פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 12)

כואב לי מכאב. כואב להרגיש גם את הזני במקום את עצמך

עשיתי אותה בהצלחה לפני כמה שנים והיום אני יודע לזהות איזה כאב (פיזי!) הוא שלי ואיזה לא שלי.

ולהיות בכאן ועכשיו

מחר אוכל להאריך קצת.

או מתבודד

מה אתה עושה?

הולכת למקום שקט, מנסה לארגן את עצמי ולראות מה קורה בתוכי.

בד״כ זה בשדות.

לפעמים גם מציירת,

מנגנת,

כותבת לעצמי דברים,

יוצאת לסיבוב נהיגה 

אין לי סבלנות לעצמי

מנסיון

יש ערבים שפשוט מתנהגים כמו תת אדם . לא ברור למה הרופאה לא עצרה אותם מלהידחף בכח

אבל הם לא שמו על אף אחד

וזה קשה. אני מן הסתם גם לא הייתי מגיב, מה שכן אחרי המקרה לא להלקות את עצמנו ולעבור הלאה..

אבל אם הקפה לא הפוך אז הוא כן עוזר....😜?

לא יודעת אם קשור דווקא לרגישות או פשןט לתאווה🤷‍♀️

לגבי האימהות, אז כן, זה בהחלט מאתגר... והכי קשה לזהות ילדים שלי שגם רגישים ובכ"ז אני לא מצליחה להגיע אליהם כמו שצריך ואני גם לוקחת ללב כל כישלון עם הילדים... (אבל אחרי עבודה עצמית וגם בטיפול רגשי המצב טוב יותר)

וברור לי שהילדים מושפעים מהרגישות שלי, גם אלה שלא רגישים בעצמם...

שכל אחד רוצה לעצמו

שלא לוקחת קשה שום דבר

ולא מושפעת יותר מידי ממצבי רוח

האמא שהייתי בטוחה שיום אחד אגדל להיות

ו...

מגלה שאני לא אהיה ככה לעולם

גם לי קפה מאוד מאוד עוזר

ממש מרים אותי ונותן לי מצב רוח משום מה

ואני פחדתי מאימהות ממש.

כי אני אדם בלי הרבה כוחות בגוף

כרגע איכשהו עם תינוק אחד ומסתדרת

אבל זה הרבה בזכות בעלי שהוא חזק פיזית ועוזר לי המון במקומות שלי קשה. 

כשילד מוצף ומשתגע, וההורים שלו מוצפים ולא מצליחים לתפקד עם זה.

סיפור חיי, במידה רבה, ואולי אחת הסיבות שבגללה הבכור שלי מכור באופן קיצוני למחשב שלו. הוא למד מאבא (וגם מאמא) איך בורחים למסך.

ומסתבר שזה קיים ולא רק אצלי...

אמהות זה מאתגר? מאד

מצד שני- לי, הילדים זה החיים

הן אלו שהחזיקו אותי ברגעים הכי קשים

הצורך להיות איתם, לגונן, לשמור... שמר עלי.

הבעיה מתחילה כשהם גדלים וצריכים אותי פחות ופחות...

יש לנו קשרים מצטיינים, אבל הם פחות בבית, מסתדרים

ואני נשארת המון שעות לבד ובמיטה כי הם גם ככה לא רואים..

במה הם מתעניינים?

לקחת זמן לפני להתכוונות ואחכ לאוורור.

לנשום הרבה

לשים על היד או בגד ריח שעושה לך טוב

(ב''ה לא כותבת מניסיון אלה פשוט המלצות לזמנים אינטנסיביים רגשיים וקשים)

@ruti

אולי יהיו תובנות

אפשר לחשוב על לנסות בדרכים אחרות, כמו בורר/מגשר הסכמים בעזרת עוה"ד ודברים בסגנון.

הליכים משפטיים מטבעם, מתמשכים יותר, מתישים יותר ויקרים יותר.

או שתוצאותיו ממשיכים למשך השנים הקרובות.

אם מדובר במשהו חד פעמי שהגענו אליו בטעות, ואחר כך הצלחנו לפתור אותו בדרך כלשהי/שיש לנו רעיון איך לרדת מהעצים ולפתור אותו, זה כמובן הרבה יותר קל.

רוב האנשים נוחים לסלוח ולפתיחת דף חדש (גם אם כמובן לא הכול נמחק לגמרי אף פעם).

תשכבי או שבי

עדיף בעצימת עינים ופשוט תרגישי את העייפות בגוף ...

איפה היא?

איך היא מרגישה ?

איזה מרקם יש לה ?

צבע? צורה?

לעבור איבר איבר ולהקשיב

היא פשוט עייפות מנותקת.

שבאלי לנער חזק חזק

עשיתי את זה

ישנתי

והנה צריך לקום למחוייבות שהורסת לי את הנפש.

