פורום בית המדרש (עמוד 80)

לא משום ארמית. מה גם שבמקור הקדיש היה בלשה"ק ולא בארמית

ההיתר לומר קדיש תתקבל לאחר שיצאו הוא משום שהינו חלק משמו"ע, מה שא"כ קטעי תפילה בארמית כגון הסליחות. ומשום שהותרה הסיבה החמורה שהיא לומר שבש"ק שלא בעשרה, ק"ו דהותר לומר ארמית

לגבי תחילת דבריך - ידוע.

 

לגבי המשפט השני - אולי תביא מקור, אם כי בכל מקרה זה לא היה רלוונטי

 

לגבי סוף דבריך - זה לא קשור לקל וחומר. כל עניין וסיבותיו.

קדיש תתקבל אומרים שלא בעשרה (לדעת הרמ"א כמובן) מכיון שאם התחיל השמו"ע בעשרה מחשיבין לו כאילו כל השמו"ע בעשרה - ואף הקדיש תתקבל בעשרה

ומסיבה זו גם מבחינת חשש המלאכים האמירה תחשב בעשרה

ואינו דומה לסליחות וקל להבין

בקדיש ברגע שהתחילו חזרת הש"ץ בעשרה, התחייבו גם בקדיש שאחרי התפילה ובשחרית, גם בחצי קדיש, קדושא דסדרא ותתקבל וכמו על סיום חזרת הש"ץ עצמה - מבחינת הציבור נחשב כאילו אלו שיצאו נשארו (לרמ"א, בשו"ע לא ברור עד איפה וספרדים ראיתי שמחמירים בזה ולא אמרו גם את הקדישים אלא רק סיימו חזרת הש"ץ), ממילא נחשב כאילו המניין כאן.

לעומ"ז בסליחות, לא שייך לדבר בכלל על 'חיוב' לומר חלק כזה או אחר, ממילא בפשטות זה לא קשור לראיה. אם אין כעת ציבור - לא מבקשים בקדות בארמית.

@חסדי הים פתח פיך ויאירו דבריך

ועל זה דובר, כי אומרים "תתקבל צלותהון" המוסב על התפילה.
זה מה שזכור לי ההבנה אגב אורחא של מרן ב דבריו בהלכות קדיש.

שמסיימים הכל כולל סדר קדושה* והקדיש שאחריה. ועיי"ש במשנ"ב שמסיים הכל עד תתקבל חוץ מקריאת התורה שהוא עניין אחר.

לכאו' לא הזכיר ברכת כהנים (עיי' בשע"ת שם) וי"ג מידות בתחנון - שאינם נוהגים בנוסח אשכנז בחו"ל.

*אפשר טיפה להתלבט, לאיזה סדר קדושה הוא מתייחס, כידוע יש שלא הצריכו מניין לקדושא דסידרא ונהגו שהיחיד אומר בטעמים לצאת מהמחלוקת (וכן ביוצר)

הלבוש אומר שכל חלק בסליחות מקביל לחלק בתפילה, ולכן אומרים בסוף הסליחות קדיש תתקבל.

אז דווקא את הקדיש נראה שיגידו גם אם חלק מהמניין עזב באמצע הסליחות

את המקור הלא ברור.
והחילוק שם הוא שבסליחות 'אין שייכות בין בקשה אחת לחברתה'.

בכל מקרה, מה שהם כותבים שם זה שעד תתקבל אפשר (אם כי אף פעם לא הבנתי איך אפשר שהציבור יגמור את הקטעים בארמית אבל לא את תתקבל ויהיה לך זמן באמצע. אם אתה פלוס מינוס בקצב שלהם, אז תריץ. ואם לא, אז ממה נפשך לא תספיק. ואולי כל הדיון הוא על ספרדים.), ואחרי לא יגיד.

אצלנו בעשרת ימי תשובה יש פיוט שלם באמצע הבקשות בארמית (חוץ מהמכניסי רחמים).
ובערב ראש השנה שלושה 😁

אבל בדרך כלל הפער שאני צובר מאי הטסת ה"עננו" וה"עשה למען" הוא גדול יותר אפילו מהם.

