מצד אחד הזמר יודע שמורידים (או שיש אופציה להודיד) שירים משם, ואולי יש צד שהוא רוצה שיורידו שירים שלו וישמעו אותם הרבה כדי שיתחבב עליהם והם יקנו את הדיסק המלא או יבואו להופעות שלו. מצד שני, הוא מוכר את השיר בדיסק שלו ג"כ, וההפקה שלו עלתה המון כסף!
האם יהיה הבדל בין שירים של גויים או של יהודים?
עובדה שבאופן רשמי אין דרך להוריד שירים מיוטיוב.
הא למה זה דומה (בצורה קיצונית) לבעל מכולת שהשאירו לו סחורה ליד החנות השכם בבוקר. האם נאמר שמותר לנו לקחת משם?
א. מן הראוי היה לומר שזו דעה יחידאית.
ב. מה שהרב ליאור מדבר עליו, הוא מקרה ש, למשל, מישהוא יעלה שיר לפורום פה, והשאלה היא האם לי מותר להוריד אותו ללא רשות מהמבצע. אבל יוטיוב, שהוא אתר שבהגדרה לא אמורים להוריד אותו, אין סיבה לדון אותו כנהר.
אין דעתו נוחה שמשתמשים בהיתר הזה.
האם יש חשש של גזל בהורדת שירים מיוטיוב?
שלום וברכה
כל שהחוק מאפשר הורדת שירים אלו, אין בהן חשש גזל.
בברכה,
בנימין שמואלי
נ.ב.א את זה אני מוסיפה,יש כאלה שמחמירים,ויש כאלה מתרים רק אם זה היה הרבה זמן ביוטיוב
ולא חדשים,
רוב השירים ביטיוב החוק לא מאפשר.
הוא אומר שמותר להוריד מיוטיוב אך ורק שירים שהזמר עצמו העלה או שזה צילום של הופעה חיה.
בהצלחה!
משום שלא מצוי ככ שמוכרים דיסקים של שיעורים.
מעלים ליוטיוב שיעורים שלא נמכרים בדיסקים ובכוונה תחילה- כדי שאנשים יוכלו לצפות ולהוריד.
שמיעה מהנה וכשרה!
"חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה"?
אני מבין שזה לא נמצא בחנויות ורק אצל בני המשפחה. אולי מישהו קנה בעבר?
האדומים (יש מהדורות מורחבות יותר ופחות) - אני חושב שכולם בהוצאת מישור. פעם היתה להם חנות פעילה לא רחוק מאיצקוביץ (רש"י 6 בני ברק). החנות היתה בתהליכי חיסול לפני כמה שנים. אין לי מושג מה קורה שם היום.
השחורים - 120 עמודים - אפשר להשיג אצל המשפחה, לא זכור לי הכתובת (אולי עברו דירה, עברו כמה שנים), זה גם לא רחוק משם (אולי רחוב אור החיים?). יכול להיות גם שאפשר להשיג בעוד מקומות אבל באמת נדיר.
לא ידוע לי על מהדורות נוספות.
השחור הוא יותר "אורגינל".
האדום הוא כמדומני עם יותר טקסט.
לדעתי תנסה להשיג גישה לשניהם, תראה אם מעניין אוך אחד מהם, שניהם או אף אחד מהם.
לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שפתחתי את הספר, על אף שיש לי גישה לשניהם. אם מעניין אותך אולי אקח כמה דקות להתעניין
כידוע ישנה פסיקה שאומרת שמסרק הוא מוקצה בשבת כיוון שניתן לתלוש ע"י שערות (כמדומני פסיקת מרן הגרע"י בחזו"ע ח"ה בתחילתו). במקרה שיש מראה שמותקנת על המסרק - האם מותר לטלטל את המסרק בשביל המראה (מוקצה שמלאכתו לאיסור לשימוש בגופו) או שמא לא?
אם היה רק כדבריך. שזה כלי שמלאכתו לאיסור, אז ישנה מחלוקת האם לכתחילה מותר להשתמש בו לצורך גופו, או רק במקרה שאין אפשרות אחרת.
