן שתלד לא יהיה המשך של שרה, כי מבחינת הגר היא כבר לא גברתה.

 

בן שלא ממשיך את שרה זה בן רק חצי עברי חצי מצרי, ולא עברי על מלא. עם ישראל שיצא תיאורטית כך מישמעאל , הוא רק חצי עברי, זה עם קוסמופוליטי, ולא עם אוניברסלי (לפי הגדרות של מניטו). ולא סתם אברהם מעדיף את ישמעאל בלו ישמעאל יחיה לפניך, עד שה' "משכנע" אותו שהבן צריך להיות משרה.


 

זה לא סתם סכסוך אישי. הגר ראתה מלאכים סימן שהיא היתה אשה גדולה עם שאיפות רוחניות והשגות חצי נבואיות. לשרה היו אלפי שפחות אבל בחרה בהגר לשפחתה האישית. אברהם ושרה היו כמו מלך ומלכה לעשרות אלפי עבדים ורועים עם השפעה פוליטית בינלאומית, והגר היא בעצם התלמידה-רל"שית של המלכה שרה.  מה שהגר עשתה זה בערך בדןגמא לימינו כמו שאדלשטיין יעשה הפיכה בליכוד נגד ביבי, אז מוצדק לעשות נגדו סנקציות. או כמו שתלמיד יצא נגד רבו גדול הדור. זה ממש לא סכסוך אישי אלא סכסוך רוחני-פוליטי חובק עולם

שתי קושיות בדברמבקש אמונה

א. לא מצינו שהאבות השתמשו בעינויים כדי לכוף אחרים לדרכם.   אז לא יהיה ממשיך, שלא יהיה...

 

ב. ומה יצא מזה, בכל מקרה ישמעאל לא המשיך את שרה  

 

עינוי אין הכוונה של השב"כ,קעלעברימבאר

עינוי הכוונה ענישה. עינוי מלשון עוני. כי ראה ה' בעניי. ועיניתם את נפשותיכם. תענית.

 

רשי מפרש הכבידה את עבודתה עליה, לזכרוני.

 

אין פה כפיה על הגר, אלא מלחמת הגנה של שרה כנגד מי שרוצה (מטעמים אדיאליסטים אך מוטעים) לתפוס את מקומה הרוחני כמנהיגה הרוחנית של העולם ולהיות אשתו המועדפת של אברהם, ובכך לגרום נזק לכל האנושות, בטעות, שהרי ראינו שה' מסכים עם שרה ועם גירוש הגר בסוף.


 

לא יהיה ממשיך זה אומר שכל הבשורה של עם ישראל לתיקון עולם תזרק לפח.


 

ב. ישמעאל לא ממשיך את שרה. אבל אברהם נותן תחושה שהוא כן רוצה שעם ישראל יצא מישמעאל שהרי ה לא הבטיח עדיין שזה יהיה משרה רק בסוף הפרשה. והןכחה היא ששרה מאשימה את אברהם, ובצדק, "חמסי עליך, ישפוט ה ביני וביניך"

הבנתי.מבקש אמונה

יכול להיות באמת שזה היה הסברא (או חלק ממנה) של שרה.

בכל אופן, הגירוש זה כבר עניין אחר, אחרי שנולד יצחק וישמעאל יצא מהתוכניות - של שרה לפחות.

 

בכללי אם ללמוד מזה, עדיין לא יודע 

 

זה היה התכנון מראש של ה' שיצחקקעלעברימבאר
יוולד. כנראה היה לשרה אינטואיציה, רוח הרודש או נבואה. עובדה שהיא קלעה למטרה. אם הגר היתה תופסת את מקומה, לולא הגירוש בלך לך, היה הרבה יותר קשה להחזיר את המצב לקדמותו אחרי לידת יצחק.


באופן כללי התבניות חוזרות פעמיים:


פעמיים שרה נלקחת בידי מלך, פעמיים הגר מגורשת ומוצאת באר מים עם התגלות. פעממים אבימלך כורת ברית עם האבות ועוד. יש קשר בין הפעם הראשונה לשניה

שרה רצתה עוד בלך לך שיוולד ממנה עם ישראלקעלעברימבאראחרונה
מה יותר נכון לאמר….סיעתא דשמייא1

"מקדש השבת ומברך השביעי"

או "מקדש השביעי ומברך השבת"?

זה פשוט לשון הפסוקים, לא?טיפות של אור

עם הכינוי "שביעי" נאמר גם ברכה וגם קודש ("ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו")

 

אבל עם הכינוי "שבת" נאמר בפסוקים רק קודש ולא ברכה, לא? ("שבתון שבת קודש", "זכור/שמור את יום השבת לקדשו")


 

אבל ממש הגיוני שפספסתי

על כן ברך ה את יום השבת ויקדשהו.קעלעברימבאר

כתוב ברשי על פי המדרש שברך את השבת שירד מן כפול בשישי. ושביעי מגיע אחרי שישי לכן נראה לי שייך לומר מברך שביעי.

 

מה גם שקידוש זה הבדלת הדבר. השם שבת נבדל משאר ימות השבוע, בעוד ששביעי הוא המשך מספרי של רביעי חמישי שישי שביעי

כך אני חושב בדיוק אבל…סיעתא דשמייא1
בסידור ספרדי כתוב "מברך את השבת ומקדש השביעי.
במגן אבות? טיפות של אור
סליחה טעות ...סיעתא דשמייא1
"מקדש השבת ומברך השביעי" בברכת מעין שבע. הכל מסתדר.
סברא יפה.אני הנני כאינניאחרונה

השאלה מעולה, @סיעתא דשמייא1 .

השביעי היא הנקודה הפנימית (של ו' הקצוות) וידוע שכל דבר מתברך ממקורו, בשובו אל השורש. מכנגד, הדבר שמייחד את היום השביעי הוא שיש בו 'שבת', שביתה, ומכוחה הוא נבדל ומופרש, מקודש, משאר הימים.

שאלה ששאלתי את הילדים שלי בשולחן שבתאריק מהדרום
הבן דוד של הקנגורו נמצא גם באמריקהמי האיש? הח"ח!

האופוסום (שהוא חיית כיס לכל סוגיו). פשוט הקנגורו והקואלות חיים יותר סביב עץ האקליפטוס שצמח רק באוסטרליה, והקדוש ברוך הוא שמר את הסביבה האקליפטוסית לצורך בניו השבים לארץ ישראל לייבש את ביצותיה (כעין יעקב אבינו שנטע את עצי השיטים לעתיד לבוא לבניין המשכן בדרך ליוצאי מצרים). וכמובן כדי שיבוא כמוהר"ר אהוד בנאי ויכתוב לזכר מאיר אריאל זצוק"ל "אקליפטוס ענק / שורק בלוז כנעני..."

איכס אקליפטוס זה עץ מגעיל חייבים לכרות אתקעלעברימבאראחרונה
כל העצים האלה מהארץ. לא מתאים לנוף בארץ
למה משה לא ברך את שבט שמעון?סיעתא דשמייא1
כי שמעון קיבל נחלה בתוך יהודה,קעלעברימבאר

לכן אחיה השילוני אומר לירבעם לך אתך 10 שבטים ולבית דוד שבט אחד, כי שמעון שגר בנגב נכלל ביהודה, ולוי חצי ממנו היה בממלכת ישראל עד שירבעם גירש אותם, ובנימין בחר מרצונו להסתפח על ממלכת יהודה.

 

אז שבט שמעון כלול בתוך שבט יהודה ולא תמיד נספר כשבט נפרד. וכמו שמשה ברך את אפרים ומנשה ביחד וכלל אותם ביוסף, כך משה כלל את שמעון ביהודה.

 

שמעון נכלל ביהודה לפי המדרש, כדי שיהודה ירסן אותו, כי הוא שבט קנאי. לכן שמעון לא קיבל נחלה בפני עצמו אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. לוי בכל ישראל ושמעון נפוץ בדרום יהודה

אני לא זוכר איפה, אבל ראיתי במקור מוסמך ששמעון125690

היה חלק מממלכת ישראל.

רשי כותב (בשם מדרש תהילים) "מפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים (סוף פרשת בלק)"

שמעון גר בנגב, ממלכתקעלעברימבאר

ישראל היתה מבית אל צפונה.

 

ומפני שהיה בליבו עליו, הכליל אותו בתוך שבט יהודה

למה אתה מניח שהיא היתה רק מבית אל צפונה?125690
בנימין היה בממלכת יהודה. בנימיןקעלעברימבאר

דרומית לבית אל.

כתוב שאביה מלך יהודה כבש את עפרה ובית אל ואז בעשא כבש חזרה. כתוב שבעשא כבש את הרמה, כלומר כבש מקסימום עד בין בית אל לירושלים. אסא כבש בחזרה עד המצפה וגבע. כולם בבנימין.

