פורום נסיונות פעילים (עמוד 7246)

ואפילו לא טרחו להודיע לי שלא..

וגם בסוף יש רק איזה 4 שישסטיות ואיזה 8 חמשושיות.. 

בדיוק למדנו אותו

שיר מדהים 

סוף סוף הוציא לי דמעות של אמת 

כרגע זה עומד על 1547 צפיות ביוטיוב

מתוכן 1000 שלי

לא ראיתי..

אני פתחתי אתמול והיום גם מישהי שרה את זה פה בכתיבה

לא נורא אתה העלת כקובץ שמע שזה יותר מגניב 

א-לוהים אני אוהבת אותך... |מושך בכתפיים|

קצת מוזר לאהוב מישהו אחד ו"לכוון" את האהבה כלפי מישהו אחר, לא חושבת?

א. אחי, אם כבר...

ב. זה שמישהו אמר משהו לא הופך אותו לנכון.

ג. אמ.. יש לך את זה ביותר נוצרי? (החלק עם האל וההגשמה)

הענקיים שכתבו מה שלך נראה נוצרי.

זה לא מובן עניין אהבת הצדיק, גם לי לא. אבל עדיין..

א. את לא יודעת מי אני, איך את יודעת שאני קטן?

ב. אני נתלה באילנות די גבוהים

ג. עניין אהבת הצדיק ברורה מאוד, ואף יש לה יסוד בגמרא ובהלכה. אבל לא באופן הזה. אני אוהב את הצדיק (או את התלמיד חכם, ליתר דיוק) בכדי להידבק בתורה שהיא חלק ממנו וללמוד ממנו. אבל מדובר באהבה חברתית לא רליגיוזית (במובן בו אוהבים את ה') 

אני מובן?

נ.ב. אחלה חתימה...

בכל אופן ליד הבעל שם טוב, בעל התניא או רבי נחמן אתה קטן

סליחה על ניפוץ הבועה, כן?

ב. לא מכירה אילנות מזלזלים כאלו, מחילה

ג. מובן. אפשר לדון עם כתיבת הפסקה הזו, ולא מתוך זלזול והשוואה לנצרות

מתוך זה יהיה הרבה יותר נחמד

נ.ב 

תודות העיקר כולנו שואפים לאותו מקום בתכל'ס

אין מה לדאוג לא.

שמעת על הגר"א, נניח? או על הרב ש"ך.

לימד אותנו הקוצקר שרק חמורים הולכים באמצע, בני אדם הולכים בקצוות. וברור שהאדרת יתר של מעמדו של החסיד הולכת על הקצה הקרוב לע"ז (אם כי לא מגיעה אליו). וברור שאנשים בעלי כישרון פחות מאותם תלמידי חכמים עלולים שלא להבין אותם במדיוק ואז למעוד מעבר לקו ולהיפך לעובדי ע"ז ח"ו רח"ל (כפי שקרה לחלק מפרשני הרמב"ם, שכמובן נמצא בצד השני של הסקאלה). אני מקווה שכעת אני מובן יותר...

הלוואי וכולם ישאפו לשם.

שהיא חלק מהקב"ה ולא לאהוב אותו בפני עצמו כאילו דרך אהבתו היא אהבת ה'. (במילים אחרות, שאהבת ה' תימשך אל הצדיק ולא שאהבת הצדיק תימשך אל ה')

אבל איך את יודעת שאני לא מבין? אולי אני סתם לא מסכים.

חמור מאוד, הלימוד לא אמור להוסיף אקסיומות הוא אמור לשבור אותן...

באמת אחד מהמנהגים המגונים של האנשים שנוטים לחסידות היא לספר לאנשים כמה הם לא מבינים כלום במקום לדבר איתם על התכנים עצמם.

כך או אחרת, לא נראה לך קצת לא אמין להאמין במשהו כל כך בלי שום יכולת להסביר עם כל כך הרבה אנשים שחולקים? כל אחד שלומד חסידות אמור להתפעם מהגודל? לא יתכן מישהו שבאמת ובתמים לא יסכים? יחלוק? 