אבל בפשטות זה כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור (צריך לבדוק לגופו של המסרק, כמה מהשימוש בו הוא לצורך סירוק, וכמה לצורך הסתכלות) שמותר להשתמש בו (אם אתה מחפש להחמיר, אפשר לדון לגבי שימוש במראה בשבת לדעת הרמב"ם)
זכיתי לשמוע ממנו שיעורים באופן קבוע. גאון עצום ובאמת חד בדרא. חבל שבגלל פוליטיקה לא הנהיג את הציבור החרדי.
|פותח תיבת פנדורה ובורח|
אסטרונאוט (יהודי) שטס לחודש בירח (תיאורטי לחלוטין) האם הוא יכול לברך ברכת הלבנה (איך הוא יכול להגיד :"ואיני יכול לנגוע בך הרי הוא עומד על הירח).??
ונראה דומה למחלוקת לגבי עיוור
אם מברך , כי הברכה על עצם האור אע"פ שלא נהנה ממנה, [והיא ברכת שבח שהרי לא מברכים כל פעם שנהנים מאורה.]
או לא מברך (וישמע מאחר), כי לא נהנה מאורה
ואם אתה מתעניין במיוחד, אז רמ"מ כשר כתב חוברת שלמה על האדם והירח.
ראשית כותבים "תשומת ליבי" ולא "שומת ליבי"
עכשיו לעניין ההלכתי :
"ואיני יכול לנגוע בך"... זה לא חלק מברכה... כך שאין עניין של ברכה לבטלה כך שתיאורטית אסטרונאט יכול לברך ברכת הלבנה כשהוא על הירח...
הלבנה היא האור שמוחזר מהשמש ונראה מכדור הארץ.
מקור יש?
הסלע נשאר כפי שהוא.
היה אפשר לראות שהוא דן בנק' הזו, ומביא כמה ביאורי ראשונים בעניין(כמו למשל ע"י התנועה ניכרת שליטתו של ה' בטבע)
דווקא בפירוש שלך, אין יותר מידי ראיה מאחר ואנחנו הולכים לפי מה שעינינו רואות, וגם אם באמצעות מיקרוסקופ אפשר להחליט שיצורים מסויימים הם בגדר חרקים, מבחינתנו, כל עוד לא רואים אותם, זה לא משנה(גרש"ז).
קישור לספר:
מההמשמעות של המושג "זמן" במקום מחוץ לכדור הארץ? איך שומרים שבתות וחגים? מתי בוקר, צהריים וערב? זה קשה גם בקטבים של כדור הארץ והמחלוקת לגבי קו התאריך, אז אל תקפוץ ישר לירח, יש מספיק חומר לדון בזה עוד על כדור הארץ.
הכנסתי בשישי בבוקר קרח בטבליות שקפא לפני שבת, בשבת באתי לפרק את הקרח מתוך הטבליות - האם מותר או שיש בזה מחתך (המציאות היא שהמים מחוברים מלמעלה וכל קוביה מחוברת במובן מסוים לחברתה בשכבת קרח מסוימת כך שתוך כדי ההוצאה מהטבליות אותה השכבה המחברת מתפרקת ונוצרות קביות בגודל אחיד.)
תשובתכם?!
עאכו"כ, שזה ממש משנה לפי מי אתה הולך.
אפשר לדון, אפשר להתעניין. הלכה למעשה - זה בד"כ לא המקום.(אא"כ אלו באמת שאלות של זיל קרי בי רב)
והתשובה שלכו"ע אין מחתך באוכלין.
אם כי אם הוא ספרדי...
במיוחד בעניין הזה שהשש"כ מחמיר.(וספרדים מקלים)
אני בוגר ישיבה וב"ה נשוי + ילד
מאז ומתמיד היה לי קושי בקביעת עיתים לתורה.
הייתי מקנא באלה שפותחים ספר בדרכים ויושבים ולומדים בחופשים ובכל עת.
התחלתי לא מעט קביעויות - דף יומי, גמרא, משנה יומית וכו' וכו' ואף פעם לא התמדתי בזה לאורך זמן.
העניין הוא שכשאני שומע איזה שיעור יפה או צולל לתוך סוגיה או רואה מישהו לומד, לבי מתמלא ערגה וכמיהה לתורה.
אבל אני לא מצליח להביא את עצמי לשבת ללמוד, אפילו משהו קצר.
אני אדם שנחשב 'דוס', אבל אני מרגיש צבוע. איך זה שאני לא לומד?
אפילו שניים מקרא אני לא מצליח לסיים ברוב מוחלט של הפעמים.
אשמח לעצות ותובנות בנושא, בפרט מכאלה שהתמודדו כמוני.
