פורום נסיונות פעילים (עמוד 7246)

ומחר עוד יום עמוס שמתחיל מוקדם מוקדם!!  יאללה בהצלחה לי ..אזto........ להית'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבר חודש
(לבכות או לשמוח?
תספר לי מה אתה עשית)

/News/News.aspx/325521

 

פשוט זוועה!

 

ומחפיד.. זה ליד הביתשלי...

@פינג. איפה את

אויי!!! אויי!!! הלל! הללוש! חברה יקרה! ילדה יפה, הלל יפה למה הלכת? אני כל כך בודדה חלשה ושברירית כרגע בלעדייך! הלל מתוקה אני כל כך מתגעגעת אלייך!!! חברה טובה ונאמנה היית לי. לעולם לא אשכח אותך. אוי הללי, כמה כואב לי בלעדייך ילדה מדהימה. זכיתי להכיר אותך ולהיות איתך בשיכבה. זכיתי. הללוש, זוכרת איך הינו נשארות אחרי הלימודים ומדברות על כל נושא שבעולם ומפטפטות יחד, צוחקות ומשחקות. תמיד ויתרת לכולם. במשחקים, בתחרויות, בטרמפים, בראיונות. בהפסקת אוכל היית מחלקת לנו מלפפונים. אף פעם לא ראיתי אותך כועסת. אף פעם לא ראיתי אותך מתחצפת. היית כל כך רגועה ונינוחה. תמיד אמרת לנו שהכל מאת ה' והכל לטובה. היית מסתפקת במועט היית חרוצה וחכמה. היה לך חיוך מדהים, שובה לב. את החיוך שלך אני לא אשכח לעולם. זה היה אחד הדברים הבולטים בך. היית אישיות מדהימה, כזאת שאי אפשר להעלות על הכתב. היית ילדה מיוחדת כזאת שלא פוגשים כל יום. אצילית ותמירה. הייתה לך אמונה תמימה בבורא יתברך היה בך תוםן שלמות ומתיקות. היה לך ניצוץ מיוחד בעיניים, היו לך עיניים טובות חמות ומבינות. היית רגישה לזולת. רצית תמיד להיטיב עם הבריות. היית מושיטה עזרה לעל אחד תמיד אפילו אם זה היה על חשבון הזמן הפרטי שלך. 

 

ועכשיו, עכשיו מה נשאר ממך? חלקת אדמה ואבנים.

הלל. אתמול הינו בהלוויה שלך. כל החברות באו להיפרד ממך. בסוף, התאספנו כל החברות והמורות סביב חלקת האדמה שבו נקברת. עמדנו סביב ובכינו. אמרנו לך תודה על כל השנים היפות שהי לנו איתך. ביקשנו ממך סליחה אם פגענו. כולן בכו בכי תמרורים מביטות חרש על תלולית העפר שבו את טמונה. היה מפחיד לחשוב שאת שוכבת שם מתחת לעפר ללא רוח חיים. הרגשתי כמו בתוך סרט אימה. קיוויתי שהכל חלום רע ןעוד מעט אני יקום ממנו ואת תבואי אלי עם השורש והסוודר ותחייכי את חיוכך הניצחי. אבל לצערי זהו לא חלום, המציאות הנוראה טופחת על פני. עמדו סביב קיברך ושרנו. שרנו "התנערי מעפר קומי", "אנא בכח", "חמול", "ואפילו בהסתרה". לא רצינו להתנתק ממך. לא רצינו לעזוב את הקבר. לא הפסקנו לבכות לרגע. בנות כמה אנחנו בעצם? בנות 13/14! וקוברות את חברה שלהן! מזעזע. בכינו כל הדרך עד לאוטובוס ועד שחזרנו לאולפנא, לשיחה. המשכנו לבכות בלילה וביום שלמחרת. הלל!!! אנחנו נבקר אותך מספר פעמים בשנה, אני מבטיחה. אבל הלל! אני רוצה לראות אותך כל יום! למה דווקא את מכל האנשים שבעולם? איך תיראה השנה שלי בלעדייך? הלללל!!! הלללל!!! חברה אהובה שלי! ילדה יקרה! אני מרגישה כאילו אחות מתה לי. הלב שלי פצוע ומדמם. כל כך הייתי קשורה אלייך. הדעת לא תופסת שאת לא כאן. שאת--- מתה. 