ואז לשרוף אותו.

או ליצור מתוכו משהו.

חיבוק אחות

אם תעשי את זה נכון

ואז זה ירפא. זה כמו שיש לגוף חום הכי הכי גבוה ואז הוא מתרפא

חייב להגיע לשיא הכאב כדי לשבור אותו

ותשרפי, לא כמו שירה גאולה

שירה גאולה שרפה מפחד ומטראומה.

את שורפת אחר כך כדי שהכאב הזה לא יתנגש בך בעוצמה כזו גדולה

וזו עצה של צדיקים גדולים אגב, לא של שוברת

בהצלחה אהובה שלי

ובגדול

שטיפות מח מילדות וסמים טובים עושים את העבודה

אין להם עזות דקדושה. 

אני לא אוהבת את הפרצוף הבוכה פה, אבל ריגשת אותי בצורה ששום כתבה עוד לא הצליחה לרש אותי.

הזזת לי משהו בלב.

תהיי חזקה, אהובה!

שה' ישלח לך המון כוחות נשמה...

חיבוק ענק ענק...

ריגשת אותי מאוד.

פתאום קלטתי את המצב, וכאילו מישהו ניער אותי נחתה עלי ההבנה.

את מדהימה, ואיזה כיף לך שזכית להכיר ילדה נפלאה כמו הלל הי"ד.

תודה לך!!

וחיבוק גדול גדול. 

את באמת נשמה טהורה!

כתבת מהמם ומצמרר!!!

המון כוחות נשמה!!

חיבוק חזק חזק אהובה

ואם את רוצה אני כאן.

(אוף, החיוך הדבילי הזה)

אם מישהו מפיץ את זה שיגיד

השם יחזק אותך וירפא יקרה.

אין לי מילים רק חיבוק ענק ענק ענק

@יונה על הגג

אני רוצה שתיקראי את זה

לא יודעת איך לבטא את מה שאני מרגישה עכשיו!!

קבלי חיבוק וחיזוק גדול גדול!!! 

כמו שאח שלי נולד בשבת אז אין תמונות לא מהברית ולא מהלידה אז הוא ממש מסכן כי תמיד אומרים לו שהוא מאומץ וואי כשהוא היה קטן יותר הוא ממש נפגע...

ועלי איפשר להגיד שאני מאומצת כי אני העתק הדבק של אמא

אבל אמרו שאתה חמוד...

איך אני חמוד!!! אני מתגלח כל שבוע ויש לי קצת חצ'קונים.

ילדים!

בשורה בלה בלה כאן ואני מצטטת: 'אח2'

ואני גרועה בלהסביר

עיקרון של דמיון כזה.

משלומך?

יהיה טוב, בעז"ה.

ציוץ נשמע בחלוני

בבוקר של שמש,

עודנה קרירה -

עודנה שמש.

מין ציפור משונה

צווחת בגני

מין צליל לא מוכר;

עודנו צליל,

עודנה ציפור

עודני אדם!

הקיץ יורד לאט

על ערוגותיי.

מִתַּחְבִּיבַי: לִשְׂרוׂף גְּשָׁרִים.

לִקְפּוׂץ מֵהֶם אֶל הַנָּהָר,

לֹא לִפְנֵי שֶׁזָּרַקְתִּי

לְתוֹכָם אֶת הַגַּפְרוּר.

וְלִפֹּל אֶל הַגֶּשֶׁר הַבָּא.

