הרב וולבה, עלי שור:
'אנו מורכבים מנשמה וגוף. המורגש לנו ביותר הוא גופנו.
אם נתייחד רק בעולמנו הפנימי וחיי הנשמה ולא נשתף גם את הגוף בעבודתנו, הננו מרמים את עצמנו!
אם לא נכניס גם את הגוף לתוך העבודה, עדיין בחוץ אנחנו עומדים, כלל לא נכנסנו פנימה, אף אם נדמה לנו כי יש לנו עולם פנימי'
'השמנו לב אי פעם לנשימתנו? האם היינו מאזינים אי פעם לדפיקת הלב? ובניין גופנו, האם הקדשנו לו אי פעם איזו מחשבה? הגיע הזמן שנהייה ערים לעצמנו ונתבונן בנפלאות גופנו בכובד ראש. מי יודע כמה יראת שמים גנוזה בהתבוננות זאת! נתבונן כל יום בנשימתנו ובדפיקות הלב, ונמשיך בהתלמדות זו זמן רב... אי אפשר לעזוב התלמדות זאת עד אשר תשא פרי. מהתלמדות זאת צריך להיוולד אדם חדש ממש'
הנפש יושבת על מערכת העצבים (שהיא פיזית) וחובה לדאוג למערכת עצבים בריאה ורגועה בשביל הנפש
וזה כולל מערכת הורמונלית וחיסונית וכד',
וגם ריכוז תודעתי מנטלי לקשב במקום לפיזור ותגוביות.
נפש בריאה רגועה, בגוף בריא רגוע.
הלכה למעשה:
נשימה מלאה עמוקה כל יום להפעלת מנגנון ההרפיה (נשימה סרעפתית). מרגיע את מערכת העצבים.
הרפיה, השקטה תודעתית ושהייה ("מדיטציה") עם הנשימה ועם מחשבות רגשות ותחושות.
כל עוד אנו לא בהישתוות (שיוויון נפש, אי תגובתיות) עם תחושות הגוף וכו, התחושות יפעילו אותנו נפשית. (ונתרץ לעולם תירוצים אישיים למה מותר לנו להיות עצבניים\ות - ש'זה הורמונים' וכו ו'אין מה לעשות'... יש וחובה!! גם לנשים)
זה גם אומר אורח חיים בריא מלא ומאוזן למערכת העצבים, כי אם הגוף לא רגוע ולא מלא אנרגטית, אז מערכת העצבים ומערכת ההורמונים לא מאוזנת והנפש לא רגועה ולא מאוזנת. כשהבטן לא מיושבת הדעת לא מיושבת. מערכת העצבים מתחילה מהבטן.
'חור קטן בגוף - חור גדול בנשמה' (המגיד ממזריטש)
עם דברים כאלו ועוד (פעילות גופנית) , בשפה מדעית, אנחנו מחזקים את מערכת העצבים הפראסימפטטית - הרגועה, מגבירים הורמונים משמחים ממלאים, מרגיעים את גלי המוח ומרכזים את התודעה לרשת הקשב במקום לרשת הפיזור והתגובתיות.
עבודה כזאת פותחת מרחב חרות בין הגירויים (החיצונים, כמו אירועים ואנשים ודיבורים וכו, והפנימיים, כמו מחשבות רגשות תחושות) - לתגובות שעלולות להפעיל אותנו, ובנוסף ממלאת אותנו פיזית ונפשית ככה שהעולם החיצוני והדברים הארעיים פחות מפעילים , וככתוב בחתימה כאן:
תודה לכולם!