 

 

היית כישרונית. ציירת בצורה יוצאת דופן ציורים מרהיבים. כתבת סיפורים וקטעים מעניינים. פעם רשמת קטע מאוד יפה על אמונה. עכשיו אני קוראת אותו ובוכה. 

רקדת. הלל, יש לי סרטון שלך רוקדת בערב כשרונות צעירים שהיה באולפנא. עכשיו אני צופה בו ובוכה. היית עדינה וצנועה. לא רצית להיות במרכז, ועכשיו- את במרכז בעל כורחך. אני מביטה בתמונתך ודומעת. איזה ילדה יפה. נסיכה אמיתית. 

כל הכותרות זועקות: "רצח בחדר השינה", "נרצחה במיטתה". ואני מסרבת להאמין שזאת את. שאת הלל, חברתי המתוקה נרצחת במיטתך בעודך ישנה, כמו מלאך. אולי ישנת עם חיוך שלוו על פנייך ועכשיו חיוכך טמון באדמה.

 

במופע האחרון צפיתי בך רוקדת. כמו מלאך היית נראת. כל כך טהורה ושלווה. רציתי להגיד לך שרקדת יפה אבל לא הספקתי. את, כבר הלכת לעולם שכולו טוב. אתמול, מול קברך אמרתי לך כמה רקדת יפה. תמשיכי לרקוד שפ בשמיים ליד כיסא הכבוד את ריקוד חייך. רקדנית מלאכית.

 

הגעגוע שורף לי את הלב. הדמעות זולגות חרש על הלחי. את כל כך חסרה פה. אני כל כך אוהבת אותך הלל!  תודה על כל השעות היפות שלנו יחד. הללוש מתוקה תשלח לנו כוחות. למשפחתך, לחברותייך ולכלל עמ"י. תשלחי לנו חיבוק חזק חזק ותבקשי מהקב"ה שישלח לנו כבר משיח כי אנחנו לא מסוגלים יותר.

 

 

"אסור לקטוף את פרחי הגן"- אבל אותך הללוש קטפו. היו לך רצונות, שאיפות, חלומות... וכל זה נגדע ביום חמישי כשחיית אדם שחטה אותך.

 

"שם בעפר ותכלת

חלקת שלום ישנה.

נומי פרח נומי

נומי ילדה קטנה"

 

נומי פרח שלי

נומי הלל, חברה יקרה

נומי יפה, הלל יפה.

 

"את חיוכך תינוקת

קברו באדמה"

תמשיכי לחייך שם בשמיים, ליד כל האבות והאמהות, ליד הקב"ה.

 

"רציתי שניה אחת לומר לך שלום"

שלום ילדה אהובה, חברה נאמנה. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' המבורך. ברוך דיין האמת.

 

"את החיים לקחו לך

נומי ילדה קטנה"

 

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!!!"

 

הלללללללל!!!!!!! הלללללללל!!!!!!!

 

נוחי על משכבך בשלום מהממת.

יהי זכרך ברוך. חברה מקסימה.

 

 

-------------------------------------------------------

אני נותנת את רשותי להפיץ את זה אם אתם רוצים

 

ותודה שקראתם

לבקש עזרה ממישו קטן ממך זה קשה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא תבינו, זה רק לרודפי כבוד שכאלו

אני: משה, שים את זה בפח

משה (בן 2): אוקיי

אני: תגיד בסדר, לא אוקיי!

משה: אוקיי

~

משה: יש פה קושק!

אבא: משה, תגיד חחחחחושך

משה: קושק

אבא: חושך

משה: קושק

אבא: חושך!!!!! תגיד איכככככ

משה: איככככ

אבא: יופי, עכשיו תגיד איככככ...חושך

משה: אייייקושק

אבא:

~

משה: איפה אמא שלי?

אח1: לא, אמא שלי

משה: לא, אמא שלי

אח: אמא שלי

משה: אמא שלי

אח: אמא שלי

והם היו עומדים ומתווכחים עד עכשיו אם לא הייתי מכריעה שזו אמא שלי ודי.

~

אמא: משה, מי אוהב אותך?