אשמח הן לרעיונות במה כן אוכל להתמיד, וכן לעצות ותובנות איך להתמיד.
תודה
זה גם תלוי מאוד בך, יש כאלו שלומדים טוב אם יש איזו מטרה (לסיים ספר וכד') יש כאלו שלומדים טוב לפני נושאים שמעניינים אותם...
המון בהצלחה, זה באמת קשה.
אלו העצות הטובות ביותר שאני מכיר. מכיר את הספר חוסן יהושע של הרב יהושע העליר? אם לא ממולץ לעבור עליו, הוא קצר ומלא בעצות.
אודה ואתוודה שאני בעצמי די כמוך והתקופה האחרונה מאוד הקשתה עלי - צריך הרבה חוזק וגבורה. עלה והצלח!!
לא מכיר את הספר. אסתכל.
אני חושבת העיקר זה שיהיה לך משהוא קבוע ובעד שום דבר בעולם לא יבטל אותך,
מאוד חשוב משהוא קבוע לעתים בתורה ועם הזמן תתקדם הלאה בהצלחה לך.
אני חושב שהבעיה הזאת הקצינה אצל כולנו כעת במשבר הקורונה, לא פשוט ללמוד בבית יש יותר מדיי הסחות דעת.
הטריק הוא לא לחשוב "וואי הייתי רוצה ללמוד ..." פשוט לעשות לא לחשוב
וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות עכשיו!
ואם לא אז מאיפה?
רמבם הלכות תרומות פרק א- "והננסים שבים, רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי סמנום ועד נחל מצרים, מן החוט ולפנים, ארץ ישראל; ומן החוט ולחוץ, חוצה לארץ."
אבל בכל מקרה, לא פוסקים כרבי יהודה.
ואתה בטוח לגבי האסדה? התרשמתי שזה די גבולי, ואולי תלוי בזיהויים השונים בצפון ובדרום.
ולגבי רבי יהודה- אני לא חושב שמיהו פוסק כמוהו בכלל.
רק שיש יותר דעות להקל.
ונקודת ההנחה שצריך למצוא הקלות - שגויה. צריך למצוא סיבה למה לחייב ולהטיל סטטוס הלכתי של ברכות (לבטלה) על מקום שמעולם לא היה בסטטוס כזה
כי ברור לנו זמני החגים ואין עניין של שביתת יום נוסף. כך שיוט שני זה רק ספק ברכות
יהודים אורתודוקסים הולכים לפי הכללים שלה, גם כשאילת נכבשה נשאלו שאלות, חבדניקים באילת עדיין שומרים יו"ט שני שם.
ולגבי הלכה צריך לשאול פוסק
כאן רק מעלים סברות
הסברות שלי הלכתיות
לחייב מקום חדש זה לחייב בברכות שאולי לבטלה
ולמען האמת האסדה כבר לא מקום חדש כל כך, ועד כמה שידוע לי אין שם רבנות מקומית, מרא דאתרא או בית חבד.
שבועיים באסדה ושבועיים חוזרים לארץ.
אנשים גרים שם.
"בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני בישוב, אפילו דעתו לחזור.
וכל זמן שלא הגיע לישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן"
מניח שאותה שאלה נשאלה על חיילים בצוללות
ואם כך, לכאורה אין להם דין יו"ט שני מצד עצמם, וגם אין להם דין של חומרי מקום שהגיעו אליו, כי אין שם אנשים אחרים שמחוייבים ביו"ט שני.
דין חומרי מקום שהלך לשם, הוא מפני שהוא נוהג אחרת מאנשי המקום.
לא יודע לגבי יהודים אבל ההנהלה שם וכן טכנאים רבים לא מארץ ישראל.
מה המקסימום זמן שאדם צריך להשקיע על לימוד מוסר ביום,
'תנועת המוסר' תמיד אמרה כמה שיותר אפילו שעתיים-שלוש,
כיום אני שומע שהדבר נע בין 15 שעה ל30 שעה
רק כחצי שעה ביום ללימוד מוסר.
כך כתוב בכרוז שפירסם הרב יחיאל מיכל עפשטיין בעל ערוך השולחן בתמיכה בישיבת נובהרדוק, וז"ל: "... אנו מכירים ויודעים את הת"ח הלומדים בערים האלה: נוואהרדוק, לידא, לובטש, זעטיל, דווינסק ושאוויל כי רובם ככולם המה גדולי תורה ועומדים על המשמר ללמוד ש"ס ופוסקים בשקידה גדולה ונפלאה ובעיון נמרץ. רק כחצי שעה קודם תפילת מעריב ילמדו גם כן איזה ספרי מוסר אשר יסדום אבות עולם חסידים ראשונים..."