ב"ה
לגבי יג מידות
ראיתי בהתחלה בספר תפארת אבות- שם זה פוסקי מרוקו, אבל גם בעוד כמה מקומות.

והראיה שהוא מביא, וכי אדם ששפתו ארמית לא יכול להתפלל.

מנהגנו גם לומר ביחחיד
ולפני כחודש ראיתי שהרב מזוז מביא גם לומר ביחיד.

בכל אופן הרב עובדיה חלק וכתב שנידרש 10

בקדיש, מובא שאומרים קדיש רק אם יש רוב מניין.
כאן אם הוא היחיד אז לא שייך הנידון לראיה.

תסתכל בהליכות שלמה שם שיש משמעות לשישה.

ותודה על ההפניה.

איפה זה שם? על הסעיף בשלחן ערוך שם?

לא נכנס לי, אנסה שוב בבמשך בלי נדר

קדיש נאמר רק בעשרה.
לגבי מצב שיצאו חלק מהציבור נידרש רוב.

למה לא תרגם כאן אונקלוס ״אמרתא״ כמו למשל בויקרא פרק ה פסוק ו:

 

וְהֵבִ֣יא אֶת־אֲשָׁמ֣וֹ לַיהֹוָ֡ה עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א נְקֵבָ֨ה מִן־הַצֹּ֥אן כִּשְׂבָּ֛ה אֽוֹ־שְׂעִירַ֥ת עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלָ֛יו הַכֹּהֵ֖ן מֵחַטָּאתֽוֹ

 

וְיַיְתֵי יָת אֲשָׁמֵיהּ לִקְדָם יְיָ עַל חוֹבְתֵיהּ דְּחָב נוּקְבָּא מִן עָנָא אִמַּרְתָּא אוֹ צְפִירַת עִזֵּי לְחַטָּתָא וִיכַפַּר עֲלוֹהִי כָּהֲנָא מֵחוֹבְתֵיהּ. 

 

 

?

שבוע טוב

לא נראה לי שאני יודע, אבל אם תכתבי מאיזה ספר זה, אולי זה יעזור

עם פירוש של הרב מרדכי שיינברגר

אם זה בספר, אז יש לי אותו ואעיין שם עוד מעט בלי נדר

תודה על הרצון לעזור(:

בשמחה

מהר"ם שיק, היה הרבה אחרי ה'תומר דבורה', כך שאינו יכול להיות מצוטט בספר עצמו.

"האחד ע"י בריאת שמים וארץ, כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, שעל ידי זה רואין חסד של הקב"ה.

השני ע"י תורתנו הקדושה המלמדת אותנו דרכי ה' וחסדיו.

והשלישי הם נסים של הקב"ה דעשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש.

מכל שלושה דברים הללו יוכל כל אדם ללמוד גדולת וגבורת השי"ת וחסדיו המרובים, וכיוון..."

מאיפה זה?

מהספר מהר"ם שיק על מסכת אבות.....
זה מה שכתוב שם במקום ה-וכו'

שוב תודה

עיין ר"ה י"ט ב' וביצה ו' א'

ההיפקדות בזרע בר קיימא.
אבל אפשר להתפלל על הכל (:

אמרו את זה למיטב זכרוני.
ובוודאי שלא טוב אם לא אומרים את זה. זה סתם גורם לנערים או הסדרניקים לחשוב שהם לא בסדר.

למדתי במקום מאוד חרד"לי בכיתה ז'  ח'.היה לבית ספר הזה כל מיני בעיות ותסבוכות חוץ מזה לכן ברחתי משם בכיתה ט'. אבל מה נגיד על הבחור באתר כיפה?

או את האמת? אמרו שזה אמור לקרות פעם אחת בחיים בהתבגרות או הרבה יותר מזה?

האמת שזו פעם ראשונה שאני שומע שזה אמור לקרות רק פעם אחת.
אותי לימדו שזה טבעי.