מערבית ליהודה היו פלשתים.

דרום מזרחית היה את אדום שהיו כפופים ליהודה עד המלך יורם.

יהושפט שלט על אילת כתוב (ומשמע שכל המלכים לפניו מימי שלמה), וגם עזיהו יואש ואחז.

לא לגמרי ברור לי מה אתה מנסה להוכיח125690

אני לא טוען שנחלת שבט שמעון לא נמצאת כולה בתוך נחלת שבט יהודה, זו היתה מובלעת.

לא התעמקתי בנושא, אבל ממה שאתה כותב, נראה שכל נסיונות הכיבוש היו לכיוון ירושלים ופחות לכיוון הממלכה.

זו כמובן לא אילת של ימינו.

אילת זה בדיוק אילת של ימינו. והראיה:קעלעברימבאר

ואניות עשה המלך שלמה באילות אשר את עציון גבר על שפת ים סוף בארץ אדום"

 

יש,רק מקום אחד שהרי אדום פוגשים ים כלשהו וזה אילת-עקבה.


 

"יהושפט עשה אניות תרשיש בעציון גבר"


 

"בימי יהורם פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך"


 

"הוא עזיהו בנה את אילות וישיבה ליהודה"


 

"בעת ההיא, בימי אחז, השיב מלך ארם את אילות לארם, וינשל את היהודים היושבים באילות. ו*אדומים* באו וישבו שם עד היום הזה" (כלומר ארם ואדום כבשו את אילת בסיוע ארמי , ודמי המכס על המעבר עבר לארם).


 

שמעון זה לא מובלעת ביהודה, אלא ערים מפוזרות בנגב ביהודה. אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל.


 

קשה לומר שממלכת ישראל תכבוש שטחים רחוקים ממנה בנגב, שאין להם רציפות. זה לא כמו היום שבריטניה שולטת על שטח באיים בקצה השני של העולם.


 

לזכרוני רק חלק משמעון עבר להר,שעיר אבל לא בטוח. רוב השבט גר בערים בנגב מפוזרות ומכיוון שרק בנימין ויהודה מוזכרים כשבטי ממלכת יהודה (וגם לא לוי כי הוא מפוזר) סימן ששמעון כלול ביהודה


 

 

עד ש....עזריאל ברגר

בתחילת ספר דברי הימים (סוף פרק ד) מתואר שאחרי כמה מאות שנים מתחילת ההתיישבות בארץ - שבט שמעון עבר מהאיזור שבו הוא היה "מובלע" בתוך שבט יהודה, אל עבר הירדן.

 

וזה בינתיים הדבר היחיד שמצאתי כמענה לשאלה איך ירבעם בן נבט מלך על עשרה שבטים.

למה? להלן 10 שבטים ללא שמעון:קעלעברימבאר
ראובן, לוי (רובו היה בממלכת ישראל עד שירבעם גרש אותם אחרי שעשה את העגלים לפי דברי הימים), יששכר, זבולון, אפרים, מנשה. גד, דן, נפתלי אשר.


כנראה שכשמונים את לוי ואפרים ומנשה לא מונים את שמעון כי הוא בצוך יהודה.


כשמונים את שמעון ולוי מונים את יוסף כאחד.


כשמונים את שמעון ואפרים ומנשה לא מונים את לוי. וכך תמיד יש 12 שבטים.


אגב לזכרוני שבט שמעון גר בהר שעיר במה שהזכרת. על אדום יהודה שלטה עד ימי יהורם. 

ולפי זה היו לרחבעם שלשה שבטים?עזריאל ברגר
די קשה לומר זאת.
לא, שמעון כלול ביהודה. לוי רובוקעלעברימבאר

היה בממלכת ישראל עד שירבעם גירש אותם. בנימין הצטרף מעצמו (שהרי אחיה נותן לירבעם 10 קרעים ואומר לו שימלוך על 10 שבטים, ולבית דוד ייתן שבט אחד. זה עדיין 11. כי בנימין בוחר מעצמו למי להשתייך).

 

את שמעון לא מונים כי כלול ביהודה, כשמונים את לוי אפרים ומנשה. לכן יהודה+שמעון זה שבט אחד

(כעין זה הרמבן בפרשת וזאת הברכהטיפות של אור
שתמיד מונים 12 שבטים, ומשה רצה לברך את לוי אפרים ומנשה, ולכן השמיט את שמעון "שלא היה שבטו גדול ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם"


וראו ביקורתו של האברבנאל שם על הרמבן)

שבט שמעון נפוץ לפי ספר יהושעקעלעברימבאר
רק ביהודה. אז טבעי שיכלל בתוך יהודה, וכן לפי המדרש שמע ה קול רומז לשמעון ביהודה.


הכיוון של קללת יעקב הוא כיוון שאףפעם לא חשבתי עליו והתחדש לי ממה שכתבת לפני. יש בזה היגיון. כלומר ראובן אל ימות רומז שלא ימות מקללת יעקב. לוי האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו רומז לקנאות לוי בקללת עעקב שתוקנה בחטא העגל. ושמעון נשאר בקללתו אז לא בורך. אבל נראה בגלל קללתו נכלל בשבט יהודה לנצח

נאה (ההתכתבות עם ברכת יעקב)טיפות של אור
הזכירו כאן שלושה כיוונים -טיפות של אור

הוא לא קיבל נחלה בפני עצמו, הוא נכלל בברכת ונחלת יהודה כי כדי שיהודה ירסן אותו, ובגלל מעשה שיטים

 

ראיתי שמלבד זה המפרשים השונים מציינים עוד שני דברים: שמעון היה השבט הכי קטן מספרית, ויעקב לא בירך אותו (וגם את לוי, אבל שבט לוי תיקן וזכה לברכה)

3 הפירושים הם פירוש אחד:קעלעברימבאר

הוא לא קיבל נחלה בעצמו אלא בתוך נחלת יהודה כדי שירסן אותו, פיתוח של אחלקם ביעקב רק שמצא רק ביהודה ולא נפוץ בכל ישראל כמו לוי. עד כאן זה די ברור מאליו.

 

אפשר לומר ששמעון נכלל ביהודה כדי שירסן אותו כי שמעון שבט בעייתי, והוכח זאת המעשה שיטים.


 

אמנם עולה כאן קושיא: שמעון בברכת יעקב בעייתי בגלל היותו קנאי קיצוני ועוד נגד התבוללות של שכם ונשואיו עם דינה (והמקובלים אומרים שזמרי גלגול שכם וכזבי גלגול דינה). ואילו במעשה זמרי ושיטים שמעון נכשל בהפך הגמור, לא בחוסר קנאות אלא בהעדר קנאות, בעוד שפנחס הקנאי (משבט לוי!) תיקן את המצב. קצת תמוה אז מה הבעייתיות של שבט שמעון.


 

פעם היה לי נסיון תירוץ אבל שכחתי. אנסה להזכר.


 

האם שמעון לא היה גדול והתקטן רק במפקד השני בגלל מגפת שיטים?

 

גם את ראובן הוא לא בירך. במה ראובן תיקן? ועוד דתן ואבירם ואון בן פלת היו מראובן.

 

 

"ואם יטעון טוען למה בירך ראובן?טיפות של אור
התשובה כי יעקב ברכו, והברכה היא 'אל תותר', שיהיה כאחד מאחיו" (אבן עזרא)
נו אז הברכה על שמעון ולוי זה אחלקם ביעקב.קעלעברימבאר
אז גם אותם יעקב ברך
לא חייבים להסכים עם האבן עזרא,טיפות של אור

אבל הוא כנראה הבין שאחלקם ביעקב זה לא ברכה (וגם שאר מה שנאמר לראובן שמעון לוי חוץ מ'אל תותר')

כי הם חטאוכְּקֶדֶם
אז מה אם חטאו? ככה להעלים שבט שלם מהברכה?קעלעברימבאר
הרי שמו חקוק בחושן
בסדר גם יעקב לא בירך את שמעוןכְּקֶדֶם
גם את ראובן ולוי לא. אבלקעלעברימבאר
הוא לא התעלם מהם.


וכתוב "כל אלה שבטי יעקב 12, וזאת אשר ברך להם אביהם איש כברכתו ברך אותם".


כלומר גם ה"קללות" על ראובן שמעון ולוי היו ברכות. יותר נכון תיקונים איך לתקן את הבעיתיות.


לראובן הברכה היא "כוחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז" כלומר יש ייתרון לראובן שהוא הפותח והיוזם (ראינו גם במכירת יוסף ואת 2 בני תמית) אבל זו יוזמה גלמית שלא מצליחה ורק יומרת בעיות (גם במעשה בלהה הוא יזם לקנאות לכבוד לאה שהרי זה היה מיד אחרי פטירת רחל. אבל זו היתה יוזמה שהרסה ולא בנתה). לכן התיקון הוא: פחז כמים אל תותר. זה קללה אבל זה תיקון,שבמקום שראובן יניה המנהיג, הוא יוסר מההנהגה ורק ייזום.