משה: אבא

אמא: נכון, ומי עוד?

משה: אבא

אמא: אמא אוהבת אותך?

משה: לא, אבא

אמא: יעל אוהבת אותך?

משה: לא, אבא

אני: אתה אוהב אותי?

משה: כן!!! ^-^

~

משה: אמא שלי בבית?

אני: לא

משה: אמא שלי בבית!

אני: לא!

משה: אמא שלי בבית!

אני: לא!

משה: אמא שלי בבית!

אני: טוב, אם אתה אומר, לך חפש אותה

~

משה: הנה ענבים!

אח2 לוקח אחד ואוכל

משה: לא! 

אח: כבר אכלתי

משה: לא! 

אח: טוב, אני אחזיר (מקרב את האשכול לפה ועושה צליל של הקאה) הנה, החזרתי

משה: איפה?

אח: זה! (מצביע על ענב)

משה: איפה?

אח: זה!

משה: זה?

אח: כן!

משה בוחן, בוחן, ובולע.

~~~

אח2: יעל, אני נראה לך רציני?

אני: כן, למה לא?

אח2: אני לא רציני, ברצינות.

(שנינות של גאון בן 9)

|עצוב עד כלות נפשו|
טאאאדםםםםם - נסיונות פעילים
@שדות של אמת שדותשל, למה אף אחד לא קרא?











(אמ.. אנשים אני לא באמת עצובה מזה זה בצחוק אם לא הבנתם עד כאן כאילו אני כן רוצה שתקראו את הסיפור שלי)

של אחרי מעשה טוב.
אין.

ללקוט שושנים/נתנאל אפק.

זו היתה פגישה מוזרה, אך מיוחדת מאוד, באותו יום בשמים. זה הזכיר לו במעט את הפגישה עם שלושת הנערים באותו קיץ, למרות שהפעם היה זה שונה מאוד.
קודם הגיעה הילדה. קטנה, חייכנית, ביישנית, לבושה בפיג'מה. איך קוראים לך? "הלל". רק צדיקים מגיעים לכאן בפיג'מות, הוא חשב. יש לך שאלות? היא חייכה בביישנות וסימנה "לא" בראשה. הוא העביר את ה'מבט'; אתם יודעים, המבט חודר הלבבות הזה, שכולם חוששים ממנו, שבשנייה מסכם את החיים כולם במילה אחת, וכתב: חיים.
אז הגיע האבא. ממש לפני שבת, לבוש בקפידה, זקנו ארוך, משקפיים, בדל חיוך בפיו. איך קוראים לך? "מיכאל". איך הם יתגעגעו אליו בשבת, הוא חשב. יש לך שאלות? "מה שלום אשתי? הילדים?" הם יהיו בסדר. עשרה ילדים, חשב לעצמו, וואו. הוא העביר את ה'מבט', וכתב: משפחה.
ואז הגיע הסב. בשבת בצהרים, שער לבן פרוע, הולך לאיטו. איך קוראים לך? "אליעזר". הסב היישיר מבטו. יש לך שאלות? "כן. איפה היית?" הוא חייך, כי ידע שזה יגיע. הייתי שם כל הזמן, הוא אמר. "אז למה לא עשית כלום?" הוא העביר את ה'מבט', וכתב: זכרון.
ושלושתם עמדו שם. ילדה, ואבא, וסב.
היא, עוד לא חוותה את החיים, אך היתה כל כך מלאה בהם;
הוא, חי את החיים, גידל משפחה לתפארת, עסק בחינוך, אך נגדע באיבו;
והוא, ראה סבל בלתי מתואר, והמשיך, ובנה, וחי, אך לעולם לא שכח. לעולם. לא. שכח.
והשלושה הסתכלו אחד על השני, ואז חזרה עליו, ובפניהם, בנשמתם, היו כל כך הרבה סימני שאלה. הוא פנה אל הסב. אספתי את הדמעות. כל אחת ואחת. ואני עדיין אוסף.
ובעיניים דומעות פתח הבורא את השער והזמין אותם למקום מיוחד, השמור רק ליחידי סגולה, רק לאלה שגורמים לבורא בכבודו ובעצמו לבכות.

פשוט לצייר את העולם בתחביבים שלי.

(דווקא אחלה אבל עוד כואב לי הצד)