הגוף לא מייצר כל הזמן עד למצב שצריך להיפטר מעודפים.
זה לא המחזור החודשי של נשים, ולא פסולת שצריך להיפטר ממנה....

זה קורה מידי פעם.

בויקיפדיה מציגים מידע את התדירות הממוצעת:

קרי לילה שכיח בעיקר בגיל ההתבגרות ואצל צעירים, אך יכול להופיע בכל גיל. על פי דוחות קינסי, 83% מהגברים האמריקנים חווים קרי לילה לפחות פעם אחת בחייהם ואצל 13% מהמתבגרים פליטת הזרע הראשונה מתרחשת בשינה. התדירות יורדת מ-0.36 פעמים בשבוע בממוצע בגיל 15 ל-0.18 פעמים בגיל 40.

אבל הוא בנוי לקיים יחסים באופן תדיר בבגרות

הוצאת הזרע היא חלק מחטא הדעת

אין קשר בין יצור זרע לבין קיום יחסים

יחסים אינם מחייבים הוצאה וטומאה

 

ויקרא יד יח:

וְאִשָּׁ֕ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב אִ֛ישׁ אֹתָ֖הּ שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְרָחֲצ֣וּ בַמַּ֔יִם וְטָמְא֖וּ עַד־הָעָֽרֶב

 

יש מצב אידאלי בלי שכבת זרע ובלי טומאה

 

התחום ידוע כיום יותר במזרח 

 

אפשר לפנות בפרטי

 

 

ומערבב בין תורת אמת שלנו, לתורות שמקורם בע"ז.

ע"פ מה ששמעתי מהרב בורשטין (ורבנים אחרים) בחור שאינו גורם לזרע לצאת באופן מכוון - זה יגיע בקרי לילה פעם בכמה זמן.

כמו בכל דבר אחר - 'אונס רחמנא פטריה'. האיסור הוא לגרום לזה או לזרז את זה, בין באופן פיזי ובין ע"י הרהורים רעים, העסקת המח בדברים לא צנועים וכד'. אבל מה שבא מטבע הגוף - אינו איסור.'

יש מיעוט מצוי שבגיל ההתבגרות רואים בתדירות מאוד גבוהה מסיבה רפואית בלי שום הרהור. אבל לרוב זה לא אמור לקרות. יש הרבה שזה לא קרה להם מעולם.

אני מסתמך על רבנים חשובים שעוסקו ועוסקים בנושא מכל צדדיו, בהתייעצות ען אנשי מקצוע ובראשם הרב מנחם בורשטין שליט"א

הערתי במקום אחד, שגם כשהעידו על צדיקים גדולים ששמרו ברית או 'לא פגמו', אין זה אומר שלא ראו באונס בשינה - אלא שלא הביאו את עצמם לכך בשום דרך שהיא.

לוקח לזרע להיות 'מוכן' 72 יום.
המוכן הולך ל'מחסנים'.
כשחדש מגיע והמחסן מלא - הישן יוצא .
זה הטבע.
מי שאומר אחרת שילך ללמוד.

@חסדי הים

באמצע אם נזכר שכבר התפלל ערבית, אז ברור שיצטרך להפסיק במקרה שהבאת, כי הרי חצי מתפילתו חובה וחצי נדבה, וכמו שהביאו הראשונים (התוספות רא"ש בשם הגאונים) את הטעם הזה על המקרה הפשוט שלא חוזר והמתפלל.

לגבי שאר הראשונים (הראב"ד ורבינו מנוח) אז נראה ודאי שהכוונה איזו תפילה הוא מתכוון שהיא משפיעה. הרי אדם במקרה שהבאת חייב להתפלל עכשיו מנחה, רק בתורת תשלומין, אז נראה שמשנה הכוונה, ואם התחיל בכוונת מנחה לא יוכל לסיים בכוונת ערבית

עיין עוד מג"א ק"ח, ב

במקרה שהצגתי זה לא חצי חובה וחצי נדבה, אלא הכל לשם חובה, רק 2 תפילות שונות. לא מצאתי בדבריך ראיה לאחד הצדדים.