לשמעון ולוי הברכה היא : אחלקם ביעקב. כלומר דווקא כשיופצו אז יביאו ברכה, כמו שבט לוי שאין לו נחלה ונפוץ בעם ומלמד אותם תורה.  יש אומרים שגם שמעון ולוי אחים זה ברכה. לפי אונקלוס כלי חמס מכרותיהם זה ברכה, כי הוא מתרגם: גיבורים בארץ מושבותם עשו גבורה.

הפנייהשלג דאשתקד

שהרב גורן כתב על זה בספרו "תורת המקרא", על אתר. עיינו שם ותהנו.

(אגב הוא משתמש שם במושג שיש תמיד 12 שבטים לפי כל חלוקה. המושג הזה מופיע גם ברמבן בפרשת קרח, על המטות שמשה שם באהל העדות; לא זוכר אם הוא ציין את זה).

בגלל הסיפור עם זמרי בן סלוא.shindovאחרונה
Off topicנקדימון
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בחשוון תשפ"ו 12:23

(פוצל משרשור אחר. נכתב במקור כתגובה להודעה הזאת: https://www.inn.co.il/forum/t1426959#15597586 )

 

אולי במקרה יש מקום שאתה כותב בו באופן קבוע (פייסבוק, בלוג, עיתון כלשהו)? הכתיבה שלך מעניינת אותי.

תודה על המחמאה 😊 אבל לא...טיפות של אור
עדיין.. פטור בלי כלום אי אפשרנקדימון
לפחות תן המלצה ל2-3 ספרים שאתה חושב שטוב לקרוא
בנושא ספציפי כלשהו?טיפות של אור

אני מניח שכל אחד טוב שיקרא מה שפוגש אותו


אז הנה שלושה ספרים תורניים שהיו טובים לי:


- כשהייתי צעיר יותר היושר האינטלקטואלי של הרב שרלו היה קריטי לי. האתר מורשת נפל, אז אני ממליץ דווקא על הספרים שאיגדו תשובות אינטרנטית שלו, כמו 'רשו"ת היחיד' וכו


- הספר 'השותפות הגדולה' של הרב זקס עושה עבודה טובה מאוד בנוגע לאבולוציה ודרווניזם. לפני כמה שנים קראתי את הפרקים הרלוונטיים ממנו - וזה היה בדיוק במקום בשבילי - ועכשיו אני באמצע קריאה של כל שאר הספר


- הספר 'מאוהל מועד לימי מועד' של הרבנית שטרנברג שיצא לאחרונה נורא כיפי לי. מהלכים למדניים ואולי אפילו ישיבתיים על המועדים, שבסוף כל אחד מהם יש משהו שאפשר לקחת ממנו לחיים

מעניין. מה שיטת הרב זקס באבולוציה?קעלעברימבאר
הכוונה פתרון הסתירה בין המדע לתורה?
אתה יכול לקרוא טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ב' בחשוון תשפ"ו 16:09

גם אבל לא רק

(הפרקים הרלוונטיים הם ו, יא, והנספח)

👍קעלעברימבאראחרונה
שאלות על בריאת העולם ופרשת בראשיתצע

ב"ה.

 

1 - אני ממש לא מבין את זה טוב, אבל בגדול אני יודע "לדקלם" שמצד הקב"ה המושג זמן הוא כמובן שונה מאיך שאנו בני האדם תופסים אותו.. שלא לומר המושג זמן לא קיים. 

ובכל זאת.. התפיסה הפשוטה החל מימות הגן וכיתה א היא שהקב"ה כמובן, תמיד היה קיים , "ומתישהו" "החליט" לברוא את העולם - ומשמע שהיה זמן כלשהו שלא היה עולם..  זה נכון לומר זאת? או שהיום שאתם גדולים וחכמים אתם יודעים להתנסח אחרת?  אשמח להחכים.

2 - אחת השאלות המפורסמות ביותר היא איך אדה"ר חטא? אני יודע שהרמבם עסק בזה בפרק ב של חלק א במורה נבוכים אבל מקריאה פשוטה של הדברים השאלה רק קשה יותר, כי הרמבם מתאר שלפני החטא אדה"ר היה שייך רק למושכלות ולא למפורסמות.. ולא ברור איך חוטאים בעולם שכל כולו מושכלות.. [ייתכן שאני מערבב, אז אפשר להתעלם מהרמבם ולהתמקד בשאלה הראשונה..].

3 - מכירים פרשנים שכתבו שסיפור גן עדן לא היה כלל והוא רק משל?  מי?

4 - ייתכנו שאלות נוספות בהמשך.. הישארו עימנו..

 

3. הרמבם במורה נבוכים וממשיכיו בפרובנסטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"ו 9:50

(חלקם הלכו גם יותר רחוק מהרמבם)

גם הרב קוק בלנבוכי הדור מציע אפשרות כזאת


 

(כמדומני שיש גם לרב סולובייצ'יק ספר על הנושאים האלו, אבל הוא באנגלית ועדיין לא הגעתי אליו)

יודע להפנות למקור ספציפי/מדויק במורה ולנבוכי הדור?צע
מורה נבוכים חלק ב פרק ל - אבל צריך פרשן כלשהוטיפות של אור

(לא בדקתי, אבל אני מנחש שהפירוש של מפעל משנה תורה מספיק. אם אתה במוד אקדמי, תחפש את הספר של קליין ברסלבי)

 

לנבוכי הדור פרק ה

אזקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ג בתשרי תשפ"ו 16:21

3. אולי גם הרב שם טוב גפן בספרו המימדים הנבואה והאדמתנות. אבל לא בטוח אם זה לגבי גן עדן.

 

הרב שרקי בשיעוריו על בראשית מביא הוכחות למה גן עדן של האדם הראשון חייב להיות רוחני בפשט, ולא גשמי בעולם הזה 

2. להבנתיטיפות של אור
גם הרמבם וגם הוגים אחרים שענו על השאלה הזאת, אומרים שהאדם נברא עם בריאה חופשית. ואולי זה ה'צלם אלוקים' שנאמר בבריאת האדם. והאכילה מ'עץ הדעת טוב ורע' רק גרמה לבחירה להיות בעלת אופי אחר


(למשל, לפי הנפש החיים, המשיכה לרע הפכה להיות 'פנימית' יותר. לפי הרמבם, האדם ירד בדרגתו והוא נזקק להמנע גם מהמפורסמות שאינן מושכלות)

לגבי 1125690
זו מחלוקת ראשונים, אני די בטוח שר' שם טוב גפן מדבר על זה, מומלץ פשוט ללמוד את הספרים שלו.
לגבי 1נקדימון
החידוש שמגיע עם ההתבגרות זה ההבנה שאין לנו הבנה מז זה ממש אומר "אלוקים" וממילא אין איך לדבר על זמן בהקשר שלו.


עיין בהקשר הזה בכוזרי פרק ב.

הרב דסלר?נחלת

בס"ד

 

 

כן. כבשר ודם, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי להבין. כי אנו רגילים ומתנהלים בזמן. 

אולי קבלה יכולה מעט להבהיר. אולי לא.

 

מה עם הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" על חטא האדם הראשון? (אבל זה אולי יעורר עוד שאלות...אין לדבר סוף כי

אנחנו לא רק רוחניים ושכליים נטו. אולי זו הכוונה "במופלא ממך אל תחקור".)

 

אבל כדאי לשוחח על כך עם תלמיד חכם העוסק ומבין בדברים כאלה. רגע, מה עם הרב נויגרשל?

יש לו תכנית, נדמה לי, ביום שלישי בערב בקול חי. הוא תמיד מרתק. אולי זה יעזור מעט.

 

לנו, כשאנו מתחילים להרהר ולחשוב על זה, מתחיל ...כאב ראש. הראש שלנו מן הסתם לא יכול

להכיל את מה שלמעלה ממנו. השכל מוגבל.

 

 

הגבת לי בטעות כנראהנקדימון
אני מניח שהתכוונת להגיב לפותח?
למדתי בישיבה ההסדרשמיניסט באמ"ש

שחטא אדם הראשון הוא למעשה חלק מבריאת העולם.

הרי אדם ביום השישי, ולאחר מכן כתוב:"וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד"-כולל החטא, אבל למעשה לא כולל התשובה 

תוכל להרחיב?נקדימון
לא ממש, אבל אני יכול להפנות להקלטה של השיעורשמיניסט באמ"ש
מחלוקת מדרשיםבע"ה אשתדלאחרונה

לפי ויקרא רבה, פסיקתא דר"כ ומדרש הגדול - הקב"ה דן את אדה"ר ביום שישי והאדם "יצא בדימוס" (=ברחמים) כבר באותו יום, ולכן לכאורה זה כולל את התשובה, כי בלי התשובה - למה רחמים?