וּבַסּוֹף

לְהַדְלִיק אֶת הַגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן

אֲבָל אֲנִי לֹא קוֹפֶצֶת.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַתְּחוּשָׁה

שֶׁבַּשְּׂרֵפָה -

מַגָּע הָאֵשׁ בִּבְשָׂרִי

שֶׁהוֹרֵג אֶת הַכְּאֵב

וּמְפַזֵּר אֶת הָאֵפֶר

בְּתוֹךְ נְהַר הַסַּמְבַּטְיוׂן

מַגָּע הָאֵפֶר בִּבְשָׂרִי

שֶׁהוֹרֵג אֶת הַחוּשִׁים

וּמְפַזֵּר אֶת הַנִּיצוֹץ

בְּתוֹךְ נְהַר הַחֲלוׂמוֹת

מַגָּע הַחֲלוֹמוֹת בִּבְשָׂרִי - -

לֹא, לֹא.

הַגַּפְרוּר שׂוֹרֵף אֶת חֲלוׂמוׂתַי

בְּזֶה אַחַר זֶה;

כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי -

מִתַּחְבִּיבַי: לִשְׂרוׂף

גְּשָׁרִים.

יֵשׁ חֹשֶׁךְ יוֹתֵר חָשׁוּךְ מֵהַחֹשֶׁךְ;
גּוֹנֵי הַשָּׁחֹר לֹא רַק בְּרׂאשׁךָּ
פְּקַח אֶת עֵינֵךָ וְעָצׂם שֵׁנִית
צְלָלֵי הָאֶתְמוֹל מְרַחֲפִים מוּלְךָ.

יֵשׁ שָׁחֹר שֶׁל עָבָר
שָׁחֹר שֶׁל עָתִיד,
שָׁחֹר כָּבֵד
שָׁחֹר מַבְטִיחַ
יֵשׁ שָׁחֹר סַסְגּוֹנִי - 
אוֹתוֹ אַתָּה אוֹהֵב יוֹתֵר מִכָּל

וְיֵשׁ
שָׁחֹר סְתַם.
מֵרֹב שֶׁהִתְרַגַּלְתֶּם זֶה לְזֶה
אַתָּה אוֹכֵל אוֹתוֹ בְּפַשְׁטוּת
כְּאִלּוּ
הוּא לֹא שָׁחֹר
כְּאִלּוּ
הוּא לֹא שָׁחֹר

לכתוב על קלף חדש
זה כמו לשיר בילדים:
צליל חלק וענוג וקטן.

אני אוהבת לכתוב על
הקלף המחוק שלי.
אוזניו כבר צרודות.

הלב שלי הוא

קירות בטון עבים

מצופים זהב מנצנץ.

(גם המלמדים נהגו להכות בסרגלים)

|רקאומר|

הכאב ביד כלועג לי:

נראה אותך מחניקה אותי

עלובה שכמותך,

נראה אותך מרפאת

אותי, סגורה שכמותך.

ותחת חוזק לעגו

אני מנסה לצחוק איתו

על מהירות שתיקתי.

השמים נקרעים

בפסים ישרים

כפית עליי הר כגיגית

רסיסי האדמה ניתזים מפיך

לעיניי,

אינני רואה דבר

חשוך כאן מתחתיך

הקירות רועדים סביבי

אני יודעת, אתה יודע

אני צריכה את נשמתך

מעל לראשי

אבל הרךָ חונק עלי

כפית עלי הר כגיגית -

חיפשתי מחילה

לצאת דרכה אל השמש

ואתה בחוץ

עם חיוך אוהב

מכניס אותי חזרה

אל האדמה

איזו מין עיר זו

שהכבישים ממנה רחבים מהכבישים אליה.

שהרחובות ריקים בשעת הלילה

והעלים ממלאים - בשקט - את המדרכות?

היא רוצה שיבואו להכביד על שביליה,

משתוקקת לרגליים

שירמסו את חייה

יהדקו אותה עד דק:

(את זה כתבתי בנסיעה לירושלים, בכתב איום ונורא של אוטו)

כל דבר מזכיר לי אותך.

כלי ברזל חלוד, מכתב על קיר

צורה על לוח מחיק.

שיר ישן או צליל גיטרה

סיפור שכתבנו יחד;

תמונה דהויה. הפינה בה ישבנו.