לא צריך להפסיק באמצע.
אז במקרה שהצגת מנחה זה חצי חובה וערבית חצי נדבה.

כגון שחרית ומנחה

אבל בגמרא משמע בסוגיא של תפילת תשלומין שלא צריך כוונה מיוחדת כדי להחשיב תפילה כאחת התפילות, רק אם כן הוא עושה מעשה שמוכיח על התפילה כגון שאומר 'אתה חוננתנו' או לא אומר את זה.

ה'מגן אברהם' שהפניתי אליו מביא שיש אפשרות שאם אמרת 'אשרי' לפני התפילה (ולא שאר המזמורים), אז עשית מעשה שמוכיח שזו תפילת מנחה.

שם הבעיה אחרת, שהחליף בין התפילה הרגילה לתשלומין, וא"א תשלומין לפני הרגילה.

כאן השאלה היא אחרת.

 

אפשר לשאול יותר פשוט- מי שחשב שעדיין בוקר והתפלל את כל התפילה לשם שחרית, ןאחכ גילה שצהרים- האם זה עלה לו לשם מנחה?

עלתה לו" כראשונה על אף שהשניייה צריכה להיות תשלומין.

בגלל שראשונה לא עלתה לו אז ממילא השנייה היא ראשונה, ולכן עולה לשם ערבית..

 

סוף דבר, טרם נמצאה הכרעה לשאלה הפותחת

במחשבתו שהראשונה היא תפילת התשלומים-מנחה והשניה היא תפילת ערבית, ולכן הוא מוסיף 'אתה חוננתנו' בשניה.
בגמרא משמע שאם הוא לא היה מוסיף בשניה 'אתה חוננתנו' שהוא מעשה שמוכיח, לא היה משנה עצם כוונתו שהוא מתבלבל בין התפילות.
אז אותו דבר כאן, זה לא משנה שהוא חושב שעכשיו שחרית.
גם לפי דעת הב"י וחלק מהאחרונים שבתשלומין שאם הוא היפך בכוונתו, בלי מעשה שמוכיח, הוא לא יוצא ידי חובתו. זה לא בגלל שהתכוון להתפלל תפילה אחרת, אלא זה בגלל הדין שתשלומים צריך להיות אחרי התפילה הרגילה (עיין משנה ברורה ק"ח ס"ק ז'), אבל פה אין אפשרות אחרת להתפלל כי זה זמן מנחה, אז לא משנה מה כוונתו.

שווה לבדוק אם יש

 

המ

תלוי איך זה אצלך

במידה וזה כמו אצלנו,

אם זה גמרא שתלמד בה עיון בזמן אלול בלבד, לא נראלי ששוה לקנות ממש גמרא אלא להביא את הגמרא מהבית

ואת מה שלומדים בסדר צהרים באלול בבקיאות בזמן אלול+זמן קיץ ובעיון בזמן קיץ שווה לקנות עוז והדר המורחב.

 

קנייה מרוכזת כבר היתה.

אני מדבר על ב"ק ולא גיטין כלומר ההיא של זמן חורף ובקיאות אלול.

הכוונה לזאת שנראית כך?

 

שכוייח על העזרה.

אשמח ליתר פירוט בלמה דוקא זאת?

אבל בגדול

החום זה פשוט אם אתה קונה את כל הש"ס הם עשו את זה ככה

האדום זה בבודדים

כי באתר זה תחת קטגוריות שונות...

אם תרצה בודד זה בצבע כחול - לא מורחב

אדום - מורחב

היי ככה זה אצלנו

למדו גיטין קיץ, עכשיו אלול רק עיון

ובבקיאות ובחורף לומדים ב"ק

מה יש באדומה שאין באחרות?

מחיר נורמלי, שאני יכול למצוא בחנויות?

כל ההפניות וההערות?

ואם כן אז כאדם סקרן זה נורא יציק לי...