בסופו של דבר יש את השאיפה ויש מציאות של מחויבות

כדאי למצוא את המשיק בינהן לאט לאט לחבר יותר את הרצון למציאות. שכבר תרגישי שהפעולות שלך לא לוקחות ממך מאמץ בלתי אפשרי ושכן יש רצון שמניע.

לא מכירה באופן אישי לכן קשה לייעץ אבל כן למצוא את החיבור האישי שלך למה שעושה ואם יש דברים שלא מתאימים זה הזמן להמעיט בהם, ולדייק יותר את המציאות שלך

שאורזות ומעבירות את כל הבית ביום אחד

זה אומנם לא זול

אבל מאוד נוח

אנחנו יש מצב נעשה את זה למעבר הבא בע"ה

ומעבר דירה זה מרגש!

בהצלחה 

לפנות את הקיים, לארוז, להוביל, לבנות את החדש, להתרגל למקום חדש על כל המשתמע בפרטים הקטנים. כל זה זה פשוט טריגרים להצפות "רגילות" מהסוג שלאנשים רגישים כמונו קצת קשה ליישם.

אצלנו בזמנו מאוד הועיל זה שסחבנו את הארגזים לבד במשך חודש והעברנו אותם כל פעם קצת. זה היה כאב ראש גדול אבל המשמעות שלו הייתה שהבית לא התמלא בכמויות פסיכיות של ארגזים אלא היה אפשר לחיות בזמן שכל מה שיכולנו להוציא- יצא החוצה מהבית.

כמובן שהיו מספיק ארגזים וציוד שנשארו עד להובלה, אל תדאגו.

כן קצת שיש המון משימות ובלגן

יותר קשה לי ההגעה למקום חדש, אנשים חדשים ולהיפרד כאן ... וזה שזה קורה ביחד מעמיס יותר  

לא היינו לבד בדירה, כך שבקושי הייתה פרטיות

(לא תלוי בנו.. אנחנו רק אורחים)

תמיד לחפש עוד משפחה או חבר שגר באזור של השבת המשפחתית ולברוח אליו  לחלק מהזמן הזה.

היום - פשוט יוצא להליכה והתאווררות לבד.

צורך הרבה תכנון מראש ומודעות, 

בדרך כלל אני בפוקוס אבל השבת ממש נגמרתי..

כיף לי מאד בשבתות משפחתיות! מדבר בכיף ובחביבות עם האחים שלי, והגיסים שלי. נהדר!

למה תמיד מציגים את המשפחה כמקום רע?

שלי, גם את של בעלי

זה לא קשור לעובדה שהרבה שעות יחד עם הרבה אנשים יכול להיות קשה לחלק מהאנשים

אני צריכה למשל הפסקות בין פרקים של היום שעוזרות לי לחלק אותו. את ההפסקןת שלי אני צריכה לקחת לבד. עם עצמי. בשבת עם הרבה אנשים ובלי הרבה פרטיות זה יכול להיות מאוד קשה להגיע לזה, ומציף

הופך לכאבי בטן (והרבה פעמים גם חום גבוה או משהו דומה) לקראת הסוף

בדיוק חשבתי על זה שצריכה להתכונן

יש לנו (קבוע ) שבת משפחתית של הצד של אמא שלי ושבת הבאה של המשפחה המצומצמת של בעלי (סביב יורצאיטים)

אני מביאה תוכן שאוהבת (נגיד משחק או ספר).

ואני ובעלי עושים הכנה ואומרים למה מצפים ממה חוששים ולמה זקוקים (הוא לא רגיש מאוד וממש טוב גם לו).

ובעיקר מקשיבה לעצמי ושמה לב לא לטבוע 

האם את רואה בו מי שרצית שיהיה בעלך?

יש בו תכונות שאת רוצה בבעלך?

האם אתם מוכנים לעבודת המידות?

רגישים לא תמיד חייבים לקחת הכל קשה או לפגוע ולהיפגע. זה עניין גם של בחירה ושל עבודה אישית בעיני.

שמבין אותך כי יש לו תכונות שמזכירות אותך

או שיש לו נפש מרגישה ורגישה כמוך

מאשר מישהו שהפוך ממך או ששונה ממך בדברים המהותיים ואז הפערים גדולים והתסכול גדול וכל הכסף הולך למטפלים זוגיים לקשר על הפערים האלו

עדיף עודף רגישות מאשר חוסר רגישות.

על עודף רגישות אפשר לעבוד.

על חוסר רגישות גם אפשר לעבוש אבל זה טיפה יותר קשה. כי אדם שהרגישות שלו מספיקה לו יהיה לן קשה לעשות מאמצים להיות משהו מעבר.