וישר האנשים והילדים המצחיקים בעיר שלי מתחילים להתלחש (שמעתי!)
יואו מסכנה מה קרה לה
בטח משהו קרה

ואפילו מישו קטן צדיק: אמא אולי נגיד לה תהילים?

חח

@שורדתתת שלנו דוגמא לכולנו אישיות מהותית

 

לאט אבל בטוח

 

הנה הראשון, והוא הכי יפה כי הוא הכי יהודה עמיחי:

 

כשאתה הולך במדבר הזה

לבש בגדים צבעוניים מאד

ושמע שירת הללויה ממעמקים

מתחת לרגליך,

כמו שירת בני קורח

שבלעה אותם האדמה

והם עדיין שרים הללויה.

 

לפעמים, בלילה,

אתה יכול לשמוע

את זמרתם העמומה.

והיא שמיניסטית! אהבה שלי הבנאדם הזה

 

- בריאנדה, מה עם ריינה שלי? מה עשו לה? איפה גרציה הקטנה שלך?

אז מה?(צוחקת צחוק קר) ירשת את הממון שלי? את העושר שלי? בבקשה, כולו שלך. עכשיו, עכשיו את מרגישה את הפאר?

- לא חשבתי, לא חלמתי. רשעים!!(מתמוטטת לרצפה, וצועקת)

- אנחנו יהודיות. זה העושר שלנו, זה הפאר שלנו. זה כל מה שיש לנו!!!

-מה עשיתי? מה עשיתי?! תצילי אותי אחותי, כמו שהצלת את כולם. תמיד יש לך תוכניות, תמיד.

אני לא יכולה לסבול אתזה יותר.אני תכף אמות. כבר ספרתי להם הכל. למה הם לא מניחים לי?!

- הכל, אחותי, הכל? ככ היה רע לך שהצלתי יהודים? בעלך המנוח ובעלי, זה היה מפעל חיינו. להציל יהודים!

 

 

 

- אלוקים, אני בת עשרים ושש. הספקתי להיות עם בעלי רק שמונה שנים. נתת לי מתנה, אבל אני רציתי שהיא תשאר אצלי. מה אני אעשה עכשיו?

- אמא, איפה אבא?

- הוא בשמיים.

- ומתי הוא יחזור מהשמיים?

- לא יודעת מתוקה שלי, אבל הוא שומר עלינו מלמעלה.

 

 

איזה כיף זה להציג. ועוד כזה תפקיד.

ובכלל, ובפסקה הראשונה - אני מציגה עם מישי שאין כמוה. פשוט אין!! היא מציגה פשוט מהמם.

כיפלי כיפלי!!

 

 

ואין מעיין באיזור

ואולי ירושלים מחר

וצריך לחשוב על עוד מקומות

ו..

שלום, קוראים לי תהילה כהן. בתחילת השנה גילו לאבא שלי סרטן. בשבוע האחרון המצב התדרדר ברמה שכרגע אין מה לעשות חוץ מתפילות.
ופה אני פונה אליכים, בבקשה אם תוכלו לקרוא פרק תהילים או להתפלל לרפואת אורי בן איטה.
תודה מראש ורק בשורות טובות!
http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=P4haR1Lw4y

עיניים מול עיניים חשוף לאור שמיים
שואל ומתפתל עדיין

אם רק יכולת לראות אם רק יכולת לדעת
היית ודאי שונה היית מתגעגעת
אם רק יכולת לבכות אם רק יכולת לשמוח
היית רואה אמת פשוטה ואותי איתה

עיניים מול עיניים חשוף לאור שמיים
שואל ומתפתל עדיין
עיניים מול עיניים לומד אותך עדיין
נופל כנוע לעינייך

אם רק יכולת לחיות אם רק היית נשארת
היית ודאי קרובה היית אליי חוזרת
אם לא היית חלום אם לא היית עוזבת
היית רוצה אמת פשוטה ואותי איתה

עיניים מול עיניים חשוף לאור שמיים
שואל ומתפתל עדיין
עיניים מול עיניים לומד אותך
עדיין נופל כנוע לעינייך



פתאום התגעגעתי אליה
יותר מתמיד...