לפי הגמ' בסנהדרין ואבות דרבי נתן הוא רק נענש באותו יום, ואז אפשר לומר שאת התשובה הוא עשה בשבת, זה כבר לא חלק מהבריאה.

אבל זה יוצא מתאים, כי השבת היא החלק הקדוש והרוחני של הבריאה, שמובדל מעולם החומר, מעין עולם הבא, וגם התשובה היא לא שייכת לעולם החומר, אלא חסד אלוקי עליון ביותר...

לגבי 1נוגע, לא נוגע

תקרא פרק א בלנבוכי הדור. כדאי מאוד גם לשמוע את השיעור הראשון של הרב שרקי בסדרה על לנבוכי הדור.


לגבי 2- ה' אלהים אומר לאדם "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו".

איך אדם הבין בכלל מה זה טוב ורע אם אלו מושגים שחיצוניים אליו? כנראה הייתה לו איזו תחושה גולמית, דימיון, הבנה שכלית או משהו כזה.

אבל למה שהוא ירצה לאכול משהו שיכניס בו גם רצון לרע?  ומה התחדש לאישה אחרי דברי הנחש "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע", הרי היא כבר יודעת שהעץ הוא "עץ הדעת טוב ורע"?


החידוש הוא "והייתם כאלהים". ואפשר לדרוש לשבח שהם רצו להיות כמוהו כדי להידבק בו יותר ואפשר לדרוש לגנאי שהם קינאו בו (או שילוב של שני הדברים).

כמובן שאופן ידיעת הטוב והרע שונה אצל ה' ואצל האדם, אבל אדם ואשתו רצו ידיעה פנימית יותר של הטוב והרע, שיותר מזכירה את ידיעתו של ה' אותם ממה שהם מרגישים עכשיו.

זו לא סקרנות להכיר משהו חדש גרידא, זה סקרנות שמשולבת עם רצון להידבק בה' ע"י העולם שברא.


נשים לב- 1. הציווי לא לאכול נאמר לאדם לפני בריאת האישה.  2. בפרק א לא מוזכרים עץ החיים ועץ הדעת.  3.  בפרק ג בדו שיח בין הנחש והאישה הם משתמשים בשם "אלהים" ולא בשם "ה' אלהים" (בו נאמר האיסור לאדם).  4. האישה לא אכלה מיד אחרי מה שאמר לה הנחש, אלא "שכנעה" את עצמה לאכול- "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל".

לכאורה לא הייתה שום התגלות ודיבור של ה' אלהים לאישה עד שהוא קילל אותה (בפרק א' ההתגלות היא בשם אלהים). חוסר ההתגלות הזו יצר אצל האישה גם חסרון בקשר פנימי עם הקב"ה יחסית לאדם, וגם רצון עז יותר משל אדם להיות דומה לו. ועם כל זה היא הייתה צריכה באופן אקטיבי לשכנע את עצמה לאכול למרות האיסור ע"י התבוננות במעלות העץ.




מבחני רבנות בעברדג כחול

שאלה.

חבר אמר לי שרק בעשור האחרון החלו להיבחן על המשנה ברורה בהלכות שבת..

האם יש כאן מישהו שסבוור שהחבר צודק או שאתם יודעים אחרת? למיטב ידיעתי כבר בראשית שנות ה2000 מי שנבחן , נבחן על המשנה ברורה וייתכן שגם הרבה לפני כן..

תבדוקהמצפה לישועה

כנס לאתר סמיכה תחפש שם את המבחנים יש שם משנת תשסט

לפחות עשרים וחמש, נראה לי שיותרהסטוריאחרונה

אכן מאנשים שנבחנו לפני כארבעים שנה, שמעתי שנבחנו בפועל רק על סימני העיון.


עד לפני שבע שנים, במשך שנים רבות היו סימני עיון (הסוגיות העיקריות של בישול, מוקצה, מלאכות, הטמנה) - שבהם היה צריך ללמוד את כל הטור, ב"י, שו"ע ונו"כ ודעות האחרונים המפורסמות בסוגיות ובעצם כדי לעבור בוודאי בהצטיינות היה צריך לדעת את הסוגיות עם ראשונים על בוריין  

ובנוסף היו שאלות בקיאות שבשבילן היה צריך לדעת את כרך ג' במשנ"ב מכריכה לכריכה. כלומר כולל הערות מהבאר היטב ושערי תשובה שלא נכנסו במשנ"ב וכולל ביאור הלכה ושער הציון. (לא היו חייבים לזכור כל שם בשער הציון, אבל כן את ההערות שנכנסו שם).


כשהרב יצחק יוסף נכנס כנשיא המועצת הוא הכריז על יותר עיון, אך בעצם השווה שצריך ללמוד את כל כרך ג' (ס' רמ"ב-שמ"ד) טור ב"י, שוע רמ"א ומשנ"ב. יש בזה יתרון שכשלומדים טור-ב"י פוגשים את הסוגיות, מצד שני הוויתור על העיון בסימנים המרכזיים פוגע מאוד בירידה לשורשי הסברות והיכולת לדמות מילתא למילתא בשאלות מתחדשות, והוויתור על ביאור הלכה מפסיד הרבה סוגיות ועניינים חשבים שמתבררים רק שם.

סדרת שיעורים חדשה לזיכוי הרבים ללימוד הלכות ריביתעיתים לתורה

שלום לכולם!

 

שמחים לעדכן על התחלה של שיעורים חדשים בנושאי ריבית של הרב ירון אליה שיצא בע"ה אחת לשבוע. השיעור הראשון יצא היום.

השיעורים מהגמרא ועד ההלכה למעשה ומוגשים בלשון פשוטה ובהירה. בליווי קבצי וידאו, אודיו ודפי מקורות מפורטים למעוניינים להעמיק בלימוד.

 

פרטי שיעור הראשון:

 

שיעור 1 - מבוא להלכות ריבית ותנאים לריבית מהתורה ומדרבנן

 

דוגמאות בשיעור:

מתי מותר לשלם יותר משווי הנסיעה למי ששילם עליך ברב קו?

האם מותר לעבוד כמזכירה או עו"ד בחברה לניכיון שקים?

האם מורה שהבטיח ארטיק קרח לתלמיד יכול להביא לו טילון במקום?

ועוד...

 

נושאים בשיעור:

חומרת איסור ריבית והאיסורים הכלולים בו למלווה וללווה | הגדרת ריבית כתשלום על זמן ודוגמאות לכך | איסור ריבית לעדים, לכותב החוזה, למתווכים ולמסייעים | דוגמאות מעשיות לעבודות שעלול להיות בהם חשש ריבית | תנאים לריבית מהתורה בהלוואה ובקציבת הריבית מראש | הסכם ריבית שיש בו תנאי שעשוי שלא להתקיים |  ריבית בדיבור.

 

לצפיה והאזנה לשיעור באתר:

https://link.Itim-latora.org/4phUZR

 

להצטרפות ללא תשלום לקבוצה לקבלת השיעורים הבאים לחץ כאן

 

נושאים נוספים שידונו בשיעורים הבאים:

-    הלוואה לגורמים שונים (גוי, יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, חברה בע"מ).
-    ריבית במכירה - תשלום מראש על רכישה עתידית (איסור 'פסיקה') ותשלום מאוחר על רכישה מיידית.
-    איסור הלוואת חפצים ומאכלים מחשש שינוי מחיר ותנאיו (איסור 'סאה בסאה').
-    ריבית בהחזרת הלוואת מאכלים בין שכנים.
-    השאלה הדדית של רכוש בזמנים שונים.
-    שכירות דירה - הקדמת תשלומים תמורת הנחה.
-    הלוואה במטבע חוץ או הצמדה לו.
-    ריבית בחשבונות בנק, כרטיסי אשראי וכד'.
-    השקעה באגרות חוב ומניות.
-    'היתר עסקא' ואופן עשייתו.

 

להצטרפות ללא תשלום לקבוצה לקבלת השיעורים הבאים לחץ כאן

מניח שהתשובה שלילית אבל אשאל בכל מקרהנקדימון
יש ספר באנגלית, שקיים בקובץ PDF באינטרנט, שנת 2007, מהדורה שמינית (שאחריה כבר יצאה אפילו מהדורה 12), ואין לה תרגום בעברית של אף הוצאה.


החלטתי לתרגם אותה לעצמי, ואני תוהה אם מותר לי להפיץ עותק של התרגום? כמובן תוך ציון זכויות יוצרים על הספר המקורי. הייתי ממש רוצה שעוד אנשים יהנו וישכילו מהרעיונות וההדרכות שיש בספר.

השאלה אם הוא מראש pdf או שיש גרסה קשיחה שלונפשי תערוגאחרונה

והpdf רק דלף


בכל מקרה.