זה לא 'מציק', זה חלק מהלימוד. גם רש"י יש על כל 2 שורות ואפילו יותר.. מה שצריך לראות, רואים

כלומר לא משנה כמעט כלום.

אני לא מבין.

אבל לפחות שיהיה לך, מחלקן אתה בטח תוכל להפיק תועלת.

תוס ראש שאנץ וכו - אם יש על המסכת

ערוך

קובץ מפרשים על מהרשא

ציטוטים של הרמבם והשו"ע שמפנה עליהם בעין משפט נר מצוה

אשמח לשמוע...

אמנם לא הצלחתי למצוא ב''ק בהוצאה הזאת (אשמח אם מישהו שיודע איפה אפשר להשיג יגיב)ץ

טל מן החדש מסודר יפה, ההגהות נמצאות בפנים 

מה יש בו שאין שם ולהיפך?

מה כמות ההגהות? וילנא חדש עוז והדר או באמצע?

 

ההגהות אינן בהערות (אם כי לעיתים ישן הגהות במסורת הש''ס) אלא בפנים, כלומר - הגמרא מוגהת בתוך הדף עצמו. הדיבורים ברש''י מחולקים לפי כתה''י והדפוסים הישנים כך שהוא מובן יותר לעיתים. כמו כן, יש הדגשות ברש''ים ארוכים של מילים שרש''י מפרש מהגמרא (יש את זה גם ברשב''ם בב''ב, וזה עוזר שם מאוד) בקידושין ראיתי שיש בו ר''ח, שאין בשאר הדפוסים וכן בעוז והדר. אמנם, אין שם את הערוך, את ספר הישר ואת עין משפט נר מצווה המלא.

כמות ההגהות - לעיתים יותר מעוז והדר ולעיתים פחות, (בתוך הדף מגיהים גם החסרות והיתרות לפי הכתיב הנכון במקורות). כמובן, הרבה יותר הגהות מוילנא החדש...

נגד להכניס את ההגהה לגוף הטקסט עצמו

המהרש''א יוצא על מדפיסים שמכניסים הגהות של פרשנים או מגיהים בניגוד לנוסחים ישנים. בטל-מן החדש מחזירים את הנוסח לפי כת''י ודפוסים ישנים (כמו דפוס וינציאה, כת''י מינכן וכד')ף ולענ''ד לא לזה התייחס המהרש''א

על אף שאני מאד אוהב טלמן (הישן), טלמן החדש עם ההגהות בפנים הוא בעייתי.

 

באותה שנה שהיה לי טלמן החדש שמעתי שיעור שהשתמש בין השאר בהערה על ניסוח מסוים של רש"י, ובגממרא שלי פשוט זה לא היה קיים. כי מישהו תיקן. ב"ספר המפתח" יש התייחסות למפרשים שדנו בניסוח הזה, אבל טלמן החליטו שזאת שפוט שגיאת דפוס ושינו, בלי לציין כלום

 

מהר מאד החלפתי לטלמן ישן (ממש ישן...)

עוז והדר שינו מספור של דפים ברי"ף ובמרדכי, ככה שזה יכול לשגע לומדי עיון.

 

לכן אני ממליץ על וילנא החדש אם רוצים ש"ס מכובד, ואם רוצים ש"ס זול אז ארץ ישראל הוא חמוד, או ליצור סט של מאורות הדף היומי.

החום זה ש"ס חתנים(בלי הוספות חוץ מהרגילות, רי"ף, ר"ן וכו').
בעוז והדר יש בנוסף לשאר ההוצאות יש 'הגהות וציונים' דהיינו חילופי נוסחאות ובסוף יש 'מובאות התוס'' שזה הבאת דברי סוג' הגמ' שהתוס' מציין אליהם.

רוב הביינישים משתמשים בעוז והדר גם בגלל השינויי נוסחאות וגם בגלל שהר"ן על הרי"ף אצלו יותר מסודר.
אני אישית מעדיף את הוילנא החדש המורחב כי לפעמים עוז והדר משנים בתוך הגמ'(אמנם זה מקומות בודדים) וגם כי יש להם בנוסף חי' הרמב"ן שאין בעוז והדר.
חוץ מזה שלפעמים הכריכה של 'עוז והדר' דפוקה(כל מה שנדפס לאחר תשע"ו).