הכרוז מופיע בערוך השולחן בהוצאת עוז והדר, ח"א, בפרקי תולדות.
לא חשבתי על זהטיפות של אור(שאר הישיבות ברשימה הן ישיבות מוסר?.. איפה קלם וסלבודקה?)
גם בהם היו חבורות של תלמידים שלמדו.
התכוונתי לעייל, שגם אם נובהרדוק שינתה את סדריה לאחר פטירת ערוך השולחן. אך עדיין הוא מלמד אותנו על שיטת המוסר של ישיבות המוסר. כלומר מן הסתם זה מה שהיה בקלם וסלבודקא.
שהסיפורים הקיצוניים על נובהרדוק מייצגים זרם אחד, בתקופה מצומצמת ובנסיבות חריגות, שעורר הרבה התנגדות.
ולכן, אם רוצים לקחת מתנועת המוסר מודל לחיקוי, מסתבר לא לקחת דווקא את נובהרדוק בתקופה האמורה.
למדתי השבת את פרק י' בתהלים - עם רש"י ומצודות.
ודוד המלך שם טוען כלפי הקב"ה, שצריך לשבור את כוחם של הרשעים, שזה גורם לכשרים להרשיע
והם הוא ישבור את כוחם, לא יהיה עוד רוע אצל הכשרים.
וכך זה כתוב בפנים "שבר זרוע רשע, ורע תדרוש רשעו בל תמצא"
רש"י
"שבור זרוע" - של עמלק הרשע
"ורע תדרוש רשעו בל תמצא" - פושעי ישראל כשרואין את הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע. אבל משתשבר את זרוע הרשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו.
ויש עוד הרבה טענות כאלה בתורה, גם ממשה רבינו ועוד..
ואני רציתי לשאול, מה התועלת בטענות האלה?
הקב"ה יודע הכל גם ככה והוא תמיד מקפיד שהבחירה תהיה שווה.
אז אם הוא החליט לעשות את זה - כנראה שזה מה שהוא רואה לנכון. ולא גילו לו משהו חדש
ואם לדעתו הבחירה הפכה לקשה מידי בעקבות כך - הוא כבר יפסיק לבד. לא כך??
אשמח לתשובותיכם המלומדות
וחלק מהתפיסה זאת תפילה, התבוננות, איפשור
אז דוד המלך עושה זאת בשם כולם כנציג האנושות
כשהוא בתוכו סודק את עקרונות הרשעה, אז היא נסדקת בעולם כולו
אבל הוא לא יכול להפסיק כל עוד יש תשתית לרשעה ורוע בתוך בני אדם
[אא"כ יעשה מבול והרס ואין עניין במבול נוסף]
בזה שדוד המלך מבקש מתפלל מתבונן מאפשר בתוכו מציאות, הוא גורם למציאות חדשה להתממש בעולם כולו
אבל כל אחד יכול לטעון בתפילה, לא רק דוד המלך.
ומה לגבי שאר הטענות? לא רק על רשעים...
אגב, זה לא התממש בסוף, עדיין רשעים מצליחים.
וצריך לטעון
כטענה הידועה "למה נתת לי רחם ללדת וכו"
כנראה התממש משהו בכל זאת. עמלק נעלם וגם הרוע נחלש
אם אני מבין נכון,
הקב"ה יודע שהמצב הנוכחי לא תקין, אבל זה ההכרח כרגע, כי אנשים לא מתנגדים - משמע לא ממש אכפת להם..
ואתה אומר שרק מתי שהאדם טוען נגד המצב הקיים, אז הוא מכין בעצמו כלים לשינוי המציאות
השכינה 'סובלת' שאיננה מופיעה בפועל כתוצאה מחטאים
כמעט שבת שלום לכולם
רציתי לשאול האם באופן טכני יכול להיות אדם נביא היום(לא שוטה)?
ברור לי שחז"ל אומרים שמאז שחרב הבית אין נבואה והיא נתנה לשוטים
אני שואל כיוון שהרמב"ם באגרת תימן אמר שמשנה מסוימת תחזור הנבואה לעם ישראל
וגם בימנו חתמו המון חכמים שהרבי מלובביץ' היה נביא.