הכי טוב לפנות לכותב/הוצאה לאור

משלימים שמו"ת עם הציבור?שבבצער

מצליחים? אם כן,

איך אתם נוהגים בקריאה: פרשייה-פרשייה או אותו פסוק פעמיים ולאחריו התרגום?

יש שמחליפים את אונקלוס ברש"י?

איך זה נכנס לכם לסדר היום?

כל יום בשבוע קורא עליה אחת משבע,קעלעברימבאר

כל העליה פעמיים, ואז רש"י, ופסוקים שאין עליהם רשי אז תרגום.

 

הייתרון בלקרוא כל יום, שזה הופך את פרשת השבוע לפרשת כל השבוע, שמלווה אותך כל השבוע,  ולא רק לפרשת השבת.

כן ב"הפתית שלג

יצא לי לעשות לפי החק לישראל (כל יום בין 4 ל6 פס', בליל שישי 26 פס', ובשישי השאר)

ויצא לי ללמוד כל יום עליה אחרת - לדעתי זה יותר נוח..

שניים מקרא לכל פסוק, ואחריו אונקלוס. רש"י אצלי זה לימוד אחר (שאני מקווה להתחזק בו)

בדרך כלל אחרי שחרית ולוקח 5-10 דק'.

לפעמים אני לא מספיק בזמן ואז אני משלים בשבת עצמה

לא יותר יעיל לקרוא אתקעלעברימבאר
כל העליה ברצף ואז לעבור רשי ותרגום? לדעתי לקרוא ברצף את העליה נותן את ההקשר בין פסוק לפסוק ועוזר לזכור יותר טוב.


אפשר גם לקרוא פסוק ואז תרגום ורשי פסוק פסוק, ואז אחר כך לקרוא מקרא שני את כל העליה ברצף

יכול להיות. אבל ככה התרגלתיפתית שלג
ש"ע מפורש שכל השיטות טובותשמיניסט באמ"שאחרונה
האם אפשר בשעת הדחק לחבוט ערבה על קרקע מרוצפתמבקש אמונה

בשביל אדם שאין ביכולתו לצאת מהבית

היום ראיתי ששמו מעט אדמה על אספלט וכך חבטונפשי תערוג

אם לא יכול לצאת מהבית הוא אנוס

וזה לא הלכה או מצווה אלא מנהג.

לכן (לדעתי. אני לא פוסק) ניתן להקל אפילו לחבוט בעציץ או שיביאו לו מעט אדמה לחבוט.


אבל שישאל רב

לא.עזריאל ברגר

לא בשעת הדחק, אלא לכתחילה!

כך נוהגים רוב-ככל עם ישראל!

גם ספרדים?מבקש אמונה

למרות שכבר לא רלוונטי אבל יהיה טוב לדעת

לא הכרתי את מנהג הספרדיםעזריאל ברגר

מתנצל על הזלזול בשאלה.

👍👍מבקש אמונהאחרונה

הכל טוב אחי

פעם ראשונה שאני שומע שלא חובטים על קרקע מרוצפתברגוע
אולי זה קטע של ספרדים? כי אצלנו ממש לא ראיתי שמקפידים על זה
כן של ספרדיםנפשי תערוג
גם הרב עובדיה וגם הרב אליהו פוסקים שחובטים בקרקע לא מרוצפת
גם חבד ואשכנזיםחניתה
הפוךעזריאל ברגר

חב"ד והאשכנזים - חובטים על קרקע מרוצפת.

אם הייתם ספר בתנ"ך, איזה ספר הייתם?זיויק

ולמה?

עמוסמי האיש? הח"ח!

בגלל ביאליק

תסבירזיויק
יותר פשוטמי האיש? הח"ח!

בגלל אושיק לוי

פעם חשבתי שזהקעלעברימבאר
על דרום אמריקאי שקוראים לו חוזה
מדאיג מאודמי האיש? הח"ח!

ביאליק ידע מקרא על בוריו, בכל גיל, לאין שיעור יותר ממקביליו בהתאם הגילאי מהציבור הדתי-יהודי הישראלי כיום. אגב, דוגמא מצוינת לאינטלקטואליזם יהודי יחד עם משכילות היה ברדיצ'בסקי, שעליו התפרסמה לאחרונה סקירה מקיפה, כולל השפעה מרחיקת לכת שהיתה דווקא להשקפתו הסקפטית בעניין הציונות על דור שלם של הנהגה צעירה שהגתה בכתביו, התחבטה בחיבוטיו היהודים-קוסמופוליטיים, ובשורה התחתונה דווקא קיבלה החלטה לדבוק ברעיון העלייה וההתיישבות בארץ, ערב תום האחיזה התורכית או מייד אחרי תפיסתה ביד האנגלים. בקיצור, אז זה עוד היה המצב של האפיקורסים לפני שנהיו, כדברי בערל, עמארצים.

עד היום לא ידעתי שזה של ביאליק. יודע שביאליקקעלעברימבאר

למד בוולוזין והיה בקיא בהכל הרי כתב את ספר האגדה.

 

כאילו לא מכיר את כל המילים של השיר, רק שמעתי אותו ברדיו ברכב כמה פעמים במהלך חיי, ובהתחלה בכלל לא הבנתי שזה חוזה לך ברח, אלא משהו כמו "חוזר אז לך, חוזר אז לך. הלילה הוא אפל כל כך"

 


 

אבל הכי טוב של ביאליק  זה נדנד😉

לא לבלבלמי האיש? הח"ח!

יש שיר של ביאליק ויש את השיר שביצע אושיק, וחיבר יעקב רוטבליט.

הכי טוב זה הוי ארצי מולדתי של צרנחובסקיקעלעברימבאר
תהליםתות"ח!

בגלל התהליך הנפשי שמתואר שם

ואהבתי ממש את השאלה

קהלתימח שם עראפת
יש לנו נקודת מבט דומה
אל תשכח שמי שחיבר את קהלת חיבר את שיר השיריםקעלעברימבאר
(פוצל מכאן דיון על האם שלמה חיבר את ספר קהלת)טיפות של אוראחרונה
הייתי שמואל ב' פרק א' פסוק כ"ופשוט אני..
המסקנה שקבוצות מסוימות מוציאות מהפסוק הזהחושבת בקופסא

היא מופרכת לחלוטין.

דוד המלך, שהוא לו 18 נשים והסתבך בגלל המשיכה שלו אליהן, פתאום הופך לסמל להט"בי דגול על בסיס משפט אחד מתוך הקינה הזאת לחברו הטוב?

ככל שיש נורמליזציה לנושא הזה, מצטמצם המקום של חברות אפלטונית. כאילו שני גברים לא יכולים להיות חברים טובים ולהפתח רגשית בלי להיקרא גיי.

נראה לי סביר, בהתאם להקשר לדמות ולתקופה שהכוונה היא שהאהבה בניהם הייתה נעימה יותר מאהבה מינית.


אני לא מתכוונת לזלזל בסיפור האישי שלך, אני מדברת על הפסוק הזה והפרשנות הזאת בפני עצמה.

את מגיבה נגד פרשנות שאני לא שותף להפשוט אני..
אז אין בעיהחושבת בקופסא
ישעיהו. נחמה ועוד סיבותחסדי הים
בראשיתאיגנוטוס פברל

אין דבר יותר יפה מספר בראשית

הפסוקים

המילים

הסיפורים

המשפחות

הבריאה

הכל

 

הכל מתחבר לספר אחד גדול ויפה

אויזיויק
למה?
מתחברת למה שהוא עבר.עובדת את הקב"ה

חוץ מזה שרוצה להיות באמונה מספיק חזקה בה' כמו שהוא היה.
אבל בעיקר בגלל תקופה קשה שאני עוברת

בהצלחה גדולה!!שלג דאשתקד
זו לגמרי הזדמנות ללמוד ולהתחזק באמונה ובחיבור לה'
לא חושבת שזה דווקא עצוב. קשה כן.עובדת את הקב"ה

אבל יש שמה גם סוג של תקווה, אור בקצה המנהרה הכל כך חשוכה הזאת.
כמונו בעצם,  יש רגעים של חושך גמור אבל בסוף יהיה טוב, בטוח יהיה טוב, אנחנו כבר בטוב.

עצות בלימוד התורה לקראת שמחת תורהדג כחול

שלום לכולם.

בצדק או לא בצדק אני חש מחסומים רבים מלהתקדם בלימוד התורה.

חלקים רבים נראים עדיין קשים מאוד ללמידה(למרות הרקע הישיבתי שלי - כ3-4 שנים של ישיבה גבוהה חסדי ה'..). לא רק יבמות, הלכות איסור והיתר או ספר איוב. גם מסכת ראש השנה, תרי עשר, והלכות ברכות מרגישים כיעד רחוק מאוד..


בנוסף לכך יש את הבעיה של לומר אני יכול להתקדם לפרק הבא..