בטלמן המורחב אין הרבה דברים שיש בהרחבות של ההוצאות האחרות אבל יש לו 'אוצר האחרונים' שזה ליקוטים רבים של אחרונים(שבדר"כ נלמדים אבל צריך לחפש, כמו שב שמעתתא וכו') על הגמ'.
מעט מאוד ביינישים משתמשים בו.

בהצלחה רבה!

וכשמחפשים פסוק בגמ' קל למצוא לפי השורה בתורה אור...

רוב הבחורים היום קונים עוז והדר.

1. וילנא החדש הוא הכי יפה לדעתי. (היתרון שלו על עוז והדר, שעוז והדר שינו את הדפים של הרי"ף)

2. ארץ ישראל הכי זול.

 

יש חנות אינטרנטית בשם אוצר הספרים שאני הרגשתי שקניות מהם היו מוצלחות.

ובצומת בר אילן ראיתי פלני מספר חודשים חנות שמוכרת ש"ס קטן וילנא החדש בסביבות 100-150 ש"ח.

ממליץ בחום על גמרא הלכה ברורה, מובאים שם הפוסקים המרכזיים בסוגיות שעולות מהדף. הרב קוק בעצמו סידר את ההלכה ברורה בזמן שהוא היה יכול לכתוב ספרים בעיון על כל הש"ס, מה שמראה על החשיבות הגדולה שהוא ייחס לזה. הים מכון "הלכה ברורה" ממשיך את דרכו עם הלכה ברורה על הדף, ובירור הלכה שבעצם מתמצת את העיונים המרכזיים בראשונים על הסוגיא בצורה בהירה. בראש מכון הלכה ברורה עומד הרב אריה שטרן - הרב הראשי לירושלים. מנסיון שלי - אחרי כמה חודשים עם הלכה ברורה גיליתי שזה הרבה פעמים עוזר להבין פשט, ומאוד עוזר בעיון. בהצלחה!

אני גם חושב שהלכה ברורה הוא הטוב ביותר ללימוד עיון.

הרבה פעמים הצצה קלה ברמב"ם מראה איך הוא הבין את הפשט בגמרא.

 

במהדורות החדשות הדפיסו את הלכה ברורה על גבי ש"ס וילנא החדש.

התורה מקבילה בין ערלת לב לקשיות עורף.

באופן פשוט אני מבין את קשיות עורף כאחד שהולך ראש בקיר ולא מוכן להסתובב ולשים לב שהוא טועה.

כנ"ל ערלת לב, אדם שלא שם לב מה קורה  מסביבו, וממשיך להתנהל כרגיל גם כשהמציאות טופחת על פניו, הוא ערל לב.

לא זוכר איפה בש"ס כרגע.

אבל נראה לי שאתה צודק שהשורש ש.ב.ב בארמית מקבילה לשורש ש.כ.נ בעברית.
אך יתכן שגם שכין בארמית הוא תרגום טוב

ושכינתיה זה (רק) שכינתו (כלומר מוסב רק ביחס לשכינת ה׳)

יתכן ואני טועה.
אשתדל לחפש בשבת בלי נדר

אשה שהיתה בשכונתו ככה אני זוכר

״וחדא פרה הויא ליה והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה״ (בבלי שבת נד ע״ב). 

 

לא רלוונטי לענייינו כי זה כאמור בעברית. אבל תודה. 

וגיליתי שבעוד שבארמית ״הבבלית״ המקבילה של השורש ש.כ.נ היא ש.ב.ב בארמית ״הארץ ישראלית״ המקבילה היא מ.ג.ר

 

את המילים ״שכני הרעים״ מהפסוק מירמיהו יב יד:

 

״כֹּה אָמַר יְהוָה עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם״ מתרגם התרגום יונתן: ״מגיריא בישיא״. 