תחיית הנבואה בדורנו - מוסדות אריאל
אני קרוב לודאי שמרן הרב קיבל נבואות, ואולי גם הנזיר.
דווקא לגבי הרה"ק מליובאוויטש אני פחות קונה את זה. ואכמ"ל.
יכול להיות שמדובר ברוח הקודש
מה גורם לך לחשוב שמדובר דווקא בנבואה
ואיך זה מסתדר עם מה שחז"ל אומרים שמאז שחרב הבית..?
נביא צ"ל גיבור ועשיר? - בית המדרש
וגם הקישור הנ"ל.
ומשחרב הבית בטל, ובעת שמתנוצץ אור הגאולה, ומתקוממת תחיית האומה בארצה - יכול הוא לשוב.
עי' שו"ת הרשב"א א' תקמ"ח,
גם בדברי יציב יש קטע משעשע שהוא מסביר למה למרות שהגאולה לא באה בתשל"ו, אעפ"כ ישנו חיוב להאמין בדברי הצדיקים.
בפועל - לא (עפר אני תחת רגליהם של הרב קוק והרב הנזיר, אך תינח גיבור, לא זכור לי שהיו עשירים...). לגבי ה"המון חכמים" - שטויות ואכמ"ל.
והרב רומז, רמזים בעובי פיל, שקיבל נבואות.
ועל חיפושי הנזיר אין צורך להאריך.....
בכל מקרה ברגע שלא מתקיים "ובודקין אותו פעמים הרבה ", זו שאלה היפותטית וחסרת משמעות.
אם זה גורם לך או לחבדי"ם הכרוכים בשלהם הרגשה טובה - אז בשמחה, אין נפק"מ.
כיוון שהרמב"ם והר"ן כבר פירשו זאת בא"א, לגבי שאר הדברים גם לי זכור כך, אך אני לא בקיא ברב קוק כדי שאתווכח ע"ז.
מה שבטוח - זה לא משנה.
הרב כותב על קול המפעם בתוכו, והוא אכן חושש שהגיע למדרגה שפלה - שמקבל נבואת שקר. אבל ברור לקורא שהיה ברור לרב שזו הופעת נבואה, אמיתי או שקרית.
ולהאמין שאכן כה שפל היה, מה אעשה, אינני מאמין. נשארה לי אופציה אחת.
ולא, חמדת, אל תגחיך, זה לא שום "הרגשה טובה", זה פשוט קריאה ישרה בדברי הרב ונתינת אמון. זה לא שעכשיו כיף לי שאני עף על עצמי שהרב'שלי היה נביא..
עוד צריך שתדע, כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק, לא יאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בוריה ונתברר לו היותו מתנבא ממנו ית׳ וכמש״ל. ומי שהגיע לזה לא ישאר לו ספק בנבואתו כלל, ולא יפול בו טעות בנבואתו. אמנם על דרך הרחבה יתואר בתואר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות והגיע לו גילוי חוץ לגדר האנושי. ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה, אינו עדיין בטוח בענינו ואפשר לו שיכשל, וכענין נביאי אחאב שנבאר לפנים בס״ד. ואמנם היודעים דרכי הנבואה על בורים, יודעים כל זה על נכון, יודעים המכשולות האלה שאפשר שימצאו, ומכירים סימניהם והדרך לינצל מהם עד הגיע אל אמתת הנבואה. ואלה היו מלמדים את התלמידים כמש״ל, וממלטים אותם מן הטעויות ומעמידים אותם על האמת:
לא כתוב שאין נבואה
כתוב שהסתלקה ותחזור.
דיוק קטן ומשמעותי
(משיחת הרבי מליבאוויטש פרשת שופטים תשנ"א)
)כיון שהרמב"ם מביא זאת בספר "הלכות הלכות"[74] (ובאריכות גדולה), ועם ההקדמה שזהו "מיסודי הדת" – מובן, שזוהי הלכה הנוגעת לבנ"י בכל הדורות. והגם שאמרו חז"ל[75] "משמתו נביאים האחרונים חגי וזכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" – דובר פעם[76] הפירוש בזה שהיא לא נתבטלה לגמרי (אלא "נסתלקה", אבל לא "בטלה" או "פסקה"[77]), וכדמוכח מזה שגם אח"כ מצינו השראת רוח הקודש אצל כמה וכמה[78] (וכמובן גם מזה שבספרו הלכות – בין כל התנאים בנוגע לנבואה – אין הרמב"ם מביא שום תנאים בנוגע לזמן הנבואה, משמתו נביאים האחרונים[79]).