נניח החלטתי ללמוד ספר מהנ"ך.

אני ישר מתלבט מתי אוכל להגיד לעצמי שלמדתי פסוק/פרק ואוכל לעבור לבא בתור.. אם פסוק מובן לי לבד זה מספיק? או צריך מצודות? רשי? רדק? ביאור מודרני גם טוב?


או במשנה..

אם אני מבין שהמשמה הראשונה בסוכה מונה 5 מקרים של סכות פסולות. אבל אני לא מבין למה הן פסולות.. אפשר להמשיך למשנה הבאה (ואת הטעם למה הם פסולות להשאיר ללימוד הגמרא..) או שהלימוד אמור לכלול ידיעת המשנה בטעמיה.


ולסיום,דפים שלמים בשס או סימנים שלמים בשולחן ערוך שאני מניח שאצליח להבין רק חלק מהעמוד /חלק מהסעפים ..

איך לא נתקעים??


לכל עצה אשמח..

(אם רלוונטי - אז חברותא)טיפות של אוראחרונה
(כאילו, יכולתי לכתוב 'כן, תנך לא חייבים ללמוד עם פירוש' 'כן, כשלומדים משנה בבקיאות כל העמקה או אי העמקה לגיטמיות'. אבל חברותא פשוט תגיד לך 'בוא נמשיך')


כמו כן, היה לנו אברך בישיבה שהיה אומר שלביינישים יש יצר הרע לא להשתמש בשוטנשטיין. יש סיבה לא להשתמש בשוטנשטיין - כשלא צריך אותו ואז הוא מאריך את הלימוד. אבל אם הוא עוזר - אין באמת סיבה לא להשתמש בו

מקור לכך שגם רבי עקיבא וגם רבי אליעזר צודקים לגביקעלעברימבאר
הסוכות.


רבי עקיבא צודק כי כתוב כי בסוכות ואין הכתוב יומא מפשוטו. ועוד שישראל היו צריכים לגור איפשהו במדבר ולרובם לא היה אוהלים כיצאו ממצרים. והם גרו בסוכות ולא אהלים במדבר. מה שכתוב מה טובו אהליך זה פיוטי, כמו וישלח שלמה את העם לאהליו. ודתן ואבירם היו עשירים והיה להם אוהל עם עמוד עצי שיטים וצמר עיזים, אבל לרוב העם לא היה אוהל וגרו בסוכות.


רבי אליעזר צודק כי כתוב "וענן ה עליהם יומם בנסעם מן המחנה" כלומר ענן הצל על המחנה רק בעת נסיעתם שלא תהיה להם שמש בהליכה במדבר, כמו שכתוב בתהילים יל ניסי המדבר "פרש ענן למסך ואש להאיר לילה", אבל בחנייתם לא היה ענן מצל עליהם אלא סוכות ממש שה' ברא בדרך נס, או שברא בדרך נס עצים לעשות מהם סוכות, ואולי חזה הכוונה שבאילים היו 70 תמרים - 70 מטעי תמרים. כמו ה12 עיינות שהשקו את העם

זה לא מקור ששניהם צודקים, זה יישובים לכל דעה 😏טיפות של אור

יש הרבה פסוקים שמהם נשמע שעם ישראל שכן באוהלים: 'ותרגנו באהליכם' 'לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם', 'וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו', 'והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו', 'וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו', 'לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו' ועוד

 

האבן עזרא כתב שהם הקימו סוכות בתחילת החורף מפני הקור (הרעיון של סוכות כהגנה מפני הקור מופיע גם במורה נבוכים וביוספוס). במכילתא נראה שזה קשור ל'ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה' - כשמי שלומד שהיו שם סוכות ממש לומד מההשוואה ל'ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת'. ויש רוקח שאומר שזה סוכות שהקימו בארץ סיחון ועוג


 

מהמכילתא גם נראה שמי שאומר שסוכות היו הענן לומד מישעיהו, שאומר שבגאולה העתידה 'וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'. ושכרגיל אצל ישעיהו, נבואת הגאולה לעתיד דומה בדמותה לגאולת מצרים. (וזה מתכתב עם 'יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש')
 

ראיתי היום שכותבים שגם בתהילים יש משהו דומה: 'סכות חשרת מים עבי שחקים'. הרמבן במפתיע סובר שעל דרך הפשט הסוכות הם ענני הכבוד (וגם הוא מצטט את ישעיהו). אולי בגלל המילה 'הושבתי', אולי בגלל שאז הטעם לזכירה יותר פשוט (לזכור את חסדי השם ביציאת מצרים)

צודק. וואלה לא ראיתיקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ' בתשרי תשפ"ו 0:39

את הפסוקים האלה. (חוץ משובו לכם לאהליכם שזה פיוטי, כמו וישלח שאול את יתר העם לאהליו).

 

אבל מאיפה היה להם אהלים? האם בדרך נס? ואם כן מה זה בסוכות הושבתי? אולי כולם היו מעיין בדואים רועי צאן והיו לכולם אוהלים במצרים, והם רעו את צאנם במקביל לעבודות הפרך.


 

איך בדיוק סוכה מגנה מקור? סוכה מגנה משמש.


 

דברי הרוקח מאוד דחוקים.


 

האם "למען ידעו דורתיכם" מדבר רק על הסוכות שאחרי רעמסס? לא נשמע מוזר? חמה חשוב לזכור זאת אם זה היה חד פעמי? מן הסתם סוכות.נקראו כך כי שם היה נס ראשון שה' עשה להם סוכות או הצמיח להם עצים לעשות סוכות וקראו שם המקום סוכות, אהל הסוכות היו בכל מחנה. כשם שמי מריבה נקראו כך אבל היה להם מים בכל חניה.


 

לא התכוונתי שבפשט סוכות זה הענן. ענן מכונה סוכה רק בלשון פיוטית, בעוד דפרשת המועדות בויקרא אינה פיוטית.  אבל זה אותה פונקציה, הסוכה מצילה והענן הצל עליהם כשהלכו בדרך, ככצוב "וענן ה עליהם יומם בנסעם מן המחנה" ובתהילים "פרש ענן *למסך* ואש להאיר לילה". זה כמו שנתתי לך פסק זמן כל יום וכל שבת שוקלד יקר. ואני אומר "למען תזכור כי פינקתי אותך בםסק זמן" במילא אני מתכוון גם לשוקולד היקר בשבת. כנל למען ידעו דורותיכם כי בסוכות, במילא יהיה מכוון לא רק על הסוכות בהם הם גרו במחנה, אלא גם על הענן שהצל עליהם בנוסעם מן המחנה.  וכמובן כמו שאמרת שענן מכונה בפיוטי סוכה, ולכן יש קשר ביניהם כי שניהם מטרתם לצל.


 

הקושיא שלך על האוהלים מצויינת.  (בוכה איש לפתח אוהלו אפשר *אולי* להבין פיוטי כמו וישלח שאול את יתר העם לאהליו, אבל שאר הפסוקים אכן מראים שהיו להם אהלים ולא סוכות)

 

בכל מקרה גם אם זה סוכות ממש זה לזכור את חסדי ה. כי אין במדבר מספיק עצים בשביל סוכות ל3 מיליון איש. וכמו "שמלתך לא בלתה מעליך" אז ברור גם " כי ה אלוקיך ידע לכתך את המדבר זה 40 שנה ה עימך לא חסרת דבר" וה עשה נס שיצמחו עצים לסוכות ל3 מיליון, או הכין להם בנס סוכות מוכנות. כמו המן, השמלות, הבצקה, והבאר.
 

 

 

 

עונה על מה שנראה לי חשוב:טיפות של אור
לדעה שזה סוכות ממש, למה חשוב לזכור את זה?  שנים הסתובבתי עם השאלה, עד שראיתי את הרשבם: הוא מסביר שבזמן האסיף יש חשש שנגיע ל'ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך' - ואז הסוכות מזכירות לנו שהיינו נוודים במדבר וה' הוא שנתן לנו נחלה טובה כזו


(כך גם מסביר הרמבם במורה והרמבן לפי הדעה שסוכות ממש היו)

אז למה פסח נקרא חג המצות ולא חג המרור?קעלעברימבאר
למה אין מצווה 7 ימים לאכול מרור?


ועוד איך בדרך טבעית יש סוכות במדבר ל3 מיליון איש? כאשר מן ומים ושמלות אין מספיק בדרל טבעית?