כל דבר מזכיר לי אותך,

ומה אעשה שכל סמטה בי

מלאה בך.

ואתה פועם בי בכל פנייה

פעימה חדה, חדה

אחריה אני שותתת דם

על הרצפה עליה דרכנו פעם.

(זה, נו, את יודעת)

(אגב, לכל דבר בבית הראשון יש פירוש, זה מסוג הדברים שהיה לי כיף (?!?!!) לכתוב. אם תרצי פעם)

(אז לא רק אני ששירים שממש כל מילה עם פירוש?|הלום|

הם כייפים לכתיבה אבל לא נגישים לציבור הרחב. הרחב

רוב השירים שלי בעצם כאלו:-/

וארצה, בטח.)

אני אוהבת להיות בודד בחברת אנשים

הם לא יודעים כלום.

הם חושבים שאני איתם

הם חושבים שאני.

אני אוהבת להיות בודד

בחברת אנשים בודדים

הבדידות שלנו מתחברת

לבדיד אחד גדול.

(אני כל כך אוהבת את הבית האחרון )

בית חרושת לפתח תקווה:

בואו נכה בפטיש

באבן הקשה,

הנח ידך על ידי

הנה, כאן,

ועכשיו נכה יחד.

אתה רואה

את הפתח שנפער?

אצלנו כל אחד יושב עם פנס

כי האור מכובה,

מעגל סגור

אף אחד לא מרים את המתג

לכולם יש פנס.

אנשים עייפים מהחיים רובצים

על ארבע מיטות ברזל,

מפוזרות בחדר החשוך הזה

אנשים עייפים מפוזרים בעולם החשוך הזה.

ארבע מיטות.

בעצם לא בטוח

"השלישית משמאל שם,

רואה?"

עם החולצה הכחולה

לא, לא הגדולה

אני קטנה

קטנה...

והכל בשבילך

כי את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק

יואו, הפסטיבל הזה הדביק אותי בזמר

ותחזירנו לביתנו;

ריח האדמה המוכרת מתערבב

בצהלות הילדים המשחקים,

כה קטנים.

שער הברזל החדש נפתח

לאור השמש החורפית,

הוא אוהב להיות סגור

לביתנו לשלום;

שמור על דרכי שלא

תאבד, על השמש

שתזרח, על הילדים

שיצחקו.

לשלום;

ותחזירנו לביתנו,

הללו-יה.

מה הופך אנשים

בודדים

לשמחים?

ערב אחד

של ריקודים.

ואז הם שוב סגורים.

פתאום אתה מסתכל אל השמים

וכל פגם בך הוא נקודת חן,

כוכבים-כוכבים מנקדים

את עורך השקט, הרך

הענוג, המלוכלך

וירח בינותם

אור זורח.

ועוד

חי

בך

(וזה מגניב כי זה מסודר!)

מציץ מן החרכים

שומע בכי יתומים,

צועקים בשקט אלמותי

לפני הבימה.

לכה דודי, אומרים,

התנערי מעפרים

בחלון נגלית לפניו דמותי

מציץ מן הבימה.

צעקת - אבא

בכית בשקט מאחורי הפרגוד

לחשת - אבא

והוא

לא בא אליך עוד.

(זה היה אחרי השבת שהבן שלו, שהוא עוד מעט בר מצווה, היה חזן בקבלת שבת. בכיתי כל התפילה ואחרי השבת ההיא זה יצא)

צחק לי ראי בפניי

בפני זדון קרועות,

קמטט זוויות שבורות בעיניי

העמיק ונגה מבטן.

ובאותו הראי

עת ציפור בוכייה

אשיר את שיר נעוריי,

ובאותה הבאר

כדולה מי שלווה

אצפון לעד את מימיי.

את מיוחדת מאוד, את יודעת?

עד כדי כאב.

וואו. הרגת אותי.

תודה לך.

(וכשתהיי מפורסמת אל תשכחי אותי, טוב?)