ויתירה מזה: הרמב"ם כותב באגרת תימן[80], שבשנה מסויימת (כפי שמחשב שם) "תחזור הנבואה לישראל", "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (שנאמר[81] ונבאו בניכם ובנותיכם וגו')".
[74]הקדמת הרמב"ם לספר היד.
[75]יומא ט, ב. סוטה מח, ב. תוספתא שם פי"ג, ד. סנהדרין יא, א.
[76]לקו"ש חי"ד ע' 72 ואילך.
[77]כהלשון בגמ' סוטה שם בנוגע לכמה דברים שבטלו.
[78]ראה שערי קדושה (להרח"ו) שער ג פרק ז. פרקי גילוים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. וש"נ. וראה גם לקו"ש שם ע' 73.
[79]ראה לקו"ש שם ובהערה 25.
[80]פרק ג.
[81]יואל ג, א.
תודה
עבר אירוע מוחי.
זלמן נחמיה בן פריידל. לרפו"ש.
הקדישו לימוד ומצוות לזכותו.
והן קל כביר ולא ימאס.
כי אתה לא אמור לסמוך על הראיות שלהם, וכן לחפש קושיות בעצמך...
ואני אומר את זה כאחד שבד"כ לא אוהב ללמוד בחברותא.
תלויה מאחוריו." (מסכת יומא, דף כ"ב, ב').
מישהו יכול להסביר לי מה הטעם לקביעה זאת?
האם אותו פרנס יכול להמשיך לאגור שרצים תוך כדי מילוי תפקידו או שהוא צריך לעשות תשובה?
דוגמת רש"י שם.
ב"ה אני בתהליך של התחזקות (אני באה מבית דתי ומעולם לא יצאתי בשאלה) וב"ה אני רוצה להאריך את החצאית.
אבל פתאום עלתה לי מחשבה כזאת "למה יש בנות אם חצאיות ארוכות יותר וכאלה עם יותר קצרות? הרי ההלכה אחידה! מה בעצם יועיל לי להאריך את החצאית ב 5 סנטימטר (לא מדברת על חרדיות)" זה בגלל שאני מחפשת ביטוי מבחוץ להתחזקות שלי? בקיצור למה?
אני ממש אשמח לתשובות
ניפגש בירושליים!
אני זמנית כאןהוא הרצה לפננו כאן בבית הכנסת. באותה עת חגגתי בר מצווה לבני הבכור.
שאלתי אותו אם מותר לי להפגין גאווה כאשר בני קורא בתורה בבית הכנסת.
תשובתו היתה כמובן, בתנאי שאתה מפגין את אותה גאווה כאשר בנו של מישהו אחר קורא בתורה.
יהי זכרו ברוך.
להסביר את העיקרון, לא את הפרטים (לא רוצה להכביד).
ה,ו: עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה.
אז הרמב"ם אומר שכל הדברים תוכננו כבר בשעת יצירתם, לדוגמא כבר ביום השני ה' אמר לים סוף שיבקע לבנ''י ביציאתם ממצרים, וכן בשאר הברואים. אבל אלו העשרה שכאן הם יוצאי דופן בכך שהם תוכננו רק בבין השמשות. אבל הוא לא מסביר מה זה אומר, מה מיוחד בזה, מאי בייניהו.
שנים אני לא מבין, אשמח להסבר, תודה!
ולא כ''כ ברור על מה מוסבים דבריך
השאלה מה ההבדל בין אלו העשרה לבין שאר הניסים.
זה לשון הרמב"ם שם: "שיום שני בהחלק המים, הושם בטבע שיחלק ים סוף למשה והירדן ליהושע וכן לאליהו וכן לאלישע.
ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בזמן פלוני בדבר יהושע אליו.
וכן שאר הנפלאות מלבד אלו העשרה שהושמו בטבעי הדברים ההם בין השמשות"
אני דווקא יודע שיש מעשה על הבעל שם טוב שמוכיח הפוך..