ואני אוסיף מה שראיתי היום בספר של הרבנית שטרנברגטיפות של אור
לפי הדעה שזה זכר לסוכות ממש, הסוכה מזכירה לנו את המצוק שבו היינו


לפי הדעה שהסוכה זה ענני כבוד, הסוכה מזכירה לנו את ההשגחה של ה' עלינו


אבל בכמה מקומות בחזל נראה שהסוכה מזכירה לנו את המשכן - אולי כהרחבה של הענן ששכן על המשכן. ואז בעצם בסוכות אנחנו מעירים את הגעגוע לתקופה שבה היינו צמודים לה' ותחת עננו. (כשבארץ המקדש כבר רחוק, ומגיעים שלוש פעמים בשנה לבקר, כביכול כמו בנים שגדלו ובאים לבקר אצל ההורים)

מה ההבדל?קעלעברימבאר
גם בסוכה ממש וגם בענן, בשניהם לא היו לנו כלום והיינו תלויים לגמרי בה' לצורך צל, כמו במן. ללא יכולת לבטוח בכוחי ןעוצם ידי בבית קורות עמיד לגשם.


הפירוש האחרון מסתדר עם צילא דמהמנותא


בהרגשה שהסוכה מעוררת (ענווה/הודאה/געגוע)טיפות של אור
3 יכולים לבוא בבת אחת,קעלעברימבאר

הודאה לה' על כך שאנו אומה ענווה שלית לה מגרמא כלום אלא רק אלוקים בתור האתוס הלאומי , וגעגוע למצב שבו באמת אנו חיים בתודעה שלית לנו מגרמינו כלום ולא בכוחי ועוצם ידי.

 

עוד יש לזכור שאין מצוות והגדת לבנך בסוכות

בנוגע לכותרת - ודאי, ככה אנחנו נתרמים משלוש הדעותטיפות של אור
איזה 3 דעות?קעלעברימבאר
סוכות ממש/ענני כבוד/משכןטיפות של אור
בסוף צריך לזכור שאיןקעלעברימבאר

מצוות והגדת לבנך בסוכות. ובהיגוד לפסח ושבועות הגאונים מנסחי התפיחה קבעו זאת כזמן שמחתינו ולא כזמן ענני כבודינו/סוכתינו כלומר זה לא על מאורע היסטורי, שבכלל אין אנו יודעים מהו ומתי היה,בניגוד ליציאת.מצרים ומתן תורה.

 

לכן בעיקר צריך לבדוק איזו חוויה בסיסית יוצרת הסוכה אצל היושבים בה (בניגוד לאותו אחד שאמר שזה בסדר לשבת בסוכה מתחת לתקרת בטון כי היא לזכרון בעלמא כאתוס לנומוס)

אני לא חושב שר' עקיבא אומר שלא היו ענני כבוד וכו'125690
השאלה היא רק כנגד מה ניתנה המצווה (בתקווה שהבנתי אותך נכון)
לדעתי שניהם טועניםקעלעברימבאראחרונה
שנסוכה כנגד שניהם. המחלוקת היא כנגד מה בעיקר, ומה הטפל לו
מותר לגזור צפרניים לילדים בחול המועד?בישועתו
לא הספקנו בערב חג והמצב קשה..
..אשר ברא

הבנתי שספרדים בכללי מקלים אם זה עובר את הבשר..

אז לילדים נשמע הגיוני שגם כן

לכבוד שבת בוודאי מותרילדה של אבא
מוזמן לקרוא כאןנ.ד.באחרונה

הלכה י - גזירת ציפורניים | פרק יא - מלאכת חול המועד | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

 

ציטוטים משם:

בדיעבד, לדעת רוב הפוסקים, גם מי שלא גזר את ציפורניו לפני החג, רשאי לגזור אותן בחול המועד, כשם שמותר לעסוק בכל דבר שיש לגוף תועלת ממנו (רי”ף, רמב”ם, רא”ש, סמ”ג, שו”ע תקלד, א). ויש מחמירים וסוברים, שכשם שאסרו חכמים להסתפר בחול המועד כך אסרו לגזור ציפורניים

ואף שהעיקר כדעת המקילים, נהגו באשכנז ובמקצת קהילות ספרד, להחמיר שלא לגזור ציפורניים בחול המועד (רמ”א תקלב, א; כה”ח ד).

ישכל קול קן כן

למישהו טיפ איך ללמוד גמרא מאהבה?

אני חושב שמכל ענפי התורה הגמרא

זה החלק שהכי מעניין אותי אך לא מצליח 

ללמוד מתוך אהבה אלא מתוך רצון להיות "חכם"

 

 

חייב להודות שזו כמעט תשובה בגוף שאלהמי האיש? הח"ח!

אמוראים הם הם שייסדו את רעיון הישיבה. [כלומר, לפחות בהבנה שאולי שם ועבר ייסדו בית מדרש, ואולי אפילו יעקב היה מוזמן אליו לארבע עשרה שנים, ועדיין באופן כללי בעולם טרם ישבו בצוותא צעירי הצאן בישיבות.] הרעיון המופלא הזה, של שבת אחים אמיתית בחברותא ובריעותא, ומתוך הקדשת חלק בחיים לאהבת תורה, הוא החיזוק שהיה חסר עוד עם חתימת המשנה לעצם קיום ישראל בעולם שמם וחרב. בית הכנסת אמנם היה מקדש מעט, אבל הנוכחות בו לא היתה אפשרית מעבר לריטואל, לתפילה, לקריאה בתורה שבכתב, לטקס ושבלונה.
כל שקלא וטריא בתלמוד, כל סוגיא ודיבור, כל פרשנות, הוא שיקוף לדורות של הרגע המרגש הזה, שכותלי בית מדרש הפכו למשכן קבע לתלמידי החכמים (עם תנאי פנימייה סטייל קמפוס ישיבתי, ולא במקום פתוח שחוזרים הביתה לארוחת ערב). זה כבר לא היה רק השואו הנשגב התנאי של שמעיה ואבטליון עם ההמונים שנדחקים לפי כרטיסים לצפות, וגם לא חצי כיכר השורות שכשלעצמו גידל את הענקים והעצומים רבי עקיבא, רבי מאיר, רבי יוסי וכל גדולי עמנו. זה כבר לא הספיק כשהעם לא מצא עצמו עולה בדרך אחת לירושלים המקדשית, אלא יושב בארצות רבות, חווה רקעים שונים, חי את חייו ללא מסגרת מקבעת [בטלו טהרה לקודשים, הנפת העומר ומחזור התבואה, עלייה לרגל, קורבן פסח, מעשרות וביכורים, כמעט כל עניין של מעשה]. וכאן לא התאימו עוד ריכוזיות וזיקוק, אלא באמת בית גדול ורחב, של תורה ושל מקור לבנות בו את הדורות הבאים.

מסתתרתכל קול קן כן

כאן תשובה לשאלה?

יש כאן תשובהמי האיש? הח"ח!

בעיקר בנגלה, קצת גם בנסתר

1. ללמוד עם חברותאפתית שלג

2. להקדיש חלק מזמן הלימוד להעמיק ולהרחיב בדברים שמעניינים אותך

 

להתפלל על זההסטורי
וללמוד בעיון
לנסות לומר בעל פהנרשםכלפעםמחדש

את כל הסוגיה בסיומה. 

לנסות לחדש משהו או לתרץ בעצמך קושיות שמתעוררות

כדאי לשנן ולהפנים את אגרת שא של הרבכְּקֶדֶם

אבבל תכלס לדעתי  זה הדבר הכי הקשה שקיים בערך

אוליתות"ח!

לשנות את אופן הלימוד.

לא להתמקד רק בלימוד פשטני-לוגי, אלא גם להקדיש זמן להעמיק בלקחים המוסריים וכדו', בעומקים/מסרים הרוחניים שאפשר להוציא מהגמרא. אני מכיר רב שיש לו שיטה שלימה כזאת. אני בעצמי השתדלתי ליישם אותה כשהיה לי זמן לזה.

ולעצור מדי פעם ולשיר שיר של דביקות. לשים אל מול עיניך את המהר"ל והתניא שכשאתה עוסק בסוגיית שור שנגח את הפרה אתה בעצם לומד מה רצון ה' במקרה כזה וכזה. לשים מול עיניך את התנא דבי אליהו שהקב"ה יושב ושונה כנגדו, או את המדרש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ללמוד בתניא ובעוד מקומות על גודל התורה מבחינה רוחנית. הקדמה לתפארת ישראל של המהר"ל- לקחת את התורה עם נותן התורה, מטרת התורה היא לדבק אותנו בקב"ה. וכו' וכו'.

מיכל קול קן כן

זה הרב הזה

יש לו ספרים?

יש לו ספרים בתנ"ךתות"ח!

אבל לא נראה לי שיש לו ספר על השיטה שלו בגמרא.

קוראים לו הרב שמעון קליין.

מלמד בישיבה הגבוהה בבית-אל.

בשמחה....תות"ח!אחרונה
לדעתישלג דאשתקד

יש כאן שתי שאלות: 1. איך נכון ללמוד גמרא, 2. איך אתה רוצה ללמוד גמרא. (יש גם שאלה נוספת, מהי אהבה ומז"א "עבודה מאהבה", אבל בוא לא נסבך).