 

בירושלמי יומא פ״ח ה״ה מסופר: ״חד נפתיי הוה מגיריה (שכנו) דר׳ יונה נופלת דליקתא במגירותיה (בשכונתו) דר׳ יונה...״ 

 

 

ומצאתי עוד הפניה למדרש ויקרא רבה אבל אין לי אותו תחת ידי. 

 

בכל מקרה נראה לי שאכן מה שכתוב בויקימילון הוא טעות. 

במשמעות של אנשים שכנים זה אכן ש.ב.ב
אבל במשמעות של הפועל 'לשכון', זה ש.כ.נ
למשל "ובין כתפיו שכן" או 'שכינה' (במשמעות של כבוד ה') וכו'

בין רש"י לתוס' בין השאר. הדעה המסתברת היא שישנן הלכות מחודשות ולא כולם עברו במסורת.

יש ספר מצוין של הרב שמואל אריאל "נטע בתוכנו", אתה מוזמן לעיין בו.

בכל אופן, מומלץ מאוד לעיין בהקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם, שהוא בין הראשונים היחידים שכתבו על כך בצורה מסודרת. את המקבילה תוכל למצוא במשנה תורה, הל' סנהדרין, אחד הפרקים הראשונים לזכרוני.

שיטת הרמב"ם באופן כללי:
לא כל ההלכות נתנו למשה מסיני.
מחלוקת יכולה ליפול רק בדבר שלא קיבלנו ממשה.
יש דיני דאורייתא שנלמדים ע"י חכמים. הסנהדרין כמובן.
המידות שהתורה נדרשת בהן הם הדרך הפורמלית ללימוד. עצם קביעת הדין תלויה בסברת החכם. כלומר, לאחר שהחכם מבין מה היא כוונת התורה ומוציא ממנה סברה ישרה שכך צריך להיות הדין, הוא מחפש מקור ללמוד ע"י המידות את הדין מן התורה.

מקווה שלא עיוותתי דבריו. וא"כ, הדברים על אחריותי ולא על אחריות רבנו הנשר הגדול..

ואני בעצמי רוצה להתחיל מוסר אביך, נראה לי ספר מדהים

ר"מ במרכז, לא ניסיתי אישית אבל מכיר מישהו שאוהב.
הרב אליעזר קשתיאל, הרב יוסף קלנר,הרב אבינר, הרב לונדין..וואו יש הרבה. לא יודע אבל למי שיש שיעורים מוקלטים, יש כאלה עם ספרי פירוש.

יש לו ספרי ביאור ששוכתבו משיעוריו. מתוק מדבש!
הרב הוא תלמיד הרצי"ה ותורתו נמשכת ממש מתורת הרב זצ"ל

שהברירת מחדל זה לא לצאת ידי חובה אלא אם כן כיוונת לצאת.
אז זה בסדר לעשות אחד אחרי השני ברכות.
מה זה בסדר, זה ראוי ביותר*

יש מחלוקת אם מצוות צריכות כוונה או לא צריכות כוונה..להלכה צריכות כוונה..

אז אם אדם שמע את חבר שלו,מברך ברכה, וענה עליה אמן,

לדעה שאומרת מצוות אין צריכות כוונה,הוא יצא ידי חובת הברכה ולא יכול לברך, 

אז יש ספק אם יצא ידי חובה או לא, אז ספק ברכות להקל..

 

אבל המנהג היום לא כך ויש עוד כמה טעמים, אז אם לא כיוונו לצאת(ולהוציא, צריך את שניהם אבל אם רק אחד לא סגור על זה) צריך לברך 

 אבל אם אפשר לכוון ליפני  לא לצאת ידי חובה רק לענות אמן עדיף 

(כמדומני)

מקווה שברור..

וגם אם מצוות לא צריכות כוונה, מסתבר שזה דווקא במי שקיים מצווה בעצמו, אבל מי שרק שמע ולא כיוון לצאת - המעשה לא מיוחס אליו בכלל ואין כאן רק חסרון כוונה. ובכל אופן כאמור, אם המברך לא כיוון להוציא אז בוודאי שהשומע לא יוצא.