כשהם הלכו במקום בלי מים והתלמיד היה צמא מאד,
הבעל שם טוב אמר לו שיתחזק באמונה שהקב"ה כבר צפה את מה שיקרה וכבר הכין לו ישועה (ואז הגיע אחד עם מים שבדיוק השר שלח אותו סתם להביא מים מרחוק)
ובכל זאת, הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית... ואין סתירה.
על הגישה שכתבת לא שמעתי אף פעם.. לא שאני בקיא אבל לומד חסידות.
אשמח לדעת מי אומר את זה.
אני שמעתי על ההבנתה הזאת מעט מתורת החסידות ובעיקר מחוצה לה,
על פי מה שהבנתי מרבי (חוסיד בהחלט) זה כפי שכתב מבקש אמונה בסוף,
שמחדש בכל יום אבל אין חידוש,
כלומר הוא מחייה ובורא את מה שכבר היה.
- סידורים אחרונים. יש את העיקר של כל ששת הימים, ויש את ה"לסגור פינות קטנות", כמו לפני שבת שאתה מסדר דברים קטנים אחרונים. ולכבוד שבת, ז"א פינות שחשובות לעולם לתיקונו וכו'
- כעת מאיר לי: לאחר חטא הדעת שהיה בצהרי היום וכבר גורשו מגן עדן וכו, אז כעת כביכול הוצרך לברוא דברים למציאות של החטא שהולכת להיות במשך הזמן , מציאות של דיעבד של דברים שלא היו נצרכים קודם... מה דעתכם?
הרי כל המהלך של מצרים והמדבר הם גילגול של חטאים, וחטא בלעם, וחטא דור המבול (הקשת שאחרי המבול) ואפילו הלוחות שהרי אם לא היתה גלות וחטא היו כולם נביאים וכו. רק השמיר לא מסתדר לי כעת
והפירוש לכאורה קשה, הרי קריעת ים סוף תוכננה ביום שני, סימן שה' כבר ידע שיהיה חטא אדם הראשון כבר אז, ולא 'התחדש' לו משהו בצהרי היום
ובשביל לחלוק על מישהו כמו הרמב"ם צריך ביסוס טוב טוב...
וגם פי האתון, זו בריאה חדשה שחיה תדע לדבר
וזה קשיא על הפירוש
באילן אחר, ואז הוא השתחרר והשטן סיבך אותו שוב וכו'....
קשה...
כולל השטן... זה כח פנימי מסבך. מלשון סטיה
איל עם הפרעה
האיל בכל מקרה נברא היום... היום יום שישי... יום יצירת הבהמות. זהה פשוט קרה בסוף היום סמוך למקרים האחר שהם נס גמור
תכנון מראש לעולם של חטא. כאפשרות ולא הכרח
היתה צריכה להיות מתוכננת בסוף יום שישי
זאת בששת ימי בראשית, אלא אלפי שנים אחכ. אלו דברים רוחניים ולא היסטוריים. אין לחזל פרוטוקול של מחשבות הבריאה...
מור ולבונההמיינסטרים ההלכתי הוא שזה לא צנוע, (אם כי מכנסיים רחבים עדיפים על סוגים מסויימים של חצאיות..). זה לא תלוי ככ במקורות אלא בסברה.
כמדומני בין הרב עובדיה לרב וואזנר
לא זוכר אפילו איפה קראתי, אבל יש ספר על הרב עובדיה (של הרב בני לאו?) שאולי שם ראיתי את זה.
אם זכרוני אינו מטעני, למסקנה הרב מעלה שמכנסיים (כמובן שלא צמודים) עדיפים על חצאית מעל הברך.
אל תגיד "שניהם פסולים" ותשווה ל"כשר רבנות".
ולא, אני לא אוכל רבנות.
שזכור לי בריש שו"ת בני בנים (הרב הנקין(האבא\נכד)) [סימן ב' כמדומני] הוא דן במהי צניעות.
מעריכה.מור ולבונהברור שמכנסיים המיוחדים לנשים הם לא בגדר לא ילבש. לא זכור לי שראיתי מי שאומר אחרת, מלבד מי שחי בסביבה שזה באמת לא קיים בה.
ב. שלך שאלה מאוד מעניינת. נראה לי שזאת מחלוקת חרדים - לא חרדים (כולל חרדים ספרדים?), בגדול.
ארץ השוקולדמקלים בעיקר, שברור שגם דעתם דעה חשובה אבל הייתי ממליץ לך לפתוח גם את הדעה המנוגדת ולהתרשם.