לגבי 1, עיין בהקדמתו המהממת של הרבי מסוטשוב לספר "אגלי טל", שהנאה ושמחה בלימוד זה חלק בלתי נפרד מהמצוה וממש לא סתירה או הפחתה. להיפך, כשאתה נהנה מהלימוד אתה כאילו מבסוט מהלימוד שלך עם הקב"ה (כדברי הגמ' בעבודה זרה: הקב"ה יושב ושונה עמו), וזה האושר הגדול שלך!!

לגבי 2, אם אתה כבנאדם לא מרוצה מלימוד לוגי והלכתי אבל בכל זאת אתה ממש מעוניין ללמוד גמרא, אז זה כבר התמודדות שלך. הייתי מציע לך אם כן, להשקיע יותר באגדות, ואם תרצה תעיין בספרו של פרופ' אדר כהן ומאמרים שנכתבו בעקבותיו (נדמה לי שבמקביל, גם ד"ר שמואל שנהב כתב מאמרים בנושא הזה) ותנסה להשתמש ולהרחיב את הרעיון של ביבליותרפיה תורנית.


 

בהצלחה צדיק!!

תודה רבהכל קול קן כן

מאמין שאחרי 1. לא יהיה צורך ב2.

למישהו יש חידוש לסוכות?קעלעברימבאר
ראיתי בשפת אמת כמה דברים יפיםאשר ברא

1. כתב בשם הבעל טורים שהגימטריה של לולב= חיים ושבני ישראל חפצים לקבל חיים אמיתיים בפנימיות שלהם וזה ע"י חג הסוכות, כי בסוכות ה' יתברך מקרב את בני ישראל (רק מעצם זה שנקראים 'בנים לה') אבל בני ישראל מצד עצמם חפצים להתדבק בו ולעשות מעשים טובים וכו' וכו'.. יש שם מהלך ממש יפה על ארבעת המינים- שפת אמת, סוכות תרל"ד.


2. "ויש לומר עפ"י אמרם ז"ל אמרה התורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי. וזהו באמת עיקר החירות שניתן ביציאת מצרים לכל איש ישראל שלא יהיה מוטבע בעניני הטבע.

וז"ש בסוכות הושבתי כו' בוציאי אותם שהי' נטיעה בלבבות בנ'י לצאת ממאסר הגוף והטבע להיות בעולם הזה בארעי.. וכפי מה שמתקיםם בכל יש ישראל דירה זו שלא להיות מוטבע בעוה"ז.

כך חל גם עליו שם שמים וסוכת ענני כבוד. ולכן ניתןמזו המצוה אחר יוהכ"פ.. פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם באחרית הימים כמונו היום בשפל המדרגה.

עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה. כי לא יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע. וזהו בסוכות הושבתי כמ"ש. כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראן בזוה"ק צלא דמהמנותא".. (הערה על שפת אמת סוכות, תרל"ב: תרמ"ד ד"ה 'איתא בגמרא')

יפהקעלעברימבאראחרונה

1. נראה לי שלולב קשור ליוסף ולמידת היסוד , שמכונה בתנ"ך בדרך כלל בשם "חיים"

 

2. יש את העניין שאדם יוצא מהבית והתקרה שהוא בוטח בהם מפני הגשמים בכוחי ועוצם ידי, ועובר לסוכה שרק עושה צל אבל לא מגנה מפני גשמים, ובכך פותח את עצמו לתלות בה' ויציאה מהסגירות של הטבע, ולהנהגה מוסרית בה אם נהיה זכאים לא יהיה גשם בסוכות ואם לא אז יהיה. כמו ארץ ישראל שהגשם תלוי בזכות שלנו , לעומת מצרים שהמים זורמים שם תמיד בהנהגה טבעית שלא תלויה במוסר. וזה שמחתו של עם ישראל שהוא פתוח לה' ומסיר את מסכי הטבע. בניגוד לאומות שרע להם לצאת מהטבע ולכן בועטים בסוכה כשמתברר שהיא לא מגנה עליהם מפגעי מזג האוויר, בעוד ישראל יוצאים בענוה כי גם אצלינו גם בפתיחות למעל הטבע אין עניין לסבול ומצטער פטור מהסוכה  

עכשיו מטפטף גשם,קעלעברימבאר
אז מאיפה הקריצו את  הטעם שיושבים בסוכות כי חקלאים יושבים באסיף בסוכות? לא נכון, הם יושבים בשיא הקיץ בבציר
למה הרמבם מתחיל את הלכות סוכה בפרטים ולא בכלל?דרור אל

שאלה:


בדרך כלל הרמב"ם מתחיל הלכות כל ספר בהגדרה הכללית של המצווה, ואז בהמשך ההלכות יורד לפרטים.


למשל:

- כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחילת ליל ט"ו עד סוף יום כ"א בניסן במזיד - חייב כרת.

- מצוות עשה מן התורה לאכול מצה בלילי ט"ו בניסן.

- מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה.

- מצוות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה.

- קריאת המגילה בזמנה - מצוות עשה מדברי סופרים.


רק בהלכות סוכה לא פתח בשום כלל, רק התחיל בדיני הסוכה. ועדיין איני יודע מה יעשה אדם בסוכה הזאת ומתי:

שיעור הסוכה, גובהה אין פחות מי' טפחים ולא יתר מעשרים אמה.


וכן בלולב:

כפות תמרים האמורות בתורה הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן לכאן ולכאן...


ועדיין איני יודע מה לעשות עם לולב זה ומתי.


מה הסיבה לחילוק?

אוךי כי קודם בונים סוכה ורק אז יושבים בהקעלעברימבאר
זה הדבר היחיד שקצת מניח את הדעתדרור אל
אני חושב שזו המצווה היחידה שיש בה טרחה כל כך גדולה לפני קיומה.
כי זו מצווה פשוטה וברורהבחור עצוב
בסוכות תשבו שבעת ימים. אין מה להסתבך עם עצם המצווה, רק צריך לדעת פרטים. הרצי"ה זצ"ל. 
ואכילת מצה או תקיעת שופר לא פשוט?דרור אל
לפחות שופר לא, זו מחלוקת ראשונים125690
יש מי שאומר שהמצווה היא התקיעה ולא השמיעה
לא פשוט להבין מהתורה שאכילת מצה היא בלילה הראשון..אדם כל שהוא

דווקא.

ומהלשון "יום תרועה יהיה לכם" ממש לא פשוט להבין שמדובר על שופר, ושהמצווה היא לשמוע, וכו'.

רעיון לכיוון, לא בטוח שעובד בכל מקום:טיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט"ו בתשרי תשפ"ו 23:01

הרמבם כותב בהקדמת משנה תורה: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"

 

כלומר הרמבם התכוון שאדם יקרא תנך ומשנה תורה וידע את ההלכה. אומרים שבגלל זה בחנוכה הוא הסביר את כל ההיסטוריה של קביעת החג ובפורים לא, כי מגילת אסתר כבר כתובה בתנך...


 

אז אולי בכל אחד מהמשפטים שציטטת יש חידוש שלא מפורש בתורה (*כזית* חמץ, תקיעת *שופר*), ובסוכות לא... 

נראה יותרקעלעברימבאר

שמגילת אסתר כולם קוראים כל פורים וכל ילד יודע את הסיפור. סיפור חנוכה כתוב במפוזר בגמרא ובימי הרמבם לא כל אדם ידע בצורה מסודרת את הסיפור מההתחלה שגזרו מלכי יוון ועד שהעמיגו מלך מהכהנים 200 שנה

בפשט זה כמו שכתבת..125690

הרמבם פותח את הלכות שופר, סוכה ולולב בשלוש המצוות - לשמוע קול שופר, לישב בסוכה כל שבעת ימי החג וליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג.

אחר כך - " מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו..." כלומר, אחרי שהרמבם מביא את המקור לדין הוא מגיע ישירות לפרטים. בסוכה אין בזה כל כך טעם כי המילים של התורה כמעט זהות למילים של הרמבם עצמו - "בסכות תשבו שבעת ימים".

גם בהלכות עירובין, אגב, הרמבם מתחיל מהפרטים.

פשוט מאודתות"ח!

כשהש"ס מתחיל מדברים שלא קשורים לעצם הדינים, כמו בפסחים: אור לי"ד בודקים, ר"ה- ארבעה ראשי שנים הם, הרמב"ם כותב הפוך, וכשהש"ס מתחיל בדינים כמו בסוכה, אז הרמב"ם עושה הפוך....אבל זה לא מסתדר עם פורים, באסה....😅

דווקא כאן הרמב"ם נקט כמו המשנהדרור אלאחרונה
המשנה פתחה בגודל הסוכה (למעלה מעשרים אמה ופחותה מעשרה טפחים) וכן פתח הרמב"ם