אבל-

חוסר ביטחון. פגיעות גבוהה. זה תכונות שיכול להיות גם אצל אנשים שהם לאו דווקא מוגדרים על הרצף של אנשים רגישים מאוד. ובלי קשר כדאי לעבוד על זה. במיוחד על הפגיעויות.

מצד שני מובן איך אדם רגיש מאוד יגיע למחוזות האלו

ולכן דווקא זה יכול להקפיץ לכם את הקשר

ההבנה. התמיכה במקומות שששניכם ביקרתם בהם ועדיין מבקרים.

קחו את זה כמקפצה. לא כחיסרון.

וכמובן תמיד לבדוק שיש ההערכה. מידות טובות.

זה תמיד חשוב. לא משנה לאיזה הגדרה אתה שייך

אם אתם פוגעים אחד בשני כל הזמן

אולי זה יושב על משו אחר שצריך לבדוק.

צריך לבדוק את הכוונות אחד של השני ואחד כלפי השני.

האם הפגיעה מגיעה ממידות לא טובות או מחוסר כוונה ואובר רגישות.

האם יש רצון להיטיב. לעשות טוב אחד לשני.

ודבר נוסף-

האם מתיש אתכם להיות ביחד

כי נגיד להרגיש מותשים אחד מהשני זה משהו לא כל כך מומלץ

למרות שכל מקרה לגופו...

מהמפגש בינכם בהרגשה של אין כוחות

שסחטו לכם את הכוחות

שהתאמצתם יותר מדיי

שאתם מרוקנים...

שזה כבר ניהיה לא כיף

אם זה ככה אז זה טיפה בעייתי וצריך לעשות חושבים

הייתי מאוד בהתלבטות הזו

אני נפגשתי גם עם רגישים וגם עם גברים לא רגישים מאוד.

השאלה בעיניי היא לא האם הוא רגיש מאוד אלה האם הקשר הזה טוב לך האם הוא משמח, אותך ממלא אותך, את מוצפת פחות או יותר לידו??...

יש אנשים רגישים שמיצבים אחד את השני מבינים יותר וקל להם לעזור אחד לשני יותר.

יש אנשים רגישים שמציפים אחד את השני (אחד מוצף והשני נדבק מזה).

בקשר עם אדם לא ככ רגיש יכול להיות שהוא יחווה את הרגישות כדרמה.

ויש מצב שני שהוא לא ירגיש את זה ויבין שזה מה שאת מרגישה ואולי אפילו יבין למה ...

הרבה בזה קשור לאיזון שלך בחיים ומול הרגישות וכנל של הפגוש שלך 

את חוזרת מהפגישות איתו באור או חוזרת סחוטה ומתמוטטת פיזית ורגשית?

אחרי שתעני על השאלה הזו, אפשר להתקדם הלאה. על התודעה אפשר לשקר על הגוף לא.

וזה אכן לוקח משאבים. צריך לדעת שככה זה עובד וזה בסדר גמור.

מבחינת מגע דווקא אני מאוד רגישה, ברמה שתוויות בבגדים יכולות לשגע אותי לפעמים

אז אולי אני כן רגישה מאוד?

התבלבלתי.

רגישות גבוהה היא שילוב של רגישות במספר תחומים- נפש, גוף, תקשורת, חברה ועוד

זה נשמע שיש לך רגישות בתחושות ואולי בעוד משהו, וזה בסדר.

(אני חושבת שכל אחד הוא רגיש במידה מסוימת)

מוזמנת לפה לעצות להתמודדות וגם מותר לך לחיות רגיל בלי הגדרות

הרבה פעמים צדדים שונים של רגישויות פחות בולטים כשאנחנו מאוזנים ויותר כשאנחנו מוצפים או בתקופות מאתגרות יותר

כשאני הגעתי לספר לראשונה יצא לי ממש ממש גבוה של 22/23 ועכשיו ממש לא ב''ה עכשיו אני 14/23

וכל תקופה זה משתנה

וגם יכול להיות שאת לא רגישה אם את לא מתחברת אחרי שאת לומדת בכללי על התכונה אולי זו לא את אבל בכל מקרה ממליצה לך לעבור על הספר אדם רגיש מאוד יש מצב שיהיו שם כלים שיוכלו לתרום לך 

מקווה שזה יעודד אותך

אבל גן מחרא יכול לפרוח משהו טוב

דשן= חרא של פרות

תחשבי על זה

איזה פרחים מהממים יש לנו בעולם ומה עוזר להם לפרוח? הפסולת של הפרות

תחשבי על זה

נכון שעכשיו את מרגישה זוועה אבל אחר כך יצמח מזה משהו מדהים ...

אי''ה

עצתי: להשלים עם זה שגם אתה אנושי, גם אתה טועה לפעמים. לשכנע את עצמך שזה לא הופך אותך לפחות טוב. 

את לא גרועה דפוקה או לוזרית בגלל הפשלה, אלא את אדם טוב שעשה טעות..