 

מה שחשוב לדעת בעניים סעודת אמנים ובכלל, זה שכשעונים אמן חייבים לחשוב על התוכן של הברכה שעליה עונים.

הוא ענה אמן ושמע את כל הברכה

בשביל לצאת ידי חובה חייב לענות אמן ולשמוע את כל הברכה

אז לדעה שאין מצוות וכ'

יצא ידי חובה

 

לחשוב על תוכן הברכה? למה הכוונה?

צריך לשמוע(אני לא סגור אם חייב לשמוע את שם ד', או מספיק שזה אדם כשר וסיום הברכה)

למה גם אם מצוות אין צר' כוונה- לא יצא י"ח.

 

ומי שלא ענה אמן יצא י"ח אם שניהם כיוונו לצאת ולהוציא.

 

וצריך לענות אמן בכוונה בלי קשר ללצאת י"ח, כוונה לתוכן הברכה

למה לא יצא ידי חובה, זה ברכה לא מצווה עם מעשה

 

וואלה,בדיעבד? מקור או משהו?פשוט לא מכיר את זה

 

יש כוונה לאמן, ויש לכוון לתוכן הברכה,ויש לדעת על מה הוא מברך..

 

מצד ההלכה כן צריך כוונת שומע ומשמיעה

אבל לדעות שלא חייב כוונה בשביל לצאת ידי חובה, לא צריך כוונת שומע ומשמיעה אלא יוצא ידי חובה גם אם לא כוון בזה

גם אם יש דעה כזו, זה לא ככ פשוט, כמו שהסברתי.

ואמרתי שזה לא הלכה,כי לא המנהג ויש עוד כמה טעמים..

בהלכה ברורה רשם את זה,לחפש לך בל"נ את המקור?

ולא מעין רעה

האדם המסוים הזה עם הרבה ביקורת והסתכלות שלילית על אחרים ועל מציאות שהיא חיצונית לו.

מכיוון שאני מאמינה שבכל דבר שלילי ה' שם גם טוב אני מנסה למצוא את הטוב בתכונה הזו.

תודה!

לכן נראה שזה דווקא קשור לאהבה מוגזמת לעצמו (כמו ילד).
או מתסכול בגלל חוסר מימוש עצמי ולכן ניסיון לבקר אחרים (כדי להראות שהוא שווה) או לגמד את מעשיהם (כדי לא להרגיש שהוא לא שווה).

אבל אם הביקורתיות נובעת מעין רעה כמו שכתבת,
אז הרבה פעמים זה נובע מפרפקציוניזם, שזה לא דבר רע.

יתכן גם שהוא מבקר אחרים כי הוא רוצה שהכל בעולם יהיה מתוקן וטוב ואנשים פה לא בדיוק טורחים לנסות להגיע למטרה הזו (אם הוא דתי חזק אז זה יותר הגיוני).
ואז הבעיה שלו אינה באמת עין רעה אלא רק נראית ככה.

כדי שהוא יהיה יותר שווה
גם הרגשה של נחיתות
וגם פרפקציוניסט

אז... מה הנקודה הטובה בזה?


תודה למגיבים!!

לגבי הנחיתות- הנקודה הטובה (או ביתר דיוק לדעתי- השורש הטוב) זה שהוא רוצה להרגיש שהוא שווה משהו, שהוא יכול לתרום לעולם להשפיע ולעזור.
מה עושים? מעצימים אותו. בקשת עזרה ממנו בדברים שהוא טוב בהם, נתינת מחמאות בטאקט וכו'.

פרפקציוניזם- בעקרון נראלי שזו מידה טובה. רק צריך ללמוד שלפעמים צריך לוותר.

בכל אופן אני חושב שהבעיה העיקרית היא הנחיתות. אם הוא ירגיש טוב עם עצמו ושהוא מועיל ותורם הוא ממילא יהיה פחות פרפקציוניסט כלפי אחרים.